כללי
1. בחודשים מאי-יולי 2011 התמודדה מדינת ישראל עם ארבעה אירועים תודעתיים, המהווים להערכתנו חלק מהמסגרת הרחבה של מתקפת הדה-לגיטימציה המתקיימת נגדה. האירועים נוהלו בשיטות מגוונות, בדרך הים, האוויר והיבשה. מאחורי האירועים עמדו ארגונים ופעילים אנטי-ישראלים, מהמזרח התיכון ומרחבי העולם, הנוטלים חלק באופן שוטף במתקפת הדה-לגיטימציה נגד ישראל. חלקם, היו פרי יוזמה של התארגנויות אד-הוק בעיקר באמצעות הרשתות החברתיות באינטרנט, שנועדו להציף את מסר "זכות השיבה" באמצעות פעולות מחאה רחבות היקף נגד ישראל ב"שטחים" ובגבולות מדינת ישראל עם שכנותיה הערביות.
2. להלן מאפיינים עיקריים של ארבעת האירועים התודעתיים הללו (לפי סדר כרונולוגי):
א. אירועי "יום הנכבה" (15 במאי): אורגנו לציון יום השנה להכרזה על הקמת מדינת ישראל המסמלת בראיית הפלסטינים את תבוסתם בעת מלחמת העצמאות ב-1948. הרעיון המרכזי היה לקיים השנה אירועים המוניים ובהיקף חריג בהשוואה לשנים קודמות, בהם יבוא לידי ביטוי מסר "זכות השיבה" של הפליטים הפלסטינים באמצעות תהלוכות ומפגנים תודעתיים בגבולות ישראל עם סוריה, לבנון וירדן ולנסות ולפרוץ לעבר ישראל. במקביל תוכננו הפגנות המוניות ב"שטחים" ובמדינות ערביותמוסלמיות נוספות (מצרים). המפגינים הונעו בעיקר באמצעות הרשתות החברתיות באינטרנט בהסכמה שקטה (ואולי אף עידוד) של סוריה, שראתה בכך אמצעי להסטת תשומת הלב מהמחאה העממית המתחוללת נגד שלטון אסד, לעבר ישראל. בפועל, מוקד האירועים היה במג’דל שמס, כפר דרוזי, שבצפון רמת הגולן, שם לא מנעו כוחות הביטחון הסוריים את התקרבות המפגינים לגדר הגבול, פריצתה וכניסה לכפר. בעימותים אלימים, שניהלו המפגינים עם כוחות צה"ל במהלך הפריצה, נהרגו ארבעה מהם ועשרות נפצעו. בגבול לבנון-ישראל ניסה צבא לבנון ללא הצלחה להכיל את האירוע ובניסיון פריצה של מפגינים לשטח ישראל נהרגו כעשרה מהם וכמה עשרות נפצעו. ביהודה, שומרון וברצועת עזה התקיימו הפגנות מוגבלות בהיקפן כשהרשות הפלסטינית וחמאס פעלו להכלתן ולמניעת יציאתן מכלל שליטה.
ב. אירועי "יום הנכסה" (5 ביוני): אורגנו לציון יום השנה לתבוסת מדינות ערב במלחמת ששת הימים ב-1967. הרעיון המרכזי מאחורי ארגונם היה לשכפל את מה שנתפס כ"הצלחת" אירועי "יום הנכבה" ולקיים תהלוכות המוניות בגבולות ישראל עם מדינות ערב, שתנסנה לפרוץ לעבר ישראל. גם הפעם מילאו הרשתות החברתיות באינטרנט תפקיד מרכזי בגיוס המפגינים ובהנעתם לעבר הגבולות וגם הפעם איפשר המשטר הסורי (וכנראה שגם עודד) את קיום האירועים בגבול הישראלי-סורי. בפועל, התמקדו אירועי "יום הנכסה" בשני אתרים, ברמת הגולן, אזור מג’דל שמס וקוניטרה, שם התגודדו כאלף מפגינים (בעיקר אזרחים סורים ופלסטינים המתגוררים בסוריה) וניסו לחדור לשטח ישראל. כוחות צה"ל, שנערכו מבעוד מועד, מנעו פריצה לשטח ישראל ובעימותים האלימים נהרגו 24 מפגינים. האירועים לא עוררו תהודה בתקשורת הבינלאומית. התוצאות הקטלניות של ההתנגשויות בגבול הישראלי-סורי עוררו ביקורת נוקבת פנים-פלסטינית נגד ארגוני הטרור הפלסטינים הפרו-סורים, שעודדו את האירוע, הביקורת לוותה במחאות אלימות, שהתחוללו במחנה הפליטים ירמוך. בזירה הלבנונית, לעומת זאת מנע הפעם צבא לבנון מהמפגינים מלהתקרב לגבול. ביהודה ושומרון וברצועת עזה התקיימו הפגנות מצומצמות, בשליטה ופיקוח של הרשות הפלסטינית ושל חמאס.
