תנועת החות’ים והמלחמה בתימן: התפתחות ומשמעות

עיקרים

• תנועת החות’ים הוקמה בתימן בראשית שנות התשעים של המאה העשרים על בסיס תושבים מוסלמים שיעים-זידים המהווים כ-30% מהאוכלוסייה במדינה. בשנת 2004 פתחה התנועה במרד נגד השלטון המרכזי בתימן בטענה שהוא הפך מזוהה מידי עם ארה”ב וישראל. עד שנת 2009 התנהלו שישה סבבי לחימה בין הצדדים, שבסיומם הקימו החות’ים אוטונומיה בצפון תימן. במרוצת הזמן הצליחו החות’ים להגדיל את כוחם ואזורי שליטתם, ובשנת 2015 הדיחו את הנשיא המכהן, מהלך שהביא , בין השאר, להקמת קואליציה של מדינות ערביות ,בהנהגת סעודיה ואיחוד האמירויות, ששמה לעצמה מטרה להביס את החות’ים ולהחזיר את השלטון הקודם. בתגובה, החלו החות’ים לבצע תקיפות גם בשטח סעודיה ואיחוד האמירויות, תוך שימוש באמצעי לחימה מתקדמים שסיפקה להם איראן.
• איראן תמכה בחות’ים לאורך השנים והעניקה להם סיוע צבאי, כלכלי, מדיני וצירפה אותם ל”ציר ההתנגדות”^[1] שבהובלתה. בתמיכה בחות’ים, רואה איראן הזדמנות לדריסת רגל בתימן ומענה לאיום מדרום מצד סעודיה.
• אמצעי הלחימה המתקדמים שסיפקה איראן לחות’ים, כללו ,בין השאר, טילים בליסטיים וכלי טיס בלתי מאוישים, ששימשו אותם גם לביצוע תקיפות נגד סעודיה ואיחוד האמירויות.

• בשל חשיבותה הגיאו-אסטרטגית של תימן הפכה התערערות היציבות במדינה לזירת מאבק אזורית בה מעורבים גורמים חיצוניים הכוללים מצד אחד את איראן ושלוחותיה הרואות בחות’ים בעלי ברית, ומצד שני סעודיה ומדינות המפרץ אשר לוקחות חלק פעיל במלחמת האזרחים בתימן ותומכות בגוש האנטי-חות’י בתימן. בצד שמתנגד לחות’ים נמצאות גם ארה”ב ומדינות מערביות נוספות אשר אמנם לא מעורבות (באופן מוצהר) בלחימה, אך נוקטות בצעדים משמעותיים כגון הטלת סגר ימי וסנקציות על החות’ים, ובמקביל הענקת סיוע מבצעי, לוגיסטי ומדינתי לגוש האנטי-חות’י.
• באפריל 2022 הוכרזה הפסקת אש בין הצדדים, אך היא שברירית, מופרת תדיר ועלולה לקרוס בכל רגע. עם זאת, קיים ככל הנראה רצון של הצדדים להביא לרגיעה במצב לפחות בתקופה הקרובה. לחות’ים יש מטרות אסטרטגיות מקומיות ואזוריות משלהם ונראה ועיקר תשומת ליבם מתמקדת בניסיון להפוך לשחקן מרכזי בשלטון החדש שיקום בתימן במידה ויגיעו להסכם לסיום המלחמה, שיכלול גם את הסדרת היחסים שלהם עם אויבתם ההיסטורית סעודיה.
• התקופה האחרונה נוצלה על ידי הצדדים להתארגנות והתחמשות, ובמקרה שהפסקת האש תקרוס, הלחימה עלולה להתחדש בעוצמה רבה עוד יותר. במידה והצדדים יגיעו להסכם, תנאי הסיום של העימות עלולים להשפיע על מאזן הכוחות במזרח התיכון ומעמדן האסטרטגי של איראן, סעודיה, ארה”ב ואולי אף ישראל.
• להערכתנו, ברשות החות’ים אמצעי לחימה אשר יכולים לפגוע בישראל, ובעבר אף הושמעו הצהרות מצד בכירים חות’ים כי ישנה נכונות לעשות כן במידה וישראל תהווה איום מידי. פוטנציאל האיום על ישראל מצד החות’ים קיים, אך לעת עתה, בהקשר הישראלי, עוסקים החות’ים בעיקר בהצהרות תמיכה בחזבאללה ובארגוני הטרור הפלסטינים ובמתן סיוע כספי לארגוני הללו למען המאבק בישראל.

רקע והתפתחות התנועה החות’ית

• תנועת החות’ים הוקמה בתימן השוכנת בקצה הדרומי של חצי-האי ערב ומול חופי מזרח אפריקה, וחולשת על מיצרי באב אלמנדב המקשרים בין הים האדום לבין מפרץ עדן והאוקיינוס ההודי המהווים נתיב שייט בינלאומי ומרכזי לספינות משא ומכליות נפט. מיקומה הגיאו-אסטרטגי של תימן הביאו להפיכתה לזירה מרכזית במאבק האזורי רב-המשתתפים במזרח התיכון, הכולל, בין היתר, את איראן ושלוחותיה, סעודיה, מדינות המפרץ, ארה”ב וישראל.^[2]

   
מימין: משפחת אלחות’י. משמאל: חוסיין אלחות’י מייסד התנועה, מימין: עבד אלמליכ אלחות’י המנהיג הנוכחי, ובמרכז: אביהם בדראלדין אלחות’י (חשבון הטוויטר של EbnHussein1424, 30 במאי 2019). משמאל: דגל התנועה החות’ית עם הסלוגן: “אללה אכבר, המוות לאמריקה, המוות לישראל, הקללה על היהודים, הניצחון לאסלאם” (חשבון הטוויטר של UANI, 6 במרץ 2021)

