בתים שנפגעו בעיר שדרות כתוצאה מירי רקטות
(באדיבות מרכז תקשורת שדרות)
תוכן העניינים
1. עיקרי העבודה
2. הערות מתודולוגיות
3. פרק א – יתרונות וחסרונות של שימוש ברקטות בראיית ארגוני טרור:
א. כללי
ב. פירוט היתרונות
ג. פירוט החסרונות
ד. מגמות להמשך
4. פרק ב – מדיניות ירי הרקטות של ארגוני הטרור:
א. מאפיינים כלליים
ב. תנועת חמאס
ג. הג’האד האסלאמי בפלסטין
ד. ועדות ההתנגדות העממית
ה. התארגנויות פתח (הפועלות ברצועת עזה)
ו. החזית העממית לשחרור פלסטין
ז. החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין
5. פרק ג – מאפיינים של ירי הרקטות בשנים 2007-2000:
א. היקף ירי הרקטות בשנות העימות
ב. אופן שיגור הרקטות ואתרי השיגור
ג. היקף הירי בשנות העימות והגורמים שהשפיעו עליו
6. פרק ד – היבטים טכנולוגיים של "נשק הרקטות":
א. מאפיינים כלליים
ב. נתונים טכנולוגיים של הרקטות מייצור עצמי
ג. פיתוח ושיפור היכולות הטכנולוגיות
ד. מלאי הרקטות ואופן אחסונו
7. פרק ה – כישלון המאמץ ל"ייצוא" הרקטות והמרגמות ליהו"ש
א. כללי
ב. נסיונות "ייצוא" ידע מהרצועה ליהו"ש
ג. ניסיונות ירי מיהו"ש
8. פרק ו – נפגעים ונזקים שנגרמו לתושבי הנגב המערבי כתוצאה מירי רקטות בשנים 2007-2001:
א. ישובים ישראליים לעברם מתמקד ירי הרקטות
ב. הערכה כוללת של אבידות כתוצאה מירי הרקטות
ג. השפעות ארוכות טווח של החשיפה לירי רקטות על תושבי שדרות
ד. נזקים לרכוש שנגרמו כתוצאה מירי רקטות
9. פרק ז – ירי פצצות מרגמה מרצועת עזה ותוצאותיו:
א. מאפיינים כלליים
ב. מדיניות ירי פצצות מרגמה בשנות העימות (2007-2001)
ג. היבטים טכנו-טקטיים של השימוש במרגמות
ד. נפגעים כתוצאה מירי המרגמות
10. נספח: ירי רקטות וייצור רקטות בראי כלי התקשורת של ארגוני הטרור והתקשורת הערבית 1
עיקרי העבודה
1. מטרת עבודת מחקר זאת הנה לנתח את השימוש, שעשו ארגוני הטרור בירי הרקטות ופצצות המרגמה, בשנים 2007-2000, במהלך מערכת הטרור שיזמו הפלסטינים (המכונה על ידם אנתיפאצ’ת אלאקצא). העבודה בוחנת את היקף הירי במהלך שנות העימות, מדיניות הירי של הארגונים השונים, הגורמים שהשפיעו על מדיניות הירי (במגמות הסלמה או הרגעה), תוצאות הירי והשפעתו על תושבי הנגב המערבי.
2. ירי הרקטות החל בשנת 2001 2, ובמהלך העימות הפך בהדרגה לאחד מהאיומים המרכזיים של ארגוני הטרור הפלסטינים. סה"כ, אותרו בשנים 2007-2001 (נכון לסוף נובמבר 2007) 2,383 נפילות רקטות לעבר ישובי הנגב המערבי , כשהעיר שדרות מהווה מטרה מועדפת (שדרות ספגה כ-45 אחוזים מכלל הרקטות שנפלו במקומות ישוב).
