מתקפת המורדים בסוריה וההשלכות האפשריות על ישראל

עיקרים

• ב-27 בנובמבר 2024, פתחו ארגונים חמושים המתנגדים למשטרו של נשיא סוריה, בשאר אלאסד, בהובלת הארגון האסלאמי-ג’האדי היאת תחריר אלשאם, במבצע “הרתעת התוקפנות” נגד כוחות הצבא הסורי ובעלי בריתם בצפון-מערב סוריה.
• ב-30 בנובמבר 2024, החלו ארגוני מורדים נוספים שפועלים בחסות תורכית במבצע “שחר השחרור” באזור חלב נגד כוחות המשטר הסורי ונגד הכוחות הסוריים הדמוקרטיים, מיליציה כורדית-ערבית שפועלת בתמיכת ארה”ב.^[1]
• המורדים השתלטו על הערים חלב וחמאת ועל בסיסי צבא, שדות תעופה צבאיים ומתקנים ביטחוניים שפעלו בחסות משמרות המהפכה של איראן וחזבאללה.
• איראן וארגוני “ציר ההתנגדות” הביעו תמיכה במשטר הסורי, תוך השקעת מאמצים מדיניים להרגעת המצב, והחלו לשלוח כוחות לסוריה. איראן אף האשימה כי המתקפה היא “מזימה ישראלית-אמריקאית” שנועדה להחליש את “ציר ההתנגדות”.
• המורדים ציינו כי הפעילות נועדה למנוע מכוחות המשטר הסורי לפתוח במתקפה נגד מובלעת האופוזיציה בצפון-מערב סוריה. כמו כן, הם הוסיפו כי תשומת הלב של “ציר ההתנגדות” בלחימה נגד ישראל והסגת כוחות חזבאללה מסוריה ללבנון היוו גורמי מפתח בשיקולים שלהם לפתיחת המתקפה בעיתוי הנוכחי.
• להערכתנו, על אף שהמורדים מתמקדים בלחימה נגד משטר אלאסד ובעלי בריתו, ההשתלטות של גורמים אסלאמיים-ג’האדיסטיים על אמצעי לחימה מתקדמים, כולל מטוסי קרב, עלולה להוות איום על ישראל בטווח הארוך. כמו כן, חוסר היציבות הגובר בסוריה עלול לעורר גל חדש של עקורים שעלולים להתקדם גם לעבר גבול ישראל. עם זאת, מתקפת המורדים גם מהווה איום על איראן ו”ציר ההתנגדות” שהשתמשו בסוריה כנתיב להעברת אמצעי לחימה לחזבאללה בלבנון ולביצוע תקיפות נגד ישראל. ההתמקדות של איראן והמיליציות בלחימה נגד המורדים, שגם השתלטו על אתרים בעלי חשיבות אסטרטגית עבור “ציר ההתנגדות”, עשויה להקשות עליהם לסייע לחזבאללה בתהליך השיקום לאחר הלחימה נגד ישראל.

מתקפת המורדים נגד המשטר הסורי

פעילות הארגונים המורדים

• ב-27 בנובמבר 2024, פתחו מספר ארגונים המתנגדים למשטר הסורי, בהובלת הארגון האסלאמי-ג’האדי היאת תחריר אלשאם (המטה לשחרור אלשאם),^[2] במבצע “הרתעת התוקפנות” (רדע אלעדואן) נגד כוחות הצבא הסורי ובעלי בריתם בצפון-מערב סוריה. להלן ההתפתחויות המרכזיות:
• המורדים יצאו ממרחב אדלב, שם הם פעלו בחסות תורכית, והתקדמו לעבר חלב, העיר השנייה בגודלה בסוריה. המורדים ניצלו את נסיגת כוחות המשטר הסורי, שהופתעו מהמתקפה, והשתלטו על עשרות כפרים ומתחמים צבאיים וביטחוניים וכן הם ניתקו את הכביש המרכזי שמחבר את חלב עם הבירה דמשק. ב-30 בנובמבר 2024, השלימו המורדים את ההשתלטות על חלב, שהייתה תחת שליטת כוחות המשטר מאז דצמבר 2016.
• בשלב הבא של מבצע “התרעת התוקפנות”, התקדמו כוחות המורדים לעבר העיר חמאת (חאמה). כוחות המשטר הסורי הציבו קווי הגנה במרחב הכפרי של חמאת ונעזרו בסיוע אווירי של מטוסי קרב רוסיים כדי להאט את תנועת המורדים לעבר העיר. ב-4 בדצמבר 2024, דווח כי כוחות הצבא הסורי נסוגו מחמאת וכוחות המורדים השתלטו על העיר.

