תקיפות ברכס עלי אלטאהר (סוכנות אח'באר אליום, 9 בספטמבר 2026)

חמאדה (אלמנאר, 1 בספטמבר 2026)

יובל רוזנברג

עיקרים

• ב-3 בספטמבר 2026, הודיע צה”ל על השגת “שליטה מבצעית” ברכס עלי אלטאהר בדרום לבנון ועל טיהור המנהרות בתשתית האסטרטגית ששימשה את חזבאללה.
• הממשל הלבנוני מיהר לתגבר את פריסת כוחות הצבא בעיר אלנבטיה, הסמוכה לרכס עלי אלטאהר, במאמץ למנוע פעילות ישראלית באזור, אולם נמנע מלהכריז כי מדובר בחלק מיישום מונופול המדינה על הנשק.
• חזבאללה לא הגיב רשמית על הודעת צה”ל, אולם בכירים בארגון טענו כי ישראל מפריזה בחשיבות הרכס. פרשנויות בתקשורת הלבנונית העריכו כי שתיקת הארגון נובעת מחוסר רצונו של חזבאללה לפגוע בנרטיב “ההתנגדות” ובשל חששו כי העברת רכס עלי אלטאהר לידי צבא לבנון הייתה מובילה לדרישה לפנות אתרים נוספים של חזבאללה מצפון לנהר הליטאני.
• המשטר האיראני לא התייחס ישירות להודעה הישראלית על אף האיומים המוקדמים שלו להגיב אם צה”ל יפעל באופן נרחב ברכס עלי אלטאהר. כלי תקשורת שמרניים ביטאו הכרה בחשיבותו האסטרטגית של הרכס לצד ניסיון להמעיט מחשיבות האירוע עבור חזבאללה.
• מתנגדי חזבאללה במערכת הפוליטית ובתקשורת הלבנונית מתחו ביקורת על סירוב הארגון להצעה להעביר את התשתיות שלו ברכס עלי אלטאהר לידי צבא לבנון וערערו על הטיעון של הארגון כי הוא מסוגל להגן על שטח לבנון. גם תושבים ובעלי עסקים באלנבטיה, אחד ממעוזי חזבאללה בדרום לבנון, חתמו על הצהרה שגינתה את חזבאללה על שהעביר את השטח לידי “האויב”.
• להערכת מכון עמית, ההתפתחות ברכס עלי אלטאהר המחישה את הדילמה שניצבת בפני חזבאללה, אשר נדרש ליישב בין המשך אחיזתו העצמאית בתשתיות צבאיות לבין טענתו כי נשקו מגן על ריבונות לבנון. ניסיון ישראלי להתקדם לעבר אתרים אסטרטגיים נוספים של חזבאללה מצפון לליטאני עשוי להגביר את הלחץ הפנים-לבנוני על הארגון לשנות את עמדתו ולהעביר את המתקנים לריבונות המדינה. עם זאת, להערכת מכון עמית, חזבאללה צפוי להמשיך ולהתנגד למהלכים שייתפסו בעיניו כתקדים לפירוק הדרגתי של תשתיותיו תחת לחץ ישראלי-אמריקאי.
• ההתפתחויות ברכס עלי אלטאהר גם מציבות את הנהגת לבנון בפני דילמה. מצד אחד, הודעת ישראל מחייבת את הנשיאות והממשלה להתנגד למהלך ולהציגו כפגיעה בריבונות המדינה. מאידך גיסא, עצם העובדה שבמרחב פעלו תשתיות צבאיות שאינן בשליטת המדינה מחזקת את הטיעון שלפיו השבת סמכותה של המדינה בדרום אינה יכולה להסתכם בדרישה לנסיגה ישראלית, אלא מחייבת גם את ביסוס בלעדיותו של צבא לבנון על הנשק והשטח.

פעילות צה”ל ברכס עלי אלטאהר^[1]

• רכס עלי אלטאהר, המתנשא במרחב לגובה של כ-600 מטר מעל פני הים, ממוקם מצפון לנהר הליטאני ולמבצר הבופור, וצופה על אזורים נרחבים הכוללים את העיירה אלנבטיה, כפר תבנית, חבל אלתפאח וג’בל אלריחאן. מיקומו האסטרטגי מאפשר יכולת תצפית ואש על אזורים אלו, וכן שליטה על נתיבי תחבורה מרכזיים המחברים בין אזור החוף, אלנבטיה, הבקאע, צור ומרג’עיון.

• לפי צה”ל, ברכס עלי אלטאהר פעלה תשתית תת-קרקעית אסטרטגית מרכזית של חזבאללה והאתר שימש כמפקדה הראשית של יחידת בדר של חזבאללה, אשר מנהלת את פעילות הארגון מצפון לנהר הליטאני. החל מיוני 2026, לאחר השתלטות צה”ל על רכס הבופור ורשת המנהרות התת-קרקעיות, התמקדה פעילות צה”ל ברכס עלי אלטאהר. הפעילות כללה תקיפות אוויריות וארטילריות במטרה לסכל מחבלים שזוהו בשטח, למנוע בריחה של מחבלים נצורים או העברת סיוע למתחם התת-קרקעי לצד הרס תשתיות של חזבאללה.
• ב-3 בספטמבר 2026, הודיע צה”ל על השלמת טיהורם של שני תוואים תת-קרקעיים של חזבאללה ברכס עלי אלטאהר במרחב הביטחוני בדרום לבנון ומסר כי הכוחות השיגו “שליטה מבצעית” במרחב מעל ומתחת לקרקע. לפי ההודעה, במהלך הפעילות סוכלו פעילים בחזבאללה ואחרים נמלטו, ובתוואים אותרו חדרי מבצעים (חמ”לים), חדרים לאחסון אמצעי לחימה (אמל”ח) ותשתיות שהייה. בצה”ל ציינו כי התשתיות נבנו במשך כשני עשורים במימון ובתכנון איראני (דובר צה”ל, 3 בספטמבר 2026).

הממשל הלבנוני

• בשבועות האחרונים, במאמץ לעצור את התקיפות הישראליות ולקדם את המשא ומתן הישיר מול ישראל ואת יישום הסכם המסגרת מיוני 2026, קידם נשיא לבנון, ג’וזף עון, הצעה כי מחבלי חזבאללה יתפנו מרכס עלי אלטאהר וכוחות צבא לבנון ייכנסו למרחב האסטרטגי ויקבלו את השליטה על התשתיות באתר. היוזמה זכתה לתמיכה אמריקאית ולתמיכת יו”ר הפרלמנט, נביה ברי, מנהיג אמל ובעל בריתו של חזבאללה, אולם בצבא לבנון הסתייגו מהרעיון ודרשו לקבל ערבויות שישראל לא תבקש להיכנס לאתר כדי לאמת את פירוק התשתיות.
• הממשל הלבנוני לא התייחס באופן רשמי להודעת צה”ל. עם זאת, סגן ראש ממשלת לבנון, טארק מתרי, ציין כי ההצעה של נשיא לבנון, שזכתה לתמיכת יו”ר הפרלמנט ברי, להעביר את המתקנים ברכס ואת השליטה באתר לידי צבא לבנון, נועדה למנוע מבצע ישראלי נרחב באזור, אך ההגעה להבנות נתקלה בקשיים (סוכנות הידיעות הלבנונית, 6 בספטמבר 2026).
• “מקור המעורה במשא ומתן בין לבנון לבין ישראל” הודה כי התנהלות חזבאללה הפתיעה את ההנהגה הלבנונית מאחר שהארגון ויתר על הזדמנות להעביר את הרכס לידי צבא לבנון ובכך להעניק למשלחת הלבנונית יתרון לקראת הסבב הבא של המשא ומתן מול ישראל, אולם הסביר כי החלטת חזבאללה נבעה מרצונו להתפרס מחדש ולהבטיח את המשך החזקת הנשק מצפון לנהר הליטאני (אלשרק אלאוסט, 6 בספטמבר 2026).
• ההשתלטות על רכס עלי אלטאהר מאפשרת לצה”ל להגביר את הלחץ הצבאי על אזור אלנבטיה, אחת הערים הגדולות בדרום לבנון שמהווה מעוז מרכזי של חזבאללה מצפון לליטאני. בשל החשש ממהלך ישראלי, מסרו “מקורות רשמיים” כי צבא לבנון החל להרחיב את פריסתו בעיר ובאזור, בעקבות החלטה של הנשיא עון ומפקד הצבא, רודולף היכל, ובתיאום עם ראש הממשלה, נואף סלאם. עם זאת, הודגש כי מטרת המהלך היא חיזוק הנוכחות הביטחונית ומניעת הסלמה נוספת, ולא כניסה למסלול של פירוק נשק או הפיכת אלנבטיה לאזור מפורז (אלמדן, 8 בספטמבר 2026; נדאא’ אלוטן, 9 בספטמבר 2026).
• צבא לבנון, מצדו, ביקש להדוף את הטענות בדבר היעדר נוכחות של המדינה באזור. בהודעה רשמית הבהיר פיקוד הצבא כי יחידותיו פרוסות בכל האזורים בדרום שבהם אין נוכחות ישראלית, ובפרט באזור אלנבטיה, וכי בעקבות ההתפתחויות האחרונות אף תוגברו משימותיו במספר אזורים במטרה להרגיע את התושבים (חשבון X של צבא לבנון, 8 בספטמבר 2026).

• “מקור המקורב לפיקוד המרכז של צבא ארה”ב” (CENTCOM) העריך כי השליטה הישראלית ברכס מהווה מכה למערך ההגנה של חזבאללה וליכולתו לנצל את השטח לצורכי פיקוד, הסוואה ופעילות מבצעית. הוא הוסיף כי במישור הפוליטי, היא חושפת את מגבלות טענת הארגון כי הוא הכוח היחיד המסוגל להגן על לבנון מפני ישראל. לצד זאת, “מקורות המקורבים לפנטגון” ציינו כי העובדה שצבא לבנון לא הצליח להיפרס באתר ממחישה גם את הקושי של המדינה להשיב את ריבונותה. לפי “המקור”, היעד האמריקאי צריך להיות לא המשך שליטת חזבאללה ולא שליטה ישראלית בלתי מוגבלת בזמן, אלא פריסת צבא לבנון באתר, תוך מתן סיוע בינלאומי מעשי והקמת מנגנון אימות אמין (נדאא’ אלוטן, 7 בספטמבר 2026).

עמדת חזבאללה

• בחזבאללה הדגישו בשבועות האחרונים כי רכס עלי אלטאהר לא ייפול באמצעות “כניעה”, אלא רק אחרי “קרב והתנגדות”. בארגון דחו את ההצעה של הנשיא עון להוצאת אנשיהם מהרכס לטובת צבא לבנון והבהירו לנשיא הלבנוני כי לא מדובר בגורלו של מוצב צבאי יחיד, אלא בקביעת משוואה לגבי כל השטח הלבנוני, וכי פינוי הרכס יוביל את ישראל לדרוש פינוי של אתרים נוספים של “ההתנגדות”, גם מצפון לנהר הליטאני ובאלבקעא (אלאח’באר, 29 באוגוסט 2026).
• לאחר הודעת צה”ל, נמנע חזבאללה מתגובה ישירה ומפורטת, אולם בכירים בארגון ומקורבים אליו ניסו להפחית מחשיבות אובדן הרכס:
  • סגן יו”ר המועצה המדינית של חזבאללה, מחמוד קמאטי, אשר טען כי הארגון מנהל “עמידה איתנה והתנגדות” ברכס והזהיר כי כל התקדמות ישראלית “תיענה בהתאם”, ניסה להפחית מחשיבות ההודעה הישראלית. הוא טען כי מדובר ב”מנהרות משניות” בלבד (רדיו מונטה קרלו, 6 בספטמבר 2026).
  • חבר הפרלמנט מטעם חזבאללה, איהאב חמאדה, הביע ספק באמינות ההודעה הישראלית לנוכח המשך התקיפות וההפגזות באזור. לדבריו, ישראל לא פרסמה תמונות המאשרות את תפיסת הרכס או את הנשק הלוגיסטי שנטען כי היה בו, ותהה כיצד נמלטו חלק מלוחמי חזבאללה שהיו נצורים במקום אם ישראל “מקיימת מצור הדוק מהאוויר ומהקרקע”. חמאדה טען כי “ישראל מנסה להציג את גבעת עלי אלטאהר כמעוזו האחרון של חזבאללה, כדי שראש ממשלת ישראל נתניהו יוכל לנצל אותה ככלי פוליטי בבחירות בישראל”. הוא הוסיף כי “השליטה הישראלית בגבעה אינה אסון מבחינה צבאית, וגם לא סוף הדרך” וכי חזבאללה הציג “עמדה אגדית” ברכס, אולם הוא הזהיר כי יש קווים אדומים לגבי המשך פעילות צה”ל, מבלי שפירט (רדיו ספוטניק, 4 בספטמבר 2026).

