אירועי “יום ירושלים”, שאורגנו ברחבי העולם הערבימוסלמי ובמדינות המערב ע”י איראן ומשתפי הפעולה עימה, התאפיינו גם השנה במפגן של שנאה כלפי ישראל וארה”ב ותמיכה בחזבאללה ובחמאס.

occupiedpalestine.wordpress.com

occupiedpalestine.wordpress.com

Richard Millet's Blog

Richard Millet's Blog


כרזות "מוות לישראל" נישאות בטהראן ובכיכר טרפלגר שבלונדון

occupiedpalestine.wordpress.com
כרזות "מוות לישראל" במהלך ההפגנה בטהראן (occupiedpalestine.wordpress.com)

 

Richard Millet's Blog
כרזה הקוראת "מוות לישראל" בעצרת לרגל "יום ירושלים" בכיכר טרפלגר בלונדון (Richard Millet's Blog)

מאפיינים כלליים של אירועי "יום ירושלים העולמי" השנה (עדכני ל-31 באוגוסט)

1. אירועי "יום ירושלים" התקיימו ב-26 באוגוסט באיראן, בעולם הערבימוסלמי (מדינות ערב, תורכיה, דרום מזרח אסיה, אפריקה), במדינות המערב, ובמקומות נוספים ברחבי העולם. גם השנה נוצלו אירועי "יום ירושלים" להסתה קשה נגד ישראל והמערב (ארה"ב, בריטניה) ולמפגן תמיכה באיראן וב"התנגדות" (חזבאללה וחמאס).

2. השנה ציפו ראשי המשטר האיראני למספר גדול יותר של משתתפים מאשר בשנים הקודמות, תוך ניצול גלי המחאה העממית בעולם הערבי. הדבר בא לידי ביטוי בנאום, שנשא המנהיג ח'מאנא'י ערב "יום ירושלים", בו אמר, כי הוא מצפה השנה להשתתפות נרחבת באירועים כ"הוכחה" לאמון האומה האסלאמית במשטר האיראני. גם הנשיא אחמדינג'אד קרא למוסלמים ולאלו שאינם מוסלמים ברחבי העולם להפגין נוכחות מאסיבית באירועי "יום ירושלים". בחינה ראשונית של האירועים במקומות השונים מעלה, כי במרבית מדינות ערב ומדינות המערב הייתה השתתפות דלה (אף כי המסרים היו ארסיים וקיצוניים) וההפגנות לא זכו לכיסוי תקשורתי משמעותי (התקשורת הערבית והמערבית הייתה עסוקה בנושאים אחרים, ההתפתחויות הדרמטיות בלוב למשל). מנגד, בלבנון ובכמה מדינות מוסלמיות (פקיסטאן) היתה ההשתתפות נרחבת.

3. להלן כמה מאפיינים בולטים של האירועים השנה (פירוט ראו בהמשך):

א. מוקדים מרכזיים של אירועי "יום ירושלים": מרכז האירועים, כמידי שנה, היה באיראן שם הפך "יום ירושלים" לאירוע ממלכתי, בו משתתפת צמרת המשטר. מוקדים חשובים נוספים היו בלבנון (בהנהגת חזבאללה) ; בבריטניה (בהשתתפות ארגונים אנטי-ישראלים, רובם בעלי אופי אסלאמי-קיצוני, הנוטלים חלק במתקפת הדה-לגיטימציה נגד ישראל) ובפקיסטאן (שם התקיימו הפגנות המוניות בעלות צביון אנטי-אמריקאי מופגן בהן השתתפו, בין השאר, תושבים שיעים). בנוסף לכך התקיימו אירועים לציון "יום ירושלים" במדינות נוספות ברחבי העולם (ובכלל זה ארה"ב, מדינות באירופה, דרום מזרח אסיה ומדינות באפריקה).

