שיח’ נעים קאסם סגנו של חסן נצראללה מדגיש בראיון לערוץ של הטלוויזיה האיראנית, כי מדיניות הפיגועים של חזבאללה כלפי ישראל (כולל פיגועי ההתאבדות וירי של רקטות לעבר ישראל) זקוקה לאישור הלכתי עקרוני מההנהגה האיראנית


שיח’ נעים קאסם במהלך ראיון שנתן לערוץ האיראני אלכות’ר: חזבאללה מקבל הנחיה הלכתית בכל הנוגע לאופן הלחימה נגד ישראל מ"ולי אלפקיה" (חכם ההלכה השליט, כינויו של "המנהיג" האיראני עלי ח’אמנא’י). חכם ההלכה הוא מי שיכול להתיר וחכם ההלכה הוא שיכול לאסור
(מתוך כתבתו של אהוד יערי ערוץ 2, 16 באפריל 2007)

עיקרים

1. במהלך ראיון שנערך ב16 באפריל 2007 לערוץ הטלוויזיה האיראני (בשפה הערבית) אלכות’ר הציג שיח’ נעים קאסם סגנו של חסן נצראללה בחלקו הראשון של הראיון את תפיסתו האידאולוגית של חזבאללה לגבי "תרבות השהאדה" (מות הקדושים למען אללה, בפי חזבאללה). תפיסה אידאולוגית זאת, הנותנת לגיטימציה אסלאמית הלכתית לפעולות ההתאבדות הנה אבן יסוד בתפיסת העולם של איראן ושל חזבאללה ובאה לידי ביטוי בהתבטאויות של בכירי חזבאללה ובספרות האידאולוגית שנתפסה ב"מלחמת לבנון השנייה".

2. במהלך הראיון הודה שיח’ נעים קאסם, באופן חריג, כי חזבאללה אינו קובע בעצמו את מדיניותו, אלא הוא סר למרותה של ההנהגה האיראנית ומקבל ממנה את הנחיותיו גם בנושאים צבאיים-מבצעיים מובהקים הנוגעים לעימות עם ישראל. זאת, על בסיס האידיאולוגיה של המשטר האסלאמי האיראני, שנקבעה ע"י האיאתאללה ח’מיני, הקובעת את העיקרון של "שלטון חכם ההלכה" ("ולי אלפקיה"). במהלך הראיון שיח’ נעים קאסם, בבואו לתאר את מקור הסמכות של חזבאללה, משתמש בתואר "ולי אלפקיה" ("חכם הדת השליט"), תוארו של האיאתאללה ח’מיני בעבר ושל ממשיך דרכו בהווה "המנהיג" עלי ח’מאנא’י.

3. בחלקו השני של הראיון לערוץ אלכות’ר פירט שיח’ נעים קאסם על מערכת היחסים הקיימת בין חזבאללה לבין ההנהגה האיראנית, בציינו:

א. ארגון חזבאללה הוקם והחל לפעול בשנת 1982, על בסיס החלטה הלכתית של האמאם ח’מיני, אשר ראה את הג’האד (מלחמת הקודש) נגד ישראל כחובה הלכתית אסלאמית.

ב. חזבאללה מחויב לקבלת הדרכה הלכתית בכל הנוגע לאופן הלחימה נגד ישראל מ"ולי אלפקיה" (חכם ההלכה השליט, תואר השמור כיום בלעדית ל"מנהיג" ח’מאנא’י). כך למשל אמורים הדברים בכל הנוגע לפעולות ההתאבדות: "אסור לאף אחד להרוג את עצמו ללא אישור הלכתי".

ג. גם ירי הרקטות לעבר אזרחי ישראל, מצריך אישור הלכתי של ההנהגה האיראנית.

ד. לחזבאללה ישנם ערוצים דרכם הוא יכול לברר (במשתמע עם מקור הסמכות ההלכתית עלי ח’מאנאי): "מה מותר ומה אסור, ומהי החובה המוטלת עלינו, ובמה מותר לנו לנהוג עפ"י שיקול דעתנו".