• • נטען כי מסרים שהועברו באמצעות המנגנון התקשורתי של חזבאללה וחוגים המקורבים אליו הדגישו כי ישראל מפריזה בחשיבות עלי אלטאהר וכי התשתיות שנפגעו או עברו לשליטתה היו בעיקר מתקנים מנהלתיים ולוגיסטיים, שאובדנם אינו פוגע בליבת המערך הצבאי של חזבאללה מצפון לליטאני (אסאס מדיה, 9 בספטמבר 2026).
  • עורך אלאח’באר, אבראהים אלאמין, המקורב לצמרת חזבאללה, טען כי הפעולה הישראלית היא חלק ממהלך צבאי-מדיני שנועד להגביר את הלחץ על חזבאללה ועל המדינה מבלי להרחיב את המלחמה. לדבריו, חזבאללה לא התכוון להיענות לניסיון האמריקאי להביא למסירת המוצבים באזור לצבא, מחשש שהדבר ישמש להרחבת הלחץ על תשתיותיו וליצירת עימות בין צבא לבנון ל”התנגדות” (אלאח’באר, 8 בספטמבר 2026).
• “גורמים המקורבים לחזבאללה” הסבירו כי השתיקה היא מדיניות מכוונת של עמימות מבצעית. לדבריהם, מאז אמצע יוני 2026, נמנע הארגון מלהתייחס בפומבי למתרחש באזור כדי שלא לספק לישראל מידע על פעילותו וכוונותיו, ומדיניות זו נמשכה גם לאחר ההכרזה. הם טענו כי המערכה באזור טרם הסתיימה וכי ישראל לא השיגה את מלוא יעדיה באתר (אלג’מהוריה, 9 בספטמבר 2026).
• בדיווח נוסף, אמרו “מקורות יודעי דבר” כי חזבאללה שומר על עמימות בנושא רכס עלי אלטאהר בשלושת החודשים האחרונים, אך מפקפק באופן מרומז בנרטיב הישראלי ונמנע מתיאור כלשהו של המתקן שקיים במקום. לפי “המקורות”, המונח “שליטה מבצעית” אינו מעיד בהכרח על שליטה מלאה, רצופה וקבועה בכל הרכס. עם זאת, הם אישרו כי ישראל השתלטה כבר כחודש קודם לכן על מתקן בחלקו המזרחי של האתר, וטענו כי פרסום התיעוד ממנו נועד ליצור רושם של השתלטות על הרכס כולו (אלנשרה, 4 בספטמבר 2026).
• הפרשן הביטחוני, בריגדיר גנרל בדימוס, מחמד אלחסיני, לשעבר בכיר בצבא לבנון, העריך כי חזבאללה לא העביר את הרכס לידי צבא לבנון לא רק בשל מיקומו האסטרטגי, אלא בעיקר בשל האפשרות שזה יהיה תקדים לגבי אתרים ואזורים אחרים שבהם הארגון פועל. הוא הוסיף כי לא מדובר רק בסוגיה שנוגעת לדרום לבנון, אלא לכלל אזורי העימות של “ציר ההתנגדות”, וכי נוצרה “משוואה אזורית אחת של לחץ והרתעה”, אשר כוללת את מצר הורמוז ומצר באב אלמנדב לצד רכס עלי אלטאהר, ועל כן אובדן הרכס מהווה מכה עבור המשוואה. לפי אלחסיני, העברת הרכס לידי צבא לבנון הייתה גם נתפסת כנסיגה בעיני הציבור התומך בחזבאללה, על אף שמדובר ביישום ריבונות המדינה, ולכן בארגון ביקשו לשמור על תדמית “כוח ההתנגדות” (אלנשרה, 7 בספטמבר 2026).
• הפרשן אבראהים בירם כתב כי שתיקת חזבאללה בעקבות ההודעה הישראלית הגבירה את המבוכה, התהייה והדאגה גם בקרב הסביבה התומכת בארגון, שנותרה ללא תשובה ברורה באשר למצבו של האתר. לדבריו, ההסבר שהציג חזבאללה למקורביו הוא שהשתיקה נועדה להימנע מהענקת ממד מכונן לאירוע בהתאם לנרטיב הישראלי ולהמתין עד שניתן יהיה להציג תמונה מלאה יותר. לפי נרטיב זה, המערכה באתר טרם הסתיימה, פעילי הארגון הצליחו במשך חודשים לעמוד בפני התקפות ישראליות, וגם לאחר ההכרזה לא הוכיחה ישראל כי השיגה שליטה מלאה בכל הרכס ובמתקניו. עם זאת, בירם ציין כי עצם הימנעותו של חזבאללה מלהציג גרסה פומבית לאירוע בעל חשיבות כזו הציבה אותו במצב חריג של קושי להסביר את ההתפתחות גם לקהל תומכיו (לבנון 24, 7 בספטמבר 2026).

עמדת איראן

• במהלך המערכה על רכס עלי אלטאהר, נטען כי לצד לוחמי חזבאללה נצורים במקום גם מפקדים ופעילים של משמרות המהפכה האיראניים. לפי הדיווחים, ההנהגה האיראנית הודיעה להנהגת חזבאללה כי לא תעמוד בחיבוק ידיים ותותיר אותו לבדו בעימות, ו“מקורות המקורבים לחזבאללה” צוטטו באמרם כי הארגון בונה על התערבות איראנית במקרה שישראל תנסה לכבוש את המרחב האסטרטגי (אלשרק אלאוסט, 20-19 באוגוסט 2026).
• גם שעות אחדות לפני ההודעה הישראלית בנוגע לשליטה ברכס, דווח כי איראן העבירה לארה”ב, באמצעות עומאן, אזהרה שלפיה תגיב למהלך ישראלי נרחב להשתלטות על רכס עלי אלטאהר. “גורם בבית הלבן” הכחיש את הדיווח (אלמדן, 3 בספטמבר 2026).
• “מקור המעורה במשא ומתן בין לבנון לבין ישראל” טען כי חזבאללה לא יכול היה לפנות את רכס עלי אלטאהר ללא התייעצות עם ההנהגה האיראנית לנוכח האיום של טהראן לפעול לטובת חזבאללה אם ישראל תתקוף את האתר האסטרטגי, ולכן ההערכה היא כי איראן העניקה לארגון את האור הירוק לצאת מהרכס (אלשרק אלאוסט, 6 בספטמבר 2026).
• הרשויות באיראן לא התייחסו להודעה הישראלית על השגת השליטה ברכס. עם זאת, כלי תקשורת שמרניים ניסו להפחית מחשיבות ההישג הישראלי, על אף שהדגישו כי לבנון עדיין מצויה בראש סדר העדיפויות בכל הנוגע לעימות המתמשך מול ארה”ב:
  • אתר החדשות “רג’א ניוז”, המזוהה עם האגף הרדיקלי באיראן, קרא לתגובה איראנית בעקבות השתלטות צה”ל על רכס עלי אלטאהר בדרום לבנון. במאמר פרשנות נכתב כי אזור אסטרטגי וחשוב זה, שממנו נשקפת תצפית מלאה על דרום לבנון ועל הדרכים המובילות לגבול, הוא נקודה אידיאלית לשיגור טילים וכלי טיס בלתי מאוישים (כטב”מים) לעבר “השטחים הכבושים” וכי הוא מקשר בין חזית דרום לבנון לעורף. רשת המנהרות ומרכז הפיקוד התת-קרקעי של חזבאללה הפכו את האזור לבסיס אסטרטגי, שהשליטה בו עשויה לשמר איום מתמשך על צפון ישראל. האתר הדגיש כי הפסקת העימותים הצבאיים בדרום לבנון הייתה תנאי להתקדמות המשא ומתן בין איראן לארה”ב. לטענת האתר, הפער החריף בין הצהרות הפוליטיקאים לבין המציאות בשטח ממחיש יותר מתמיד כי ההסכם, שהוצג כמסמך המעיד על תבוסת ארה”ב, הפך בפועל לאמצעי למשיכת זמן לטובת “המשטר הציוני” כדי לאפשר לו להמשיך ולהחליש את “ציר ההתנגדות” לקראת המלחמה הכוללת הבאה עם איראן. כעת, לאחר שנחשפו כוונות “האויב” מאחורי מזכר ההבנות, ולנוכח התקדמות “המשטר הציוני” ברכס עלי אלטאהר ונפילת האזור האסטרטגי, מצופה מאיראן להגיב באופן שיחרוג מהצהרות ומגינויים בטוויטר. לפי המאמר, תגובה כזו נדרשת כדי להזכיר כי לבנון היא “קו אדום” במדיניות החוץ ובמשוואות הצבאיות של הרפובליקה האסלאמית (רג’א ניוז, 4 בספטמבר 2026).
  • במאמר פרשנות באתר “פרדא ניוז” נכתב כי דאגתו של חזבאללה אינה נובעת רק מההתפתחויות ברכס עלי אלטאהר אלא מהחשש שהלחץ הצבאי הישראלי יהפוך לכלל פוליטי-ביטחוני חדש בלבנון: ישראל תכריז על נקודה כלשהי כ”איום”, תתקוף אותה, ארה”ב תלחץ על בירות לפנותה ולבסוף “ההתנגדות” תמסור את העמדה לצבא לבנון כדי להביא להפסקת התקיפות. אם דפוס כזה יתקבע, נכתב במאמר, עלי אלטאהר לא יהיה הדרישה האחרונה ודרישות הביטחון הישראליות יתרחבו גם לאזורים שמעבר להסדרים המוכרים בדרום לבנון. לפיכך, המחלוקת היא על הזכות לקבוע את כללי המשחק ולא רק על השליטה ברכס. לטענת האתר, הן ביחס ללבנון והן ביחס לעימות בין איראן לארה”ב, טרם הוצגה תוכנית פעולה חלופית למלחמה ול”התנגדות” ויש להציג דרך חלופית לניהול העימות ולהבהיר כיצד ניתן לתרגם הישגים צבאיים להישגים פוליטיים (פרדא ניוז, 5 בספטמבר 2026).
  • היומון הרדיקלי “כיהאן” הדגיש כי ניסיונה של ישראל להבליט את השליטה ברכס עלי אלטאהר אינו מעיד על תבוסת חזבאללה. במאמר, שבחן את התפתחות חזבאללה והתעצמותו החל משנות השמונים, כתב הפרשן סעדאללה זארעי כי הצטרפות חזבאללה למערכה לצד איראן חשפה אותו לעוינות חריפה יותר מצד “החזית האמריקאית-ציונית”, לרבות מצד מתנגדיו בתוך לבנון ומדינות ערב במפרץ הפרסי. למרות הפסקות האש בין איראן לארה”ב ובין ישראל ללבנון, הארגון היה נתון להפצצות יומיומיות של צה”ל. אף על פי כן, ישראל לא השיגה את מטרתה המוצהרת לחסל את הארגון והיא נאלצת לנפח את חשיבותם של הרס כפר כלשהו או כיבוש גבעה, בשעה שממשלת ישראל מודאגת מתוצאות הבחירות בישראל בשל כישלונותיה הצבאיים. לטענת זארעי, בשעה שהתקפותיה הצבאיות של איראן על הבסיסים המרכזיים של צבא ארה”ב באזור הסבו מכות קשות לממשל טראמפ ובשעה שצבא ארה”ב אינו מצליח לשים קץ לשליטת איראן במצר הורמוז, צבא ישראל מנפח את חשיבות כיבושה של גבעה בלבנון, שאפילו עצם כיבושה ואופן התרחשותו עדיין אינם ברורים. יתרה מכך, גם אם ישראל השיגה דבר מה במהלך העימות בן חמשת החודשים עם חזבאללה, ייתכן שבתוך ימים ספורים היא תאבד גם אותו (כיהאן, 5 בספטמבר 2026).