• תושביה השיעים-זידים של תימן, המהווים כ-30% מכלל האוכלוסייה במדינה והם הבסיס עליו קמה התנועה החות’ית בראשית שנות התשעים של המאה העשרים. הסיבה העיקרית להקמת התנועה היה צורך במתן מענה להתחזקות תנועות סוניות-סלפיות במחוז צעדה (Saada) שבצפון תימן, בתקופה שלאחר איחוד תימן בשנת 1994.^[3] החל מתחילת שנות ה-2000 החלה התנועה להקצין את עמדותיה כלפי הממשל התימני, עד אשר פתחה במרד גלוי נגדו בשנת 2004, שכלל שישה סבבי לחימה עד שנת 2009. בסופה של תקופה זו הצליחו החות’ים להקים אוטונומיה בצפון תימן, כאשר הממשל וצבא תימן נסוג מהאזור ובמקומו הוקמה מערכת ממשל חות’ית הנבדלת מהממשל המרכזי.^[4]
• בשנת 2011, ולאחר הפגנות ומחאות המוניות, נפל משטרו ארוך השנים של נשיא תימן עלי עבדאללה צאלח (Ali Abdullah Saleh). למחליפו הושבע עבד רב מנצור האדי (Abdrabbuh Mansur Hadi) אשר ניסה, ללא הצלחה, לשמר את הממשל המרכזי ולכידות כלשהי בקרב העם התימני. את הוואקום השלטוני והביטחוני ניצלו הח’ותים כדי להגדיל משמעותית את כוחם ואת שטח פעילותם עד אשר הצליחו לכבוש את הבירה צנעאא’ בשנת 2015, הדיחו את הנשיא האדי והקימו ממשלת מעבר חדשה. אחת הסיבות למהירות יוצאת הדופן של מסע הכיבושים של החות’ים הייתה ברית שהם כרתו עם הנשיא המודח צאלח, ובמיוחד עם השבטים והכוחות הצבאיים הנאמנים לו. ברית זו הסתיימה ב-2017 כאשר צאלח חוסל על ידי החות’ים לאחר ,שככל הנראה, קיים מגעים עם אויביהם כדי להגיע להסדר שיחזיר אותו לשלטון (אלמצדר אונליין, 3 בינואר 2021).

    
מימין: עבד רב מנצור האדי, נשיא תימן עד הפסקת האש באפריל 2022 (עמוד הטוויטר של teleSUR English, 8 באפריל 2022). משמאל: מצעד חות’י לרגל יום השנה לכיבוש צנעאא’ (ערוץ הטלגרם של אלמסירה-זרוע המדיה החות’ית, 9 בספטמבר 2022)

• עם כיבושה של צנעאא’ הבירה בשנת 2015, נמלט האדי, בסיוע סעודי, לעיר עדן בדרום תימן והכריז כי הוא עודנו הנשיא. במטרה לסייע לכוחות הנאמנים להאדי, הוקמה קואליציה ערבית בהנהגת סעודיה ואיחוד האמירויות ששמה לעצמה כמטרה להביס את החות’ים ולהחזיר את תימן לשליטת ממשל האדי. העימות בין כוחות האדי והקואליציה לבין החות’ים ידע מאז תקופות של שפיכות דמים כמו גם הפסקות אש והפוגות תוך שהוא מתרחב גם לשטחן של סעודיה ואיחוד האמירויות.
• מטרתה המוצהרת של התנועה החות’ית בשנים הראשונות לקיומה הייתה הגדלת השפעתה בניהול ענייני היומיום בתימן, סיום האפליה באזורים הזידים וקטיעת השפעתה של סעודיה על הנעשה במדינה. יחד עם זאת, בשנים האחרונות, ובמיוחד לאור ההתחזקות המשמעותית בכוחה של התנועה, מטרותיה ככל הנראה הורחבו גם לשחרור אזורים זידים מסוימים בסעודיה (מטרה שקיבלה משנה תוקף עם הצטרפותה של סעודיה למערכה בתימן) ובמיוחד להכרה בתנועה כמייצגת את תימן בהסכמי הפסקת האש שיסיימו את המלחמה. בהנחה שהמלחמה תסתיים בהתאם לתנאיהם, החות’ים ככל הנראה שואפים לדכא כל התנגדות בתוך תימן ולהשתלט על המדינה כולה (International Crisis Group, 2022).

  
מימין: מנהיג התנועה החות’ית עבד אלמליכ אלחות’י (חשבון הטלגרם של אלמסירה-זרוע המדיה החות’ית, 30 בינואר 2023). משמאל: נשיא תימן לשעבר עלי עבדאללה צאלח (אלג’זירה, 5 בדצמבר 2017)

מבנה ארגוני

• במוקד ההנהגה של התנועה החות’ית (אשר שמה הרשמי הוא אנצאר אללה) נמצאת משפחת אלחות’י. משפחה אשר מקורה בקבוצה השבטית החות’ית במחוז צעדה בצפון תימן, מיצבה עצמה כמנהיגת הזרם הזידי בתימן והיא שולטת ברוב התפקידים הבכירים במערך הממשל החות’י הנוכחי. הדמות שנחשבת למייסדת התנועה החות’ית, כפי שהיא מוכרת כיום, היא חוסיין אלחות’י (Hussein al-Houthi) אשר הנהיג את התנועה עד מותו בשנת 2004. אחיו למחצה עבד אלמליכ אלחות’י (Abdalmalik al-Houthi) החליף אותו כמנהיג התנועה, תפקיד אותו הוא ממלא גם היום.
• מלבד משפחת אלחות’י, מתבססת התנועה החות’ית על רשת רחבה של בריתות ושיתופי פעולה עם משפחות וקבוצות שבטיות אשר מקורן בעיקר בצפון תימן. האוכלוסייה ההטרוגנית עליה שולטת התנועה החות’ית מהווה אתגר משמעותי עבור הממשל החות’י אשר לא תמיד מהווה ייצוג הולם לכל חלקיה. בנוסף, נוכח ריבוי הקבוצות הנשלטות על ידי הממשל החות’י, מוענקת אוטונומיה יחסית למפקדים מקומיים בנושאים כמו גביית מיסים וגיוס לוחמים. בהקשר זה ישנם דיווחים כי מעת לעת פורצים עימותים בתוך שטחי הממשל החות’י בין קבוצות שונות, שהתרבו במיוחד לאחר קריסת הברית בין החות’ים לנאמני עלי עבדאללה צאלח, ומותו של האחרון. במקרים כאלה נאלץ הממשל החות’י לפעול כדי לתחזק את הבריתות השבירות הללו באמצעות מחוות פוליטיות וכלכליות, ולעיתים אף תוך שימוש באמצעי דיכוי כוחניים (ACLED, 9 בפברואר 2021).
• הסמכות העליונה לניהול הממשל החות’י נתונה בידי מועצת הג’האד (אלמג’לס אלג’האדי), הכפופה למנהיג התנועה. מועצת הג’האד אמונה על התווית המדיניות האסטרטגית של הממשל החות’י, על ההתנהלות הצבאית ועל שיתוף הפעולה עם בעלות בריתו של הממשל החות’י. פעילותה והרכבה של מועצת הג’האד אינם מפורסמים ברבים, אך ככל הידוע היא כוללת תשעה חברים מבכירי הממשל החות’י. היא מושפעת מאיראן ושלוחותיה וככל הנראה במועצת הג’האד קיימת נציגות לכוח קדס האיראני ולחזבאללה הלבנוני (אלמצדר אונליין, 14 במרץ 2022).
• כוחות הביטחון החות’ים מחולקים למספר זרועות או משרדים בפיקוד חברי מועצת הג’האד:
  • זרוע הפיקוד העליון.
  • זרוע פיקוד הצבא.
  • זרוע פיקוד כוחות היבשה, המחולקת גם היא למספר פיקודים לפי אזורי לחימה.
  • זרוע ביטחון הפנים.
  • זרוע כוחות המיוחדים כגון יחידות טילים בליסטיים וכלי טיס בלתי מאוישים.
  • זרוע האחראית על כוח האדם.
• למרות שאומדן הכוח הלוחם הזמין לחות’ים אינו ידוע בוודאות, קיימות הערכות כי כלל כוחות הביטחון החות’ים מונים מעל מאה אלף לוחמים (Yemen Post, 10 באפריל 2010). הערכות אחרות גורסות כי הכוחות מונים כ- 200 אלף לוחמים (אלמצדר אונליין, 3 בינואר 2021). מספר הלוחמים גדל משמעותית עקב הצלחות החות’ים בשדה הקרב בשנים האחרונות, ובמיוחד לאחר שהוכיחו שהם מהווים יריב שקול לקואליציה בהובלת סעודיה ואיחוד האמירויות.
• ניהול תחומי הפעילות שאינה צבאית בעיקרה נתון בידי המועצה הכללית (אלמג’לס אלעאם) בראשה עומד אחד מהנאמנים הבכירים של מנהיג התנועה. המועצה הכללית מורכבת ממספר מחלקות, או מועצות מנהליות, שאמונות על הניהול היומיומי של הממשל החות’י. מחלקות אלו אחראיות על נושאים כגון המערך הסוציאלי והחינוכי, הניהול האדמיניסטרטיבי, מערך שיתוף הפעולה הפוליטי בתוך שטחי השליטה החות’ים ומערך בתי המשפט.

