הסכסוך הישראלי פלסטיני הינו סכסוך בעל אופי לאומי, בין שני עמים היושבים בארץ ישראל: העם היהודי והעם הפלסטיני. הסכסוך הישראלי פלסטיני נמשך כבר למעלה ממאה שנה והוא אחד הסכסוכים הבולטים והמרכזיים בעולם. שורשי הסכסוך הישראלי פלסטיני עמוקים והם נעוצים עוד במאה ה-19, עם עליית התנועות הלאומיות בעולם, ובכללם התנועה הציונית, שחרתה על דגלה עלייה לארץ ישראל והקמת בית לאומי לעם היהודי. אופיו הלאומי של הסכסוך הישראלי פלסטיני התגבש והתעצם בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה.
בין הסוגיות העומדות במוקד הסכסוך הישראלי פלסטיני גבולות הקבע, הסדרי ביטחון, תביעת ישראל להכרה פלסטינית בקיומו של העם היהודי, מעמד הפליטים הפלסטינים, השליטה בירושלים, ההתנחלויות הישראליות ביהודה ושומרון, חלוקת משאבי המים וחלוקת משאבים נוספים ביהודה ושומרון.
מאפיין בולט של הסכסוך הישראלי פלסטיני, הוא גילויי האלימות והטרור הקשים ברצועת עזה וביהודה ושומרון המלווים אותו לאורך כל שנות קיומו. הלחימה מבוצעת על ידי תאי טרור ויחידים. גילויי אלימות אלה הביאו לאבדות רבות בנפש וברכוש משני צדי המתרס.
במהלך השנים נעשו ניסיונות רבים ליישוב הסכסוך הישראלי פלסטיני. מרבית ההצעות ניסו לקדם פתרון קבע אשר כרוך ביצירת אוטונומיה פלסטינית או מדינה פלסטינית עצמאית שתוקם לצד מדינת ישראל. פתרון הקרוי “שתי מדינות לשני עמים”. פתרון נוסף שהוצע ליישוב הסכסוך הוא “פתרון מדינה אחת” שלפיו כל ארץ ישראל המערבית כולל רצועת עזה ויהודה ושומרון תהפוך למדינה דו לאומית. הניסיונות לא צלחו בשל חילוקי דעות על אופי הפתרון ובשל אי אמון בסיסי בין הצדדים.