"האפקט המדבק" של פיגועי הדקירה: כרזה, שהועלתה ברשתות החברתיות הפלסטיניות, ביניהן כאלה המזוהות עם חמאס. הכרזה קוראת "אם לא תהיה אתה למען ירושלים, מי יהיה?" ומציגה את הפוסטים האחרונים, שכתבו המחבלים מהנד שפיק ופאדי עלון, מבצעי פיגועי דקירה בירושלים, שהפכו לאחר מותם מודל לחיקוי למחבלים נוספים, שבאו בעקבותיהם.
כללי
1. את תחילתו של גל פיגועי הטרור והאלימות הנוכחי, שעימו מתמודדת ישראל, ושעדיין לא הסתיים ניתן לראות, להערכתנו, במהלך חגי תשרי. בדיעבד, האירוע שלדעתנו סימל את ראשית את הגל הנוכחי היה יידוי האבנים לעבר מכוניתו של אלכסנדר לבלוביץ, סמוך לארמון הנציב (14 בספטמבר 2015). בתחילה התמקד גל האלימות והטרור בהר הבית ובירושלים המזרחית ובהמשכו התפשט גם לשאר חלקי ירושלים, ל"פנים" ישראל ולמוקדים שונים ביהודה ושומרון (בדגש על אזור חברון). גל הטרור הנוכחי גרם, עד כה, ל-12 הרוגים ישראלים וקרוב לשבעים הרוגים פלסטינים[1].
2. גל הטרור הנוכחי הינו חלק מהאסטרטגית הכוללת של "ההתנגדות העממית", שאומצה ע"י הרשות הפלסטינית ופתח בוועידה השישית של פתח (אוגוסט 2009)[2] אסטרטגיה זאת מוצאת ביטוייה בדמות גלים עולים ויורדים של טרור עממי. הגל הנוכחי (שיש לו מאפיינים ייחודיים משלו) הינו אחד החמורים שבהם. הטרור העממי מתבטא בשטח בהפגנות אלימות, בידויי אבנים, השלכת בקבוקי תבערה ופיגועי דקירה ודריסה המקבלים גיבוי וסיוע מהרשות הפלסטינית. בגל הטרור הנוכחי (כמו גם בגלים קודמים) אירעו גם כמה פיגועי ירי, שאינם תואמים את דפוס "ההתנגדות העממית", אולם הרשות הפלסטינית נמנעת מלגנות אותם ובפועל תומכת בהם.
3. בעבודה זאת נבדק הפרופיל של 35 מחבלים, שביצעו פיגועים בשטח ישראל (ירושלים ו"פנים" ישראל) במהלך גל הטרור הנוכחי. 24 מתוך המבצעים מצאו מותם בעת ביצוע הפיגועים ו-11 נפצעו. מחבלים אלו ביצעו 29 פיגועים, רובם בשטחי ירושלים רבתי ומקצתם במקומות נוספים ב"פנים" ישראל. מבצעי הפיגועים הללו הינם בעלי מאפיינים אישיים שונים אולם בכל זאת, על בסיסי בדיקה ראשונית, שנערכה, ניתן לדעתנולהרכיב מעין פרופיל (כוללני) של דמות המחבל המבצע את הפיגועים בשטח ישראל.
