סיכום הכנס הבינלאומי הרביעי למודיעין

תא

תא"ל (מיל') ד"ר צבי שטאובר – יו"ר המל"מ

אלוף תמיר היימן – ראש אמ

אלוף תמיר היימן – ראש אמ"ן

פאנל: איראן – איום הגרעין ומעורבות שלילית באזור

פאנל: איראן – איום הגרעין ומעורבות שלילית באזור

פאנל: איראן – איום הגרעין ומעורבות שלילית באזור

פאנל: איראן – איום הגרעין ומעורבות שלילית באזור

סיכמו ליאב סלע ושירה כהן.

פתיחה: תא”ל (מיל’) ד”ר צבי שטאובר – יו”ר המל”מ
  • אנחנו נפגשים כאן ב-5.6 שהוא יום מיוחד למערכת המודיעין. ביום זה ב-1967 החלה מלחמת ששת הימים ושינתה דרמטית את המציאות במזרח התיכון. זהו גם היום שנקבע כיום חיל המודיעין. הכנס השנתי נועד להרבות ידע על המודיעין המתמודד עם אתגרים רבים ומגוונים וכל אלה שפעלו לקיומו והצלחתו של כנס זה ראויים לברכה.
  • בתחום המודיעין ניתן להצביע כיום על כך שמצד אחד יש תחומים שחלה בהם מהפכה ואשר מושפעים ישירות מתופעת הסייבר – יכולת איסוף נפלאה, חדירה, הבאת תמונת המודיעין לנקודת הקצה (גורמי האש אצלנו) וארגון טוב יותר של העבודה המודיעינית. מצד שני, בנושאים אחרים ישנם אתגרים ותמורות שמחייבים אותנו לחשיבה איך משפרים את התוצר שלנו – קודם כל במודיעין האסטרטגי משום שהסביבה האסטרטגית שלנו השתנתה. קיימים מתחרים רבים שיש להם נגישות למקבלי ההחלטות. בנוסף, טרם נמצא הפתרון שבו שום מערכת מודיעין, לא מודיעין של מדינה ולא מודיעין עסקי, לא יכולים באמת לתת את תמונת המצב. כשאנחנו יושבים כאן ומדברים על כישלונות מודיעיניים ב-1973, בימים אלו חוו קהילות המודיעין המערביות כישלון שהוא אחד הגדולים בחמישים השנים האחרונות אם לא יותר. הם טעו בשאלה לאן היו מועדות פניה של סין, ארה”ב הגדולה עזרה לסין להתפתח כמעצמה עד כדי כך שהיא מטילה סימן שאלה על מעמדה של ארה”ב כמעצמת על יחידה.
  • משמעות הקושי במתן מודיעין אסטרטגי איכותי איננה שצריך להרים ידיים, אלא שצריך לחשוב על דרכים לשפר את התוצרים שלנו ע”י מנגנונים טכנולוגיים, ע”י הכשרת כוח אדם ופיתוח מתודולוגיה מודיעינית עדכנית. יש חשיבות למודיעין, במיוחד כשהוא אומר דברים נכוחה.

תא"ל (מיל') ד"ר צבי שטאובר – יו"ר המל"מ

אלוף תמיר היימן – ראש אמ”ן
  • ראש אמ”ן האלוף תמיר היימן דן באתגרי העידן הנוכחי ובהשפעותיהם על אמ”ן וסקר את המגמות המרכזיות בהערכת המודיעין בזירה האזורית. הוא טען בתחילה כי תקופתנו מתאפיינת בהיותה “עידן של שיבוש”, כאשר זו אינה טלטלה או התנגשות אידיאולוגיות, אלא טלטול מתמשך, שמועצם בגלל ההתפתחויות הטכנולוגיות והמהפכה הדיגיטלית. העידן הנוכחי מאפשר נגישות רצופה לכמות עצומה של מידע ולמגוון הולך וגדל של שחקנים, באופן שמאפשר להשפיע על ציבורים ומוביל לתופעת השיבוש העצמי (Self-disruption). לעידן השיבוש משמעויות רבות על המודיעין ועל תמונת המצב האסטרטגית.
  • בהמשך, הצביע ראש אמ”ן על מספר מגמות בסביבה הטכנולוגית אשר משפיעות על אמ”ן:
    • הסייבר – הסייבר הוא ממד לחימה הולך ומתפתח. מזעור הטכנולוגיה, המעבר לאינטרנט של הדברים, המחשוב הלביש וכו’ גורמים לכך שהמרחב שאנחנו נמצאים בו עמוס במגוון של יכולות מחשוב וזה יוצר מצב של מלחמה יומיומית. הסייבר הפך להיות גם ממד האיסוף המרכזי של אגף המודיעין, ורק הדמיון מגביל את היכולת להתפתח בהקשר זה. בכל הקשור להשפעה, תודעה שיבוש – הואיל ואנחנו חיים בעולם של פייק ניוז ובעולם של עיצוב נרטיבים שבו קשה להבין היכן מקור הידיעה, הדבר יוצר גם סיכון וגם הזדמנות לפעולה.
    • הטכנולוגיה הפכה לזולה, זמינה ואיכותית – למשל איום הרחפנים שהפך לנחלת הכלל או היכולת להביא מצלמת HD מחוברת למטען שיכול להגיע מדויק ורחוק שהייתה בעבר ליבת סוד של תעשייה ביטחונית והיום היא נפוצה באינטרנט וכל אחד יכול לרכוש אותה. היכולת להגיע לרמת דיוק של רקטות וטילים זה רק עניין של כסף ולשלוח בדואר את הרכיבים הנכונים, זה לא עניין של מדעני טילים – זו טרמינולוגיה של המלחמה קרה. היום אפשר לעשות את זה במוסך. עניין הסנסורים – בעבר היכולת לרכוש סנסורים היתה יכולת אסטרטגית, ואילו כיום ניתן לרכוש באינטרנט סנסורים אלקטרומגנטיים ואופטיים.
    • כיצד כל אלו משפיעים על אמ”ן? האתגר של בירור המציאות, שהיה בעייתי תמיד בשל הקושי לברור את האמת מתוך השקר ולעשות הכללות שאינן מושפעות על ידי הטיות קוגניטיביות, נהיה עוד יותר מסובך בעידן של הצפת מידע שבו הנגישות למידע היא בלתי מוגבלת.

אלוף תמיר היימן – ראש אמ"ן

פאנל: איראן – איום הגרעין ומעורבות שלילית באזור

מנחה : תא”ל (מיל’) אמנון סופרין – לשעבר ראש אגף המודיעין במוסד.

