משפט, פוליטיקה וטרור: פסק הדין של בית הדין הבינלאומי לחקירת רצח ראש ממשלת לבנון רפיק אלחרירי ונקודות התורפה שלו

עיקרי תמונת המצב

ב-14 בפברואר 2005 נרצח ראש ממשלת לבנון רפיק אלחרירי באמצעות פיצוץ משאית תופת ליד שיירת ראש הממשלה, שעברה בטיילת של ביירות. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו 22 בני אדם ונפצעו יותר ממאתיים. אצבע מאשימה הופנתה כלפי משטר אסד (ששלט אז בלבנון) וכלפי ארגון חזבאללה, בן בריתו הפוליטי, שלשניהם היה עניין לחסל את אלחרירי, מתנגד מובהק של “הסדר הסורי” בלבנון ושל חזבאללה. רצח אלחרירי הוביל ל”רעידת אדמה” פוליטית בלבנון. בעקבות הרצח התקיימו הפגנות מחאה בהשתתפות המונים, שתבעו את הוצאת הכוחות הסורים מלבנון וקיום חקירה בינלאומית לחשיפת רוצחיו של אלחרירי. בעקבות המחאה נסוג צבא סוריה מלבנון (אפריל 2005) והסתיים עידן ההשפעה הסורית המוחלטת על הפוליטיקה בלבנון (“הסדר הסורי”), שנמשך כשלושים שנים.

     
מימין: רפיק אלחרירי (ערוץ אלמנאר, 7 בדצמבר 2012). משמאל: זירת ההתנקשות ברפיק אלחרירי
(אתר RT בערבית, 11 בספטמבר 2018)