ג. המשט הבינלאומי לרצועת עזה- "צי החירות 2" (סוף יוני):
1) מאחורי המשט עמדה קואליציה, שבמרכזה ארבע התארגנויות הנוטלות חלק במתקפת הדה-לגיטימציה, אשר היו שותפות למשט ה"מרמרה", ועסקו בשנה האחרונה (באמצעות "צוות היגוי" והתארגנויות מדינתיות) בתכנון המשט, גיוס כספים, גיוס פעילים ורכישת ספינות. אחד מהארגונים הללו, ארגון IHH התורכי, פרש מהקואליציה זמן קצר לפני צאת המשט, עקב שיקולים מדיניים של ממשלת תורכיה. בעקבות פרישתו, נותרו בקואליציה שתי התארגנויות-על מאירופה (FGM , ECESG ) והתארגנות אד-הוק מארה"ב בשם US Boat to Gaza . אליהן חברה קבוצה ערבית, בעלת אופי אסלאמי-קיצוני, בדומיננטיות ירדנית, שרכשה זמן קצר לפני המשט ספינה משלה ("נור"), שלא השתתפה במשט.
2) הרעיון המרכזי של המתכננים היה לשגר לרצועת עזה משט משודרג, שיקשה על ישראל לעוצרו, יכפיש אותה בעיני דעת הקהל העולמית ויעניק סיוע מדיני ותעמולתי לממשל חמאס ברצועת עזה. רעיון זה לא מומש בשל מכלול סיבות, שעיקרן: פרישת תורכיה ו-IHH ; הקשיים שהערימה ממשלת יוון בפני יציאת הספינות מנמליה וההסתייגויות הרבות מהמשט, שהושמעו בזירה הבינלאומית (מצד האו"מ, ארה"ב, ומדינות מערב אירופה). לכל אלו ניתן להוסיף את ההיערכות הישראלית המוקדמת לקראת המשט, שהוכחה כאפקטיבית ותרמה אף היא לכישלון המשט.
3) בפועל, במקום משט משודרג שיכלול 15 ספינות, מהן שתי ספינות נוסעים גדולות תככנו המארגנים לשגר 10 ספינותיאכטות קטנות. מתוכן הגיעה לאזור הסגר הימי בגבול רצועת עזה יאכטה צרפתית אחת בשם Dignite (Al Karama ) ועליה 10 פעילים, 3 עיתונאים ו-3 אנשי צוות (מרביתם צרפתים). היאכטה נעצרה ב-19 ביולי ע"י חיל הים הישראלי ללא אירועים אלימים ומבלי שהאירוע יעורר תהודה בתקשורת הבינלאומית, כפי שתכננו המארגנים.
ד. ה"מטס" – הגעת פעילים אנטי-ישראלים בדרך האוויר לנמל התעופה בן-גוריון (8 ביולי):
1) מופע תודעתי זה אורגן ע"י כמה עשרות קבוצות והתארגנויות, בעיקר מיהודה ושומרון וממדינות המערב, בדגש על צרפת וארה"ב. בלטו ביניהן התארגנויות אנטי-ישראליות בצרפת והתארגנות ISM שבסיסה בשמאל הקיצוני בארה"ב. הרעיון המרכזי של מארגני המופע לארגן הגעת מאות פעילים בסמיכות זמנים בטיסות אזרחיות לנמל התעופה בן-גוריון. שם אמורים היו הפעילים לקיים פעילות תעמולתית ולהפגין התנגדות פאסיבית לניסיונות כוחות הביטחון הישראלים לגרשם. בהמשך, אם יתאפשר, לצאת מנמל התעופה לשורה של פעילויות אנטי-ישראליות ביהודה ושומרון ואף בשטח ישראל (הפגנות ומחאות נוסח בלעין). מטרה מוצהרת של המארגנים הייתה למחות על המגבלות, שמטילה ישראל על הגעת פעילים אנטי-ישראלים מנמל התעופה בן-גוריון ליהודה ושומרון.
