Mavi Marmara
הגעה לרצועת עזה בכל מחיר
ספינת הנוסעים התורכית Mavi Marmara, ספינת הדגל של המשט. על הספינה דגל תורכיה (משמאל),
וסמל הארגון
האסלאמי התורכי IHH , הרוח החיה שמאחורי המשט (שני משמאל)
(צילום: 22 במאי, 2010 ,mycatbirdseat.com)
סיכום מנהלים
1. מטרת מסמך זה היא לנתח את הרכב 561 הנוסעים, שהיו על גבי הספינה התורכית Mavi Marmara , זהות המשתתפים ואופי הארגונים שעמדו מאחוריהם ויעדיהם. ניתוח זה נעשה על בסיס מידע רב שהצטבר בידינו מאז המשט. גם אם אינו מושלם, יש בו כדי לתת תמונת מצב טובה על ההרכב הארגוני, האנושי והזהות האידיאולוגית לגבי הנוסעים שהיו על גבי "המרמרה".
2. ספינה זו, ששימשה כספינת הדגל של המשט האחרון, שוגרה יחד עם שתי ספינות משא ע"י הארגון התורכי האסלאמיסטי הקיצוני IHH , אשר מילא תפקיד מפתח בהכנות הממושכות למשט. פעילי ארגון זה, שחלקם עלו על "המרמרה" באיסטנבול ללא בידוק בטחוני, היו אלה שמילאו תפקיד מרכזי בעימות האלים נגד צה"ל, שהוכן היטב מבעוד מועד (בעוד שעל חמשת הספינות האחרות ועל הספינה Rachel Corrie השתלט צה"ל ללא אירועים חריגים).
3. ניתוח הרכבם וזהותם של הפעילים והארגונים, שהיו על גבי "המרמרה", שופך אור על אופי הקואליציה, בה שותפים ארגונים ופעילים מלאומים שונים, מדתות שונות, בעלי אידיאולוגיות שונות, מהאסלאם הקיצוני ועד השמאל הקיצוני. המאחד את רובם, אם כי לא כולם, הנו מכנה משותף של עוינות לישראל (ולעיתים גם לעם היהודי), תמיכה בחמאס ובאידיאולוגיה שלו, ועוינות למערב הליברלי במאפייניו הנוכחיים.
4. הבסיס לניתוח זהותם של הנוסעים הנו רשימת נוסעי "המרמרה", בחתכים של לאומיותם והנמל ממנו עלו, שנתפסה על הספינה (הרשימה מובאת כנספח לעבודה זאת). ניתוח זהותם ואופיים של הנוסעים ושל עשרות ארגונים שנציגיהם נטלו חלק במשט, מתבסס על מידע רב ומגוון הכולל בין השאר: תשאול נוסעי "המרמרה" בישראל; מסמכים שנמצאו על גבי "המרמרה" וספינות נוספות שהשתתפו במשט; פרסומים רבים בתקשורת הגלויה, כולל בתקשורת התורכית; פרסומים של הארגונים השונים, שנטלו חלק במשט; ומידע שמקורו במערכת הביטחון הישראלית.
5. מוצאם הלאומי של נוסעי "המרמרה": על גבי המרמרה שהו 561 נוסעים. 380 מתוכם היו ממדינות אסלאמיות לא ערביות (רובם מתורכיה), 107 ממדינות אסלאמיות ערביות ו-74 ממדינות במערב. מניתוח ההרכב הלאומי של המשט עולות התובנות הבאות:
א. המשט הימי היה ביסודו פרויקט תורכי. למעלה מ-60 אחוזים מכלל הנוסעים על גבי "המרמרה", 353 נוסעים, היו תורכיים. בנוסף לכך היו נוסעים תורכיים, ובתוכם פעילי IHH , גם על שתי ספינות המשא של IHH שהשתתפו במשט (Defney ו-Gazze ).
ב. בקרב העולם הערבי בלטו המשלחות מאלג’יריה (32 נוסעים) ומירדן (31 נוסעים).
4. הנוסעים ממדינות המערב היוו מיעוט בקרב נוסעי "המרמרה" (כ-13 אחוזים). בלטה בקרבם המשלחת הבריטית (28 נוסעים). בקרב הנוסעים מבריטניה וממדינות מערביות נוספות בלטו פעילים ממוצא ערבי/מוסלמי. כמה מהפעילים הנם "בוגרי" שיירות ומשטי סיוע קודמים וחלקם מעורבים בפעילות אנטי-ישראלית במדינות מוצאם.