• על רקע אירועים דרמטיים אלו, ובהיעדר יכולת מצד מנגנוני הביטחון והמשפט הלבנוניים לחקור בעצמם את רצח אלחרירי, שיגר האו”ם צוות חקירה (Fact-Findings Mission) לבדיקת העובדות הנוגעות לרצח, בראשות פטר פיצג’רלד, קצין משטרה אירי. הדו”ח שכתב פיצג’רלד הטיל על סוריה את האחריות למתיחות הפוליטית, שעמדה ברקע לרצח אלחרירי, והזכיר את האיומים שהופנו כלפיו מצד סוריה ו”היעדר הביטחון, ההגנה, החוק והסדר בלבנון”. הדו”ח גם ציין, כי “תהליך החקירה הלבנוני סובל מפגמים חמורים ואין לו את היכולת ולא את המחויבות להגיע למסקנות משביעות רצון ואמינות”. לפיכך, נכתב בדו”ח, “כדי לחקור את האמת יהיה צורך להפקיד את החקירה בידי ועדת חקירה בינלאומית עצמאית… בעלת סמכויות ביצועיות נדרשות לעריכת תחקורים, חיפושים ומשימות רלוונטיות אחרות”^[1]. הדו”ח שכתב הצוות אומץ ע”י מזכיר האו”ם קופי ענאן והוגש למועצת הביטחון של האו”ם (24 במרץ 2005).
• ב-7 באפריל 2005, בעקבות דו”ח פיצג’רלד, החליטה מועצת הביטחון לשלוח ללבנון ועדת חקירה לבדיקת ההתנקשות בחיי אלחרירי. הוועדה פעלה בשנים 2006-2005. תחילה עמד בראשה דטלף מהליס (Detlev Mehlis), משפטן גרמני בעל ניסיון עשיר בתביעות שעסקו באירועי טרור בינלאומי ובמדינות תומכות טרור. ב-20 באוקטובר 2005 הוא הגיש את הדו”ח הראשון למזכיר האו”ם, שבו האשים את סוריה באחריות לרצח וטען כי פקידים סורים חיבלו בחקירה. ב-11 בינואר 2006 הוחלף מהליס בשופט הבלגי סרז’ ברמרץ (Serge Brammertz). ב-30 במאי 2007 החליטה מועצת הביטחון (החלטה 1757) להקים בית דין בינלאומי לחקירת ההתנקשות ברפיק אלחרירי (Special Tribunal for Lebanon). במרץ 2009 החל לפעול בית הדין הבינלאומי, שמושבו היה בהאג. חוקת בית הדין הגדירה את סמכות השיפוט שלו במונחים רחבים (ראו בהמשך). הדבר המחיש היטב, כי בראיית מועצת הביטחון, מלכתחילה מדובר היה בגוף בעל “שיניים”, שיהיה מוסמך להגיע לחקר האמת ולמצוא את האחראים לרצח אלחרירי.
• ביוני 2011 הוגש כתב אישום נגד חמישה פעילי חזבאללה. המשפט עצמו החל רק בינואר 2014 והסתיים ב-18 באוגוסט 2020. חמש עשרה שנים לאחר הרצח, ושלוש עשרה שנים לאחר הקמת בית הדין, פורסם פסק הדין, במסגרתו הורשע פעיל מבצעי של חזבאללה, אך פסק הדין נמנע מלקבוע שסוריה וחזבאללה אחראים לרצח והותיר אחריו שורה של תהיות וסימני שאלה.
• כתבי האישום הוגשו (2011) נגד חמישה פעילי חזבאללה, שניים מהם בכירים במערכת המבצעית-טרוריסטית של חזבאללה. הבולט בקרב הנאשמים היה מצטפא בדר אלדין, טרוריסט בעל עבר עשיר, שהיה מעורב בפיגועים בשגרירויות ארה”ב וצרפת בכווית (1983)^[2]. הוא הוגדר כמפקד צבאי לשעבר של חזבאללה והואשם בתכנון ההתנקשות^[3]. פעיל בכיר נוסף בחזבאללה, סלים ג’מיל עיאש, הואשם בכך שפיקד על ההתנקשות והוא תואר כבעל עבר עשיר בהתנקשויות בין השנים 2005-2004. שני פעילים נוספים הואשמו בצילום סרט וידאו, שבו קיבל ארגון פיקטיבי אחריות כוזבת על הרצח (הכנה של סרטון ובו קבלת אחריות פיקטיבית היא שיטת פעולה מוכרת היטב של חזבאללה, שנעשה בה שימוש פעמים רבות).
• בית הדין הבינלאומי לחקירת רצח רפיק אלחרירי היה ראשון מסוגו. בלבנון זה היה מהלך תקדימי, שכן מדובר במדינה בה בוצעו במהלך השנים רציחות פוליטיות רבות אך האחראים להן לא נתנו את הדין על כך ורק מקצת מהרוצחים הועמדו לדין. ארגון חזבאללה, “החשוד המיידי” בביצוע הרצח, שחשש מפני חשיפת אחריותו, פעל מתחילת הדרך כדי לסכל את הקמת בית הדין הבינלאומי ולחבל בעבודתו. במישור התודעתי ניהל חזבאללה מתקפה תקשורתית חריפה נגד בית הדין והאשים אותו בפוליטיזציה ובחוסר אמינות. מנהיג חזבאללה, חסן נצראללה הצהיר, כי חזבאללה לא יסגיר בשום פנים ואופן את אנשיו לידי בית הדין. נואף אלמסוי, חבר פרלמנט מטעם סיעת חזבאללה, אף הצהיר כי כל פעיל של הארגון שיואשם בבית הדין הבינלאומי יהפוך לקדוש בעיניו^[4]. במישור המעשי במספר דיווחים נמסר, כי חזבאללה עמד מאחורי שורת רציחות של אישים, שסייעו לעבודתו של בית הדין הבינלאומי ויכלו להפריע למאמציו לשבש את החקירה. הבולטים בקרב הנרצחים היו שני קצינים בכירים בכוחות ביטחון הפנים הלבנונים (פרטים ראו בהמשך).

פסק הדין של בית הדין הבינלאומי הרשיע את פעיל חזבאללה סלים ג’מיל עיאש (בהעדרו) באשמת רצח בכוונה תחילה של 22 בני אדם וביניהם ראש ממשלת לבנון רפיק אלחרירי. שאר ארבעת פעילי חזבאללה, שנגדם הוגשו כתבי האישום, לא הורשעו מחוסר הוכחות. בין הפעילים שפסק הדין נמנע מלהרשיע אותם היה מצטפא בדר אלדין, בכיר בחזבאללה בעל עבר של מעורבות בפעילות טרור, אשר במהלך החקירה מצא מותו בפיצוץ מסתורי בדמשק.

סלים עיאש, פעיל מבצעי בכיר בחזבאללה, שהורשע ברצח רפיק אלחרירי
(אלקדס אלערבי, 20 באוגוסט 2020).

