היוזמה המצרית ל”הרגעה” בין חמא”ס לישראל: תמונת מצב ומשמעויות (נכון ל-30 באפריל)



מחמוד אלזהאר מסביר את עמדתו לגבי אופן ניהול מעבר רפיח ללא מעורבות

ישראלית במסגרת ההרגעה (ערוץ אלאקצא, 29 באפריל)

כללי

1. לאחרונה נכנס להילוך גבוה העיסוק ביוזמה המצרית להשגת "הרגעה" בעימות הצבאי המתחולל ברצועה. במסגרת המגעים שהתקיימו בין מצרים לחמא"ס הושג הסכם עקרוני באשר למתווה "הרגעה" למשך שישה חודשים ("עזה תחילה"), שבמהלכם תפעל מצרים להרחבתה לגדה המערבית. ב-29 וב-30 באפריל נפגשו בקהיר נציגים של 12 ארגונים פלסטינים הפועלים ברצועה עם ראש המודיעין המצרי ובתום הפגישות פרסמו המצרים הודעה כי הושגה הסכמתם לתוכנית ה"הרגעה" המדורגת. בעקבות זאת גורמים מצריים ופלסטינים ציינו כי הכדור נמצא עתה במגרשה של ישראל.

2. תנועת חמא"ס מעוניינת להערכתנו להגיע ל"הרגעה", במתווה שגובש בינה לבין מצרים מתווה זה עונה על מרבית דרישותיה והיא רואה בה אמצעי העשוי לסייע לה לחזק שליטתה ולייצב שלטונה ברצועת עזה ע"י פתיחת המעברים (בתנאיה שלה) ושיפור המצב הכלכלי. חמא"ס סבורה גם כי פסק הזמן שיושג באמצעות ה"הרגעה" יסייע לה להאיץ את תהליך ההתעצמות הצבאית לקראת עימות עתידי נגד ישראל וישפר את מעמדה בזירה הפנים-פלסטינית, בעולם הערבי (בעיקר מול מצרים) ואף בזירה הבינלאומית.

3. מול היתרונות הללו שבהסכם ה"הרגעה" צפויה חמא"ס לשלם גם "מחיר", שבמרכזו עומדת הפסקה (מוגבלת בזמן) של ירי הרקטות ואולי גם של מתווים נוספים של פיגועים מרצועת עזה 1. זאת ועוד, חמא"ס נאלצה להגמיש את עמדתה ההתחלתית, שדרשה כי ה"הרגעה" תחול בו-זמנית על רצועת עזה ויהודה ושומרון ולהסכים במגעיה עם המצרים ל"הרגעה" מדורגת. הפסקת הפיגועים, ולו גם באופן זמני, ואי הכללת יהודה ושומרון בהסכם עלולים לפגוע בדימוי של חמא"ס כתנועה לוחמנית-ג’האדית, לעורר ביקורת פנימית, ולחדד את המתח הקיים בין מחויבויותיה השלטוניות לבין האידיאולוגיה האסלאמית-רדיקלית ואסטרטגיית הטרור שלה.

4. הסכם ה"הרגעה" תקף בשלב הראשון לרצועה ומאפשר, למעשה, חופש פעולה לכוחות הביטחון הישראליים ביהודה ושומרון. בכך טמונה בו "נקודת תורפה", שכן הצלחות סיכוליות ישראליות ביהודה ושומרון עלולות לגרור תגובות של ארגוני הטרור ברצועת עזה, אשר תפגענה ב"הרגעה", כפי שארע בעבר. הג’האד האסלאמי בפלסטין כבר הבהיר כי הוא מקבל את הסכם ה"הרגעה" אולם שומר לעצמו את הזכות להגיב על כל "תוקפנות" ישראלית בגדה.

