קווים לדמותו של מנהיג סוריה החדש: מג’הדיסט למדינאי?

אביב אורג

עיקרים

• ב-8 בדצמבר 2024, כבשו המורדים בהובלת ארגון היא’ת תחריר אלשאם, בהנהגת אחמד אלשרע, המכונה אבו מחמד אלג’ולאני, את דמשק והפילו את משטרו של נשיא סוריה, בשאר אלאסד, אחרי מערכה צבאית של 12 יום. בעקבות זאת, הפך מנהיג היא’ת תחריר אלשאם, לשליט בפועל של סוריה.^[1]
• אחמד אלשרע עבר לאורך חייו שינויים אידיאולוגיים שהובילו אותו מנער שגדל במשפחה מבוססת בסוריה לפעיל ג’האד בשורות אלקאעדה והמדינה האסלאמית בעיראק ועד אחד המנהיגים המובילים של ההתקוממות נגד משטר אלאסד בסוריה. המהפכים שעבר אלשרע התבטאו בעמדות שהציג ביחס לתפיסת הג’האד ובהתנתקות הפומבית מאלקאעדה ומדאעש, לצד שינויים באופן הלבוש והתדמית שהציג בתוך סוריה וכלפי הקהילה הבינלאומית.
• מחקר זה בוחן את הביוגרפיה האישית של אלשרע, את האירועים שהשפיעו עליו ואת אמונותיו ותפישותיו האידיאולוגיות כפי שהתעצבו והשתנו לאורך יותר משני עשורים של פעילות במסגרת תנועות הסלפיה-ג’האדיה והמאבק נגד המשטר הסורי.
• בראייתנו, האמביוולנטיות בעמדות של אלשרע והשינויים בהתנהלותו לאורך השנים נועדו להבטיח את שרידות ארגונו, אך גם הצביעו על גמישותו האידיאולוגית ועל הפרגמטיות הפוליטית שלו. להערכתנו, אלשרע צפוי להמשיך ולהציג את עצמו כאדם פרגמטי כדי להבטיח את התמיכה העממית והבינלאומית בשלטונו המתעצב, אולם עדיין נותר לבחון האם העמדות האידיאולוגיות שאותן גיבש כמנהיג סלפי-ג’האדי יבואו לידי ביטוי גם בהיותו המנהיג הפוליטי של סוריה, ובכללן השאיפה שהביע בעבר להוביל ג’האד כדי “לשחרר את אלאקצא”.

רקע משפחתי

• אחמד אלשרע נולד וגדל במשפחה סונית חילונית, במקורה ממחוז פיק שבגולן הסורי,^[2] אשר שמה דגש על השכלה ומעורבות פוליטית. אחד מבני המשפחה המפורסמים ביותר הוא פארוק אלשרע, בן דודו של אביו של אלשרע, שהיה שר החוץ של סוריה תחת הנשיאים חאפט’ ובשאר אלאסד בשנים 2006-1984, ולאחר מכן שימש סגנו של בשאר אלאסד במשך שמונה שנים (אלבלאדינט, 28 ביולי 2016; אלוטן, 30 ביולי 2016).
• אביו של אלשרע אימץ את אידיאולוגיות השמאל הסוציאליסטי והלאומיות הערבית ששלטו בעולם הערבי של שנות השישים של המאה הקודמת, בהובלת נשיא מצרים גמאל עבד אלנאצר ומפלגת הבעת’ בעיראק. עם זאת, אלשרע האב התנגד לפרשנות הבעת’יסטית הסורית, הפגין נגד שלטון הבעת’ ונכלא, אולם הצליח להימלט לירדן ונעצר גם שם. הוא סולק לעיראק, שם הוא למד כלכלה ומדע המדינה עם התמחות בתחום הנפט.
• בשנת 1967, בעת שהאב למד בעיראק, פרצה מלחמת ששת הימים ורמת הגולן נכבשה על ידי ישראל. בעקבות זאת, משפחת סבו של אלשרע עזבה את ביתה ברמת הגולן. אביו של אלשרע עבר לירדן כדי להצטרף לפדאיון הפלסטינים, אולם לאחר זמן קצר שב לעיראק כדי להשלים את לימודיו. בשנת 1971, הוא חזר לסוריה, אולם נכלא שוב בשל התנגדותו לשלטון. עם שחרורו, ניסה האב להתמודד לפרלמנט אך נכשל. בעקבות זאת, הוא עבר לסעודיה ועבד במשרד הנפט במשך כעשר שנים (PBS, 1 ביוני 2021).
• אחמד אלשרע נולד בריאצ’ בשנת 1982. כאשר היה בן שבע, המשפחה חזרה לסוריה והתיישבה בשכונת אלמאזה בדמשק כאשר אביו של אלשרע שימש יועץ של שר הנפט של סוריה. בהמשך, בעקבות ויכוחים מקצועיים במשרד הנפט הסורי , עזב האב את משרת היועץ פנה לעסקי נדל”ן והמשפחה התפרנסה בעיקר מחנות מכולת בדמשק בבעלות אביו ודודו של אחמד אלשרע (המכון למחקרי ביטחון לאומי, 24 בדצמבר 2024). אמו של אחמד אל שרע עבדה כמורה לגיאוגרפיה בחטיבת הביניים לבנות. (Syria TV, 24 בדצמבר 2023).
• אחמד אלשרע למד בבית ספר תיכון בשכונת אלמאזה בדמשק ותואר כתלמיד חרוץ, אינטליגנטי ויפה תואר, אך גם מופנם ומעט ביישן (Syria TV, 24 בדצמבר 2023). לעתים, הוא גם בסייע בפרנסת המשפחה באמצעות עבודה בחנות המכולת (המכון למחקרי ביטחון לאומי, 24 בדצמבר 2024).