מבקרי חזבאללה

• מתנגדי חזבאללה הציגו את ההתפתחות בעלי אלטאהר כהמחשה למחיר הנובע מהמשך קיומה של סמכות ביטחונית עצמאית שאינה כפופה למדינה. במוקד עמדה הביקורת על חזבאללה שסירב להיענות להצעת הנשיא עון ולא העביר את הרכס לידי צבא לבנון, לצד תהיות לגבי טיעון הארגון כי הוא מוביל “ההתנגדות” מול ישראל:
  • חבר הפרלמנט הלבנוני המתנגד לחזבאללה, פואד מח’זומי, מסר כי אם הדיווחים על נפילת הרכס נכונים, חזבאללה מנע את פריסת צבא לבנון במקום, על אף יוזמת הנשיא עון, אך לא הצליח למנוע את כניסת ישראל אליו (חשבון X של פואד מח’זומי, 5 בספטמבר 2026). גם יו”ר מפלגת הכוחות הלבנוניים, סמיר ג’עג’ע, מתח ביקורת על כך שהמרחב לא נמסר לצבא לבנון לפני כניסת צה”ל אליו (סוכנות הידיעות הלבנונית, 6 בספטמבר 2026).
  • חבר הפרלמנט, אסעד דרע’אם, מסיעת “לבנון החזקה”, טען כי היעדר תגובה מצד הארגון להתפתחויות בעלי אלטאהר מעלה מחדש את השאלה אם החלטתו היא לבנונית. לדבריו, התברר כי החלטות חזבאללה הפכו לחלק מהקלפים האיראניים וכי “משוואות” הארגון קורסות כאשר הן מתנגשות באינטרסים חיצוניים (MTV לבנון, 8 בספטמבר 2026).
  • עלי אלאמין, העורך הראשי של אתר ג’נוביה, הציג את ההתפתחות בעלי אלטאהר כעדות נוספת לשחיקת תפקידו הצבאי של חזבאללה מול ישראל. לדבריו, הארגון איבד למעשה את הגבעה מבחינה צבאית עוד לפני ההודעה הישראלית, שעיתויה נבחר משיקולים פוליטיים, ואילו שתיקת חזבאללה והפניית האחריות כלפי המדינה אינן מספקות מענה להתפתחות. אלאמין טען כי נשקו של חזבאללה “עבר לתפקיד פנים-לבנוני” לאחר שאיבד מיכולתו לפגוע בישראל, והדגיש כי לנוכח המציאות שנוצרה על המדינה הלבנונית לחזק את נוכחותה ואת ריבונותה בשטח, במקום להוסיף ולהסתמך על סיסמאות “ההתנגדות” (ג’נוביה, 7 בספטמבר 2026).
  • במאמר ביומון אללואא’ נטען כי בעוד חזבאללה מבקש לשמר את מעמדו ואת תשתיות “ההתנגדות”, ישראל ממשיכה בהרס כפרים, בעקירת תושבים ובהרחבת פעילותה בדרום בטענה לצורך לפעול נגד תשתיות הארגון. המאמר תהה מדוע נדרשים תושבי האזור לשלם את מחיר החלטת חזבאללה להתבסס צבאית בעלי אלטאהר, והציג את האירוע כחלק מביקורת רחבה יותר על תפיסת “ההתנגדות”, שבראייתו אינה מצליחה עוד להגן על הדרום ואף מאפשרת לישראל להשתמש בנוכחות הצבאית של הארגון כהצדקה להמשך פעילותה (אללואא’, 9 בספטמבר 2026).
  • הפרשן מערוף אלדאעוק ציין כי שתיקת חזבאללה לאחר ההודעה הישראלית והחרפת ביקורתו כלפי הנשיא והממשלה אינן מסתירות את הכישלון הצבאי ואת המחיר של ההחלטה שלא למסור את המוצב. אלדאעוק טען כי האירוע פוגע גם בטיעונים להצדקת המשך החזקת נשק חזבאללה מחוץ לשליטת המדינה ומעניק לישראל “קלף מיקוח חדש” במשא ומתן (אללואא’, 9 בספטמבר 2026).
  • פרופ’ הילאל ח’שאן מהאוניברסיטה האמריקאית בבירות הציג את ההתפתחות כהמחשה חריפה לכשל בתפיסת חזבאללה, וטען כי הארגון בחר למעשה למסור לישראל את האתר, שאותו הגדיר “סמל גאוותו”, במקום להעבירו לצבא לבנון. לדבריו, ההתפתחות משקפת את שחיקת יכולתו הצבאית של חזבאללה מול ישראל ומחזקת את הטענה כי תפקיד נשקו הולך ומצטמצם לזירה הפנים-לבנונית (אלשרק אלאוסט, 7 בספטמבר 2026).
• ביקורת נדירה הגיעה גם מתוך הציבור השיעי בדרום לבנון. ב”קריאת אלנבטיה השנייה”, שעליה חתמו מאות תושבים ואנשי מקצוע מהעיר ומהאזור, נטען כי אין לעבור לסדר היום על שהתרחש בעלי אלטאהר. לפי ההכרזה, כאשר ניתן היה להעביר את האתר לאחריות המדינה וצבא לבנון הדבר נדחה, ו”האדמה שלא נמסרה למדינה בזמן המתאים – הגיעה לידי האויב”. החותמים דרשו את פריסת הצבא באלנבטיה ובסביבתה, את נטילת האחריות המלאה של המדינה על ביטחון האזור ואת ייחוד ההחלטה על מלחמה ושלום למוסדותיה הלגיטימיים (MTV לבנון, 8 בספטמבר 2026).
• גם ברשתות החברתיות לא חסכו ביקורת על חזבאללה ועל איראן, שהוצגה כמי שנטשה את הארגון על אף האיומים שלה לפעול נגד ישראל. בערוץ הלבנוני “לא לכיבוש האיראני” (10.5 אלף עוקבים ברשת X) פורסמו קריקטורות וסרטוני AI, בהם נראה בין השאר יו”ר המג’לס האיראני, מחמד באקר קאליבאף, דוקר לוחם חזבאללה בגבו; מפקד משמרות המהפכה, אחמד וחידי, דוחף את מזכ”ל חזבאללה, נעים קאסם, מהצוק; ואת נעים קאסם מקיים סיור לראש הממשלה נתניהו ולשר הביטחון כ”ץ בתוך המתקן בעלי אלטאהר אחרי שסירב להכניס את צבא לבנון (חשבון X “לא לכיבוש האיראני”, 7-6 בספטמבר 2026).

^[1] להרחבה, ראו מחקר של מכון עמית מ-30 באוגוסט 2026: "רכס עלי אלטאהר כאתגר לפירוק תשתיות חזבאללה".

מאמרים נוספים בתחום

רכס עלי אלטאהר כאתגר לפירוק תשתיות חזבאללה ולקידום הסכם המסגרת

מבט לאיראן ולציר השיעי (9-2 בספטמבר 2026)

מבט לטרור ולסכסוך הישראלי-פלסטיני (8-1 בספטמבר 2026)

מבט לטרור: חזבאללה ולבנון (31 באוגוסט-7 בספטמבר 2026)

פגישת יו"ר המג'לס עם משלחת חמאס (איסנ"א, 2 בספטמבר 2026)

מחסן רצ'אא'י (snn.ir, 6 בספטמבר 2026)

מג'תבא אמאני (snn.ir, 5 בספטמבר 2026)

מגמות מרכזיות

עיקרים

• משלחת בכירה של חמאס ביקרה בטהראן ונועדה עם יו”ר המג’לס ועם שר החוץ האיראני.
• התגובות באיראן להשתלטות צה”ל על רכס עלי אלטאהר בלבנון ביטאו הכרה בחשיבותו האסטרטגית של הרכס לצד ניסיון להמעיט מחשיבות האירוע עבור חזבאללה.
• דווח כי ממשלת עיראק החריפה את המגבלות על ביקור בכירים ביטחוניים איראנים בבגדאד בתגובה לביקוריו האחרונים של מפקד כוח קדס במדינה.

מעורבות איראן בזירה הפלסטינית

• יו”ר המג’לס, מחמד באקר קאליבאף, נפגש עם באסם נעים, חבר הלשכה המדינית של חמאס והאחראי על הקשרים הערביים והאסלאמיים בתנועה. קאליבאף ציין כי אם יבוא יום שבו איראן תחדל מהמאבק, על צורותיו השונות, בארה”ב וב”משטר הציוני”, יהיה זה יום התבוסה. הוא הוסיף כי במסגרת הסעיף הראשון של מזכר ההבנות עם ארה”ב, הדגישה טהראן את הצורך בהפסקת המלחמה נגד איראן ובעלות בריתה ב”חזית ההתנגדות”. נעים הדגיש כי מאבק הפלסטינים ב”משטר הציוני” נמשך ברציפות ויימשך “עד שיימחו שרידיו של משטר זה מאדמת פלסטין” (איסנ”א, 2 בספטמבר 2026).

• במהלך ביקורו בטהראן, נועד נעים גם עם שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ’י, וסקר בפניו את ההתפתחויות האחרונות בזירה הפלסטינית. עראקצ’י הדגיש את תמיכת איראן בשחרור “פלסטין” ובהקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים. הוא ציין כי הרפובליקה האסלאמית תמשיך לתמוך בזכויותיו הלגיטימיות של העם הפלסטיני בפורומים בינלאומיים, לרבות מפגשי ארגון שנגחאי ו-BRICS, וכן הכינוס הקרוב של העצרת הכללית של האו”ם (ערוץ הטלגרם של משרד החוץ האיראני, 2 בספטמבר 2026).
• שר החוץ עראקצ’י שוחח עם המזכ”ל החדש של הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, אסמאעיל ולד אלשיח’ אחמד, ודן עמו בהתפתחויות האזוריות ובאתגרים הניצבים בפני העולם המוסלמי, ובמיוחד ב”הימשכות התוקפנות והפשעים של המשטר הציוני בפלסטין ובלבנון”. הוא הדגיש את הצורך בתמיכה נחרצת בזכויותיהם של העמים ב”פלסטין” ובלבנון ובאימוץ עמדה מאוחדת ואפקטיבית מצד מדינות האסלאם לנוכח ההתפתחויות הללו (מהר, 8 בספטמבר 2026).

מעורבות איראן בלבנון

• מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, מחסן רצ’אא’י, התייחס להתפתחויות האחרונות בלבנון ואמר כי בשום מלחמה אין רצף של ניצחונות או של תבוסות וכי מלחמות מתאפיינות בעליות ובמורדות. הוא הדגיש כי ידו של חזבאללה בלבנון הייתה תמיד על העליונה. רצ’אא’י אמר כי אומנם ישראל הצליחה להשתלט על חלקים מלבנון, אך לבנון תשוב להרים את ראשה ותנחית על ישראל מכות קשות וכואבות שלא יותירו ממנה דבר. לדבריו, לבנון אינה דומה לרצועת עזה, שעליה אפשר להטיל מצור מכל ארבעת עבריה, שכן יש לה עורף (snn.ir, 6 בספטמבר 2026).

• אתר החדשות “רג’א ניוז”, המזוהה עם האגף הרדיקלי באיראן, קרא לתגובה איראנית בעקבות השתלטות צה”ל על רכס עלי אלטאהר בדרום לבנון. במאמר פרשנות נכתב כי רשת המנהרות ומרכז הפיקוד התת-קרקעי של חזבאללה הפכו את האזור לבסיס אסטרטגי, שהשליטה בו עשויה לשמר איום מתמשך על צפון ישראל. האתר הדגיש כי הפסקת העימותים הצבאיים בדרום לבנון הייתה תנאי להתקדמות המשא ומתן בין איראן לארה”ב. לטענת האתר, הפער החריף בין הצהרות הפוליטיקאים לבין המציאות בשטח ממחיש יותר מתמיד כי ההסכם, שהוצג כמסמך המעיד על תבוסת ארה”ב, הפך בפועל לאמצעי למשיכת זמן לטובת “המשטר הציוני” כדי לאפשר לו להמשיך ולהחליש את “ציר ההתנגדות” לקראת המלחמה הכוללת הבאה עם איראן. כעת, לאחר שנחשפו כוונות “האויב” מאחורי מזכר ההבנות, ולנוכח התקדמות “המשטר הציוני” ברכס עלי אלטאהר ונפילת האזור האסטרטגי, מצופה מאיראן להגיב באופן שיחרוג מהצהרות ומגינויים בטוויטר. לפי המאמר, תגובה כזו נדרשת כדי להזכיר כי לבנון היא “קו אדום” במדיניות החוץ ובמשוואות הצבאיות של הרפובליקה האסלאמית (רג’א ניוז, 4 בספטמבר 2026).
• היומון הרדיקלי “כיהאן” הדגיש כי ניסיונה של ישראל להבליט את השליטה ברכס עלי אלטאהר אינו מעיד על תבוסת חזבאללה. במאמר, שבחן את התפתחות חזבאללה והתעצמותו החל משנות השמונים, כתב הפרשן סעדאללה זארעי כי הצטרפות חזבאללה למערכה לצד איראן חשפה אותו לעוינות חריפה יותר מצד “החזית האמריקאית-ציונית”, לרבות מצד מתנגדיו בתוך לבנון ומדינות ערב במפרץ הפרסי. למרות הפסקות האש בין איראן לארה”ב ובין ישראל ללבנון, הארגון היה נתון להפצצות יומיומיות של צה”ל. אף על פי כן, ישראל לא השיגה את מטרתה המוצהרת לחסל את הארגון והיא נאלצת לנפח את חשיבותם של הרס כפר כלשהו או כיבוש גבעה, בשעה שממשלת ישראל מודאגת מתוצאות הבחירות בישראל בשל כישלונותיה הצבאיים. לטענת זארעי, בשעה שהתקפותיה הצבאיות של איראן על הבסיסים המרכזיים של צבא ארה”ב באזור הסבו מכות קשות לממשל טראמפ ובשעה שצבא ארה”ב אינו מצליח לשים קץ לשליטת איראן במצר הורמוז, צבא ישראל מנפח את חשיבות כיבושה של גבעה בלבנון, שאפילו עצם כיבושה ואופן התרחשותו עדיין אינם ברורים (כיהאן, 5 בספטמבר 2026).
• שגריר איראן לשעבר בלבנון, מג’תבא אמאני, אמר כי חזבאללה אינו נכנס לעימות עם ישראל כדי להמחיש את חוסר התועלת במשא ומתן בין לבנון ל”משטר הציוני”. הוא ציין כי ישראל מבקשת לערער את משוואת ההרתעה האיראנית בנוגע לבירות ולצ’אחיה אלג’נוביה, אשר לטענתו מנעה עד כה מישראל ומראש הממשלה נתניהו לתקוף באזורים אלה. לדברי אמאני, מצב זה החליש את נתניהו הן בשדה הקרב והן בתוך ישראל (snn.ir, 5 בספטמבר 2026).