4. דבריו אלו של שיח’ נעים קסאם סגנו של חסן נצראללה מהווים ביטוי נוסף לכך שחזבאללה רואה באיראן ובמנהיגה ח’אמנא’י, את מקור הסמכות הגבוהה ביותר של פעילותו ומדיניותו, כולל מדיניות הפיגועים שלו (אף כי בדרך כלל אין חזבאללה נוהג להבליט בהתבטאויותיו הפומביות את העובדה שמדיניות הפיגועים שלו נקבעת בטהראן). על רקע תפיסה זאת (שהנה ייחודית למהפכה האסלאמית באיראן) נוהג חזבאללה לטפח בקרב פעיליו ובקרב העדה השיעית בלבנון בכלל, את פולחן האישיות של "המנהיג" ח’אמנא’י תוך הצגתו כדמות מופת ומודל לחיקוי (ראו נספח ב). יוזכר גם, כי לבכירים בחזבאללה (חסן נצראללה בעבר ושיח’ מחמד יזבכ כיום) ניתן התואר של הנציג ההלכתי ("וכיל שרעי") של ח’אמנא’י בלבנון 1.

5. משמעות הדברים שנאמרו בראיון של שיח’ נעים קסאם הנה, שההנהגה האיראנית היא זאת הקובעת את מדיניות חזבאללה ובכלל זה, גם את מדיניות הפיגועים שלו. אמנם חזבאללה אינו נזקק בהכרח לאישור ההנהגה האיראנית לגבי כל פיגוע, אולם, בידי ההנהגה האיראנית יש את היכולת לשלוט על "גובה הלהבות" של הפעילות שמנהל חזבאללה נגד ישראל ע"י מתן היתר או איסור לבצע סוגי פעילות שונים בנקודות זמן שונות.

6. נספחים:

א. נספח א: תרגום עיקרי הראיון לעברית.

ב. נספח ב: טיפוח פולחן האישיות של "המנהיג" האיראני ח’אמנא’י ע"י חזבאללה: מבחר דוגמאות מחומרי שלל שנתפסו ב"מלחמת לבנון השנייה".

נספח א

תרגום עיקרי הראיון שהעניק סגנו של מנהיג חזבאללה שיח’ נעים קאסם לערוץ האיראני אלכות’ר 2

בראיון מה-16 באפריל 2007 בערוץ אלכות’ר, ערוץ טלוויזיה איראני בשפה הערבית, הציג סגנו של מזכ"ל חזבאללה, השיח’ נעים קאסם, את משנתו לגבי "תרבות מות הקדושים למען אללה" ("ת’קאפת אלשהאדה") קרי, תרבות המחבלים. המתאבדים בחלקו השני של הראיון הבהיר שיח’ נעים קסאם את מהות היחסים שבין חזבאללה לבין איראן. להלן תרגום קטעים מהראיון לעברית.

החלק בראיון הנוגע לתרבות מות הקדושים (קרי תרבות המחבלים המתאבדים בטרמינולוגיה של ישראל והמערב)

1. " במה שנוגע לתרבות המוות (ת’קאפת אלמות), או לתרבות מות הקדושים (ת’קאפת אלשהאדה) או לתרבות החיים (ת’קאפת אלחיאת) – על כל הכינויים השונים (המיוחסים לה) – אין זה סוד, שהמערב המטריאליסטי והכופרים באופן כללי, וכל אלה שרואים שכוח האסלאם עולה ומשפיע – במיוחד בנוגע לפילוסופיית מות הקדושים (קרי,פיגועי התאבדות) – כולם נוקטים עמדה שלילית ומלחיצה (נגד האסלאם), כדי לגרום למאמינים לנטוש את תרבות מות הקדושים (קרי, תרבות המחבלים המתאבדים).

מהי הסיבה לכך? – הם (המערב) מחפשים תכלית בעולם הזה והם מתחרים (במישור של) העולם הזה. הם יודעים, שאם נתחרה (עפ"י כללי) העולם שלהם, הם ינצחו אותנו, כי הם יותר חזקים מאיתנו מבחינה חומרית. על פי אמות מידה חומריות, הם (לבטח) ינצחו. אך אם הם יתחרו איתנו במישור האמונה, אנחנו ננצח אותם, מפני שכוח האמונה ב(שעת) מאבק הוא חזק יותר ובעל השפעה רבה יותר (מהכוח המטריאליסטי).

