האחים המוסלמים הנה תנועת המונים אסלאמית, שבבסיס תפיסת העולם שלה עומדת האמונה, כי "האסלאם הוא הפתרון", והחתירה, המוצהרת, לכינון סדר עולמי ושלטון הלכה אסלאמי (ח'ליפות) על חורבות הליברליזם המערבי.

גלגולי דורות באחים המוסלמים

גלגולי דורות באחים המוסלמים


גלגולי דורות באחים המוסלמים
גלגולי דורות באחים המוסלמים (מהפינה השמאלית העליונה עם כיוון השעון): המייסד חסן אלבנא; הוגה זרם
האסלאם המיליטנטי, סיד קטב; המדריך הכללי הנוכחי, מחמד אלבדיע; מאנשי הדור הצעיר, אחד הבלוגרים
של התנועה ונכדו של המדריך הכללי השישי, אבראהים אלהצ'יבי

כללי

  1. תנועת האחים המוסלמים (ג'מאעת אלאח'ואן אלמסלמון), אשר הוקמה במצרים ע"י חסן אלבנא בתחילת המאה ה-20, הפכה במהלך המאה לאחת מהתנועות המרכזיות של האסלאם הפוליטי.

  2. תפיסת העולם שלה, שבבסיסה האמונה, כי "האסלאם הוא הפתרון" לכל מצוקות הפרט, החברה והמדינה, וכי הוא מהווה "הן דת והן מדינה", הפכה אותה לאתגר מרכזי עבור המשטרים הערביים. התנועה התפשטה גם בקהילות המוסלמיות במדינות אירופה והפכה, לא אחת, למוקד כוח פוליטי וכוח חברתי מרכזי בקהילות הללו.

  3. שורשי הצלחת תנועת האחים המוסלמים טמונים בשילוב של גורמים פוליטיים וחברתיים שהגיעו לשיאם לקראת אמצע המאה ה-20: האידיאולוגיה שלה נתפסה כמענה אותנטי להגמוניה של "המערב הכובש" ומשכה אחריה ציבורים שהיו שבעי אכזבות מאידיאולוגיות אחרות שהכזיבו; היא הצליחה לקנות אחיזה בקרב שכבת הביניים העירונית והמשכילה שעברה תהליכי אסלאמיזציה; ומעל הכל, פיתחה מערך חברתי-כלכלי רחב ("דעוה"), שתכליתו הכשרת "הלבבות".

  4. פעילות זו שמה דגש על טיפול בבעיות האזרח הפשוט, באמצעות מערכות סיוע חברתי רחבות היקף ותשתיות בתחומי החינוך והבריאות, לצד מערך המסגדים וההטפה. הללו החליפו פעמים רבות את מוסדות המדינות שלא תיפקדו כראוי, והיוו רשת חברתית יעילה להפצת המסר הדתי-פוליטי של האחים המוסלמים.

  5. במוקד האידיאולוגיה של האחים המוסלמים, חתירה לתחייה אסלאמית ולכינון שלטון הלכה אסלאמי (ח'ליפות) גלובלי. זאת, תחילה "בארץ האסלאם" כיום ("דאר אלאסלאם") תוך סילוק המשטרים הערביים, ובסופו של דבר בזירה העולמית כולה ("דאר אלחרב"), על חורבות סדר היום הליברלי של המערב.

  6. התנועה רואה את אדמת פלסטין כהקדש (וקף) אסלאמי, שוללת זכותה של ישראל להתקיים ומתנגדת להסכמי השלום ולכל פשרה עמה. היא דבקה בקו אנטישמי עקבי ועוסקת בהפצת רעיונות אנטישמיים, כולל הפרוטוקולים של זקני ציון.

  7. בה בעת, התנועה מתנגדת לטרור, להוציא נגד "הציונות" ונגד "הכיבוש" בעיראק, באפגניסטאן וכו', וחותרת לממש יעדיה באופן הדרגתי, אך תוך ניצול הזדמנויות.

  8. בניגוד לזרמים מיליטנטיים של תנועות אסלאמיסטיות אחרות, השוללים לחלוטין את רעיון הדמוקרטיה כרעיון מערבי פגאני, ג'אהילי, האחים המוסלמים עושה שימוש במונח דמוקרטיה. אולם זאת, בשני מובנים עיקריים: כאמצעי טקטי, אינסטרומנטלי, להשתלט על המדינות באמצעות שימוש בתהליך הדמוקרטי; ובמשמעות של "דמוקרטיה אסלאמית" – המבוססת על חוק השריעה (החוק האסלאמי) ועל מודל של התייעצות פנימית בהנהגה (שורא). אין בין תפיסות אלו לבין רעיונות הדמוקרטיה הליברלית (כולל זכויות המיעוט, חירויות הפרט, שלטון החוק, פלורליזם וכו') ולא כלום.