• בית הדין היה מודע היטב למניעי סוריה וחזבאללה, לחסל את אלחרירי. בקטע הבוחן את הרקע ההיסטורי של הרצח מציין בית הדין, כי רפיק אלחרירי נמנה על המתנגדים הבולטים של נוכחות הכוחות הסורים בלבנון ושל הדומיננטיות הסורית בלבנון- הפוליטית, הצבאית והכלכלית. אלחרירי תמך גם בפירוק חזבאללה מנשקו, שהוחזק על ידו בניגוד להסכם טאא’ף שהביא לסיום מלחמת האזרחים בלבנון (22 באוקטובר 1989). עמדותיו של אלחרירי איימו על אינטרסים חשובים של סוריה ושל חזבאללה והובילו לרצח. אולם בית הדין קבע, כי אין בידיו הוכחות למעורבותן של סוריה ושל הנהגת חזבאללה ברצח, למרות שהיו להן מניעים לחסל אותו, ולמרות שבית הדין הציג ראיות נסיבתיות לכך, האשים פעיל חזבאללה ברצח, והציג תמונות מצב ממנה עלה שגם שאר הנאשמים כנראה מעורבים ברצח (הגם שלא ניתן היה להוכיח זאת באמצעות ראיות חותכות).

• בחינת התנהלות חקירת בית הדין הבינלאומי וניתוח פסק הדין מעלה כמה נקודות תורפה בולטות:
  • בית הדין מיקד פעילותו ב”דרגי העבודה” ולא בבכירים, שעמדו מאחורי הרצח: בית הדין קיבל ממועצת הביטחון מנדט שיפוטי רחב ללא הגבלה כלשהי על מציאת זהות מבצעי הרצח והאחראים לרצח. אולם בפועל התנהל בית הדין כאילו המנדט שלו מצומצם מזה שהוענק לו (והדבר אומר דרשני), והעדיף למקד את חקירתו ב”דרגי העבודה“. יש לזכור כי חזבאללה הינו ארגון היררכי ממושמע ואין בו התנהלות עצמאית של פעילים מבצעיים, בוודאי שלא בסוגיה כה רגישה של רצח פוליטי של ראש ממשלה. פעילותם של סלים עיאש, שהורשע ברצח, ושל בכיר חזבאללה מצטפא בדר אלדין (שהוזכר בכתב האישום אך זוכה מחוסר הוכחות לאחר מותו), חייבת הייתה לקבל אישור הנהגת חזבאללה, ובתוכה חסן נצראללה. יתרה מזאת, ניתוח אופן ביצוע הרצח מצביע בבירור כי הוא התבצע ע”י פעילים מיומנים וארגון ממוסד. חזבאללה הינו ארגון הטרור, שהיה לו מניע מובהק לחסל את אלחרירי ויכולת מבצעית להוציא זאת לפועל. יכולת זאת מסתמכת על ניסיון עשיר של חיסולים אישיים כ”קבלן משנה” עבור נותני חסותו (איראן וסוריה).
  • לבית הדין הבינלאומי לא היו כלים, שיאפשרו לו לנהל חקירה עצמאית, ולא היה לו כוח אכיפה בזירה הלבנונית.לפיכך נאלץ בית הדין להסתמך על סיוע שקיבל מידי שירותי הביטחון הלבנוניים (אותם שירותי ביטחון שדו”ח פיצג’רלד הגדיר, ובצדק, כמי שסובלים מפגמים חמורים ואין להם יכולת או מחויבות להגיע לחקר האמת). בנוסף ליכולות המקצועיות הנמוכות יש לזכור גם, כי ראשי שירותי הביטחון הלבנונים מקיימים קשרים עם מוקדי הכוח הפוליטיים השונים בלבנון, ובכלל זה עם חזבאללה, וספק רב האם לרובם היה עניין אמיתי לסייע לחוקרי בית הדין הבינלאומי, מחשש לשלומם ולעתידם המקצועי. בפועל, אנשי שירותי הביטחון הלבנונים שסייעו לבית הדין הבינלאומי, היו נתונים למסע הפחדות, שמאחוריו עמד חזבאללה, שכלל חיסול אנשי ביטחון בכירים, אשר סייעו לחקירת הרצח. יש להניח כי רצח אלו שסייעו לחקירה העביר מסר, שנקלט היטב ע”י אנשי מודיעין וביטחון נוספים