ב. אופי המסרים: במוקדי ההפגנות השונות בלט הדימיון הרב בין המסרים. במסגרת זאת בלטו ביטויי שנאה לישראל, כשהסיסמא המובילה הייתה "מוות לישראל". ישראל הוצגה כ"מדינת אפרטהייד" המבצעת "טיהור אתני" בקרב הפלסטינים ובהפגנות נשמעו קריאות להחרמתה (BDS ) ואף לחיסולה (במדינות מערביות כמו בריטניה לא נעשה ניסיון לעדן את הקריאות לחיסול ישראל, ואירועי "יום ירושלים" לבשו ציביון אסלאמי קיצוני). במקומות שונים ברחבי העולם, כולל במדינות מערביות, הובעה תמיכה בדרך ה"התנגדות" (קרי, הטרור) ובחזבאללה וחמאס המייצגים אותה (תוך שימוש בפוסטרים של שהידים משני הארגונים הללו). כמדי שנה נוצלו האירועים גם להסתה קשה נגד המערב (בדגש על ארה"ב) באמצעות סיסמאות אנטי-מערביות וה"טקסים" המוכרים של שריפת דגלי ארה"ב. הסתה אנטי-מערבית התקיימה גם במדינות מוסלמיות המקיימות קשרים תקינים עם ארה"ב (תורכיה, פקיסטאן, אפגניסטאן, בנגלדש). לפחות במוקד אחד של האירועים (תורכיה) הונפו כרזות בגנות משטר המלוכה הסעודי ("Saudi king is a killer ").

ג. חבירה של איראן לארגונים אנטי-ישראלים שונים באופיים לשם ארגון "יום ירושלים": בעולם הערבימוסלמי ובמדינות ערב חברי האיראנים לארגונים, גופים ופעילים שונים העוינים לישראל. כך למשל, בלבנון, כמקובל מדי שנה, הונהגו האירועים ע"י ארגון חזבאללה; ברצועת עזה ובסוריה (מחנה פליטים ירמוך) השתתפו באירועים מרבית ארגוני הטרור הפלסטינים; בעיראק, השתתפו באירועים שיעים תומכי איראן; בבריטניה, ארה"ב ומדינות מערביות נוספות הופעלו ארגונים אנטי-ישראלים, חלקם כאלו הקרויים "ארגוני זכויות אדם", הנוטלים חלק במתקפת הדה-לגיטימציה נגד ישראל, על היבטיה השונים (BDS , תעמולה, משטים).

ד. הקשר של אירועי "יום ירושלים" למחאה העממית בעולם הערבי: ציפיותיהם של האיראנים לרתום לצרכיהם את המחאה העממית באמצעות "יום ירושלים" נכזבו. כך למשל, בירדן החרימה תנועת האחים המוסלמים (וגורמי כח נוספים) אירוע אותו יזמה השגרירות האיראנית בשל תמיכת איראן בסוריה; בסוריה התקיימו האירועים בפרופיל נמוך, להערכתנו מחשש שהללו ינוצלו ע"י מתנגדי המשטר; במצרים התקיימה ב-26 באוגוסט הפגנה ליד שגרירות ישראל אולם לא נעשה נסיון לקשר אותם ל"יום ירושלים"2. בתימן השתלבו מתנגדיו של צאלח בהפגנה של "יום ירושלים". מנגד, חסן נצראללה ואחמד ג'בריל, שנשאו דברים בעצרות שהתקיימו במארון אלראס (דרם לבנון) ובמחנה פליטים ירמוך (בפאתי דמשק) הביעו תמיכתם במשטר הסורי תוך ניסיון לתת לו לגיטימציה ע"י העלאת הטענה שמשטרו של בשאר אסד מסייע ל"התנגדות" (חזבאללה, ארגוני הטרור הפלסטינים), בין השאר ע"י מתן היתר למעבר סיוע איראני דרך סוריה לחזבאללה בלבנון (ראו נאום חסן נצראללה בהמשך).

ה. הכיסוי התקשורתי: מידת הצלחתם של אירועים תודעתיים כמו "יום ירושלים" נמדדת בנפח הכיסוי התקשורתי המוענק להם. מהיבט זה היוו האירועים כשלון למערך ההסברה האיראני, באשר הכיסוי היה דל, למעט במדינות כמו איראן (שם גוייסו לצרכי האירוע כלי התקשורת הממלכתיים) ולבנון (שם כוסו האירועים ע"י ערוץ אלמנאר של חזבאללה הפופולרי, ששידוריו נקלטים באמצעות לויין בקהילות מוסלמיות ברחבי העולם). במדינות אחרות בהן נערכו אירועי "יום ירושלים" כוסו האירועים בעיקר ע"י התקשורת האסלאמית או אתרי אינטרנט, בלוגים ורשתות חברתיות המזוהים עם איראן או עם הגופים האסלאמיים המארגנים.

