עתיד נשק חמאס ומאמצי שיקום הזרוע הצבאית בעקבות הפסקת האש ברצועת עזה

דרור דורון

עיקרים

• ״תוכנית עשרים הנקודות״ של נשיא ארה”ב טראמפ, שהיוותה בסיס להסכם הפסקת האש במלחמה בין ישראל לבין לחמאס, קובעת במפורש כי במסגרת השלב השני יידרשו חמאס ושאר הארגונים החמושים ברצועת עזה להתפרק מנשקם והרצועה תהפוך לשטח מפורז.
• בכירי חמאס הבהירו כי על אף מחויבותם לשמירה על הסכם הפסקת האש, הם אינם מוכנים לקבל את האפשרות של פירוק נשק “ההתנגדות” עד להקמתה של מדינה פלסטינית. כמו כן, הם טענו כי מדובר בסוגיה מורכבת שיש לדון עליה במסגרת רחבה יותר של הסכמות כלל-פלסטיניות על עתיד הרצועה.
• בדומה להתנהלותה לאחר סבבי לחימה קודמים עם ישראל, ועל אף הדרישה לפירוקה מנשקה, מיהרה חמאס לנצל את הפסקת האש לטובת מאמצי שיקום של הזרוע הצבאית באמצעות איסוף של נפלים ותחמושת שנותרו ברצועת עזה אחרי שנתיים של מלחמה. גם הברחות של אמצעי לחימה דרך גבול מצרים באמצעות רחפנים אזרחיים והכנסת חומרי גלם וציוד דו-שימושי לטובת שיקום הרצועה עלולות להוות מרכיב בפעילות חמאס לייצור עצמי של אמצעי לחימה במסגרת בנייה מחודשת של כוחה הצבאי.
• להערכתנו, עמדותיהם של בכירי חמאס בדבר חוסר נכונות לוותר על נשק “ההתנגדות” משקפות נחישות מצד התנועה להמשיך במאבק המזוין נגד ישראל באצטלה של “זכות חוקית ודתית להילחם בכיבוש”. בשל כך, חמאס צפויה לנצל את תקופת הביניים עד להקמת ממשל זמני חדש ברצועת עזה לטובת בניין הכוח של הזרוע הצבאית אחרי הפגיעות שספגה במהלך המלחמה, כאשר גם איראן צפויה להמשיך ולמלא את תפקידה כמשענת אסטרטגית של חמאס באמצעות סיוע כספי, אספקת אמצעי לחימה והעברת ידע והכשרות. המעורבות של קטר ותורכיה, בעלות בריתה של חמאס, בגיבוש “היום שאחרי” ברצועה עלולה לסכל הקמתו של ממשל זמני שיוביל מאמצים כנים להגבלת פעילות חמאס ופירוקה מנשקה. עם זאת, גם אם הממשל הזמני יפגין נחישות מול חמאס, התנועה תמשיך להשתמש בניסיונה המוכח כדי להתאים את תהליכי בניין הכוח הצבאי שלה לתנאי המציאות המשתנה בשטח.

סוגיית פירוק נשק חמאס במסגרת הסכם הפסקת האש

• “תוכנית עשרים הנקודות” של נשיא ארה”ב טראמפ לעתיד רצועת עזה, אשר הוצגה בשלהי ספטמבר 2025, היוותה בסיס להסכם הפסקת האש בין ישראל לבין חמאס שנכנס לתוקפו ב-10 באוקטובר 2025, במסגרתו כוחות צה”ל נפרסו מחדש ברצועה, שוחררו החטופים הישראלים החיים בתמורה לשחרור מאות אסירים פלסטינים שהיו כלואים בישראל וחמאס החלה בהשבת גופות החטופים החללים. בשלב השני של תוכנית טראמפ, עליו צפוי להתקיים משא ומתן עקיף בין ישראל לבין חמאס, נקבע כי לחמאס ולשאר הארגונים החמושים לא יהיה כל תפקיד בשלטון ברצועת עזה, וכי ״כל התשתיות הצבאיות, הטרור וההתקפיות, כולל מנהרות ומתקני ייצור נשק, יושמדו ולא ייבנו מחדש. יהיה תהליך של פירוז רצועת עזה תחת פיקוחם של פקחים עצמאיים” (חשבון X של הבית הלבן, 30 בספטמבר 2025).
• בפסגת השלום המיוחדת שהתכנסה בשארם אלשיח’ ב-13 באוקטובר 2025, לאחר כניסתה לתוקף של הפסקת האש, חתמו מנהיגי ארה”ב, מצרים, תורכיה וקטר על הצהרה משותפת, המביעה מחויבות ליישום תוכנית טראמפ ״באופן שיאפשר שלום, יציבות וביטחון” (אתר הבית הלבן, 13 באוקטובר 2025). יודגש כי נוסח ההצהרה לא כלל אזכור מפורש של פירוק חמאס מנשקה או פירוז הרצועה, ועל כן הוא מעניק מרחב לפרשנות לגבי הצעדים האופרטיביים הנדרשים למימוש התוכנית כלשונה. עם זאת, נשיא ארה”ב טראמפ הזהיר את חמאס כי יינקטו נגדה צעדים נוקשים אם היא לא תמלא אחרי סעיפי התוכנית, כולל פירוק נשק התנועה, ואף איים כי יאפשר לישראל לחדש את הלחימה (חשבון X של הבית הלבן, תקשורת אמריקאית והחשבון של טראמפ ברשת Truth, 22-13 באוקטובר 2025).

