אנטומיה של ששת חודשי הסדר ה”הרגעה”

הרס במרכז מסחרי בשדרות כתוצאה מפגיעת רקטה

הרס במרכז מסחרי בשדרות כתוצאה מפגיעת רקטה


הרס במרכז מסחרי בשדרות כתוצאה מפגיעת רקטה

כללי

1. ב-17 ביוני 2008, בתום כמה חודשים של מגעים בין נציגי ישראל וחמאס לבין מצרים, הודיעו מצרים וחמאס, כל אחת בנפרד, כי סוכם על הסדר "הרגעה" ( תהדיה ) בין הפלסטינים לישראל ברצועת עזה, שיכנס לתוקפו ב-19 ביוני 0600 בבוקר . בראיית ישראל ההסדר לא הוגבל בזמן. בראיית חמאס ושאר ארגוני הטרור ההסדר תקף למשך שישה חודשים ואחרי תקופה זו הוא צפוי היה להתרחב גם לשטחי יהודה ושומרון. דוברים של חמאס הצהירו כי ה"הרגעה" עומדת להסתיים רשמית ביום שישי ה-19 בדצמבר הגם שבשטח היא נשחקה באופן משמעותי מאז ה-4 בנובמבר.

2. ביסוד הסדר ה"הרגעה" עומדת הפסקת הלחימה ברצועת עזה אותה התחייבה חמאס לכפות גם על שאר ארגוני הטרור, שהביעו את אי התנגדותם להסדר (הגם שחלקם הביעו הסתייגות ממנו). הפסקת הלחימה אמורה הייתה להביא לפתיחת המעברים בין ישראל לרצועה, להתניע מו"מ לשחרור החייל החטוף גלעד שליט ולהביא לשיחות אודות פתיחת מעבר רפיח בין הרצועה למצרים.

3. ה"הרגעה", בעיקר במהלך חודשיה הראשונים הביאה לשקט יחסי ביישובי הנגב המערבי וברצועת עזה, אולם לא הביאה להפסקה מוחלטת של ירי הרקטות והמרגמות. בששת חודשי ה"הרגעה" נורו בסה"כ 329 רקטות ופצצות מרגמה, רובם הגדול בחודש וחצי האחרונים של התקופה (מאז ה-4 בנובמבר). היקף ירי זה נמוך באופן משמעותי מששת החודשים שקדמו ל"הרגעה", ומהיקף הירי שהיה שגור ב-2007. כך למשל, בששת החודשים שקדמו ל"הרגעה" נורו בסה"כ 2,278 רקטות ופצצות מרגמה (ממוצע של כ- 380 רקטות לחודש).

4. ניתוח המצב בשטח במלאת שישה חודשים לתחילת הסדר ה"הרגעה", מצביע בבירור על שתי תקופות משנה, בעלות מאפיינים שונים בתכלית:

א. תקופת השקט היחסי (19 ביוני – 4 בנובמבר): בתקופה זאת חלה ירידה משמעותית בהיקף הירי לעבר יישובי הנגב המערבי. השקט היחסי הופר מעת לעת על ידי ירי ספוראדי של רקטות ופצצות מרגמה, בעיקר ע"י ארגוני טרור סוררים, בחלק מהמקרים כהתרסה בפני חמאס (בלטו במיוחד התארגנויות פתח). חמאס מצידה, הקפידה בתקופה זאת לנצור את נשקה. צה"ל נמנע מפעילות סיכול ומנע ברצועת עזה וקיים פעילות הגנתית-אבטחתית סביב גדר הביטחון. בתקופה זאת נורו לעבר ישראל 20 רקטות (מהן שלוש נפלו בשטח הרצועה) ו- 18 פצצות מרגמה (מהן חמש נפלו בשטח הרצועה).

