| מאפייני האירוע | ||
| 1. | ב-15 באוקטובר 2003 נהרגו בבית חנון שבצפון הרצועה שלושה מאבטחים אמריקניים, כשרכבם עלה על מטען. זאת, בשעה שליוו את נספחת התרבות האמריקנית בדרכה לראיין מועמדים מאוניברסיטת עזה לקבלת מלגות מ"קרן פולברייט". היה זה הפיגוע השני מאז פרוץ העימות, שכוון נגד שיירה אמריקנית והראשון בו ספגו האמריקנים נפגעים (הפיגוע הקודם, הפעלת שני מטענים לעבר כלי רכב של השגרירות האמריקנית בין בית להיא לג'באליה ב-26 באוגוסט 2003, הסתיים ללא נפגעים). | |
| 2. | ארגון טרור בשם "ועדות ההתנגדות העממית", הפועל ברצועת עזה והמורכב בעיקר מפורשי "פת"ח" ופעילים לשעבר ממנגנוני הביטחון הפלסטיניים, עמד, ככל הנראה, מאחורי הפעלת המטען. ארגון זה ממשיך לקיים זיקה הדוקה לגורמי "פת"ח" ולרשות הפלסטינית ומנגנוניה. | |
| לחצים אמריקניים למציאת האשמים מול אזלת יד של "הרשות הפלסטינית" בחקירת האירוע | ||
| 3. | "הרשות הפלסטינית", כמצופה ממנה, גינתה את הפיגוע ופתחה בחקירה, בהובלת בכירים במנגנוני הביטחון ברצועה ובשיתוף פעולה עם גורמי מודיעין אמריקניים. החקירה הביאה למספר מעצרים, זמן קצר לאחר הפיגוע אולם, ככל הנראה, לא של אותם גורמים קונקרטיים שעמדו מאחורי הפיגוע. | |
|
4.
|
בעקבות לחץ אמריקני ואיומים בסנקציות כלכליות (הפסקת הסיוע האמריקני למיזמים ברצועה), הנחה ערפאת לסיים את הפרשה ולהעמיד למשפט ארבעה מהעצורים: נעים אבו אלפול, בשיר אבו אללבן, מחמד דסוקי עצליה ואחמד צאפי. המשפט נערך בתחילת פברואר 2004 ובמהלכו זוכו הנאשמים מההאשמות שיוחסו להם. אולם הארבעה נותרו במעצר, למרות שהם, ככל הנראה, לא ביצעו את הפיגוע. זאת, בעקבות הנחיית ערפאת, שהעדיף להותיר את הארבעה במעצר, על מנת "להוכיח" לאמריקנים ש"הרשות" הצליחה לעצור ולהעמיד לדין את האחראים לפיגוע. | |
| 5. | האמריקנים, מצדם, בהיותם מודעים לחוסר התוחלת של "התהליך המשפטי" הפלסטיני הציעו (5 בפברואר 2004) 5 מיליון דולר לאדם שימסור מידע אודות הפיגוע; ה"רשות", מצדה, סירבה לפרסם את ההצעה האמריקנית בתקשורת. פעילי "ועדות ההתנגדות העממית", מצדם, החליטו לעשות מעשה: ב-21 באפריל 2004 פרצו לכלא בו הוחזקו העצורים ושיחררו שלושה מהם, תוך תקיפת הסוהרים במקום. מאז האירוע, לא פעלו מנגנוני ה"רשות" להשיב את הפעילים למעצר. | |
| 6. | התנהלותם של ערפאת ומנגנוני הביטחון הפלסטיניים סביב פרשיית הפיגוע בשיירה האמריקנית ורצונם להפגין השגת תוצאות בחקירת הפרשה, מעידים על חששם של הפלסטינים מהידרדרות היחסים עם ארה"ב, וקונקרטית מהפסקת הסיוע האמריקני לפרויקטים ברצועה; בו בזמן, כבעבר, נרתעים ה"רשות" והמנגנונים לחקור ביסודיות אירועי טרור ולמצות את הדין עם העומדים מאחוריהם, אפילו כשמדובר באמריקנים וכשיש להם, לכאורה, אינטרס מובהק לעשות זאת. הסיבה לכך, הנה בראש ובראשונה חולשת ה"רשות" ומנגנוניה מול גורמי הטרור ועניינם להימנע מעימות חזיתי עמם. | |
| 7. | במישור הפנים-פלסטיני משמשת חקירת הפרשה כלי ניגוח בין ערפאת לדחלאן, כחלק ממאבק הכוח על השליטה ברצועה. ערפאת, מצדו, הפקיע את האחריות על החקירה מידי "הביטחון המסכל" שבהשפעת דחלאן, ומינה בראשות הצוות המיוחד את צאא'ב אלעאג'ז (מפקד החטיבה הצפונית ב"ביטחון הלאומי"); דחלאן, מצדו, טען בפומבי, כי הפעילים שהועמדו לדין הנם חפים מפשע. | |
| 8. | ישראל, מצדה, פעלה (19 ביולי) על מנת לפגוע בעבד יוסף קוקא, פעיל בכיר בארגון "ההתנגדות העממית" ברצועה. קוקא היה מעורב בהפעלת המטען נגד השיירה האמריקנית והוגדר (רדיו "אלאקצא"), ע"י הדובר הרשמי של הארגון (אבו עביר), כמפקד הכללי של "חטיבת צאלח אלדין", הזרוע המבצעית של הארגון. | |