6. הזהות האידיאולוגית של נוסעי "מרמרה": בקרב נוסעי "המרמרה" בלטו פעילים רבים בעלי אידיאולוגיה אסלאמית-קיצונית, בעיקר זו של ארגון IHH התורכי וארגונים אסלאמיים נוספים הפועלים בתורכיה. לצידם בלטו פעילים ערביים ומערביים המזוהים בעיקר עם האחים המוסלמים. בנוסף לכך השתתפו במשט פעילים מהשמאל הקיצוני ממדינות המערב, שבמשט זה היוו מיעוט. במשט השתתפו גם מתנדבים מן השורה, שהונעו ע"י מוטיבציה אותנטית לסייע לפלסטינים ברצועה. קואליציה זו של ניגודים הובלה ע"י ארגון ה-IHH , על בסיס רעיוני משותף של עוינות לישראל (ולעיתים גם לעם היהודי), תמיכה בפלסטינים (בחמאס, ולא ברשות הפלסטינית) ועוינות למערב ולערכיו.
7. מטרות המשט:
א. המשט היווה מופע שיא של קואליציה בינלאומית רחבת היקף, ששמה לעצמה מטרות פוליטיות מובהקות, שעיקרן בידוד ישראל, הכפשתה, העמקת הלחצים הבינלאומיים עליה ובסופו של דבר הפיכתה למדינה מצורעת תוך כרסום בלגיטימיות של קיומה.
ב. ניתוח מסמכים והתבטאויות של IHH ו-Free Gaza , שני הארגונים הבולטים במשט, מוכיח באופן חד משמעי כי מטרות המשט לא היו העברת סיוע הומניטרי לפלסטינים ברצועה, כי אם פוליטיות מובהקות1. מסמך פנימי של Free Gaza , אתר האינטרנט של IHH והתבטאות של בולנט ילדרים כחודשיים לפני המשט בפני קהל תומכים אסלאמיסטי מצביעים על שורה של מטרות פוליטיות-תעמולתיות: להפגין תמיכה בחמאס ; לכפות על ישראל לשנות באופן חד-צדדי את מדיניות הסגר שלה ברצועה; ליצור תהודה תקשורתית ל"מצור"; ולבודד את ישראל.
ג. לשני הארגונים המרכזים שהיו שותפים למשט היו מניעים ייחודים משלהם. יש אינדיקציות לכך של-IHH הייתה מטרה נוספת של הכנסת ממד מסבך נוסף ליחסי ישראל-תורכיה הבעייתיים בלאו הכי מאז עליית ממשלת ארדואן, ע"י גילוי התנגדות אלימה לצה"ל בצד הבלטת אופיו התורכי של המשט. גם ל-Free Gaza , היה מניע ייחודי משלו להצלחת המשט, והוא שיפור יכולתו של הארגון לגייס כספים לצרכי פעילותו לנוכח קשייו הכספיים (כפי שמסתבר ממסמך פנימי של הארגון).
8. האלימות במשט:
א. ארגון ה-IHH נערך מראש להפעיל אלימות קשה נגד צה"ל, ויישם תכנית מסודרת שכללה הכנת עמדות לחימה וציוד הלוחמים בכלי נשק "התקפיים" ו"הגנתיים" ומתן תדרוך לפני הלחימה. במסגרת התכנית הועלו אמצעי לחימה ציוד על גבי "המרמרה" וכמו כן הוכנו אמצעי לחימה מאולתרים במהלך ההפלגה. כלי נשק אלו כללו מוטות ברזל, אלות עץ, גרזנים, סכינים, בקבוקי תבערה, רוגטקות ועוד. המידע שבידינו מצביע, כי בידי הפעילים שנלחמו נגד צה"ל על גבי "המרמרה" היו 2-1 כלי נשק "חמים" שלפחות מאחד מהם נורתה אש לעבר חיילי השייטת מיד עם ירידת החיילים הראשונים מהמסוק. בנוסף לכך עשו פעילי IHH שימוש נגד חיילי צה"ל בשלושה כלי נשק, שנחטפו מידי לוחמי השייטת. כתוצאה מהלחימה נפצעו 8 חיילי צה"ל, שניים מהם פצועי ירי (האחד מתחמושת שאינה צה"לית והשני מכלי נשק צה"לי שנחטף מידי אחד החיילים).