  • ד”ר אולי היינונאן – לשעבר, סגן ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא”א) הודה לקהילה המודיעינית הישראלית על התרומה לתמונת המידע של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא”א) (מתייחס במיוחד להבאת ארכיון הגרעין). הוא מודע לכך שכמה מאתנו יכולים להיות מאוכזבים מהיעדר הפעילות של סבא”א, והוא רוצה להסביר. המידע היה מאוד מועיל, והוא מסביר את הרצונות של ההנהגה האיראנית, אבל זה רק מסביר מה היה עד 2003, אבל לא מה קרה מאז. יחד עם זאת, המידע עזר לעקוב אחר האנשים, הציוד, הארגונים ואיפה שהם היום.
  • הכוח של סבא”א הוא הגישה לאתרים, לאנשים, לציוד, למודיעין במדינות היעד. היא יכולה להיכנס אם יש סיבה. אבל זה לא היה מספיק. בשנות ה-90 ראינו בעיראק, בדרום אפריקה ובצפון קוריאה שגישה בסיסית אינה מספיקה. צריך גם מודיעין. צריך להבין מתי להשתמש במודיעין ואיך, בלי לחשוף מקורות. הרעיון הגדול הוא להשתמש בכל המודיעין בצורה מחקרית, על מנת להבין את העובדות. סבא”א אינו ארגון פוליטי אלא ארגון טכני שמשרת מטרות פוליטיות, לספק מודיעין עבור מועצת הביטחון של האו”ם למשל.
  • להלן הממצאים של סבא”א בעקבות הבאת ארכיון הגרעין:
    • איראן, שאמורה לפעול במסגרת ההגבלות של אמנת NPT הפרה את התחייבויותיה על פי האמנה ועל פי ההסדרים לפיקוח על פעילותה הגרעינית . הארכיון מראה שהם רצו הרבה יותר ממה שסבא”א ידעה עליו, ואף היו מוכנים לבצע ניסויים לקראת השגת המטרה ב2004. התוכנית הייתה להקים רכיבי נשק גרעיני ונשק עצמו. איראן החליטה לעצור את זה, בעיקר בעקבות הכניסה של ארה”ב לעיראק, אבל המשיכה את המחקר הגרעיני. לא היה בארכיון שום דבר על מסלול הפלוטוניום, למרות שסבא”א ידעו שיש עיסוק בפלוטוניום, ויתכן שהדבר נובע מכך שמה שחולץ מאיראן הוא רק חלק קטן יחסית מכלל המסמכים והמדיה המגנטית שהיו בארכיון.
    • ככלל עולה מהמידע שהאיראנים פיתחו מעגל שלם של היכולות הנדרשות לייצור נשק גרעיני -ייצור החומר הבקיע, פיתוח יכולת להפוך חומר זה לפצצה ופיתוח טילים שיישאו את הפצצות אל היעדים. המידע שנמצא בארכיון אישר סופית חלק גדול מהמידע והחשדות שהיו לסבא”א לגבי הפעילות האיראנית והוסיף מידע חשוב נוסף בעיקר לגבי מרכיבי מכלול ייצור הפצצה, כולל התכנית עצמה והתשתיות שהיו אמורות לשמש לביצוע ניסויים. החזקת הארכיון והסתרת חלק מהתשתיות הם הפרה גם של הסכם הגרעין מ-2015 JCPOA. לפי הערכת DNI, איראן לא עושה דברים שהכרחיים כדי להרים פרויקט גרעיני בעת הנוכחית, אבל הם עושים דברים שאפשר להפכם כך שישמשו פרויקט גרעין בתוך זמן קצר מאד. לדברי היינונן איראן מסוגלת בתרחיש של פריצה מההסכם לייצר כמות מספקת של חומר בקיע לפצצה ראשונה בתוך 8-6 חדשים. בנוגע לתוכנית הטילים – החלטת ועצת הביטחון בעקבות JCPOA קוראת לאיראן לא לבחון יכולות טילים בליסטיים המיועדים לשאת נשק גרעיני. אבל הטילים לא נמצאים בהסכם עצמו והקריאה הזו של מועצת הביטחון היא חסרת משמעות. היינונן סבור לכן, שהסכם חדש חייב לכלול גם מגבלות על פיתוח טילים.
  • ד”ר יוסי מנשרוף – מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון במערכת הפוליטית באיראן חסר שחקן שמילא תפקיד משמעותי בערוץ החשאי בין איראן לוושינגטון, גם בהקשר להסכם הגרעין – רפסנג’אני. רוחאני חסר אונים ולכן בחודשיים האחרונים ראינו קמפיין שבאמצעותו הוא מבקש לתת לו יותר סמכויות ושתהיה לו השפעה ממשית על מדיניות החוץ, כולל בנושא גרעין. לפיכך, האיזון שהיה במשטר האיראני הופר וכיום ח’מאנהאי נותן את הטון.
  • נראה שהביקורים של סולימאני באזור משקפים את מאמצי איראן לפתח זירות לפעולה. הוא נפגש בביירות, בבגדאד ובתימן עם שלוחי איראן (הפרוקסי), ולא במקרה האיראנים נותנים לכך פומבי. יש להזכיר כי כאשר חזבאללה לא רצה להיכנס לחלב סולימאני הקפיא את העברת המשכורות לארגון. מצד שני, ההנהגה בטהראן מאד מחושבת ולא מעוניינת להיכנס להרפתקנות למרות שזה נמצא בשיח היותר רדיקלי שלהם.
  • העם האיראני למד איך להתנהג תחת הסנקציות, הוא יודע כיצד להתאפק ולשאת בעול ולתת פורקן דרך המדיה החברתית, בשורה התחתונה לא רואים את העם יוצא לרחובות במיליונים ועדיין קיימת הרתעה מסוימת. אנחנו לא נמצאים לפני מהפכה. ניתן להדק עוד את הלחץ הכלכלי על איראן, למשל בהטלת סנקציות על קרן הלבנת הון איראנית (“אוסט קודס רזאבי” – קרן דתית של מיליארדים של דולרים, זוהי קרן של חא’מאנהאי).
  • סא”ל (מיל’) מיכאל סגל – המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ניתן להצביע על שתי מגמות: האחת של היערכות איראנית לקראת עימות, כנראה בתווך הימי. אנחנו רואים כיצד האיראנים מנסים לקשור את המאבק מול ארה”ב גם לישראל. מגמה שנייה היא דיפלומטית, הכוללת, ביקורים של שר החוץ האיראני זריף בעיראק, הסגן שלו מבקר בעומאן ועוד. בנוגע לאירופאים, הם לא הצליחו לספק את הדרישות האיראניות. זה קרב מאסף שרוחאני וזריף מנהלים מול משמרות המהפכה. רפסנג’אני היה האחרון שיצא למאבק נגד משמרות המהפכה והפרשנות המרחיבה שלהם בחוקה האיראנית לתפקיד משמרות המהפכה, וגם הוא לא הצליח.
  • השנה הנוכחית באיראן עומדת בסימן הישענות על התעשייה האיראנית והאספקה העצמית (אחד הלקחים החשובים ממלחמת עיראק-איראן). חשוב לציין, שהאיראנים לא האמינו שהמערב יחתום את ההסכם איתם, הם נערכו לסוג כזה של טלטלה והם לא האמינו שהמשא ומתן בסופו של דבר יבשיל לתוצאה ועכשיו אנחנו רואים בדבריו של רוחאני שהוא מכין את העם האיראני למצוקה הכלכלית הקשה. סוף סוף מגיעה מעצמה שאומרת לאיראן אתם צריכים לוותר. עד ממשל טראמפ האיראנים לא שילמו את מחיר של ממש על חתירתם להשיג נשק גרעיני, על תמיכתם בטרור ועל החתרנות שלהם באזור, אבל מאז שטראמפ נבחר הם מתחילים לשלם מחיר שהלך ועלה על מדיניותם.
  • תימן שהפכה לשדה ניסויים איראני גדול במיוחד בכל מה שקשור לשימוש בכלי טיס בלתי מאוישים אלימים ותוקפים. נושא נוסף שיכול להיות קשור לישראל בגלל הפעילות שלה בים זה הנושא של ספינות מרוץ איראניות שהן מונחות GPS ואמורות להתפוצץ על המטרה. האיראנים בודקים את היכולות שלהם בתחום זה כחלק מהאסטרטגיה האסימטרית שהם מובילים בתחום הימי. כל אמצעי הלחימה המתקדמים האלה נמצאים כיום בתימן. תימן גם מאד חשובה כחלק מהמאבק במרחב השיט.
  • בחודשים ובשבועות האחרונים ניתן לראות כיצד ישראל נשזרת בתוך השיח האיראני בתור מי שנתפסת אחראית לעמדה האמריקנית הנוקשה כלפי איראן. בנוסף, יחיא סינוואר אמר את זה בריש גלי ביום אלקודס שחמאס קיבל מאיראן טילי גראד וטילי פאג’ר ועוד היד נטויה. וכמובן כלי הפרוקסי הפלסטיני העיקרי של איראן מול ישראל הוא ארגון הג’האד האסלאמי בפלסטין שכפוף חלקית לרצונות חמאס אבל בפועל כפוף לאיראן.
  • תא”ל (מיל’) אמנון סופרין בין איראן לבין המערב יש פוטנציאל להסלמה צבאית שאף אחד מהצדדים לא מעוניין בה. הפוטנציאל הזה נובע משני כוחות מקבילים –ארצות הברית מעוניינת בהסכם גרעין חדש מחד גיסא, איראן ואף מדיות אירופה לא מעוניינות להיכנע ללחץ האמריקאי בנושא מאידך גיסא. אם ב-7 ביולי 2019 האולטימטום אכן יפוג, איראן תאלץ לפעול באחת משתי דרכים – להמשיך במצב הנוכחי או להגביר מעט את קצב ההעשרה. כך או אחרת, היא תאלץ לפעול בסדר גודל כזה שלא ישבור את הכלים בהקשר לפוטנציאל ההסלמה מול ארה”ב.
פאנל: איראן – איום הגרעין ומעורבות שלילית באזור    פאנל: איראן – איום הגרעין ומעורבות שלילית באזור
המודיעין בעידן של פוסט אמת ופייק ניוז

תא”ל (מיל’) איתי ברון – סגן ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי

  • הנשיא טראמפ שלח את קציני המודיעין שלו חזרה ל”בית הספר”. את ההתרחשות הזו אפשר לפתור כקשורה לאישיות המיוחדת שלו. אבל נראה שהיא מייצגת תופעה משמעותית שניתן לתמצת אותה כערעור הסמכות המסורתית של המודיעין כמוסד לבירור המציאות או האמת. זאת לצד ממסדים אחרים המשמשים כ”מספרי האמת” בחברה (האקדמיה, המשפט והעיתונות). המסגרת שלאורה פעלו קהילות המודיעין במערב במאה שעברה מאותגרת על ידי שתי תופעות:
    • פוסט אמת: מילון אוקספורד מנסח את המושג פוסט אמת ב2016 – אמונות דעות ורגשות חזקות יותר מעובדות. הבחירה במילה הזו כמילת השנה מעידה על משהו.
    • פייק ניוז: מאומץ על ידי פוליטיקאים אבל גם חוקרים ואנשי אקדמיה- הקלות שבה אפשר להפיץ קונספירציות ושקרים.
  • האתגרים או הבעיות החדשות של המודיעין הנגזרות מתופעות אלה באות לידי ביטוי באינטראקציה בין המודיעין לבין מקבלי ההחלטות. האתגרים האלה נמצאים בחדרי הביטחון הלאומי. חדרים שמטרתם לתאר את המציאות. ונשאלת השאלה – האם מנגנוני בירור המציאות עדיין מתפקדים?
  • חדרי קבינט בעת מלחמות מאופיינים בערפל קרב וחוסר וודאות גבוהים. במבצע “צוק איתן” הייתה תחושה שיש ערפל בהיקפים גדולים יותר מכפי שמצופה מאירוע מלחמתי. אך ככל שעבר הזמן, הובן שהיה שם גם משהו חדש, קרי ריבוי אמיתות. הדבר בא לידי ביטוי בכך שבחדר היו אוסף סיפורים קוהרנטיים שמתארים את המציאות, בלי יכולת הכרעה ביניהם:
    • קבוצת האמיתות של הפוליטיקאים- כמובן לא קבוצה אחת;
    • האמיתות של הדרג המקצועי- אמ”ן;
    • התקשורת- אקווריום דו כיווני;
    • הציבור- דרך הרשתות החברתיות;
    • ההשפעה- מה היינו רוצים שיבינו בקטר, במצרים או בירושלים.
  • לכאורה, זה מצוין. זה מה שרצוי שיקרה במשטר דמוקרטי – אמיתות סותרות זו את זו ומגיעים בסוף לבירור טוב יותר של המציאות. בפועל- נוצר תוהו ובוהו. מהקושי הזה אפשר להצביע על שלוש בעיות:
    • בעיות ישנות – ההפתעה היא תופעה בסיסית בחיים האנושיים, על אחת כמה וכמה בעולם של הביטחון הלאומי. מפרל הרבור דרך יום כיפור, נפילת השאה וה-11 בספטמבר. ההסברים לכישלון הם – כשל הדמיון, דבקות בקונספציה, הטיות קוגניטיביות ועוד. כלומר, היה מעט מידע, וניסינו להבין את התמונה הכוללת- באינדוקציה הזו, נכנסו הכשלים וההטיות.
    • בעיות ישנות מועצמות – לאור הופעת מהפכת המידע, שטמנה בחובה הבטחה גדולה- יכולת לאסוף בהיקפים ובאיכויות, ולעבד בצורה טובה יותר, החריפו האתגרים בכל הקשור להפקת משמעויות מהמידע לגבי המציאות האסטרטגית. יודעים הרבה, מבינים פחות.
    • בעיות חדשות – בשנה שעברה פורסמו שלושה ספרים על-ידי בכירי הקהילה המודיעינית- קלפר, קומי והיידן. הדבר לא היה קורה אלמלא בחירתו של טראמפ, אבל טראמפ איננו הבעיה אלא מאפיין של תקופה.. שמות הספרים מציגים פריזמה מעניינת: הביטחון הלאומי בעידן של שקרים, אמת ושקר והנהגה, עובדות ופחדים. הספרים האלה מבטאים געגוע לעבר, לדיון שמבוסס על עובדות, לתהליכי למידה, שוק הרעיונות החופשי וכו’. כיום יש יותר ויותר מעצבי מציאות, יזמים, שאכפת להם יותר מעיצוב המציאות מאשר מתיאור שלה ושהם גם מעלים ספק באשר לצורך וליכולת לספר את האמת.
  • בין השאלות שעולות בהם: מתקפה מאורגנת מבית ומחוץ על הערכים ועל מוסדות השלטון (“מספרי האמת”); האם אפשר בכלל לברר את המציאות כשכל הסובבים מקדמים נרטיביים שקריים; קושי להבחין בין אמת לשקר. בעבר, רוב הנתונים היו אמת, כיום צריך לשאול את השאלה האם הנאום הזה באמת ניתן, האם הציוץ צויץ וכו’. ברון מעריך שבעיה זו תיפתר. המסקנה העולה מכאן היא שבדמוקרטיה- האמת היא תשתית חיונית. באשר לשאלה מדוע עכשיו הבעיות החדשות צפות ניתן להצביע ראשית על השינוי הטכנולוגי שמאפשר תמורות חברתיות שבסופן חוסר אמון במערכת.
פאנל המערכה על התודעה

מנחה – תא”ל (מיל’) יוסי קופרוסר – ראש המכון לחקר המתודולוגיה במל”מ

על המודיעין במערכה על התודעה

  • אחד הדברים המרכזיים שמודיעין צריך לעשות הוא לראות כיצד כל אחד מהגורמים רואה את המציאות, כדי להבין איך הוא עומד להשפיע עליה ואיך הוא תופס אותה. ההגדרה לתודעה (אחת מני רבות) בה נעשה שימוש במסמך שפרסם המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין על “המערכה על התודעה” היא “מכלול התובנות של פרט או קבוצת פרטים לגבי המציאות שסובבת אותם, ולגבי בדרך שבה הם רוצים לעצבה, וזאת כנגזרת של מכלול הערכים והאמונות שדרכם הם בוחנים את סביבתם, מפרשים אותה ופועלים כדי להתמודד עם האתגרים הגלומים בה ואף לשנותה”. המערכה על התודעה היא “מכלול הפעולות והכלים שבאמצעותם חותרים גורמים השותפים למסגרת מערכתית מסוימת להשפיע על התודעה של קהלי יעד מסוימים או למנוע השפעה עליה”.
  • בכתב העת “המערכה על התודעה” בוצעה הבחנה בין שתי רמות של תודעה – בסיסית ומצבית. היכולת להשפיע על תודעה בסיסית לוקחת הרבה זמן (למשל- המערכה של האמריקאים במטרה לשנות את התודעה הבסיסית של הפלסטינים). היכולת להשפיע על התודעה המצבית – איך מישהו תופס את המציאות ופועל לגביה בהקשר קונקרטי- הינה יותר ברת השגה.
  • למודיעין מספר תפקידים במסגרת המערכה על התודעה:
    • למודיעין תפקיד קריטי לאפיין מהי התודעה הבסיסית והמצבית של כל שחקן כמו גם להצביע על הזדמנויות להשפיע עליה. זה סוג של מודיעין שמצריך יכולות מתחום הסוציולוגיה, האנתרופולוגיה- דברים שאינם מובנים מאליהם. קיים חשש להטיית מראה כשאין את זה. המודיעין צריך לספק את הידע לביצוע ההשפעה- יש הנחה שדרך המודיעין אפשר להשפיע (כי יש היכרות עם הצד השני וכיו”ב). הבאת הארכיון האיראני הייתה מהלך מודיעיני שהוא בראש ובראשונה מבצע תודעה.
    • המודיעין נדרש לעתים קרובות להביע דעה האם ראוי להשתמש בחומר רגיש מסוים למבצע תודעה, והוא מפתח אמות מידה וכלים שמאפשרים לעשות שימוש מושכל במידע כזה כאשר מתקבלת החלטה לעשות זאת. המודיעין נדרש גם להבין ולסכל את מאמצי התודעה של היריב. אנו מכירים מאמצים כאלה של האיראנים, של הרוסים וכיו”ב. מבצע שסוכל לאחרונה לא על ידי המודיעין- ארגון BDS שהשתמש בבוטים כדי ליצור את התחושה שאף אחד לא רוצה להגיע לאירוויזיון. נחשף על ידי ישראל.
    • האם המודיעין ערוך לכך? פחות ממה שהוא צריך להיות. הייתה תקופה שהמודיעין הבין את החשיבות והשקיע משאבים בגופים, היום הם נסגרים או מפוזרים. אין מרכז אחד ברמה הלאומית שמרכז את אסטרטגיית התודעה ומתאם בין הגורמים. הומלץ לקדם גוף מתכלל כזה.
ד”ר חיים אסא – יו”ר חברת “סאייקן” על יצירת השפעה על קבוצות יעד גדולות
  • ניתן להתייחס לנושא התודעה בשתי שכבות: שכבת העומק, השכבה הבסיסית והשכבה השנייה שמעליה היא עמדות. השפעה על התודעה מתמודדת בעיקר עם עמדות ולא עם השכבה הבסיסית. קשה להפוך יריב לאוהד אבל אפשר אולי להשפיע באחוזים מסוימים על דרכי הפעולה שלו, על העמדות שלו, לפעמים אפילו על העומק הפסיכולוגי שלו. לכן, ייצרנו בעזרת צוות המורכב ממומחים לפסיכולוגיה חברתית ואנשי טכנולוגיה, תפיסה שמוצגת במאמר במסגרת החוברת שנקראת ההשפעה על התודעה.
  • אנחנו מדברים על השפעה על ציבור רחב (עשרות אלפים, מיליוני אנשים), כלומר יש כאן מוטיב שונה מההסתכלות המודיעינית הקלאסית. לא מדובר בהסתכלות סטטיסטית אלא על כל אחד מהפרטים בנפרד. זה מה שמעניקה לנו יכולת טכנולוגיות חדשניות: ביג דאטה, דאטה סיינס, דיפ לרנינג ולמידת מכונה.
  • כדי להשפיע על עמדות של ציבור רחב צריך להכיר את הדעות או את תחומי העניין של הפרטים בציבור ולשם כך נדרשת למידת מכונה. כדי להשפיע עליהם אין צורך לפנות אל כולם – יש לחלק אותם ל”קבוצות דמיון”, כלומר קבוצות שהאנשים בהן די דומים באינטרסים שלהם בתכונות שלהם באופי שלהם וברקע שלהם. מתברר שיצירת השפעה על קבוצה כזו היא כמו אש בשדה קוצים. זה מאד חשוב הנקודה הזו, זה החידוש הגדול של השפעה ברשת, כי שם אנחנו חושבים שאנחנו יודעים לעשות זאת. בטלוויזיה אנחנו לא יכולים לפנות אל אלה שרוצים לגדל זיתים ואוהבים. לגלוש באלפים ואוהדים את בית”ר אלא אנו פונים לכולם, לכן בקמפיינים טלוויזיוניים צריך לחזור פעמים רבות מאד על המסר. ברשת ניתן לארגן את הקבוצות הללו כך שאפשר להשפיע על כל קבוצה בנפרד.
  • הדבר השני הוא פעילות ההשפעה לא ישירה, כלומר אני לא אומר לו באופן ישיר “אל תגדל זיתים” אלא אני מנסה לנטוע בו קונספט חלופי שיחד עם אנשי המודיעין, הפסיכולוגיים והטכנולוגיים אנחנו מבינים שאם הקונספט החלופי הזה ייטמע בו אנחנו כנראה נוריד את הרצון שלו לגדל זיתים. בשיטה הזו, קבוצה אמריקנית עשתה מבצע השפעה גדול לשכנע תלמידים לעבור ממסלול לימודים הומאני לריאלי.
  • הרכיב השלישי הוא בקרה רצופה. אי אפשר לעשות קמפיין מבלי להבין כמעט מדי יום או מדי שבוע האם אתה מתקדם או הולך אחורה. שימוש בטכנולוגיות שונות יסייע לעשות זאת. לבסוף, איך הצליחו בסטנפורד על ידי ניתוח לייקים להוכיח 5 תכונות יסוד פסיכולוגיות של אנשים, והוכח שהמכונה עושה זאת יותר טוב מאנשים: מודעות עצמית, פתיחות, הסכמתיות, נוירוטיות ובאיזו מידה אותו אדם חברותי.
ירדן ותיקאי – ראש מערך ההסברה במשרד ראש הממשלה