עמדת חמאס

• מאז כניסתה לתוקף של הפסקת האש, הדגישו בכירי חמאס כי הם מחויבים ליישום הסעיפים של השלב הראשון. כך למשל, ראש הלשכה המדינית של חמאס ברצועת עזה, ח’ליל אלחיה, שעמד בראש צוות המשא ומתן של התנועה, הדגיש כי חמאס מחויבת להסכם ורצינית במאמצים לשחרור כל גופות החטופים החללים (אלקאהרה אלאח’באריה, 21 באוקטובר 2025). עם זאת, הם הביעו הסתייגות בנוגע לסעיפי השלב השני, שלדבריהם מצריך הסכמה כלל-פלסטינית, וקשרו את נכונות חמאס לוותר על הנשק עם הקמתה של מדינה פלסטינית. להלן התבטאויות בולטות:
  • “בכיר בחמאס” הבהיר כי נושא העברת הנשק המוצעת “אינו בא בחשבון ואינו עומד על הפרק” (פראנס 24, 11 באוקטובר 2025).
  • חבר הלשכה המדינית של חמאס, חסאם בדראן, הדגיש כי השלב השני של תוכנית טראמפ מכיל “מורכבויות וקשיים רבים, וזה דורש אולי משא ומתן ארוך יותר (אלקדס אלערבי, 11 באוקטובר 2025).
  • דובר חמאס, חאזם קאסם, מסר כי סוגיית פירוק הנשק “מורכבת״ וכי היא מצריכה דיון במסגרת הקונצנזוס הלאומי הפלסטיני, וזאת “מבלי לפגוע בזכותם של הפלסטינים להגן על עצמם” (אלערביה, 14 באוקטובר 2025).
  • אחראי ההסברה בחמאס, וליד אלכילאני, ציין כי נשק “ההתנגדות” קשור באופן עקרוני בכינון מדינה פלסטינית, וכי כל עוד נמשך “כיבוש” תימשך גם “ההתנגדות” (אלמשהד, 16 באוקטובר 2025).
  • חבר הלשכה המדינית של חמאס, מחמד נזאל, הדגיש כי אין בכוונת חמאס להתפרק מנשקה וכי התנועה תשמר את שליטתה הביטחונית ברצועת עזה בתקופת המעבר עד לכינון ממשל זמני חדש. לדבריו, השאלות סביב פירוק הנשק תלויות בפרטים שיידונו בהמשך המשא ומתן, ואינן נוגעות רק לחמאס עצמו (רויטרס, 17 באוקטובר 2025). בריאיון נוסף, הוא אמר כי חמאס מתנגדת להטלת הסדרים שיביאו לפירוק הנשק ללא הבנה מקיפה. הוא הדגיש כי “יש הבדל בין כוח ייצוב לביסוס ביטחון, אשר הקמתו מחייבת דיון בקרב הפלגים, ובין כוח לפירוק נשקנו” (אלג’זירה מבאשר, 18 באוקטובר 2025).