ב. ניתוח שמות ההרוגים התורכיים בעימות נגד צה"ל מוביל למסקנה כי כמעט כל ההרוגים (שמונה מתוך תשעה) השתייכו ל-IHH או למפלגות ולגופים תורכיים, בעלי בריתה של IHH . מרבית ההרוגים (שבעה מתוך תשעה) הודיעו באופן זה או אחר על כוונתם למות כשהידים לפני העימות האלים. קשה להעריך באיזו מידה של להט ומחויבות אותנטית חתר כל אחד מאלו להגשים את שאיפתו להפוך לשהיד, אולם יש בכך אינדיקציה ברורה באשר לאופיו של הגרעין הקשה של הפעילים שהתעמתו עם כוחות צה"ל על גבי ה"מרמרה".
ג. בחינת שמות הפצועים בעימות (53) ששמותיהם הופיעו ברשימות שפרסמה IHH , מעלה כי כולם (פרט לאחד) הנם תורכים. מרביתם השתייכו ל-IHH או לארגונים תורכיים אסלאמיים המשתפים פעולה עם ה-IHH. ברשימות הפצועים לא נמצאו פעילי ארגונים פרו-פלסטינים או פעילי ארגוני זכויות אדם ממדינות המערב או מהעולם הערבימוסלמי, למעט פצוע (לא קשה) מאינדונזיה.
9. הפעלת אלימות תוך תשלום מס שפתיים לאי-אלימות:
א. מארגני המשט הרבו להציג עצמם כפעילי שלום וזכויות אדם (המשט כונה "צי החירות") הדוגלים בפעילות בלתי אלימה. בפועל, מידע רב ממחיש, כי ארגון ה-IHH נערך ותכנן עימות אלים עם חיילי צה"ל. יוזכר, כי ל-IHH עבר של התנהגות אלימה, שמצאה ביטוי במשט הקודם במהלכו התעמתו פעילי IHH , ובולנט ילדרים בתוכם, עם כוחות הביטחון המצרים (ינואר 2010).
ב. נראה, כי מרבית פעילי ארגוני זכויות האדם שעל הספינה, כולל שותפותיו של IHH , לא היו מודעים לרמת האלימות הגבוהה שה-IHH חותר להפעיל במהלך המשט2. עם זאת בידינו הוכחה ממסמך פנימי של Free Gaza Movement , כי הארגון הניח ש"הדרך היחידה עבור ישראל לעצור אותנו היא שימוש בכוח". מול תסריטים שונים שבחן הארגון הועלו טקטיקות תגובה אפשריות כגון הקפת הספינה במוטות פלדה, הנחת מכשולים מחודדים על הסיפון והתבצרות פעילי הארגון בחדר ההגאים והמנועים. רמת האלימות שבטקטיקות של FGM נופלת בהרבה מהלחימה המאורגנת שתכנן והפעיל IHH (במהלכה הופעל גם על ידו נשק חם). אולם, מאידך, היא אינה תואמת הנחיות שחילק הארגון לפעיליו, שאסרו באופן חד משמעי שימוש באלימות כלשהי, מילולית או פיזית. המונח non-violent resistance המופיע בטרמינולוגיה של ארגוני זכויות אדם נתון אפוא לפרשנות רחבה.
|
|
10. בפועל, במהלך ההכנות למשט ה-IHH , גילה גישה פרגמטית, ונקט בלשון כפולה:
א. בפני קהל תומכיו בתורכיה ה-IHH לא הסתיר את זהותו האסלאמיסטית קיצונית והציג את המשט כמהלך המתקיים בהקשר למאבק שמנהל האסלאם, נגד "המתקפה" שמנהלות נגדו מדינות ומעצמות ברחבי העולם (ובכללם ארה"ב, נאט"ו, רוסיה וסין). זאת תוך חלוקת שבחים לחמאס ושימוש בטרמינולוגיה לוחמנית, אסלאמית-קיצונית.
ב. לעומת זאת, באתר האינטרנט שלו ובכמה מהתבטאויות וראיונות של בכיריו (בעיקר בשפה האנגלית) שם ה-IHH את הדגש על הגשת "סיוע הומניטרי" תוך "יישור קו" עם הטרמינולוגיה הפומבית הנקוטה ע"י ה-NGOs וארגונים פרו-פלסטינים מערביים.