הם (המערב) מאתגרים אותנו ומקניטים אותנו ומייחסים לנו שמות כמו "תרבות המוות" כאילו שמות הקדושים הינו מוות, וזאת כדי לגרום לנו לוותר עליו. אם נוותר על מות הקדושים, יהפוך כוחנו לכוח (חסר אמונה) המחזיק בנשק ובמספר אנשים (בלבד), ואז יוכלו לגבור עלינו. (אז) יוכלו האויבים לנצח אותנו.

האם אנו באמת מאמינים בתרבות המוות – לחלוטין לא. אנו מאמינים בתרבות מות הקדושים (ת’קאפת אלשהאדה) ומות הקדושים הוא דבר נעלה, אדיר, מקודש ומכובד. זו אינה אשמה (שיכולה להיות מוטלת עלינו). זה כבוד עבורנו, שנואשם בתרבות מות הקדושים.

מה היא השהאדה? זהו מוות למען אללה, יתעלה, לשם הגנה על העניינים האמיתיים-הצודקים (עפ"י רוח האסלאם). האם מות הקדושים יכול לשנות את העובדה, שאדם מת בשעה, שנקבעה לו (מראש ע"י אללה)? כשמגיע זמנם (של בני האדם למות), הם לא יוותרו (בחיים) שעה אחת נוספת או שימותו שעה אחת מוקדם יותר.

אנו אומרים, שבלאו הכי האדם מת בזמן, שנקבע לו (מראש). אחי, במקום שתמות במיטתך – כשמגיע זמנך – תמות בשדה הקרב באמצעות מות הקדושים למען אללה (אסתשהאד). כך תרוויח כי תסיים את חייך בדרך נפלאה, המקובלת ע"י אללה, ישתבח…".

2. "…הבה נראה, אם תרבות מות הקודשים היא תרבות החיים או תרבות המוות זוהי תרבות חיים, מאחר שכל מי ששואף לשהאדה, שואף לשפר את חייו החומריים (כי מות הקדושים – השהאדה – מיועד) למנוע מהאויבים לכבוש את אדמתו ולחיות את חייו בגאווה, כבוד וחירות. (לפיכך) הוא משפר את תנאי חייו באמצעות מניעה מהאויבים לממש את מטרותיהם. משום כך זו התרבות המכובדת ביותר בחיים העולם הזה ו(גם) של העולם הבא – אם (בן אדם) סיים את חייו (ע"י מות קדושים למען אללה)…".

החלק בראיון הנוגע למערכת קשרי חזבאללה עם איראן

3. " …חזבאללה הסתמך (ובמשתמע מסתמך) בעמדתו ההלכתית, הקשורה לפעילותו בכלל ולפעילותו הג’האדיסטית בפרט, על החלטת ולי אלפקיה (שלטון איש הדת בשיעה על פי האידיאולוגיה הח’מיניסטית). ולי אלפקיה, הוא המאשר והוא האוסר. כשהחל החזבאללה לפעול, בשנת 1982, הוא עשה זאת בהתאם לדעה ולהחלטה הלכתית של האמאם ח’מיני, אללה יקדש את הסוד שלו 3 אשר מתייחסת ללחימה בישראל כאל חובה. אנו התחייבנו לעמדתו.

עם זאת, כיצד יש להלחם בישראל? איזה ציוד יש להכין? מתי מותר ומתי אסור לתקוף? – לשאלות אלה ישנן עקרונות אסלאמיים והלכתיים ואפשר לפעול בכיוון הזה, עפ"י היכולת. (אנו) גיבינו את עמדת הג’האד שלנו לגבי הלחימה בישראל באמצעות החלטה שלי ולי אלפקיה. מדובר בהחלטה הלכתית, ולגבי כל הפרטים האחרים – אם אנחנו צריכים הדרכה הלכתית לגבי מה מותר ומה אסור בעמדת (החזית של) הג’האד – אנו שואלים, מקבלים תשובות כלליות ואחר כך אנו מיישמים (אותן). אפילו לגבי פעולות התאבדות למען אללה (אלעמליאת אלאסתשהאדיה) – אסור לאף אחד להרוג את עצמו ללא אישור הלכתי.

