זרקור לאיראן (לשבוע שבין 6/5/10 – 13/5/10)

זרקור לאיראן

זרקור לאיראן

זרקור לאיראן

זרקור לאיראן

זרקור לאיראן

זרקור לאיראן

הפגנה מול שגרירות בריטניה בטהראן, נובמבר 2009

הפגנה מול שגרירות בריטניה בטהראן, נובמבר 2009

עימות באוניברסיטת אמיר כביר

עימות באוניברסיטת אמיר כביר

יריד הספרים הבינלאומי בטהראן

יריד הספרים הבינלאומי בטהראן

www.telna.ir

www.telna.ir

דימוי האופוזיציה הרפורמיסטית בבלוג אולטרה-שמרני

דימוי האופוזיציה הרפורמיסטית בבלוג אולטרה-שמרני

מוסוי

מוסוי


במוקד אירועי השבוע:

  • התקשורת האיראנית והבחירות בבריטניה: הבלטת המשבר הפוליטי בבריטניה לצד גזירת משמעויות עבור איראן.

  • עימות באוניברסיטת "אמיר כביר" בטהראן פותח צוהר לשיח אינטלקטואלים בנוגע למדיניות איראן כלפי ישראל, הפלסטינים ולבנון.

  • יריד הספרים הבינלאומי בטהראן: בלי ביקורת משטר, תורת הזן או הוכחת השואה.

  • לאחר גניבת פסלי הברונזה: גל גניבת כבלי תקשורת בטהראן.

  • תמונות השבוע: דימוי האופוזיציה הרפורמיסטית בבלוג אולטרה-שמרני

התקשורת האיראנית והבחירות בבריטניה: הבלטת המשבר

הפוליטי בבריטניה לצד גזירת משמעויות עבור איראן

הבחירות בבריטניה, שהסתיימו בשבוע שעבר ללא הכרעה ברורה, זכו לעניין רב גם בתקשורת האיראנית. לצד דיווחים אינפורמטיביים בנוגע לבחירות ולתוצאותיהן, ניסו אמצעי תקשורת המזוהים עם תומכי הממשלה במחנה השמרני להבליט את עוצמת המשבר הפוליטי בממלכה הבריטית. חלק מאתרי החדשות דנו גם בהשפעותיהן האפשריות של הבחירות בבריטניה על המזרח התיכון בכלל, ועל איראן בפרט.
דיווחי התקשורת האיראנית שיקפו הסכמה רחבה בנוגע לסיבות המרכזיות לתבוסת מפלגת הלייבור: כישלונותיה בתחום מדיניות החוץ והמשבר הכלכלי. היומון הרפורמיסטי שרק (Sharq ) תלה את תבוסת מפלגת הלייבור בשני גורמים מרכזיים: האחד – מדיניות החוץ ההרפתקנית כדבריו של ממשלת טוני בלייר וצייתנותו המוחלטת לאסטרטגיה של נשיא ארה"ב לשעבר, ג’ורג’ בוש. מדיניות זו לא אפשרה לטענת שרק גם לראש הממשלה, גורדון בראון, שניסה להתרחק מארה"ב ולהפחית את מעורבות בריטניה בעיראק, לשנות את עמדות הציבור הבריטי ביחס למפלגתו. הגורם השני לתבוסת הלייבור לדעת שרק הוא המשבר הכלכלי העמוק בממלכה (שרק, 9 מאי).  גם היומון רסאלת תלה את כישלון הלייבור במשבר הכלכלי הקשה ובמעורבות הצבאית הבריטית בעיראק ובאפגניסטאן, שהרסה לטענת היומון את תדמיתה הבינלאומית של בריטניה והציגה אותה כגרורה של ארה"ב (רסאלת, 8 מאי).

פרשנים איראנים נחלקו בדעתם בנוגע להשפעת תוצאות הבחירות על מדיניות החוץ הבריטית כלפי איראן. לדעת אחד המומחים, תוצאות הבחירות אינן משרתות את האינטרסים של איראן. בראיון, שהעניק ד"ר עלי ביגדלי (Ali Bigdeli ), לאתר החדשות פרדא, אמר המומחה למדיניות חוץ, כי השמרנים בבריטניה הינם בעלי עמדות קיצוניות כלפי המזרח בכלל, והמוסלמים בפרט והעריך, כי לנוכח תפישתם הדתית-קיצונית לא צפוי שיפור ביחסי איראן-בריטניה. הוא אף הגדיר את השמרנים כחלק ממחנה "שמרני נוצרי-ציוני", שמרכזו בארה"ב (פרדא, 8 מאי).