11. מעורבות ארגונים ופעילים שהשתתפו במשט בטרור העולמי:
א. ה-IHH התורכי, שארגן את המשט בשיתוף פעולה הדוק עם הממשל התורכי, ונטל חלק מרכזי בלחימה נגד צה"ל על גב הספינה, היה מעורב בעבר בסיוע לג’האד העולמי. מידע מהימן מצביע כי בצד פעילותו ההומניטארית רחבת ההיקף של IHH הוא קיים בעבר קשרים מתמשכים עם אלקאעדה וגורמי ג’האד עולמי במזרח התיכון ומחוצה לו ובשל כך אף היה "על הכוונת" של המשטרים התורכיים הקודמים. קשרים אלו באו לידי ביטוי בעיקר בסיוע לוגיסטי לצרכי העברת אמצעי לחימה ומימון כספי לפעילי טרור, בין השאר בהקשר של פיגוע שסוכל בארה"ב ("פיגוע המילניום" שסוכל בלוס אנג’לס, ינואר 2000).
ב. אחד מפעילי ה-IHH שהיו על גבי "המרמרה" נטל חלק בחטיפת אוניית מעבורת רוסית בשנת 1996 לשם ניהול פיגוע מיקוח, שנועד להביא לשחרורם של אסירים צ’צ’נים מהכלא הרוסי (הגם ש-IHH כארגון לא היה שותף לחטיפה).
ג. יודגש, כי אין בידינו ראיות בדבר מעורבות שאר הארגונים שהשתתפו במשט בג’האד העולמי, הגם שייתכן כי מספר פעילים אסלאמים-רדיקלים שעל גבי "מרמרה" (וספינות אחרות) היו קשורים בעבר, בצורה זו או אחרת, לארגוני ג’האד עולמי.
12. הסיוע לחמאס:
א. ל- IHH ול- FGM – Free Gaza Movement, שני הארגונים הבולטים בארגון המשט האחרון, עבר ממושך של תמיכה בחמאס. תמיכתם התבטאה בהעברת כספים ובסיוע חומרי לממשל חמאס ברצועה ותמיכה מדינית-תעמולתית בחמאס. גם ארגונים אחרים מתורכיה, מהעולם הערבימוסלמי ומהמערב, השותפים למשט, סייעו בעבר לחמאס בעיקר ע"י העברת כספים וסיוע חומרי (העברת כספים ישירות או באמצעות "קואליציית הצדקה"), והשתלבות בקמפיין ההכפשה נגד ישראל בעולם הערבי והמוסלמי ובמדינות המערב.
ב. מעבר לכך, רבים מהארגונים האסלאמיים-קיצוניים, שפעיליהם היו על גבי "המרמרה", מזדהים עם האידיאולוגיה של חמאס השואבת השראתה מתנועת האם "האחים המוסלמים": עוינות לישראל, התנגדות לתהליך השלום, התנגדות לרשות הפלסטינית, התנגדות למערב ולערכיו והתמיכה בדרך הג’האד (הטרור והאלימות) כאמצעי ל"שחרור" פלסטין. חלק מפעילי השמאל הקיצוני במדינות המערב השותפים לקואליציה חולקים עמדות אנטי-מערביות ואנטי-ישראליות דומות, אולם מנקודת מבט אידיאולוגית שונה לחלוטין.
ג. ארגונים הפועלים בארה"ב ובמדינות בהן חמאס מוגדרת כישות טרוריסטית נזהרו שלא לזהות עצמם בפומבי כתומכים בחמאס והעדיפו לעשות זאת באצטלה מקובלת יותר של תמיכה בפלסטינים ברצועת עזה או במסווה של סיוע הומניטארי לנזקקים. הנחיות ברוח זו ניתנו ע"יFree Gaza Movement לפעיליה, כפי שהומחש במסמכים פנימיים של הארגון שנתפסו על גבי "המרמרה".