מעורבות איראן בעיראק

• “מקורות עיראקיים” מסרו כי ממשלת עיראק החליטה לאסור “תיאום עצמאי” של ביקורים במדינה מצד בכירים איראנים בעלי תפקיד צבאי או ביטחוני. לפי ההנחיה, כל ביקור של בכיר איראני לצורך תיאום ביטחוני או כלכלי מחייב אישור בכתב מראש ממשלת עיראק. לדברי “המקורות”, ההנחיה הסודית, שפורסמה לראשונה ביולי 2026, חודשה בעקבות שני ביקוריו האחרונים בעיראק של מפקד כוח קדס, אסמאעיל קאא’ני. ראש ממשלת עיראק, עלי אלזידי, הורה כי כל בקשה לביקור של מפקד איראני במדינה תידון במועצת השרים. לאחר אישור הביקור, יובהר לבכיר האיראני באמצעות הערוצים המדיניים והדיפלומטיים, כי עליו להימנע מהתערבות בענייניה הפנימיים של עיראק, מפגיעה במדינה שכנה כלשהי ומעירובה של עיראק בסוגיה אזורית או בינלאומית. כמו כן, הביקור יוגבל למטה הרשמי של ממשלת עיראק בבגדאד, ולא יותרו פגישות נוספות באתרים אחרים (אלמדן, 6 בספטמבר 2026).

המיליציות הפרו-איראניות בעיראק

• מזכ”ל תנועת האצילים, אכרם אלכעבי, טען כי רצונו של נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, שאותו כינה “הטיפש”, להשיג ניצחון בעיראק לאחר שנכשל בהשגתו באיראן היא אשליה. לטענת אלכעבי, שאיפותיו הקולוניאליות של טראמפ לא תתממשנה בעיראק וכי עליו לדעת כי המיליציות מצפות ל- 30 בספטמבר 2026 (תאריך היציאה של כוחות ארה”ב מעיראק) במוכנות מלאה ובהתלהבות אם תצטרכנה לנהל את “הקרב המכריע עם כוחות הכיבוש” במקרה שיחזרו בהם מהתחייבויותיהם לנסיגה מוחלטת. עוד טען אלכעבי כי “הניצחון” הזה (הנסיגה האמריקאית) הושג רק בזכות עוצמת המהלכים של “ההתנגדות האסלאמית בעיראק”. לסיום, איים אלכעבי כי אם יישאר חייל אחד לאחר תאריך היעד לנסיגה, “לא ניתן לו לחזור בשלום” (חשבון X של אכרם אלכעבי, 2 בספטמבר 2026).
• מזכ”ל גדודי סיד אלשהדאא’, אבו אללא’ אלולאא’י, הדגיש כי “ויסות הנשק” יבוצע רק תמורת “ריבונות מלאה ומקיפה” וכי כל דבר אחר אינו מקובל (חשבון X של אבו אללא’ אלולאא’י, 6 בספטמבר 2026).

החות’ים בתימן

• סגן שר החוץ של החות’ים, עבד אלואחד אבוראס, התייחס להתחממות ביחסי ארה”ב וסומלילנד וטען כי הנוכחות הצבאית האמריקאית בסומליה היא חלק מפעולות “האויב הישראלי” ומהווה שילוב של “הזרועות הציוניות”. אבוראס טען כי האמריקאים והישראלים פועלים לקרוע את סומליה על ידי יצירת סכסוכים פנימיים וקידום קריאות להיפרדות של גופים מהמדינה הסומלית. בנוסף, הדגיש אבוראס את עמדת החות’ים התומכת בביטחון והיציבות של סומליה ורואה בכל נוכחות של בסיסים צבאיים אמריקאים וישראלים איום על סומליה, קרן אפריקה והאזור כולו (ערוץ הטלגרם של משרד החוץ החות’י, 7 בספטמבר 2026).
• הדובר הצבאי של החות’ים, יחיא סריע, הודיע כי הכוחות המזוינים של החות’ים ביצעו “מבצע רחב ואיכותי” בשטח סעודיה, במסגרתו הותקפו מתקנים של חברת הנפט אראמכו באבהא, בנג’ראן, ב”עיר הכלכלית” ובג’יזאן, והותקף בסיס חיל האוויר ח’מיס משיט. לפי סריע, התקיפות בוצעו באמצעות עשרות טילים בליסטים וכטב”מים והפגיעות במטרות היו מדויקות וגרמו לנזק משמעותי (ערוץ הטלגרם של יחיא סריע, 8 בספטמבר 2026). דובר הקואליציה בהובלת סעודיה, תרכי אלמאלכי, מסר כי כתוצאה מהתקיפות החות’יות נפצעו 73 אזרחים, כולל נשים וילדים, והן מהוות הפרה בוטה של ריבונות סעודיה ואיום ישיר על ביטחונם של אזרחיה ותושביה. אלמאלכי הדגיש כי הקואליציה תנקוט את כל “הצעדים המבצעיים” הדרושים כדי להרתיע את החות’ים ולהתעמת עם “גישתם העוינת” (חשבון X של כוחות הקואליציה בהובלת סעודיה, 8 בספטמבר 2026).

המיליציות בסוריה

• חזית ההתנגדות האסלאמית בסוריה-האמיצים פרסמה סרטון המתעד לכאורה תנועות כלי רכב וחיילים השייכים לצה”ל בשטח הגולן הסורי תחת הכותרת “מששו את ראשיכם, כי הבא אינו מרחם” (ערוץ הטלגרם של חזית ההתנגדות האסלאמית בסוריה, 6 בספטמבר 2026).

מאמרים נוספים בתחום

הודעת צה”ל על השגת “שליטה מבצעית” ברכס עלי אלטאהר – תגובות גורמי הכוח בלבנון ואיראן

מבט לטרור ולסכסוך הישראלי-פלסטיני (8-1 בספטמבר 2026)

מבט לטרור: חזבאללה ולבנון (31 באוגוסט-7 בספטמבר 2026)

מבט חודשי לטרור – אוגוסט 2026

התעלמות העולם מהתקיפות הישראליות (דף הפייסבוק של עלאא' אללקטה, 2 בספטמבר 2026)

מפגש משלחת חמאס עם שר החוץ האיראני (האתר הרשמי של חמאס, 3 בספטמבר 2026)

מגמות מרכזיות

^[1] איש תקשורת פעיל חמאס. בעברו מנהל רשת התקשורת אלאקצא של חמאס ולפני כן העורך הראשי של כתב העת של התנועה "אלרסאלה".
^[2] היה בעבר העורך הראשי של היומון "פלסטין" של חמאס.

מאמרים נוספים בתחום

הודעת צה”ל על השגת “שליטה מבצעית” ברכס עלי אלטאהר – תגובות גורמי הכוח בלבנון ואיראן

מבט לאיראן ולציר השיעי (9-2 בספטמבר 2026)

מבט לטרור: חזבאללה ולבנון (31 באוגוסט-7 בספטמבר 2026)

מבט חודשי לטרור – אוגוסט 2026

עון עם שגריר ארה"ב בלבנון (חשבון X של נשיאות לבנון, 4 בספטמבר 2026)

שיירת הצלב האדום עם הלבנונים המשוחררים (נדאא' אלוטן, 4 בספטמבר 2026)

"השגת האחדות והשלום הייתה חלום גדול מדי?!": ברי מדגיש כי צבא לבנון, השלום האזרחי והאחדות הלאומית הם "קווים אדומים" (אללואא', 1 בספטמבר 2026)

רכס עלי אלטאהר כמוקד למאבק האזורי: ההתפתחויות ברכס המחישו את הצטלבות האינטרסים של לבנון, ישראל, איראן, ארה"ב וחזבאללה (אלג'מהוריה, 4 בספטמבר 2026)

אגודת "ותענונו" מחלקת סיוע בזוטר אלע'רביה (אלמנאר, 4 בספטמבר 2026)

היכל עם מלך ירדן (חשבון X של צבא לבנון, 1 בספטמבר 2026)

מגמות מרכזיות

עיקרים

• ישראל שחררה חמישה אסירים לבנונים כחלק מהניסיונות לקדם את המשא ומתן הישיר בין המדינות, על אף המשך המחלוקת סביב יישום הסכם המסגרת ו”אזורי הפיילוט”.
• המשא ומתן הישיר עם ישראל ותוכנית הממשל הלבנוני ליישום מונופול המדינה על הנשק הובילו לנתק בין הנהגת חזבאללה לבין לשכת הנשיאות ופיקוד הצבא. ביקורת גם מצד יו”ר הפרלמנט ומנהיג אמל, נביה ברי, על חזבאללה שאינו משתף אותו בכל ההחלטות.
• צה”ל הודיע על השגת “שליטה מבצעית” על רכס עלי אלטאהר. מתנגדי חזבאללה מתחו ביקורת על הארגון שבחר שלא העביר את התשתיות ברכס לידי צבא לבנון אלא ויתר עליו לטובת ישראל.
• צה”ל תקף תשתיות ומחסני אמצעי לחימה של חזבאללה לאחר שיגור רחפני נפץ לעבר כוחות צה”ל. לא היו נפגעים. בלבנון דיווחו על יותר מעשרים הרוגים בתקיפות, בהם פעילי חזבאללה.
• במסגרת שיקום הארגון, חזבאללה מתבסס על פעילים צעירים שהוכשרו מראש לתפקידי פיקוד בשל סיכול המפקדים הוותיקים. דווח כי חזבאללה גם החל להעביר חלק מאמצעי הלחימה לעשרות אתרים קטנים, בהם נכסים פרטיים, כדי לצמצם את החשיפה לתקיפות ולחיפושים.
• בכירים בחזבאללה הדגישו כי הם גאים בברית עם איראן והביעו ביטחון כי טהראן מציבה את הסוגיה הלבנונית בראש המשא ומתן עם ארה”ב.
• האיחוד האירופי בוחן הקמת משימה צבאית-אזרחית חדשה בלבנון לאחר סיום מנדט יוניפי”ל, בעוד שצרפת ואיטליה מקדמות מתווה לנוכחות בינלאומית בחסות האו”ם.
• פתח ופלגים נוספים באש”ף המשיכו למסור נשק לצבא לבנון, בעוד חמאס והג’האד האסלאמי בפלסטין נותרו בשלב זה מחוץ לתהליך.

המשא ומתן הישיר ויישום הסכם המסגרת בין לבנון וישראל

השיחות הישירות

• ישראל החזירה ללבנון חמישה עצורים, לראשונה מאז תחילת השיחות הישירות בין המדינות באפריל 2026. לפי ההודעה הישראלית, חמשת העצורים, שהועברו בסיוע הצלב האדום, הם אזרחים שלא היו מעורבים בפעילות טרור. ארה”ב הגדירה את המהלך כצעד ראשוני של רצון טוב מצד שתי המדינות שעשוי לשמש בסיס להרחבת הדיונים בסוגיות אזרחיות נוספות. דווח כי השחרור בוצע במקביל לסיוע לבנוני בחיפוש אחר שרידיהם של יהודים לבנונים שנעלמו במהלך מלחמת האזרחים, לאחר שישראל העבירה ללבנון מידע בנוגע למקומות שבהם היא מעריכה כי נקברו (נדאא’ אלוטן, 4 בספטמבר 2026; אלאח’באר ואלשרק אלאוסט, 5 בספטמבר 2026). סגן ראש ממשלת לבנון, טארק מתרי, העריך כי השחרור משקף לחץ אמריקאי על ישראל לגלות גמישות במשא ומתן וכי גברו הסיכויים לקיום סבב שיחות נוסף באמצע ספטמבר או זמן קצר לאחר מכן (סוכנות הידיעות הלבנונית, 6 בספטמבר 2026).

• דווח כי הסבב השמיני של המשא ומתן הישיר בין לבנון לישראל צפוי להתקיים ברומא ב-15–16 בספטמבר 2026. לפי הדיווח, ההחלטה התקבלה לאחר פגישה שקיים ראש ממשלת ישראל נתניהו עם שגרירי ארה”ב בלבנון ובישראל, המעורבים בתיווך בין הצדדים. עם זאת, נשיאות לבנון אישרה כי מתנהלות הכנות לסבב הבא אך לא מסרה מועד רשמי לכינוסו (אלג’מהוריה, 2 בספטמבר 2026; חשבון X של נשיאות לבנון, 4 בספטמבר 2026).
• נשיא לבנון, ג’וזף עון, וראש הממשלה, נואף סלאם, דנו עם שגריר ארה”ב בלבנון, מישל עיסא, בהכנות לסבב הבא. עון הציג את שחרור העצורים כצעד ראשון במסגרת יישום הסכם ההבנות עם ישראל, ואילו סלאם שב והדגיש כי יעדי לבנון הם נסיגה ישראלית מלאה והחלת סמכות המדינה על כלל שטחה (חשבונות X של נשיאות לבנון וראשות ממשלת לבנון, 4 בספטמבר 2026).

• יו”ר הפרלמנט הלבנוני ומנהיג תנועת אמל, נביה ברי, שב והביע התנגדות ל”הסכם המסגרת” ולמתכונת הנוכחית של המשא ומתן עם ישראל, ובפרט ל”אזורים הפיילוט”, בטענה שהסבבים שהתקיימו עד כה לא הביאו להפסקת הלחימה. לפי “מקורות לבנוניים”, ברי סבור כי המשך המשא ומתן צריך להיות מותנה בערבויות ובצעדים ישראליים שניתן לממש בשטח. עמדה זו עוררה ביקורת בוושינגטון, שם נטען כי ממשלת לבנון היא הגורם הלגיטימי לניהול המשא ומתן וכי הרחבת סמכות המדינה והצבא ופירוק חזבאללה מנשקו הם תנאי להתקדמות בהסדר. למרות הפער בינו לבין הנשיא עון, הממשיך לתמוך במסלול המשא ומתן, ברי הבהיר כי אינו מתכוון להגיע לנתק עמו (סוכנות הידיעות הלבנונית, 31 באוגוסט 2026; אלנהאר, 1 בספטמבר 2026; אלנשרה ונדאא’ אלוטן, 3 בספטמבר 2026).