3. ארגוני הטרור הפלסטינים רואים בירי הרקטות ובפצצות המרגמה מענה
א-סימטרי, פשוט, זמין וזול, לעליונותה הצבאית של ישראל. מענה זה, בראייתם, על אף שאינו נעדר בעיות וחסרונות, מאפשר להם לשבש את חייה של האוכלוסייה האזרחית הנמצאת בטווח הירי, לערער את המרקם החברתי שלה, לעקוף את החיץ הביטחוני שבנתה ישראל ברצועה וליצור מעין "מאזן אימה", שיקשה על פעילות הסיכול והמנע של כוחות הביטחון הישראלים. תפיסה אסטרטגית זאת שואבת השראתה בעיקר מהדגם הלבנוני של ארגון חזבאללה, שבראייתם, נחל הצלחות בתקופה שקדמה לנסיגת צה"ל מאזור הביטחון ובעת מלחמת לבנון השנייה. במאמציהם להעתיק את הדגם הלבנוני לשטחים, מסתייעים ארגוני הטרור באיראן ובסוריה בידע, באימונים וברכש רקטות תקניות.
4. כתוצאה מירי הרקטות נהרגו מאז שנת 2001, עשרה אזרחים , תשעה מהם נהרגו בעיר שדרות. כמו כן נפצעו 433 אנשים 3, רובם הגדול אזרחים. בנוסף לכך בשנה וחצי האחרונות דווח על למעלה מ-1,600 נפגעי חרדה. כתוצאה מירי פצצות המרגמה נהרגו עשרה אנשים, מהם שמונה אזרחים ושני חיילי צה"ל. מירי פצצות המרגמה נפצעו כ-150 אנשים, מהם כ-80 אזרחים וכ-70 חיילים. סה"כ נהרגו בשנים 2007-2001 כתוצאה מירי תלול מסלול שמקורו ברצועת עזה 20 אנשים, רובם אזרחים, ונפצעו 583 אנשים.
5. ראוי להדגיש, שהנזק הנגרם ע"י ירי הרקטות לאוכלוסייה האזרחית אינו נמדד רק בסטטיסטיקה של כמות ההרוגים והפצועים או בהיקף הנזקים. לירי המתמשך של הרקטות יש השפעה פסיכולוגית מצטברת על האוכלוסייה ופגיעה קשה בתחושת הביטחון של כ-190 אלף אזרחים, החיים תחת איום פוטנציאלי של ירי רקטות ופצצות מרגמה. הירי משבש את שגרת החיים של ישובי הנגב, פוגע במרקם החברתי שלהם, גורם להגירת תושבים מהאזור, (בעיקר מהעיר שדרות המהווה יעד מועדף לירי), ומעמיד את הדרג הפוליטי ואת צה"ל בפני ביקורת חריפה. הירי המתמשך משבש את המאמצים לקדם הסכם שלום בין ישראל לבין הפלסטינים, ביוצרו מציאות מתמשכת של ירי רקטות וצעדי נגד מצידה של ישראל.
6. בנוסף, בשנים 2007-2001 (נכון לסוף נובמבר) נורו יותר מ-2,500 פצצות מרגמה. בשל הטווח הקצר של פצצות המרגמה, היה נשק זה אפקטיבי בתקופה שלפני ההתנתקות, בעיקר נגד כוחות צה"ל שפעלו ושהו ברצועה ונגד הישובים הישראליים ברצועת עזה. לאחר ההתנתקות ואובדן המטרות הישראליות בתוך שטח הרצועה, חלה ירידה משמעותית בהיקף ירי פצצות המרגמה. אולם, מאז אפריל 2007, החלו ארגוני הטרור לעשות בפצצות המרגמה שימוש נרחב יותר וחלה עלייה משמעותית בהיקף הירי, (בעיקר מצד תנועת חמאס, שאינה נוטלת חלק ישיר בירי הרקטות). בחודשים האחרונים הירי מכוון נגד כוחות צה"ל הפועלים ברצועת עזה ולאורך גדר המערכת, נגד המעברים (בעיקר מעבר כ רם שלום ) ונגד ישובים ישראליים הסמוכים לגדר המערכת (נתיב העשרה , כ רם שלום , נחל עוז).
7. בעבודה זו רוכזו נתוני הירי ונבחנה מדיניות הירי של ארגוני הטרור הפלסטינים החל מתחילת העימות בשנת 2000 ועד לסוף אוקטובר 2007. בחינת גרף ירי הרקטות, מעלה, כי היקף הירי גדל בהדרגה בתקופת טרום ההתנתקות ( בשנים 2004-2001). בשנת 2005, שנת ההתנתקות, חלה ירידה זמנית בהיקף הירי, אולם בשנתיים שלאחר מכן (2007-2006) חלה עליית מדרגה בהיקף הירי, והרקטות הפכו לנשק המרכזי שבידי ארגוני הטרור הפלסטינים.
