מחקרים ממוקדים

ב-31 ביולי 2026, הודיעו נשיא ארה"ב טראמפ ו"מועצת השלום" על השגת הסכם עם חמאס על "מפת הדרכים" ליישום השלב השני של הסכם הפסקת האש ברצועת עזה. ההסכם גובש אחרי כשישה חודשים של סבבי משא ומתן בין חמאס והפלגים לבין המתווכות, אשר התמקדו בעיקר בסוגיית פירוק הנשק; לפי "מפת הדרכים" המעודכנת, ישראל, חמאס והפלגים החמושים יפסיקו את הפעולות הצבאיות ברצועה, ועדת הניהול הפלסטינית תקבל את האחריות, כוח הייצוב הבינלאומי יתפרס ברצועה וועדת פיקוח תאמת את יישום השלב הראשון. חמאס והפלגים ימסרו את הנשק הכבד, מחסני נשק, אתרי ייצור והמנהרות לאחריות ועדת הניהול הפלסטינית שתאחסן אותם ותפקח עליהם. גם כלי הנשק של המיליציות הנתמכות על ידי ישראל יפורקו ויאוחסנו תחת סמכות ועדת הניהול. לצד זאת, יתאפשר להחזיק נשק אישי. עוד נקבע כי כוחות צה״ל ישלימו נסיגה מדורגת מרצועת עזה לפי לוח זמנים שיוסכם עליו, בכפוף ליישום סעיף פירוק הנשק; בחמאס אישרו כי התנועה קיבלה את ההצעה, אך קשרו את היישום של הוויתור על הנשק בנסיגת צה"ל ובפירוק המיליציות, בכניסת ועדת הניהול ופריסת הכוח הבינלאומי ובשיקום הרצועה והתקדמות לעבר הקמת מדינה פלסטינית. בכיר בחמאס טען כי הם "התגמשו" כדי לסיים את "התוקפנות", אך הבהיר כי התנועה תמשיך לפעול "לשחרור כל האדמות שלנו מהכיבוש בכל המישורים"; בראיית מכון עמית, ההסכם החדש לא ברור דיו, וממה שפורסם עד כה, הוא אינו מבטיח את פירוז הרצועה מכלי הנשק של חמאס ושאר הפלגים הפלסטיניים החמושים. חמאס והפלגים לא מתפרקים מהנשק הכבד ומשאר תשתיות הטרור הצבאיות שברשותם, אלא "מאחסנים" אותם עם אפשרות לשימוש חוזר בעתיד. המתווה הנוכחי גם אינו מבהיר אם מסירת הנשק תתבצע לפני שתחל נסיגת כוחות צה"ל, כפי שדורשת חמאס, או שפירוק הנשק יהיה תנאי לנסיגה, בהתאם לעמדת ישראל. סוגיה בעייתית נוספת במתווה היא האפשרות לשמור על "נשק אישי", כאשר על אף הדרישה לרישום ולקבלת רישיון, היא אינה מבטיחה פירוק מוחלט של הזרועות הצבאיות ואינה מונעת לחלוטין מפעילי טרור ומפעילים נוכחיים במשטרת חמאס להישאר חמושים. נוסף על כך, המתווה אינו קובע מה יעלה בגורלם של מפקדי הזרועות הצבאיות ופעילי טרור, בהם גם מעורבים במתקפת ה-7 באוקטובר 2023. יודגש כי הצהרת חמאס שתפעל "לשחרור כל האדמות שלנו מהכיבוש בכל המישורים" מבהירה כי חמאס אינה זונחת את המשך המאבק המזוין נגד ישראל ורואה בהסכם אם ייושם, רק עוד שלב שיאפשר להם להתארגן לגייס משאבים, להתעצם ולהתכונן לעימות עם ישראל בעתיד. להמשך קריאה...