ד"ר מג’יד תפרשי (Majid Tafrashi ), היסטוריון המשמש גם כפרשן לענייני בריטניה, ביטא עמדה שונה בראיון שהעניק לאתר "דיפלומטיה איראנית". בהתייחסו למדיניות הבריטית כלפי איראן אמר תפרשי, כי יחסית למפלגת ה"לייבור", שנקטה מדיניות ביקורתית כלפי איראן, דוגלת המפלגה השמרנית בעמדה שונה במידה מסוימת כלפי איראן. זאת במידה רבה בשל השפעתו של חבר הפרלמנט ושר האוצר לשעבר מטעם המפלגה השמרנית, נורמן למונט (Norman Lamont ), העומד כיום בראש אגודת המסחר הבריטית-איראנית ותומך בשיפור היחסים בין שתי המדינות (דיפ’למאסי-י איראני, 9 מאי).

הפגנה מול שגרירות בריטניה בטהראן, נובמבר 2009
הפגנה מול שגרירות בריטניה בטהראן, נובמבר 2009

קרוב לשנה לאחר פרוץ המהומות באיראן, שסוקרו בהרחבה גם על-ידי התקשורת הבריטית, ראו אמצעי התקשורת תומכי הממשלה בבחירות בבריטניה הזדמנות "להחזיר" לבריטניה מכה אחת אפיים. התקשורת השמרנית הבליטה דיווחים שהתפרסמו בתקשורת המערבית בנוגע לעימותים שפרצו בין מפגינים בריטים לבין כוחות הביטחון עם פרסום תוצאות הבחירות. סוכנות הידיעות הממשלתית אירנא דיווחה על אלפי מפגינים בריטים, שמחו בערים שונות נגד שיטת הבחירות ה"בלתי-הוגנת" ודרשו רפורמות פוליטיות (אירנ"א, 8 מאי). גם סוכנות הידיעות פארס סיקרה בהרחבה את המחאה הציבורית בבריטניה ואף דיווחה על שימוש שנעשה על-ידי אזרחים בריטים ברשתות חברתיות באינטרנט כדי למחות נגד הליך הבחירות ולטעון, כי השלטונות מנעו מאזרחים, שהגיעו לקלפיות, לממש את זכותם להצביע (פארס, 7 מאי). במקביל דיווח היומון השמרני כיהאן, כי מאות אזרחים הפגינו בלונדון בדרישה להעמיד לדין את ראש הממשלה לשעבר, טוני בלייר, באשמת פשעי מלחמה בעיראק ובאפגניסטאן (כיהאן, 8 מאי).

האתר אלף, המזוהה עם הזרם השמרני-הפרגמאטי, מתח, לעומת זאת, ביקורת על ההקבלה בין המצב הפוליטי בבריטניה לבין המצב באיראן לאחר הבחירות לנשיאות. במאמר פרשנות, שהתפרסם השבוע באתר, נכתב, כי הנסיבות הפוליטיות בשתי המדינות שונות לחלוטין. לדברי האתר, טבעי הדבר שהאיראנים נושאים עימם זיכרונות מרים ממעורבותה האימפריאליסטית רבת השנים של בריטניה באיראן ומגישתו העוינת של ה-BBC כלפי איראן. אין כל מקום, עם זאת, להשוואה בין המצב הפוליטי בשתי המדינות.

האתר מנה מספר הבדלים משמעותיים בין מערכות הבחירות בשתי המדינות: בבריטניה לא הושמעו טענות בנוגע לזיוף תוצאות הבחירות; בבריטניה לא שימש חבר ממשלה בתפקיד בכיר בועדת הבחירות; בבריטניה לא הכריז אף אחד מהמועמדים על ניצחונו ביום הבחירות וכל המועמדים המתינו להכרזת התוצאות הרשמיות; בבריטניה מבטא מועמד המעוניין בכך את הסתייגויותיו מתוצאות הבחירות באופן חוקי באמצעות הצגת מסמכים ולא בהוצאת תומכיו לרחובות; בבריטניה לא מנצל המועמד המנצח את נאום הניצחון שלו כדי להסית נגד יריביו; בבריטניה לא מאפשרים המתנגדים לתוצאות הבחירות למסיתים ולמפרי-סדר לתקוף עמדות של כוחות הביטחון ולהרוס רכוש ציבורי; ובבריטניה לא מסיתים ילדיו של נשיא לשעבר את האופוזיציה למחות בדרך בלתי-חוקית.