ירי הרקטות בחלוקה לשנים 4
8. מדיניות הירי של ארגוני הטרור והיקף הירי הושפעו מהיכולות הטכנולוגיות שלהם , מהאידיאולוגיה, מהאסטרטגיה שלהם וממכלול גורמים נוספים: שיקולים פנים-ארגוניים, שיקולים פנים-פלסטיניים, פעילות הסיכול הישראלית, התפתחויות בישראל והתפתחויות בסכסוך הישראלי-פלסטיני בכללותו.
9. בחינת מדיניות הירי של ארגוני הטרור בכל אחת משנות העימות העלתה כמה גורמים מרכזיים, שהשפיעו עליה:
א. הרקטות כנשק א-סימטרי הנותן מענה לעליונותה הצבאית של ישראל : הרקטות הן קלות לייצור, מורכבות מחומרים זולים וזמינים, קלות להפעלה ונוחות להובלה ולהפעלה מבצעית. חמאס וארגוני טרור נוספים יכלו להקים ברצועה, תשתית טכנולוגית המייצרת כמויות גדולות של רקטות, הנותנת בידיהם יכולת לפעול נגד האוכלוסייה הישראלית בנגב המערבי, בלי שלצה"ל יהיה מענה אפקטיבי לכך. זאת, בניגוד לקשיים המבצעיים הניצבים בפניהם בבואם לבצע מתווים אחרים של פעילות מרצועת עזה , בעיקר ניסיונות חדירה לישראל (לשם ביצוע פיגועי התאבדות, הרג וחטיפה).
ב. העמקת השליטה של חמאס על רצועת עזה בעקבות ההתנתקות (אוגוסט 2005) :
1) בעקבות ההתנתקות, החל תהליך במסגרתו הועמקה שליטתה הביטחונית והפוליטית של חמאס ברצועת עזה, על חשבון פתח ומנגנוני הביטחון הנאמנים לאבו מאזן. במרחב הטריטוריאלי של רצועת עזה שבשליטת חמאס, יכלו ארגוני הטרור ביתר קלות להרחיב את התשתית הטכנולוגית לייצור הרקטות, להבריח רקטות תקניות ממצרים ולעשות שימוש אינטנסיבי ב"נשק הרקטות" נגד ישראל.
2) אמנם משיקולים פוליטיים שיפורטו בהמשך, חמאס אינה נוטלת בפרקי זמן ממושכים, חלק ישיר באירועי הירי, אך היא מעניקה לארגוני הטרור ובעיקר לתנועת הג’האד האסלאמי בפלסטין, חופש פעולה רב. הדבר איפשר לארגוני הטרור להגביר באופן משמעותי את היקף הירי בשנים 2007-2006 ולהכניס ישובים חדשים (בעיקר אשקלון) למעגל הירי. כשתתקבל החלטה בחמאס ליטול חלק ישיר בירי, עלול היקף הירי לגדול עוד יותר , בשל פוטנציאל היכולות הגדול של חמאס.
ג. התפתחויות פוליטיות בזירה הפנים-פלסטינית וביחסי הרשות הפלסטינית עם ישראל:
1) להתפתחויות הפוליטיות ביחסים הפנימיים בין ארגוני הטרור, ביחסי הארגונים עם הרשות הפלסטינית וביחסי הרשות הפלסטינית עם ישראל, יש השפעה רבה על מדיניות הירי של הארגונים השונים ובעיקר של תנועת חמאס . השפעה זו הייתה ממתנת או לחילופין, הביאה לאירועי הסלמה בירי הרקטות. ההשפעה הייתה, לעיתים, ארוכת טווח או קצרת טווח. כשחלה הפסקה זמנית בירי הרקטות, נוצלה הרגיעה היחסית שבאה בעקבותיה להתחמשות, לאימונים, להפקת לקחים ולהברחת רקטות תקניות לרצועה, במגמה לשוב ולהשתמש בעתיד בנשק הרקטות.