אנחנו כ(מועצת), " שורא " (המחליטה), 4יש לנו את הסמכות לתת הוראות בנוגע לפעולות ההתאבדות למען אללה (אלעמליאת אלאסתשהאדיה), לאחר מכן להעביר אותו לערוצים מבצעיים כדי להוציא זאת אל הפועל. (אולם) אם למשל, אחד האזרחים הלבנונים מחליט לבצע פעולת התאבדות מבלי להתייעץ עם אף אחד, לא ידוע אם הוא מבצע חובה עפ"י חוקי ההלכה. הוא עלול לבצע עבירה, כי על אף קדושתה של פעולה זו, הוא צריך לקבל אישור (מה"שורא"), כמו כן נדרשים ערוצים מבצעיים (כדי להוציא זאת לפועל) ונדרש מי שיוכל להעריך, אם מדובר בפעולה מועילה, או מזיקה, מאחר שמדובר בשאלה של חיים ומוות.

4. אפילו באשר לירי רקטות על אזרחי ישראל, כאשר הם (ישראל) הפציצו את האזרחים מהצד שלנו, כדי להפעיל לחץ (על ישראל), אפילו (החלטה זו) מצריכה אישור הלכתי (אג’אזה שרעיה) עקרוני.

5. באשר לחזבאללה, היא מקבלת את האישורים הכלליים שלה מולי אלפקיה (קרי, מ"המנהיג" ח’אמנא’י), ואם יש לה שאלות הלכתיות, ישנם ערוצים דרכם אנחנו יכולים לברר מה מותר ומה אסור ומהי החובה המוטלת עלינו, ובמה מותר לנו לנהוג על פי שיקול דעתנו " .

נספח ב

טיפוח פולחן האישיות של "המנהיג" האיראני ח’אמנאי ע"י חזבאללה: מבחר דוגמאות מחומרי שלל שנתפסו במהלך "מלחמת לבנון השנייה" 5

פוסטרים ובהם דמויותיהם של מנהיג איראן, עלי ח’אמנא’י, ומחולל המהפכה האסלאמית, איאתאללה ח’מיני, מוצגים בחדרים ששימשו את פעילי חזבאללה בכפר שיחין (מימין) ובכפר בנת ג’ביל (משמאל). מתחת לפוסטרים שבצד ימין נראה פלקט גדול ועליו הכתובת "אלולאיה" [קרי, "השלטון", שלטון חכם ההלכה המוסלמי, המהווה נדבך מרכזי בתורתו של ח’מיני]

הספרון "המנהיג שלי" ("קאא’די"), תוארו של מנהיג איראן עלי ח’אמנא’י, אשר נתפס ע"י צה"ל בכפר יארון. הספרון יצא לאור ע"י תנועת הצופים של חזבאללה ("צופי האמאם אלמהדי"). "המנהיג" ח’אמנא’י מוצג בו כדמות מופת עבור בני נוער כמודל לחיקוי וכדוגמא ללוחם ג’האד מסור שתרם רבות למהפכה האסלאמית באיראן.


עמוד חודש אפריל בלוח שנה של חזבאללה לשנת 2006. דמותו של המנהיג עלי ח’אמנא’י
מתנוססת למעלה משמאל. במרכז באותיות גדולות נכתב "יום המנהיג" החל בחודש אפריל.

במהלך "מלחמת לבנון השנייה" נתפסו אצל אנשי חזבאללה במארון אלראס ארבעה עותקים של ספרון בשם "אלג’האד". הספרון, שיצא לאור בשנת 2004 ע"י "מרכז התרבות על שם האמאם ח’מיני" 6 בבירות, מנתח את משמעותו של הג’האד על בסיס תפיסת העולם של עלי ח’אמנא’י. ח’אמנא’י מדגיש גם את המסר המהפכני של הג’האד ומציג אותו כנדבך מרכזי במהפכה האסלאמית.