האתר המליץ ללמוד מניסיונן של מדינות אחרות, ובהן אפילו בריטניה, על מנת לשפר את המערכת הפוליטית ואת הליך הבחירות באיראן. בין היתר הציע אלף לערוב לעצמאות מנגנוני הבחירות ביחס לממשלה; לאסור על פרסום תוצאות הבחירות על-ידי אמצעי התקשורת והמועמדים בטרם הסתיימה ההצבעה; למנוע את כהונתם של חברי מועצת שומרי החוקה במוסדות ממשלתיים; לוודא שקיפות בהליך ההצבעה, בספירת הקולות, בפיקוח על הבחירות ובפרסום תוצאותיהן; ולהקפיד על שמירת החוק, ההלכה והמוסר על-ידי המועמדים במהלך תעמולת הבחירות והעימותים הטלוויזיוניים (אלף, 8 מאי). 

עימות באוניברסיטת אמיר כביר פותח צוהר לשיח אינטלקטואלים
בנוגע למדיניות איראן כלפי ישראל, הפלסטינים ולבנון

באוניברסיטת אמיר כביר נערך השבוע עימות בין שני אינטלקטואלים איראנים בכירים: פרופ’ צאדק זיבאכלאם (Sadegh Zibakalam ) ופרופ’ מחמד-רזא מרנדי (Mohammad-Reza Marandi ). העימות פתח צוהר מרתק לתהיות, שמועלות מאז שנות התשעים בשולי השיח האינטלקטואלי באיראן בנוגע למדיניות איראן כלפי ישראל והסכסוך הישראלי-ערבי ולמתח בין תפישות אידיאולוגיות-מהפכניות לבין אינטרסים פוליטיים לאומיים במדיניות החוץ שלה.

פרופ’ צאדק זיבאכלאם הינו מבכירי האינטלקטואלים הרפורמיסטיים, פרשן פוליטי בכיר ומרצה למדעי המדינה באוניברסיטת טהראן. בשנים האחרונות שב ומתח זיבאכלאם במספר הזדמנויות ביקורת חריפה על מדיניות המשטר, ובכלל זה גם בתחום מדיניות החוץ והגרעין של הנהגת איראן. פרופ’ מחמד-רזא מרנדי הינו חוקר באוניברסיטת שהיד בהשתי בטהראן ופרשן פוליטי בכיר המזוהה עם חוגים שמרנים באיראן. העימות, שהתנהל ביניהם ביום שני האחרון (10 מאי), עסק בתמיכתה של איראן בפלסטינים ובלבנון וזכה לסיקור תקשורתי נרחב באמצעי התקשורת האיראנים.

במהלך העימות העלה זיבאכלאם תהיה בסיסית: האם על איראן לתמוך בקבוצות הרדיקליות הפלסטיניות והלבנוניות רק בשל היותם מוסלמים ו/או שיעים או שמא עליה לגבש את מדיניותה כלפיהן על בסיס אינטרסים לאומיים בלבד. הוא הציב סימן שאלה בנוגע למחויבותה המוצהרת של איראן למאבקם של מוסלמים ברחבי העולם וטען, כי בפועל נמנעת איראן, למשל, ממתן סיוע למוסלמים הנאבקים בסין ובצ’צ’ניה בשל מחויבותה לאינטרסים לאומיים הקשורים ליחסיה עם מדינות אלה. משמעות הדבר היא, שאיראן פועלת למעשה בהתאם לאינטרסים לאומיים ולפיכך עליה לבחון גם את מדיניות התמיכה שלה בפלסטינים ובלבנון על בסיס אינטרסים אלה. אם יבוא היום, שבו תמיכה זו לא תעלה בקנה אחד עם האינטרסים הלאומיים של איראן, יהיה עליה לבחון מחדש את מדיניותה.