2) דוגמאות רבות המפורטות בעבודה, ממחישות את השפעתן של התפתחויות פנים-פלסטיניות וביחסי הפלסטינים עם ישראל על מדיניות הירי בעיקר של חמאס. כך למשל: לאחר מותו של ערפאת (נובמבר 2004) הושגה רגיעה , שהביאה לירידה זמנית בהיקף הירי; בספטמבר 2006, הפסיקה חמאס את ירי הרקטות לאחר "תאונת עבודה" קטלנית שעוררה ביקורת פנימית חריפה; מאז הבחירות למועצה המחוקקת (25 בינואר 2006) והקמת ממשלת חמאס (מרס 2006), העדיפה חמאס במשך פרקי זמן ממושכים שלא ליטול חלק ישיר בירי; הפסקת האש עליה הוסכם בין ראש ממשלת ישראל לבין יו"ר הרשות הפלסטינית (26 בנובמבר 2006), הביאה לירידה בהיקף הירי, אף כי לא להפסקתו; החרפת הקרבות בין פתח לבין חמאס (מאי 2007) הניעה את חמאס לפתוח במתקפת רקטות, ששברה שיא חדש בהיקף הירי; מאז השתלטות חמאס על הרצועה (יוני 2007), היא אינה נוטלת חלק ישיר בירי, בשל העדיפות שהיא נותנת לביסוס שלטונה ברצועה.
ד. אירועים והתפתחויות בישראל: אירועים והתפתחויות בישראל הביאו כמה פעמים למאמץ ירי מוגבר , שהעלה את היקף הירי לפרקי זמן קצרים. לדוגמא: באוגוסט 2005, חלה ירידה משמעותית בהיקף ירי הרקטות, בעת ביצוע ההתנתקות (כדי שלא להפריע ליציאת ישראל מהרצועה); חודש לאחר מכן (ספטמבר 2005) חלה עלייה משמעותית בהיקף הירי; ב-28 במרס 2006, יום הבחירות לכנסת ה-17, נורו לראשונה רקטות גראד 122 מ"מ לעבר אשקלון, שנכנסה למעגל הירי החל מאירוע זה; בתחילת ספטמבר 2007, נורו לעבר העיר שדרות מטחי רקטות בהיקף חריג, לקראת תחילת שנת הלימודים.
10. בחינת מגמת ההתפתחויות המבצעיות והטכנולוגיות מעלה בברור, כי נשק הרקטות, עדיין רחוק מלמצות את פוטנציאל הנזק שבו מול ישראל. צפוי שבשנים הקרובות, ימשיכו ארגוני הטרור במאמציהם להכניס שיפורים טכנולוגיים, העלולים להביא להרחבת טווח הרקטות, להגדלת כמות חומר הנפץ בראש הקרבי שלהן ולשיפור מידת דיוקן (בהשראת המודל של חזבאללה בלבנון). היקף הירי עלול לגדול באופן משמעותי, הן כתוצאה מהתפתחויות טכנולוגיות שיאריכו את חיי המדף של הרקטות, והן כתוצאה מהצטרפות אפשרית של חמאס למעגל מבצעי הירי, בעקבות התפתחויות פוליטיות. במקביל, עלולה לגדול כמות הרקטות התקניות שבידי ארגוני הטרור, בעלות טווחים של למעלה מ- 20 ק"מ והדבר יאפשר להם להכניס ישובים נוספים למעגל הירי.
11. מגוון הפעילויות הצבאיות והאזרחיות, שביצעה ישראל במהלך שנות העימות, הצליחו להקשות על פעילות הירי, לסכל לא מעט ניסיונות ירי ולצמצם את כמות הנפגעים. אולם, לפי שעה לא מצאה ישראל מענה יסודי והולם לאיום הרקטות, שהיקפו בשנתיים האחרונות הגיע לשיאים חדשים, והוא מהווה כיום את האיום המרכזי של ארגוני הטרור נגד ישראל .
ישובים ישראליים שבטווח ירי הרקטות 5
הערות מתודולוגיות
12. בעבודה זו, נעשה ניסיון לרכז ולנתח את המידע אודות ירי רקטות ופצצות מרגמה בשבע שנות העימות הנוכחי (2007-2000). במהלך בחינת נתוני הירי נוכחנו לדעת כי במערכת הביטחון הישראלית קיימות כמה דרכים לספירה סטטיסטית שלהם. כפועל יוצא מכך קיימים נתונים שונים, על בסיס מדדי ספירה בלתי אחידים של גופים ביטחוניים שונים, העוקבים אחר ירי הרקטות ופצצות המרגמה.