שהיו מעורבים בחקירה^[5]. זאת ועוד, נראה כי בעלי בריתו של חזבאללה בקרב הממשל הלבנוני סייעו לו לשבש את החקירה, בין השאר באמצעות הדלפת מידע רגיש מפעילות בית הדין. לאחר פרסום פסק הדין הודיע משרד האוצר האמריקאי על הטלת סנקציות על שני שרים לבנונים, אחד מהם יוסף פיניאנוס, שר התחבורה והעבודות הציבוריות לשעבר, הואשם בכך שאיפשר לחזבאללה להשיג חומר רגיש מדיוני בית הדין (אתר משרד האוצר האמריקאי, 8 בספטמבר 2020)^[6].
  • חקירת בית הדין לא התמקדה במשטר הסורי ובחזבאללה כארגון למרות שהייתה להם היסטוריה עשירה של רציחות פוליטיות בלבנון, ולמרות עניינם המובהק לסלק מהדרך את אויבם רפיק אלחרירי. אחת הסיבות לכך היא, שלבית הדין הבינלאומי לא היו כלים משלו, שאפשרו לו לחקור באופן עצמאי את חלקם של סוריה וחזבאללה ברצח, ואין סיכוי שחקירה שכזאת הייתה זוכה להסכמה או לשיתוף פעולה מצדם. נקודת תורפה זו ניתבה מלכתחילה את חקירת הרצח לעיסוק ב”דרגי העבודה” שביצעו את הרצח ובפרטי פרטים של סוגיות טקטיות הנוגעות לאופן ביצוע הרצח, תוך הימנעות מלעסוק בסוגיות פוליטיות נפיצות הנוגעות לאחריות סוריה וחזבאללה. חקירת פעילים זוטרים של חזבאללה לא נתנה מענה לנקודת תורפה זאת מכיוון שמלכתחילה צפוי היה שפעילי חזבאללה, שמעורבותם ברצח נחקרה, יעשו כל דבר כדי לטשטש את הקשר בינם לבין שולחיהם. חוסר יכולתו של בית הדין לחקור את חלקם של סוריה וחזבאללה מצביעה על חולשת-יסוד של פורום משפטי בינלאומי הפועל בזירה מדינתית ונעדר כלים עצמאיים לחקור מדינות תומכות טרור או ארגוני טרור רבי עוצמה מסוגו של חזבאללה.
  • בית הדין לא יכול היה להשתמש במידע מודיעיני חשוב, שקשר בבירור את חזבאללה לרצח, בשל החשש מחשיפת מקורות מודיעיניים. הוושינגטון פוסט, שהסתמך על אנשי מודיעין אמריקאים, אירופאים ומזרח תיכונים חשף ב-25 באוגוסט 2020, כי הרצח בוצע ע”י צוות חיסול (Hit squad) חשאי של חזבאללה המכונה “יחידה 121”, שהיה כפוף למנהיג חזבאללה חסן נצראללה. “יחידה 121”, שאליה השתייך סלים עיאש, הייתה פעילה מזה שנים וביצעה לפחות ארבע רציחות נוספות (ובכלל זה שני אנשי ביטחון לבנונים בכירים, שסייעו לעבודות צוות החקירה של האו”ם). על פי אנשי ביטחון אמריקאים לשעבר המידע המודיעיני אודות רצח אלחרירי הוצג באופן פרטי בפני חברי בית הדין אולם לא ניתן היה לעשות בו שימוש בשל חשש מפני חשיפת מקורות חשאיים ואמצעי איסוף מודיעיניים (וושינגטון פוסט, 25 באוגוסט 2020). בחקירת רצח פוליטי המבוצע ע”י ארגון טרור השימוש במידע מודיעיני הינו חיוני בשל “קשר השתיקה” הצפוי מצד הפעילים המבצעיים והקושי הרב לחקור את הדרגים הבכירים שמעליהם. היעדר יכולת מודיעינית עצמאית הייתה נקודת תורפה בולטת של בית הדין שחקר את רצח אלחרירי, וזוהי גם נקודת תורפה של בתי משפט בינלאומיים בכלל.

הרישא של המאמר בוושינגטון פוסט על צוות החיסול של חזבאללה, שהתפרסם לאחר פרסום פסק הדין של בית הדין הבינלאומי (וושינגטון פוסט, 25 באוגוסט 2020).