4. אירועי "יום ירושלים" השנה מסמנים, להערכתנו, מגמה של כניסה הולכת וגוברת של איראן לתחום המלחמה התודעתית נגד ישראל בה מעורבים שחקנים רבים אחרים. לשם כך חברו האיראנים לארגונים אסלאמים-רדיקלים במדינות פרו מערביות (תורכיה, למשל), או לארגון טרור (בלבנון) או לבני העדה השיעית (בעיראק ובפקיסטאן). כמו כן עלה בידיהם לחבור לארגונים במערב השותפים למתקפת הדה-לגיטימציה נגד ישראל, בעיקר ארגונים בעלי אופי אסלאמי (חלקם מציגים עצמם כארגוני זכויות אדם). האיראנים מקפידים לעשות זאת בזהירות ולהישאר מאחורי הקלעים, הגם שניכרות לעיתים "טביעות אצבע" איראניות (שימת דגש על תמיכה בחזבאללה, גם בערים מערביות כמו לונדון; דמיון רב בסיסמאות ובמסרים ובמרכזם "מוות לישראל"; מעורבות שגרירויות איראן באירועים בכמה מהמדינות האסלאמיות; מעורבות פעילים ממוצא איראני בבריטניה וכנראה גם בארה"ב).

5. מנגד, המחישו אירועי "יום ירושלים" גם את מגבלות היכולת של המשטר האיראני במערכה התודעתית שהוא מנהל נגד ישראל והמערב:

א. בעולם הערבי קיימת עויינות וחשדנות בסיסית של המשטרים הערביים כלפי כוונותיה ופעולותיה של איראן, גם כאשר היא רותמת אליה את העניין הפלסטיני הזוכה בדרך כלל לתמיכה נרחבת. הללו מנעו שיתוף פעולה משמעותי עם איראן, אשר כבעבר נאלצה להסתמך בעיקר על בני העדה השיעית ועל ארגונים שיעים הפועלים בחסותה, במיוחד במדינות כמו לבנון ועיראק.

ב. תמיכתה של איראן במשטר הסורי, המדכא באופן ברוטאלי את תנועת המחאה פגעה בדימוי ובפופולאריות של איראן ברחוב הערבי, גם בקרב תנועות אסלאמיות כגון תנועת האחים המוסלמים (המודעים היטב לכך שהמשטר האיראני מדכא בכוח הזרוע את תנועת המחאה בארצו). הקושי של איראן לגייס תמיכה עממית נרחבת ב"יום ירושלים" בירדן, מצרים ושטחי הרשות הפלסטינית (ובמידה מסויימת גם תורכיה) עשוי להוות אינדיקציה לכך.

ג. במדינות המערב התקשה המשטר להתגבר על הדימוי השלילי שלו בדעת הקהל גם כאשר ארגן אירוע, שנועד לכאורה להגן על "זכויות הפלסטינים". מסרים כגון "מוות לישראל" או "מוות לארה"ב" אינם נקלטים הדרך כלל בקרב דעת הקהל המערבית גם כאשר הם "משווקים" בעטיפה של "הגנה על זכויות האדם" של הפלסטינים. בכמה מדינות מערביות, בעיקר בבריטניה, הצליחו אמנם האיראנים לחבור לארגונים ופעילים העוינים את ישראל אולם מספרם לא היה רב. בלט בתוכם המרכיב המוסלמי (ובכמה מקרים האיראני והמוסלמי שיעי) והתקשורת המערבית לא גילתה עניין כלפיהם.

6. להלן סיכום ראשוני של האירועים במדינות השונות.

 

להמשך המסמך בפורמט PDF לחץ כאן

 


1 בהמשך ללקט מידע מה-18 באוגוסט: ""יום ירושלים העולמי", החל השנה ב-26 באוגוסט, הינו אירוע ביוזמת המשטר האיראני הנערך מידי שנה כביטוי לתמיכתו בעניין הפלסטיני. המשטר האיראני מצפה השנה להשתתפות נרחבת באירוע זה. האירוע יצוין בתהלוכות ועצרות באיראן, בעולם הערבי/מוסלמי ובמדינות המערב (כולל ארה"ב ובריטניה), המנוצלות מדי שנה להסתה חריפה נגד ישראל והמערב".

2 התעמולה האיראנית כללה את ההפגנה במסגרת דיווח על אירועי "יום ירושלים" אולם במצרים לא היה לכך ביטוי.

לראש העמוד