   
אחמד אלשרע בצעירותו (Daraj media, 26 בדצמבר 2024)

ההקצנה הדתית של אלשרע

• בחינת התפתחותו של אחמד אלשרע וכניסתו לפעילות במסגרת ארגונים סלפיים-ג’האדיים תואמת את שלבי ההקצנה האסלאמית שזוהו בקרב צעירים, בעיקר ממדינות המערב, שהצטרפו לג’האד העולמי: ^[3]
  • שלב הפרה-רדיקליזציה: השלב לפני תחילת המסע לעבר פעילות הג’האד. מדובר בגברים צעירים, ממשפחות חילוניות וללא קשר מהותי עם הדת, נורמטיביים, אשר עובדים בעבודות רגילות, מבלים את שעות הפנאי במקומות בילוי רגילים וללא רקע פלילי.
  • שלב חיפוש הזהות העצמית: שלב זה מתחיל בדרך כלל במשבר אישי שחווה הפרט, אשר מתעל אותו לחיפוש אחר דרך, כיוון, השקפת עולם וזהות עצמית חדשים מבחינה חברתית, פוליטית ואידיאולוגית וגיבושה.
  • שלב האינדוקטרינציה: גיבוש ועיצוב הדרך האידיאולוגית החדשה שבחר הפרט באמצעות “בתי גידול” דתיים המקדמים את האידיאולוגיה הסלפית והסלפית-ג’יהאדית, כדוגמת מסגדים, מרכזים אסלאמיים וקבוצות לימוד דתיות. שלב זה מתאפיין בריחוק גובר והולך של הפרט ממשפחתו, ומחוגיו החברתיים הישנים, עד לכדי ניתוקם.
  • שלב הג’האד: הפרט מחליט להקדיש את עצמו ואף להקריב את חייו לפעילות מיליטנטית במסגרת הג’האד העולמי ונגד “אויביו” ברחבי העולם.
• שלב חיפוש הזהות העצמית של אלשרע החל במשבר אישי, כאשר לקראת סיום לימודיו בתיכון עומר בין עבד אלעזיז בדמשק, הוא התאהב בנערה עלאווית בת גילו. הוריו התנגדו לקשר, וביחד עם הורי הנערה הביאו לסיומו Middle East Eye) , 22 ביוני 2021). בעקבות זאת, התפתח תהליך ריחוק וניכור בין אלשרע למשפחתו , שבא לידי ביטוי גם בירידה משמעותית בלימודיו ובציונים (Syria TV, 24 בדצמבר 2023).
• שני אירועים נוספים שהתרחשו באותה עת בזירה האזורית המזרח תיכונית ובזירה הבינלאומית המריצו וזירזו את תהליך ההקצנה של אלשרע (PBS, 1 ביוני 2021):
  • פרוץ אינתיפאצ’ת אלאקצא בשנת 2000: אלשרע סיפר כי הוא חיפש דרך למלא את חובתו ולסייע בהגנת “אנשים המדוכאים בידי פולשים וכובשים”. הוא הודה כי על אף חילוקי דעות אידיאולוגיים, אביו השפיע עליו בכל הנוגע ל”אהבה לפלסטין” והרצון להגן על הפלסטינים.
  • מתקפת ה-11 בספטמבר 2001 של אלקאעדה בארה”ב: לפי אלשרע, כל מי שחי בעולם הערבי או האסלאמי באותה תקופה שמח על המתקפה.

על רקע אירועים אלה, אלשרע התקרב לדת ולאימוץ האידיאולוגיה הסלפית והסלפית-ג’האדית. הוא החל להשתתף בפגישות דיסקרטיות בעלות אופי דתי במקומות שונים ברחבי דמשק והצטרף לקבוצות לימוד דתיות. כמו כן, הוא גידל זקן, אימץ לבוש אסלאמי מסורתי וניסה לחקות את סגנון החיים והלבוש של מנהיג אלקאעדה, אסאמה בן לאדןSyria TV) , 24 דצמבר 2023).

פעילות אלשרע בעיראק

• לאחר מתקפת ה-11 בספטמבר, הכריז נשיא ארה”ב, ג’ורג’ בוש, על מערכה עולמית נגד הטרור, במסגרתה כוחותיה פלשו לאפגניסטאן באוקטובר 2001, ולאחר מכן לעיראק במרץ 2003. על רקע ההיערכות האמריקאית לפלישה לעיראק, קרא נשיא סוריה, בשאר אלאסד, לצעירים לצאת ולהילחם נגד האמריקאים, ואף הקים תשתית לוגיסטית על אדמת סוריה, שאפשרה גיוס ושינוע של פעילים לעיראק.
• אלשרע ניצל את התשתית הסורית כדי להגיע לבגדאד, כשלושה שבועות לפני תחילת הפלישה האמריקאית. תחילה, הוא הצטרף לארגון הג’האדיסטי סריאת אלמג’אהידין” שנלחם באלמוצל (מוסול).^[4] בשנת 2004, הוא הצטרף לארגון אלקאעדה בעיראק (AQI) בהנהגתו של אבו מצעב אלזרקאויSyria TV) , 24 דצמבר 2023). לטענת אלשרע, הוא מעולם לא פגש את אלזרקאוי, ואף התנגד לשימוש שעשה אלזרקאוי בטקטיקות של הרג ההמונים שפגעו גם בחפים מפשע, אולם הוא נותר מחויב לאידיאולוגיית הג’האד והתקדם מהר בשורות הארגון. לפי המודיעין האמריקאי, אלשרע פיקד על אחד התאים בארגון והיה חלק מהמעגל הראשון ברשת הפיקוד ההירארכית (PBS, 1 ביוני 2021).
• בסוף שנת 2004, נעצר אלג’ולאני על ידי הכוחות האמריקאיים ושהה במעצר במחנה בוקה עד סוף שנת 2010. במהלך מעצרו, הוא כתב מסה בת חמישים עמודים שהסבירה כיצד לקיים ג’האד בסוריה, וגם הרצה לעצירים על “התפישות האמיתיות”, כהגדרתו, של האסלאם והג’האד, בניגוד למי שלדבריו קידמו “רעיונות שגויים” ואילצו אחרים להתנהג “בדרך מסוימת”. כמו כן, ניצל את תקופת המעצר הארוכה כדי ליצור קשרים עם מנהיגי הג’האד בעיראק ששהו עמו במעצר ואשר לאחר שחרורם מילאו תפקידים בכירים בהנהגת ארגון המדינה האסלאמית בעיראק (ISI), הגלגול החדש של שלוחת אלקאעדה, כעת תחת הנהגתו של אבו בכר אלבע’דאדי (PBS, 1 ביוני 2021; Syria TV, 24 בדצמבר 2023).^[5] בשנים אלה, אימץ אלשרע את הכינוי אבו מחמד אלג’ולאני כדי לסמן את מוצאו המשפחתי מהגולן.

