סימנים להתגברות הביקורת נגד חזבאללה מתוך העדה השיעית בלבנון

עיקרים

• מאז שחזבאללה החל את המערכה המחודשת נגד ישראל כתמיכה באיראן ב-2 במרץ 2026, נמנו בלבנון יותר מ-3,700 הרוגים ויותר ממיליון עקורים לצד נזקים עצומים לרכוש, בעיקר במעוזים השיעיים בדרום לבנון, באלבקעא ובאלצ’אחיה אלג’נוביה בבירות.
• המחירים האנושיים הכלכליים הכבדים, שמגיעים כאשר העדה השיעית עדיין מתאוששת מהשלכת המערכה הקודמת של חזבאללה ל”תמיכה ברצועת עזה” (8 באוקטובר 2023- 27 בנובמבר 2024), הגבירו את סימני השחיקה במעוזי הכוח והתמיכה של חזבאללה, עם מעבר משיח של “התנגדות, שיבה ושיקום” לשיח של הישרדות כלכלית וחברתית.
• השחיקה בקרב השיעים באה לידי ביטוי בביקורת על המשך הלחימה ואובדן אמון ביכולת חזבאללה לספק מענה מספק למחיר המצטבר של המלחמה. כמו כן, מסתמן שמתגברת התמיכה בפתרונות מדיניים, בחיזוק תפקיד המדינה ומעמדה.
• לראשונה מזה שנים גם נשמעת בתוך העדה השיעית ביקורת פומבית על איראן ועל תפיסת “ציר ההתנגדות” עם אמירות ששתי המערכות האחרונות נועדו לשרת אינטרסים אזוריים, בעוד שאת רוב מחיר ההרס, העקירה והמשבר הכלכלי, משלמת הקהילה השיעית.
• התסכול הגובר הוביל להופעת קולות ופורומים שיעיים המבקשים להציע חלופה רעיונית לחזבאללה, המבוססת על נאמנות למדינה הלבנונית, חיזוק מוסדותיה והעדפת צרכי השיקום והפיתוח על פני המשך מעורבותה של העדה בעימותים צבאיים.
• הביקורת והשחיקה בציבור השיעי מאלצות את חזבאללה להשקיע מאמצים מוגברים בשימור הלגיטימציה הפנימית שלו, באמצעות חיזוק נרטיב “ההתנגדות”, תמיכה בעקורים וניהול הדוק יותר של השיח סביב מחירי המלחמה ואבדות הארגון.
• בשלב זה אין סימנים ברורים לקריסה של בסיס התמיכה השיעי בחזבאללה או להיווצרות חלופה פוליטית מאורגנת בעלת יכולת ממשית לאתגר את מעמדו. עם זאת, הצטברות ההרס, העקירה, הקשיים הכלכליים והביקורת הגוברת כלפי איראן יוצרים מרחב ביקורתי רחב יותר מכפי שנראה בשנים האחרונות. להערכתנו, אם תימשך הלחימה בלבנון ושיקום המדינה יתעכב, עשויים תהליכים אלו להעמיק ולהפוך משחיקה מוגבלת במעמד הארגון לאתגר פוליטי וחברתי משמעותי יותר עבור חזבאללה והעדה השיעית.