2) בפועל, נערכה מדינת ישראל מבעוד מועד לקראת האירוע ומנעה באמצעות פניות לחברות התעופה ופעילות מדינית עלייתם של כ-350 פעילים למטוסים בנמלי התעופה באירופה. 130 פעילים נוספים (רובם מצרפת ומבלגיה) הגיעו לישראל, נעצרו וגורשו. לטענת גורמים פלסטינים כמה עשרות פלסטינים הצליחו להגיע ליהודה ושומרון. נראה כי חלקם נטלו חלק בהפגנות אלימות סמוך למחסום קלנדיה (צפון ירושלים) ובמוקדי חיכוך נוספים, שבין הפלסטינים לכוחות הביטחון הישראלים. האירוע כולו לא עורר תשומת לב מיוחדת בתקשורת העולמית בניגוד לציפיות המארגנים.
3. ארבעת האירועים התודעתיים הללו, למרות השוני הברור במאפייניהם, מהווים לדעתנו חלק ממתקפת הדה-לגיטימציה נגד ישראל, ששאבה עידוד מהצלחותיה בפרשות דו"ח גולדסטון ומשט ה"מרמרה". חלקם היה פרי תכנון ממושך (המשט המשודרג תוכנן ואורגן במשך כשנה) וחלקם פועל יוצא מהתארגנויות אד-הוק, לקראת מועדים משמעותיים בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני והישראלי-ערבי. בשני מקרים (המשט והמטס) עמדו מאחורי ארגון האירועים התארגנויות-על ופעילים דה-לגיטימטורים מובהקים. בשני מקרים אחרים (הנכבה והנכסה) מלאו תפקיד מרכזי פעילים פלסטיניםערביים, שהסתייעו ברשתות החברתיות. לשם גיוס המשתתפים זאת בכוונה להעתיק את דפוסי הפעולה של המחאה העממית נגד המשטרים הערביים ולעיתים גם סיסמאותיה לתחום הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בצד אירועים אלו נמשכו הפעולות ה"שגרתיות" של הארגונים והפעילים המעורבים במתקפת הדה-לגיטימציה כגון (הכפשת ישראל; החרמתה והחרמת סחורותיה; העמדת בכיריה לדין, ועוד)1.
4. באירועים האחרונים בלט אופיים ההטרוגני, מהבחינה האידיאולוגית, של התארגנויות-העל, הקבוצות והפעילים הבודדים, שפעלו נגד ישראל. מאחורי המשט והמטס עמדה קואליציה, שכללה בין השאר התארגנויות ופעילים המזוהים עם השמאל הקיצוני באירופה ובארה"ב. הללו חברו לגורמים אסלאמיסטים, שמשקלם באירוע פחת עם פרישת IHH ושותפיו התורכיים. בין הקצוות האידיאולוגים הללו השתלבו גם הפעם ארגונים בלתי ממשלתיים, פעילים חברתיים ואף פעילים ממוצא יהודי וישראלי. "הגרעין הקשה" בקרב הקואליציה, שארגנה את המשט, הינם מהבחינה האידיאולוגית ארגונים ופעילים השוללים את עצם קיומה של מדינת ישראל, והתומכים בדרישות הפלסטיניות המכסימליסטיות בסכסוך, ובכללם "זכות השיבה" של הפליטים הפלסטינים. אליהם חברו, כבעבר, גם כאלו המבקרים את מדיניות ממשלת ישראל כלפי הפלסטינים. אולם אינם שוללים את זכות קיומה. חבירה שכזאת בין דה-לגיטימציה למבקרי מדיניות ממשלת ישראל אפיינה גם מופעים תודעתיים קודמים ובתוכם גם משט ה"מרמרה".