13. בעבודה זו עשינו שימוש בנתוני חטיבת המבצעים במטה הכללי של צה"ל. ירי רקטה או פצצת מרגמה מוגדר כאירוע , שבמהלכו אותר שיגור וזוהתה בבירור נפילה בשטח ישראל , בסמוך לכוח צה"ל או בסמוך לישוב ישראלי בחבל עזה וגוש קטיף (בתקופת טרום ההתנתקות). כמו כן מוגדר ירי כאירוע שבמהלכו זוהתה יציאה מרצועת עזה ונשמע פיצוץ , גם אם מקום הנפילה של הרקטה או של פצצת המרגמה לא זוהה בבירור. בספירה זו יש לקחת בחשבון כי מספר השיגורים גדול לפחות בכ- 20 אחוזים ממספר הנפילות שזוהו בשטח . נתוני ירי הרקטות הובאו בנפרד מאלה של ירי המרגמה משום שמדובר באמצעי לחימה בעלי אופי שונה שלגבי כל אחד מהם יש לארגוני הטרור מדיניות ירי שונה .
14. ממעקב אחר פרסומים בתקשורת אחר נטילות האחריות של ארגוני הטרור הפלסטינים לירי הרקטות ו/או פצצות המרגמה, עולה, כי כמה האירועים עליהם מדווחים הארגונים הללו גדול בהרבה מהנפילות שאותרו בשטח ישראל. שוני זה נובע להערכתנו משתי סיבות עיקריות: חלק ניכר מהשיגורים אכן בוצעו אך הרקטות לא נורו בשל תקלה או שלא הגיעו לשטח ישראל ונפלו בשטח הרצועה או בים. כמו כן, הודעות הארגונים לוקות לעיתים בחוסר אמינות. למשל, על אירועי ירי נוטלים לעיתים אחריות כמה ארגונים במקביל. לפיכך, למרות שנעשה בעבודה זאת שימוש בהודעות הארגונים, הן אינן מהוות מקור אמין שניתן להסתמך עליו בספירה סטטיסטית של ירי הרקטות.
15. הנתונים הנכללים בעבודה זאת מעדכנים את הנתונים שהופיעו בעבר בפרסומים העיתיים של מרכז המידע למודיעין ולטרור. מכאן ואילך הם יהוו את מסד הנתונים של המרכז בנושא ירי הרקטות ופצצות המרגמה.
16. מקורות העבודה: העבודה מסתמכת על מידע מגוון שהתקבל מחטיבת המבצעים במטה הכללי של צה"ל, מהמודיעין הצבאי וממקורות נוספים במערכת הביטחון של ישראל. כמו כן נעשה שימוש רב במקורות תקשורתיים ערביים (עיתונות, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט) ובתוכם כלי התקשורת של ארגוני הטרור, ובפרסומים שיצאו לאור ע"י מרכז המידע למודיעין ולטרור בשנים האחרונות. לעבודה מצורף גם נספח ויזואלי המורכב מקטעי סרטי טלוויזיה העוסקים בירי ובייצור הרקטות.
|
17. בחינת נתוני ירי הרקטות ופצצות המרגמה וניתוח מדיניות הירי של ארגוני הטרור והגורמים המשפיעים עליה נעשו ע"י חוקרי מרכז המידע למודיעין ולטרור. הדעות והמסקנות המופיעים בעבודה זאת מבטאים את עמדת מרכז המידע למודיעין ולטרור בלבד. |
להמשך המסמך בפורמט PDF לחץ כאן
1 מבוסס על קטעי סרטים מהמקורות הבאים: ערוץ אלערביה, ערוץ אלאקצא, ערוץ אלג’זירה ואתרי האינטרנט של
חמאס והג’האד האסלאמי בפלסטין.
2 הודעה רשמית של חמאס על ירי רקטה מדגם קסאם 1 לעבר העיר שדרות פורסמה לראשונה ב-1 בנובמבר 2001.
הרקטה נורתה כמה ימים קודם לכן.
3 נכון לאוקטובר 2007
4 נכון לסוף נובמבר 2007.
5 טווחי השיגור חושבו ממרחבי השיגור ברצועה ולא מגדר המערכת. השימוש ברקטות תקניות 122 מ"מ בעלות טווח
של 20.4 ק"מ נעשה פעמים ספורות בלבד.