מימין: עמוד השער של הספרון "עיון מחדש בדרכה של צחות הלשון", שנתפס ע"י צה"ל בכפר כילא (משמאל למעלה דמותו של ח’אמנא’י). הספרון כולל שלוש הרצאות של עלי ח’אמנא’י. משמאל: הכריכה האחורית של הספר בה מפורסמים מבחר ספרי ח’אמנא’י שיצאו לאור והופצו בלבנון. הספרון נכתב במקורו בשפה הפרסית ותורגם לערבית בעיר קום שבאיראן, מקום מושבה של ההנהגה הדתית האיראנית


העלון "נוסח נאומו של כבוד האמאם המפקד אלסיד עלי ח’אמנא’י, ייבדל לחיים ארוכים, בנוגע לאירועים האחרונים". מימין: עמוד השער; משמאל: צילום העלון כולל העמוד האחרון בו מופיע סמל חזבאללה. העלון נתפס ע"י כוחות צה"ל בכפר רג’מין ופורסם כנראה בשנת 2003. בנאום מסית ח’אמנא’י נגד ארה"ב ומאשים אותה בחתירה לשלוט בעולם.

 

עמוד השער של הספר "המורמים מהעם והרגעים הגורליים". הספר פרי עטו של עלי ח’אמנא’י, נתפס בעיירה עינאתא. הספר יצא לאור ע"י הוצאת הספרים של חזבאללה והוא עוסק בהגותו של ח’אמנא’י. דגש מיוחד מושם בספר על רעיון הג’האד.

  עמוד השער של הספרון "ארה"ב היא מקור הטרור" (מימין מתנוססת בהבלטה תמונתו של עלי ח’אמנא’י). בתמונה עולים באש דגלי ארה"ב וישראל ומתחת להם תמונת פלסטינים בוכים על רקע מסגד "כיפת הסלע" בירושלים.

 

נוסח נאום של עלי ח’אמנא’י (מרס 2001) בו הוא מותח תוקף את ארה"ב ומדבר על שלטון של חכם ההלכה ועל ערכי המהפכה האסלאמית.

 

נוסח נאום של עלי ח’אמנא’י (ללא תאריך) לרגל חודש מחרם (החודש הראשון בשנה המוסלמית). בנאום הושם דגש על מות הקדושים באסלאם ("שהאדה") ועל חשיבות המהפכה האסלאמית .


1 ה"מנהיג" ח’אמנא’י מינה באמצע שנות התשעים את המנהיג של חזבאללה חסן נצראללה לנציגו ההלכתי בלבנון. במהלך השנים האחרונות נאלץ, כנראה, נצראללה לוותר על תוארו זה והוא מיוחס כיום לאחד מבכירי הארגון שיח’ מחמד יבזבכ (גם בתקשורת וגם באתרי האינטרנט משויך עדיין לעיתים תואר זה לחסן נצראללה).

2 התרגום מערבית לעברית נעשה ע"י מרכז המידע למודיעין ולטרור על בסיס עיקרי הראיון כפי שהובאו ע"י ממר"י וע"י אהוד יערי בערוץ 2 (16 באפריל, 2007).

3 במקור: קדס סרה, ברכה המלווה את שמו של ח’מיני בפי תומכיו.

4 הגוף הבכיר במבנה הארגוני של חזבאללה, בראשו עומד המזכיר הכללי חסן נצראללה.

5 פרוט ראו: סקירת מבחר פרסומים , שנתפסו ב"מלחמת לבנון השנייה" בדרום לבנון, המעידים על כך שחזבאללה מטמיע את האידיאולוגיה הרדיקלית של המהפכה האסלאמית באיראן ללבנון. הפרסומים מעלים על נס את ערכי הג’האד (מלחמת הקודש) ו"השהאדה" (מות הקדושים) ומטפחים פולחן אישיות סביב איאתאללה ח’מיני ועלי ח’אמנא’י"(10 באוקטובר 2006).

6 מרכז להפצת הגותו של איאתאללה ח’מיני, שמרכזו באיראן, ויש לו סניפים בלבנון.

לראש העמוד