השלכות המערכות הצבאיות של חזבאללה נגד ישראל על לבנון והעדה השיעית

• המערכה שניהל חזבאללה נגד ישראל בין 8 באוקטובר 2023 ל-27 בנובמבר 2024, תחת הכותרת של “תמיכה ברצועה עזה”, הותירה יותר מ-3,700 הרוגים, כשלושים אחוז מהם נשים וילדים, כאשר ההערכות הן כי רבים מהגברים שנהרגו היו פעילי חזבאללה וארגוני טרור נוספים שנלחמו לצד חזבאללה (אתר משרד הבריאות הלבנוני, 4 בדצמבר 2024). נוסף על כך, נרשמו קרוב ל-900 אלף עקורים, הרוב המכריע שלהם מהאזורים השיעיים של לבנון, שנחשבים גם למעוזי חזבאללה – דרום המדינה, אזור בעלבכ שבאלבקעא ואלצ’אחיה אלג’נוביה בבירות (דו”ח משרד האו”ם לעניינים הומניטריים, 28 בנובמבר 2024).
• מספר הקורבנות הגבוה, לצד ההרס העצום באזורים השיעיים הציבו אתגר משמעותי בפני חזבאללה, שנדרש לספק מענה למעגל תומכיו באמצעות המנגנונים של המערך החברתי הנרחב שהקים הארגון במשך שנים, ובראשם אגודת ג’האד הבינוי ואגודת אלקרצ’ אלחסן, שמהווה את הזרוע הכלכלית של חזבאללה. עם זאת, הפגיעות הישראליות באגודה הפיננסית, יחד עם צעדים שנקטו הרשויות בלבנון וסנקציות בינלאומיות נגד מקורות המימון של חזבאללה הקשו על הארגון למלא אחרי הציפיות של נאמניו מבחינת קצב השיקום והפיצויים ובכירי חזבאללה גלגלו את האחריות על המדינה הלבנונית. למרות זאת, בבחירות המקומיות שנערכו במאי 2025, הצליח חזבאללה, יחד עם תנועת אמל, לרשום ניצחונות מוחצים במעוזים השיעיים.^[1]
• בלילה שבין 2-1 במרץ 2026, שיגר חזבאללה מספר רקטות לעבר צפון ישראל, לראשונה מאז הפסקת האש. כעבור יממה, לאחר סדרת תקיפות ישראליות ברחבי לבנון, הודיע חזבאללה באופן רשמי על כוונתו להמשיך במערכה נגד ישראל והחל בתקיפות נגד יעדים צבאיים ואזרחיים בתוך ישראל ונגד כוחות צה”ל בדרום לבנון. בכירי חזבאללה הציגו את המערכה החדשה כמהלך “הגנתי” שהגיע בתגובה לתקיפות הישראליות שנמשכו מאז הפסקת האש וטענו כי לא נותרה להם ברירה מאחר שנכשלו מאמצי הממשלה הלבנונית לעצור את “התוקפנות”. מזכ”ל הארגון, נעים קאסם, אישר כי המערכה הישראלית-אמריקאית נגד איראן וסיכול מנהיג איראן, עלי ח’אמנהאי, סיפקו את העיתוי המתאים בראיית הארגון לחידוש הלחימה.^[2]
• מאז פרוץ המערכה, ועל אף שתי הכרזות על הפסקת אש ב-16 באפריל וב-3 ביוני 2026 שלא עצרו את הלחימה בין ישראל לבין חזבאללה, נהרגו יותר מ-3,700 בני אדם ויותר מ-1.1 מיליון תושבים נעקרו מבתיהם, כאשר צה”ל קרא לפינוי כל האזור שמדרום לנהר אלזהארני, כולל העיר צור (אתר ReliefWeb של סוכנויות הסיוע של האו”ם, 9 ביוני 2026). במקביל, דווח על פגיעה או הרס של יותר מ-61 אלף מבנים ברחבי המדינה. מעבר לנזק הישיר, העקורים מתמודדים עם מצוקה כלכלית הולכת וגוברת, הכוללת זינוק במחירי השכירות, אובדן מקורות פרנסה ושחיקה של חסכונות משפחתיים. לפי דיווחים בתקשורת הלבנונית, חלק מהמשפחות אף נאלצו לשוב לאזורי הלחימה בשל חוסר יכולת כלכלית להמשיך ולהתגורר באזורים בטוחים יותר (אלנשרה, 2 ביוני 2026; אלאח’באר, 2 ביוני 2026; אלמרכזיה, 6 ביוני 2026).

מאפייני השחיקה השיעית בתמיכה בחזבאללה

• כמו במערכה הקודמת, עיקר הפגיעה במערכה הנוכחית בין חזבאללה לבין ישראל הוא באזורים השיעיים של לבנון, אשר מהווים את מעוזי חזבאללה, שם האוכלוסייה נושאת בחלק ניכר מהשלכות הלחימה מבחינת הרוגים, עקורים והרס תשתיות. הפגיעה המתמשכת בתנאי החיים ובחוסן הכלכלי של המשפחות, שמרביתן עדיין לא התאוששו מהשלכת מערכת “התמיכה ברצועת עזה”, מגבירה את תחושות התסכול והשחיקה בציבור השיעי, ומהווה רקע להתרחבות הביקורת על המשך העימות ועל המחיר שהחברה הלבנונית בכלל, והעדה השיעית בפרט, נדרשת לשלם בגינו.