ייחד את דבריו לחשיבות שיתוף הפעולה בין גורמי המודיעין לבין גופי ההסברה.

  • דוגמא ראשונה היא מסיבת העיתונאים הדרמטית ב-30 באפריל 2018 שבה עולה ראש הממשלה ומצהיר על הבאת ארכיון הגרעין האיראני לארץ ועל המסקנות העולות מהמידע שהיה בארכיון. זהו אירוע מדהים של שימוש הסברתי ותודעתי בחומרים מודיעיניים. צוות מצומצם של אנשי מודיעין מדיניות והסברה עבד כחודשיים על האירוע הזה. היו עשרות גרסאות של המצגת של ראש הממשלה, כדי להגיע בסוף להשפעה הטובה והיעילה ביותר. החודשיים הללו אופיינו בשיח מתמיד לגבי האיזון הנכון בין שיקולי ההסברה ושיקולי המודיעין, כמו מה נכון ומה לא נכון לחשוף? היה צורך להתחשב בצרכי בטחון המידע. איך לזקק את המסר? חשוב שתהיה למסר השפעה ברורה. אילו דוגמאות להביא? דוגמאות ויזואליות? איזה תוכן כדאי להביא כך שייתן השפעה מהבחינה הזו ומה יתמוך בטיעונים שלנו. כיצד לפשט את השקפים? בנוסף, מהו ה”פוטואופ” הנכון למסיבת העיתונאים?
  • שאלה נוספת שנידרש לדון בה היא איך יגיבו קהלי היעד השונים שכיוונו אליהם – קהל ישראלי, בינלאומי, מתנגדי ותומכי הסכם הגרעין, קהלים ערביים, איראנים, ציבור, מקבלי החלטות וכו’? אומנם לא ניתן להשפיע על כולם באירוע כזה רחב, אבל עדיין יש לקחת זאת בחשבון. בפן הטקסטואלי – יש המון חומר וצריך לסנן ולקחת רק דברים שהם הכי משמעותיים. בסופו של דבר, הייתה לאירוע הזה השפעה גדולה והמאמץ התודעתי עוד ממשיך להתגלגל.
  • דוגמא שנייה היא “מצגת ראש הממשלה” – ראש הממשלה עושה בשנים האחרונות שימוש במצגת שהיא מצגת הסברתית על מדינת ישראל שכוללת מספר סוגיות: נושאים ביטחוניים, מדיניים, כלכליים, חברתיות וכו’. המצגת הזו מוצגת על ידו כמעט בכל מפגש בארץ וגם בחו”ל. המצגת הזו הוכנה במשותף על ידי מטה ההסברה יחד עם אנשי המודיעין – בעיקר עם המזכיר הצבאי. האתגר של משרד ההסברה הוא כיצד להתיך את המודיעין ולהוציא מוצר שמשרת את ההסברה בצורה משמעותית. כל העבודה הזו היא עבודה שמשותפת לכלל קהילת המודיעין שלו יחד עם אנשי ההסברה שמזקקים את המידע וחושבים מה נכון, איך מציגים את זה בצורה הטובה ביותר והפשוטה ביותר. זה הדבר החשוב ביותר, הפישוט והזיקוק של המסר למסר ברור, באופן שאלה שמסתכלים על התוצר מיד מבינים את המסר.
  • דוגמא אחרונה –לפני כמה שנים הראה אמ”ן מוצר מאד עמוק של איכונים שונים ברצועת עזה והביאו את זה כעזר להסברה. אולם לאחר בחינה של החומר הגענו למסקנה כי הוא עמוס מדי, מבולבל מדי ולכן אם לא מפשטים את הדברים הוא לא מסייע. מנגד, בחרנו בתמונה בזירה הצפונית, שהמסר שעולה ממנה הוא שחזבאללה מציף את כל דרום לבנון בטילים, תשתיות טרור ומפקדות, בלי להיכנס לפרטי פרטים. זאת, מול אמירה של מפקד ביוניפי”ל שטוען שאין לו שום הוכחות להעברות נשק לתוך דרום לבנון.
  • קיים מתח מתמיד ומובנה בין אנשי המודיעין לבין אנשי ההסברה. מעבר לעניין ביטחון המידע, המודיעין מטבע הדברים מעוניין להסביר את כל התמונה בעוד שאיש ההסברה רוצה לפשט את המסר ולהימנע מניואנסים. ברור שהשימוש במודיעין לצורכי הסברה הוא קריטי, שהרי אי אפשר לנהל מערכה בלי שיתוף הפעולה הזה הן ברמה האסטרטגית והן ברמה הטקטית (הפללות יעדים, הפללות תקשורתיות ופומביות, של אישים, הזנת דיס-אינפורמציה, סיכול תיק הגולן וכו’). המודיעין איננו נכס רק של קהילת הביטחון, אלא משמש גם את מקבלי ההחלטות לסייע לקדם את המדיניות ואת היעדים הלאומיים. כל מערכה משלבת בין הפעולות הפיזיות לבין פעולות תודעתיות ורק השילוב הזה יכול להביא להישגים. חשוב לכן שהעוצמה המודיעינית האדירה של מדינת ישראל תסייע כמו שהיא מסייעת היום ועוד הרבה יותר למערכות התודעתיות שלנו.
ד”ר ורה-מיכלין-שפיר – חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי על רוסיה כשחקן במערכה על התודעה
  • מסמכים אמריקניים רבים עוסקים בניסיונות של רוסיה להשפיע על המציאות הפוליטית במערב, שהאחרון ביניהם הוא דו”ח מולר. הטענה המרכזית היא שהמידע הופך לרכיב עוצמה בעולם היום (בדיוק כמו כלכלה, גיאוגרפיה, אוכלוסייה וכו’). רוסיה – אותה אנו מכנים “מעצמת המידע” – מבינה את העוצמה הטמונה בשליטה במידע, ממנפת אותה ולוקחת שיטות פעולה סובייטיות ומתאימה אותן להיום (המלחמה העקיפה – לא חותרים למגע, אלא מתמרנים ומייצרים אלמנט של הפתעה, active measures- חתרנות פוליטית עם אמצעיים פסיכולוגיים חזקים). שתי הגישות האלה והשימוש במידע כרכיב עוצמה- באים כפיצוי לתחושת נחיתות בין לאומית.
  • למרות ההצגה של “דוקטרינת גראסימוב”, לא קיימת דוקטרינה סדורה שהרוסים עובדים איתה. להיפך, הם פועלים בשיטה של ניסוי וטעייה עם רכיב חדש של תנועה. אי לכך קשה לענות על השאלה איך הרוסים עושים את זה? בכל זאת, ניתן לראות את הניסיונות וללמוד מהן:
    • ניתן כיום להגיע לתודעה של מיליונים במהירות – בניגוד לעבר, וזאת תוך שימוש ברשתות החברתיות וכיוצא בזה. פוטין בעצמו התייחס בעבר לאינטרנט בצורה חשדנית (“כלי של הCIA-“) אך היום מבין ומשתמש בו כהזדמנות.
    • מבינים את ערך התוכן – המערב משתמש בתשתית, והם מתמקדים גם בתשתית אבל בעיקר בתוכן. לפי ההבנה הסובייטית, צריך למנוע מאנשים מידע כדי לשלוט בהם. אבל היום, הדרך לצנזורה היא להציף אנשים במידע וכך ליצור מצב שבו הם לא יודעים מה נכון ומה לא נכון.
    • ריבוי שחקנים שעוסקים בתודעה – מהממשלה, דרך גופים פרטיים ועד הציבור בלי היגיון מסדר. רוסיה פועלת בתוך העולם הקיים – הקפיטליזם הדיגיטלי. היא מבינה את החוליות החלשות הכלכליות והחברתיות בחברות שאנחנו חיים בהן (הגלובליזציה). רוסיה קשורה לעולם הגלובלי, היא לא תוקפת אותה מבחוץ אלא מבפנים. האמירה הזו חשובה כי אם פעם היא הייתה צריכה להבין את המערב כמושא מודיעיני, היום ההיכרות היא הרבה יותר אינטימית. משתמשים בתודעה בסיסית שכבר קיימת, אנשים כבר לא מאמינים לאליטות בארצות הברית, והם רק מלבים את זה (לא מתחילים שום דבר מאפס).
נעם כ”ץ – סמנכ”ל דיפלומטיה ציבורית במשרד החוץ על התאמת הדיפלומטיה הציבורית למערכה על התודעה בעידן המידע