13. המלחמה על התודעה – מרכזיותו של הליווי התקשורתי: מארגני המשט היו מודעים היטב לחשיבות הרבה של הליווי התקשורתי כתנאי הכרחי לקידום מטרותיהם הפוליטיות, כפי שהוגדרו לעיל. לפיכך, הם דאגו לגייס למשט עיתונאים, צלמים ואנשי אינטרנט. במשלחת התורכית בלבד השתתפו 33 עיתונאים ובנוסף לכך השתתפו עשרות עיתונאים נוספים במסגרת המשלחות מהעולם הערבי/אסלאמי וממדינות המערב. בדיקת זהותם של אנשי התקשורת מראה כי הם בעיקר בעלי אופי ערבי/אסלאמי (כולל כלי תקשורת בעלי פופולריות רבה כגון ערוץ אלג’זירה), אולם נעדרו מהם רשתות הטלויזיה והעיתונות המובילים של מדינות המערב.
14. תמיכת ממשלת תורכיה במשט: מארגני המשט ניסו להציגו כפרי התארגנות NGOs , ללא סיוע ממשלתי. בפועל, המשט זכה לסיוע מדינתי מובהק של ממשלת תורכיה, שבלעדיו ספק אם מבצע בסדר גודל שכזה יכול היה להתממש. ממשלת תורכיה לא עשתה מאמץ אפקטיבי למנוע את המשט, למרות הערכת מארגניו כי הם נוטלים על עצמם סיכונים לא מבוטלים בבואם להתעמת עם ישראל. בהקשר לכך:
א. המידע שבידינו, המבוסס בין השאר על מסמכים שנתפסו, תשאול הנוסעים, ופרסומי התקשורת התורכית, מצביע על מעורבות עמוקה של ממשלת תורכיה במשט. מעורבות זאת הלכה והעמיקה בהדרגה ושינתה צביונה ממעורבות שמאחורי הקלעים בשלבים הראשונים של ארגון המשט ועד למעורבות גלויה ובוטה בשלביו האחרונים ובתקופה שלאחריו.
ב. בפרוטוקול של פגישת נציגי "הקואליציה" מה-16 במאי (ראה נספח ב) נאמר ע"י סגן נשיא IHH , שישב בראש הפגישה: "Government did not announce openly support for mission at first; but last few days, getting direct support from PM and other ministers. During F2F discussions, openly said that if we have any difficulties, gov will extend what support they can" . סגן יו"ר ה-IHH הדגיש בפומבי באחרונה, כי ממשלת תורכיה ושירות המודיעין התורכי לא קיימו שום פעילות ולא ביצעו שום פנייה לארגון לבטל את המשט או להשיבו לאחור, בשום שלב.
ג. מלכתחילה היוותה איסטנבול את מרכז העצבים בו נערכו ההכנות האינטנסיביות למשט, כחצי שנה לפני צאתו, בהובלת IHH . "המרמרה" הפליגה לדרכה מאיסטנבול בטקס רב משתתפים ומתוקשר היטב. טקס דומה נערך גם באנטליה. במשט השתתפו ארגונים אסלאמיים תורכים ובתוכם IHH הקשורים בטבורם למשטר האסלאמי התורכי. הסיוע התורכי בא לידי ביטוי בארגון המשט, בהעמדת יכולות מדינתיות לרשות מארגניו (לוגיסטיקה, כספים), ובמתן מעטפת מדינית-תעמולתית להגנה עליו (שמצאה ביטוייה בהשתלחות בישראל והפעלת לחצים עליה). ניתן גם להניח כי רכישת ספינת "המרמרה" מחברה שבבעלות עיריית איסטנבול (ארדואן שימש בעברו הרחוק כראש העיריה) ורכישת שתי ספינות משא נוספות, זכתה לסיוע ממשלתי ישיר או עקיף.
ד. על פי המידע שבידינו, בולנט ילדרים, מנהיג IHH , ובכירים נוספים בארגון מקיימים קשרים הדוקים עם ראש ממשלת תורכיה ארדואן ד. ומפלגתו (AKP ). ה-IHH פועל בשיתוף פעולה הדוק עם גוף ממלכתי תורכי המכונה "המרכז לשיתוף פעולה ולפיתוח בינלאומי" (TIKA ). גוף זה, שהוקם בשנת 1992, כפוף למשרד ראש הממשלה, מהווה זרוע השפעה של הממשל התורכי בעולם המוסלמי בכלל, ובקרב הקהילות דוברות התורכית בפרט.