5. מאמצי התיווך המצרים מהווים את הכוח המניע של יוזמת ה"הרגעה". למצרים יש להערכתנו עניין בסיסי לקדם הסכם שיביא לבלימת ההסלמה ה ברצועה ולהרגעת המצב ממכלול סיבות: מניעת הידרדרות שתביא לפעילות צבאית נרחבת של ישראל ברצועה; מציאת הסדר שיאפשר פתיחת מעבר רפיח והקלה של המצוקות ההומניטאריות של תושבי הרצועה; מתן מענה ללחצים פנימיים של האחים המוסלמים המגלים הזדהות עם חמא"ס ברצועת עזה; הגברת ההשפעה המצרית על הישות האסלאמית-רדיקלית ברצועה הנתפסת כאיום על הביטחון הלאומי המצרי (פוטנציאל הסיכון הפנימי הטמון ברצועה הומחש למצרים היטב בשנה שחלפה מאז השתלטות חמא"ס על הרצועה).

6. מסמך זה בוחן את יוזמת ה"הרגעה" בחתכים הבאים:

א. תמונת מצב המגעים הפלסטינים-מצריים בעניין ה"הרגעה".

ב. נספח א’ : פרוש המונח הערבי "הרגעה" ("תהאדאה") וההבדל בינו לבין שביתת נשק זמנית ("הדנה").

ג. נספח ב’ : הסכמי "הדנה" ו"הרגעה" הקודמים בעימות הישראלי-פלסטיני הנוכחי ("האנתיפאדה השנייה") ואופן סיומם.

א. תמונת מצב המגעים הפלסטיניים-מצרים בעניין ה"הרגעה"

7. היוזמה המצרית ל"הרגעה" צברה לאחרונה תנופה, כאשר במסגרת המגעים בין מצרים לחמא"ס הושג הסכם עקרוני באשר ל"הרגעה" הדרגתית ("עזה תחילה"). בתום פגישת בכיר חמא"ס מחמוד אלזהאר עם ראש המודיעין הכללי המצרי עמר סולימאן (24 באפריל) כינס אלזהאר מסיבת עיתונאים, במהלכה הודיע על עיקרי ההסכמה שהושגה (רדיו צות אלאקצא, 25 באפריל):

א. חמא"ס מסכימה ל"הרגעה" ברצועת עזה תחילה, שתתרחב אחר כך גם לגדה המערבית . התקופה שנקבעה לשם כך היא שישה חודשים, שבמהלכם תפעל מצרים להרחיב את "ההרגעה" גם לגדה המערבית.

ב. ה"הרגעה" חייבת להיות הדדית ובו זמנית , ולכלול את "הסרת המצור " ופתיחת המעברים, כולל מעבר רפיח . פתיחת המעברים תתבצע במקביל למועד כניסת ה"הרגעה" לתוקפה. מחמוד אלזהאר ציין כי הוסכם [במשתמע בין חמא"ס למצרים] על העקרונות וההתחייבויות הקשורות לפתיחתו מחדש של מעבר רפיח, באופן שמקובל על כולם.

ג. ה"הרגעה" חייבת לקבל הסכמתם של שאר הארגונים הפלסטינים, במסגרת "הסכמה לאומית" . ראש המודיעין הכללי המצרי עמר סלימאן יזמין למצרים את הארגונים הפלסטיניים על מנת לדון עמם ב"הרגעה".

ד. לאחר שתושג הסכמה עם הארגונים השונים יקיים עמר סלימאן מגעים עם ישראל על מנת לקבל את הסכמתה ל"הרגעה" ולקבוע לוח זמנים ליישומה. ישראל ומצרים תתחלנה במגעים מיידיים להכשרת האווירה לקראת ה"הרגעה" ולאספקת מצרכים בסיסיים לרצועה, במיוחד מוצרי דלק.

ה. מצרים תקיים מגעים עם נשיאות הרשות הפלסטינית על מנת להשיג הסכמתה לפתיחת המעברים. מחמוד אלזהאר ציין כי חמא"ס הייתה קרובה להסכם עם הרשות הפלסטינית אודות אופן ניהולו של מעבר רפיח.

ו. הסכם בעניינו של גלעד שליט נדחה עד לאחר השגת ה"הרגעה". לטענת אלזהאר המכשול העיקרי להסכם שכזה הינו סירובה של ישראל לשחרר מחבלים, שנידונו לתקופות מאסר ארוכות.