המעבר לסוריה והקמת ג’בהת אלנצרה^[6]

• עם שחרורו ממתקן הכליאה, יצר אלשרע קשר עם אבו מסלם אלתרכמאני, אותו הכיר במהלך המעצר ואשר מונה לאמיר של מחוז נינוה במסגרת ארגון המדינה האסלאמית של עיראק. לפי עצתו של אלתרכמאני, שלח אלשרע מכתב לאלבע’דאדי, בו פירט את משנתו לגבי סוריה וצירף את המסה שכתב בכלא. על רקע גל המחאה והמהפכות שפרצו בעולם הערבי בסוף 2010, ובהן פרוץ ההתקוממות נגד משטר אלאסד בסוריה במרץ 2011, קיבל אלבע’דאדי קיבל את הרעיון של אלשרע. השניים גם נפגשו באופן אישי, אולם אלשרע הודה כי לא התרשם מאישיותו ומיכולותיו (PBS, 1 ביוני 2021; אלג’זירה, 18 בדצמבר 2013). לטענת אלשרע, על אף שהוא לא הסכים עם התפישות שקידם אלבע’דאדי ועם שיטות הפעולה, הוא הבין כי כדי לקדם את שאיפותיו ביחס לסוריה ולקבל מימון וכוח אדם, עליו לשתף פעולה עם ארגון המדינה האסלאמית שהיה החזק מבין ארגוני הג’האד (PBS, 1 ביוני 2021).
• באוגוסט 2011, כשברשותו סכום של שישים אלף דולר, אלשרע חצה את הגבול מעיראק לסוריה עם שישה לוחמים נוספים של ארגון המדינה האסלאמית, מרביתם סורים שנבחרו על ידו באופן אישי, והחל בארגון תשתית ג’האד חדשה ובגיוס פעילים מקומיים. צוות המשימה פעל תחת הכינוי ג’בהת אלנצרה לאהל אלשאם (חזית התמיכה בעם הלבנט), או בקיצור ג’בהת אלנצרה, והאסטרטגיה הייתה לפגוע בכוחות משטר אלאסד במקומות רבים ככל שניתן.
• הפעולה המבצעית הראשונה של ג’בהת אלנצרה בוצעה בסוף דצמבר 2011, כאשר שני מחבלים מתאבדים פוצצו עצמם במתקנים של המודיעין הסורי בפרברי דמשק. חודש מאוחר יותר, הודיע הארגון פומבית על הקמתו ככוח ג’האדי-סלפי והכריז מלחמה על משטר אלאסד. אלשרע הודה כי הוא היה מוותר על השימוש בפיגועי התאבדות אם היו עומדים לרשותו מטוסים או ארטילריה (PBS, 1 ביוני 2021).
• בהתאם לאסטרטגיה שהתווה אלשרע, במטרה להקים בסוריה מדינה אסלאמית על פי חוקי השריעה, בכל מקום ששוחרר משליטת המשטר הסורי הוקמה ועדת שריעה שהייתה אחראית לניהול האזרחי של האזור באמצעות מחלקות משנה נושאיות, כדוגמת מחלקת הביטחון, מחלקה משפטית ומחלקה אזרחית שדאגה לספק את הצרכים הבסיסיים של האזרחים. אלשרע הקפיד שבוועדות השריעה יהיו נציגים מקבוצות לוחמים נוספות ולא רק מג’בהת אלנצרה.
• בריאיון ראשון לתקשורת, שהעניק לאלג’זירה כשפניו מוסתרות, הוא ציין כי ג’בהת אלנצרה אינה שואפת להיות השליטה היחידה של סוריה, וכי אם היא תשתלט על דמשק, יתכנסו חכמי הדת של אזור הלבנט כדי לגבש תוכנית לניהול המדינה ברוח אסלאמית, על פי חוקי השריעה. הוא הוסיף כי מיעוטים חיים תחת שלטון אסלאמי כבר יותר מ-1,400 שנה וכי האסלאם מתייחס אליהם בצורה שווה וזכויותיהם יישמרו (אלג’זירה, 18 בדצמבר 2013).

