מימון טרור: שיטות להעברת כספים – סקירה היסטורית ומגמות עתידיות

ד”ר אודי לוי

מבוא

• מאז מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001, הפכה הזירה הפיננסית לנדבך מרכזי במערכה הגלובלית נגד ארגוני טרור. מערכה זו נשענת על ההנחה שמרכיב המימון הוא רכיב מרכזי בבניית האיום, ופגיעה בו עשויה לשבש באופן משמעותי את יכולותיהם של גורמי הטרור. המערכה הבינלאומית נגד המערכות הפיננסיות הפכה את שינוע הכסף לאחת הנקודות הקריטיות שבהן משקיעים ארגוני טרור ופשיעה משאבים ניכרים, במטרה למצוא דרכים לעקוף את המערכת הגלובאלית שנבנתה לחסימה של כספים המשמשים למימון טרור.
• מחקר זה מנתח את השיטות למימון טרור מבחינה היסטורית והתפתחותית, תוך התמקדות במעבר מתשתיות בנקאיות מסורתיות למערכות היברידיות ומבוזרות. המחקר סוקר את מנגנוני הפעולה המרכזיים – החל מחדירה למערכות הבנקאות הממוסדות, דרך רשתות חלפנות בלתי פורמליות, שימוש בארגוני צדקה, סינרגיה עם פשע מאורגן, ועד שימוש בבורסות נכסים דיגיטליים ובטכנולוגיות בינה מלאכותית.
• במהלך עשרים וחמש השנים האחרונות התפתחה דינמיקה מורכבת במערכה הכלכלית נגד גורמי טרור: מצד אחד, חקיקה בינלאומית ורגולציה מחמירה; ומצד אחר, פיתוח פתרונות יצירתיים לעקיפת סנקציות ולאיתור נכסים. במסגרת זו מפעילים גורמי טרור מערכות שלמות לניטור חולשות ופרצות במערכת הפיננסית הבינלאומית, לצד פיתוח שיטות חדשות להעברת כספים מתחת לעיניהן הפקוחות של הרשויות.
• במציאות הנוכחית, מערכת הבנקאות הבינלאומית עדיין משמשת נדבך מרכזי במערך הפיננסי של ארגוני טרור. עם זאת, משקלם של חלפני כספים ובורסות קריפטו גדל בשנים האחרונות והפך דומיננטי יותר, בעיקר לנוכח חולשת הרגולציה וכלי האכיפה.
• בשנים האחרונות, גם ניכר מאמץ מוגבר מצד איראן, רוסיה וסין לייצר מערכת חלופית למערכת הפיננסית העולמית, אשר תערער על הכלים המרכזיים שבידי ארה”ב לניהול מלחמה כלכלית, ובראשם הסתמכות על הדולר כמטבע מרכזי בסחר העולמי והפיקוח על מערכת ה-SWIFT.^[1]
• מחקר זה הוא הראשון בסדרת מחקרים שיעסקו במימון טרור. המחקרים הבאים יתמקדו במערכות הפיננסיות של חמאס וחזבאללה, ובאופן שבו מערכות אלה תומכות בפעילות המבצעית, המדינית, בהתעצמות ובהתארגנות לביצוע טרור.

משרדי חלפנות ומנגנוני החוואלה

• הקשר בין חלפנות כספים למימון טרור אינו תופעה חדשה, אלא המשך ישיר של מערכות פיננסיות עתיקות שנולדו כדי לעקוף גבולות ומערכות ממוסדות. לאורך ההיסטוריה, רשתות חלפנות בלתי פורמליות שימשו כלי חיוני למסחר בינלאומי, אך אותם מנגנונים — המבוססים על אנונימיות, אמון וסודיות — אומצו ברבות הימים על ידי ארגוני טרור וגרילה כדי להניע כספים הרחק מעיניהן של רשויות האכיפה.
• הרשת הראשונה שחיברה בין חלפנות למימון חשאי נולדה בדרום אסיה ובמזרח התיכון עוד לפני התפתחות המערכת הבנקאית המערבית. סוחרים בדרך המשי^[2] נזקקו לשיטה להעברת הון מבלי לשאת זהב ומזומנים פיזיים, שהפכו אותם למטרה לשודדי דרכים. מנגנון זה שימש לא רק סוחרים, אלא גם תנועות מרי, מורדים וקבוצות פוליטיות קיצוניות באימפריה העת’מאנית ובחליפויות האסלאמיות, לצורך מימון מאבקים פנימיים והברחת נשק ללא יכולת מעקב של השלטון המרכזי. עם צמיחתם של ארגוני טרור מודרניים במחצית השנייה של המאה ה-20, ובהם אש”ף, המחתרת האירית וארגוני גרילה בדרום אמריקה, החלה המערכת הבנקאית העולמית להדק את הפיקוח, והשימוש בחלפנים הפך נפוץ יותר. עד שנת 2001, התייחס המערב לחלַפנות הלא-פורמלית בעיקר כבעיה של העלמת מס או הגירה בלתי חוקית. פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 שינו לחלוטין את התפיסה הפיננסית העולמית: משרדי חלפנות כספים הפכו לאבן יסוד במערכי המימון ההיברידיים של ארגוני טרור, בשל יכולתם להעביר ערך במהירות, באנונימיות יחסית ותוך טשטוש נתיב המקור.
• המנגנון המרכזי מבוסס על שיטת החוואלה ((Hawala – מערכת העברת ערך בלתי פורמלית הנשענת על רשת של יחסי אמון בין חלפנים (Hawaladars) בנקודות גיאוגרפיות שונות. הכסף נמסר במזומן לחלפן במדינת המוצא, וסכום זהה נמשך על ידי נציג ארגון הטרור במדינת היעד דרך חלפן מקומי. הקיזוז בין החלפנים מבוצע באופן פנימי דרך חשבוניות מסחר פיקטיביות, הברחת סחורות או זהב, מבלי שתתבצע תנועת הון פיזית או אלקטרונית גלויה מעבר לגבולות הריבוניים.