8. ח’אלד משעל יו"ר הלשכה המדינית בחמא"ס, ומחמוד אלזהאר , בכיר בחמא"ס המנהל את המגעים עם המצרים, פרטו לאחרונה את תפיסתם לגבי אופי ה"הרגעה" (ראיון ח’אלד משעל לאלג’זירה 27 באפריל; נאום מחמוד אלזהאר באוניברסיטה האסלאמית בעזה, ערוץ אלאקצא, 29 באפריל). עיקרי דבריהם:

א. ישראל היא זאת שמבקשת את ה"הרגעה" וחמא"ס מוכנה לקבל אותה מתוך עמדת כוח . היא שינתה את עמדתה הראשונית, בעקבות התייעצויות בין ה"פנים" ל"חוץ", והסכימה לכך שה"הרגעה" תחול בעזה תחילה ובהמשך גם בגדה. חמא"ס רואה ב"הרגעה" " טקטיקה , שלב במסגרת ההתנגדות, ולא מעבר לכך" . ה"הרגעה" מתאפשרת בשל "מאזן הכוחות", שיצרו ארגוני הטרור הפלסטינים (ה"התנגדות"), אשר אינו מאפשר השגת הכרעה ישראלית ברצועת עזה.

ב. חמא"ס מתנגדת לשליטת ישראל על מעבר רפיח והמעברים האחרים , וטוענת כי פג תוקפו של הסכם המעברים שנחתם בשנת 2005. חמא"ס מוכנה שמעבר רפיח יהיה בפיקוח מצרים, חמא"ס, הרשות הפלסטינית והאירופאים (בתנאי שהאירופאים יגיעו ממצרים ולא מישראל, ושלא תהייה להם זכות החלטה אודות פתיחת המעבר וסגירתו). אולם חמא"ס לא תסכים שישראל היא זאת שתהיה אחראית על פתיחת וסגירת המעברים וזוהי סוגיה שחמא"ס לא תוותר עליה.

ג. חמא"ס מודעת לכך שישראל מתנה הסכמתה ל"הרגעה" בהפסקת ההברחות לרצועה וייצור [אמצעי הלחימה] . מחמוד אלזהאר טען כי בעניין ההברחות הבהיר עמר סלימאן בפני ישראל כי האחריות להפסקת ההברחות נמצאת בידי ישראל ומצרים [ במשתמע, לא בידי חמא"ס ]. ובאשר לייצור אמצעי הלחימה, לדברי מחמוד אלזאהר, "לא ניתן לפקח על כך" ( במשתמע- לא ניתן לכלול בהסכם ה"הרגעה" מחויבות של חמא"ס להפסקת ייצור אמצעי הלחימה וההברחות ).

ד. איומים בהסלמת הטרור אם לא תושג "הרגעה" (בתנאי החמא"ס). ח’אלד משעל: "אם המצור על עזה יימשך, הרצועה תתפוצץ בפניו של כל מי שצר עליה, חוץ ממצרים". גם בכירי חמא"ס נוספים שבו והדגישו כי בראייתם ה"הרגעה" הינה אמצעי לפרוץ את המצור על רצועת עזה ואם אמצעי זה לא יוכיח עצמו אזי חמא"ס תפעל בכוח נגד ישראל. סאמי אבו זהרי , דובר חמא"ס הזהיר כי אם ישראל תנקוט בסחבת כלפי הצעת ה"הרגעה" אזי " תיתכן הסלמה חסרת תקדים "(אלשרק אלאוסט, 4 במאי).

המגעים בין מצרים לרשות הפלסטינית

9. בתום פגישתו עם הנשיא מבארכ בשארם אלשיח’ (27 באפריל) הביע יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן את תמיכתו ביוזמת הרגעה. הוא ציין כי הרשות הפלסטינית תומכת ללא סייג במאמצים המצריים להשגת הרגעה מפני שהיא עשויה להקל על הסבל של העם הפלסטיני ולהביא לפתיחת המעברים ברצועה (סוכנות ופא, 27 באפריל).