העימות מול אלבע’דאדי והפיצול מדאעש

• בתוך זמן קצר מתחילת פעילותה, הפכה ג’בהת אלנצרה לאחד הארגונים הבולטים בקרב מתנגדי המשטר בסוריה. הארגון הצליח להשתלט על אזורים נרחבים ולרשום פגיעות משמעותיות בכוחות המשטר הסורי, כרת בריתות עם ארגונים מקומיים והצליח לגייס פעילים רבים, תוך שהוא שם דגש על פעילות אזרחית והימנעות משימוש בשיטות לחימה וטרור אכזריות שאפיינו את ארגון המדינה האסלאמית בעיראק. כמו כן, ג’בהת אלנצרה הצליחה לצבור הון באמצעות תרומות, ביזת מפעלים ובתי חרושת וקבלת כופר עבור חטופים.
• על אף שג’בהת אלנצרה עדיין השתייכה לארגון המדינה האסלאמית בעיראק והעבירה אליו חלק מרווחיה, הפופולריות הגואה של אלשרע והארגון הסורי לא נעלמה מעיניו של אבו בכר אלבע’דאדי. באפריל 2013, הודיע אלבע’דאדי באופן חד צדדי על הכפפת ג’בהת אלנצרה לארגון המדינה האסלאמית בעיראק והקמת ארגון משותף בשם המדינה האיסלאמית בעיראק ואלשאם-דאעש (ISIS). אלשרע, שראה במהלך של אלבע’דאדי פגיעה באינטרס שלו לקדם קשרים עם ארגוני המורדים בסוריה ללא הבלטת האידיאולוגיה הג’האדיסטית שלו, הכריז יממה מאוחר יותר על נאמנות לאלקאעדה ולמנהיגו אימן אלט’ואהרי. במאי 2013, לאחר ניסיונות גישור כושלים, הודיע אלט’ואהרי על הפרדה בין זירת סוריה לזירת עיראק, כאשר כל אחד מהארגונים הפך לשלוחה המקומית של אלקאעדה בזירה שבה פעל.
• הכרעתו של אלט’ואהרי עוררה את כעסו על אלבע’דאדי שהחליט לקרוא תיגר על מנהיגות אלט’ואהרי בראש מחנה הג’האד העולמי. ביוני 2014, הכריז אלבע’דאדי על הקמת ח’ליפות “המדינה האסלאמית” ועל עצמו כח’ליף ויצר פילוג חסר תקדים בזירת הסלפיה-ג’האדיה בין דאעש לבין אלקאעדה. בעקבות זאת, פרצו בסוריה עימותים אלימים בין תומכי דאעש לבין שאר ארגוני המורדים, ובהם ג’בהת אלנצרה.
• על אף שג’בהת אלנצרה עדיין השתייך לאלקאעדה, אלשרע פעל לתמרן בין הזהות הסלפית-ג’האדיסטית לבין הזהות הלאומית-סורית, אולם על רקע ההתאוששות של צבא סוריה והתמיכה שמשטר אלאסד קיבל מאיראן, חזבאללה וסוריה נגד המורדים, אלשרע התמקד בפעילות בזירה הסורית על חשבון קשריו עם אלקאעדה, וזאת תוך הסוואת הממד הסלפי-ג’האדיסטי של הארגון. בין השאר, הוא גייס פעילים סורים, הגביר את שיתוף הפעולה המבצעי והלוגיסטי עם ארגונים מקומיים, חלקם בעלי אידיאולוגיה חילונית ובראשם צבא סוריה החופשית, ומיקד את פעילותו המבצעית נגד שלטון אלאסד ודאעש. במקביל, התקיפות האוויריות האמריקאיות נגד ג’בהת אלנצרה, שהוכנס לרשימת ארגוני הטרור, הובילה את אלשרע להתרחק מסממנים המזוהים עם אלקאעדה והסלפיה-ג’האדיה. ארה”ב גם הציבה פרס של עשרה מיליון דולר על ראשו של אלשרע.^[7]
• בריאיון שהעניק במאי 2015, הציג אלשרע את האידיאולוגיה “המעודכנת” שלו, שהבליטה את נטייתו הלאומית-סורית על חשבון הג’האד העולמי. הוא הדגיש כי הארגון נלחם רק בתוך סוריה ונגד חזבאללה, שמסייע למשטר אלאסד, וכי ההנחיה היא להימנע מביצוע תקיפות נגד ארה”ב והמערב משטח סוריה. בנוסף, הדגיש אלשרע כי ג’בהת אלנצרה נלחם רק נגד מי שנלחם בו, וכי אם העלאווים יתנערו ממשטר אלאסד ויניחו את כלי נשקם, הם אף יזכו להגנה. כמו כן, הוא ציין כי הם לא במלחמה עם הנוצרים וכי מוסלמים חילונים אינם כופרים בראייתו (אלג’זירה, 27 במאי 2015). בריאיון נוסף, הוא ציין כי הכורדים הם מוסלמים והם חלק מסוריה (Orient News TV, 12 בדצמבר 2015).

• לצד זאת, אלשרע המשיך לקדם מסרים ברוח הסלפיה-ג’האדיה.^[8] בין השאר, הוא ציין כי האחים המוסלמים טועים בגישתם ויפנו למאבק מזוין ולג’האד.^[9] הוא נתן כדוגמה את מחמד מורסי, איש האחים המוסלמים שניצח בבחירות אחרי הפלת משטר מבארכ במצרים (2012), שלטענתו נקט במדיניות שנוגדת את האסלאם כמו הקמת פרלמנט והכרה בהסכמי קמפ דיויד, ובסופו של דבר הודח על ידי צבא מצרים. כמו כן, הוא הדגיש כי הוא ואנשיו לא יוותרו על עקרונותיהם וימשיכו לדבוק בשאיפה ליישום חוקי השריעה, וגם ימשיכו בג’האד ובמלחמה נגד אויב שתוקף אותם (אלג’זירה, 3 ביוני 2015).

ההתנתקות מאלקאעדה

• התאוששות צבא אלאסד בתמיכתן המשמעותית של חזבאללה, איראן ורוסיה אילצו את אלשרע להכריע בין זהותו הסלפית-ג’האדית לזו הלאומית-סורית של ארגונו. על רקע מגעים לאיחוד בין קבוצות מורדים סוריות לנוכח הסיוע הרוסי למשטר אלאסד, הייתה הבנה כי אבן הנגף שמקשה על שיתוף הפעולה היא חוסר הבהירות של קשרי ג’בהת אלנצרה עם אלקאעדה. בשל כך, תומכי האיחוד בתוך ג’בהת אלנצרה הציבו אולטימטום בפני אלשרע להתנתק לחלוטין מאלקאעדה.
• ביולי 2016, לאחר שקיבל את ברכת אלט’ואהרי להתנתק מאלקאעדה כדי לאפשר לג’בהת אלנצרה להתמקד במערכה בסוריה ולהתמזג עם ארגונים אסלאמיים מקומיים, התייצב אלשרע לראשונה בפומבי והכריז על התנתקות מאלקאעדה ועל הקמת ג’בהת פתח אלשאם (חזית הניצחון בלבנט). הוא הדגיש כי הארגון החדש ימשיך לפעול למען האסלאם והחלת השריעה לצד איחוד כל הכוחות הלוחמים בסוריה להפלת שלטון אלאסד והגנה על הג’האד.^[10]