5. האירועים היו פרי יוזמה של ארגונים בלתי ממשלתיים (NGO’s ) ופעילים בודדים. מאפיין זה בלט הפעם במיוחד על רקע פרישת תורכיה, ועימה IHH , מארגון המשט, בשל שיקולים מדיניים תורכיים ואין ספק שהדבר שפגע באופן משמעותי במארגני המשט, חסרי היכולות המדינתיות. עם זאת, בשניים מהמקרים (אירועי ה"נכבה" וה"נכסה") איפשר המשטר הסורי את קיום האירועים, בגבול רמת הגולן, ולהערכתנו אף עודד אותם, והדבר תרם להיווצרות מוקדי עימות ואלימות במהלכם. זאת בניגוד בולט לניסיונות הממשלים וכוחות הביטחון בלבנון, ביהודה, שומרון וברצועה להכיל את האירועים ולמנוע יציאתם מכלל שליטה. להערכתנו, אפשר שגם האיראנים, התומכים במשטר הסורי, פעלו מאחורי הקלעים לעידוד המחאה דרך גבולות סוריה ולבנון. ביטוי לכך ניתן למצוא בסיור שקיימו שגריר איראן בלבנון, ואישים איראניים נוספים, במוקד ההפגנות במארון אלראס ב"יום הנכסה".
6. מאזן התוצאות של האירועים האחרונים, בראיית מארגני האירועים, הינו לדעתנו שלילי בעיקרו. מחד גיסא, הם הוכיחו (פעם נוספת), דבקות במטרה, יכולת לחבור ביניהם ולשתף פעולה על בסיס פלטפורמה אנטי-ישראלית ויכולת לגייס ולהניע פעילים אנטי-ישראלים ממדינות שונות בעולם להשתתפות ברצף של פרויקטים המכוונים נגד ישראל. אולם מאידך, הוכח, כי קיים פער גדול בין התכנונים והשאיפות של הדה-לגיטימטורים (שלא תמיד מעוגנים בקרקע המציאות) לבין יכולתם להוציא את רעיונותיהם אל הפועל. במיוחד כאשר מדינת ישראל (בכמה מקרים בסיוע והבנה מצד הקהילה הבינלאומית) נערכה מבעוד מועד לסיכולם, תוך הפקת לקחים מאירועים קודמים.
7. ואכן, בארבעת האירועים התודעתיים האחרונים בלט בדרך כלל הפער בין הכוונות והתכנון לבין התוצאות: מהמשט המשודרג נותרה בסופו של דבר רק יאכטה קטנה ועליה קומץ פעילים צרפתים, שנעצרה ע"י חיל הים הישראלי ללא תשומת לב תקשורתית; מהכוונה להניע המונים לפרוץ לתוך שטח ישראל דרך גבולותיה ולהבליט את התביעה ל"זכות השיבה" נותרו התנגשויות אלימות וקטלניות בין מפגינים בגבולות סוריה ולבנון לבין צה"ל, עם "הצלחה" מקומית אחת (הפריצה למג’דל שמס ב"יום הנכבה"), אותה לא הצליחו המארגנים לשכפל ב"יום הנכסה". הכוונה לכרסם בלגיטימיות של הסגר על רצועת עזה ולכבול את חופש הפעולה המבצעי של צה"ל הפכה לערעור על הלגיטימיות של עצם קיום פרוייקט המשטים (מצד האו"מ, ארה"ב ומדינות מערב אירופה). גם המטרה להכפיש את מדינת ישראל בקרב דעת הקהל העולמית, בדגש על מדינות המערב, לא הושגה והביטוי המובהק לכך היה חוסר עניין תקשורתי באירועים, בעיקר סביב המשט, שאמור היה להיות האירוע המוביל.
