“הרשות הפלסטינית” כישות נגועה בטרור


ערפאת ו"הרשות" ראו בטרור, מאז ומתמיד, כלי לגיטימי להשגת היעדים הלאומיים הפלסטיניים . לאורך שנות מנהיגותו, ערפאת משלב באופן מסורתי בין השימוש בכלי הטרור לבין השימוש באמצעים מדיניים כדי לקדם את השגת היעדים הלאומיים הפלסטינים. גם במהלך התהליך המדיני עם ישראל, המשיך ערפאת לשמר את כלי הטרור, כאלטרנטיבה למקרה של כשלון התהליך, ואף השתמש בו נגד ישראל, כאמצעי להפעלת לחץ עליה בעתות משבר ב-מו"מ. לצורך כך, נקט ערפאת, טרם העימות ובמהלכו, במספר צעדים שהבטיחו קיום מנגנוני טרור אפקטיבי הסרים למרותו: 

טיפח וחימש את "מנגנון השטח" של ה-"פת"ח" ("התנזים" ו"גדודי חללי אלאקצא"), וסרב לפרקו מנשקו, ובכך הותיר לעצמו את האפשרות ל"עקיפת" ה"ממסד הרשותי" ע"י פנייה מיידית ל"שטח" – למטרות הסלמה, שתתפס כ"מחאה עממית".

פעל להעצמת מנגנוני הביטחון שלו בניגוד להסכמים עם ישראל , הן מבחינת ה-סד"כ והן מבחינת ה-אמל"ח. ערפאת הנחה את מנגנוניו לעשות כל שביכולתם להרחבת מאמץ ההתחמשות. לפיכך, פעלו המנגנונים לרכש, הברחות וייצור אמל"ח. ערפאת עצמו אף סייע לכך, ע"י מתן חסות ל"מנגנון הרכש" להברחות אמל"ח, ונתן "דוגמא אישית" ע"י הברחות אמל"ח במסוקו וברכבי ה-אח"מים שנהנו מתנועה חופשית במעברים.
 
שימר את אופציית הטרור של האופוזיציה ככלל, נהג ב"מדיניות חיבוק" למולה, נמנע מעימות עם ארגוני הטרור (ובמרכזם ה-"חמא"ס" וה-"גא"פ"), וטיפל בהם ב"כפפות של משי" ("דלת מסתובבת"). הוא העביר מסרים "כפולים" לארגוני הטרור ביחס לפעילותם בשטח, ובכלל זאת נקט במדיניות של מתן "אור ירוק" לביצוע פיגועים, במצבים בהם ה-מו"מ לא נתן מענה לציפיותיו.
 
המשיך באינדוקטרינציה של "תודעת המאבק" מול הציבור הפלסטיני מערכת החינוך וההסברה (בראשות ערפאת) של "הרשות" המשיכה להזין את תודעת המאבק ולקדש את סמלי העימות.