• • בכיר חמאס, מוסא אבו מרזוק, אמר החלק השני בתוכנית טראמפ מהווה “סוגיה לאומית” וכי חמאס אינה יכולה להחליט עליה לבדה, אלא נדרשת הסכמה לאומית כוללת והשתתפות כל הכוחות הפלסטיניים. לטענתו, חמאס אינה מגיעה עם עמדות מוקדמות, אולם “חוסר הרצון של ישראל” להפסיק את המלחמה הוא שישפיע על כל שיח עתידי (ספוטניק בערבית, 21 באוקטובר 2025).
• גם בכירים בג’האד האסלאמי הפלסטיני (הגא”פ) השמיעו עמדה דומה. סגן המזכ”ל, מחמד אלהנדי, אמר כי הפלגים “לא הסכימו להתפרק מנשקם” וכי אינם מוכנים לקבל איום לפרק אותם בכוח (אלג’זירה, 14 באוקטובר 2025).

פעילות חמאס לשיקום הזרוע הצבאית

• לאחר סיומם של סבבי לחימה קודמים בין ישראל לבין חמאס, פעלה התנועה לשקם את הזרוע הצבאית שלה כדי להיערך לעימות עתידי נוסף, וזאת באמצעות חידוש מלאי אמצעי הלחימה (אמל”ח), שיקום תשתיות, וגיוס כוח אדם והכשרתו. בניין הכוח התאפיין בגמישות רבה, כאשר הזרוע הצבאית הצליחה לקדם את יעדיה בהתאם למגבלות ולקשיים שניצבו בפניה בגין מדיניות הסיכול והשיבוש שננקטה על ידי ישראל, ולעתים גם על ידי מצרים. להלן המאפיינים המרכזיים של צעדי השיקום ובניין הכוח: ^[1]
  • סיוע איראני: רכיב מפתח בעל תרומה קריטית לפיתוח יכולותיה הצבאיות של חמאס הוא הקשר הקרוב בין התנועה לבין המשטר באיראן, שמהווה את המשענת האסטרטגית העיקרית של חמאס כמעט באופן רציף מאז שנת 2014. התמיכה של איראן באה לידי ביטוי בסיוע צבאי (אמצעים והכשרה) לצד סיוע כספי של מאות מיליוני דולרים להנהגת התנועה ולזרוע הצבאית שלה, כולל לקראת מתקפת ה-7 באוקטובר 2023. בעוד חמאס נעזרה בסיוע האיראני כדי להמשיך במאבק מול ישראל ולבסס את מעמדה ברצועת עזה, איראן ייחסה לחמאס תפקיד מרכזי במסגרת תפיסת ״השלוחים״ שעמדה בבסיס ההתנהלות האזורית שקידמו משמרות המהפכה.^[2]
  • הברחות מחצי האי סיני: הגבול המשותף בין רצועת עזה לחצי האי סיני, לצד השליטה הביטחונית המוגבלת של כוחות הביטחון המצריים בחצי האי, הפכו את סיני למרחב לוגיסטי מרכזי עבור חמאס. ההברחות מחצי האי סיני, תוך שימוש ברשת המנהרות שנבנתה מתחת לגבול באזור רפיח, סייעו להתעצמות חמאס בתחילת שנות האלפיים, ובמיוחד מאז השתלטותה על רצועת עזה בשנת 2007. בשנים 2007 עד 2013, הוברחו לרצועה כמויות משמעויות של אמל”ח תקני שהגיע מאיראן דרך סודאן או ממחסנים צבאיים בלוב ובסודאן בעקבות הכאוס שנגרם בשל אירועי ״האביב הערבי”. עם זאת, יכולתה בפועל של חמאס להעביר אמל”ח בכמויות משמעותיות מסיני לשטח הרצועה השתנו דרמטית לאורך השנים בעקבות תקיפות שיוחסו לישראל נגד שיירות נשק איראניות בסודן, ובהתאם לתמורות במדיניות האכיפה המצרית שהוקשחה במיוחד לאחר עלייתו לשלטון של הנשיא עבד אלפתאח אלסיסי בשנת 2013 (אליום אלסאבע, 30 באוקטובר 2014; אלג’זירה, 18 בספטמבר 2015).
  • ייצור עצמי: במשך שנים, שמה חמאס דגש על פיתוח יכולות ייצור עצמיות, כפי שבא לידי ביטוי עם פיתוח רקטות הקסאם הראשונות בתחילת שנות האלפיים. על רקע הקשחת האכיפה המצרית בגבול, הועתק הדגש של בניין הכוח מהברחות האמל”ח לביסוס יכולות ייצור צבאיות עצמאיות בשטח רצועת עזה, שלרוב התבססו על ידע טכני שמקורו באיראן. לטובת הייצור, השתמשו פעילי חמאס בחומרי גלם ובחומרים דו-שימושיים (אזרחי וצבאי) אשר הוכנסו לרצועה דרך מעברי הגבול הרשמיים. בין השאר, נעשה שימוש במכונות לעיבוד שבבי, מלט וחומרי בנייה, כימיקלים ורכיבים אלקטרוניים שהיוו את הבסיס לתשתיות ייצור אמל״ח נרחבות.^[3] בכתבת תעמולה ששודרה ברשת אלג’זירה, חשפו פעילי חמאס את אסטרטגיית הייצור העצמי והציגו כיצד הם מפיקים חומר נפץ מרסק (חנ”מ) מנפלים של פגזים ופצצות שאותרו בשטח הרצועה או מסבים צינורות מים לרקטות (אלג’זירה, 13 בספטמבר 2020). גם במהלך מלחמת “חרבות ברזל”, אותרו מתחמי ייצור של חמאס, כדוגמת מתחם שפעל מעל ומתחת לקרקע במחנה הפליטים אלבריג’ שכלל גם תשתית תת-קרקעית עם מכונות לעיבוד שבבי ומעבדות כימיה, חלליהרכבה ואחסון לטובת ייצור אמל״ח רקטי מסוגים שונים (אלג’זירה, 13 בספטמבר 2020).