באוקטובר 2025, פרסם מרכז המידע למודיעין ולטרור מסמך שלל של חמאס שהתגלה ברצועת עזה, בכתב ידו של ראש הלשכה המדינית של התנועה ברצועת עזה, יחיא אלסנואר. המכתב מ-24 באוגוסט 2022 כלל את ההנחיות המדויקות לתחילת המערכה המכרעת נגד ישראל, החל משלב ההטעיה בשבועות שקדמו למתקפה ועד הפריצה לשטח ישראל וההנחיות לתיעוד הזוועות נגד אזרחים וחיילים, כפי שהתרחשו במתקפת ה-7 באוקטובר 2023; מסמך שלל נוסף, שאף הוא נכתב על ידי אלסנואר באותו היום, הציג את תוכנית הפלישה לישראל באופן מפורט יותר, ובכלל זה דרישה להשתלטות מהירה על 25 צמתים ועל יותר מ-220 יישובים, כולל קיבוצים וערים "קטנות וגדולות", בנוסף למתקנים צבאיים. לצורך כך, העריך אלסנואר כי יהיה צורך בכוח של עשרת אלפים "לוחמים מאומנים היטב"; המסמך גם כלל הנחיה "לגרש את המתנחלים", בעיקר נשים וילדים, ולחטוף גברים בני 50-17; נושא המאבק על התודעה בזירה הבינלאומית זוכה להבלטה במסמך השלל עם הנחיה להציג את המתקפה כאירוע "אנושי" שנועד ליישם של נרטיב "זכות השיבה" של הפלסטינים  תחת הסיסמה "חוזרים לביתנו"; ההערכה של אלסנואר הייתה כי המתקפה תצליח להפתיע את "האויב", אולם הבהיר כי הוא מוכן לכך שהתגובה תהיה בכל האמצעים שעומדים לרשות ישראל, כולל "פצצה גרעינית". הוא הדגיש כי מדובר ב"מערכה לחיים או למוות"; המסמך גם כלל פירוט של מצגת על "שחרור דרום פלסטין", אולם השקפים עצמם לא התגלו; חשיבותו של המסמך היא בהבנה כי המתקפה התבססה על תפיסה מבצעית סדורה שהוכנה בקפדנות ובחשאיות ולא על אוסף פעולות ספונטניות או בלתי מתואמות; צמד המסמכים גם מעידים על הביטחון הרב של אלסנואר ביכולתה של חמאס להוביל בעצמה את המערכה בשלבי הפתיחה, על אף שהביע תקווה כי ההפתעה שתגרום המתקפה לישראל תעודד את הצטרפותן של זירות נוספות.   להמשך קריאה...

ב-26 ביוני 2026, עם תום הסבב החמישי של המשא ומתן הישיר בין לבנון לבין ישראל בארה"ב, חתמו שגרירי שתי המדינות על הסכם מסגרת בנוכחות מזכיר המדינה האמריקאי, שעיקריו הם הכרה הדדית של כל מדינה בריבונות של המדינה השנייה לצד התחייבות להמשיך במשא ומתן לסיום מצב המלחמה ולכינון שלום; נסיגה ישראלית הדרגתית מ"אזורי פיילוט" בדרום לבנון, אליהם ייכנס צבא לבנון כדי לפרק את כל הקבוצות החמושות הבלתי מדינתיות ולאכוף את ריבונות המדינה. נסיגת צה"ל תושלם רק אחרי שפירוק הקבוצות והתשתיות שלהן יאומת באופן רשמי התחייבות של הממשל הלבנוני ליישם את מונופול השליטה על הנשק ולמנוע מכל מדינה או גורם בלתי מדינתי לקחת מרשויות המדינה את הסמכות להחליט בסוגיות מלחמה ושלום; מניעת הזרמת כספים לכל גורם המזוהה עם קבוצות חמושות שאינן מדינתיות; נשיא לבנון עון וראש הממשלה סלאם הדגישו כי ההסכם הוא הישג מדיני ובסיס להשבת הריבונות ולחיזוק מוסדות המדינה. חזבאללה ובעלי בריתו דחו את הסכם המסגרת על הסף וטענו כי הוא מהווה "כניעה" ופגיעה בריבונות לבנון ועלול להוביל למלחמת אזרחים; מתנגדי חזבאללה שיבחו את ההסכם והביעו ביטחון כי הוא יצמצם את השפעת חזבאללה ואיראן על קבלת ההחלטות במדינה; משרד החוץ האיראני הדגיש כי רק יישום הסכם ההבנות עם ארה"ב יביא לביסוס יציבות באזור וקרא לארה"ב לאלץ את ישראל לקבוע לוח זמנים לנסיגה ללא תנאים.  בראייתנו, חתימת הסכם המסגרת מסמנת תפנית משמעותית בזירה הלבנונית, שכן לראשונה הציגה ההנהגה הלבנונית מתווה מדיני המחבר בין נסיגה ישראלית לבין הרחבת ריבונות המדינה ופירוק חזבאללה מנשקו. בכך ההסכם  הוא לא רק סוגיה ביטחונית-מדינית מול ישראל אלא גם מאבק על דמותה העתידית של לבנון.; לפתחו של הממשל הלבנוני  מונח אתגר בדמות יכולתו לכפות את מרותו מבלי להידרדר לעימות אלים עם המחנה השיעי. ואילו בפני חזבאללה ניצב האתגר לשמר את מעמדו כגורם הצבאי והפוליטי המרכזי מחוץ למסגרת המדינה ומניעת דחיקת רגליה של איראן מהמדינה. לניגוד האינטרסים בין הצדדים יש פוטנציאל להתפתחות לעימות אלים העלול לדרדר את המצב השברירי במדינה ואף לגלוש לחידוש הלחימה בין ישראל לחזבאללה. להמשך קריאה...