אתגר העקירה

• אחד הסימנים הבולטים לעומק השחיקה הפסיכולוגית בקרב הציבור השיעי הוא תופעת העקירה החוזרת. בתחילת יוני 2026, בעקבות איומים ישראליים חדשים על אלצ’אחיה אלג’נוביה, נאלצו אלפי משפחות לעזוב את בתיהן פעם נוספת, כאשר רבות מהן כבר חוו מספר גלי עקירה מאז תחילת המערכה הנוכחית. עדויות מהשטח הצביעו על תחושת תשישות, אובדן דרך וחוסר ודאות גובר, כאשר משפחות רבות דיווחו כי אינן יודעות עוד לאן לפנות לאחר שמרכזי הקליטה התמלאו ומחירי השכירות הפכו לבלתי נגישים. עבור רבים, המאבק כבר אינו מתמקד בשיבה הביתה אלא בהבטחת תנאי קיום בסיסיים, תוך התמודדות עם תחושת ארעיות מתמשכת ופגיעה גוברת בתחושת הביטחון האישי והמשפחתי (אלערבי אלג’דיד, 1 ביוני 2026).
• לצד הפגיעה הכלכלית והביטחונית, גוברת בקרב חלק מהעקורים ההבנה כי העקירה עשויה להימשך זמן רב מהצפוי, והשיח עובר מעיסוק בשיבה ובשיקום לשיח על הישרדות. מהדיווחים עולה כי משפחות רבות החלו לחפש מקורות פרנסה קבועים ומסגרות חינוך לילדיהן באזורי העקירה, מתוך הערכה כי השיבה לבתיהן אינה צפויה בעתיד הקרוב. מגמה זו עשויה להעיד על מעבר הדרגתי מתפיסת העקירה כמצב זמני להסתגלות למציאות ארוכת טווח של חוסר ודאות ושינוי דפוסי חיים (אלמדן, 7 ביוני 2026).
• כמו כן, משפחות רבות מדרום לבנון כבר אינן עוסקות עוד בתכנון החזרה לכפריהן אלא בהתמודדות עם הידלדלות החסכונות, מחסור בתרופות ועלייה מתמשכת ביוקר המחיה. במקביל, גוברת ההבנה כי גם לאחר סיום הלחימה לא ניתן יהיה לשקם את האזורים שנפגעו ללא התערבות וסיוע חיצוני רחב. מציאות זו מעמיקה את תחושת חוסר הוודאות ואת השחיקה באמון הציבור ביכולת הגורמים המקומיים, ובהם חזבאללה, לספק מענה מספק להשלכות המלחמה (אח’באר אליום, 1 ביוני 2026).
• העיתונאית והפעילה החברתית, נאנסי אללקיס, הזהירה מפני היווצרותו של “דור עקירה” חדש בתוך העדה השיעית. לדבריה, ילדים ובני נוער הגדלים במרכזי קליטה ובתנאי עקירה ממושכים נחשפים לתחושות של השפלה, חוסר יציבות ואובדן אופק. מציאות זו עלולה להשפיע על תפיסת הזהות הפוליטית והחברתית של הדור הבא וליצור פער גובר בין הנרטיבים האידיאולוגיים לבין חוויית החיים היומיומית Nancy Al-Laqis) , 2 ביוני 2026).

     
מימין: הרס באחת מהשכונות השיעיות בלבנון (אתר אלחל, 9 ביוני 2026). משמאל: תושבים שיעים עוקרים מאלצ’אחיה אלג’נוביה בבירות בשל אזהרות צה”ל (אלשרק אלאוסט, 2 ביוני 2026)