     
מימין: המבנה השלטוני של התנועה החות’ית. משמאל: המבנה הפנימי של מועצת הג’האד החות’ית (אלמצדר אונליין, 14 במרץ 2022)

יכולות צבאיות ואמצעי לחימה

• מלבד אמצעי לחימה תקניים כמו נשק קל, טילי נ”ט ומטעני צד, ברשות הצבא החות’י אמצעים מתקדמים הכוללים טילים בליסטיים, כלי טיס בלתי מאוישים, טילי נ”מ, וטילי חוף-ים מייצור עצמי ומתוצרת חוץ. אמצעים אלה מהווים אתגר מבצעי וטכנולוגי משמעותי ליריביו, ובמיוחד לממשל האדי, לסעודיה ולאיחוד האמירויות.

רקטות וטילים בליסטיים^[5]

• עם כיבוש צנעאא’ והפלת משטרו של האדי, השתלטו החות’ים על מאגרי הנשק של צבא תימן וארסנל שכלל, בין השאר, רקטות וטילים שרובם מייצור סובייטי. אלה עברו התאמות על ידי החות’ים לצרכיהם כדוגמת: טילי “Qaher-1″ ו”Qaher-2M” לטווחים של 400-250 ק”מ, טילי “Tochka” לטווחים של 120-70 ק”מ, ו-“Scud-C” לטווח של 550 ק”מ. בנוסף לכך, ככל שהתחזק הצבא החות’י, הוא קיבל מאיראן אספקה של אמצעי לחימה מתוצרתה ומתוצרת סוריה, ואף פיתח בסיוע איראן יכולות ייצור עצמי. כך נוספו למאגר אמצעי הלחימה שלו רקטות וטילים נוספים כדוגמת: טילי “Bader” לטווח של עד 160 ק”מ, “Burkan-1” לטווח של עד 800 ק”מ, “Burkan-2” לטווח של עד 1,000 ק”מ, “Burkan-3” לטווח של עד 1,200 ק”מ, “Quds-1” לטווח של 700 ק”מ ו-“Quds 2 ו-3” שעל פי פרסומים מסוימים עלולים להגיע אפילו לטווחים של 2,000-1,300 ק”מ. האמצעים המתקדמים והמגוונים אפשרו לחות’ים לפגוע במטרות איכות בעומק סעודיה ואיחוד האמירויות ולגרום לנזק ניכר.

כלי טיס בלתי מאוישים^[6]

• החל משנת 2016 החלו החות’ים להפעיל בשדה הקרב כלי טיס בלתי מאוישים אשר מבוססים על כלים מתוצרת איראן שהותאמו לצרכיהם. כיום כוללים כלי הטיס שבידי החות’ים כלים לאיסוף מודיעין וכלים לתקיפה באמצעות פגיעה ישירה במטרה. הכלים לאיסוף המודיעין כוללים את “Rased” לטווח של עד 35 ק”מ, “Raqib” לטווח של עד 15 ק”מ, ו-“Hudhud-1” לטווח של עד שלושים ק”מ. הכלים לתקיפה כוללים את “Qasef-1” לטווח של 150 ק”מ, “Sammad-1” לטווח של 500 ק”מ, “Sammad-2” לטווח של 900-760 ק”מ, ו-“Sammad-3” לטווח של 1,500-1,200 ק”מ. בדומה לטילים הבליסטיים שברשות החות’ים, כלי הטיס שימשו בהצלחה יתרה לתקיפות מטרות איכות בסעודיה ובאיחוד האמירויות. בנוסף, חשפו החות’ים את “Sammad-4”, אשר לטענתם בעל טווח של 2,000 ק”מ ואת “Waeid” שנטען שהוא בעל טווח של 2,200-2,000 ק”מ.

טילי נ”מ, טילי חוף-ים וכלי שיט מתאבדים^[7]

• ברשות החות’ים גם טילי נ”מ וטילי חוף-ים בעיקר מתוצרת איראן, רוסיה, וסין אשר מהווים סכנה משמעותית לכלי טיס ושיט אשר מפעילים כוחות הקואליציה וארה”ב. טילים אלה רשמו הצלחות במהלך המלחמה כמו הפלת שלושה כלי טיס בלתי מאוישים של צבא ארה”ב כתוצאה מפגיעת טילי נ”מ חות’ים, כאשר נטען כי מספר כלי טיס השייכים לכוחות הקואליציה הופלו גם הם (טענות אשר הוכחשו). בנוסף, כדוגמה ליכולות התקיפה הימית של החות’ים, הותקפה בינואר 2017 ספינה של חיל הים הסעודי על ידי שלושה כלי שיט מתאבדים הנשלטים מרחוק.