  • בעיסוק בעולם התודעה יש מגוון שפות וכל ארגון מפתח את השפה שלו ולפעמים אפילו כאשר משתמשים באותן מילים יש דיאלקטים שונים. חשוב לחבר לכמה מהמושגים הבסיסיים שמשפיעים על העולם את הדיפלומטיה בדגש על הדיפלומטיה ציבורית ובמיוחד בעולם הדיגיטלי. לדיפלומטיה בעידן הדיגיטלי יש משמעויות גדולות – איך מתנהלים בעולם מול החברה האזרחית? מושג היסוד בעבודה דיפלומטית הוא השפעה. זהו מושג מורכב – יש סוגים שונים של השפעות וצריך להכיר אותם היטב. הוספת פריט מידע למישהו זאת השפעה, היא לא בהכרח מחוברת להשפעה על התנהגות או רגש. כל אלו סוגים שונים של תחומים שבהם ההשפעה פועלת אבל היא לא פועלת בתור סולם ולכן כאשר אנחנו מסתכלים על עבודת הדיפלומט המטרה היא להביא שחקנים משמעותיים.
  • דיפלומטיה מסורתית התנהלה במישור שבין ממשלות לבין בירוקרטיה של ממשלות. אולם העולם לא מתנהל רק עפ”י מה שממשלות רוצות ומקומה של החברה האזרחי גדל, היחסים בין מדינות נגזרים גם מיחסי המגזר העסקי עם חברה עסקית ופרטית וכו’, כל ההצלבות הללו הן הצלבות של קשרים בין מדינות ולתוך המרחב הזה צמח תחום הדיפלומטיה הציבורית. בעידן הזה למדינה יש חובה לתמרן, ולצורך זה נדרשת דיפלומטיה ציבורית וכשמה כן היא, בדיפלומטיה עוסקים דיפלומטיים יש להם הרבה ניסיון בנושא. כאשר עוסקים בדיפלומטיה ציבורית מנסים להשפיע גם על משפיענים (בתחומים שונים) ודרכם על הציבור או על מקבלי ההחלטות.
  • באשר לכלים של הדיפלומטיה הציבורית – הם מגוונים משום שהם שואבים מתחומים רבים: פסיכולוגיה חברתית, תקשורת וכו’. דיפלומטיה ציבורית לוקחת מהמרחב העסקי ומהמרחב הפוליטי, ומבקשת לקדם רעיונות או נושאים שחשובים למדינה. על העידן הדיגיטלי צריך להסתכל עליו כעל מרחב חיים חדש – כל מרכיבי הפעילות האנושית שהתנהלו במרחב הפיזי מתנהלים כעת במרחב הדיגיטלי. המרחב הזה מעוצב על 3 רגליים – הוא התפתח על תוכן, הוא התבסס על מערכות קשרים בין אנשים אמתיים והדבר האחרון הוא המצע האלגוריתמי.
  • כמה דברים על העולם האלגוריתמי – בן אדם שאין לו אישיות דיגיטלית הוא ללא ישות. מי שרוצה להשפיע חייב שתהיה לו פרסונה דיגיטלית, אם מהות העבודה הדיגיטלית היא יצירת קשרים אז יש ריבוי שפות ותרבויות. כלומר, צריך לשלוט בכל השפות הללו (אינסטגרמית, פייסבוקית, טוויטרית וכו’). לא רואים בפייסבוק וביוטיוב את אותם הסרטים. לכן, כל דיפלומט היום חייב להכיר וללמוד וזה חלק מתנאי העבודה שלו. הדבר השני שצריך להבין זה שהעולם הזה הוא עולם גלוקלי, כלומר אני יכול לדבר בעת ובעונה אחת עם אנשים מהרבה תרבויות וגם עם אותם אנשים שיש להם דמיון, כלומר זה מקל עלי להתמצא בעולם הזה ושם אני צריך לדעת מה חשוב ומה לא חשוב. בעולם של השפעה הכול מדיד ובוודאי בעולם הדיגיטלי. כלומר, ניתן ונדרש למדוד שינוי.
  • משרד החוץ יצר וממשיך ליצור רשת מקיפה מאד של קשרים. לצורך כך הוא יוצר אלגוריתמיקה שלו שנועדה להאט תנועה של מידע עוין ולהגביר את התנועה של המידע שלנו. על בסיס העולם שנבנה ע”י האחרים צריך לפתח את הכלים שיאפשרו לנו להשיג מטרות אלה ובכך למקסם את היכולת להשפיע. עניין זה מחייב שינוי תרבותי במערכת.
  • לסיום, מילת אזהרה – אנחנו לא אוהבים שמתערבים ועושים לנו השפעות בתוך המערכת. המערכת של משרד החוץ עוסקת בהשפעה על מערכות אחרות, תמיד עשינו זאת, והיום אנו עושים זאת גם במרחב של הרשתות. צריך לחדד את ההבחנה מה לגיטימי ומה לא ומהם כללי האתיקה. זהו תחום שנוי במחלוקת שנמצא בהתפתחות וגם נכנס לתוך עולמות המשפט והחוק ומחייב התאמות. דבר נוסף, אנחנו מוקסמים מהיכולות ולפעמים מתנתקים מהקרקע, כל מי שעסק בעולם של פוליטיקה יודע כמה קשה להשפיע ולקבל הרבה מנדטים אז לחשוב שאנחנו נצליח לשנות תודעה ועמדות בנושאים שלרוב לא מעניינים את הציבור. לכן אנחנו צריכים להיות מאד מדודים וצנועים בציפיותינו. כדאי לזכור בהקשר זה, כי לפעמים הכלים הישנים יכולים לספק לנו אותו הדבר שהביג דאטה יספק לנו במחיר קטן יותר, ושלא כל מה שנראה אפקטיבי הוא באמת אפקטיבי במידה שאנחנו מייחסים לו.
  • אבירם הלוי – מנהל שותף בחברת “סייקיורטי” על המערכה על התודעה במגזר הפרטי החברה בה הוא פועל מנסה להשפיע על משפיענים במגזר הפרטי. אם אינך ממנהיגי מדינה, נדרש הרבה יותר זמן כדי להשפיע. התוכן הוא הדבר הכי חשוב כשמדובר על השפעה, והזמן הוא הקטליזטור החזק ביותר. השפעה דרך פרוקסי שנתפסים כאורים ותומים בתחומם היא הכלי הבטוח ביותר לגרום להשפעה על ציבורים רחבים גם בקבועי זמן קצרים.
  • איך מודדים השפעה? נסמכים על ניתוח שפה (סמנטיקה). בעברית זה קשה- היכולת להשקיע בשינוי סמנטי הוא ידני, כי זו שפה קטנה ואין כלים טובים לזה עדיין.
  • מחקר – בלי מחקר מעמיק יסודי שמפלח את הקהלים בצורה נכונה ומביא דרך הניתוח זה את המסרים שאותם רצוי להביא לפילוחים, אין להשפעה סיכוי.
דיון בנושא אתיקה והמערכה על התודעה:
  • נועם כ”ץ: האתיקה בתחומים הללו היא אתיקה מתפתחת מכיוון שמדובר בתחומים חדשים. האתיקה נגזרת מהסביבה אבל בסופו של דבר זהו נושא גלובלי ולא מקומי. לא נעשה לאחרים דברים שאנחנו לא רוצים שיעשו לנו. במישור של משרד החוץ, אנחנו עובדים עם הרבה שותפים שיכולים להשיג אימפקט דומה בלי לעשות פעולות בסגנון רוסיה או איראן.
  • ירדן ותיקאי: תלוי מי אתה – האם אתה גורם מדינתי או פרטי. תלוי איזה ארגון אתה, למשל צה”ל, שהוא אחד מגופי הדוברות וההסברה מהגדולים בעולם, נהנה בציבור הישראלי מאמינות גבוהה ביותר. אז האם הוא יסכן את עצמו? כנראה שלא. למדנו מחוויות לא טובות שכשיש דילמה של אמינות מול מהירות – אתיקה שווה אמינות. בהרבה אירועים העדפנו להיות אמינים, גם אם שילמנו מחיר בטווח הקצר… יחד עם זאת, המהירות היא אינטרס קריטי, לכן לפעמים אנחנו צריכים לעשות פשרות.
  • ורה מיכלין-שפיר: במהלך הבחירות לנשיאות בארה”ב הנושאים של אתיקה פחות עניינו את רוסיה. מבחינתם הם נמצאים במאבק ולכן במלחמה אין כללים וחוקים. מבחינתם את כל הדברים הרעים הללו עושים להם כבר במשך עשורים ולכן הם לא מתעכבים על נקודת האתיקה. חשוב לציין שדווקא רוסיה רצתה שיהיה פיקוח על המרחב הדיגיטלי והיא טוענת שהמערב לא רצה להיכנס למקומות הללו.
  • יוסי קופרוסר: העידן של המערכה על התודעה כגורם מרכזי במציאות מחייב אותנו לחשוב יותר על הנושאים האתיים ולא לחרוג למקומות של עשיית שימוש לא ראוי במודיעין וגם לכל מה שקשור לערכים של התמודדות עם צנעת הפרט כי בסופו של דבר כדי להיות אפקטיביים במערכה על התודעה צריך לדעת כל מיני פרטים על האנשים הבודדים.