• לפי “מקורות דיפלומטיים מערביים”, ארה”ב עשויה להגביר את הלחץ על חזבאללה בסוגיית נשקו, על רקע הקשיים ביישום “הסכם המסגרת”. לדבריהם, בוושינגטון רואים בפירוק הארגון מנשקו תנאי מרכזי ליישום מלא של ההסכם ולהשגת נסיגה ישראלית מלאה מדרום לבנון. “המקורות” הזכירו בהקשר זה את דברי שגריר ארה”ב בלבנון, מישל עיסא, לפיהם כל עוד חזבאללה אינו מוסר את נשקו, יקשה על וושינגטון לדרוש מישראל למלא את הצעדים הנדרשים ממנה במסגרת ההסכם (אלג’מהוריה, 3 בספטמבר 2026).

יישום תוכנית “אזורי הפיילוט”

• דווח כי במסגרת הדיונים על יישום הסכם המסגרת, נבחנת הקמת מערכת ניטור באזורים שיועברו לשליטת צבא לבנון, אשר תשלב אמצעים טכנולוגיים ומידע מודיעיני ותפעל באמצעות קבוצת התיאום הצבאי ללבנון (MCG4L). לפי המתווה הנבחן, מידע על נוכחות חמושים או תשתיות צבאיות של חזבאללה יועבר באמצעות מנגנון התיאום והאימות, ולא כהנחיה ישראלית ישירה לצבא לבנון; הצבא יבצע אימות בשטח ויחליט על אופן הפעולה. במקביל, טרם הושגה הסכמה על זהות הגורם הבינלאומי שישתתף במנגנון האימות: איטליה מסתייגת בשלב זה מקבלת האחריות להובלתו, ארה”ב וישראל מתנגדות לפי הדיווח לתפקיד צרפתי או ספרדי, ואילו האפשרות לשלב את אזרבייג’אן נתקלת בהתנגדות חזבאללה. ראש קבוצת התיאום הצבאי ללבנון, הגנרל ג’וזף קלירפילד, ציין כי גיבוש מנגנון האימות עשוי לאפשר את הרחבת “אזורי הפיילוט” גם לשטחים הנמצאים בשליטה ישראלית (ארם ניוז ואלשרק אלאוסט, 1 בספטמבר 2026).
• דווח כי ארה”ב העבירה לפיקוד צבא לבנון הסתייגויות ישראליות מתפקודו בדרום ודרישות להרחיב את החיפושים אחר אמצעי לחימה גם מעבר ל”אזורי הפיילוט”. מנגד, פיקוד הצבא טען כי ישראל טרם ביצעה נסיגה מלאה מהאזורים שבהם אמור הצבא להתפרס וכי חלק מהדרישות הישראליות חורגות מההבנות הקיימות. לפי “מקור רשמי לבנוני”, הצבא אינו מתכוון לבצע צעדים נוספים כל עוד ישראל אינה מבצעת צעדי נסיגה מקבילים (אלאח’באר, 4 בספטמבר 2026).

עמדת חזבאללה

• בחזבאללה המשיכו להביע עמדה נוקשה נגד המשך המשא ומתן הישיר עם ישראל והאשימו כי הנשיא עון פועל בניגוד לעקרונות החוקתיים בשל שאיפתו להגיע לסיום מצב הסכסוך בין המדינות:
  • סיעת חזבאללה בפרלמנט התריסה כי “ההימור של הסמכות הלבנונית נכשל” וכי “האויב” משתמש בהסכם המסגרת כדי לכסות על “רצח העם בכל הקשור לחיים בשטחים הכבושים”. הסיעה דרשה מהממשל הלבנוני להפסיק את הגישה “העקשנית” ולהפסיק את המשא ומתן הישיר שרק “מעמיק את המשבר הלאומי”. ההודעה גם מתחה ביקורת על עמדת הנשיא עון שמבקש לסיים את מצב העוינות נגד ישראל והאשימה כי מדובר בחוסר כבוד לאמנה הלאומית כי “העוינות כלפי ישראל היא עיקרון חוקתי שמושרש בהסכם טאא’ף ובמקורות המשפטיים” (אתר סיעת “הנאמנות להתנגדות”, 3 בספטמבר 2026).
  • בהודעה מטעם חזבאללה, הדגיש הארגון כי גם שחרור חמשת העצורים הלבנונים שהוחזקו בידי ישראל, על אף חשיבותו, אינו מצדיק את המשך המשא ומתן כל עוד נמשכות התקיפות והנוכחות הישראלית בדרום (ערוץ הטלגרם של ההסברה הקרבית של חזבאללה, 5 בספטמבר 2026).
  • חבר סיעת חזבאללה בפרלמנט, אבראהים אלמוסוי, תקף טיוטת החלטה בנושא “סולידריות עם הרפובליקה הלבנונית” שהעביר משרד החוץ הלבנוני לדיון במועצת שרי החוץ של הליגה הערבית. אלמוסוי התנגד לשלושה מסעיפי הטיוטה בטענה כי הם פוגעים בהסכמה הלאומית שנקבעה בהסכם טאא’ף ובלגיטימיות של “ההתנגדות” נגד ישראל, וקרא למדינות הליגה הערבית להסתייג מהנוסח (אלמנאר, 4 בספטמבר 2026).
  • “חוגים בחזבאללה” מסרו כי הארגון דורש להמשיך ולהתבסס על הסכם הפסקת האש מ-27 בנובמבר 2024 ומתנגד לקביעת הסדרים ביטחוניים ומדיניים חדשים במסגרת הסכם המסגרת. לדבריהם, חזבאללה אינו רואה עצמו מחויב לתוצאות המשא ומתן הישיר, אם יכללו צעדים הפוגעים בנשקו או במעמדו, גם אם יאושרו על ידי השלטון הלבנוני. “החוגים” טענו כי עמדה זו מתואמת עם יו”ר הפרלמנט ברי (אלדיאר, 1 בספטמבר 2026).
• על רקע נחישות הנשיא עון להמשיך במשא ומתן המדיני, ציינו “מקורות פוליטיים” כי לא חלה התקדמות במגעים בין לשכת הנשיאות לבין חזבאללה ולא צפויה בשלב זה חזרה לדיאלוג הישיר בין הצדדים (אללואא’, 3 בספטמבר 2026). במקביל, דווח כי המפגשים בין הדרגים הבכירים בחזבאללה ובצבא לבנון הופסקו מאז החלטת הממשלה על מונופול המדינה על הנשק. בכירי המערך הביטחוני של חזבאללה אינם מבקרים עוד במפקדת הצבא והאישורים הביטחוניים שניתנו לבכירים מפלגתיים בוטלו. עם זאת, עדיין יש מגעים ברמת השטח בין קציני המודיעין הצבאי לבין פעילי הארגון, בעיקר בדרום לבנון ובאלצ’חיה אלג’נוביה בבירות, לצורך תיאום מקומי (אלנהאר, 1 בספטמבר 2026).
• מתיחות נרשמה גם מול תנועת אמל, בעלת הברית השיעית של חזבאללה. לפי “מקור המקורב לאמל”, גוברת אצל יו”ר התנועה, נביה ברי, אי-שביעות הרצון מהתנהלות חזבאללה ומהמצב בדרום, על רקע טענה כי הארגון אינו משתף אותו בכל החלטותיו הצבאיות והאזוריות וכי יכולתו להשפיע עליהן הצטמצמה. “המקור” ציין כי קיימת גם מתיחות בין תומכי אמל לחזבאללה בחלק מכפרי הדרום על רקע ההרס והשלכות הלחימה על התושבים, אך הדגיש כי אין מדובר בנתק בין ברי לחזבאללה או בכוונה של אמל לפרק את הברית עמו (ארם ניוז, 4 בספטמבר 2026).
• מנגד, משלחת בכירה של חזבאללה, בראשות סגן יו”ר המועצה המדינית מחמוד קמאטי, נפגשה עם יו”ר הזרם הלאומי החופשי, ג’בראן באסיל, לראשונה זה כמעט שנה, במסגרת סבב פגישות שמקיים הארגון עם מפלגות ואישים פוליטיים. בפגישה נדונו בלעדיות הנשק בידי המדינה, המשא ומתן עם ישראל והמצב בדרום. שני הצדדים הגדירו את חידוש הדיאלוג כחיובי, אך הבהירו כי אין מדובר בחידוש הברית וכי המחלוקת סביב נשק חזבאללה והאסטרטגיה הביטחונית נותרה בעינה (אלדיאר, 5 בספטמבר 2026).
• דווח כי האפשרות לדיאלוג ישיר בין חזבאללה לבין ארה”ב אינה מתקדמת בשלב זה, והארגון ממשיך לראות בנביה ברי ערוץ למגעים הנוגעים לדרום, תוך שהוא מייחס חשיבות להתפתחויות במשא ומתן בין איראן לארה”ב (אלדיאר, 5 בספטמבר 2026).

מתנגדי חזבאללה

• חבר הפרלמנט הלבנוני, פואד מח’זומי, הביע תמיכה בנשיא עון ובראש הממשלה סלאם וביישום הסכם המסגרת, אותו הגדיר כדרך לסיום המלחמה, להשבת הריבונות ולפתיחת תהליך השיקום. לדבריו, הנשק וההכרעה בענייני מלחמה ושלום צריכים להיות בידי המדינה בלבד, במקביל לנסיגה ישראלית מלאה (חשבון X של ראשות ממשלת לבנון, 4 בספטמבר 2026).
• מפלגת הפלנגות וקואליציית “הדמוקרטים הלבנונים” הביעו תמיכה בהמשך המשא ומתן וביישום הסכם המסגרת וקראו להעברת האחריות הבלעדית על הנשק ועל החלטות המלחמה והשלום לידי המדינה. לדבריהם, מהלך זה נדרש להשבת הריבונות, לנסיגה הישראלית, לחזרת העקורים ולשיקום המדינה (אלדיאר, 1 בספטמבר 2026; נדאא’ אלוטן, 5 בספטמבר 2026).
• יו”ר מפלגת הכוחות הלבנוניים, סמיר ג’עג’ע, הגדיר את הסכם המסגרת כהזדמנות היחידה הזמינה לעצירת הלחימה הנוכחית ושרשרת המלחמות בגבול הדרומי. לדבריו, תנאי מרכזי להצלחת ההסכם הוא פירוק הזרועות הצבאיות והביטחוניות שמחוץ למדינה, ובראשן אלה של חזבאללה, והוא קרא לארגון למסור את נשקו ולמדינה לנקוט צעדים מעשיים אם לא יעשה זאת (סוכנות הידיעות הלבנונית, 6 בספטמבר 2026).

המצב הביטחוני בדרום לבנון

השתלטות צה”ל על רכס עלי אלטאהר^[1]

• צה”ל הודיע על השלמת טיהורם של שני תוואים תת-קרקעיים של חזבאללה ברכס עלי אלטאהר במרחב הביטחוני בדרום לבנון ומסר כי הכוחות השיגו “שליטה מבצעית” במרחב מעל ומתחת לקרקע. לפי ההודעה, במהלך הפעילות סוכלו פעילים בחזבאללה ואחרים נמלטו, ובתוואים אותרו חדרי מבצעים (חמ”לים), חדרים לאחסון אמצעי לחימה (אמל”ח) ותשתיות שהייה. בצה”ל ציינו כי התשתיות נבנו במשך כשני עשורים במימון ובתכנון איראני (דובר צה”ל, 3 בספטמבר 2026).
• סגן ראש ממשלת לבנון, טארק מתרי, ציין כי ההצעה של נשיא לבנון, שזכתה לתמיכת יו”ר הפרלמנט ברי, להעביר את המתקנים ברכס ואת השליטה באתר לידי צבא לבנון, נועדה למנוע מבצע ישראלי נרחב באזור, אך ההגעה להבנות נתקלה בקשיים (סוכנות הידיעות הלבנונית, 6 בספטמבר 2026).
• “מקור המעורה במשא ומתן בין לבנון לבין ישראל” ציין כי חזבאללה לא יכול היה לפנות את רכס עלי אלטאהר ללא התייעצות עם ההנהגה האיראנית לנוכח האיום של טהראן לפעול לטובת חזבאללה אם ישראל תתקוף את האתר האסטרטגי, ולכן ההערכה היא כי איראן העניקה לארגון את האור הירוק לצאת מהרכס. “המקור” הודה כי התנהלות חזבאללה הפתיעה את ההנהגה הלבנונית מאחר שהארגון ויתר על הזדמנות להעביר את הרכס לידי צבא לבנון ובכך להעניק למשלחת הלבנונית יתרון לקראת הסבב הבא של המשא ומתן מול ישראל, אולם הסביר כי החלטת חזבאללה נבעה מרצונו להתפרס מחדש ולהבטיח את המשך החזקת הנשק מצפון לנהר הליטאני (אלשרק אלאוסט, 6 בספטמבר 2026).
• חבר הפרלמנט הלבנוני המתנגד לחזבאללה, פואד מח’זומי, מסר כי אם הדיווחים על נפילת הרכס נכונים, חזבאללה מנע את פריסת צבא לבנון במקום, על אף יוזמת הנשיא עון, אך לא הצליח למנוע את כניסת ישראל אליו (חשבון X של פואד מח’זומי, 5 בספטמבר 2026). גם יו”ר מפלגת הכוחות הלבנוניים, סמיר ג’עג’ע, מתח ביקורת על כך שהמרחב לא נמסר לצבא לבנון לפני כניסת צה”ל אליו (סוכנות הידיעות הלבנונית, 6 בספטמבר 2026).
• לפני ההודעה הישראלית, דווח כי איראן העבירה לארה”ב, באמצעות עומאן, אזהרה שלפיה תגיב למהלך ישראלי נרחב להשתלטות על רכס עלי אלטאהר. “גורם בבית הלבן” הכחיש את הדיווח, ואילו חזבאללה מסר כי פעולה ישראלית נרחבת להשתלטות על הרכס תיחשב מבחינתו לחזרה למלחמה כוללת (אלמדן, 3 בספטמבר 2026).