    
מימין: כלי טיס מסוג Sammad-3 חות’י בעל טווח של 1,500-1,200 ק”מ (ערוץ הטלגרם של אלמסירה, 16 במרץ 2020). משמאל: טיל Burkan-3 חות’י בעל טווח של 1,200 ק”מ (ערוץ הטלגרם של אלמסירה, 2 באוגוסט 2019)

מעורבות איראן

• הסיוע האיראני לתנועה החות’ית החל מאז תחילת התקוממות התנועה כנגד הממשל התימני בשנת 2004. בנוסף לסולידריות שיעית בין איראן לחות’ים,^[8] סביר להניח שבראייתה של איראן חשיבותה של תימן נובעת, בראש ובראשונה, ממיקומה הגיאוגרפי בקצה הדרומי של חצי-האי ערב בקרבת מיצרי באב אלמנדב ומזרח אפריקה, כמו גם שכנותה לסעודיה. על פי תפיסתה של איראן, אם היא תסייע לחות’ים להשתלט על תימן או לכל הפחות להפוך לכוח פוליטי מוביל במדינה, תתווסף חברה בעלת חשיבות רבה ל”ציר ההתנגדות האיראני” במזרח התיכון. בדומה למקומות אחרים במזרח התיכון כדוגמת עיראק וסוריה, התמיכה האיראנית בחות’ים באה לידי ביטוי בעיקר באספקת אמצעי לחימה, אימון כוחות צבא, העברת כספים וסיוע מדיני.

• על פי המידע הקיים, משלוחי נשק איראניים בהיקף גדול לחות’ים החלו להישלח כבר בשנת 2009 (Middle East Eye, 1 במאי 2015). החל משנת 2011 עת החל משטרו של צאלח להתערער בעקבות מהומות והפגנות המוניות נגדו, גדלה התמיכה האיראנית משמעותית. איראן ראתה בכך הזדמנות לחזק את החות’ים ואת אחיזתם בצפון תימן ולאפשר להם להיכנס לוואקום השלטוני שנוצר במדינה. היחלשות משטר צאלח ושליטתו בנעשה בשטח המדינה, הקלו על משלוחי הנשק האיראנים לחות’ים ונשק איכותי כמו טילים בליסטיים וטילי נ”ט מתקדמים (ובהמשך גם כלי טיס בלתי מאוישים) החלו לזרום לשורות הצבא החות’י ולהעצים משמעותית את כוחו ויכולותיו. שיתוף הפעולה בין איראן והחות’ים הלך והתגבר בשנת 2014 עם כיבוש צנעאא’, פיזור הממשלה התימנית והקמת הקואליציה (נגד החות’ים) בהובלת סעודיה ואיחוד האמירויות (War on the Rocks, 23 באוגוסט 2021).
• כניסתה של הקואליציה לזירת המלחמה בשנת 2015 יצרה קשיים לחות’ים אך גם העמיקה מאוד את שיתוף הפעולה בינם לבין איראן. על אף שכוחות הקואליציה (בסיוע בעלות בריתה במערב) הצליחו לקיים מצור אווירי, ימי ויבשתי על שטחי השליטה של החות’ים ולהקשות על העברת אספקה של סחורות ואמצעי לחימה, איראן הצליחה להעביר לחות’ים אמצעי לחימה ולשלוח יועצים מקרב משמרות המהפכה וחזבאללה כדי לאמן את הכוחות החות’ים בהפעלתם. טרם כניסת הקואליציה למלחמה, שיתוף הפעולה בין איראן והחות’ים היה בעצימות נמוכה יחסית נוכח סדר העדיפות של איראן שהייתה מעורבת במערכה הצבאית בסוריה ובעיראק. אולם, לאחר כניסת הקואליציה למלחמה בתימן זיהתה זאת איראן כהזדמנות לפגוע בסעודיה בחצר האחורית שלה. בעקבות זאת, שדרגה איראן מאוד את מערכת היחסים שלה עם החות’ים והגדילה משמעותית את התלות שלהם בה. בהתאם לכך ולהתפתחויות בתימן, הרחיבו החות’ים את המערכה גם לשטחי סעודיה ואיחוד האמירויות באמצעות שימוש בטילים בליסטיים ובכלי טיס בלתי מאוישים. התעצמות הכוחות החות’ים אפשרה גם פגיעה במטרות ימיות לחופי תימן, ובכמה מקרים תקיפות אלו שירתו גם את המטרות האסטרטגיות של איראן.^[9]
• שני הצדדים רואים בשיתוף הפעולה ביניהם כיתרון אסטרטגי משמעותי; לאיראן, התמיכה אפשרה בחות’ים הרחבה של ציר ההתנגדות לגבולה הדרומי של סעודיה יריבתה הגדולה ואל מיצרי באב אלמנדב ללא צורך בהשקעה צבאית וכספית בקנה מידה גדול וללא התערבות ישירה במערכה כנגד סעודיה. לחות’ים, התמיכה האיראנית היוותה מקפצה חסרת תקדים לחיזוק מעמדם בתוך תימן ובמזרח התיכון לאחר שנים של תחושת קיפוח ואפליה מצד הממשל התימני. עם זאת, החות’ים שומרים לעצמם מידה רבה של אוטונומיה בניהול שטחם, בסדרי העדיפויות וביעדים האסטרטגים שלהם. התמיכה האיראנית^[10] אמנם מסייעת רבות לחות’ים במבחינה מבצעית, כספית^[11] ומדינית, אך החות’ים מפנים את תשומת לבם בעיקר למאבק בתוך תימן. כך גם המערכה מול סעודיה ואיחוד האמירויות, שהיא תולדה של התערבות האחרונים במלחמה בתימן, ובה לא ברור עד כמה מתואמים החות’ים עם איראן בעל הנוגע לתקיפותיהם בסעודיה ואיחוד האמירויות. בנוסף, נראה שעל אף שאיראן הייתה מעוניינת בכך, החות’ים אינם ששים להרחיב את מרחב הפעילות שלהם יתר על המידה ובכך להכניס יריבים חדשים לזירה עד שהדבר יתאם את יעדיהם האסטרטגיים.