פאנל המודיעין, ביג דאטה ו-AI

מנחה: סא”ל (מיל’) צחי דוידי – לשעבר מיחידה 8200

  • אל”מ (מיל) דרור בן דוד – חברת “מטריקס” במושג “ביג דאטה” הכוונה לבסיסי נתונים ענקיים, הרבה יותר גדולים מבעבר. הבעיה שיש קושי ליצור חיבור בין מאגרי נתונים (זו לא אותה ארכיטקטורה) משום שהמידע לא מובנה.
  • ראוי להבחין בין:
    • בינה מלאכותית חלשה – כאשר מדובר במשימה מאוד מוגדרת, כמו תרגום אוטומטי. זו משימה שהטכנולוגיה יכולה להגיע בה לרמה האנושית ומעבר לכך.
    • בינה מלאכותית חזקה – כאשר המשימה לא מוגדרת.
    • למידה עמוקה מחייבת לבנות מכונות שיודעות ללמוד על בסיס הניסיון או על בסיס דוגמאות.
  • קיימים שלושה תחומים שבהם קיימת התקדמות משמעותית בהקשר של AI:
    • התחום הראשון שבו יש הכי הרבה מכונות, אלה מכונות שיודעות לעשות הבניית מידע.
    • התחום השני נקרא prediction- ליצור ידע שלא היה קיים מידע קיים. למשל, אפשר לנתח 3,000 פרמטרים כדי לראות איזה פריט יקנה לקוח מסוים.
    • רובוטיקה- למידה על בסיס ניסיון. העיקרון של Reinforcement Learning הוא כמו שתינוק לומד ללכת- הוא הולך הולך הולך, עד שהוא נופל, ואז הוא מנתח למה הוא נפל.
  • הדרך של מערכת הביטחון, והמודיעין בתוכה, להתנהל בעולמות של מאגרי ענק מחייבת אותן להחזיק ראשית כל בתשתית שתדע לספק את צרכיהם. כדי לעשות זאת צריך להשקיע הרבה מאוד; אפשר להטיל משימה זו על חברה חיצונית כמו אמזון, אבל אז צריך לוותר על החשאיות. הרכיב השני הנדרש הוא יכולות חישוב והרכיב האחרון הוא כוח אדם. צריך לבנות ארכיטקטורה יעילה- וכיוון שהצבא לעולם לא יצליח לעשות את זה טוב כמו במגזר העסקי, כדאי שיהיה גוף שיבדוק בכל רגע נתון מה הפתרון הכי טוב כרגע שכבר פועל בעולם העסקי.
  • מספר עקרונות להתמודדות עם עולם המידע ולמידת מכונה בארגוני ביטחון ומודיעין:
    • המבנה היום הוא נפרד – מי שמתכנן את הארכיטקטורה עושה זאת בנפרד מהחוקרים או הדאטה אנליסטים. זה מצב בעייתי וצריך לשלב מלכתחילה בין שני המכלולים.
    • אמ”ן וקהילת המודיעין אינם יכולים להישאר מבודדים מהקהילה העסקית והאזרחית מבחינת החשיבה על תחום זה..
    • כדאי להסתכל על המציאות כיחידה סינגולרית ולא כרצף פרטים, ולבינה המלאכותית יש יתרון של ממש בהתמודדות עם אתגר זה.
    • המידע כנכס – כדי להבין את משמעות העניין צריך לחבר אנשים מהקהילה המודיעינית, מהאקדמיה ומהתעשייה ולשלב אותם יחד.
    • עיצוב העתיד – לכאורה יש מציאות שצריך לחשוף אותה. זה נכון במישור הטקטי, אך זה לא נכון כשמדובר באסטרטגיה רבתי. המציאות בהקשר זה מתפתחת כתוצאה מתגובות הדדיות של הגורמים המשפיעים. צריך לחשוב האם סך התגובות שלנו וסך התגובות של האויב ושאר הגורמים המשפיעים יהיה לטובתנו.
    • הקמ”ן איננו צריך לומר מה יהיה בעתיד, כי מדובר במשחק דו צדדי או רב צדדי, אלא להבהיר איך אפשר לשנות את העתיד לטובתנו. ה-AI מקצין את זה, כי הוא מאפשר למצות הרבה יותר תובנות מחומרי הגלם. כמו כן, הוא מסוגל להגדיר משימות כשהוא אומר שקורה משהו שלא קרה בעבר, מבלי לדעת מה לחפש.
  • סא”ל (מיל’) עמי בראון – סמנכ”ל טכנולוגיות בחברת AddOn-Apac למידת המכונה נועדה מלכתחילה לענות על הצורך של חנויות כלבו רצו לסדר את החנות כך שיהיו מקסימום מכירות; גוגל פיתחה למידת מכונה ראשונה באינטרנט, משיקולים מסחריים; וכך נוצרו יכולות גם בתחומים אחרים- נטפליקס, ספוטיפיי.
  • מבחינה מודיעינית – נוצר הרבה מידע זמין מהרבה מקורות. אבל – הרבה מהמידע הוא חלקי, חלקו מוצפן, חלקו מתורגם בצורה מעוותת- ווטסאפ למשל (אני לא יכול לדעת מי דיבר עם מי בקלות, כי כל המידע מועבר דרך מסוף מרכזי). מצד שני, כמעט לכל פעולה יש חתימה אלקטרונית, וזו הזדמנות גדולה לאתרן. באותם הכלים אפשר לנסות להבין ידע בתוך הבליל האינסופי של המידע.
  • ככלל, יש שני מצבי יסוד – אם אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים לשאול ואם אנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים לשאול:
    • בעולם המודיעיני הרבה פעמים אין לנו דוגמאות לתת כפידבק למכונה, ולכן צריך לפעמים לעבוד באקספלורציה. האתגר הגדול יהיה לברור בתוך האקספלורציה מה מעניין. כל התחום הזה הוא למידת מכונה (אנחנו מלמדים את המכונה).
    • הדבר מחייב שינוי תפיסה- לא למצוא את ידיעת הזהב אלא למצוא את שאילתת הזהב.
    • צריך לאפשר למכונות לזהות את החתימות, לאור השאילתות הנכונות. לאור זאת עולה השאלה האם הקו המפריד בין האיסוף לבין המחקר צריך להישאר היכן שהוא היום?
    • מבחינת התשתיות, מתעוררת השאלה מי הם אנשי המודיעין? האם צריך לשלב אנשים שהייחודיות שלהם היא לא מודיעינית, אלא השפה האלגוריתמית, שיידעו לשאול שאלות נכון.
    • לישראל יש יתרונות על גורמים אחרים בתחומים של עיבוד תמונה ושילוב של ביג דאטה עם סייבר. אבל ריבוי הפעילויות של ביג דאטה הנדרש לצורך למידת המכונה יוצר קושי בישראל, כי מה שאנחנו חושבים שגדול פה, הוא קטנטן בממדים גלובאליים. לכן אנחנו לא טובים באימון של למידת מכונה, בהשוואה לסין או ארה”ב. למזלנו, הרבה מהטכנולוגיות משוחררות כמידע חופשי, כך שאפשר להשתמש בהן, אם כי ייתכן שלא יהיה בהמשך.
  • ד”ר חיים אסא- באופן עקרוני, התפיסות של למידת מכונה ולמידה עמוקה הן מערכות ישנות, אבל היה קשה לבצע איתן משהו. בשל מגבלות היכולת להתמודד עם כמויות גדולות מאוד של מידע מתויג (אינדקסינג). למוח יש טריליון נוירונים- ומערכת שיודעת לקשר בין כמות כזו של מידע עם עצמו, זה ביג דאטה “אמיתי”.
  • למידת מכונה ולמידה עמוקה יכולות לעבוד רק עם היסטוריה. אבל, היום מפתחים טכנולוגיות חדשות מבוססות בסיס בייסיאני. אם אני יודע משהו מאוד כללי (למשל שהחבר’ה שאני מחפש אותם נפגשים בנקודה כזו או אחרת) אני יכול להסיק כבר משם על מה אני מחפש. זה חשוב כי כמעט תמיד אין לנו טכנולוגיה מספקת.
  • בימים אלה מפתחים גוף AI לאומי. פרויקט לאומי שאמור להעמיד מפלצת AI שתשרת את כל המערכים (בריאות, חינוך, חקלאות, ביטחון…). היא תעבד את המידע מכל הגורמים האלה, והתוצרים שלה גם יהיו יכולות למידת מכונה ממוקדות יותר עבור כל משימה.
פאנל בנושא קשרי חוץ מודיעיניים