נרטיב “ההתנגדות” מול המציאות המורכבת

• במשך שנים הצליח חזבאללה לבסס את הטענה כי האינטרס של העדה השיעית בלבנון כרוך באופן הדוק בהמשך קיומו של “ציר ההתנגדות”. עם זאת, חודשי הלחימה והעקירה העמיקו את תחושת אי-הוודאות בקרב הציבור השיעי וחידדו את הפער בין נרטיב “ההתנגדות” למציאות החיים. רבים מהעקורים ממוקדים כיום בשיקום חייהם יותר מאשר בתוצאות המערכה, בעוד שגוברת התחושה כי מחירי המלחמה עולים על התועלת הנתפסת ממנה. מגמה זו תורמת לשחיקה באמון בנרטיב ההתנגדות וביכולתו להבטיח יציבות וביטחון לאורך זמן (אלשרק אלאוסט, 17 במאי ו-4 ביוני 2026).
• לצד זאת, גברו הקולות שתהו אם המערכה הנוכחית משרתת בפועל את האינטרס השיעי, כאשר במקום עיסוק ביעדי המערכה או בהישגיה, בולטות יותר ויותר תחושות של עייפות, חרדה וחוסר אופק. חלק מהמבקרים טענו כי שתי המערכות האחרונות שניהל הארגון לא נבעו משיקולים לבנוניים פנימיים, אלא משיקולים אזוריים רחבים יותר. ישנם גם קולות שיעיים שאינם מסתפקים בביקורת על עצם המלחמה, אלא מטילים ספק במחיר האסטרטגי שהעדה משלמת בעקבות מדיניות חזבאללה. לטענתם, כל סבב לחימה נוסף מעמיק את הפגיעה החברתית, הכלכלית והדמוגרפית בקהילה השיעית, ומציב אותה בפני איומים קיומיים מתמשכים. בהקשר זה, נשמעים יותר ויותר קולות הטוענים כי הסכנה המרכזית לעתידה של העדה אינה נובעת רק מהאויב החיצוני, אלא גם מהמשך מעורבותה בעימותים אזוריים שאינם קשורים ישירות לצרכיה ולרווחתה (Independent Arabia, 5 ביוני 2026).
• חלק מהקולות הביקורתיים בתוך העדה השיעית טענו כי המערכה הנוכחית יצרה משבר תודעתי עמוק בקרב הציבור התומך בחזבאללה. לטענתם, ההבטחות ארוכות השנים בדבר “ניצחון בלתי נמנע” ויכולת העמידה של “ההתנגדות” התנגשו במציאות של הרס, עקירה ואובדן מתמשך. לפי תפיסה זו, הפער בין הנרטיב האידיאולוגי לבין תוצאות המלחמה בשטח מוביל לשחיקה באמון הציבור במסרים שעליהם נשענה הנהגת חזבאללה במשך שנים Nancy Al-Laqis, From Spider’s Web to Scorched Earth), 2 ביוני 2026).
• ביטוי לכך הופיע בסקרי דעת קהל שהצביעו על עלייה בתמיכה באפשרות של הסדר מדיני ומשא ומתן ישיר עם ישראל, גם בקרב נשאלים שיעים, וזאת בניגוד לסקרים שמפרסמים גופים המקורבים לחזבאללה. סקר של חברת “Statistics Lebanon” הראה כי 34 אחוז מהשיעים תומכים בהסדר פוליטי, בעוד שסקר של “החברה הבינלאומית למידע” הצביע על זינוק בשיעור התומכים בהסכם שלום עם ישראל מכ-25 אחוז לכ-49 אחוז בתוך פחות משנה, לצד עלייה בתמיכה בנורמליזציה מלאה. לפי הדיווח, הכלכלה ממשיכה להיות הדאגה המרכזית של הלבנונים גם בזמן מלחמה, והנתונים משקפים שחיקה גוברת בתמיכה הציבורית באפשרות הצבאית ועלייה בנכונות לבחון פתרונות מדיניים (אלנהאר, 30 במאי 2026).

חוסר אמון ביכולת חזבאללה לספק מענה לצרכי העדה

• לצד ההרס והעקירה המתמשכים, גוברת בקרב משפחות שיעיות רבות תחושת הנטישה והאכזבה לנוכח הפער בין צורכי המחיה ההולכים וגדלים לבין היקף הסיוע המוענק להן. ככל שמתארכת תקופת העקירה, מתעצמת ההכרה כי מדובר במציאות העלולה להימשך חודשים נוספים, ואף להפוך למצב קבוע למחצה. על רקע זה, נשמעות יותר ויותר תלונות מצד עקורים כלפי חזבאללה ותנועת אמל, בטענה כי הסיוע אינו מספק וכי קיימת העדפה לפעילי ותומכי הארגונים על פני כלל הנפגעים. מגמה זו משקפת לא רק מצוקה כלכלית גוברת, אלא גם שחיקה הדרגתית באמון ביכולתו של “הצמד השיעי” לספק מענה הולם לקהילה שנשאה ברוב נטל המלחמה (נדאא’ אלוטן, 1 ביוני 2026).
• ביקורת זו באה לידי ביטוי בייחוד באזור אלבקעא. לפי דיווחים מקומיים, גובר הזעם בקרב חלק מהמשפחות באזור על רקע תחושת נטישה בכל הנוגע לטיפול בסוגיית העצורים והמבוקשים, לצד הזנחה ממושכת של צורכי האזור בתחומי הפיתוח והשירותים. התפתחות זו עשויה להעיד כי לצד הביקורת על המחיר הביטחוני והכלכלי של המלחמה, מתחילים להישמע קולות המערערים גם על תפקודם האזרחי והחברתי של גורמי הכוח המרכזיים בתוך העדה השיעית (Lebanon Debate, 28 במאי 2026).

קושי לגייס תמיכה ציבורית

• אחד הסימנים הבולטים לשחיקה במעמד הציבורי של חזבאללה התבטא בירידה ביכולתו לגייס את בסיס התמיכה המסורתי שלו לפעילות ציבורית ופוליטית. בסוף מאי 2026, ארגן גוף המזוהה עם חזבאללה עצרת מחאה נגד הממשלה בבירות, אולם היא משכה עשרות משתתפים בלבד. זאת בניגוד לעבר, אז הצליח הארגון להוציא לרחובות אלפים רבים בהתראה קצרה (This is Beirut, 9 ביוני 2026).