ב. תקופת ההסלמה ושחיקת ה"הרגעה" (מה-5 בנובמבר ועד מועד כתיבת מסמך זה, 17 בדצמבר) 1. תחילתה של תקופה זו בפעילות כוח צה"ל ברצועה, בקרבת גדר הגבול, לסיכול פיגוע חטיפה שתוכנן להתבצע באמצעות מנהרה. במהלך פעילות צה"ל נהרגו שבעה פעילים מבצעיים של חמאס. בתגובה ירו חמאס ושאר ארגוני הטרור מטח מאסיבי של רקטות לעבר ישראל. בתקופה שחלפה מאז נורו לעבר ישראל 191 רקטות ו-138 פצצות מרגמה . תקופה זאת התאפיינה ברציפות של אירועי הירי ובהפעלת אמצעי לחימה שלא הופעלו בתקופה הראשונה (רקטות גראד 122 מ"מ , מרגמות 120 מ"מ ), כל זאת תוך מעורבות ישירה של חמאס והשתתפות שאר ארגוני הטרור.

5. בתקופה השנייה לא חזרה ה"הרגעה" למאפייניה הקודמים אלא נוצרה בשטח דינאמיקה חדשה : חמאס ושאר ארגוני הטרור הרחיבו פעילותם (ירי רקטות ופצצות מרגמה, הנחת מטענים, ירי נשק קל); צה"ל פעל למניעת וסיכול פיגועים גם בתוך רצועת עזה (תקיפות חיל האוויר; ירי לעבר חוליות בשטח הרצועה בקרבת הגדר); ארגוני הטרור הגיבו במטחי ירי על אבידות שנגרמו להם והמשיכו ב"טפטוף" כמעט יום-יומי של ירי; ישראל מצידה, הגיבה בסגירת המעברים דבר שיצר לחצים כבדים על חמאס ותושבי הרצועה.

6. בתקופה הראשונה של ה"הרגעה" היו המעברים בין ישראל לרצועה פתוחים במרבית הזמן (ישראל סגרה אותם לפרקי זמן קצרים בעקבות ירי לשטחה). דרך מעבר קרני, סופה (ובהמשך גם כרם שלום) עברו עשרות משאיות אספקה מידי יום ולרצועה נכנסו כמויות ניכרות של סחורות, כולל כאלו שישראל לא התירה כניסתם בעבר (למשל מלט וברזל). בתקופה זאת הודו בכירים בחמאס כי אכן חל שיפור במצב האספקה וכמו כן ניתן היה להבחין בחזרת החיים הנורמאליים של האוכלוסייה ברצועת עזה. גם ביישובי הנגב המערבי חזרו חיי היום-יום לשגרה נורמאלית, שלא הייתה מוכרת בשנים הקודמות.

7. בתקופת ההסלמה , החל מה-4 בנובמבר, סגרה ישראל את המעברים לפרקי זמן ממושכים, כתוצאה מהתמשכות ירי הרקטות ופצצות המרגמה לשטחה. הדבר גרם למצוקה בקרב תושבי הרצועה שמצאה ביטוייה במחסור במוצרי יסוד ובסחורות, ובשיבושים קשים באספקת דלקים וסולר לתעשייה (הגם שתחנת הכוח באשקלון, המספק כ-65% מצריכת החשמל ברצועה, המשיכה לספק חשמל לרצועה).

8. תנועת חמאס נמנעה מלהפסיק את מתקפת הירי לעבר ישראל והעדיפה להתמודד עם בעיית סגירת המעברים באמצעות קמפיין תקשורתי בינלאומי . באמצעות קמפיין זה קיוותה חמאס להפעיל לחצים על ישראל (ומצרים) ולאלץ אותה לפתוח את המעברים, גם ללא הפסקת ירי הרקטות ופצצות המרגמה. במקביל ניסתה חמאס לפתח חלופות למעברים הן באמצעות הרחבת ומיסוד מערכת המנהרות והן באמצעות מיסוד משטי ספינות מחו"ל לרצועת עזה. חלופות אלו הקלו על המחסור אולם לא נתנו פיתרון הולם לסגירת המעברים.