8. מאזן ביניים זה מעלה את השאלה מדוע הפעם נכשלו מארגני האירועים? התשובה לכך נעוצה, להערכתנו, במכלול סיבות וגורמים, שעיקרם:
א. הפקת לקחים והיערכות נכונה של מדינת ישראל, על כל זרועותיה, ברמה המדינית והצבאית. מדינת ישראל, שספגה מספר מהלומות במסגרת מתקפת הדה-לגיטימציה (דו"ח גולדסטון, משט ה"מרמרה"), נערכה הפעם מבעוד מועד לקראת האירועים. צה"ל, שהתכונן לאירועי ה"נכבה", לא הצליח למנוע את הפריצה למג’דל שמס אולם הפיק את הלקחים והתופעה לא חזרה על עצמה באירועי "יום הנכסה". הפעילות הדיפלומטית-הסברתית הישראלית לקראת המשט סייעה למניעת יציאתו מנמלי יוון ותרמה לדה-לגיטימציה שלו בקרב האו"מ ומדינות המערב. ומעבר לכך, אנו סבורים כי ההקלות שביצעה ישראל בסגר על רצועת עזה לפני כשנה, בעקבות אירועי ה"מרמרה", הוציאו את העוקץ מטענת המארגנים כי מטרת המשט הינה לפרוץ את "המצור". הערכות אפקטיבית של מדינת ישראל לקראת המטס שיבשה לחלוטין את כוונות מתכנניו.
ב. הסתייגות המערכת הפוליטית הבינלאומית מהאירועים:
1) אירועי "יום הנכבה" ו"יום הנכסה", שנועדו ביסודם להציף את נושא "זכות השיבה", לא זכו לתמיכת הקהילה הבינלאומית ולהתעניינות מצידה. דומה, כי הקהילה הבינלאומית מבינה היטב, שאירועים אלו נועדו להוות מכשול לתהליכי ההסדר בין ישראל לפלסטינים ומודעת לפוטנציאל ההידרדרות הטמון בהם (מה גם שהפלסטינים עצמם, דאגו לקיים את האירועים ב"פרופיל נמוך" ולמנוע הידרדרות בשטחם). הקהילה הבינלאומית הייתה מודעת גם לקשר שבין המחאה העממית בסוריה לבין התנהלות המשטר הסורי כלפי האירועים ברמת הגולן. גם מארגני המטס לא הצליחו לזכות לתמיכה מדינית או הסברתית מצד הקהילה הבינלאומית, שהגיבה באדישות יחסית על האירועים בנמל התעופה בן-גוריון.
2) חשיבות מיוחדת נודעה להסתייגויות הגורפות מצד המערכת המדינית הבינלאומית מקיומו של המשט. הסיבה העיקרית להסתייגויות הללו, להן היו שותפים האו"מ, ארה"ב ומדינות המערב, היה הרצון למנוע חזרה על האירועים הקטלניים של משט ה"מרמרה" ולמנוע תסבוכת מדינית חדשה, בצד הכרה, כי קיימים ערוצים הולמים להעברת סיוע לתושבי רצועת עזה, שלא באמצעות משט בעל אופי פרובוקטיבי (מדיניות ממשלת ישראל, וההקלות של ממשלת מצרים על התנועה במעבר רפיח תרמו לכך). מתקפת הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל, שהמשט נועד להוות את גולת הכותרת שלה לאחר "הצלחת" המרמרה, פעלה איפוא, כבומרנג, נגד מארגניה. קושי זה צפוי לגבור לנוכח הדו"ח הצפוי של ועדת פאלמר, אשר על פי דיווחי התקשורת הגלויה צפוי לקבל את הטענה הבסיסית של ישראל על חוקיות הסגר על עזה ובכך ישמיט את הקרקע תחת הנארטיב של ה"מצור הבלתי חוקי", מרכיב יסוד בפרויקט המשטים והשיירות.
ג. שיקולים מוטעים של מארגני מתקפת הדה-לגיטימציה, שלא השכילו להפיק את הלקחים הנכונים מאירועים קודמים:
1) המארגנים ניסו לשחזר את אירועי "יום הנכבה" אך נתקלו בהיערכות ישראלית אפקטיבית יותר ב"יום הנכסה". הם ניסו לשחזר ואף להעצים את "הצלחת" משט ה"מרמרה" אך נתקלו הפעם בתגובת-נגד ישראלית אפקטיבית ובהסתייגויות בינלאומיות, שנבעו משינויים במפה הפוליטית והפקת לקחים מאירועי ה"מרמרה". אפילו תורכיה, שמלאה תפקיד מרכזי במשט הקודם, השכילה לאתר את השינוי שחל בסביבה המדינית הבינלאומית ולסגת ברגע האחרון ממעורבותה (ומעורבות IHH ) במשט.