זיבאכלאם הביע את דעתו, כי ההשקעה הניכרת של איראן בלבנון ובפלסטין אינה משרתת את האינטרסים של איראן. הוא ציין, כי לדעת רבים נועדה השקעה זו לשרת את האסטרטגיה ההתקפית של איראן במאבקה נגד ישראל ולאפשר לה להעביר את היוזמה לידיה. זיבאכלאם טען, כי הוא מקבל את העיקרון לפיו אם ישראל היא בבחינת אויב אסטרטגי, הרי שיש לשאוף להעביר את העימות עימה לגבולותיה שלה באמצעות תמיכה בקבוצות רדיקליות לבנוניות ופלסטיניות. הוא תהה, עם זאת, האם אכן קיימת הצדקה בהתייחסות האיראנית לישראל כאל אויב אסטרטגי ובשאיפתה לחסלה. בעניין זה נוקטת לדבריו איראן בגישה שהיא "פלסטינית יותר מהפלסטינים". אם הפלסטינים עצמם מכירים בישראל ובלגיטימיות שלה, אין איראן יכולה לנהוג בניגוד לעמדה זו ולקרוא לחיסול מדינת ישראל. הסיסמה הקוראת לחיסול מדינת ישראל – בשעה שהדיון המרכזי בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני מתמקד בצורך להקים שתי מדינות עצמאיות – היא שגויה ומזיקה לאינטרסים הלאומיים של איראן.

האינטלקטואל הרפורמיסטי הבכיר הוסיף, כי הניתוח המתקיים באיראן בנוגע לשורשי הקמתה של מדינת ישראל שגוי מיסודו, כיוון שהוא מתבסס על ההנחה, שהקמת ישראל קשורה אך ורק באינטרסים של מדינות המערב ומתעלם מכך, שישראל היא תוצר של מאבק היסטורי בן מאות שנים של העם היהודי. זיבאכלאם סקר בקצרה את ההיסטוריה של העם היהודי ושל התנועה הציונית וקבע, כי לא ניתן להבין את הקמתה של ישראל ללא הבנת ההיסטוריה של היהודים באירופה באלפיים השנים האחרונות, ובמיוחד מאז המאה ה-19. בהקשר זה ציין זיבאכלאם כעובדה היסטורית את רציחתם של שישה מיליון יהודים בשואה.

עימות באוניברסיטת אמיר כביר

מחמד-רזא מרנדי הסכים עם קביעתו של זיבאכלאם, לפיה מדיניות חוץ של כל מדינה, ובכלל זה של איראן, חייבת להישען על אינטרסים. הוא ציין, עם זאת, כי אין להגדיר את האינטרסים של מדינה רק על בסיס חומרי, כי אם גם על בסיס רוחני ואידיאולוגי ולא רק ביחס לטווח הקצר, כי אם גם ביחס לטווח הארוך. לדבריו, קיימות אומנם לעיתים סתירות במדיניות החוץ האיראנית בנוגע לתמיכתה במאבקם של מוסלמים באזורים שונים בעולם, אך סתירות אלה קיימות רק ברמה הטקטית ולא ברמה האסטרטגית.

איראן אינה המדינה היחידה המגנה על האינטרסים הלאומיים שלה גם מחוץ לגבולותיה ומדינות רבות משקיעות משאבים רבים במדינות אחרות לשם מימוש האינטרסים שלהם, אמר מרנדי. השקעתה של איראן בלבנון ובפלסטין נובעת משאיפתה לשמר את השפעתה ועוצמתה באיזור ולא ניתן להשוות את מדיניותה ביחס לפלסטין וללבנון למדיניותה בסין ובצ’צ’ניה, כיוון שזו נובעת מאינטרסים שונים. זאת ועוד, ישראל היא מדינה חסרת לגיטימיות שלא ניתן להשוותה, למשל, לסין.

בנוגע לקיומה של מדינת ישראל אמר מרנדי, כי התפרקות ברית המועצות בשנת 1991 יכולה ללמד גם על גורלה הצפוי של ישראל. הוא ציין, כי אפילו בישראל יש הסבורים, כי זו תחדל מלהתקיים בתוך כעשור. הקמת מדינת ישראל קשורה לטענתו לאינטרסים חומריים של מדינות המערב, שביקשו להבטיח את השפעתם באזור באמצעות הקמת ישראל.

בהתייחסו לשואה חזר מרנדי על עמדתם המוכרת של שלטונות איראן, מתח ביקורת חריפה על הגישה במדינות אירופה כלפי הכחשת השואה וציין, כי ההתייחסות במדינות המערב לשואה מבטאת את עומק ההשפעה הציונית במדינות אלה (פארס, 11 מאי).