  9. התנועה אינה מונוליטית, ויש בשורותיה גם זרמים מתונים ופרגמאטיים יותר, כולל כאלו החותרים באופן אותנטי לשילוב של פרלמנטריזם דמוקרטי אמיתי וסובלנות פוליטית, עם אסלאם. אולם להבנתנו, משקלם הכולל של זרמים אלו, לפחות בשלב זה, ביחס לכוחות הדוגמטיים יותר בתנועה, הנו משני.

  10. מאז תקופת גמאל עבד אלנאצר סבלה תנועת האחים המוסלמים מרדיפות ומדיכוי מצד המשטרים בעולם הערבי, ברמות אינטנסיביות משתנות והוצאה אל מחוץ לחוק. משטרו של מבארכ ראה בה אויב מר וניהל מולה מערכה מתמשכת, שהצליחה לנטרל את כוחה ואת השפעתה של התנועה בפוליטיקה הפנים-מצרית. ביטוי מובהק לכך ניתן בבחירות האחרונות, כשהמשטר הצליח למנוע לגמרי את נוכחות האחים המוסלמים במועצת העם (הישג המצטייר, בדיעבד, כניצחון פירוס, שפגע בלגיטימיות של המשחק הפוליטי במדינה).

  11. תנועת האחים המוסלמים במצרים נתונה בשנים האחרונות לשסעים אידיאולוגיים ופוליטיים פנימיים; התמודדה עם שאלות יסודיות באשר לזהותה; והתקשתה לשמר אטרקטיביות אידיאולוגית בקרב הדור הצעיר. זאת, בעיקר נוכח היעדר רצון לשינוי מצד הנהגתה השמרנית, והתחרות מול זרמים אסלאמיסטיים אחרים המכרסמים במעמדה של תנועת האחים המוסלמים העולמית. אף על פי כן, היא מהווה כיום, להבנתנו, את הכוח המאורגן ביותר בקרב תנועות האופוזיציה במצרים.

  12. התנועה לא הייתה דומיננטית במהפכה במצרים, אולם היא רואה במהפכה הזדמנות היסטורית להגביר את כוחה הפוליטי ולהתקדם לעבר תפיסת השלטון, ולהפוך את מצרים למדינה אסלאמית. זאת, בשלב זה, באורח הדרגתי, תוך שיתוף פעולה עם מפלגות ותנועות אופוזיציה אחרות המתכוונות להתמודד בבחירות לפרלמנט, ותוך הצגת קו מתון, לכאורה, שנועד להפחית את החששות כלפיה בציבור, במשטר ובמערב. אם וככל שההתפתחויות יאפשרו זאת, היא תבקש לצבור תנופה ולבסס הישגים דומים במדינות נוספות במזרח התיכון.

מבנה העבודה

1. העבודה כוללת את הפרקים הבאים:

  • פרק א: ההתפתחות ההיסטורית של תנועת האחים המוסלמים במצרים.

  • פרק ב: האידיאולוגיה של האחים המוסלמים.

  • פרק ג: החינוך, ההטפה והפעילות החברתית של האחים המוסלמים.

  • פרק ד: מבנה התנועה ומקורות המימון של האחים המוסלמים.

  • פרק ה: ההתמודדות בין האחים המוסלמים לבין משטר ואתגרים נוספים שבפניהם ניצבת התנועה.

  • פרק ו: עמדת האחים המוסלמים כלפי הסכסוך הפלסטיני-ישראלי.

  • פרק ז: התפתחות השיח הפוליטי בתנועת האחים המוסלמים והמצע של שנת 2007.

  • פרק ח: קווים לדמותם של פעילים בולטים באחים המוסלמים במצרים.

  • פרק ט: קשרי האחים המוסלמים במצרים עם תנועות הבת המזרח התיכון ובמדינות המערב.

  • פרק י: האחים המוסלמים במדינות ערב ובאירופה.

  • פרק י"א: קווים לדמותו של שיח' ד"ר יוסף עבדאללה אלקרצ'אוי.

  • פרק י"ב: ארגונים אסלאמיים ג'האדיסטיים במצרים ששאבו השראה רעיונית מהאחים המוסלמים.