|
4. המחבל שביצע פיגועים בישראל, ובעיקר פיגועי דקירה, הינו על פי רוב צעיר פלסטיני, בן 19-17, רווק, ללא עבר ביטחוני, ללא השתייכות לארגוני הטרור השונים, המתגורר בשכונות מזרח ירושלים (בולטות במיוחד השכונות ג'בל מכבר וצור באהר, שבדרום מזרח ירושלים). במרבית המקרים (לא בכולם) הוא ביצע את הפיגועים לבדו, כתוצאה מהחלטה אישית, שקיבל באופן ספונטאני וללא הנחיות מהנהגה כלשהי. הוא אינו בעל אידיאולוגיה אסלאמיסטית (כמה ממבצעי הפיגועים ניהלו אורח חיים חילוני למדי) ואינו שייך לארגון טרור זה או אחר הגם שהוא ניזון מההסתה של ארגוני הטרור השונים. 5. המחבל, שביצע פיגועים בישראל טעון מוטיבציות פלסטיניות-לאומיות, "חי ונושם" במשך שש שנים את אירועי הטרור העממי, מושפע מאוד מאירועי הר הבית סביב הסיסמא של "הגנה על מסגד אלאקצא". הוא מתוסכל על רקע אישי וחברתי וניזון מהסתה אנטי-ישראלית קשה העוברת ברשתות החברתיות (פייסבוק בעיקר). הוא מוכן להסתכן בפעולה הטומנת בחובה עבורו סיכון אישי רב ו |
6. מסקנה ראשונית של העבודה היא, שהמאפיינים הללו של המחבלים מבצעי הפיגועים בשטח ישראל שונים בכמה פרמטרים ממאפייניםמאלו של מבצעי הפיגועים ביהודה ושומרון במהלך גל הפיגועים הנוכחי. נראה לנו כיהשוני העיקרי הוא במוצאם של מפגעים רבים: המפגעים ביהודה ושומרון מוצאם מאזור חברון בעוד שמרבית המפגעים בשטח ישראל הגיעו באופן ברור ומובהק ממזרח ירושלים (מסיבות שתנותחנה בהמשך). שוני נוסף הוא גילם של מבצעי הפיגועים: מבצעי הפיגועים בישראל צעירים יותר (ממוצע של 18) בעוד שגילם של מבצעי הפיגועים ביהודה ושומרון מבוגר יותר (ממוצע של 20)[3]. בהיבט ההשכלה נראה לנו כי שעורם של הסטודנטים ביהודה ושומרון בקרב מבצעי הפיגועים (והפרות הסדר) גבוה יותר.
7. במהלך גל הפיגועים הנוכחי אנו עדים ליציאת צעירים בודדים באופן ספונטני, כתוצאה מהחלטה אישית, לביצוע פיגועים בעלי רמת סיכון גבוהה שיש סיכוי גבוה שיעלו בחייהם (וללא תוצאות דרמטיות בהיבט של השאיפה להרוג ישראלים רבים (כמו שנעשה בפיגועי ההתאבדות הקטלניים במהלך האינתיפאדה השנייה). זהו מאפיין אשר נהייה יותר ויותר בולט, ככל שגל האלימות והטרור הנוכחי נמשך.
8. מאפיין זה מעיד, להערכתנו על עומק התסכול, והייאוש השוררים בקרב הדור הצעיר הפלסטיני העומד בחזית גל הפיגועים. דור זה לא חווה את האינתיפאדה השנייה. אך הוא גדל בצל האלימות המאפיינת את הטרור העממי. הוא מתוסכל מהמשך הכיבוש הישראלי, מאוכזב מהרשות הפלסטינית וכנראה גם מהארגונים הפלסטינים, ורואה במאבק האלים את הדרך היחידה להביא לשינוי בעתיד הפלסטיני הלאומי ובעתידו האישי. ההסתה הקשה סביב הר הבית והתנאים הקשים השוררים בשכונות הפלסטיניות ומזרח ירושלים מהווה "תוספת" ייחודית, המניעה צעירים פלסטינים ממזרח העיר לעמוד בחזית גל הפיגועים הנוכחי (בניגוד לעבר). על רקע כל אלו ההסתה האנטי-ישראלית הקשה המופצת בכלי התקשורת הפלסטינים, ובעיקר ברשתות החברתיות, נופלת על אוזניים קשובות ותורמת גם היא מצידה למוטיבציה לבצע פיגועים.
הערות מתודולוגיות
9. עבודה זאת הינהראשונית וחלקית. היא מתייחסת לפרופיל של המחבלים, שביצעו פיגועים בשטח ישראל ואינה כוללת את פרופיל מבצעי הפיגועים ביהודה ושומרון. נראה לנו כי, יש היגיון בבחינה נפרדת של מבצעי הפיגועים בישראל מכיוון, שיש להם כמה מאפיינים ייחודים משלהם. משום כך, ובשל ראשוניות המידע, אין להקיש מכך מסקנות גורפות אודות פרופיל מבצעי הפיגועים במסגרת "ההתנגדות העממית" בכלל, ועל זרמי העומק המניעים את הצעירים הפלסטינים (משקלם של מניעים פלסטינים-לאומיים לעומת מניעים דתיים; מקומן של הסיבות הכלכליות-חברתיות; מקומם של שיקולים אישיים, משפחתיים ואזוריים).