יריד הספרים הבינלאומי בטהראן: בלי ביקורת משטר, תורת הזן או הוכחת השואה

יריד הספרים הבינלאומי ה-23 נפתח בשבוע שעבר בטהראן בצל מגבלות חריפות, שהוטלו על-ידי משרד ההכוונה האסלאמית על השתתפותם של מוציאים לאור ועל תכני הספרים המוצגים ביריד.

בין היתר נאסר על הצגתם של כתבי שני אנשי הדת הבכירים המזוהים עם המחנה הרפורמיסטי: איתאללה חסין-עלי מנתט’רי (Ayatollah Hossein-Ali Montazeri ), בכיר אנשי הדת הרפורמיסטיים שנפטר בחודש דצמבר שעבר; ואיתאללה יוסף צאנעי (Ayatollah Yousef Sane’i ) וכן של איש הדת הליברלי והאינטלקטואל מחסן כדיור (Mohsen Kadivar ), הנחשב לאחד ממבקריו הבולטים של המשטר ומתגורר כיום מחוץ לאיראן.

בנוסף נמנעה השתתפותה ביריד של "הקרן לשימור ולפרסום כתביו ומחשבתו של איתאללה בהשתי" (Ayatollah Beheshti ). איתאללה מחמד בהשתי היה אחד ממנהיגי המהפכה האסלאמית בשנת 1979 ומצא את מותו בפיגוע, שבוצע במשרדי "מפלגת הרפובליקה האסלאמית" ביוני 1981 על-ידי ארגון האופוזיציה מג’אהדין-י ח’לק. בנו, סיד עלי-רזא בהשתי (Seyyed Ali-Reza Beheshti ), העומד בראש הקרן לפרסום כתבי אביו, שימש כאחד מיועציו הבכירים של מנהיג האופוזיציה הרפורמיסטית, מיר-חסין מוסוי (Mir Hossein Mousavi ) ונעצר פעמיים בעקבות המהומות שפרצו באיראן לאחר הבחירות לנשיאות.

עוד נאסרה הצגתן ביריד של יצירותיהם של הסופרים הושנג גולשירי (Houshang Golshiri , 2000-1938) ועבאס מערופי (Abbas Ma’rufi ) ושל המשוררת הידועה, פרוע’ פרוח’זאד (Forough Farrokhzad ). שיריה של פרוח’זאד (1967-1935), הנחשבת לאחד המשוררים האיראנים הבולטים ורבי-ההשפעה במאה ה-20, הושמטו גם מספר, שיצא לאור לאחרונה באיראן וכלל את יצירותיהם של משוררים איראנים בולטים. מארגני יריד הספרים אסרו גם להציג כרזה הנושאת את תמונתה של המשוררת החשובה (ג’רס, 7-8 מאי).

האתר תאבנאכ, המזוהה עם המחנה השמרני-הפרגמאטי, דיווח השבוע כי מארגני יריד הספרים גם מנעו את הצגתם של ספרים שונים העוסקים בנושאים הנחשבים רגישים או מעוררי מחלוקת באיראן. בין היתר נאסר על הוצאות-לאור איראניות וזרות, שנטלו חלק ביריד, להציג ספרים העוסקים בדת הבהאית ובתורת הזן, ספרים הכוללים התייחסות לאיראן כאל מדינה התומכת בטרור או לארגון החמאס כאל ארגון טרור וספרים הטוענים, כי שואת יהודי אירופה התרחשה. כמו כן נאסר על הצגת ספרים בהם נעשה שימוש במונח "המפרץ הערבי" במקום "המפרץ הפרסי" (תאבנאכ, 7 מאי). עניין זה אף היווה מקור לתקרית שארעה ביריד בסוף השבוע שעבר, כאשר כוחות הביטחון סגרו את הביתן המצרי בתערוכה, לאחר שזה הציג ספר בשפה הערבית בשם: אנציקלופדית המפרץ הערבי. 

עם פתיחת יריד הספרים הזהיר מחסן פ’רויז (Mohsen Parviz ), סגן שר ההכוונה האסלאמית לענייני תרבות העומד בראש היריד, כי סוכנים של מיניסטריון המודיעין יהיו נוכחים ביריד על מנת למנוע ניצולו לצרכים פוליטיים. הוא הכחיש, עם זאת, כי בהחלטה בנוגע להשתתפותם של מוציאים לאור ביריד מעורבים שיקולים פוליטיים. הוא אישר, כי נמנעה השתתפותם של חלק מהמוציאים לאור, שביקשו להשתתף ביריד, אך ציין, כי הסיבה לכך קשורה בעבירות שנעשו על-ידי מספר הוצאות לאור בירידי ספרים שהתקיימו בשנים שעברו. מבין 2032 מוציאים לאור, שנרשמו ליריד, אושרה על-ידי משרד ההכוונה האסלאמית השתתפותם של 1915 מוציאים לאור (ג’רס, 7 מאי).