מנחה: ד”ר אודי גולן – אוניברסיטת בר-אילן

  • חיים תומר – לשעבר ראש אגף מודיעין ואגף קשרי חוץ במוסד , הדבר החדש במאפייני שיתוף הפעולה של קשרי החוץ והמודיעיניים במאה ה-21 הוא שאנחנו מתמודדים עם אתגרים שלא היו קודם, בעיקר אתגר הסייבר. כל מי שנפגע או נחשף לפוטנציאל של ההרס של הסייבר מבין שאף מדינה, אפילו לא ארה”ב, לא מספיק חזקה בשביל להתמודד אתו לבדה. כלומר, החידושים בעולם קשרי החוץ אינם רק דפוסי שיתוף הפעולה אלא בעיקר אופי האתגרים. שת”פ הסייבר שונה משיתוף הפעולה שהכרנו בעבר, שהתאפיין בעיקר בחילופי המודיעין בזמן אמת, אלא שכעת צריך לחלוק טכנולוגיות. הצורך הזה הוא הרבה יותר מסובך מאשר לחלוק מודיעין.
  • אנחנו פה בתוך כנס של המל”מ ובתוך תערוכה של ISDEF, שמבוססת על הרעיון שישראל היא מעצמת ייצור ביטחונית. זה אומר שלישראל יש יכולת להבין את האיומים, להפיק לקחים ממה שהיא חווה ולשלב בתוך זה את מה שאנחנו רואים כמודיעין ואת מה שנראה בהמשך. בזה ישראל הצליחה להוכיח שיש לה יתרון יחסי כמעט מול כל מדינה אחרת בעולם. זה מה שעומד בבסיס המוטיבציה של מדינות אירופאיות, שבחלקן האג’נדות הפוליטיות שונות מישראל, לקיים שיתוף פעולה אינטנסיבי אתה בתחומי המודיעין. הממד החשאי מאפשר זאת. יש דברים שישראל לא שותפה אליהם, אבל בהרבה פורומים מודיעיניים פורמליים ישראל היא שותפה רצויה, משום שכולם מכירים ביתרון היחסי שלה.
  • אם ניקח לדוגמא את הודו אז אין שום בעיה, הודו מעוניינת למנוע טרור וישראל מומחית בעניין. כאשר זה מגיע לשת”פ טכנולוגי זה מתחיל להיות מסובך – יש הסכמי שיתוף פעולה טכנולוגיים בין גופי ביטחון שונים וגם בין שירותי המודיעין וברובם הגדול הם מאד מגבילים את ההתפתחות של שיתופי הפעולה הללו, בין השאר בגלל המחויבות ההיסטורית המשמעותית של ישראל ליחסים עם קהילת הביטחון האמריקני, גם בגלל שסין היא סדין אדום מול ארה”ב, גם בגלל שחוקי הצד השלישי של מדינות באסיה שונים מאלו בישראל. לכן, הדברים נמצאים כל הזמן בתהליך של התפתחות, כולל ביכולות איסוף מודיעיניות.
  • בעבר היה במוסד מושג שנקרא “טוהר הצינור”, כלומר אנחנו לא מעבירים מודיעין לגופים אחרים בנושאים שעוסקים בפוליטיקה. מה שקרה ביחס לאיראן הוא שישראל מצד אחד רואה באיראן אתגר ביטחוני אבל מצד שני היא מתנהלת מולה במישור הפוליטי בדיונים עם ה-P5. מה שהיה מסובך בעניין הזה היה איך אנחנו מצליחים לקדם את האינטרס הישראלי, שהיה מאד ברור, ומצד שני לא משפיעים על תהליכים ברמה הפוליטית באופן שיפגע במערכת הישראלית. זו הייתה סוגיה מאד מסובכת. היה מסובך להמשיך לקיים את המנגנון של העברת מודיעין לאמריקנים בלי שהמודיעין יהפוך לבעל משמעות במישור הפוליטי. ישראל מתמודדת כל הזמן עם הדילמה של ה”כחול לבן”, מצד אחד עומד הצורך של ישראל לשמור על יתרון יחסי ברור כדי שתוכל לפעול בעצמה ומצד שני ההבנה שלישראל יהיה קשה מאד להכריע את איראן לבד. בתוך הדברים הללו היו הרבה בעיות ולא תמיד עלה בידנו לפתור מתח זה.
  • ב-2008 וב-2011 הסתבר שיש הבדלי ראייה משמעותיים בין ישראל לבין הקהילה האמריקנית בפרשנות של לאן הולכת איראן. אחד האתגרים של שת”פ מודיעיני בין שני צדדים הוא כשהם לא רואים עין בעין. זה הופך את הדבר למורכב יותר, אבל כמו במקרה הזה, ניתן בכל זאת להשיג תוצאות.
  • לאורך ההיסטוריה המוסד היה שחקן מרכזי במגעים עם מצרים ועם ירדן, בגלל הקרבה הגדולה למלך חוסיין. ברור שהקשרים המיוחדים האלה אפשרו למלט את שגרירנו מקהיר. הקשרים האלה מסייעים במניעת מלחמה ובמניעת טרור, משום שהשיח המתנהל במסגרתם עוסק בנושאים שלא תמיד יכולים לעלות לדיון במגעים גלויים, ובצינורות המודיעין ניתן לעשות את הדברים באופן חשאי. כך מתאפשר לראש הממשלה ליצור קשרים עם כמעט כל מדינות ערב באופן רציף כדי להעביר מסרים ולשיתוף פעולה. לעומת העבר לא השתנה כלום ברמת החזון, הדבר היחיד שהשתנה הוא שבקונסטלציה הנוכחית רוב מדינות ערב רואות באיראן את האיום העיקרי ובאסלאם הקיצוני כאיום השני בגודלו. גם לישראל יש תפיסה דומה ולכן זה מוביל לשיפור היחסים.
  • האמירה לפיה עד שלא יהיה הסכם עם הפלסטינים מדינות ערב לא יוכלו לעבור ליחסים פורמליים עם ישראל, נראית לא נכונה. לסעודיה ומדינות נוספות יש אינטרס גדול להיות בקשרים עם ישראל והם חשים שאסור שהפלסטינים יחזיקו אותם כבני ערובה. אף אחד מהסעודים לא מתנה הדברות עם ישראל בהתקדמות במגעים בינה לבין הפלסטינים.
  • אל”מ (מיל’) מיכאל לוינרד – לשעבר מפקד יחידת מש”ב באמ”ן וראש אגף שיתוף פעולה במערך הסייבר הלאומי. אנחנו מתרחקים מאד מהמושג שיתוף פעולה מודיעיני ואנחנו מדברים על שיתופי מידע במובן הרחב יותר. המודיעין הוא ממד צר של המידע שאנחנו מחפשים כיום, הרבה מידע מאד רלוונטי וקריטי הוא לאו דווקא במערכות הישנות. אם בעבר צבא רצה לאסוף מידע או מודיעין על צבא ואם הצליח להגיע למערכות נשק ולתוכניות האופרטיביות או אם הייתה לו יכולת טובה להגיע לתוך ראשו של מקבל ההחלטות המידע המודיעיני היה מאד ערכי. היום, כאשר מסתכלים על סך האיומים הרחב, הרבה מהם מתקיימים במרחב האזרחי, לכן כדי להשיג יעדים אסטרטגיים של מדינה אז הפעולה לא צריכה להתבסס רק במרחב הצבאי או הביטחוני הקלאסי, כי אם לא נאסוף מידע על היריב גם על בתי חולים ובתי ספר וכו’, נהיה בנקודה נחותה מאד במערכה משמעותית. הביטוי הוא לא סמנטי – INTELLIGNCE AND INFORMATION. קשרי החוץ המודיעיניים הם כלי בידי הקברניט או המנהל כדי להתגבר על תקרת הזכוכית בכלים חשאיים. הם מאפשרים לעשות פעולות מתחת לרדאר ומחוץ לתקשורת. טיב שיתוף הפעולה שמתקיים לא היה מתאפשר אם זה היה על פני השטח, לכן הסיפור של פריצת תקרת הזכוכית עובד בדיוק בכיוון השני וקשרי החוץ הוא כלי מעל תקרת הזכוכית במידה מסוימת.