• הזמן הממושך של החקירה פגע קשות ביעילותה ואיפשר להנהגה הסורית ולראשי חזבאללה להעלים ראיות:
  • בין הירצחו של רפיק אלחרירי (2005) לבין מועד פרסום פסק הדין (2020) עבר פרק זמן ארוך של חמש עשרה שנים. בתקופה זאת התחוללה “רעידת אדמה” פוליטית בלבנון: הכוחות הסורים עזבו את לבנון ואת מקומו של “הסדר הסורי” ירשה ההשפעה האיראנית, באמצעות ארגון חזבאללה, שהפך לכוח הפוליטי והצבאי המרכזי בלבנון. הזמן הרב שחלף אפשר לסוריה ולחזבאללה לשבש את החקירה ולחסל כמה דמויות מפתח, שהיו עלולות להפליל את המשטר הסורי ואת הנהגת חזבאללה^[7]. ומנגד, חקירת בית הדין התנהלה בעצלתיים. דמויות מפתח בחקירה התחלפו ובכך נמנע רצף חקירתי במקרה כה מסובך. הזמן הממושך היה איפא, להערכתנו, “נקודת תורפה” נוספת שפגמה ביכולתו של בית הדין הבינלאומי לנהל חקירה אפקטיבית והכתובת על כך הייתה “על הקיר”. סיכם זאת דטלף מהליס, התובע הגרמני שעמד בראש הוועדה הראשונה מטעם האו”ם שחקרה את הרצח עוד טרם הקמת בית הדין הבינלאומי: “In my view, Justice delayed is Justice denied” (ראיון של מהליס לדיואון (Diwan), אוקטובר 2016, על פי מאמרו של מיכאל יונג, שהופיע
    ב- Middle East Center, 25 בספטמבר 2017).
  • ספק רב האם העיכובים בעבודת בית הדין היו מחויבי המציאות. להערכתנו עיכובים הרבים לא נבעו מקשיי חקירה מהותיים אלא מ”גרירת רגליים” של בכירים באו”ם, שספק אם רצו לעשות מלאכתם נאמנה: עד להחלטה על הקמת בית הדין חלפו כשנתיים ממועד הרצח; עד להקמת בית הדין בפועל שנתיים נוספות; עד להגשת כתב האישום כשנתיים נוספות; עד לתחילת ההליכים כשנתיים וחצי. לאחר כל העיכובים הללו ההליך עצמו נגד ארבעה נאשמים בלבד (IN ABSENTIA)נמשך עוד כשש שנים וחצי^[8].
• לכל אלו נוסף כנראה חוסר התלהבות בכירי האו”ם לעסוק בסוגיית האחריות לרצח. Detlev Mehlis, שפיקח על החקירה בשלביה הראשונים והוחלף לאחר שנה (2006-2005), נשאל בראיון עיתונאי (2008) ע”י העיתונאי מיכאל יונג האם האו”ם הפריע לחקירה. כותב על כך מיכאל יונג: ‘… the German judge replied that the secretary general in 2005, Kofi Annan, while supportive of his work, ‘had made it clear to me that he did not want another trouble spot…'”. לאחר השמעת פסק הדין העלה מיכאל יונג את השאלה האם לבירוקרטיה של האו”ם היה עניין אמיתי בחקירת הרצח, והשיב על כך: “…In light of Annan’s comments, to what extent did the UN bureaucracy actually want the STL to succeed? As an organisation, the UN avoids conflicts between member states that may undermine its work. The Hariri assassination had all the makings of a major headache. Syria and Iran were likely involved and Hezbollah’s participation could have provoked a sectarian conflict in Lebanon. From the beginning, it seemed that the truth could come with a steep price tag” (כתבתו של מיכאל יונג: “Hariri verdict: Is the UN capable of delivering justice? “, The National, 26 באוגוסט 2020).
• מתגובות בני משפחת אלחרירי לפסק הדין, ובכלל זה תגובתו של סעד אלחרירי, בנו, עולה, כי הם מודעים לכך, שחזבאללה הוא זה העומד מאחורי הרצח (למרות שהדבר לא נאמר במפורש). ככלל, בני משפחת אלחרירי נמנעו מתגובות מתלהמות, וממתיחת ביקורת על בית הדין הבינלאומי. זאת, להערכתנו, בעיקר מתוך שיקול שלא להביא להתלקחות בינעדתית בגזרה הפנים-לבנונית הנפיצה בלאו הכי, לאחר הפיצוץ בלבנון, ואולי גם בשל חשש מפני רציחות נוספות ע”י חזבאללה. מנגד, תגובות חזבאללה לפסק הדין שיקפו שביעות רצון, שניתן לה ביטוי מאופק בהצהרות בכירי הארגון. התגובות הללו מעידות להערכתנו על עניינו של חזבאללה להוריד את פרשת רצח אלחרירי מעל סדר היום בלבנון ולהימנע ככל האפשר מלעסוק בה. את גילויי השמחה הותיר חזבאללה לתומכיו ברשתות החברתיות, שתקפו את בית הדין ושיבחו את הנאשמים. בעיירה חארוף, שבדרום לבנון, אף תלו תומכי חזבאללה שלטי תמיכה בסלים עיאש, בן העיירה, שהורשע ברצח.

