ארגון טרור חייב שיהיו לו מקורות מימון כדי לממן ולממש את כלל פעילותו ומטרותיו. בלא מקורות מימון יתקשה הארגון להתקיים ולהוציא לפועל את מטרותיו. ללא מימון לא יוכל הארגון להפעיל את אנשיו, לכלכלם, לציידם ולהכין ולשמור על תשתית סבירה לפעולתו.
ניתן לחלק את מימון הטרור לשתי מטרות עיקריות: מימון פעולת טרור ממוקדת בעלת מטרה ברורה. במקרה זה הפעילות הפיננסית תהא מוגבלת בהיקף, בסכומים ובזמן. או מטרה רחבה יותר של הקמה, שמירה והזנה של תשתית הטרור מבנה ארגוני, רכש, הוצאות שוטפות, תשלום משכורות וכדומה. במקרה זה הפעילות הפיננסית אינה מוגבלת בזמן, בתקרה או היקף פיננסי.
מרבית סכומי הכסף למימון הטרור מגיעים ממדינות תומכות טרור שבהן בולטת איראן (אשר מעורבת במימון טרור של חזבאללה, חמאס והג’האד האסלאמי בפלסטין). בנוסף לכך ברשות ארגוני הטרור מקורות מימון נוספים. לכמה מהם יש הכנסות מכספי פשיעה (חזבאללה), מכירת מוצרי נפט וגביית מיסים מהאוכלוסייה (דאעש). ארגונים אחרים עושים שימוש למימון הטרור בכספים שהושגו ממקורות כגון תרומות, קרנות צדקה, רווחי מסחר וכדומה, שהופנו למימון טרור.
בשנים האחרונות הולכת וגוברת ההכרה בחשיבות סיכול ערוצי מימון הטרור כחלק מן המאמץ לסכל פעילות טרור. בעקבות פיגועי ה־11 בספטמבר 2001, תפס המאבק הבינלאומי במימון טרור תאוצה והוחלט לשלב את המאבק הבינלאומי בטרור במאבק במימון טרור ואף לייעל אותו באמצעות חקיקה ופעילות סיכול. אולם ככל שהמאבק בפעילות מימון הטרור גובר שיטות מימון הטרור והופכות למתוחכמות ומגוונות יותר, דבר המקשה על המעקב אחר מקורות מימון הטרור והניסיונות להיאבק בהם.