     
חשיפת יכולות הייצור העצמי והשימוש החוזר בנפלי אמל״ח צה״לי (אלג׳זירה, 13 בספטמבר 2020)

     
ציוד לייצור אמל”ח של חמאס שהתגלה בפשיטות צה”ל ברצועת עזה (דובר צה”ל, 4 ו-20 בינואר 2024)

• לפי הערכות צה”ל, חמאס איבדה למעלה מעשרים אלף לוחמים במהלך המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023, אולם נכון לאוקטובר 2025 עומדים לרשותה 20-10 אלף פעילים חמושים שרבים מהם גויסו במהלך המלחמה והכשרתם מוגבלת. כמו כן, סוכלו יותר מ-280 מפקדים בדרגת מפקד פלוגה ומעלה, בהם מרבית מפקדי החטיבות והגדודים, כאשר למחליפים יש פחות ידע וניסיון מאשר המפקדים שסוכלו. עוד צוין כי לחמאס עדיין יש מאות רקטות, חלקן לטווח בינוני שיכולות להגיע למרכז ישראל, והיא עדיין מחזיקה ביותר ממחצית מהמנהרות שהיו ברשותו עם תחילת המלחמה (תקשורת ישראלית, 22 באוקטובר 2025).
• מיד לאחר כניסתה לתוקף של הפסקת האש, זוהו סימנים ראשונים לכוונת חמאס לשקם את יכולותיה הצבאיות, על אף הדרישה שהיא תתפרק מנשקה. בטיעון של רצון לשמור על שלום הציבור אחרי שנתיים של מלחמה, השיקו מנגנוני הביטחון של חמאס מבצע לאיסוף כלי נשק, תחמושת, מטענים, רקטות וציוד נוסף שאבדו במהלך המלחמה, בהם אלפי נפלים צה”ליים שיכולים לשמש לייצור חומרי נפץ ואמצעי לחימה. כמו כן, פורסמה קריאה לכל מי שברשותו תחמושת או ציוד צבאי אחר למסור אותו לנקודות ביטחון או לפעילי “ההתנגדות” כדי “לשמור על הביטחון ולמנוע ונדליזם” (אלרסאלה, 18 באוקטובר 2025).