  • האתגר הכי גדול בהקמת המחלקה לשת”פ בינ”ל באמ”ן (מש”ב), שהיא המשכה של אמ”ן קש”ח, היה ליצור רלוונטיות באמ”ן. זה השפיע על הגדרת היעד שבו אנחנו הולכים להתמקד וזה התבטא בשינוי מסוים של האוריינטציה לכיוון של גישה מאד פרואקטיבית לליבת המודיעין שמעניין את אמ”ן ואת צה”ל. למשל, שאלנו את מפקד מז”י מה המידע הכי ערכי שהוא רוצה לקבל ויצאנו לחפש אותו. אם הצלחנו להביא מענה על אמל”ח או על טכנולוגיה אחרת, זה היה יכול להיות מאד ערכי.
  • עיקר המאמץ השיתופי הראשון היה בתוך מדינת ישראל וגבולות המדינה. הסיפור של עבודה איכותית עם גופי המודיעין ועם השותפים שלנו בתוך מדינת ישראל הוא סיפור גדול. היום הרבה יותר ברור לכולם שככה עובדים וככה ממצים יותר טוב את המשאבים. כמות האנרגיה שהשקענו בטיוב שיתוף הפעולה הפנים ישראלי היה משמעותי.
  • טועה מי שחושב שדברים מעניינים נמצאים רק אצל השחקנים הגדולים. לפעמים, יש נגישות מפתיעה למידע אצל שותפים בלתי צפויים. אחת הבעיות היא שללא ניסוי וטעייה וללא מגע עם אנשים בארגונים השונים אין לך מושג אם המידע הזה זמין, ויש דוגמאות רבות לשותפים שהמוטיבציה שלהם זה להיות במגרש משחקים של הגדולים שישראל חברה בו, ולכן הם מוכנים להסתכן ולתת לך מידע כדי להשתייך למועדון הגדולים.
  • ללא שיתוף פעולה בעולם הטכנולוגי אין סיכוי להצליח. אם אנחנו לא מבינים משהו ויש מישהו אחר שמבין והוא בד”כ לא בגבולות מדינת ישראל, אזי יש צורך לפתח אתו שת”פ. בנוסף, הטכנולוגיה עצמה משמשת כמאיץ מדהים להגברת יכולת לשת”פ ברמה הכי טכנית – אם בעבר לצורך רוב שיתוף הפעולה היה צריך לעלות על מטוס ולהגיע ליעד, הרי שכיום אפשר גם בלי התהליך הזה. הממד של המפגשים עדיין חשוב כי בלי הקשר הבין אישי לא נעשה שיתוף פעולה איכותי, אך הוא פחות חיוני משעה שמסדירים דרכי שיתוף פעולה ממוכנות. עוד תנאי שחייב להתקיים הוא אינטרס משותף. עם אינטרס משותף אין גבולות. הטכנולוגיה הפשוטה שיש היום – טלפונים, מחשבים, העברת דאטה בין ארגונים – מאפשרת לעשות הרבה יותר בזמן קצר ותורמת רבות לשת”פ בכך שהיא מאפשרת להתגבר על פערים של שפה ותרבות. היום אפשר הרבה יותר בקלות לנהל שת”פ עם גורמים שבעבר היה יותר קשה בגלל הממדים הללו.
  • לגבי שיתוף פעולה בתחום הסייבר – בשלב מוקדם של העשייה הופתענו לגלות רעב עצום בעולם לשתף פעולה עם ישראל בפרט בנושא שעד לפני כמה שנים אי אפשר היה להזכיר אותו. הצורך והרצון של כל מדינות העולם לשתף פעולה נובע מפער מאד גדול בתפיסת ההגנה – איך אתה מגן על עצמך מפני כל מה שמחובר לאינטרנט. המהפכה הזו, שאנחנו מתחילים רק להתמודד אתה, כרוכה בשינוי תפיסתי עמוק שמדינה צריכה לעבור שבבסיסו התובנה שצריך להגן על המרחב האזרחי ששם נמצאות רוב התשתיות הלאומיות ורוב המשאבים שאנחנו מנסים להגן עליהם ולא רק על בסיסי חיל האוויר או שייטת הצוללות. הסייבר פתח ממד רחב הרבה יותר של הצורך להתגונן וכתוצאה מכך גם פוטנציאל רחב לפיתוח שת”פ. מאחר שהסייבר הוא מולטי דיסציפלינארי אין תחום שהוא לא נוגע בו: ביטחון קלאסי, בריאות, תקשורת, תחבורה וכו’. כל מה שאנחנו עושים ביומיום, כל מה שהאזרח צריך לתפקוד רציף. גם מדינות מתפתחות עוברות בצורה מאד מהירה להישען בצורה כמעט אבסולוטית על מרחב הסייבר וזקוקות לסיוע בתחום הטכנולוגי. מעבר לשיתוף הפעולה עם מדינות יש צורך בשת”פ עם ארגונים בינלאומיים, כי במרחב הסייבר חלק מהארגונים הגדולים בעולם משתתפים בקביעת סדר היום והמדיניות.
  • דוגמאות לדילמות בתחום שיתוף הפעולה והסייבר:
    • מצד אחד ברור שמערכת היחסים בסייבר עם סין היא חשובה מאד מבחינה מקצועית, משום שסין היא מדינה שמובילה ומעצבת טכנולוגיה ועוסקים בה הרבה מאד בדור הבא של הסייבר. מנגד, יש מגבלות קשות – חלקן תפיסתיות וחלקן מדיניות. לפיכך, מתקיים בהקשר זה איזשהו דיסוננס שצריך לחיות איתו.
    • דוגמא אחרת של הריקוד שמדינה צריכה ללמוד לנהל עם מדינה במרחב האזרחי ואנחנו לא מאד בנינוחות במרחב הזה. חברת החשמל הישראלית היא אולי החברה המובילה בעולם בהגנה בסייבר. מדינת ישראל השקיעה הרבה משאבים בהגנה במגזר האנרגיה ובאופן ספציפי בחברת החשמל שהיא בעצם חברה סמי-ממשלתית. כשאנחנו באים לעשות שיתוף פעולה בעולם ורוצים לשתף פעולה בהגנה על אנרגיה מתברר שבארה”ב מגזר האנרגיה הוא בידיים פרטיות. אז זה ניסיון מעניין שמלמד עד כמה שיח עם משרד האנרגיה הוא חשוב כי הוא הרגולטור, לעומת שיח קונקרטי עם החברות בארה”ב.
תא”ל (מיל’) דודו צור – מנכ”ל המל”מ – מילות סיכום
  • בשנת 2005 היה דיון במל”מ האם נכון לאמץ את מרכז המידע למודיעין וטרור. הדילמה הייתה האם המל”מ צריך לעסוק רק במורשת והנצחה או גם באקטואליה. הוחלט שכן, כדי להשתתף בלחימה על התודעה וגם כדי ללמד על טרור. מאז התפתחנו מאוד, והקמנו את המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין. הדבר המהותי בדבר הזה זה להיות רלוונטי, והמכון לחקר המתודולוגיה הופך את המל”מ לרלוונטי גם מול אנשי הקהילה הנוכחיים. גם בכירים מעריכים את זה.
  • מנכ”ל המל”מ הודה לכל מי שהשתתף בכנס וסייע בביצועו.