הסכם ההבנות בין איראן לבין ארה"ב שנחתם רשמית ב-17 ביוני 2026 קובע כי שתי המדינות ובעלות בריתן תפסקנה את הפעולות הצבאיות בכל החזיתות, כולל בלבנון, וכי תובטח השלמות הטריטוריאלית והריבונות של לבנון. עם תחילת המשא ומתן הישיר בין ארה"ב לבין איראן על ההסכם הסופי סוכם על הקמת "תא להפחתת עימותים" בלבנון, ללא השתתפות ישראל; בחזבאללה שיבחו את מזכר ההבנות והציגו אותו כביטוי למחויבות העמוקה של איראן להגנה על המדינה ולהבטחת המשך פעילות חזבאללה בלבנון. בכירי חזבאללה קראו לצמרת המדינה הלבנונית לנצל את עוצמת השפעתה של איראן על ארה"ב כדי לדרוש את הפסקת הפעילות הצבאית הישראלית בלבנון וטענו כי המזכר מייתר את הצורך בהמשך המשא ומתן הישיר מול ישראל; נשיא לבנון עון וראש הממשלה סלאם נאלצו לברך על התעקשות איראן לכלול את  סוגיית הפסקת אש בלבנון במזכר ההבנות, אך הדגישו את דבקותם בערוץ השיחות הישיר עם ישראל ככלי המרכזי להבטחת יציבות המדינה; שאר גורמי "ציר ההתנגדות" במזרח התיכון, ובהם חמאס והחות'ים, הביעו תמיכה מופגנת במזכר ההבנות והדגישו כי הוא ביטוי לניצחונה של טהראן על ארה"ב והישג למחנה "ההתנגדות" כולו; להערכתנו, חתימת הסכם ההבנות העניקה רוח גבית לבכירי חזבאללה נוכח ראייתם כי ביכולתה של איראן לכפות את עמדותיה על ארה"ב באמצעות מנוף הלחץ שהיא מחזיקה בדמות מצר הורמוז. גם הדרישה לנסיגה ישראלית מלאה, לצד הימנעות מאזכור כלשהו לחזבאללה או לדרישה לפרק אותו מנשקו במסגרת מזכר ההבנות, העניקו לצמרת הארגון כלי משמעותי להמשך המערכה כנגד הממשלה בבירות המבקשת לצמצם את השפעת חזבאללה. עם זאת, דבקות הנשיא עון וראש הממשלה סלאם בקידום המשא ומתן עם ישראל, לצד הגיבוי האמריקאי הנחרץ לעמדה זו, צפויה להמשיך ולהזין את המתחים בזירה הפוליטית הפנימית בלבנון, ולהניע את איראן להפעיל את מנופי הלחץ שיש בידיה כעת על ארה"ב לטובת קידום האינטרסים של חזבאללה בלבנון. להמשך קריאה...