   
מימין: המורדים במצודת חלב לאחר שחרור העיר (ענב בלדי, 1 בדצמבר 2024).
משמאל: משוריין של המורדים בכניסה לחמאת (חשבון X של מצ’ר, 5 בדצמבר 2024)

• ב-30 בנובמבר 2024, במקביל למבצע “הרתעת התוקפנות”, פתחו ארגוני המורדים הפועלים בחסות תורכית, בהובלת הצבא הלאומי הסורי (SNA) במבצע “שחר החירות” (פג’ר אלחריה) שכוון נגד כוחות המשטר הסורי והמיליציות הנאמנות ונגד הכוחות הסוריים הדמוקרטיים (SDF), מיליציה כורדית-ערבית שזוכה לתמיכה אמריקאית. עבד אלרחמן מצטפא, ראש הממשלה מטעם הקואליציה הסורית הלאומית, גוף גג של ארגוני האופוזיציה,^[3] מסר כי המטרה היא לנתק את קווי האספקה של הכוחות הסוריים הדמוקרטיים וליצור מסדרון בין אלשיח’ נג’ר, צפונית-מזרחית לחלב, ועד העיירות עין עיסא, תל רפעת ומנע’. ב-1 בדצמבר 2024, נמסר כי כוחות הצבא הלאומי הסורי הצליחו להשתלט על תל רפאת, המהווה נקודה אסטרטגית חשובה, המשקיפה על נהר  הפרת.

השתלטות המורדים על אמצעי לחימה

• במהלך ההתקדמות במבצעי “הרתעת התוקפנות” ו”שחר החירות”, הצליחו ארגוני המורדים להשתלט על מפקדות של הצבא הסורי, אמצעי לחימה רבים, על שדה התעופה הבינלאומי של חלב ועל ארבעה שדות תעופה של חיל האוויר הסורי (אלערביה, 5 בדצמבר 2024; סקיי ניוז ערביה, 3 בדצמבר 2024):
  • שדה התעופה הצבאי כוירס: שוכן במזרח האזור הכפרי של חלב וכולל מסלול טיסה מרכזי ועשרה האנגרים. המורדים השתלטו במקום על מספר מטוסי קרב ועל אמצעי לחימה רבים, בהם מערכת הגנה אווירית פנציר מתוצרת רוסיה.
  • שדה התעופה הצבאי מנע’: שוכן ליד העיר אעזאז בצפון האזור הכפרי של חלב. השדה מיועד למסוקים ויש בו שני מסלולים, אחד מהם באורך של 1.2 ק”מ.
  • שדה התעופה הצבאי אבו אלט’הור: הבסיס האווירי השני בגודלו בצפון סוריה ממוקם בין מחוזות חלב, חמאת ואדלב ומתפרש על פני שטח של 16 קמ”ר.
  • שדה התעופה הצבאי אלנירב: שוכן ליד נמל התעופה הבינלאומי של חלב שבו הוצבו מספר מטוסי קרב. שימש את צבא סוריה והמיליציות הפרו-איראניות עבור אמצעי לחימה שהגיעו מאיראן. במקום מספר מטוסי קרב.