יריד הספרים הבינלאומי בטהראן

התאחדות הסופרים האיראנים פרסמה השבוע גילוי דעת מיוחד בו גינתה את המגבלות, שהוטלו מצד השלטונות על השתתפותם של מוציאים לאור ביריד הספרים הבינלאומי. בגילוי הדעת נכתב, כי מדיניות הצנזורה וההגבלות על פרסום ספרים באיראן אינה חדשה, אך השנה נמנעה באופן חסר תקדים השתתפותם של מוציאים לאור וחלקם אף זומנו להתייצב לחקירה. לדברי התאחדות הסופרים, מהווה הדבר פגיעה חמורה בחופש הביטוי וביטוי ללחץ הגובר על מוציאים לאור עצמאיים ולהגברת הצנזורה והדיכוי התרבותי באיראן (ג’רס, 8 מאי). יריד הספרים צפוי להימשך עד ה-15 במאי.

יצוין, כי כל ספר היוצא לאור באיראן מחויב בקבלת אישור מטעם משרד ההכוונה האסלאמית. מתן אישור לפרסום ספרים חדשים נמשך לעיתים חודשים ואף שנים. בשנים האחרונות שב והידק משרד ההכוונה את הצנזורה על ספרים והקטין משמעותית את היקף האישורים להוצאתם לאור של ספרים חדשים כחלק מהגברת המערכה לאכיפת הקוד האסלאמי.

לאחר גניבת פסלי הברונזה: גל גניבת כבלי תקשורת בטהראן

ימים ספורים לאחר שדווח על גניבתם של למעלה מעשרה פסלי ברונזה ברחבי טהראן, דיווחה השבוע התקשורת האיראנית על גל גניבות של כבלי תקשורת באזורים שונים בעיר. גם גל גניבות זה קשור ככל הנראה לפעילותם של גנבי מתכות.

בארבעה מקרים שונים לפחות, עליהם דווח השבוע, נגנבו כמה מאות מטרים של כבלי תקשורת. גניבת כבלי הנחושת הביאה לניתוקם של אלפי משתמשים בטלפונים נייחים ברחבי טהראן. בליל רביעי שעבר נגנבו במרכז התקשורת באזור מס’ 7 בטהראן כבלי תקשורת וכתוצאה מכך נותקו כ-4000 משתמשים באזור זה. זמן קצר לאחר מכן נותקו 5000 משתמשים נוספים בעקבות גניבת כבלים במרכז התקשורת באזור מס’ 8 של טהראן. ניסיון גניבה נוסף, שלא עלה יפה, הסתיים בניתוקם של 3000 לקוחות נוספים. בעקבות גניבת 15 מטר כבלי תקשורת בליל חמישי שעבר נותקה גם תקשורת האינטרנט המהיר באחד מאזורי טהראן.

www.telna.ir
מקור התמונה: www.telna.ir

חברת התקשורת של מחוז טהראן אישרה, כי כמה כבלי תקשורת אכן נחתכו ונגנבו. משטרת טהראן מסרה השבוע, כי שני צעירים נעצרו השבוע בחשד למעורבות בגניבת הכבלים.
מחמד ח’ג’סתה (Mohammad Khojasteh ), מנכ"ל יחסי הציבור של חברת התקשורת במחוז טהראן, מסר השבוע, כי ניתוק התקשורת באזורים בהם נגנבו הכבלים נמשך בין 48 ל-72 שעות. בכיר נוסף בחברת התקשורת העריך את הנזק הישיר מגניבת הכבלים ב-56 מיליון תומאן (כ-56 אלף דולרים) לפחות.

 תמונות השבוע: דימוי האופוזיציה הרפורמיסטית בבלוג אולטרה-שמרני

דימוי האופוזיציה הרפורמיסטית בבלוג אולטרה-שמרני
האויב העיקרי: אף אחד אינו ניצב מאחורי הקלעים של "זרם ההסתה" מלבד הציונות

מוסוי
מוסוי: תוצר של ארה"ב והציונות
התמונות מתוך הבלוג האיראני: duel.blogfa.com

לראש העמוד