מתיחות בין חזבאללה לבין אמל

• המתח הגואה בתוך העדה השיעית בצל המערכה הנמשכת נגד ישראל בא לידי ביטוי גם בחידוד המחלוקות בין חזבאללה לבין שותפתו הוותיקה, תנועת אמל. לפי דיווחים בתקשורת הלבנונית, בעוד שחזבאללה המשיך לקדם קו לעומתי יותר כלפי ממשלת לבנון והדגיש את המשך “ההתנגדות” כדרך המרכזית להתמודדות עם המשבר, יו”ר הפרלמנט ומנהיג אמל, נביה ברי, שמיצב את עצמו כדמות הבולטת ביותר בעדה השיעית מאז סיכול מזכ”ל חזבאללה, חסן נצראללה, בספטמבר 2024, והגורמים המזוהים עמו הדגישו את הצורך בשמירה על יציבות המערכת הפוליטית, מניעת עימותים פנימיים והתקדמות במסלולים מדיניים. צוין כי ברי הביע דאגה מהמחירים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים שמשלמת העדה השיעית כתוצאה מהמשך הלחימה ומהעמקת הבידוד של לבנון, וקידם גישה פרגמטית יותר המותאמת לשינויים במאזן הכוחות האזורי. אף שאין מדובר במחלוקת גלויה בין הצדדים, הפערים משקפים מתיחות מסוימת בין הרצון לשמר את תפיסת “ההתנגדות” לבין הצורך להתמודד עם ההשלכות המצטברות של המלחמה על הסביבה השיעית ועל לבנון כולה (אלג’מהוריה, 31 במאי 2026; אראם ניוז, 3 ביוני 2026).
• חילוקי הדעות גם החלו לגלוש לרחובות, כאשר עימותים פיזיים אלימים פרצו בין תושבים תומכי אמל לבין פעילי חזבאללה בעיירה אלביסאריה שבאזור צידון סביב פעילות הארגון בעיירה, כאשר התושבים הזהירו כי הדבר עלול להוביל לתקיפות ישראליות. לפי חלק מהפרסומים, פעילי חזבאללה ניסו להציב משגרי רקטות, בעוד שבדיווחים אחרים נאמר כי הם רצו להרחיב את רשת התקשורת של חזבאללה בעיירה. כוחות צבא הגיעו למקום כדי להפריד בין הצדדים. ראש העיירה, עלי אלנבלסי, הכחיש שמשגרי רקטות הוצבו בבתים וטען כי הדיווחים אינם נכונים וכי העימות היה בין שתי משפחות יריבות ולא קשור לרקע הפוליטי, לחזבאללה או לאמל באופן ישיר או עקיף (ג’נוביה, אלג’דיד, אלנהאר, 5 ביוני 2026).
• במאמץ להרגיע את הרוחות ולהציג חזית אחידה, נועדו אחראי התקשורת המרכזית באמל, ראמי נג’ם, ואחראי קשרי התקשורת בחזבאללה, יוסף אלזין, והדגישו את חשיבות שמירת האחדות הלאומית ואימוץ שיח “מקיף ואחראי” כדי לחזק את היציבות הפנימית. הם גם קראו לפעילים ברשתות החברתיות להימנע מהסתה ולהפגין מודעות ואחריות והפצירו בכלי התקשורת לגלות מקצועיות ולהרגיע את המתיחות (אלנהאר, 6 ביוני 2026).