• לצד זאת, תהליך השיקום של רצועת עזה יחייב להכניס כמויות עצומות של ציוד בנייה וחומרי גלם דו-שימושיים, כמו; בטון, מלט, מתכות ומכונות לעיבוד שבבי וכימיקלים שונים לטובת שיקום מגזרי החקלאות והתעשייה האזרחית. בדומה לעבר, אם חמאס תשתלט על אמצעים אלה או תשיג גישה אליהם, הם עלולים לספק לה מגוון אפשריות להשתמש בהם לצרכים צבאיים.
• חמאס גם עשויה למקד את מאמציה בהברחת ציוד צבאי קריטי, בדגש על רכיבים אלקטרוניים, מחצי סיני לשטח הרצועה, על אף הנוכחות של כוחות צה”ל לאורך ציר פילדלפי ופריסת כוחות הביטחון המצריים. לצורך כך, היא עלולה לשקם את מנהרות ההברחה מתחת לגבול, להשתמש בסירות דייגים לטובת הברחות ימיות או להשתמש במרחב האווירי שהפך בשנים האחרונות לציר מרכזי המשמש גורמים פליליים להברחת אמל״ח וסמים באמצעות רחפנים אזרחיים המסוגלים לשאת מטען של עשרות ק״ג ואף להפוך בעצמם לאמצעי תקיפה. מאז יולי 2025, דיווח צה”ל על שמונה מקרים של סיכול ניסיונות הברחה של אמצעי לחימה וסמים באמצעות רחפנים מגבול מצרים (דובר צה”ל, 1 ביולי-22 באוקטובר 2025), אולם לפי נתונים שהוצגו בכנסת, בשלושת החודשים האחרונים עד אוקטובר 2025 בוצעו קרוב ל-900 הברחות באמצעות רחפנים שחדרו משטח מצרים לתוך ישראל (Ynet, 15 באוקטובר 2025). עוד דווח כי לאחר ההברחה ממצרים, חלק מאמצעי הלחימה מועברים לאזור כרם שלום, ומשם מוברחים לרצועת עזה באמצעות רחפנים (מעריב, 22 באוקטובר 2025).

• יכולתה של חמאס לבסס מחדש את תשתיות הייצור הצבאי העצמאיות שלה ברצועת עזה תלויה גם באופי השלטון העתידי של הרצועה ובמידת יכולתו להתמודד מול חמאס. העובדה כי קטר ותורכיה, המהוות בעלות ברית של חמאס ומעניקות מחסה להנהגת התנועה בחו”ל, משמשות נותנות חסות של הסכם הפסקת האש עלולה להקשות על המאמצים להגביל את פעילות התנועה ולפרק אותה מנשקה. עדות לכך הייתה בהצהרה המשותפת של אמיר קטר ונשיא תורכיה בתום המפגש של הוועדה האסטרטגית העליונה המשותפת לשתי המדינות, במסגרתה הן התייחסו לצורך למלא אחרי התחייבויות הסכם הפסקת האש, להבטיח הכנסת סיוע הומניטרי וליצור את התנאים הטובים ביותר להשבת העקורים ולשיקום הרצועה, אך לא התייחסו כלל לסוגיית הנשק ופירוז הרצועה (סוכנות הידיעות הקטרית, 22 באוקטובר 2025). יתרה מכך, הנוכחות ברצועת עזה של ארגונים כדוגמת ה-IHH התורכי המקורב לחמאס עלולה לספק לחמאס צינור ישיר להעברת כספים וציוד שיסייעו לשיקום הזרוע הצבאית ברצועת עזה בכסות של סיוע הומניטרי.^[4]
• גם איראן, הממשיכה להביע את תמיכתה בחמאס, צפויה למלא תפקיד משמעותי בהנעת בניין הכוח המחודש של חמאס באמצעות העברות אמצעי לחימה, כספים, ידע וטכנולוגיות ייצור והכשרת פעילים בשטחה.

^[1] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מתאריך 18 ביוני 2009: "רצועת עזה לאחר מבצע “עופרת יצוקה”: תהליך השיקום של התשתיות האזרחיות והצבאיות המתנהל ע”י חמאס בד בבד עם ביסוס והעמקת שלטונה ברצועה"; מחקר של מרכז המידע מתאריך 1 במרץ 2011: "הטרור נגד ישראל מרצועת עזה מאז מבצע “עופרת יצוקה”: נתונים, מאפיינים ומגמות"; מחקר של מרכז המידע מתאריך 16 ביולי 2015: "שנה למבצע "צוק איתן": תמונת מצב".
^[2] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מתאריך 17 בנובמבר 2024 :״הסיוע האיראני לחמאס ורצועת עזה, כפי שעולה ממסמכי שלל שנתפסו ברצועת עזה״.
^[3] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מתאריך 10 באוגוסט 2014: "בתקופה שלאחר מבצע "עופרת יצוקה" השתמש החמאס במלט שהגיע לרצועה לשיקום ושדרוג תשתיתו הצבאית על חשבון צרכי האוכלוסייה".
^[4] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מתאריך 20 אוקטובר 2025: ״ארגון IHH התורכי, שהוביל את משט ה”מאוי מרמרה”, פועל ברצועת עזה ומעורב בפעולות השיקום״.

מאמרים נוספים בתחום