9. הציפיות של ישראל להאצת המו"מ בעניינו של גלעד שליט , ושל חמאס לפתיחת הידברות אודות הפעלת מעבר רפיח, לא התממשו בששת החודשים שחלפו מאז תחילת ה"הרגעה". בעניינו של גלעד שליט גילתה חמאס עמדה נוקשה וסירבה לכל ויתור על תביעתה הראשונית לשחרור מאסיבי של מחבלים רוצחים האסורים בישראל. ובאשר לשאלת מעבר רפיח דומה שמצרים לא נחפזה להתניע מו"מ, בין השאר כאמצעי לחץ כלפי חמאס (לנוכח מורת רוחה של מצרים ממדיניות חמאס בשלל נושאים פנים-פלסטינים וחששותיה מפני הקמת "אמירות אסלאמית" רדיקאלית ברצועה).

10. הפסקת פעילות צה"ל ברצועה בתקופת "הרגעה" נוצלה ע"י חמאס ושאר ארגוני הטרור להמשך תהליך ההתעצמות הצבאית ושיפור מוכנותה לקראת תסריט צפוי של עימות עם צה"ל "ביום שאחרי". במסגרת זאת התקיימו הברחות אמצעי לחימה בהיקף נרחב דרך המנהרות, הואצו האימונים ונמשך תהליך הפיתוח של אמצעי לחימה מתוצרת עצמית ע"י חמאס ושאר ארגוני המחבלים. חמאס ושאר הארגונים נתנו לכך ביטוי תקשורתי נרחב על מנת להעביר לישראל (ולדעת הקהל הפנים-פלסטינית) מסר הרתעתי.

11. לסיכום : ניתן לקבוע כי ה"הרגעה", בעיקר בתקופה הראשונה שלה, אפשרה אתנחתא מהלחימה היום-יומית לשתי האוכלוסיות, זו הישראלית וזו של רצועת עזה. בתקופה הראשונה חל גם שיפור משמעותי בהעברת אספקה מישראל (סחורות, דלקים) דרך המעברים. אולם מעבר ארגוני הטרור למדיניות של ירי רצוף לעבר ישראל (מלווה בפיגועי טרור במתווים אחרים) שחק באופן משמעותי את הסדר ה"הרגעה", עד כי זה נותר "על הנייר" בלבד לקראת תום ששת החודשים הראשונים לקיומו.

מבנה העבודה

12. עבודה זו כוללת את הפרקים הבאים:

•  כללי

•  מאפייני המצב בשטח בתקופת ה"הרגעה"

•  סוגיית המעברים בין ישראל לרצועת עזה

•  סוגיית מעבר רפיח

•  שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט

•  התעצמות חמאס ושאר ארגוני הטרור בתקופת ה"הרגעה"

•  תעשיית המנהרות בתקופת ה"הרגעה"

•  התגברות פעילות גורמים אסלאמיים רדיקאליים ברצועה

•  הטרור ביהודה ושומרון בצל ה"הרגעה"

•  השפעת ה"הרגעה" על תושבי הנגב המערבי ועל תושבי עזה

•  הזירה הפנים- פלסטינית בתקופת ה"הרגעה"

•  נספח: גרפים ונתונים אודות הפרות הסדר ה"הרגעה"

למסמך המלא בפורמט PDF לחץ כאן


1 במהלך 17 בדצמבר נורו 18 רקטות ושש פצצות מרגמה מתוכן שתי רקטות לעבש שדרות ואשקלון. שני אזרחים נפגעו באורח קל. הג’האד האסלאמי בפלסטין נטל אחריות על מרבית אירועי ירי הרקטות. צה"ל בתגובה תקף חוליית משגרי רקטות ויעדי מחבלים בצפון הרצועה ובדרומה.

לראש העמוד