העימות מול סעודיה ואיחוד האמירויות

• החל ממרץ 2015 החלה הקואליציה^[12] בהנהגת סעודיה לבצע תקיפות אוויריות כנגד החות’ים במסגרת מבצע שכונה “סופת הנחישות” (לאחר מכן שונה שמו למבצע “השבת התקווה”). מטרתה של הקואליציה הייתה להשיב את הנשיא האדי לתפקידו וחיסול שלטונם של החות’ים בתימן, אותו ראתה הקואליציה כהרחבת השפעתה של איראן בחצי-האי ערב. במהלך שנת 2015 ולאחר חודשים של תקיפות אוויריות של הקואליציה, ומהלכים קרקעיים של כוחותיו של האדי בתמיכת כוחות הקואליציה, הצליחו כוחותיו של האדי לעצור את התקדמות החות’ים במערכה על העיר עדן וממשלת מעבר חדשה בהנהגתו של האדי התמקמה בה. בעוד כוחותיו של האדי, וכוחות אחרים שנתמכו על ידי הקואליציה, מנסים להדוף את החות’ים צפונה, החלו החות’ים בתקיפת כוחות סעודיים מעבר לגבול התימני ולתוככי סעודיה. ניסיונות למציאת הסדר פוליטי שיביא להפסקת הלחימה נכשלו בזה אחר זה במהלך שנת 2016 והקרבות בתימן ובסעודיה הלכו והסלימו.
• לתוך קלחת המלחמה בתימן נכנסו בשנים אלה שחקנים נוספים:
  • אלקאעדה והמדינה האסלאמית: שלוחת אלקאעדה שפועלת כיום בתימן נקראת אלקאעדה בחצי האי ערב (AQAP). היא הוקמה בשנת 2009 על ידי איחוד בין השלוחה הסעודית והתימנית של אלקאעדה. המדינה האסלאמית פועלת בתימן באמצעות “מחוז תימן” בארגון (IS-YP). הארגון הוקם בשנת 2014 על בסיס פעילים לשעבר באלקאעדה. שני הארגונים החלו לפעול ביתר שאת בשנים שלאחר נפילת משטר צאלח והצליחו לכבוש שטחים ניכרים בדרום ומזרח תימן תוך שהם מבצעים תקיפות נגד כוחותיו של האדי וכנגד החות’ים. בדומה לרוב המדינות בהן פועלים ארגונים אלה, הם לא מקיימים באופן רשמי מגעים או שיתוף פעולה עם ארגונים או גופים נוספים. לכן, במלחמת האזרחים בתימן, הם אינם מזוהים עם אחד הצדדים, אך עדיין לוקחים בה חלק.
  • מועצת המעבר הדרומית: ההשלכות הקשות של מלחמת האזרחים והכאוס בתימן, הובילו לעלייתם מחדש של קולות אשר קראו במשך שנים להיפרדות תימן לשתי מדינות שונות – צפון תימן ודרום תימן, כפי שהיה לפני האיחוד ביניהן בשנת 1990. בהיעדר שלטון מרכזי חזק והתמשכות הקרבות, החליטו בשנת 2017 מספר מנהיגים במחוזות הדרום בתימן להקים את מועצת המעבר הדרומית כדי לנצל את המצב ולפעול לעצמאות מחודשת לדרום תימן ובמקביל למנוע את הקמתה מחדש של תימן המאוחדת. בתחילה פעלה מועצת המעבר הדרומית, שנתמכה על ידי איחוד האמירויות, בשיתוף פעולה עם ממשלתו של האדי, אך עד מהרה התפתח עימות גם בין הצדדים שבמהלכו הצליחו כוחות המועצה הדרומית לכבוש את עדן באוגוסט 2019. בתגובה תקפה סעודיה, שתמכה בממשלת האדי, את כוחות המועצה הדרומית בעיר ואלה נסוגו, אך בהמשך חזרו והשתלטו מחדש על העיר. פילוג זה במחנה האנטי-חות’י השפיע על המשך לחימה עד להפסקת האש באפריל 2022 .
  • העימות הישיר בין החות’ים לסעודיה ואיחוד האמירויות הלך והתעצם החל משנת 2016. הגבול בין צפון תימן וסעודיה הפך לזירה של התכתשויות תדירות בין הצדדים המלוות בירי ארטילרי מסיבי שגבה את חייהם של חיילים רבים ואזרחים רבים אף יותר משני צידי הגבול. באותו הזמן, בגזרה אחרת במלחמה, איחוד האמירויות תמכה בעיקר בכוחות האנטי-חות’ים בדרום תימן ובמיוחד במועצה הדרומית. עם הגעתם של אמצעי לחימה כמו טילים בליסטיים וכלי טיס בלתי מאוישים איראנים לרשות החות’ים (ובהמשך ייצורם בתימן עצמה), קיבלה המערכה תפנית כאשר החות’ים החלו לתקוף מטרות עמוק בתוך שטחי סעודיה ואיחוד האמירויות.^[13]

תמונת המצב הנוכחית

• שנת 2022 בישרה על שינוי משמעותי בהתנהלות המלחמה בתימן. בתחילת השנה עדיין נמשכו קרבות קשים בין החות’ים לקואליציה והכוחות הנתמכים על ידה, אך באפריל הגיעו הצדדים להסכמה על הפסקת אש, בתיווך האו”ם, למשך חודשיים. להפסקת האש הזו היו ככל הנראה מספר סיבות: היעדר הכרעה צבאית במלחמה וחוסר היכולת של שני הצדדים, בחודשים שקדמו להסכם, לזכות בהישגים טריטוריאליים משמעותיים בתימן; הפגיעה ביעדים אסטרטגיים בסעודיה ואיחוד האמירויות כתוצאה מהתקפות החות’ים; המשבר ההומניטרי החמור בתימן ובמיוחד באזורים שבשליטת החות’ים;הביקורת הבינלאומית על תרומת הקואליציה למשבר זה; ואפילו המלחמה בין אוקראינה ורוסיה ומשבר המזון והסחורות שבא בעקבותיה שהשפיע מאוד גם על הצדדים בתימן.