2) בהיעדר היכולות המדינתיות התורכיות, בלטו קשיי המארגנים לגייס סכומי כסף גדולים, שיאפשרו רכישת ספינות (הכרוכה בעלויות גבוהות) לשם ביצוע משט משודרג. בסופו של דבר נרכשו אמנם כ-10 יאכטות וספינות קטנות אולם ללא "ספינת דגל" גדולה בדמות ה"מרמרה", שהעדרה פגע באפקטיביות של רעיון המשט המשודרג. גם ההסתמכות על יציאה מנמלי יוון (בהיעדר האופציה של נמלי תורכיה), תוך הסתמכות על "לחץ עממי", שיופעל על ממשלת יוון, הייתה מוטעית ביסודה על רקע קשריה הטובים של ממשלת יוון עם ישראל בצד חוסר שקט פנימי והפגנות מחאה שהתקיימו באותה עת באתונה בשל המשבר הכלכלי והסיטו את תשומת הלב מפרויקט המשט.
ד. הכישלון ההסברתי של מארגי האירועים, שמקורו בהיעדר התפתחויות דרמטיות בפרויקט המשט האירועים שתכננו המארגנים לא הבשילו הפעם לעימות דרמטי, כדוגמת ה"מרמרה". התקשורת העדיפה לעסוק במחאה העממית הפנים-ערבית ועוד יותר מכך- באירועים מקומיים ביוון ובמדינות המערב, שתפסו את הכותרות. התקשורת העולמית הבינה גם את פוטנציאל האלימות הטמון במשט וסירבה "לקנות" את טענות מארגניו כי המדובר ב"פעילי שלום" המגישים "סיוע הומניטארי" לתושבי הרצועה. גם הטענה על "משבר הומניטארי" השורר כביכול ברצועה "לא תפסה" (כתבה שהתפרסמה בניו-יורק טיימס, סמוך ליציאת המשט, תרמה לכך). כל אלו הביאו להתעלמות התקשורת הבינלאומית מארבעת האירועים2, שהוציאה את העוקץ מתוכניות הדה-לגיטימטורים.
ומה הלאה?
|
9. הכישלונות האחרונים, שנחלו ההתארגנויות והפעילים השותפים למתקפת הדה-לגיטימציה נגד ישראל, לא ריפו את ידיהם. הם, להערכתנו, מקיימים תהליכי למידה והפקת לקחים, ממשיכים להפגין נחישות להמשיך במתקפת הדה-לגיטימציה נגד ישראל ונערכים לקיים מופעים תודעתיים חדשים במחצית השנייה של שנת 2011 (במקביל לפעילות השוטפת היום-יומית המתקיימת נגד ישראל במדינות שונות בעולם). הוידה עראף, הדמות הבולטת בקואליציה שארגנה את המשט, ציינה בראיון עיתונאי, כי המארגנים עוסקים עתה בהוצאת ספינותיהם מיוון ובהיערכות לקראת מהלכיהם ה"אסטרטגיים" הבאים נגד ישראל. היא שבה והדגישה את נחישות המארגנים לשוב ולאתגר את ישראל כל עוד "הכיבוש", ה"קולוניזציה" ו"הדיכוי האלים" של הפלסטינים נמשכים (Jadaliyya.com , 28 ביולי 2011). 10. להערכתנו, על אף הכישלונות האחרונים שנחלה מתקפת הדה-לגיטימציה, התנאים בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובסביבה האזורית בחודשים הקרובים עלולים להוביל להמשך ה"מתקפה" על ישראל ואולי אף להחמרתה. בהקשר זה ניתן להצביע על כוונת הפלסטינים לפנות לאו"מ בספטמבר בצד המשך הטלטלה במדינות ערב כשני מכלולים העלולים להזריק "אנרגיות" חדשות למתקפת הדה-לגיטימציה נגד ישראל הן מצד הפלסטינים, והן מצד הקואליציה של הדה-לגיטימטורים ומבקרי מדיניות ישראל ברחבי העולם. |
11. במסגרת זאת ניתן להצביע על מספר אירועים צפויים (לפי סדר כרונולוגי):
א. "יום ירושלים העולמי" (26 באוגוסט) – זהו אירוע שמצוין מידי שנה ע"י המשטר האיראני, באיראן ובקרב קהילות שיעיות ומוסלמיות במזרח התיכון וברחבי העולם. על יום זה החליטו ח’מיני וממשלת איראן בשנת 1979 כביטוי לתמיכתם בפלסטינים. האירוע חל ביום השישי האחרון של חודש רמצ’אן והשנה יחול יום זה בסוף חודש אוגוסט (בסמיכות זמנים ל-26 באוגוסט). האירועים מצוינים מידי שנה בתהלוכות ועצרות באיראן, במדינות המזרח התיכון ובמדינות המערב אולם יתכן, כי הפעם יתווספו לכך צעדות לעבר ישראל מהמדינות הגובלות עימה (בפייסבוק כבר אותרו מספר קריאות לקיים תהלוכות לעבר גבולות "פלסטין הכבושה" ב"יום ירושלים"). לאירועים השגרתיים עלולים האיראנים להזריק מימד פרובוקטיבי ואלים על מנת להביך את ישראל ולזכות בתשומת לב תקשורתית.