סיכום

רצח רפיק אלחרירי מצטרף לשורה ארוכה של רציחות פוליטיות בלבנון של אישים בכירים מכל העדות, שהנאשמים האמיתיים בהם לא התגלו ולא הורשעו מעולם בבתי משפט. הקמת בין דין בינלאומי לחקר רצח אלחרירי הייתה בגדר ניסיון ראשון מסוגו, שעורר ציפייה שהפעם פני הדברים יהיו שונים, ושניתן יהיה להגיע לחקר האמת^[9]. שנים ארוכות של עיסוק בנושא וסכומי כסף גדולים שהוקצו למימון פעילות בית הדין הבינלאומי, הניבו הרשעה של פעיל מבצעי של חזבאללה ללא הצבעה על אחריותם של סוריה וחזבאללה, בית הדין גם לא עשה ניסיון לדין בעניינם של מעורבים אחרים בחקירה, על אף שהוא לא היה חייב להטיל מגבלות כאלה על עצמו^[10]. חקירת בית הדין “נעצרה” ב”דרגי העבודה” ונכשלה בחשיפת שרשרת הפיקוד של מבצע החיסול, שהייתה יכולה להצביע על האחראים לרצח. כישלון זה של בית הדין הבינלאומי נבע, להערכתנו, משילוב של העדר יכולת יחד עם העדר מוטיבציה להגיע לחקר האמת, שמקורם בחולשה מוסדית מובנית של האו”ם והעדר גיבוי חזק מספיק של צמרת האו”ם.

• לפיכך יצר פסק הדין של בית הדין הבינלאומי אכזבה בלבנון ומחוצה לה:
  • לבנון: בלבנון היו ציפיות שבית הדין הבינלאומי יעשה את מה שמערכת המשפט ואכיפת החוק מסוגלת לעשות, קרי-יצביע על האחראים האמיתיים לרצח רפיק אלחרירי. ציפיות אלו התבדו. עם זאת עצם הרשעתו של פעיל חזבאללה, ושלל העדויות שנחשפו על מורכבות פעולות החיסול, לא הותירו ספק ברמה הפוליטית, להבדיל מהמשפטית, באשר לאחריות חזבאללה והסורים לרצח.
  • הקהילה הבינלאומית: בית הדין הבינלאומי לחקירת רצח אלחרירי היה ניסיון ראשון מסוגו, שנכשל. הפרשה כולה המחישה, כי גם בתי דין בינלאומיים עלולים להיות נגועים בחוסר יכולת ובשיקולים פוליטיים המונעים מהם להגיע לחקר האמת. בתי הדין שכאלו אינם יכולים להוות חלופה אמיתית לחולשתן של מערכות הצדק ואכיפת החוק במדינות כושלות מסוגה של לבנון, ואין ביכולתן לפעול נגד ארגוני טרור רבי עוצמה כגון חזבאללה ומדינות תומכות טרור כמו איראן וסוריה. אנו סבורים כי לקח שלילי זה ימשיך להדהד בלבנון ומחוצה לה זמן רב לאחר שישקע האבק על פרשת רצח אלחרירי.

מבנה העבודה

• עיקרי תמונת המצב
• פרק א’: רצח רפיק אלחרירי והקמת בית הדין הבינלאומי:
  • אבני דרך בהקמת בית הדין ובהתנהלותו.
  • כתבי האישום
• בפרק ב’: רציחת בכירים סורים ולבנונים שהיו מעורבים ברצח ובחקירת הרצח:
  • רצח רסתם ע’זאלה, ראש המודיעין הצבאי הסורי בלבנון.
  • רצח קציני מודיעין לבנונים, שסייעו לחוקרי בית הדין הבינלאומי.
• פרק ג’: תיאור הרצח ופסק הדין:
  • כללי
  • תיאור רצח רפיק אלחרירי ומעורבות הנאשמים
  • פסק הדין
  • פרק ד’: עיקרי התגובות בלבנון לפרסום פסק הדין.