10. העבודה מסתמכת על מגוון מקורות ראשוניים, פלסטינים וישראליים. נעשה בה שימוש רב בתקשורת הפלסטינית בדגש על אתרי אינטרנט וברשתות החברתיות דפי פייסבוק אישיים, אתרי אינטרנט, שהוקמו לזכר המחבלים ההרוגים, עדויות מקורבים, אתרים של מקומות יישוב שונים, ועוד. מולם נבחנו מקורות ישראליים ובתוכם דיווחים של משטרת ישראל, כתבי האישום, שהוגשו נגד מבצעי הפיגועים ואתר שירות הביטחון הכללי. כמו כן נכללו בעבודה ידיעות של כלי התקשורת הישראלית העוקבת באינטנסיביות אחר האירועים השונים ודיווחיה כללו גם מידע חשוב (אף כי ראשוני וחלקי) על מבצעי הפיגועים.
11. העבודה על פרופיל מבצעי הפיגועים בישראלמתוחמת בזמן: תחילתה ב-14 בספטמבר 2015, אירוע יידוי האבנים סמוך לארמון הנציב בו נהרג אלכסנדר לבלוביץ (אירוע המהווה להערכתנו את תחילת גל הטרור הנוכחי). על פי תיארוך זה נמשך עד כה גל הפיגועים והטרור הנוכחי כחודש וחצי (תיארוך אפשרי אחרהינו ה-1 באוקטובר 2015, הריגתם של בני הזוג הנקין בכביש שבין אלון מורה לאיתמר). העבודה מעודכנת עד ה-25 באוקטובר 2015. אולם גל האלימות והטרורעודנו נמשך ויהיה צריך בעתיד לעדכן את העבודה לנוכח פיגועים נוספים המתרחשים מידי יום ביומו.
12. העבודה כוללת שלושה נספחים.הראשון מציג את עיקרי הממצאים העולים מהבחינה הראשונית של פרופיל מבצעי הפיגועים. שני הנספחים האחרים כוללים סיכום קצר וראשוני של הפיגועים, שבוצעו בישראל ובוחנים באופן פרטני את דמותו של כל אחד מהמבצעים. הפרמטרים הנבחנים הינו מתווה הפיגועים, מקומם הגיאוגרפי, מוצאם של מבצעי הפיגועים, המוטיבציות שלהם, גילם, שיוכם הארגוני (אם קיים), מצבם המשפחתי, השכלתם, עיסוקם, מעורבותם של נשים בפיגועים והיבטים נוספים הנוגעים לדמותם של מבצעי הפיגועים.
[1]על פי דובר משרד הבריאות נהרגו עד כה 61 פלסטינים (רדיו צות פלסטין, 26 באוקטובר 2015).על פי התקשורת הפלסטינית נהרגו 71 פלסטינים (30 באוקטובר 2015). על פי מקורות במערכת הביטחון הישראלית נהרגו יותר מ-65 פלסטינים בתקריות מאז תחילת אוקטובר 2015 (הארץ, 30 באוקטובר 2015). חלק מהרוגים היו פלסטינים,שניסו לבצע פיגועים בשטח ישראל ובשטחי יהודה ושומרון. כמו כן נהרגו פלסטינים במהלך עימותים אלימים עם ישראל ביהודה ושומרון וברצועת עזה.
[2]על מאפייניה של אסטרטגיה זאת ראו מחקר של מרכז המידע מ-20 במאי 2013 : "ההתנגדות העממית הפלסטינית והאלימות המופעלת במסגרתה". ראו גם מחקר מה-26 בפברואר 2014 "טרור ואלימות ביהודה ושומרון בשנת 2013 :נתונים, מאפיינים ומגמות.
[3] מסקנה זאת מתבססת על השוואת ממצאי העבודה לנתונים של שירות הביטחון הכללי, נכונים ל-29 באוקטובר, כפי שהופיעו בכתבתו של עמוס הראל ב"הארץ" (30 באוקטובר 2015). הנתונים, כפי שהם מצוטטים ע"י עמוס הראל, מתייחסים לכלל הפיגועים ולא רק לפיגועים בישראל, שבהם עוסקת עבודה זאת. על פי נתוני שירות הביטחון הכללי, כ-80% מהמחבלים, שפעלו בגל הטרור הנוכחי היו בגילאים שבין 16 ל-24 (שלושה היו בני 15-13 והשאר 33-25). קרוב ל-90% מהם היו גברים וכ-90% גברים בלתי נשואים. שעור המזרח ירושלמים ביניהם עומד על כ-35% לאחר שהתקרב ל-80% בשבועיים הראשונים של גל הטרור והאלימות. -50% מחבלים הגיעו מהגדה כ-92% מהם הינם תושבי חברון, בית לחם וראמאללה ורק 8% מהשומרון. 5% נוספים הם ערביי ישראל ו-10% הם מחבלים שנמלטו וזהותם לא ידועה.