המגעים בין מצרים לארגוני הטרור האחרים

10. ב- 29- 30 באפריל קיימו נציגים של 12 ארגונים פלסטינים, כולל ארגוני הטרור הפועלים ברצועת עזה, סידרת פגישות עם ראש המודיעין הכללי עמר סלימאן. בתום השיחות פורסמה הודעת סיכום מצרית שהדגישה, כי כל הארגונים אימצו את "הקונספציה המצרית" בעניין ה"הרגעה". בהודעה נאמר כי תוכנית ה"הרגעה" ההדרגתית הינה חלק מתוכנית פעולה כוללת שמטרתה להסיר את המצור, לסיים את הפילוג בזירה הפנים-פלסטינית ולהחזיר את המצב לקדמותו בהדרגה. מקורות מצריים ופלסטיניים ודוברים מטעם חמא"ס ציינו כי הכדור נמצא עתה במגרשה של ישראל (אתר פאל-טודיי, סוכנות הידיעות הצרפתית, Palestine-info , 30 באפריל).

11. ראויה לציון עמדת ארגון הג’האד האסלאמי בפלסטין , כפי שמצאה ביטוייה בהצהרות בכירי הארגון. סגן מזכ"ל הארגון זיאד נח’אלה ציין כי ארגונו תומך ב"הרגעה" הכוללת את עזה והגדה מערבית אולם הוסיף כי ארגוני לא יהווה מכשול בפני ה"הרגעה" והוא התייחס אליה באופן חיובי. זיאד נח’אלה הדגיש כי "אם ישראל תבצע כל פשע של התנקשות בגדה המערבית אז התנועה תשמור לעצמה את הזכות להגיב" (סוכנות מען, 29 באפריל). אבו עמאד אלרפאעי, בכיר בג’האד האסלאמי בפלסטין, הודיע כי ארגונו מסכים להצעת חמא"ס בנוגע ל"הרגעה" אולם שומר על זכותו המלאה להגיב על כל "תוקפנות" ישראלית בגדה המערבית (רויטרס מקהיר, 29 באפריל).

נספח א’

פירוש המונח הערבי "תהדאה" ("הרגעה") וההבדל בינו
לבין שביתת נשק זמנית ("הדנה")

1. פירושו המילולי של המושג "תהדאה" [ تهدئة ] הינו "הרגעה", קרי-הנמכה של עוצמת העימות תוך מחוייבות הדדית של שני הצדדים להפסקת הלחימה (שאינה כוללת בהכרח הפסקה מוחלטת של פעילות צבאית כגון איסוף מודיעין, הצטיידות בנשק וכו’). ניתן לתרגם את המונח זה כהפוגה בלחימה, הגם שבתקשורת הישראלית תורגם המונח, שלא במדויק ל"רגיעה".

2. ה"תהדאה" הינה מונח חילוני מודרני , שאומץ על-ידי הפלסטינים, ונעשה בו שימוש בהקשר הסכסוך הפלסטיני-ישראלי בלבד. למונח אין משמעות הלכתית אסלאמית ופירושו המעשי הינו הסכמה בין שני צדדים יריבים, לעיתים תוך ערוב צד שלישי, שאינה בהכרח במסגרת מו"מ או הסכם כתוב (למשל, הסכם ג’נטלמני, הסכמה שבשתיקה או הבנות). לפיכך, מושג זה הינו פחות מחייב מהמונח "הדנה" , הלקוח מהמסורת האסלאמית, ואינו כולל הכרה של צד אחד במשנהו. מסיבה זו, העדיפה חמא"ס להשתמש במונח "הרגעה" הן במסגרת מגעיה הנוכחיים עם מצרים והן ב"הסכם קהיר", שהושג במרץ 2005, שכן ה"הרגעה" אינה מחייבת את חמא"ס להכיר בישראל ומאפשרת לה לקיים פעילות צבאית, פרט ללחימה של ממש.