15. מידת מעורבותם או תמיכתם של משטרים ערביים/אסלאמיים: מידת המעורבות והתמיכה השתנתה ממדינה למדינה. היו מדינות שברכו על יציאת הפעילים למשט והיו כאלה שהימצאותם על גבי "המרמרה" היוותה סוג של התרסה כלפי המשטר. כך למשל, במשלחת האלג’ירית, שבלטה בגודלה, היו מרבית המשתתפים חברי מפלגה אסלאמית מתונה, הפועלת עפ"י כלל המשחק של המשטר; המשלחת התימנית כללה חברי פרלמנט ממפלגה אסלאמית-קיצונית אלצלאח, המהווה חלק מהמשטר; המשלחת הסורית לא כללה אנשי ממשל אך היא קיבלה את ברכת המשטר בדמות פגישת בשאר אסד עם חבריה לאחר המשט. המשלחות הגדולות מאינדונזיה וממלזיה היו של פעילי ארגונים לא ממשלתיים פרו-פלסטינים, שזכו לברכת המשטרים. המשלחת הירדנית, לעומת זאת כללה פעילי האחים המוסלמים ואיגודים מקצועיים המתנגדים למשטר; וגם במשלחת המצרית בלטו חברי פרלמנט מהאחים המוסלמים המתנגדים למשטר.
מבנה המסמך
16. מסמך זה כולל שני חלקים ונספחים:
חלק א – פילוח הנוסעים:
חלוקת הנוסעים עפ"י לאומיותם ודתם.
חלוקת הנוסעים עפ"י פילוח ארגונ
חלק ב – קוים לדמותם של פעילים והארגונים השונים שהיו על גבי "המרמרה" (על פי חתך מדינות):
תורכיה ומדינות מוסלמיות (לא ערביות) נוספות.
העולם הערבי.
מדינות המערב
נספחים:
נספח א – רשימת נוסעי Mavi Marmara , אשר נמצאה על גבי הספינה, בה מופיעה חלוקה בקטגוריה של לאומים.
נספח ב – ניתוח פרוטוקול של פגישת מארגני משט הסיוע לרצועת עזה מה-16 במאי 2010.
נספח ג – רשימת הנוסעים התורכיים ב"מרמרה" ובספינות אחרות ושיוכם הארגוני והמפלגתי.
להמשך המסמך בפורמט PDF לחץ כאן
1 גם חמאס הודתה כי מטרות המשט לא היו הומניטריות בלבד. אסמאעיל הניה, כשנשאל על ההקלות בסגר של ישראל הגיב: "הבעיה ביסודה היא לא הסיוע עצמו, למרות החשיבות שלו והצורך של הפלסטינים בו, אלא נושא המצור שאנו דורשים לסיימו באופן מלא. אנו סירבנו להפריד את הבעיה ולהפוך אותה לבעיה הומניטארית בלבד" (ראיון לאתר אלאסלאם אליום, 26 ביוני 2010).
2 הגם שמהתבטאויות פומביות נראה כי היו כמה שתארו לעצמם את פני הדברים: קנת’ אוקיף, חייל מארינס לשעבר שהיה על גבי ה"מרמרה" ונטל חלק בעימות האלים, הבהיר בראיון לכתב ישראלי כי מלכתחילה היה ברור שהפעילים התורכים מתכוונים להלחם נגד צה"ל, ושאין המדובר בהתנגדות פאסיבית: "ידעתי עוד לפני שעזבנו שהתורכים אינם כמו המערביים האחרים, שפה לא תהיה התנגדות פסיבית. הטורקים הם עם קשוח. הם אנשים שאתה לא מתעסק איתם יותר מדי. בארצות הברית או בבריטניה, אנשים רדומים, אין סכנה של מרד. הטורקים שונים. ידעתי שאם הישראלים יעלו על הספינה הזו זה יהיה אסון. לא רק בהיבט של האנשים שייהרגו, אלא שזה יהיה גם אסון לישראלים". משנשאל קנת’ אוקיף "ראית שניסרו את הקורות כהכנה להתקפה?" הוא השיב: "ידעתי שנגן על הספינה הזאת. זה נאמר בפומבי הרבה מאד פעמים. אתה צריך להיות אידיוט לעלות על הספינה הזאת ולחשוב שזו תהיה הספינה של ההתנגדות הפסיבית". (ראיון של קנת’ אוקיף לכתב "הארץ" נועם שיזף, בלפסט, 24 בספטמבר 2010)