ניצני חלופות לחזבאללה בזירה השיעית

• התסכול הגובר על המחירים שמשלמת העדה השיעית בשל המערכות הצבאיות שיזם חזבאללה הוביל גם להופעתן של יוזמות ציבוריות מאורגנות מתוך העדה, אשר מבקשות לחזק את תפקיד המדינה הלבנונית ולהוות חלופה פוליטית שיעית לחזבאללה ולתנועת אמל. אף שהאופוזיציה השיעית עדיין סובלת מפיצול ארגוני וחוסר הנהגה מאוחדת, גוברים הקולות הטוענים כי העדה זקוקה למסגרת פוליטית חדשה שתעסוק בשיקום, בכלכלה, בתעסוקה ובחיזוק המדינה, ולא רק בסוגיות של עימות צבאי. לפי הערכות שונות, ככל שתעמיק תחושת הכישלון של המלחמה, כך עשוי להתרחב המרחב הציבורי הפתוח לרעיונות אלו(This is Beirut, 9 ביוני 2026). להלן דוגמאות בולטות:
  • תושבים, פעילים ואנשי ציבור מהערים צור ואלנבטיה קראו להכריז עליהן כ”ערים פתוחות” ו”נקיות מנשק” תחת חסות והגנת מדינת לבנון בלבד. החותמים, בהם דמויות בולטות מהחברה, התרבות, האקדמיה והכלכלה בדרום, קראו להפסקה סופית של המלחמה, לחיזוק פריסת צבא לבנון וכוחות הביטחון, לקידום יוזמה דיפלומטית בינלאומית להגנת הדרום ולהבטחת מסדרונות הומניטריים ושירותים בסיסיים לתושבים ולעקורים. נוסף על כך, הודגש הצורך להרחיק את הדרום מ”מלחמות הצירים” ולהחיל את ריבונות המדינה על כלל שטחיה. בעצומה של תושבים מאלנבטיה הודגש גם הצורך להגן על הבופור (קלעת אלשקיף) והאתרים ההיסטוריים באזור. לפי הדיווחים, הקריאות עוררו תהודה פוליטית ותקשורתית רחבה ונחשבות לאינדיקציה אפשרית לשינוי בהלך הרוח הציבורי בדרום. החוקר הפוליטי השיעי, חארת׳ סלימאן, טען כי מדובר בירידה באמון הציבור בתפקידו הצבאי של חזבאללה ובהתחזקות התפיסה שלפיה המדינה והמסלול הדיפלומטי הם הכתובת היחידה ליציבות ולהגנה, כאשר חלק מהציבור בדרום מטיל על הארגון אחריות להרס הכבד ולאבדות שנגרמו בעקבות המשך העימות הצבאי (עיתון אלשרק אלאוסט, 30 במאי 2026, Lebanon Files, 29 במאי 2026).
  • ההתאגדות השיעית הבולטת ביותר, אשר מנסה להוות משקל נגד לשליטה של חזבאללה ואמל בחיים הפוליטיים של העדה, היא “פורום הלבנונים השיעים” שהוקם ביוני 2025, ואשר כולל אנשי אקדמיה, משפטנים, אנשי עסקים ואנשי ציבור שיעים. בכינוסים ובהצהרות שפרסם הפורום הודגש הצורך בהשבת סמכויות הביטחון, המלחמה והשלום לידי המדינה הלבנונית, בחיזוק צבא לבנון ובביסוס שותפות לאומית רחבה בין כלל מרכיבי החברה הלבנונית. מייסד הפורום, מחמד אלאמין, קרא “להחזיר את העדה השיעית למדינה הלבנונית ולזהותה הערבית”, תוך ביקורת על מציאות שבה העדה השיעית משלמת את מחירן של מלחמות ועימותים אזוריים (Transparency News, 5 ו-10 במאי 2026; Arab Files News, 5 ביוני 2026). בנאום שנשא אלאמין בכנס “הלבנונים השיעים – בין האסונות והיציבות המיוחלת” בתחילת מאי 2026, הוא ציין כי פעילי האופוזיציה השיעית נאלצו להתמודד לא פעם עם סתימת פיות, גירוש, נידוי ורדיפות, והדגיש כי ההגנה עליהם היא הגנה על חופש הביטוי עצמו ועל כן על מוסדות המדינה לעמוד לצדם (דף הפייסבוק של פורום הלבנונים השיעים, 9 במאי 2026).

     
מימין: כינוס הפתיחה של “פורום הלבנונים השיעים”. משמאל: מחמד אלאמין בנאום בכנס הפתיחה
(אלנהאר, 1 ביוני 2026)

• • לצדם, הופיעו קולות המציגים עצמם כחלק מהעדה וכחלופה פוליטית ורעיונית להנהגתה הנוכחית, אשר השמיעו ביקורת חריפה כלפי חזבאללה, הנתפס בעיניהם כמי שכפף את האינטרס השיעי והלבנוני לשיקולים איראניים. כך למשל, הפעיל הפוליטי האדי מראד טען כי המלחמה “מתנהלת על חשבון השיעים בלבנון ובהחלטה איראנית”, בעוד הפעילה זינב סעד הדגישה את קיומו של “קול שיעי אחר” המתנגד למלחמות ותומך במדינה הלבנונית. העיתונאית והפעילה, נאנסי אללקיס, הרחיקה לכת כאשר קראה לפירוק נשקו של חזבאללה ואף להסכם שלום עם ישראל, בטענה כי רק מהלך כזה יאפשר את חזרת תושבי הדרום לבתיהם. אחמד אסמאעיל האשים את הארגון כי התעלם מהאזהרות מפני השלכות “מלחמת הסיוע לעזה” (ג’סור ניוז, 5 ביוני 2026). אף שמדובר בקולות שעדיין אינם מייצגים בהכרח את רוב הציבור השיעי, עצם הופעתם הפומבית והחריפה משקפת את התרחבות גבולות השיח הביקורתי בתוך העדה ואת נכונותם של גורמים שיעים לערער בגלוי על הנחות היסוד של חזבאללה ושל “ציר ההתנגדות”.

