נתונים
בין ישראל לארגוני הטרור הפלסטינים מתנהל מאבק ממושך ועקוב מדם, שתחילתו בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים. מאבק זה בא לידי ביטוי בעיקר בדמות פיגועי טרור, שגבו עד כה קורבנות רבים. מלחמת ששת הימים שימשה ציון דרך שלאחריה ארגוני הטרור הפלסטינים התחזקו ובעקבות זאת רבו פיגועי הטרור בישראל ומחוצה לה נגד יעדים ישראליים ויהודים.
בשנות השבעים בלטו פיגועי טרור במתווה של חטיפת מטוסים, שבוצעו ע”י מחבלים מפלגי החזית העממית. לאחר אירועי “ספטמבר השחור” (סילוק המחבלים מירדן ב-1970). בלטו פיגועי טרור בחו”ל של מחבלים מארגון פתח (תחת הכינוי ספטמבר השחור). שיאם הפיגוע במשלחת ישראל בכפר האולימפי במינכן. כמו כן בוצעו פיגועי טרור מהגבול (פיגועים מהגבול הירדני עד 1970 ופיגועים מהגבול הלבנוני בשנות השבעים), חלקם כוונו נגד יעדים אזרחיים. בשנות התשעים הפכו פיגועי ההתאבדות לשיטת מאבק עיקרית של ארגוני הטרור הפלסטינים תחילה על ידי ארגונים אסלאמיים רדיקאליים ובמרכזם חמאס ולאחר מכן הצטרפו גם ארגונים דוגמת פתח.
עלייה משמעותית בפיגועי הטרור הייתה במהלך האינתיפאדה השנייה (2005-2000) במהלכה בוצעו פיגועי טרור רבים ובמרכזם פיגועי התאבדות רבים ששיבשו את החיים בישראל ואיימו על הערים הגדולות. עם מותו של יאסר ערפאת (נובמבר 2004) דעכה האינתיפאדה אולם הטרור הפלסטיני לא פסק. מאז הוועידה השישית של פתח (2009) אימצו פתח והרשות הפלסטינית דפוס פעולה חדש של “התנגדות עממית” המתאפיין בפיגועי בודדים בעיקר פיגועי דקירה, דריסה וירי.