מאז שחזבאללה החל את המערכה המחודשת נגד ישראל כתמיכה באיראן ב-2 במרץ 2026, נמנו בלבנון יותר מ-3,700 הרוגים ויותר ממיליון עקורים לצד נזקים עצומים לרכוש, בעיקר במעוזים השיעיים בדרום לבנון, באלבקעא ובאלצ'אחיה אלג'נוביה בבירות; המחירים האנושיים הכלכליים הכבדים, שמגיעים כאשר העדה השיעית עדיין מתאוששת מהשלכת המערכה הקודמת של חזבאללה, הגבירו את סימני השחיקה במעוזי הכוח והתמיכה של חזבאללה; השחיקה בקרב השיעים באה לידי ביטוי בביקורת על המשך הלחימה ואובדן אמון ביכולת חזבאללה לספק מענה מספק למחיר המצטבר של המלחמה. כמו כן, מסתמן שמתגברת התמיכה בפתרונות מדיניים, בחיזוק תפקיד המדינה ומעמדה; לראשונה מזה שנים גם נשמעת בתוך העדה השיעית ביקורת פומבית על איראן ועל תפיסת "ציר ההתנגדות"; התסכול הגובר הוביל להופעת קולות ופורומים שיעיים המבקשים להציע חלופה רעיונית לחזבאללה, המבוססת על נאמנות למדינה הלבנונית, חיזוק מוסדותיה והעדפת צרכי השיקום והפיתוח על פני המשך מעורבותה של העדה בעימותים צבאיים; הביקורת והשחיקה בציבור השיעי מאלצות את חזבאללה להשקיע מאמצים מוגברים בשימור הלגיטימציה הפנימית שלו; בשלב זה אין סימנים ברורים לקריסה של בסיס התמיכה השיעי בחזבאללה או להיווצרות חלופה פוליטית מאורגנת בעלת יכולת ממשית לאתגר את מעמדו. עם זאת, הצטברות ההרס, העקירה, הקשיים הכלכליים והביקורת הגוברת כלפי איראן יוצרים מרחב ביקורתי רחב יותר מכפי שנראה בשנים האחרונות. להערכתנו, אם תימשך הלחימה בלבנון ושיקום המדינה יתעכב, עשויים תהליכים אלו להעמיק ולהפוך משחיקה מוגבלת במעמד הארגון לאתגר פוליטי וחברתי משמעותי יותר עבור חזבאללה והעדה השיעית. להמשך קריאה...

המתח בין ממשלת לבנון ובין חזבאללה גבר בחודשים האחרונים על רקע החלטת הארגון להפר את הפסקת האש ולחדש את הלחימה נגד ישראל ובשל המשא ומתן הישיר שנפתח בין לבנון ובין ישראל בחסות ארה״ב; על אף מחאות חזבאללה והתנגדותו הפומבית הנחרצת להחלטות ממשלת לבנון על הוצאת הזרוע הצבאית של הארגון מחוץ לחוק ודבקות בהמשך השיחות עם ישראל, הנשיא עון וראש הממשלה סלאם המשיכו להפגין נחישות להמשיך במדיניותם; בשל כך, הולכים וגוברים הקולות בקרב בכירי הארגון וכלי התקשורת המזוהים עמו הפועלים לערער את הלגיטימיות של מהלכי הנשיא וראש הממשלה. לטענתם מהלכיהם מנוגדים לאינטרסים של לבנון, מהווים בגידה ברעיון ״ההתנגדות״ וכי השניים משמשים למעשה סוכנים הפועלים בשירות "הפרויקט האמריקאי-ציוני"; להערכתנו, התגברות הקולות מקרב חזבאללה המערערים על הלגיטימציה של השלטון בבירות משקפים את חולשת הארגון במערכת הפוליטית בלבנון ואת חוסר יכולתו להשפיע על החלטות הממשל ולמנוע מהלכים הנתפסים כמנוגדים לאינטרסים שלו, כפי שעשה במשך עשרות שנים. מגמה זו  מכשירה לכאורה את הקרקע למהלכים החורגים מהשיח הפוליטי. הדבר עלול להתממש בדמות מהלכים ״עממים״ להפלה או לשיתוק הממשלה או אף הפעלת כוח נקודתית נגד אישים מרכזיים בהנהגה, כמסר מרתיע במטרה להביא לשינוי מדיניותה המתנגדת לפעילות חזבאללה. להמשך קריאה...