ביקורת שיעית כלפי איראן והמעורבות בלבנון

• לצד הביקורת הגוברת על חזבאללה, החלה להופיע גם ביקורת גלויה בתוך הסביבה השיעית כלפי איראן ותפקידה בלבנון. לפי דיווחים בתקשורת הלבנונית, גוברת בקרב חלק מהעקורים ותושבי הדרום התחושה כי הם שילמו את מחיריה של מלחמה שנוהלה במסגרת האינטרסים האזוריים של טהראן, בעוד שהעדה השיעית נותרה לבדה להתמודד עם ההרס, העקירה והאבדות בנפש. על רקע זה מסתמנת שחיקה באמון בתפיסת “איחוד הזירות”, אשר שימשה במשך שנים אחד מעמודי התווך של נרטיב “ההתנגדות”, עם הטלת ספק במידת המחויבות המעשית של איראן ובעלי בריתה להגנה על לבנון בעת משבר. במקביל, התחזקו קולות המדגישים את קדימותו של האינטרס הלבנוני על פני שיקולים אזוריים, וקוראים להעביר את סוגיות המלחמה, השלום והמשא ומתן לידי המדינה הלבנונית. מגמה זו משקפת לא רק ביקורת על מדיניות איראן, אלא גם תחילתו של תהליך רחב יותר שבו חלקים מהסביבה השיעית בוחנים מחדש את מערכת היחסים בין חזבאללה, איראן והאינטרס הלאומי הלבנוני (אלשרק אלאוסט, 17 במאי 2026).
• “פורום הלבנונים השיעים” הדגיש היבט נוסף בנוגע ליחסי העדה השיעית עם איראן. בעוד שהפורום אינו שולל את הקשרים ההיסטוריים, הדתיים והתרבותיים עם איראן, הוא מבקש להבחין בין קשרים אלה לבין כפיפות פוליטית או אסטרטגית. המסר המשתמע הוא שהאינטרס העליון של השיעים בלבנון צריך להיות האינטרס הלבנוני, גם כאשר הוא אינו חופף לאינטרסים האזוריים של טהראן. בכך מציג הפורום תפיסה שלפיה ניתן לשמור על קשרים חיוביים עם איראן, אך מבלי להפוך את לבנון לזירת עימות או לכלי במסגרת מאבקיה האזוריים. תפיסה זו מהווה אתגר רעיוני ישיר לאחד מעקרונות היסוד של חזבאללה, הרואה עצמו חלק בלתי נפרד מ”ציר ההתנגדות” (Transparency News, 5 במאי 2026 ; Arab Files News, 5 ביוני 2026).
• מרואן אלאמין, מהקולות הבולטים באופוזיציה השיעית לחזבאללה, טען כי עתיד הארגון אינו תלוי רק ביכולותיו הצבאיות אלא גם במערכת היחסים ההיסטורית שנבנתה בין איראן לבין חלקים מהחברה השיעית בלבנון. לדבריו, כל הסדר אזורי שיותיר על כנו את החיבור הפוליטי והאידיאולוגי בין טהראן לבין העדה השיעית יאפשר לחזבאללה לשקם בהדרגה את כוחו ואת השפעתו. לפיכך, הוא קרא לניתוק הדרגתי של הזיקה הפוליטית בין השיעים בלבנון לבין איראן ולחיזוק השתלבות העדה במסגרת המדינה הלבנונית, כתנאי ליציבות ארוכת טווח ולצמצום השפעתו של חזבאללה ( This is Beirut, 22 במרץ 2026)
• עלי אלאמין, עורך אתר ג’נוביה ואחד ממבקריו הבולטים של חזבאללה בתוך העדה השיעית, טען כי שיגור הטילים האיראניים לישראל ב-7 ביוני 2026, בתגובה לתקיפה ישראלית באלצ’אחיה אלג’נוביה, נשאה בעיקר מסרים פוליטיים ולא משמעות צבאית ממשית. לדבריו, עצם העובדה שאיראן הסתפקה בירי מוגבל, בזמן שההרס, העקירה והפגיעה המתמשכת בדרום לבנון נמשכים, מחזקת בקרב חלקים מהרחוב השיעי את התחושה כי לבנון משמשת כלי במסגרת מאבקיה האזוריים של טהראן. אלאמין הוסיף כי איראן מבקשת להבהיר שכל ניסיון לצמצם את השפעתה בלבנון יגבה מחיר כבד, וכי מבחינתה חזבאללה ואלצ’אחיה אלג’נוביה ממשיכים להוות נכסים אסטרטגיים מרכזיים בפרויקט האזורי שלה (אלג’נוביה, 9 ביוני 2026).