• מלבד הרצון לקדם את קשריו עם ארגונים מקומיים, אלשרע ביקש להרגיע את ארה”ב ומדינות המערב כי הוא מתמקד רק במאבק בתוך סוריה ולא בקידום טרור בחו”ל. עם זאת, על אף שהמהלך קיבל לכאורה את הסכמת אלט’ואהרי, חלק מנאמני אלקאעדה פרשו מג’בהת פתח אלשאם פרשו במחאה על הניתוק מארגון הגג. כמו כן, ארגוני מורדים בסוריה, ובראשם אחראר אלשאם, עדיין הסתייגו מניסיונות האיחוד שהוביל אלשרע, ובעקבות זאת פרצו עימותים אלימים בין הצדדים.
• ב-28 בינואר 2017, הכריז אלשרע על הקמת ארגון חדש, היא’ת תחריר אלשאם, שהיווה מיזוג של ג’בהת פתח אלשאם עם ארבעה ארגוני מורדים בולטים נוספים (תנועת נור אלדין אלזנכי, לואא’ אלחק, ג’בהת אנצאר אלדין וג’יש אלסנה). הקמת הארגון החדש יצרה טריז סופי בין אלשרע לאלקאעדה, בעיקר על רקע התקרבות אלשרע לתורכיה החילונית. לאחר ניסיונות פיוס וגישור כושלים, כולל במעורבות של פוסקי דת אסלאמיים, הודיע אלט’והארי רשמית על כך שהארגון הסורי התנתק לחלוטין מאלקאעדה. בעקבות זאת, חלק תומכי הקו הג’האדי הנוקשה פרשו מהארגון המאוחד החדש והקימו את ארגון חראס אלדין שהפך להיות לשלוחת אלקאעדה בסוריה.
• על אף הבחירה בפעילות הלאומית-הסורית, המשיך אלשרע להשתמש גם בתכנים ג’האדיים וכלל אסלאמיים המזוהים עם אלקאעדה. בסרטון שפרסמה זרוע תקשורת המזוהה עם היא’ת תחריר אלשאם בינואר 2018, הוא עודד את אנשיו באומרו כי “נגיע לא רק לדמשק, אלא גם ירושלים מחכה לנו”. הוא הוסיף כי הם ביססו את עצמם בתור לוחמי ג’האד נבחרים, מתוך מיליארדי בני אדם (ממר”י, 27 בינואר 2018). עם זאת, הוא הסביר כי התקיפות נגד הבסיס הרוסי חמימים נובע מתמיכת רוסיה במשטר אלאסד ובסיוע להרג סורים ולא כחלק ממאבק כלל אסלאמי בכופרים (ממר”י, 27 במאי 2019).

     
מימין: אלשרע בשיחה עם פעילי היא’ת תחריר אלשאם (ערוץ היוטיוב של אורינט ניוז, 30 בנובמבר 2017). משמאל: אלשרע בתכנון פעילות בחדר המבצעים (דף הפייסבוק של שאהד עיאן חלב, 24 במרץ 2017)

• תחת הנהגת אלשרע, הפך היא’ת תחריר אלשאם לארגון הדומיננטי במובלעת בחסות תורכית שהוקמה באזור אדלב שבצפון-מערב סוריה, כחלק מהמאמצים לסיים את מלחמת האזרחים. הארגון הקים תשתיות אזרחיות-מנהלתיות תחת פיקוח של “ממשלת ההצלה הסורית”, כולל הנפקת תעודות זהות. אלשרע גם הבטיח למיעוטים (כורדים, דרוזים ונוצרים) שחיו באזורים שתחת שליטת הארגון כי הם חלק חשוב ובלתי נפרד מהמדינה הסורית, התחייב לשמור על זכויותיהם ואף החזיר להם במקרים מסוימים נכסים אשר נלקחו מהם בעבר. לצד זאת, הארגון גם הואשם בפגיעה בזכויות אדם ואזרח (ניו יורק טיימס, 2 בדצמבר 2024).
• האמביוולנטיות שאפיינה את דרכו של אלשרע נמשכה גם באדלב. הוא הבהיר כי החברה צריכה להתנהל בהתאם לחוקי השריעה וכי לדמוקרטיה אין כל נגיעה במשנתו, אולם גם הדגיש כי לנשים יש זכויות והתהדר בכך ששני שלישים מכלל הסטודנטים באוניברסיטאות בשטחים “המשוחררים” באדלב הן נשים (PBS, 1 יוני 2021). על אף שאלשרע ניסה להשליט באדלב מוטיבים שמרניים ברוח השריעה האסלאמית, הוא נמנע לאורך כל השנים מאכיפה אפקטיבית של חוקי השריעה והאסלאם; הוא לא כפה לבישת ניקאב לנשים, גם אם בה בעת כן הקפיד על לבישת חג’אב. הוא גם אפשר עירוב בין גברים ונשים במרכזי קניות ומסעדות, בעוד ההפרדה המגדרית כן נאכפה בבתי ספר; לאורך השנים, גם מיתן אלשרע את השימוש בעונשים פיזיים, דוגמת הכאה וסקילה, בניגוד לשימוש שעשו פעילי הסלפיה-ג’האדיה (Middle East eye, 4 בדצמבר 2024).
• במקביל, אלשרע הציג תדמית מתונה יותר, הן כלפי התושבים והן כלפי הזירה הבינלאומית, ובעיקר כלפי ארה”ב והמערב, כולל במעבר ללבוש אזרחי וויתור על סממנים אסלאמיים מובהקים. בריאיון ראשון לתקשורת המערבית, הוא הסביר כי ההחלטה האמריקאית להגדיר אותו כטרוריסט שגויה ולא הגונה. הוא גם הדגיש כי הסתיימה מעורבות ארגונו עם אלקאעדה, וכי למרות שורשיו האידיאולוגיים מבית מדרשה של הסלפיה-ג’האדיה, הוא לא תומך בהקמת ח’ליפות אסלאמית. לדבריו, הקשר שלו עם ארגוני ג’האד עולמי התנהל בקונטקסט הרחב יותר של האירועים בשלושים השנים האחרונות, בו נשלט האזור על ידי שליטים טוטליטריים בעלי אגרוף ברזל (PBS, 1 ביוני 2021).

     
מימין: אלשרע עם פעילים באדלב (בלאדי ניוז, 1 ביוני 2020).
משמאל: אלשרע בטקס חנוכת הדרך בין חלב לבאב אלהוא (The Syrian Observer, 10 בינואר 2022)

אלשרע בראשות הנהגת סוריה

• היחסים שביסס אלשרע באדלב עם תורכיה ועם גורמי כוח סוריים שנהנו מחסותה של אנקרה, ובראשם צבא סוריה הלאומי, ביססו את המעמד של היא’ת תחריר אלשאם כארגון המוביל מבין מתנגדי משטר אלאסד וסיפקו את הבסיס לשיתוף הפעולה שהוביל מבצע “הרתעת התוקפנות” שהחל ב-27 בנובמבר 2024 והושלם עם כיבוש דמשק והפלת משטר אלאסד ב-8 בדצמבר 2024.^[11]

   
מימין: אלשרע עם הגעתו לחלב לאחר השחרור (ערוץ הטלגרם של המפקדה הכללית-סוריה, 4 בדצמבר 2024). משמאל: אלשרע עם הגעתו לדמשק (ערוץ הטלגרם של המפקדה הכללית-סוריה, 9 בדצמבר 2024)