• • המורדים גם השתלטו גם על העיירה אלספירה ועל בסיס ג’בל עזאן בחלק הדרומי של האזור הכפרי של חלב. באזור פועלים מתקנים ביטחוניים, שהיוו בעבר גם יעדים לתקיפות ישראליות, אשר שימשו את משמרות המהפכה של איראן ואת חזבאללה ומיליציות פרו-איראניות נוספות, ובהן תנועת האצילים (אלנג’באא’) העיראקית לפיתוח אמצעי לחימה ולאחסנתם (אלג’זירה, 2 בדצמבר 2024).
• ב-5 בדצמבר 2024, דווח כי המורדים הצליחו להשתלט על מערכת המכ”ם הרוסית פודלט K1 (Podlet-K1) הרוסית שהייתה מוצבת במפקדת דיוויזיית הכוחות המיוחדים ה-25 של צבא סוריה באזור חמאת. המכ”ם המתקדם מהווה חלק חיוני במערכות הגנה אווירית מדגם S-300 ו-S-400 ומסוגל לזהות מטרות בטווח של עשרה עד 30 ק”מ ובגובה של עד עשרה ק”מ (Defence Blog בדצמבר 2024).

מעורבות איראן וארגוני “ציר ההתנגדות”

• איראן הופתעה ממתקפת המורדים בסוריה, במהלכה נהרג יומרת’ פ’ור-האשמי (חאג’ האשם), קצין בכיר במשמרות המהפכה בסוריה והותקפה הקונסוליה האיראנית בחלב. בכירים איראניים האשימו כי האירועים בסוריה הם ”מזימה אמריקנית-ציונית”, שלטענתם נועדה להחליש יותר את הציר הפרו-איראני באזור. טהראן התמקדה במאמצים מדיניים-דיפלומטיים שנועדו להביא להרגעת המצב בסוריה ולהביע תמיכה במשטר הסורי, לצד היערכות למעורבות צבאית פעילה. בהקשר זה דווח כי ג’ואד ע’פארי (סיד ג’ואד), ראש האגף למבצעים מיוחדים במשמרות המהפכה (אגף 4000) ששימש כמפקד גיס סוריה בכוח קדס של משמרות המהפכה עד שנת 2021, חזר בימים האחרונים לסוריה (איראן אינטרנשיונל, 3 בדצמבר 2024).^[4]
• המיליציות הפרו-איראניות בעיראק הבהירו כי הן מוכנות לתמוך במשטר הסורי, אולם טענו כי עדיין לא התקבלה החלטה על משלוח כוחות נוספים לסוריה. עם זאת, דווח כי כוחות של המיליציות כבר עברו את הגבול לסוריה באזור אלבוכמאל והחלו לנוע לכיוון חלב וחמאת (חשבון X של OALD2, 2 בדצמבר 2024). ערוץ הטלגרם אלעמיד, 3 בדצמבר 2024).
• כמו כן, דווח על פריסה נרחבת של לוחמי מיליציות פרו-איראניות בדמשק, מחשש שהמורדים ימשיכו בתנועתם לכיוון העיר. “מקור המקורב” למיליציות הפרו-איראניות מסר כי לאחר הכרזת המורדים הסורים כי הקברים הקדושים לשיעים יהוו מטרה עבורם, הוחלט לפרוס כוחות רבים באזור דמשק, בעיקר באזור אלסידה זינב, שמהווה מתחם מרכזי בעיר של המיליציות הפרו-איראניות baghdadtoday.news), 1 במרץ 2024).
• ב-5 בדצמבר 2024, האשים מזכ”ל חזבאללה, נעים קאסם, כי המורדים פועלים בחסות ארה”ב וישראל. הוא הבהיר כי הארגון יתייצב לצד המשטר הסורי בסיכול “התוקפנות” (אלמנאר, 5 בדצמבר 2024).
• “גורמים בחזבאללה ובמיליציות העיראקיות” מסרו כי איראן פועלת לגיוס לוחמים באזור כדי לסייע לכוחות המשטר הסורי. עוד דווח כי איראן כבר פרסה בסוריה פעילי חזבאללה, בעיקר בגבול לבנון, בקרבת חמאת וחמץ, ופעילי מיליציות, מרביתם במזרח סוריה. לפי הדיווח, הלוחמים נמצאים כרגע בעמדות הגנתיות, אולם מוכנים לפעול אם הפקודות ישתנו (וושינגטון פוסט, 4 בדצמבר 2024).
• בהקשר הזה, מנהיג היאת תחריר אלשאם, אבו מחמד אלג’ולאני, שלח מסר מצולם לראש ממשלת עיראק, מחמד שיאע אלסודאני, בו הזהיר אותו שלא להתערב בעימות בסוריה והפציר בו לא לאפשר ל”גיוס העממי”, ארגון הגג של המיליציות הפרו-איראניות בעיראק, לחצות את הגבול. הוא הדגיש כי אין להם כוונה להרחיב את העימות לתוך שטח עיראק (אלערביה, 5 בדצמבר 2024).