פעילות צה”ל

• במקביל להודעה על השגת שליטה מבצעית ברכס עלי אלטאהר והמשך טיהור המרחב התת-קרקעי, המשיכו כוחות צה”ל בפעילות במרחב הביטחוני בדרום לבנון נגד תשתיות ואמל”ח של חזבאללה. במהלך הפעילות, אותרו והושמדו טילים נגד טנקים (נ”ט), רקטות RPG, משגרים, מטענים ואמצעי לחימה נוספים וכן תשתיות של הארגון שהוסתרו בתשתיות אזרחיות. בתגובה לשלוש תקריות של שיגור רחפני נפץ לעבר כוחות צה”ל, שלא גרמו לנפגעים, בוצעו תקיפות נגד תשתיות חזבאללה, מחבלים ומחסני אמל”ח באזור אלנבטיה ובאזורים נוספים בדרום לבנון, בהם מפקדה של חזבאללה שפעלה במבנה ששימש בעבר כבית חולים (דובר צה”ל ותקשורת ישראלית, 31 באוגוסט-7 בספטמבר 2026).^[2] דווח כי כוחות צה”ל גם פוצצו 15 מנהרות בו זמנית, בין אזור הבופור (אלשקיף) לבין רכס עלי אלטאהר (MTV לבנון, 6 בספטמבר 2026).

• משרד הבריאות הלבנוני וההגנה האזרחית דיווחו על לפחות 23 הרוגים, כולל ילדים, ויותר מחמישים פצועים בתקיפות הישראליות בדרום לבנון במהלך השבוע, בהם עשרה הרוגים בתקיפות בכפר רמאן. משרד הבריאות גם גינה את התקיפה נגד המבנה ששימש את בית החולים אלע’נדור באלנבטיה אלפוקא והאשים כי מדובר “בהפרה של החוק ההומניטרי הבינלאומי”. לפי ההודעה, בית החולים נאלץ להפסיק את פעילותו לפני כחודשיים בשל התקיפות הישראליות באזור אלנבטיה (אלנשרה ואלמיאדין, 7-4 בספטמבר 2026). בערוצים המזוהים עם חזבאללה צוין כי חלק מההרוגים היו פעילי הארגון (ערוץ הטלגרם חזבאללה בשטח, 7-4 בספטמבר 2026). כמו כן, לאחר שדוברת צה”ל בערבית פרסמה אזהרה לפני תקיפת מבנה בדיר אלזהראני, נראתה תנועה גוברת של תושבים שנמלטו מהעיירה (אלנהאר, 7 בספטמבר 2026).
• לפי ספירה שערך היומון אלאח’באר, המזוהה עם חזבאללה, בין חתימת “הסכם המסגרת” ב-26 ביוני ועד 31 באוגוסט 2026, תועדו בדרום לבנון לפחות 655 אירועים של פעילות צבאית ישראלית, ובהם כ-190 תקיפות מהאוויר וכ-225 פעולות פיצוץ והריסה של בתים ומבנים, לצד ירי ארטילרי, ירי טנקים ופעולות נוספות. מוקדי הפעילות הבולטים בתקופה זו היו אלנבטיה אלפוקא ואלמנצורי (אלאח’באר, 1 בספטמבר 2026).

אתגרי חזבאללה

שימור ושיקום היכולות הצבאיות

• בעקבות הפגיעה בשדרת הפיקוד הוותיקה של חזבאללה, פועלים בארגון למילוי תפקידי פיקוד צבאיים וביטחוניים באמצעות פעילים מדור צעיר יותר. הפרשן המקורב לחזבאללה, קאסם קסיר, מסר כי מפקדים בשנות ה-30 וה-40 לחייהם, שהוכשרו מראש לתפקידי פיקוד, מנהלים כיום חלק מהפעילות הצבאית והביטחונית. גם מזכ”ל המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, מחסן רצ’אא’י, טען כי בארגון עלו שני דורות חדשים של מפקדים וכי חזבאללה שמר על יכולת הפיקוד שלו (אלשרק אלאוסט, 31 באוגוסט 2026).
• לפי “מקור ביטחוני לבנוני”, חזבאללה החל להעביר חלק מהנשק, התחמושת והציוד הצבאי ממחסנים ומאתרים צבאיים מוכרים לעשרות אתרים קטנים יותר, ובהם נכסים פרטיים, חוות ומחסנים מסחריים שבבעלות או בניהול גורמים המקורבים לארגון. לפי “המקור”, אין מדובר בפינוי מלא של המחסנים המרכזיים אלא בפיזור חלק ממאגרי האמל”ח, בעיקר נשק קל, תחמושת, טילים נישאים וציוד צבאי, במטרה לצמצם את חשיפתו לתקיפות ולחיפושים, כולל ב”אזורי הפיילוט” (ארם ניוז, 4 בספטמבר 2026).

חזבאללה ואיראן

• חבר סיעת חזבאללה בפרלמנט, חסין אלחאג’ חסן, הסביר כי החלטת הארגון להצטרף ללחימה בשנת 2026 התקבלה לאחר שלטענתו המדינה לא הצליחה במשך 15 חודשים להביא ליישום הסכם הפסקת האש מנובמבר 2024. לדבריו, בעקבות זאת השתלב חזבאללה ב”משוואה אזורית בהובלת איראן”. הוא הדגיש כי הארגון גאה בבריתו עם טהראן ובהישענותו על כוחה ואינו מתכוון לוותר על “מקורות כוחו” (אלג’מהוריה, 5 בספטמבר 2026).
• עמיתו לסיעה, חסן עז אלדין, הודה כי הארגון מתקשה להשיב את יכולת ההרתעה שהייתה לו לפני אוקטובר 2023, אף שלדבריו הוא ממשיך לפעול לבלימת התרחבות הפעילות הישראלית. הוא הציג את איראן כגורם המרכזי שיכול להביא לשינוי במצב בלבנון וטען כי הסוגיה הלבנונית נמצאת בראש סדר העדיפויות של טהראן במגעיה עם ארה”ב (אלג’מהוריה, 1–2 בספטמבר 2026).
• “מקור מודיעיני אמריקאי” מסר כי וושינגטון בוחנת חשדות, לפיהם גורמים בביטחון הכללי הלבנוני העניקו הקלות לחזבאללה בנמל התעופה של בירות ובנמל וסייעו לפעילים איראנים להשיג מסמכים לבנוניים. לפי “המקור”, זוהו תנועות של אנשי משמרות המהפכה אל לבנון וממנה, ובחלק מהמקרים נבדק חשד לשימוש בזהויות של אזרחים לבנונים, לרבות אנשים שכבר אינם בין החיים, לצורך הנפקת מסמכים לפעילים איראנים. עוד נבדקים מקרים שבהם איראנים עברו בנמל התעופה ובמעברים היבשתיים באמצעות מסמכים לבנוניים (אלחדת’, 2 בספטמבר 2026).

האתגר הפיננסי

• על רקע הלחצים על המערך הפיננסי של חזבאללה, דווח כי הארגון הגביר בחודשים האחרונים את רכישת מטילי הזהב והעברתם לאחסון כרזרבה פיננסית מחוץ למערכת הבנקאית (ארם ניוז, 2 בספטמבר 2026).
• דווח כי אגודת אלקרצ’ אלחסן, הזרוע הפיננסית של חזבאללה, פועלת לחידוש הדרגתי של סניפיה שנפגעו בתקיפות הישראליות, ובחלק מהמקרים דווח על ניסיון לפעול ללא שילוט מזהה. בצור, בוטלה פתיחת סניף מתוכנן בעקבות התנגדות תושבים ובעלי עסקים (נדאא’ אלוטן, 1 בספטמבר 2026; אלדיאר, 5 בספטמבר 2026).
• לפי “מקורות לבנוניים”, החשש מהרחבת הסנקציות האמריקאיות על רשתות המסייעות לחזבאללה גובר גם בקרב פוליטיקאים, אנשי עסקים וגופים המזוהים עם מחנה התומך בחזבאללה. לפי הדיווח, חלקם החלו לבחון מחדש את קשריהם הפיננסיים והעסקיים ולהפחית את הזדהותם הפומבית עם עמדות הארגון מחשש להיכלל בסנקציות (נדאא’ אלוטן, 4 בספטמבר 2026).

אתגר השיקום

• חזבאללה וגופים המזוהים עם סביבתו המשיכו להפעיל רשתות סיוע בכפרי הדרום. לפי “מקור ביטחוני לבנוני”, הארגון הרחיב חלוקת סיוע כספי, מזון ותרופות וכן את מעורבותו ברישום נזקי המלחמה ובסיוע למשפחות (ארם ניוז, 31 באוגוסט 2026). במקביל, אגודת “ותעאונו” חילקה בכפר זוטר אלע’רביה, המשתייך ל”אזורי הפיילוט”, ציוד למשקי בית, ובהם מקררים, מכונות כביסה ומכלי מים, במטרה לסייע לתושבים להישאר בכפר ולעודד את חזרתם של תושבים נוספים (אלמנאר, 4 בספטמבר 2026).^[3]

• מנגד, דווח על ביקורת בקרב חלק מתושבי עיירות הדרום כלפי חזבאללה והגופים העוסקים בסיוע לאוכלוסייה. לפי מקור מקומי, תושבים התלוננו על נוכחות מצומצמת של בכירי הארגון ועל היעדר מעקב ישיר אחר צורכיהם, ובמקביל הועלו טענות לפרוטקציה ולקשרים אישיים בחלוקת חלק מכספי הסיוע (Lebanon24, 2 בספטמבר 2026).
• “מקור פוליטי לבנוני” מסר כי חזבאללה ותנועת אמל פועלים לשימור תפקידם של מוסדות שבהם יש להם השפעה בניהול כספי הפיצויים, השיקום והשירותים החברתיים, ובראשם “מועצת הדרום”, על רקע הקמת מנגנונים ממשלתיים חדשים לניהול חלק מכספי השיקום בפיקוח מרכזי. במסגרת דיוני תקציב 2026 אושרה העברת כתשעים מיליון דולר מהרזרבה ל”מועצת הדרום”, בעוד שהבנק העולמי החל במימון של 250 מיליון דולר במסגרת תוכנית ממשלתית נפרדת לשיקום המבוססת על מנגנוני פיקוח ושקיפות (ארם ניוז, 3 בספטמבר 2026).

חזבאללה והזירה הסורית

• דווח כי בחודשים האחרונים התקיימו, בתיווך תורכי, מספר פגישות בין נציגי חזבאללה לבין נציגי השלטון הסורי החדש, ובמסגרתן הוסכם על הקמת ועדה טכנית לתיאום בנוגע לתנועות משני עברי הגבול. הצדדים דנו גם בסוגיות הנוגעות להרוגים, אסירים, פצועים ונעדרים. פעילות הוועדה נמשכה יותר משלושה חודשים, אך מאז הופסקו הפגישות בין הצדדים, אף שלפי הדיווח נמשכה העברת מסרים חיוביים מצד השלטון הסורי בנוגע לפתיחת דף חדש ביחסים עם חזבאללה (אלדיאר, 2 בספטמבר 2026).
• כוחות הביטחון בלבנון עצרו חמישה לבנונים וסורים בחשד להשתייכות לרשת של נאמני משטר אסד לשעבר, שפעלה להעברת פעילים מסוריה ללבנון ולהכשרתם. לפי “מקורות משפטיים וביטחוניים”, כחמישים פעילים הועברו בקבוצות קטנות דרך צפון לבנון, וחלקם עברו אימונים בהפעלת מטעני חבלה וכלי טיס בלתי מאוישים (כטב”מים) באזור הבקאע. בחקירה נבדק חשד כי פעילים הקשורים לחזבאללה סיפקו לחברי הרשת אימונים והגנה וכי אגודה שמושבה באלצ’אחיה אלג’נוביה העניקה לחלקם סיוע כספי. חזבאללה הכחיש כל קשר לרשת או לאימוניה (אלמדן, אלנהאר, Lebanon Debate וערוץ ההסברה הקרבית של חזבאללה, 2 בספטמבר 2026; נדאא’ אלוטן, 3 בספטמבר 2026; Lebanon Debate , 4 בספטמבר 2026).