• במסגרת הסכם הפסקת האש הוקל המצור של הקואליציה על החות’ים והתאפשרה, באופן חלקי, תנועת בני אדם וסחורות, והתבצעו חילופי שבויים. התפתחות פוליטית חשובה שהתרחשה מיד לאחר הפסקת האש הייתה פרישתו של האדי מתפקידו כנשיא, והקמת מועצת נשיאות במקומו, המורכבת משמונה חברים המייצגים את כל הגורמים המתנגדים לחות’ים בתימן. כבר עם הקמתה זכתה המועצה לתמיכה רחבה של חברות הקואליציה ושל אירופה וארה”ב (Arab News, 8 באפריל 2022).
• הפסקת האש אמנם הופרה לעיתים קרובות אך היא המשיכה להתקיים ואף הוארכה פעמיים עד לאוקטובר 2022. גם לאחר שפג תוקפה לא פרצה מחדש הלחימה והמגעים בין הצדדים, במיוחד בין סעודיה לחות’ים, נמשכו. על אף שהלחימה העזה בחזיתות עצמן לא התחדשה (למרות הפרות חוזרות ונשנות של הפסקת האש), החות’ים, שנוכח המשבר ההומניטרי והכלכלי בשטחם החלו לאבד סבלנות מהמגעים המתמשכים, בחרו להפעיל לחץ על הצד השני באמצעות תקיפת מתקני נפט בנמלי דרום תימן שפגעו קשות בייצוא הנפט מהמדינה.^[14] בנוסף לכך, נמשכו העברות אמצעי הלחימה לחות’ים על ידי איראן גם בעת הפסקת האש וייתכן שאף התגברו נוכח הקלת המצור שהטילה הקואליציה על החות’ים, שבין השאר נועד למנוע העברות אמצעי לחימה מסוג זה.^[15]

• הפסקת האש בין הצדדים עלולה לקרוס בכל רגע נוכח החשדנות הרבה בין הצדדים והדרישות של כל צד, אשר נכון לכתיבת שורות אלה לא מקובלות על הצד השני.^[16] ההערכה היא שהפסקת האש תקום או תיפול על נושא טיב המגעים בין החות’ים וסעודיה, אשר למעשה מנהלת את המשא ומתן ומכתיבה את מהלכי מועצת הנשיאות. החות’ים דורשים פתרונות למשבר ההומניטרי ולמצוקות הכלכליות שלהם בנוסף לעמדת השפעה ברורה על הנעשה בתימן שלאחר המלחמה והסדרת יחסיהם עם סעודיה. עמדתה של איראן והשפעתה על המגעים הדיפלומטיים של החות’ים אינה ברורה לעת עתה, אך ניכר שהיא מעוניינת בהסדר שישמר את השפעתה בתימן גם בסוף המלחמה. סעודיה, שככל הנראה מותשת מנטל המלחמה הארוכה ומעוניינת בפתרון קבע וארוך שנים שיוציא אותה מהמלחמה בעמדה שלא תתפרש כתבוסה. הצד המורכב ממועצת הנשיאות והתנועות המתנגדות לחות’ים בתימן, מושפע מאוד מסעודיה ומאבד אט אט את חשיבותו נוכח המגעים בין סעודיה והחות’ים. עם הפגיעה במעמדו במשא ומתן מתחילים להיווצר סדקים בלכידות הגורמים המרכיבים מחנה זה וייתכן שלדבר תהיה השפעה על ההתפתחויות בתימן. לעת עתה נראה שכל הצדדים מחכים לתוצאות המגעים בין החות’ים וסעודיה כדי להבין לאן מועדות פניו של העימות.

הערכת האיום החות’י על ישראל ומשמעויותיו

• גישתם של החות’ים כלפי ישראל היא לכאורה ברורה בהתאם למוטו של התנועה “מוות לאמריקה, מוות לישראל, קללה על היהודים וניצחון לאסלאם”.^[17] ישראל נתפסת בעיני החות’ים כמדינה עוינת, ולמרות הרטוריקה הלוחמנית כנגד ישראל, נראה שהחות’ים לא מעוניינים בשלב זה בעימות ישיר עם ישראל, וייתכן שגם לא יהיו מעוניינים בו בעתיד. היכולות הצבאיות של החות’ים התחזקו מאד בשנים האחרונות, אך יכולות אלו הופנו נגד האויבים הקרובים בתימן, סעודיה ואיחוד האמירויות בלבד. להערכתנו להשפעת איראן על החות’ים יש תפקיד מפתח בהחלטה פוטנציאלית על פתיחה בעימות ישיר מול ישראל, אולם נראה שתפיסת הביטחון וההתנהלות האסטרטגית של התנועה החות’ית סותרת במידת מה את ההצהרות הגלויות בנושא ואין בידנו מידע אודות כוונות של החות’ים לפעול נגד ישראל.

פוטנציאל האיום הישיר

• לפי הצהרות החות’ים, ברשותם טילים וכלי טיס בלתי מאוישים שיכולים להגיע גם לשטח ישראל^[18] ולגרום לנזק בלתי מבוטל, כמו טילי Quds 2 ו-3 שנטען שהם יכולים להגיע לטווח של 2,000 ק”מ או כלי טיס כמו Sammad-3, Sammad-4, ו- Waeid שנטען שיכולים להגיע לטווחים של 2,200-1,500 ק”מ. ההנהגה החות’ית שחררה לא פעם בשנים האחרונות הכרזות מאיימות על נכונותה לתקוף את ישראל,^[19] אך סייגה כי תעשה זאת רק אם ישראל תתקוף אותה קודם לכן,^[20] או טענה שכרגע היא מתרכזת באויבים אחרים.^[21] בשנת 2021 פרסה ישראל סוללת “כיפת ברזל” וסוללת “פטריוט” באילת עקב חשש כי איראן תנסה לבצע תקיפה באמצעות טילים או כלי טיס בלתי מאוישים חות’ים מתימן ביום השנה הראשון לחיסולו של מפקד כוח קדס, קאסם סלימאני וכחודש וחצי לאחר מותו של ראש תוכנית הגרעין הצבאית של איראן, מחסן פח’ריזאדה (Times of Israel, 7 בינואר 2021).

• להערכתנו, ככל שתימשך המערכה של החות’ים מול סעודיה ואיחוד האמירויות, יעדיפו החות’ים להשתמש בארסנל הטילים וכלי הטיס שברשותם כדי לתקוף יעדים במדינות אלו, בנוסף למטרות בתוך תימן. בנוסף ליכולות אלו, ברשות החות’ים אמצעים שיכולים לפגוע בכלי שיט אשר עושים את דרכם לישראל או ממנה כמו טילי חוף-ים או כלי שיט מתאבדים. כמו כן, עלתה אפשרות של השתתפות לוחמים חות’ים בעימותים עם ישראל במסגרת ארגונים פלסטיניים או מלבנון וסוריה.^[22] בנוגע לאפשרות הזו, יש לציין כי גם סיום המלחמה בתימן עלול לעודד לוחמים שלחמו בשירות החות’ים לנדוד לאזורי סכסוך נוספים במזרח התיכון כדי לנצל את כישוריהם.