מאמצי חזבאללה לבלימת השחיקה

• לנוכח הביקורת הגוברת על המשך הלחימה ועל השלכותיה, וכהבנה של הארגון שיש צורך למסגר את המשבר כתוצאה של לחץ חיצוני ולא כתוצאה ממדיניות שלו, פועל חזבאללה לחיזוק נרטיב “ההתנגדות” ולהסרת האחריות מהארגון עצמו. במסגרת זו הדגיש מזכ”ל הארגון, נעים קאסם, כי הפתרון למצב אינו טמון במשא ומתן ישיר עם ישראל אלא בהמשך “ההתנגדות”, תוך שהאשים גורמים בלבנון בניסיון לפגוע ב”התנגדות” ובקידום אינטרסים אמריקאיים וישראליים (אלעהד, 4 במאי 2026).
• בהקשר זה, יו”ר סיעת חזבאללה בפרלמנט, מחמד רעד, קרא באופן יוצא דופן לציבור תומכי חזבאללה ואמל להמשיך ולהיצמד ל”דרך ההתנגדות” חרף הלחצים הביטחוניים, הכלכליים והמדיניים. רעד הדגיש את תפקידם של תומכי הארגון כ”עמוד התווך” של החברה הלבנונית, הציג את המלחמה כחלק ממאבק קיומי מול ישראל ושלל הסתמכות על הסדרים מדיניים או ערבויות חיצוניות (אתר סיעת הנאמנות להתנגדות, 22 במאי 2026).
• גם ראש מועצת השריעה של חזבאללה, מחמד יזבכ, פרסם איגרת לציבור תומכי הארגון והעקורים, בה שיבח את “הסבלנות, העמידות והנחישות” של התושבים והדגיש כי חזבאללה שותף לסבלם ולמצוקותיהם. האיגרת ביקשה לחזק את תחושת השותפות בין הארגון לבין סביבת התמיכה שלו ולהציג את המחירים שמשלמת האוכלוסייה כחלק בלתי נפרד ממאבק ההתנגדות (אלדיאר, 31 במאי 2026).
• אחד הביטויים לחשש הגובר בחזבאללה מפני השפעת המלחמה על סביבת התמיכה שלו הוא שינוי מדיניות הפרסום סביב נפגעי הארגון. לפי דיווחים בתקשורת הלבנונית, חזבאללה צמצם את פרסום הודעות האבל על פעיליו שנהרגו ועבר לקיום הלוויות מצומצמות והרחק מחשיפה תקשורתית. על פי הדיווח, מטרת המהלך היא לצמצם את יכולת הציבור לעקוב אחר היקף האבדות ולמנוע פגיעה נוספת במורל ובתמיכה הציבורית בארגון נוכח המחיר האנושי הכבד של המלחמה (אלנהאר, 15 במאי 2026).
• ויתור נוסף שביצע חזבאללה התבטא בכניסתו החריגה של צבא לבנון לפעילות אכיפה בלב אלצ’אחיה אלג’נוביה, מעוז הארגון בבירות שבו נמנעה המדינה מלפעול באופן עצמאי במשך שנים. לפי הדיווחים, חזבאללה לא רק שנמנע מלהתעמת עם המהלך, אלא אף אפשר את ביצועו, בין השאר על רקע רגישות ציבורית גוברת לנושאים שעוררו ביקורת בתוך סביבתו הקרובה (אלשרק אלאוסט, 5 במאי 2026).
• אמצעי נוסף שבו השתמש חזבאללה בניסיון להרגיע את התרעומת בתוך סביבת התמיכה השיעית היה חלוקת מענקי סיוע כספיים למשפחות עקורות ונפגעות מלחמה. עם זאת, בקרב מבקרים ותושבים רבים גברה התחושה כי הסיוע המוצע אינו מסוגל לפצות על אובדן הבתים, מקורות הפרנסה והביטחון האישי. ביקורת זו משקפת שחיקה ביעילות של מנגנוני הרווחה המזוהים עם חזבאללה, אשר במשך שנים שימשו מקור מרכזי ללגיטימציה ולנאמנות ציבורית בתוך העדה השיעית (חשבון האינסטגרם MinBeirutNews , 1 ביוני 2026).

     
מימין: “200 דולר מחזבאללה לעקורים בצפון – ניסיון להשתיק את האנשים ולבלום את זעמם” (חשבון האינסטגרם MinBeirutNews , 1 ביוני 2026). משמאל: “סדנת שיקום התדמית”: מאמצי חזבאללה לבלום את השחיקה במעמדו הציבורי באמצעות שיקום התדמית, חיזוק הנוכחות הציבורית והצגת תחושת שליטה (חשבון X של סאא’ר סביל, 17 במאי 2026)

^[1] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מ-22 במאי 2025: "אתגרי חזבאללה לאחר הפסקת האש והמערכה נגד ישראל"; מחקר של מרכז המידע מ-28 בספטמבר 2025: "אירועי יום השנה למותו של נצראללה בצל האתגרים לחזבאללה ולבנון".
^[2] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מ-15 במרץ 2026: "מאפייני הפעלת הכוח של חזבאללה במערכה החדשה מול ישראל".

מאמרים נוספים בתחום