צבא לבנון

• נמשכות ההכנות למפגש ההכנה בפריז לקראת הוועידה הבינלאומית לתמיכה בצבא לבנון ובכוחות ביטחון הפנים, הצפויה להתקיים ב-17 בספטמבר 2026. הנשיא עון ושר הפנים, אחמד אלחג’אר, דנו בהיערכות למפגש ובגיוס התמיכה הנדרשת לחיזוק יכולות כוחות הביטחון ולהחלת סמכות המדינה בכלל שטח לבנון. במקביל, מפקד הצבא, רודולף היכל, ביקר בירדן, שם הביע המלך עבדאללה השני תמיכה בחיזוק יכולות הצבא ובהיערכות למפגש בפריז (חשבון X של צבא לבנון, 1 בספטמבר 2026; חשבון X של נשיאות לבנון, 2 בספטמבר 2026).

יוניפי”ל

• נשיא לבנון, ג’וזף עון, הבהיר כי ארצו מעוניינת בהמשך נוכחות יוניפי”ל בדרום, אך אם לא יתאפשר להאריך את המנדט, היא תברך על השתתפות מדינות שימשיכו לתמוך בצבא ובאוכלוסיית הדרום. לדבריו, מתקיימים מגעים לגיבוש המסגרת המשפטית שתאפשר נוכחות בינלאומית כזו לאחר סיום פעילות יוניפי”ל בתום שנת 2026 (חשבון X של נשיאות לבנון, 3 בספטמבר 2026).
• האיחוד האירופי בוחן הקמת משימה צבאית-אזרחית חדשה בלבנון לאחר סיום פעילות יוניפי”ל, שתתמקד בייעוץ, באימון ובחיזוק יכולות הכוחות הלבנוניים. הממונה על מדיניות החוץ של האיחוד, קאיה קאלאס, מסרה כי יותר מעשר מדינות חברות הביעו נכונות להקצות כוח אדם ומשאבים למשימה. לפי “מקורות לבנוניים”, לא מדובר בכוח שנועד לקבל על עצמו משימות לחימה או פיקוח צבאי, אלא במסגרת שתספק סיוע לוגיסטי, אימונים, ציוד ופינוי מוקשים. אירלנד כבר הודיעה על נכונותה להשתתף (אלערביה, 1 בספטמבר 2026; אללואא’, 3 בספטמבר 2026).
• במקביל, צרפת ואיטליה פועלות לגיבוש מתווה נפרד שיאפשר את המשך הנוכחות הבינלאומית בלבנון בחסות האו”ם לאחר סיום פעילות יוניפי”ל. “מקור דיפלומטי צרפתי” מסר כי מתקיימות התייעצויות בנושא עם חברות במועצת הביטחון, בעוד מזכ”ל האו”ם, אנטוניו גוטרש, הציע מספר חלופות להמשך נוכחות בינלאומית. עם זאת, טרם הושגה הסכמה על אופיו של המנגנון, סמכויותיו והרכבו (אלערביה, 1 בספטמבר 2026).

המצב האזרחי בדרום לבנון

• משרד הבריאות הלבנוני מסר כי מתחילת סבב הלחימה ב-2 במרץ 2026 ועד 6 בספטמבר 2026 נהרגו 4,362 בני אדם ונפצעו 12,378. לפי הנתונים, מאז 8 באוקטובר 2023, כאשר חזבאללה החל את “מערכת התמיכה” ברצועת עזה, הגיע מספר ההרוגים המצטבר ל-8,929 ומספר הפצועים ל-30,614 (אלנשרה, 6 בספטמבר 2026).
• ממשלת לבנון המשיכה לקדם צעדים שנועדו לסייע לעקורים ולאפשר את חזרת תושבי הדרום. ראש הממשלה נואף סלאם נפגש עם נציגי מספר כפרי גבול ודן עמם בצורכי התושבים ובתנאים הנדרשים לחזרתם. הנשיא ג’וזף עון קרא ל”מועצת הדרום” להאיץ את ביצוע פרויקטי השיקום והתשתיות ולפעול בשקיפות באזורים שבהם התנאים הביטחוניים מאפשרים זאת (חשבון X של ראשות ממשלת לבנון, 31 באוגוסט–1 בספטמבר; חשבון X של נשיאות לבנון, 3 בספטמבר 2026).
• שרת הרווחה, חנין אלסיד, הכריזה במהלך ביקור באלנבטיה על תחילת השלב השלישי של תוכנית רשת הביטחון החברתית, במסגרתו יוענק סיוע בהיקף של 14.3 מיליון דולר לכ-128.6 אלף משפחות, המונות כ-426 אלף בני אדם (אלדיאר, 2 בספטמבר 2026).
• לקראת פתיחת שנת הלימודים ב-15 בספטמבר 2026, נמסר כי כ-21 אלף עקורים עדיין שוהים במרכזי קליטה הפועלים בבתי ספר, רובם תושבי כפרים שבתוך “הקו הצהוב”. משרד החינוך הלבנוני גיבש מתווה, לפיו בתי ספר המשמשים מרכזי קליטה יעברו במקרה הצורך ללמידה מרחוק או יעבירו את תלמידיהם למבנים חלופיים, בעוד שחלק ממרכזי הקליטה ימשיכו לפעול (אלדיאר, 1 בספטמבר 2026).
• מוקשים ותחמושת שלא התפוצצה ממשיכים להוות סיכון לתושבים ולעכב את החזרה לכפרים ואת עבודות השיקום בדרום לבנון. לפי המרכז הלבנוני לפעולות בנושא מוקשים, מאז אוקטובר 2023 נהרגו 14 בני אדם ו-43 נפצעו כתוצאה מנפלים ומוקשים באזורים שטרם הושלמו בהם פעולות הסריקה והטיהור. כמחצית מהנפגעים היו חקלאים ורועי צאן, ומרבית המקרים נרשמו בנפות בנת ג’ביל ומרג’עיון, ולאחריהן צור וחאצביא (אלאח’באר, 5 בספטמבר 2026).
• לצד הקשיים המתמשכים, בחזבאללה החלו לחדש את הפעילות החברתית. באלצ’אחיה אלג’נוביה בבירות נפתח פסטיבל “אלצ’אחיה הגאה”, הראשון שנערך באזור מאז המלחמה, בהשתתפות יותר מ-200 מציגים מביירות, הדרום, הבקאע ואזורים נוספים בלבנון (אלמדן ואתר סיעת חזבאללה, 3 בספטמבר 2026).

הפלסטינים בלבנון

• פתח ופלגים נוספים באש”ף העבירו לצבא לבנון כמויות של נשק ותחמושת, לרבות נשק בינוני. חמאס והג’האד האסלאמי בפלסטין טרם הצטרפו לתהליך. לפי “מקור פלסטיני”, ההכרעה בסוגיית נשקם של שני הארגונים קשורה גם לעמדת חזבאללה ולדיון על עתיד נשקו (Lebanon24 , 3 בספטמבר 2026).
• בהקשר זה, נציגי חזבאללה ו”ברית הכוחות הפלסטיניים”, בראשות האחראי הפוליטי של חמאס באזור צור, דנו במצב במחנות הפליטים הפלסטיניים ובהתפתחויות בלבנון ובשטחים הפלסטיניים והדגישו את המשך התיאום בין “ההתנגדות הפלסטינית והלבנונית” (נדאא’ אלוטן, 5 בספטמבר 2026).

^[1] להרחבה, ראו מחקר של מכון עמית מ-30 באוגוסט 2026: "רכס עלי אלטאהר כאתגר לפירוק תשתיות חזבאללה ולקידום הסכם המסגרת".
^[2] יצוין כי חזבאללה לא פרסם הודעות קבלת אחריות פומביות על שיגור רחפני הנפץ.
^[3] להרחבה, ראו מחקר של מכון עמית מ-28 באוגוסט 2026: "נוכחות חזבאללה באזורי הפיילוט במסווה של ארגונים אזרחיים".

מאמרים נוספים בתחום

רכס עלי אלטאהר כאתגר לפירוק תשתיות חזבאללה ולקידום הסכם המסגרת

נוכחות חזבאללה באזורי הפיילוט במסווה של ארגונים אזרחיים

הודעת צה”ל על השגת “שליטה מבצעית” ברכס עלי אלטאהר – תגובות גורמי הכוח בלבנון ואיראן

מבט לאיראן ולציר השיעי (9-2 בספטמבר 2026)

מפקדי הנח'בה שסוכלו (דובר צה"ל, 19 באוגוסט 2026)

1. הסיכום החודשי משמש כמסד נתונים של פעילות הטרור נגד מדינת ישראל בזירות השונות. מסמך זה משלים ומסכם את הנתונים שהופיעו בסקירות השבועיות של מרכז המידע: "מבט לטרור: חזבאללה ולבנון"; "מבט לטרור ולסכסוך הישראלי-פלסטיני"; "מבט לאיראן ולציר השיעי".

2. שמו של אלת'לאת'יני הופיע במחקר המקיף של מרכז המידע למודיעין ולטרור (כיום מכון עמית למחקר טרור ומודיעין) בפברואר 2024, בו צוין כי הוא היה מזוהה עם הגא"פ בשל עבודתו בערוץ אלקדס אליום. להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מתאריך 20 בפברואר 2024: ״חלק ניכר מהעיתונאים/ות שנהרגו ברצועה במהלך המלחמה היו מזוהים עם ארגוני הטרור".; להרחבה, ראו מחקר של מכון עמית מ-2 ביולי 2026: "חשיפת שמות פעילים צבאיים הרוגים על ידי חמאס והג’האד האסלאמי בפלסטין מאשרת את ממצאי מחקרי מרכז המידע על “הכובע הכפול” של עיתונאים ברצועת עזה".

3. שמו של אבו ורדה הופיע במחקר המקיף של מרכז המידע למודיעין ולטרור בדצמבר 2024, בו צוין כי לא זוהה שיוך שלו לארגון טרור ברצועה. להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מ-11 בדצמבר 2025: "כ-60% מהאנשים שהוגדרו כעיתונאים ועובדי תקשורת ונהרגו במלחמת “חרבות ברזל” ברצועת עזה היו חברי חמאס וארגוני טרור אחרים".

4. "פיגועים משמעותיים" מוגדרים על-ידי מרכז המידע כפיגועי ירי, דקירה, דריסה והטמנת מטענים או פיגועים משולבים. לא נכללים בהם יידויי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה. הנתונים גם אינם כוללים אירועי ירי, דריסה או מטענים נגד כוחות צה"ל בעת פעילות מבצעית לסיכול ומנע ביהודה ושומרון.

5. להרחבה, ראו את הפרסומים השבועיים של מכון עמית: "מבט לטרור ולסכסוך הישראלי-פלסטיני".

6. להרחבה, ראו את הפרסומים השבועיים של מכון עמית: "מבט לטרור – חזבאללה ולבנון".

7. להרחבה, ראו מחקר של מכון עמית מ-30 באוגוסט 2026: "רכס עלי אלטאהר כאתגר לפירוק תשתיות חזבאללה ולקידום הסכם המסגרת".

מאמרים נוספים בתחום

חלק ניכר מהעיתונאים/ות שנהרגו ברצועה במהלך המלחמה היו מזוהים עם ארגוני הטרור

חשיפת שמות פעילים צבאיים הרוגים על ידי חמאס והג’האד האסלאמי בפלסטין מאשרת את ממצאי מחקרי מרכז המידע על “הכובע הכפול” של עיתונאים ברצועת עזה

כ-60% מהאנשים שהוגדרו כעיתונאים ועובדי תקשורת ונהרגו במלחמת “חרבות ברזל” ברצועת עזה היו חברי חמאס וארגוני טרור אחרים

רכס עלי אלטאהר כאתגר לפירוק תשתיות חזבאללה ולקידום הסכם המסגרת

אח'תרי בכינוס בנושא "פלסטין" בטהראן (שפקנא, 29 באוגוסט 2026)

מחסן רצ'אא'י (אלמנאר, 27 באוגוסט 2026)

פגישת שר החוץ האיראני עם עלי אלח'טיב (תסנים, 29 באוגוסט 2026)

נציג אמל בטהראן (איסנ"א, 31 באוגוסט 2026)

פגישת שר החוץ העיראקי עם שגריר איראן בבגדאד (אירנ"א, 30 באוגוסט 2026)

מגמות מרכזיות

עיקרים

• מזכ”ל “המועצה העליונה של האסיפה העולמית להתעוררות האסלאמית” הביע בכינוס בטהראן את תמיכת איראן בפתרון הסוגייה הפלסטינית וסילוק “ישראל הפושעת” באמצעות קיום בחירות בהשתתפות “כלל התושבים הפלסטינים”.
• מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, מחסן רצ’אא’י, הדגיש בריאיון לערוץ אלמנאר את תמיכת איראן בלבנון ובחזבאללה ואת מחויבותה לזיקה בין הפסקת המלחמה בלבנון לבין הסדרה עתידית מול ארה”ב.
• שר החוץ האיראני נועד בטהראן עם סגן נשיא המועצה האסלאמית השיעית העליונה בלבנון.
• שר החוץ העיראקי נועד בבגדאד עם שגריר איראן בעיראק, שהעביר מסר משר החוץ האיראני.
• מיליציה פרו-איראנית בעיראק הציגה תנאים למסירת הנשק, בהם נסיגה מלאה של “הכיבוש האמריקאי” ושל הכוחות הכורדיים, התורכיים וארגוני האופוזיציה האיראנית.
• דווח כי החות’ים וארגון אלשבאב של אלקאעדה בסומליה הידקו את שיתוף הפעולה הצבאי כהיערכות לנוכחות ישראלית אפשרית בסומלילנד.