הגורמים למתקפת המורדים

• מבצע “הרתעת התוקפנות” הוא המתקפה הצבאית הגדולה ביותר של הארגונים המתנגדים למשטר הסורי מזה ארבע שנים. בשנת 2020, לאחר לחימה בין כוחות המשטר, בסיוע חזבאללה ואיראן, לבין כוחות האופוזיציה, סיכמו נשיאי רוסיה ותורכיה על הפסקת אש. לפי ההסכם, המבוסס על ההסכמות של תהליך אסטנה, ארגוני האופוזיציה נשארו במובלעת בצפון-מערב סוריה, בעיקר במחוז אדלב, תחת חסות תורכית, ובנוסף הוקמו אזורי חיץ בינם לבין כוחות המשטר.^[5]
• חסן עבד אלע’ני, דובר חדר המבצעים אלפתח אלמבין, שדרכו מנהלים ארגוני המורדים את המבצע, ציין כי המטרות הן סיכול תוכניות המשטר הסורי באמצעות מתקפה מקדימה נגד כוחות המיליציה שלו; הגנה על אזרחים מפני איום כוחות המשטר הסורי ואבטחת האזורים המשוחררים; השבת העקורים לבתיהם; הרחקת ההשפעה של המשטר הסורי ושל המיליציות מהאזורים שבשליטת האופוזיציה בצפון-מערב סוריה והגבלת התקיפות שלהם נגד האזורים הללו (אלג’זירה, 27 בנובמבר 2024). מספר גורמים הניעו את המורדים להוציא לפועל את המתקפה הנוכחית:
  • הגברת תקיפות המשטר הסורי נגד המובלעת בשליטת המורדים: דווח כי מאז תחילת שנת 2024, נהרגו קרוב ל-400 בני אדם בלחימה בין הצדדים היריבים, בפאתי מחוז חלב. ב-26 בנובמבר 2024, דווח על 16 אזרחים הרוגים, בהם שני ילדים, בתקיפה ארטילרית נגד העיר אריחא באדלב (מרכז המעקב הסורי, 26 בנובמבר 2024).
  • חולשת חזבאללה ו”ציר ההתנגדות”: חזבאללה והמיליציות העיראקיות הפרו-איראניות, שמילאו תפקיד מפתח בסיוע למשטר הסורי במאבק נגד המורדים, שינו את פריסתם בסוריה על רקע מעורבותם בלחימה נגד ישראל מאז אוקטובר 2023, ובמיוחד מאז ההסלמה בלבנון בספטמבר 2024. “מקורות בחדר המבצעים” של המורדים אישרו כי הסגת כוחות חזבאללה מצפון-מערב סוריה והעברת כוחות המיליציות ממערב חלב ומדרומה לעבר אזור הגבול עם עיראק ולרמת הגולן הסורית וגבול לבנון היוו שיקולים מרכזיים ביציאה למבצע (אלג’זירה, 2 בדצמבר 2024). נשיא הקואליציה הסורית הלאומית, הארי אלבחרה, ציין כי אחת הסיבות להצלחה המהירה של המורדים נובעת מכך שחזבאללה והמיליציות הפרו-איראניות היו עסוקות בעימות מול ישראל. הוא הוסיף כי ההכנות למבצע החלו לפני שנה, אולם היישום נדחה בשל הלחימה ברצועת עזה ובלבנון, וכי כניסתה לתוקף של הפסקת האש בלבנון סיפקה את אות הפתיחה למבצע (רויטרס, 2 בדצמבר 2024).
  • צמצום הכוחות הרוסיים בסוריה: המלחמה המתמשכת של רוסיה באוקראינה אילצה את הרוסים להפנות משאבים רבים מהכוחות שהוצבו בסוריה ואשר סייעו למשטר הסורי מול המורדים עד שנת 2020. “מקורות” בקרב המורדים ציינו כי הרוסים החזיקו פחות מעשרה מטוסים בבסיס חמימים במערב סוריה, ורק שישה או שבעה מתוכם פעילים בשל מחסור בחלקי חילוף (אלג’זירה, 2 בדצמבר 2024).
• “גורם תורכי רשמי” טען כי תורכיה לא העניקה אישור למתקפת המורדים בצפון-מערב סוריה או העניקה להם תמיכה (רויטרס, 2 בדצמבר 2024). עם זאת, ההערכה היא כי תורכיה מנצלת את שני המבצעים של המורדים כדי להשיג מספר יעדים: הרחקת הכוחות הסוריים הדמוקרטיים מאזורי הגבול בצפון סוריה. לפי תורכיה, המיליציה מהווה את השלוחה הסורית של מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK) שמוגדרת ארגון טרור; הפחתת לחץ העקורים הסורים שנמצאים במובלעת אדליב ובתוך סוריה כדי לאפשר להם לשוב לבתיהם (New Arab, 4 בדצמבר 2024). דווח כי לאחר השתלטות כוחות על תל רפאת, נרשמה תנועה ערה של עקורים ששבו לעיירה (הורייט, 4 בדצמבר 2024).