• אלשרע יישם את המודל השלטוני שהיה תקף באדלב לכל השטחים בשליטת המהפכנים בסוריה. ממשלת ההצלה הסורית הפכה לבסיס לממשלה הזמנית שאמורה לשלוט לפחות עד מרץ 2025, ובנוסף הוקמו ועדות נושאיות לטיפול בעניינים האזרחיים במחוזות השונים, בהן פינוי אשפה, אספקת חשמל מים ולחם לאזרחים, ייצוב המרחב הציבורי נוכח האנרכיה שהייתה רווחת בתקופת משטר אלאסד, השבת רכוש גנוב לבעליו, איסוף כלי נשק והבטחת מתן השירותים לאזרח (Daraa24, 23 בדצמבר 2024).
• כמנהיג החדש של סוריה, אלשרע המשיך להציג עמדות פרגמטיות כלפי פנים וכלפי חוץ, ואף ויתר על הכינוי אבו מחמד אלג’ולאני. הוא פנה למיעוטים הכורדים, דרוזים והנוצרים והדגיש כי הם חלק חשוב ובלתי נפרד מהמדינה הסורית, התחייב לשמור על זכויותיהם, ובמקרים מסוימים גם הורה להחזיר להם נכסים שנלקחו מהם בעבר. כמו כן, אלשרע קרא לכינונם של חוקים על ידי העם באמצעות גופים כדוגמת מועצה מייעצת ומועצת שורא (CNN, 6 בדצמבר 2024; אלחדת’, 29 בדצמבר 2024). אלשרע גם ציין כי השלטון חייב להתקיים תחת כנפי השריעה האסלאמית, אך לא על פי הסטנדרטים של דאעש או של סעודיה (Middle East Eye, 4 בדצמבר 2024).
• כמו כן, מאז תפיסת השלטון, אלשרע אירח פגישות עם משלחות זרות בכירות, בעיקר מהעולם הערבי, אך גם מארה”ב, תורכיה ואוקראינה, בהן הציג את רצונו לקדם עידן חדש בסוריה שייתן מקום לכל העדות והמיעוטים וירחיק את המדינה מעימותים צבאיים. כדי לבסס את מעמדו החדש, החליף אלשרע את מדי הצבא, אותם לבש במהלך מבצע “הרתעת התוקפנות”, בחליפות מחויטות ומעונבות (ערוץ הטלגרם של המפקדה הכללית-סוריה, 9 בדצמבר 2024 – 1 בינואר 2025).

    
מימין: אלשרע בפגישה עם משלחת בריטית בארמון הנשיאות בדמשק (ערוץ הטלגרם של המפקדה הכללית-סוריה 16 בדצמבר 2024). משמאל: אלשרע (לראשונה בחליפה ועניבה) בפגישה עם שר החוץ התורכי (ערוץ הטלגרם של המפקדה הכללית-סוריה, 22 בדצמבר 2024)

• עוזרת מזכיר המדינה האמריקאי, ברברה ליף, אמרה לאחר פגישתה עם אלשרע כי היא התרשמה מהפרגמטיות שלו (בי-בי-סי, 20 בדצמבר 2024). כמו כן, גולים סורים שנפגשו עם אלשרע, בהם רופאים, אנשי עסקים ובכירים בתעשיית ההייטק בארה”ב, ציינו כי התרשמו מאוד מאישיותו ומרצינות כוונותיו. ד”ר טארק כתלה סיכם כי לאלשרע יש “השקפה, חזון ואסטרטגיה נהדרים. הוא נואם מהשורה הראשונה ומדינאי דגול. הוא קורא הרבה ומתעניין בטכנולוגיה ובפרויקטים לפיתוח. כל מי שנכח בחדר, מכל גווני הקשת, מדתי ועד ליברלי, העריץ את מה שהיה לו לומר לנו” (סוכנות הידיעות הסורית, 26 בדצמבר 2024).

יחסו של אלשרע לישראל וליהודים

• אלשרע הודה כי יש לו “אהבה לפלסטין” וכי הוא תומך בהגנה על פלסטינים. עם זאת, על אף המקום המרכזי של מדינת ישראל והיהודים באידיאולוגיה הסלפית-ג’האדית, הוא כמעט לא התייחס ישירות לסוגיה לאורך שנות פעילותו במסגרת ארגוני הג’האד. להלן דוגמאות בולטות להתבטאויות הבודדות שבהן התייחס לישראל וליהודים, בתקופת ג’בהת אלנצרה:
  • בנאום ביולי 2014, הוא אמר לאנשיו כי “אין שום דבר שמפריד בינינו לבין היהודים חוץ מגדר של כמה מטרים על שטח עצום, ואם היינו רוצים לזרוק עליהם, היינו זורקים”. הוא הוסיף כי מאז הצהרת בלפור ב-1920, האומה המוסלמית סופגת השפלות, וכעת המוסלמים מחכים ללוחמי ג’בהת אלנצרה כדי שישלימו את המשימה ויילחמו ביהודים. הוא הדגיש כי קודם יש להיפטר ממשטר אלאסד לפני שיעברו אל היהודים ופנה ללוחמיו בשאלה: “האם תישארו אתנו עד שנשחרר את אלקצא?”.
  • בנאום בספטמבר 2014, הוא טען כי “פלסטין וירדן” נמצאות בידיים של היהודים מאחר שהכוחות שהובסו על ידי האסלאם מנסים לשרטט מפה חדשה של הסכסוך באזור ולחלק את השליטה. לדבריו, כל התערבות צבאית נגד המוסלמים תיפגש עם הר געש שיתפרץ מעמי האזור.
  • בריאיון הטלוויזיוני הראשון שלו בשנת 2015, הוא ציין כי היהודים נמצאים ב”פלסטין” באמתלה שהם חיו שם לפני 3,500 שנה ועל כן עבורם זו “הארץ המובטחת”. כמו כן, הוא ציין כי “פלסטין” היא לב העולם, וכי “הכנפיים” שלה הם מצרים והלבנט, ומי ששולט שם מחזיק במושכות של דברים רבים בעולם, וזו הסיבה ש”כוחות מסומים” שולטים באזור (אלג’זירה, 6 ביוני 2015).
• לאחר השלמת המהפכה בסוריה, ועל רקע פעילות צה”ל באזור החיץ ברמת הגולן והתקיפות האוויריות הישראליות נגד מתקנים ביטחוניים ברחבי סוריה, הדגיש אלשרע, שלאחר הפלת שלטון אלאסד, אין לישראל שום תירוץ לתקוף טריטוריה סורית וקרא להתערבות דיפלומטית שתביא להפסקת ההפרות באזור. עם זאת, הוא הביע את רצונו להימנע מסכסוך עם ישראל בטיעון שסוריה מותשת משנים של לחימה וכי הוא רוצה להתמקד בבניית המדינה (Syria TV, 14 בדצמבר 2024).
• גיבוש המדיניות מול ישראל כמו גם נושאים נוספים, ימתינו ככל הנראה עד לסיום תקופת המעבר וייצוב השלטון. אז יידרש אל שרע לפערים שבין התדמית המתונה שהוא מנסה לשוות לעצמו לעברו הג’יהאדי ולהימצאות גורמי ג’יהאד עולמי רדיקליים בקואליציה הצבאית שיצר באדליב בעיקר בהקשר הישראלי.
• נראה שבשלב זה, ישראל ממשיכה בפעילויות המנע והמגננה שהיא מבצעת באזור החיץ ברמת הגולן ובחרמון הסורי לצד השמדת אמל”ח ייעודי שנשאר ממשטר בשאר אלאסד ברחבי סוריה.