3. המונח "הדנה" [ هدنة ] , לעומת זאת, לקוח מהמסורת האסלאמית, ופירושו הסכם/חוזה מחייב להפסקת כל פעולות הלחימה לזמן קצוב ובתנאים מוסכמים . הדוגמא הקלאסית ל"הדנה" בהיסטוריה של האסלאם היא הסכם חדיביה , שערך הנביא מחמד, עם בני שבט קריש מהעיר מכה בשנת 628 לספירת הנוצרים. לאחר שנוכח הנביא מחמד כי כוחותיו נחותים מאלה של בני מכה, הוא הסכים להפסיק את הלחימה, ולחתום על "הדנה" למשך עשר שנים. כעבור שנתיים כבש הנביא מחמד את מכה.

4. על פי מסורת זו, מותר להנהגה המוסלמית להכריז בתנאים מסוימים על "הדנה" במלחמתם נגד הכופרים. ה"הדנה" מושגת ונחתמת בדרך-כלל כאשר ההנהגה המוסלמית סבורה כי ה"הדנה" משרתת את האינטרסים שלה, הואיל ובהערכת המצב שלה מסתבר לה כי אין בכוחה לגבור על האויב בנתונים הקיימים. הערכת מצב זו יכולה להשתנות, אם ישתנו התנאים במשך הזמן. ה"הדנה" מוגבלת בזמן מראש, אך הצד המוסלמי יכול להפר אותה אם הוא מגיע למסקנה כי נוצרו הנסיבות המניעות אותו להפר אותה לפני תום תוקפה או לא להאריך אותה כשתם תוקפה, אם הדבר משרת את האינטרסים שלו. מסיבות אלו נחשבת ה"הדנה" למהלך טקטי המהווה חלק אינטגראלי מהלחימה באויב עד להכנעתו בבוא העת.

5. תכלית "ההדנה" היא שביתת נשק זמנית לצורך שיפור עמדות לקראת חידוש הלחימה והעמדת משאבים לשם כך. במובן זה היא משמשת השלבים בג’האד (מלחמת הקודש של האסלאם בכופרים) ואין היא מבטאת נכונות או מחויבות אמיתית ובסיסית לפיתרון הסכסוך או שמירה על שביתת נשק.

נספח ב’ 

הסכמי "הדנה" ו"תהאדאה" קודמים בעימות הפלסטיני-ישראלי

הנוכחי ("האינתיפאדה השנייה") ואופן סיומו

6. בשנים הראשונות של העימות הנוכחי נגד ישראל ("האינתיפאדה השנייה") הועלה מספר פעמים רעיון ה"הדנה". בשנים 2003-2002 נעשו מספר ניסיונות, חלקם בתיווך מצרים, להביא להסכמה של ארגוני הטרור על הפסקת אש זמנית בין ישראל לפלסטינים, אך הללו לא הגיעו לכלל מימוש. ה"הדנה" הראשונה שמומשה הלכה למעשה הייתה ביוני 2003 עם בחירתו של אבו מאזן לראש ממשלת הרשות הפלסטינית . לאחר בחירתו יצאו חמא"ס והג’האד האסלאמי בפלסטין בהצהרה כי הם מוכנים להשהות את הפעולות הצבאיות נגד ישראל לשלושה חודשים. ב-29 ביוני 2003 התפרסמו שלוש הכרזות נפרדות בעניין זה: האחת מטעם חמא"ס וארגון הג’האד האסלאמי בפלסטין השנייה מטעם פת"ח והשלישית מטעם אש"ף.

7. ה"הדנה" שהצליחה ממשלת אבו מאזן להשיג היתה קצרת ימים והחזיקה מעמד פחות מחודשיים (מה-26 ביוני 2003, עם סיומה של ועידת טאבה, ועד ל-19 באוגוסט). במהלך תקופת ה"הדנה" פחתה כמות הפיגועים אך לא פסקה לגמרי ובתקופה זאת אף בוצעו מספר פיגועי התאבדות. ישראל מצידה המשיכה בפעילות הסיכול והמנע נגד פעילי טרור, אשר היוו "פצצות מתקתקות". ולמרות זאת, סימנה ה"הדנה" תקופה קצרה של שקט יחסי במהלכה ירד מספר ההרוגים הישראלים כתוצאה מפעולות טרור.