מעורבות איראן בזירה הפלסטינית

• “המועצה העליונה של האסיפה העולמית להתעוררות האסלאמית” התכנסה בטהראן תחת הכותרת “הפתרון לסוגיית פלסטין בהגותו של המנהיג השהיד [עלי ח’אמנהאי]”. מזכ”ל האספה, מחמד חסן אחת’רי, אמר כי הסוגייה הפלסטינית היא אחת הסוגיות המרכזיות של העולם האסלאמי, וכי “העץ הרעיל של ישראל” ניטע באדמת “פלסטין” כתוצאה מ”פשע אימפריאליסטי של קובעי המדיניות הבריטים”, שהמיט חרפה על העם המוסלמי בארץ זו. הוא ציין כי במהלך השנים התקיימו פגישות רבות בין הפלסטינים לבין ישראל בהובלת ארה”ב, אך אף אחת מהן לא הניבה תוצאות. הוא הוסיף כי אחת מתוכניות ארה”ב הייתה לחלק את “פלסטין” לשתי מדינות, אולם גם תוכנית זו לא יצאה לפועל, וכי מי שתמכו בפתרון שתי המדינות לא הצליחו עד כה לממשו. אח’תרי הדגיש כי איראן הציגה תוכנית לפתרון הסוגייה הפלסטינית על בסיס הגותו של ח’אמנהאי, המבוססת על “עקרונות דמוקרטיים”. לדבריו, מנהיג איראן הציע לקיים בחירות ב”פלסטין” בהשתתפות כל תושביה הפלסטינים, מוסלמים, נוצרים ויהודים, כדי שיוכלו לבחור את שיטת המשטר שלהם ולקבוע את עתידם. לדברי אח’תרי, תוכנית זו היא הפתרון הטוב ביותר לשחרור “פלסטין” ולסיום “התוקפנות והפשעים של המשטר הציוני” ואם תיושם, “ישראל הפושעת” תסולק והאזור יזכה לשלום ולרגיעה (שפקנא, 29 באוגוסט 2026).

מעורבות איראן בלבנון

• מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, מחסן רצ’אא’י, אמר בריאיון לערוץ אלמנאר של חזבאללה כי טהראן רואה בביטחון לבנון חלק מביטחונו של אזור מערב אסיה כולו, והדגיש כי איראן תמשיך לתמוך בלבנון בכל יכולותיה ואמצעיה. רצ’אא’י שיבח את אחדות העם הלבנוני מול ישראל והודה למזכ”ל חזבאללה, שיח’ נעים קאסם, על הנהגת “ההתנגדות” בתנאים הנוכחיים, וכן ליו”ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, על תפקידו בזירה הפוליטית במדינה. הוא הוסיף כי אחד מתנאיה של טהראן לכל הבנה עם ארה”ב הוא הפסקת המלחמה בזירות השונות במערב אסיה, ובמיוחד בלבנון. לדבריו, תנאים נוספים שמציבה איראן להבנות עם ארה”ב הם נסיגת ישראל מהשטחים הכבושים בלבנון, סיום המלחמה ברצועת עזה והפסקת התקיפות הישראליות בסוריה. בהתייחסו להתפתחויות הצבאיות בלבנון, הצביע רצ’אא’י על הנזקים שחזבאללה הסב לישראל בחודשים האחרונים והדגיש כי ישראל אינה מסוגלת עוד להתקדם לעבר הפרבר הדרומי של ביירות או לעבר בירות עצמה. הוא ציין, כי אלצ’אחיה אלג’נוביה ובירות הם קו אדום מבחינת איראן וכי טהראן עוקבת אחר ההתפתחויות במלוא הרצינות. הוא הדגיש כי אדמת לבנון אינה ניתנת לכיבוש או להשתלטות וכי ישראל תיאלץ לסגת מהאזורים בשטח לבנון שאליהם נכנסה. עוד טען רצ’אאי כי איראן אינה מתערבת בפרטי המבנה הצבאי של חזבאללה או בהחלטותיו המבצעיות בשטח. לדבריו, חזבאללה מחזיק כיום בסגל צבאי מיומן ובדורות חדשים של מפקדים צעירים המסוגלים לנהל את ענייניו ולקבל את ההחלטות הנדרשות. מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי התייחס גם להתפתחויות בסוריה והעריך כי לא סביר שסוריה תצטרף למערכה בלבנון, משום שממשלתה מתמודדת עם בעיות רבות (אלמנאר, 27 באוגוסט 2026).

• שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ’י, נפגש עם סגן נשיא המועצה האסלאמית השיעית העליונה בלבנון, שיח’ עלי אלח’טיב, שהציג בפניו סקירה על המצב בלבנון ובדרום המדינה. עראקצ’י הדגיש בפני איש הדת השיעי הבכיר כי איראן ניצבת לצד השיעים בלבנון (תסנים, 29 באוגוסט 2026).

• נציג תנועת אמל בטהראן, צלאח פחץ, אמר בריאיון נרחב כי היחסים בין אמל לאיראן טובים מאוד וכי לתנועה יש אמון רב ברפובליקה האסלאמית והיא משתפת עמה פעולה. הוא מתח ביקורת על הצעדים שנוקטת ממשלת לבנון כלפי איראן, חרף תמיכת איראן בלבנון. בהתייחסו להתנהלות ממשלת לבנון בסוגיית השגריר האיראני המיועד בבירות, אמר פחץ כי אמל מתנגדת לחלק מהצעדים שננקטו כלפיו וכי הסוגייה לא טופלה מלכתחילה באופן הגיוני (איסנ”א, 31 באוגוסט 2026).

מעורבות איראן בעיראק

• שר החוץ העיראקי, פואד חסין, נפגש עם שגריר איראן בבגדאד, מחמד כאט’ם אאל־צאדק. השגריר מסר לחסין מסר משר החוץ האיראני, עבאס עראקצ’י, ודן עמו בהתפתחויות האחרונות בין איראן לארה”ב. השניים הדגישו את חשיבות המשך המאמצים הדיפלומטיים להשגת פתרונות בדרכי שלום, שיתרמו להפחתת המתיחות ולחיזוק היציבות באזור (סוכנות הידיעות העיראקית ואע, 30 באוגוסט 2026).

• שר התקשורת העיראקי, מצטפא ג’באר סנד, הגיע לטהראן ונפגש עם עמיתו האיראני, סיד סתאר האשמי. סנד השתתף בתערוכת טכנולוגיה ותקשורת בינלאומית בטהראן ודן עם מקבילו האיראני בהרחבת שיתוף הפעולה בין שתי המדינות בתחומי התקשורת והטכנולוגיה (איסנ”א, 31 באוגוסט 2026).

המיליציות הפרו-איראניות בעיראק

• גדודי סיד אלשהדאא’ פרסמו הודעה רשמית שהציגה את עמדתם בנושא סוגיית הנשק שנמצא בידי המיליציות הפרו-איראניות. המיליציה הדגישה כי הצורך בהחזקת הנשק על ידי “ההתנגדות” אינו מותרות ללא סיבה אלא תוצר של נסיבות ודרישות שנכפו על ידי אתגרים אמיתיים. בהתאם לכך, פירטה המיליציה תנאים למסירת נשקה: נסיגה מלאה של “הכיבוש האמריקאי” מעיראק, כולל שימוש במרחב האווירי שלה לצורך תקיפה במדינה אחרת; אישור “חוקי הגיוס העממי” שיבטיחו את זכויות הפעילים ויסדירו את פעילותם; החלת ריבונות מלאה של כוחות הביטחון העיראקים על כל שטח המדינה והמרחב האווירי שלה; הוצאתם משטח עיראק של לוחמי המחתרת הכורדית (PKK), הכוחות התורכיים וארגוני האופוזיציה האיראנית; עצמאות כלכלית ופוליטית עיראקית והשתחררות מ”ההגמוניה האמריקאית” הנכפית על המדינה בתחומים אלה (ערוץ הטלגרם של מיליציית גדודי סיד אלשהדאא’, 29 באוגוסט 2026).
• “מספר מקורות יודעי דבר” מסרו כי ארה”ב דחתה הצעה של חמש מיליציות פרו-איראניות להקפיא את פעילותן הצבאית לשנתיים במקום למסור את נשקן ולהתפרק. לפי הדיווח, שלוש מתוך חמש המיליציות הן גדודי חזבאללה, גדודי סיד אלשהדאא’ ותנועת האצילים (אלנג’באא’), אשר מזוהות עם הקו הניצי לארה”ב ונחשבות למקורבות ביותר למשטר האיראני (Rudaw, 27 באוגוסט 2026).

החות’ים בתימן

• דווח כי היחסים בין החות’ים לארגון אלשבאב בסומליה, שלוחת אלקאעדה בקרן אפריקה, התהדקו מאוד בשנים האחרונות והם כעת מקיימים מערכת רחבה של שיתופי פעולה הכוללים סחר בנשק, אימונים משותפים והיערכות לפעולה נגד נוכחות ישראלית פוטנציאלית בסומלילנד. בדיווח נטען כי החות’ים חוששים שישראל תקים בסומלילנד פלטפורמה מבצעית שתעניק לה יכולת לנטר את פעילותם ולהוציא לפועל תקיפות בטווח זמן קצר נוכח הקרבה בין סומלילנד לתימן. עוד דווח כי החות’ים שלחו משלחת בת ארבעה פעילים לדרום סומליה ונפגשו עם בכירים באלשבאב כדי לתאם את פעילות שני הארגונים לצורך שיבוש הפעילות הישראלית באזור בתמורה להעברה של נשק מתקדם מהחות’ים וביצוע אימונים והכשרות לפעילי אלשבאב. לפי “גורם מודיעיני אמריקאי”, לפחות מאה פעילי אלשבאב נשלחו לתימן להכשרה בהפעלה של נשק מתקדם, בעוד שקבוצה נוספת של פעילים שנשלחה לתימן הוכשרה בהפעלת כלי טיס בלתי מאוישים (כטב”מים). במקביל, נטען כי מדריכים חות’ים נשלחים לסומליה כדי לאמן ולהכשיר את לוחמי אלשבאב במדינה (וול סטריט ג’ורנל, 31 באוגוסט 2026).
• ארגון “ההתנגדות הלאומית”, הכפוף לממשלה התימנית המוכרת על ידי המערב, הודיע כי כוחותיו עצרו והשתלטו בים האדום ב-24 באוגוסט 2026 על כלי שיט שנשא נשק ועשה דרכו מאיראן לאזור שבשליטת החות’ים. לפי ההודעה, הספינה נשאה רכיבים אלקטרוניים להרכבת כטב”מים, כגון מערכות שליטה, טכנולוגיות צילום, ומערכות תקשורת המיועדות לכטב”מים (חשבון X של מרכז המדיה של הכוחות המזוינים התימנים והאתר ” 2 בדצמבר”, 30 באוגוסט 2026).
• סגן שר החוץ החות’י, עבד אלואחד אבוראס, טען כי ישראל ממשיכה ב”תוקפנותה” תוך “הפרת” ההסכמים הבינלאומיים, בתמיכה אמריקאית ובשתיקה של הקהילה הבינלאומית, שלטענתו מהווה “שותפות לפשעי האויב הציוני”. אבוראס הדגיש כי יש לעבור מגינויים לצעדים מעשיים שיעצרו את “פשעי האויב” וקרא למדינות האזור ליצור ברית כדי לעצור את “האויב הציוני” ולמגרו (ערוץ הטלגרם של משרד החוץ החות’י, 28 באוגוסט 2026).
• משרד החוץ החות’י הזהיר את ישראל מפני “המשך חילול מסגד אלאקצא”, על רקע “הסתערותו” להר הבית של השר בן גביר ב-31 באוגוסט 2026. לטענת המשרד, “השתיקה המוחלטת” של המדינות האסלאמיות מעודדת את המשך המעשים הללו. עם זאת, טען המשרד כי “הישות האויבת” לא תצליח להשיג את “מטרותיה הזדוניות”, וכי תקיפה נגד אתרים הקדושים לאסלאם היא קו אדום שלחצייתו תהיינה “השלכות קשות ובלתי צפויות” (ערוץ הטלגרם של משרד החוץ החות’י, 1 בספטמבר 2026).

מאמרים נוספים בתחום

הודעת צה”ל על השגת “שליטה מבצעית” ברכס עלי אלטאהר – תגובות גורמי הכוח בלבנון ואיראן

מבט לאיראן ולציר השיעי (9-2 בספטמבר 2026)

מבט לטרור ולסכסוך הישראלי-פלסטיני (8-1 בספטמבר 2026)

מבט לטרור: חזבאללה ולבנון (31 באוגוסט-7 בספטמבר 2026)