ארגוני המורדים המשתתפים במתקפה

היאת תחריר אלשאם (המטה לשחרור אלשאם)

• הארגון המוביל את קואליציית המורדים במבצע “הרתעת התוקפנות” הוא היאת תחריר אלשאם (המטה לשחרור אלשאם) בהנהגת אבו מחמד אלג’ולאני (אחמד אלשרע). אלג’ולאני היה חבר בארגון המדינה האסלאמית בעיראק, הגלגול המוקדם של דאעש תחת הנהגתו של אבו בכר אלבע’דאדי, ונשלח להקים שלוחה של הארגון בסוריה ב-2011, לאחר פרוץ מלחמת האזרחים. בינואר 2012, הוא הקים את ג’בהת אלנצרה (חזית התמיכה), ובעקבות חילוקי דעות עם אלבע’דאדי, הוא התנתק מדאעש והפך לשלוחה הסורית של אלקאעדה.
• בשנת 2016, בשל תקיפות אמריקאיות נגד ג’בהת אלנצרה, הכריז אלג’ולאני על התנתקות מאלקאעדה ועל הקמת ג’בהת פתח אלשאם (חזית הניצחון בלבנט). בינואר 2017, איחד אלג’ולאני את הארגון שלו עם מספר פלגים אסלאמיים נוספים והקים את היאת תחריר אלשאם. הארגון גם עסק בהקמת תשתיות מנהלתיות-אזרחיות במחוז אדלב, אולם הועלו נגדו גם טענות על פגיעה בזכויות אדם ואזרח (ניו יורק טיימס, 2 בדצמבר 2024). יצוין כי לאחר כיבוש העיר חמאת ב-5 בדצמבר 2024, פרסם ג’ולאני הודעת ברכה שבה הזדהה לראשונה בשמו האמיתי, אחמד אלשרע (אלערביה, 5 בדצמבר 2024).