8. במהלך תקופת ה"הדנה" נעשו מאמצים מדיניים לממש את "מפת הדרכים" ולשקם את שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לרשות הפלסטינית. מאמצים אלו לא הניבו תוצאות של ממש. ה"הדנה" קרסה באופן מעשי ב-19 באוגוסט 2003 כאשר בוצע פיגוע בקו 2 בירושלים (23 הרוגים) . בעקבות הפיגוע רב הנפגעים בירושלים חידשה ישראל את הסיכולים הממוקדים נגד פעילי הטרור והחלה בסדרה של פעולות סיכול ממושכות בחברון (אוגוסט-נובמבר 2003).

"הסכם קהיר" (מרץ 2005)

9. לאחר מותו של ערפאת (נובמבר 2004) הגיע מחליפו אבו מאזן להבנה עם חמא"ס על הפסקת מערכת הטרור נגד ישראל. על רקע קריסת ה"הדנה" הקודמת, ובשל מעמדה המרכזי של חמא"ס במציאות הפוליטית החדשה, הוסכם להימנע מהשימוש במונח "הדנה", ולהסתפק במונח "תהדאה", שנתפס כמחייב פחות מה"הדנה".

10. ב-15 במרץ 2005 החל בקהיר סבב דיונים אינטנסיבי, בתיווך מצרי, בין ארגוני הטרור הפלסטינים בסיומו הושג "הסכם קהיר" , במסגרתו הסכימו הארגונים על "הרגעה" עם ישראל בצד הסכמות פנים-פלסטיניות. בהודעת הסיום דיינו הצדדים כי יקוימו בחירות ל"מועצה המחוקקת" ולרשויות המקומיות וסוכמו השיטות הבחירה, באופן שריצה את חמא"ס. סוכם גם כי תוקם ועדה שתפעל לשילוב "כל הכוחות והפלגים הפלסטיניים" במסגרת אש"פ, שהינו הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני.

11. ה"הרגעה" עליה הוסכם בקהיר לא קוימה במלואה. במחצית השנייה של 2005 היא הלכה ונשחקה בעיקר ע"י ארגוני הטרור הקטנים , שהמשיכו לקיים פיגועים תוך התעלמות מההסכם ה"הרגעה". חמא"ס מצידה שמרה על מדיניות פיגועים מרוסנת ואילו הרשות הפלסטינית היתה חסרת יכולת לכפות מרותה וסמכותה על הארגונים מבצעי הטרור. הפיגועים נמשכו איפא בתקופת ה"הרגעה" אולם היקפם ירד וגם ב"איכותם" חלה הפחתה. בלט בתקופה זאת הג’האד האסלאמי בפלסטין, שהמשיך לבצע מעת לעת פיגועי ההתאבדות, הגם שהיקפם ירד (הירידה שחלה בכמות פיגועי ההתאבדות, ושנמשכה גם לאחר תום ה"הרגעה", נובעת בראש ובראשונה מפעילות הסיכול והמנע האפקטיבית של כוחות הביטחון הישראליים והקמת גדר הביטחון).

12. ההפחתה הזמנית בהיקף הפיגועים אפשרה לישראל לבצע את תוכנית ההינתקות ברצועת עזה ולחמא"ס היא העניקה פסק זמן, שנוצל על ידה להעמקת השפעתה בזירה הפלסטינית הפנימית בעקבות ההינתקות. ניצחון החמא"ס בבחירות למועצה המחוקקת (בינואר 2006) סימן את מיצוי היתרונות הפוליטיים הפנים-פלסטינים של החמא"ס מה"רגיעה" ואובדן המוטיבציה להמשיך ולקיים אותה ולו באופן חלקי. בסוף 2005 לאחר כתשעה חודשים, הגיעה ה"הרגעה" לסיומה הרשמי, עם הכרזת החמא"ס והג’האד האסלאמי בפלסטין כי הם אינם מחויבים לה יותר.



1
נקודה זו נותרה מעומעמת בהתבטאויות דוברי חמא"ס המציינים כי חמא"ס הסכימה להפסקת ירי הרקטות במסגרת ה"הרגעה", מבלי לפרט מתווים אחרים של פיגועים.

לראש העמוד