12. ההצבעה באו"מ על הקמת מדינה פלסטינית (20 ספטמבר)- ב- 20 בספטמבר, בפתיחת העצרת הכללית של האו"מ, צפוי אבו מאזן להגיש בקשה למזכ"ל האו"מ לחברות מלאה של המדינה הפלסטינית באו"מ. ההצבעה עלולה להתלוות באירועים תודעתיים, שיאורגנו הן על ידי הפלסטינים והן ע"י הארגונים במערב השותפים למתקפת הדה-לגיטימציה נגד ישראל. בהקשר זה קרא מרואן אלברע’ותי, הנמצא בכלא בישראל, לעם הפלסטיני לקיים "הפגנת מיליון" שקטה במהלך שבוע ההצבעה באו"מ. הוא גם הפנה קריאה למדינות ערב לקיים הפגנות דומות בתחומיהן (סוכנות מען, 19 ביולי 2011). גוף-על פלסטיני בראמאללה המארגן את ההפגנה נוסח בלעין ("הועדות העממיות להתנגדות לגדר ולהתנחלויות") יצא בקריאה להשתתף במחאות והפגנות במזרח התיכון וברחבי העולם "על מנת להביא להכרה במדינה הפלסטינית".
13. יום השנה להחלטת החלוקה ע"י עצרת האו"מ (29 בנובמבר) – לקראת יום זה הועלה רעיון, לו שותפים פעילים דה-לגיטימטורים בבריטניה ובהודו (ומן הסתם פעילים נוספים), לקיים צעדה המונית לירושלים של פעילים מרחבי העולם הן ב"שטחים" והן מגבולות מדינות ערב. המארגנים מתכוונים לערב בנושא גם את ממשלות מדינות ערב הגובלות בישראל על מנת שישתפו פעולה עם המארגנים. היוזמה נמצאת עדיין בשלבי בחינה ראשוניים ולא ברור לנו האם ובאיזה אופן היא תצא לפועל. בין אלו העוסקים ב"גילגול" הרעיון Feroze Mithiborwala (פעיל אנטי-ישראלי בהודו שעמד בראש השיירה האסיאתית3) ואסמאעיל פאטל (ראש ארגון אנטי-ישראלי בבריטניה בשם Friends of Al-Aqsa ). בפייסבוק אותרו קריאות לעריכת הפגנות ענק לא אלימות ב-29 בנובמבר ולקיום תהלוכות לעבר גבולות ישראל וכן להגעה דרך הים.