נספח: משנתו האידיאולוגית של אלשרע^[12]

• אחמד אלשרע אינו רק מנהיג צבאי ופוליטי, אלא מתהדר בתואר שיח’ או “השיח’ הכובש” (אלשיח’ אלפאתח), בעל מאפיינים של סמכות דתית. עם זאת, ככל הידוע, אין לו השכלה דתית מסודרת והוא רכש את הידע הדתי שלו בלמידה עצמית.^[13] אלשרע אינו מתיימר להיות הסמכות הדתית העליונה בארגונו, ולדבריו יש לארגון אנשי דת שונים, עמם נערכות התייעצויות בסוגיות הלכתיות, כאשר אף אחד מאנשי הדת לא נהנה ממעמד של סמכות על (מרג’עיה דינייה).
• אלשרע לא פרסם ספרות דתית, אולם ניתן לעמוד על השקפת עולמו הדתית באמצעות הודעות ופרסומים מטעמו, ראיונות שנערכו עמו והקלטות של דבריו שפורסמו באתרים המזוהים עד שנת 2019, טרם הפיכתו של אלשרע למנהיג פוליטי פרגמטי לכאורה.^[14] להלן חלק מהשקפותיו הבסיסיות:
  • הקמת מדינה הנשלטת על ידי חוקי השריעה: המטרה העיקרית שאליה יש לשאוף היא הקמת מדינה אסלאמית “טהורה” הנשלטת על פי חוקי ההלכה האסלאמית – השריעה, המבטאת את חוקי האל – וזאת באמצעות דרך הג’האד וההקרבה. חקיקה המנוגדת לשריעה היא מעשה ידי אדם ולכן פסולה, ומכאן גם ההתנגדות שהביע אלשרע לחילוניות ולדמוקרטיה המערבית המאפשרת זאת. כשיטת שלטון, הוא דגל בעקרון ההתייעצות (השורא) ששורשיו מצויים בתקופת הנביא מחמד. לטענתו, אם המוסלמים הסונים יתאחדו סביב ספר האלוהים, אין כוח בעולם שיוכל לעמוד בפניהם. כדי להשיג זאת, יש להיפטר ממנהיגי המדינות הערביות והמוסלמיות (המוגדרים כ”טואע’ית” – עריצים) המשרתים את המערב ואת היהודים ומדכאים את עמיהם.
  • הקמת ח’ליפות כלל-אסלאמית: זו מטרה ראויה, אולם הדרך בה ניסתה דאעש ליישם זאת היא שגויה. לפי אלשרע, דאעש הקימה את מדינת הח’ליפות באופן לא חוקי מבחינה הלכתית, הכריחה את כל האנשים להצטרף אליה ופעלה נגד שאר התנועות האסלאמיות. הדרך האמיתית להקמת הח’ליפות, לפי אלשרע, עוברת, תחילה בהקמת מדינת מופת אסלאמית על אדמת אלשאם (סוריה הגדולה).
  • סוגיית התכפיר (הגדרת מוסלמים אחרים ככופרים): לפי אלשרע, הגדרת מוסלמים ככופרים היא עניין הלכתי ויש להשאירה בידי אנשי הדת, ועל כן תנועתו אינה עוסקת בתכפיר של מוסלמים אחרים. זהו ההבדל העיקרי בינה לבין דאעש, שכמו החוארג’ (קבוצה פנאטית מראשית ימי האסלאם) עוסקת בתכפיר של מוסלמים אחרים ללא בסיס הלכתי. כמו כן, הוא ציין כי להגדיר חברות שלמות (למשל, החברה המצרית או החברה הסורית) ככופרות. בראייתו, אלה חברות מוסלמיות לכל דבר שיש בהן חריגים, אותם ניתן להגדיר ככופרים.
  • היחס לאיראן ולשיעים: העוינות לשיעה, לאיראן, ולשלוחותיה במזרח התיכון היא מוטיב מרכזי אצל אלשרע. לפי הניתוח שלו, השאיפה האיראנית לשלוט באזור היא בעלת היסטוריה של אלפי שנים. עד המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979, המוטיבציה הייתה בשל הזהות הפרסית הנבדלת, ולאחר מכן הדגש עבר לזהות השיעית הנבדלת ומתוך הרצון להפוך את האוכלוסייה לשיעית (תשיוע). כמקובל בזרם הסלפי-ג’האדי, אלשרע השתמש לתיאור השיעים בביטוי הגנאי “ראפיצ’ון”, הסרבנים שדחו את בכורתם של שלושת הח’ליפים הראשונים וטענו לזכות הראשונים של עלי אבן אבי טאלב.
  • מעמד הדרוזים והעלוים: אלשרע התייחס לדרוזים ולעלוים כמי שהוציאו עצמם מכלל האסלאם וחטאו ב”שירכ” (פוליתאיזם, עבודת אלילים), דוגמת ייחוס קדושה לקברים. לטענתו, נשלחו אליהם שליחים שהסבירו להם את טעויותיהם ההלכתיות כדי שיחזרו בהם, והם אכן עשו כך.
  • יחס לנוצרים: אלשרע ציין כי אנשיו אינם נלחמים במי שאינו נלחם בהם, אבל על בעלי היכולת מביניהם לשלם את מס הגולגולת (ג’זיה) שאמור להיות מושת במדינות אסלאמיות על המיעוטים המונותאיסטים – היהודים והנוצרים.
  • יחס לאחים המוסלמים: דרכם של האחים המוסלמים שגויה משום שהם בחרו לחבור למערב, להילחם בתנועות הג’האדיות ולהגיע לשלטון באמצעות בחירות ופרלמנטים, וזה רק הוביל לתבוסתם.הוא הדגיש כי אין טעם להיאבק בשליטים בדרכי שלום של מחאות והפגנות. בשל כך, על אנשי האחים המוסלמים ללמוד את הלקח, לחזור לשורשי האמונה שלהם, דוגמת כתביו של סייד קטב, וללכת בדרך הג’האד.
  • היחס לדאעש: אלשרע הגדיר את דאעש כ”ע’ולאא'” (מגזימים). כמי שהקצינו יתר על המידה בסוגיות התכפיר, הח’ליפות, הרג החפים מפשע, הפיגועים “העיוורים” והאכזריות בביצועם. הוא גם יצא נגד חטיפת נשים והפיכתן לשפחות.
  • היכולת לגלות גמישות ופרגמטיות: אלשרע הדגיש כי ישנם עקרונות בסיסיים – שלטון האסלאם והשריעה והגשמתו בדרך הג’האד – ודבר זה לא ישתנה. עם זאת, הוא ציין כי יש שאלות טקטיות, לגביהן יש גמישות מסוימת בהתאם לפסיקה ההלכתית (אג’תיהאד), ולפי נסיבות הזמן והמצב. כך גם לגבי החלת חוקי השריעה, זהו נושא עקרוני אבל אין צורך בהכרח לבצע אותו בחיפזון ויש להתחשב בנסיבות.