סיוע מומחים לכתיבת העבודה

• מרכז המידע למודיעין ולטרור מודה לשני מומחים, שסייעו בכתיבת עבודה זאת:
  • עורך דין רועי כוכבי: עורך דין ויועץ משפטי המתמחה בענייני טרור. תחומי התמחותו הם משפט וטרור בהיבט הנזיקי, בהיבט המנהלי-חוקתי, בהיבט האכיפה ובהיבט הראייתי.
  • תא”ל (מיל) יוסי קופרווסר: קצין מודיעין מנוסה, שהיה ראש חטיבת המחקר באמ”ן בזמן רצח אלחרירי. כיום משמש כראש המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין במרכז למורשת המודיעין וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

^[1] ראו פרסום מרכז המידע מ-28 במרץ 2005: "דו"ח חמור מטעם ועדת האו"ם לחקירת ההתנקשות ברפיק אלחרירי מטיל על סוריה את האשמה שעמדה ברקע לרצח. הדו"ח חושף את האיומים מצד סוריה להם היה אלחרירי נתון ומצביע על סוריה, במשתמע, כחשודה העיקרית בביצוע הרצח. הדו"ח, המגביר את מצוקתה של סוריה, קורא לכינון ועדת חקירה בינלאומית לחקירת הרצח". ↑
^[2] ב-12 בדצמבר 1983 התבצע גל פיגועים נגד שגרירויות ארה"ב וצרפת בכווית ונגד יעדים כוויתיים. ארגון חזבאללה שימש כ"קבלן ביצוע", עבור משמרות המהפכה האיראנים. מצטפא בדר אלדין היה מעורב גם בניסיון חיסול של אמיר כווית (1985), שסוכל. הוא נעצר בכווית אך הצליח להימלט באוגוסט 1990, תוך ניצול המהומה שהתחוללה בה עם הכיבוש העיראקי. משמרות המהפכה האיראנים העבירו אותו לאיראן משם שב לביירות והשתלב מחדש בצמרת המבצעית-טרוריסטית של חזבאללה. ↑
^[3] מצטפא בדר אלדין, שמצא מותו בפיצוץ מסתורי בדמשק (2016), היה בן דודו וגיסו של עמאד מע'ניה, מי שהיה ראש הזרוע הצבאית בחזבאללה ו"מספר שניים" בארגון ונהרג בסיכול ממוקד בדמשק (2008). מצטפא בדר אלדין שימש כסגנו של מע'ניה ולאחר מותו מונה לראש המערכים המבצעיים של חזבאללה, המעורב בפעולות הארגון בחו"ל. ההצבעה עליו כעל הנאשם הראשי ברצח אלחרירי עולה איפא בקנה אחד עם מאפייני פעילותו בעבר ועם מיומנויותיו המקצועיות. ↑
^[4] ראו דו"ח ממר"י, "לבנון, כוחות ה-14 במרץ: פתיחת משפט אלחרירי-יום היסטורי", 16 בינואר 2014. ↑
[5] לאחר פרסום פסק הדין ביקש סמיר ג'עג'ע, יו"ר מפלגת הכוחות הלבנוניים, "להצדיע לנשמותיהם" של שני בכירים בכוחות הביטחון הלבנוניים, שרוב פסק הדין התבסס על עבודתם. סמיר ג'עג'ע הזכיר את וסאם עיד, קצין באגף המודיעין של כוחות ביטחון הפנים, שהיה שותף לחקירת ההתנקשות באלחרירי ונרצח בפיצוץ מטען חבלה בשנת 2008; ווסאם אלחסן, ראש אגף המודיעין של כוחות ביטחון הפנים, שנרצח בפיצוץ מטען חבלה ב-2012. לאחר פרסום פסק הדין דיווח הוושינגטון פוסט, בהסתמך על אנשי מודיעין אמריקאים, כי צוות חיסול של חזבאללה הוא זה שרצח (בין השאר) את וסאם עיד, החוקר הלבנוני של הריגת אלחרירי, ואת וסאם אלחסן, ראש [שירות] הביטחון של אלחרירי (וושינגטון פוסט, 25 באוגוסט 2020). ↑