האיום העקיף

• מערכת היחסים של החות’ים עם איראן עלולה להוות כר פורה לשיתופי פעולה עם חברות “ציר ההתנגדות” וארגונים אנטי-ישראלים אחרים. אם יתבקשו לכך, ייתכן כי יש לחות’ים יכולת לסייע לחזבאללה במאבקו בישראל באמצעות תמיכה לוגיסטית או אפילו צבאית. כפי שצוין קודם, אפשר שלחזבאללה (כמו גם לאיראן) יש נציגים פעילים בגופי השלטון החות’י, ואלה עלולים להשפיע על קבלת ההחלטות של התנועה. גם ללא עימות ישיר בין החות’ים לישראל, עלולה המלחמה בתימן להוות שדה ניסויים לאמצעי לחימה שייתכן ובעתיד ישמשו לתקיפה נגד ישראל על ידי גורמים אחרים.
• החות’ים מקיימים קשרים גם עם ארגונים פלסטיניים כמו חמאס והג’האד האסלאמי בפלסטין וישנם סימנים לשיתוף פעולה מסוים המתהווה גם בין הצדדים הללו. החות’ים הציעו לא פעם לשחרר שבויים סעודיים בתמורה לשחרור אסירי חמאס היושבים בבתי כלא בסעודיה (al-Monitor, 31 במרץ 2020; al-Monitor, 5 בינואר 2021), והכריזו על גיוס כספים לטובת “ההתנגדות” לישראל (אנצאר אללה, 11 במאי 2021).

סיכום

• כמעט עשרים שנה מתחילת העימות האלים עם הממשל המרכזי בתימן, מוצאת עצמה התנועה החות’ית בצומת דרכים. כשחקן אזורי חזק שאין להתעלם ממנו, יכולה התנועה לבסס את עצמה כגורם מוביל במוסדות השלטון העתידי בתימן, אחת ממטרות העל שלה כאשר החל העימות הזה. מנגד, התעצמות כוחה הצבאי, שיתוף הפעולה שלה עם איראן, ועמדתה ב”ציר ההתנגדות” מעודדים אותה להרחיב את גבולותיה בתוך תימן ואף מחוצה לה ואת השפעתה האזורית. תקופת ההפוגה הנוכחית, והאופן בו תסתיים, יהוו סמן משמעותי להמשך דרכה של התנועה: האם תנצל את הישגיה הנוכחיים בכדי להגיע להסדר קבע עם סעודיה, איחוד האמירויות ובעלות בריתן בתימן; או האם תחדש את האש מתוך כוונה לכבוש שטחים נוספים בתימן ואף בסעודיה.
• להערכתנו, שני הצדדים במלחמה בתימן מותשים נוכח שנים ארוכות של אבדות כבדות, משבר הומניטרי וכלכלי קשה בתימן ופגיעה קשה בתשתיות פיזיות, וברוח הקרב בסעודיה ובאיחוד האמירויות, ויפעלו לרגיעה. נראה שקיים חוסר רצון להצית את האש מחדש, ונכונות להגעה להפסקת אש ארוכת טווח או הסדר קבע. הציר המרכזי במגעים אשר יקבע במידה רבה את הצלחת המגעים הוא סעודיה-חות’ים. אם צדדים אלה יצליחו להגיע להסכמות, סביר להניח שהשפעתה הרבה של סעודיה תגרום לכך שכל שאר הגורמים במחנה האנטי-חות’י יישרו עמה קו עקב התלות ביכולת הכלכלית והצבאית שלה. לצורך כך, צריכים גם החות’ים להתפשר במשא ומתן ולהסכים על חלוקת סמכויות עתידית בינם ולבין המועצה הנשיאותית. גם השפעתה של איראן על החות’ים תעמוד למבחן. אם יסכימו החות’ים לנצור את נשקם הדבר יעיד על כך שלמרות הסיוע והתמיכה האיראניים, האינטרסים המקומיים-אזוריים שלהם עדיפים על המשך הלחימה למען “ציר ההתנגדות”.