• בשנים האחרונות, לצד הפעילות האזרחית, הארגון גם שם דגש על שיפור יכולותיו הצבאיות. הארגון מפעיל אקדמיה צבאית שמנוהלת על ידי עריקים מהצבא הסורי וגם ביצע רפורמות במערך הצבאי שלו עם הקמת פיקוד מאוחד ויחידות קרביות. כמו כן, הארגון החל לפתח אמצעי לחימה באופן עצמאי, כולל כלי טיס בלתי מאוישים (כטב”מים, טילים מונחים ופגזים באמצעות מדפסות תלת ממד וטכנולוגיות נגישות נוספות, לצד שימוש באמצעי לחימה שנתפסו בלחימה נגד הכוחות הסוריים ובעלי בריתם (פייננשל טיימס, 5 בדצמבר 2024). אחת היחידות הצבאיות המרכזיות של היאת תחריר אלשאם ההיא אלעצאא’ב אלחמראא’ (סרטי הראש האדומים), שמובילה את הקרבות בחזית נגד כוחות המשטר הסורי. לוחמי היחידה, שהתפרסמה לראשונה בשנת 2018, עברו אימונים ללוחמה מעבר לקווי האויב והם מתמחים ב”משימות מורכבות ומסוכנות” (אלערביה, 5 בדצמבר 2024).

אחראר אלשאם (תנועת חופשיי הלבנט)

• הארגון הוקם בשנת 2011 כמיזוג של ארבעה ארגונים אסלאמיים המתנגדים למשטר אסד ופועלים להקמת מדינה אסלאמית בסוריה (אתר מונטה קרלו הבינלאומי, 2 בדצמבר 2024).

אלג’בהת אלוטניה ללתחריר (החזית העממית לשחרור)

• החזית הוקמה בשנת 2018 אחרי איחוד בין 11 פלגים של הצבא הסורי החופשי. דווח כי יש לה כשלושים אלף פעילים שממוקמים במחוז אדלב (אתר מונטה קרלו הבינלאומי, 2 בדצמבר 2024).

ג’יש אלע’זה (צבא התהילה)

• הארגון הוקם על ידי ג’מיל אלצאלח, קצין שערק מצבא סוריה, והוא ממוקם בצפון האזור הכפרי של חמאת (אתר מונטה קרלו הבינלאומי, 2 בדצמבר 2024).

הצבא הלאומי הסורי

• קואליציה שמורכבת מקרוב לשלושים פלגים חמושים אשר פועלים בחסות תורכית ומהווים את המשכו של הצבא הסורי החופשי, הכוח הרשמי של כוחות האופוזיציה הסורית לאחר פרוץ מלחמת האזרחים. הצבא הלאומי הסורי היה מעורב בעבר בלחימה נגד דאעש ובמבצעים קודמים של הצבא התורכי נגד כוחות ה-SDF הכורדיים באזור הגבול התורכי-סורי (סוכנות אנאדולו, 9 באוקטובר 2019).

^[1] ראו פירוט אודות ארגוני המורדים בסוף המסמך. 
^[2] אלשאם ("סוריה הגדולה") הוא אזור היסטורי שכולל את השטחים שמרכיבים כיום את סוריה, לבנון, ירדן וישראל. 
^[3] נוסדה בשנת 2012, מוכרת על ידי מדינות רבות כנציגה הרשמית של האופוזיציה הסורית. הקואליציה מורכבת מארגוני אופוזיציה שמייצגים את העדות השונות בסוריה והיא פועלת להקמת סוריה דמוקרטית וחופשית במקום משטר אלאסד. 
^[4] להרחבה על הפעילות האיראנית, ראו את פרסום מרכז המידע -4 בדצמבר 2024: "מבט לאיראן ולציר השיעי 27 בנובמבר-4 בדצמבר 2024". 
^[5] תהליך אסטנה, בהובלת רוסיה, תורכיה ואיראן, הושק בינואר 2017 בניסיון לסיים את מלחמת האזרחים בסוריה והוא משמש כפורום בניסיון למנוע הסלמה במשבר. במסגרת השיחות, הוסכם בשנת 2017 על כינון ארבעה "אזורי הרגעה": אדלב וחלק מהמחוזות השכנים בצפון סוריה; המרחב הכפרי ממזרח לדמשק; המרחב בין חמאת לחמץ; האזור הסמוך לגבולות עם ישראל וירדן. להרחבה, ראו: אייל זיסר, סוריה במלחמה: עלייתה ונפילתה של המהפכה בסוריה, הוצאת מערכות ומרכז משה דיין, 2020.

מאמרים נוספים בתחום