1. לצורך אחידות, במחקר הנוכחי ייעשה שימוש בשם אחמד אלשרע, גם בתקופה שבה הוא השתמש בכינוי אבו מחמד אלג'ולאני.

2. המחוז שוכן על קו הגבול שבין ישראל וסוריה ברמת הגולן.

3. ראו לדוגמה את המחקר:

   Silber, M & Bhatt, A. (2007). Radicalization in the West: The Homegrown Threat. NYPD Intelligence Division, The New York City Police Department, at https://info.publicintelligence.net/NYPDradicalization.pdf

4. סריאת אל מוג'האדין היה ארגון ג'האד קטן שפעל בעיראק והתפרסם בשל פיגוע חטיפה של שלושה אזרחים יפניים שביצע באפריל 2003, תוך איום לשרוף אותם בחיים אם לא תסיג ממשלת יפן את כוחותיה מעיראק. בהמשך הצטרף הארגון לארגון הגג האזורי Faluja Mujahidin Shura , שהיה שותף קרוב לארגונו של אלזרקאוי (פיקוד המרכז של צבא ארה"ב, מאי 2015; Long War Journal, 18 ביוני 2014).

5. לאחר סיכולו של אלזרקאוי בתקיפה אמריקאית ביוני 2006, יורשיו הקימו ארגון גג שצירף תחתיו עשרות ארגונים קטנים בעלי אידיאולוגיה אסלאמית שפעלו בזירה תחת הכותרת ארגון המדינה האסלאמית בעיראק" (ISI). שני מנהיגי הארגון סוכלו ביום אחד באביב 2010, ואבו בכר אלבע'דאדי מונה למנהיג החדש.

6. החלקים הבאים מבוססים על המקורות הבאים: יורם שוייצר, אביב אורג וחיים איסרוביץ (2023), צומת 9/11: מסע בעקבות הטרור של אל-קאעדה, דאע"ש ושותפיהם, המכון למחקרי ביטחון לאומי; Charles Lister (July 2016), ”profiling Jabhat Al Nusra”, Brooking institution; Soufan A li(2017), Anatomy of Terror – From the death of Bin Laden to the rise of the Islamic state, Norton & company; Hassan Hassan, "‘I went to university with rebel leader Jolani – I wonder if he has really turned his back on jihad’", Daily Telegraph, 8 December 2024.

7. הפרס בוטל רק לאחר המהפכה בסוריה בדצמבר 2024, בעקבות פגישה בין אלשרע לבין משלחת אמריקאית בכירה.

8. להרחבה על משנתו האידיאולוגית של אלשרע, ראו נספח.

9. לפי משנת הסלפיה מבית מדרשו של מייסד האחים המוסלמים במצרים, חסן אלבנא, בשנות העשרים של המאה הקודמת, המדינה צריכה להתנהל על פי חוקי השריעה והאסלאם, כאשר הדרך להשגת המטרה היא לא באמצעים אלימים אלא באמצעות שכנוע, לימוד והכשרת לבבות. בשנות החמישים, התפתחה מתוך האחים המוסלמים תנועת הסלפיה-ג'האדיה, מייסודם של סייד קטב ועבד אלסלאם פאראג', לפיה השלטת חוקי השריעה צריכה להתבצע באמצעות ג'האד נגד השליטים הערביים הכופרים במדינות ערב השונות.

10. להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מ-5 באוגוסט 2016: "הקמת חזית פתח אלשאם במקום ארגון ג’בהת אלנצרה, שלוחת אלקאעדה בסוריה: רקע, סיבות ומשמעויות".

11. להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מ-13 בדצמבר 2024: "גורמי הכוח בסוריה לאחר הפלת משטר אלאסד – מורה נבוכים"; ד"ר אלי גליה, "הג'יהאד הסורי: מאידליב לדמשק הפורום לחשיבה אזורית, 16 בדצמבר 2024.

12. ריכוז של חומרים המציגים את האידיאולוגיה של אלשרע נמצא ב-دروس الشيخ أبو محمد الجولاني (שיעורי השיח' אבו מחמד אלג'ולאני) באתר המרכז כתבים של הוגים אסלאמיים. הטקסטים המשמשים מקור לחלק הזה במחקר לקוחים משם - https://ketabonline.com/ar/books/106877

13. תופעה המוגדרת לעיתים כ"אג'תיהאד שחצי" – מאמץ עצמי ללמידה דתית, שמאפיינת מנהיגים לא מעטים בקרב ארגוני האסלאם הרדיקלי.

14. מתוך "שיעורי השיח' אבו מחמד אלג'ולאני" (ראו הערה מספר 11).

מאמרים נוספים בתחום