14. בנוסף ליוזמות הללו עשויים להגיע לרצועת עזה במהלך אוגוסט שיירות סיוע נוספות:
א. שיירה אפריקאית, שיצאה מדרבן ב-26 ביוני, ונמצאת בסודאן (נכון ל-4 באוגוסט). השיירה עוברת בדרכה לרצועה דרך יבשת אפריקה על מנת לעורר את דעת הקהל שם לתמיכה בפלסטינים. בכוונת מארגני השיירה להגיע לרצועת עזה לקראת סוף חודש רמצ’אן (סוף אוגוסט), להערכתנו, בתיאום עם השלטונות המצרים. לשיירה זאת הצטרפה בתחילת אוגוסט שיירה נוספת מקייפטאון, המונה 9 כלי רכב וכ-100 מתנדבים. בכוונתה להגיע עד לטנזניה, משם לטוס למצרים ובעזה לחבור לשיירה מדרבן. שני ארגונים המשתייכים ל"קואליציית הצדקה" (MJC ) וקרן אלאקצא מעורבים בארגון השיירות. על רקע זה יש לקחת בחשבון שהשיירות תנוצלנה גם כערוץ העברת כספי סיוע לחמאס.
ב. (שיירות סיוע בריטיות) – שיירת "4 Miles of Smiles " – שמנתה כ-35 פעילים אנטי-ישראלים מבריטניה וממדינות נוספות, נכנסה ב-31 ביולי לרצועת עזה בתיאום עם הרשויות במצרים ושהתה שם עד ה-3 באוגוסט. ד"ר עצאם יוסף, שהוגדר כ"מתאם הכללי" של השיירה ושל שיירות "Miles of smiles " קודמות, הינו הדמות הדומיננטית באינטרפאל, קרן בלונדון (שהוצאה מחוץ לחוק בישראל ובארה"ב) העוסקת בהעברת כספים עבור התשתית האזרחית של חמאס. הוא גם נמנה על מייסדי "קואליציית הצדקה", ארגון גג של עשרות קרנות אסלאמיות ברחבי העולם המנתב כספים לחמאס ושימש כמנהל הביצועי שלה. שיירת "Miles of Smiles 5 ", בראשות ד"ר עצאם יוסף, "המתאם הכללי", אמורה הייתה להיכנס לרצועה ב-28 באוגוסט. נראה, כי בעקבותיה צפויות להגיע שתי שיירות נוספות. על רקע מעורבותם של בכירים באינטרפאל בשיירות הסיוע הבריטיות לרצועה יש לקחת בחשבון, שהן מנוצלות כערוץ להעברת כספי סיוע לחמאס.
נספחים
15. להלן ארבעה נספחים המסכמים את האירועים האחרונים:
נספח א’: המשט לרצועת עזה.
נספח ב’: הגעת פעילים אנטי-ישראליים לנמל התעופה בן-גוריון ול"שטחים" בדרך האוויר (ה"מטס").
נספח ג’: אירועי "יום הנכבה".
נספח ד’: אירועי "יום הנכסה".
1 גם פעולות אלו, שהתקיימו במחצית הראשונה של 2011, לא נחלו הצלחות מרשימות. כך למשל, "שבוע האפרטהייד הישראלי" שהתקיים בחודש מרס בעשרות קמפוסים ומוקדים במדינות המערב, לא זכה לתשומת לב ציבורית ותקשורתית. גם "יום האדמה" (30 במרס) זכה לתהודה מוגבלת בלבד. לאלו נוספו הכרסום בתקפותו של דו"ח גולדסטון בעקבון ה"תיקון" שפרסם השופט גולדסטון (אפריל 2011) והדו"ח הצפוי של ועדת פאלמר (האמור לקבוע, לפי דיווחי התקשורת, כי הסגר שמטילה ישראל על הרצועה הינו חוקי).
2 התקשורת הישראלית, ובמידה פחותה גם הערביתפלסטינית, היו היחידים שהקדישו תשומת לב רבה למדי לאירועים הללו.
3 על השיירה האסיאתית ראו פרסום מרכז המידע מ-5 בדצמבר 2010: "שיירה מהודו וממדינות אסיה נוספות, עומדת לצאת מניו-דלהי בימים אלה ולהגיע לרצועה דרך אלעריש בסוף דצמבר. בקרב המשתתפים בולטים פעילי שמאל קיצוני ופעילים אסלאמיים, אליהם חברו פעילי זכויות אדם. למארגני השיירה זיקה ל-FGM , ארגון-על במערב הממלא תפקיד מפתח בארגון המשטים לרצועה. אותם פעילים גם משולבים בתעמולה אנטי-ישראלית וביוזמות להחרמת ישראל בהודו".