^[1] “ציר ההתנגדות" הוא כינוי לברית פוליטית-צבאית אנטי-אמריקנית ואנטי-ישראלית בין איראן, משטר אסד בסוריה, שלוחותיה של איראן (חזבאללה בלבנון, התנועה החות'ית בתימן ומיליציות פרו-איראניות בעיראק ובסוריה), חמאס, הג'האד האסלאמי בפלסטין והחזית העממית לשחרור פלסטין-המפקדה הכללית. בין היתר דוגלת הברית במאבק אלים נגד ישראל. ↑
^[2] על חשיבותה של תימן ומאפייני המדינה ראו פרסום מרכז המידע למודיעין וטרור מ-23 בספטמבר 2009 "תימן בעלת החשיבות הגיאו-אסטרטגית, הפכה למוקד התגוששות אזורי נוסף בין איראן לבין סעודיה". ↑
^[3] יצוין כי היחסים בין שיעים לסונים בתימן לא הציתו קונפליקט משמעותי טרם עליית החות'ים. למעשה, שיוך דתי לא היה מרכיב משמעותי בזהות רוב אזרחי תימן לפני מלחמת האזרחים הנוכחית. לעומת זאת, החות'ים הדגישו את התבדלותם מאזרחי תימן הסונים ופעלו לציירם כאויב. מלחמת האזרחים עודדה את ההפרדה בין השיעים לסונים, כאשר הראשונים מזוהים כיום עם השטח שבו שולטים החות'ים בצפון תימן ואילו האחרונים מזוהים עם שאר שטחי המדינה ובעיקר בדרומה ומזרחה. להרחבה ראו: Farea al-Muslimi, "How Sunni-Shia Sectarianism is Poisoning Yemen," Carnegie Middle East Center, December 2015. ↑
^[4] למידע נוסף על הרקע לעלייתם של החות'ים ראו פרסום מרכז המידע למודיעין וטרור מ-11 בדצמבר 2016 "מקומה של שלוחת דאעש בתימן מול גורמי הכוח האחרים הפועלים בה". ↑
^[5] להרחבה בנושא הרקטות והטילים שברשות החות'ים ראו: Ian Williams and Shaan Shaikh, "The Missile War in Yemen," CSIS, June 2020. ↑
^[6] להרחבה אודות כלי הטיס הבלתי מאוישים שברשות החות'ים ראו: "Evolution of UAVs Employed by Houthi Forces in Yemen," CAR, February 2020. ↑
^[7] להרחבה בנושא טילי נ"מ, טילי חוף-ים וכלי שיט מתאבדים ראו: Ian Williams and Shaan Shaikh, "The Missile War in Yemen," CSIS, June 2020 ↑
^[8] החות'ים שייכים לזרם הזידי השיעי ואינם משתייכים לזרם השיעי התרי-עשרי (המרכזי בשיעה) שאליו משתייכת גם איראן. עקב כך, מידת הנאמנות והמחויבות הדתית של החות'ים לאיראן אינה חד-משמעית. זאת בשונה מהקשרים בין איראן לבעלות ברית אחרות כדוגמת חזבאללה והמיליציות הפרו-איראניות השיעיות בעיראק אשר משתייכות לזרם התרי-עשרי. ↑
^[9] ראו פרסום מרכז המידע למודיעין וטרור מ-20 באוגוסט 2018 "קצין בכיר במשמרות המהפכה מודה באופן חריג במעורבות איראנית בירי טילים על-ידי החות'ים בתימן לעבר מכליות נפט סעודיות". ↑
^[10] ניסיונות העברת אמצעי לחימה לחות'ים על ידי איראן מתרחשים באופן תדיר ויש להניח שרבים מהם לא נתפסים. בשנים 2021-2020 סקר צוות מומחים של האו"ם תפיסות של שישה משלוחי נשק מאיראן לתימן. משלוחים אלה כללו כמויות גדולות של אמצעי לחימה כגון: נשק קל, מקלעים כבדים, נשק נגד טנקים וכוונות אופטיות מתקדמות. ראו מסמך האו"ם (עמ'26-32) https://documents-dds-ny.un.org/doc/UNDOC/GEN/N21/415/62/PDF/N2141562.pdf?OpenElement ↑
^[11] החות'ים אומנם מקבלים סיוע כספי משמעותי מאיראן, אך מחזיקים במקביל גם במקורות מימון עצמאיים כמו מיסוי נכסים וסחורות, והברחות של מוצרים כמו דלק ומכירתם בשוק השחור. ראו לדוגמא: Peter Salisbury, "Yemen: National Chaos, Local Order," Middle East and North Africa Programme (Chatham House), December 2017. ↑
^[12] עם הקמתה הורכבה הקואליציה מכוחות מסעודיה, איחוד האמירויות, קטאר, בחריין, כוויית, ירדן, מצרים, סודן, ומרוקו. ↑
^[13] החל משנת 2015 ועד אפריל 2022 ביצעו החות'ים כ-1,000 תקיפות טילים או רקטות ויותר מ-350 תקיפות של כלי טיס בלי מאוישים. עם השנים גדל חלקן של התקיפות באמצעות חימוש מדויק ובשנת 2022 הן היוו 89% מסך התקיפות האוויריות. בין התקיפות האוויריות העיקריות אפשר למנות את התקיפה נגד מתקני הנפט הסעודיים של אראמכו באמצעות טילים ב-22 ביולי 2017, התקפת הטילים על נמל התעופה הבינלאומי בריאד ב-4 בנובמבר 2017, התקפת כלי טיס בלתי מאוישים על נמל התעופה הבינלאומי בדובאי ב-26 ביולי 2018, והתקפה משולבת של טילים וכלי טיס בלתי מאוישים על מתקני נפט של חברת אראמכו בג'דה ב-25 במרץ 2022. להרחבה על המערכה האווירית החות'ית נגד סעודיה ואיחוד האמירויות ראו: ACLED, "Beyond Riyadh: Houthi Cross-Border Aerial Warfare 2015-2022," January 17 2023. ↑
^[14] ב-21 באוקטובר דווח על תקיפה של ד=כלי טיס בלתי מאוישים חות'ים בסמוך למכלית שפרקה נפט במסוף הנפט והגז באלד'בה (al-Dhabba) שבדרום תימן (אלערביה, 22 באוקטובר 2022); ב-8 בנובמבר דווח על תקיפת כלי טיס חות'י במסוף הנפט קנא (Qena) שבדרום תימן (teleSUR English, 10 בנובמבר 2022); וב-21 בנובמבר דווח על תקיפה נוספת באלד'בה (רויטרס, 21 בנובמבר 2022). ↑
^[15] ב-2 בפברואר פרסם פיקוד מרכז של צבא ארה"ב (CENTCOM), האחראי בין השאר על אזור המזרח התיכון, על סיכול ארבעה ניסיונות להעברת אמצעי לחימה לחות'ים על ידי איראן במהלך החודשיים שקדמו לפרסום. ניסיון ההעברה האחרון סוכל על ידי כוחות ארה"ב וצרפת ב-15 בינואר 2023 ובו נתפסו 23 טילי נ"ט מתקדמים, יותר מ-3,000 רובי סער, ויותר מחצי מיליון קליעים (אתר CENTCOM, 1 בפברואר 2023; CNN, 1 בפברואר 2023). ↑
^[16] לסקירה רחבה אודות ההתפתחויות בתימן בשנת 2022 ועל המגעים בין הצדדים ראו: "How Huthi-Saudi Negotiations Will Make or Break Yemen," International Crisis Group, December 29, 2022. ↑
^[17] האופי האנטי-אמריקאי, האנטי-ישראלי והאנטישמי של סיסמת החות'ים מתכתב עם האידיאולוגיה הח'מיניסטית האיראנית ועם הסיסמא המזוהה איתה אשר נשמעת לעיתים קרובות בעצרות באיראן: " מוות לישראל; מוות לאמריקה". ↑
^[18] המרחק בין הגבול הצפוני של תימן ואילת הוא כ- 1,600 ק"מ. ↑
^[19] בשנת 2019 פורסם על ידי החות'ים סרטון בו הם מאיימים בירי טילים על ישראל: https://www.memri.org/tv/houthi-video-threatening-israel-quds-missile-death-america-iran-yemen-lebanon-arab-leaders ↑
^[20] הצהרת דובר הצבא החות'י מ-20 בנובמבר 2019: https://www.memri.org/tv/houthi-military-spokesman-general-saree-ready-confrontation-israel-strikes-hurt-surprise ↑
^[21] הצהרת גורם בממשל החות'י מ-24 בנובמבר 2020: https://www.memri.org/tv/yemen-houthis-mahbashi-developing-missiles-reach-eilat-saudi-aggression-siege-atttacks ↑
^[22] מנהיג החות'ים עבד אלמליכ אלחות'י הכריז בעצמו על נכונות לשלוח לוחמים חות'ים לסייע לחזבאללה במקרה של מלחמה מול ישראל (אלאח'באר, 23 במרץ 2018). ↑

מאמרים נוספים בתחום