“יצוא” המהפכה האסלאמית של איראן הוא עקרון בסיסי של המהפכה האיראנית מתחילתו. איראן שואפת להשיג הגמוניה אזורית ומעבר לכך לעמוד בראש העולם האסלאמי לשם כך מטפחת איראן, רשת של קשרים עם ארגוני מחתרת וקבוצות טרור ועם קהילות אסלאמיות (בעיקר שיעיות) ברחבי העולם ובמזרח התיכון. במסגרת זאת פועלת איראן במדינות אפריקה, דרום אמריקה אסיה ועוד. במזרח התיכון עומדת איראן בראש ציר שיעי אנטי-אמריקאי ואנטי-ישראל הנאבק נגד המדינות הסוניות במזרח התיכון בהנהגת סעודיה. בציר האיראני (“ציר ההתנגדות”) נכללות סוריה, לבנון, עיראק, תימן ובחרין. במדינות אלה מפעילה איראן ארגונים שלוחים (Proxies) הפועלים לקידום האינטרסים של איראן.
יחסי איראן ישראל ידעו עליות ומורדות. במהלך ימי שלטון השאה הייתה ברית פוליטית בין שתי המדינות לאחר המהפכה והקמת הרפובליקה האסלאמית באיראן חדלה איראן להכיר בישראל וניתקה את כל הקשרים הרשמיים עמה.
במסגרת יישום מדיניותה האנט-ישראלית, מרחיבה איראן את קשריה עם ארגוני הטרור הפועלים נגד ישראל. איראן מעודדת את ארגוני הטרור הפלסטינים, במיוחד הג’האד האסלאמי בפלסטין וחזבאללה לבצע פיגועים נגד ישראל. לצורך כך דואגת איראן למימון וחימוש ארגונים אלה. בשנים האחרונות נתפסו כמה משלוחי נשק גדולים מאיראן שהיו מיועדים לחימושם של ארגוני טרור.
לשם קידום האינטרסים האזוריים והעולמיים שלה חותרת איראן לפתח יכולת גרעינית צבאית כמו כ היא מפתחת טילים ארוכי טווח וראשי נפץ שהטווח שלהם מגיע מאיראן לישראל, מדינות המזרח התיכון ומדינות אירופה.