^[6] בהודעה שפרסם משרד האוצר האמריקאי נאמר כי: "Also in 2015, Finyanus met regularly with Wafiq Safa, whom the U.S. Treasury designated in 2019 for his leadership role in Hizballah’s security apparatus. Finyanus also helped Hizballah gain access to sensitive legal documents related to the Special Tribunal for Lebanon and served as a go-between for Hizballah and political allies". ↑
^[7] בתקופה בה פעל בית הדין נרצחו שתי דמויות מרכזיות שהיו מעורבות ברצח: מצטפא בדר אלדין, בכיר חזבאללה שנכלל ברשימת הפעילים שנגדם הוגשו כתבי אישום מצא מותו בפיצוץ מרכזי בדמשק (12 במאי 2016); ורסתם ע'זאלה, ראש המודיעין הצבאי הסורי בלבנון, שבתקופת רצח אלחרירי היה איש הביצוע של המדיניות הסורית בלבנון, אשר נחקר ע"י בית הדין הבינלאומי (נרצח בדמשק ב-24 באפריל 2015). מלבדם נרצחו אנשי מודיעין סורים ולבנוניים נוספים שהיו מעורבים בחקירת רצח אלחרירי. כל מקרי הרצח הללו לא פוענחו ומבצעיהם לא הובאו לדין. ↑
^[8] כדי להמחיש הליך משפט בינלאומי שנוהל כראוי, ניתן להביא כדוגמה את משפט נירנברג לפושעי המלחמה העיקריים. הליך זה נערך נגד 22 נאשמים (רק אחד מהם נשפט בהיעדרו), מול שופטים מארבע מדינות שונות. ההליך נפתח בנובמבר 1945, הווה אומר – זמן קצר ביותר לאחר קרות האירועים נושא ההליך. ההליך כולו (מנאומי הפתיחה ועד תחילת ביצוע גזרי הדין של המורשעים בדין) ארך כ-11 חודשים. זאת למרות מספרם של הנאשמים, הצורך לתרגם את הראיות מכמה שפות (גרמנית, פולנית, רוסית ועוד) למספר שפות שונות (גרמנית, אנגלית, רוסית, צרפתית), רישום מהלך המשפט בקצרנות בארבע שפות שונות, ורוחב היריעה העצום – בהליך נדונו מעשים ומחדלים רבים מספור, שבוצעו לאורך שנים, ע"י אנשים רבים, במקומות רבים, קצתם בחשאי וקצתם בגלוי, קצתם במעגלי קושרים מצומצמים וקצתם במעגלים רחבים יותר. על חלקם היה קשה להביא ראיות ישירות ובית המשפט נדרש להסיק מסקנות מתוך נסיבות והקשר. על מנת להמחיש את היקפה העצום של המלאכה יצוין, כי הפרוטוקולים של המשפט ("הסדרה הכחולה") מחזיקים 42 כרכים עבי כרס, בני כ-600-700 עמודים כ"א, וסיכום הראיות שהוגשו במהלך המשפט ("הסדרה האדומה") מחזיק שמונה כרכים בני כ-1,000 עמודים כל אחד. כך מתנהל הליך שהכוונה מאחוריו היא להגיע לחקר האמת עד כמה שבית משפט מסוגל להגיע לחקר האמת, וזאת להבדיל מההליך בעניין רצח אלחרירי. ↑
^[9] ואולי היו אלה ציפיות שווא, ומלכתחילה לא ניתן היה לצפות ליותר מבית הדין הבינלאומי שבסך הכול מייצג את חולשת המערכת של האו"ם. ספק רב אם ניתן לצפות מהאו"ם שיתעסק יתר על המידה עם מדינות כאיראן וכסוריה, ועם ארגון טרור רב עוצמה כמו חזבאללה הפועל תחת חסותן. אולם בכל זאת ניתן היה לצפות שבית הדין יצביע על מעורבותם של גורמים נוספים ברצח, גם אם הללו טרם הועמדו לדין Unindicted Co-conspirators")"). ↑
^[10] בארה"ב קיים הליך הנקרא "שותפים לקשר שלא הוצא נגדם כתב אישום". ↑

מאמרים נוספים בתחום