• הצורך הקריטי בחלפני כספים לצורך שינוע כספים למימון של ארגוני טרור ופשיעה הביא להקמת מערכת פנימית להפעלת חלפנים כחלק אינהרנטי מהארגונים עצמם. לדוגמה, משמרות המהפכה האיראניים הטמיעו את משרדי החלפנות כחלק ממערך הפעולה של הארגון. עם החרגת הבנקים האיראניים ממערכת ה-SWIFT, הבנק המרכזי באיראן החל לנתב הון ישירות לחלפנים הקשורים למשמרות המהפכה, אשר היו אחראים לפתיחת חברות כיסוי וחשבונות קש ברחבי העולם לצורך רכש צבאי והעברות כספים.

אגודות צדקה וארגוני חזית (Front Organizations)

• הצדקה (אלזכאת) מהווה את אחד מחמשת עמודי האסלאם, כאשר מוסלמי מחויב לתת 2.5 אחוזים מהכנסתו השנתית לטובת מטרות דתיות, שלפי הקוראן נועדו לעניים, לנזקקים ולמי שאוספים את התרומות, לטובת חיזוק האמונה האסלאמית בקרב מי שאמונתם נחלשה, עבור שבויים ובעלי חוב, עבור מי שנמצאים במסעות ועבור המטרה של אללה.
• ארגוני טרור בעלי תשתית בינלאומית מנצלים זאת כדי להפעיל עמותות צדקה לצורך גיוס כספים במסווה של תרומות לנזקקים ושינועם ברחבי העולם. הבחירה באגודות צדקה נובעת מכך שהן מעניקות לארגוני טרור יתרונות מבצעיים, פיננסיים ותודעתיים: הן מטפלות במיליוני העברות קטנות מתורמים שונים, ולכן קל יחסית לערבב כספי טרור בתוך “רעש רקע” של תרומות תמימות; במדינות רבות הן נהנות מהקלות בדיווח מס ומפיקוח פיננסי מקל בהשוואה לחברות עסקיות; ובאזורי משבר, כגון רצועת עזה, לבנון וסוריה, יש להן לעיתים היתר לפעול במקומות שבהם בנקים מסחריים רגילים אינם פועלים. היתר פעילות זה מאפשר להן להכניס ציוד, אספקה ומזומן לשטח, כאשר חלק מהמשאבים עלול להגיע בסופו של דבר לידי פעילי טרור.
• כמו כן, ארגוני טרור שגם מפעילים תשתית “אזרחית”, כדוגמת חמאס וחזבאללה, משתמשים בכספי צדקה להפעלת מרפאות, בתי ספר וחלוקת מזון, פעילות היוצרת תלות אזרחית בארגון ומעניקה לו לגיטימציה ציבורית. מוסדות חינוך ורווחה הממומנים באמצעות אגודות צדקה עלולים לשמש גם כר פורה להסתה, אינדוקטרינציה וגיוס דור חדש של פעילים. במובן זה, עמותות צדקה מסוימות מהוות חוליה חלשה במערכת הפיננסית העולמית.

הסינרגיה בין טרור ופשע מאורגן

• התופעה של “זיקה בין פשע וטרור” (Crime-Terror Nexus) מתארת את טשטוש הגבולות בין ארגונים המונעים ממניע אידיאולוגי לבין רשתות פשע טרנס-לאומיות המונעות ממניע כלכלי. ארגוני טרור פנו לפעילות פלילית ישירה כדי לייצר מקורות הכנסה עצמאיים ולצמצם את תלותם במדינות תומכות טרור.
• אחת השיטות הבולטות היא מעורבות של ארגוני טרור בהברחת סמים ובסחר בסמים, לרוב בשיתוף פעולה עם ארגוני פשיעה מקומיים או עם קרטלי פשע מאורגן זרים. הרווחים מולבנים באמצעות מוסדות פיננסיים ברחבי העולם ומופנים לפעילות ארגון הטרור.
• לצד זאת, ארגוני טרור מעורבים גם בהפקה ובהפצה של מטבעות מזויפים, בזיוף סחורות מותגים ובמכירתם, בשוד מזוין ובהונאות סייבר מורכבות, המניבות נזילות גבוהה במזומן המשתלבת ברשתות החלפנות הפנימיות. לדוגמה, המעורבים במתקפת הטרור הראשונה נגד מגדלי התאומים בניו יורק ב-1993^[3] מכרו חולצות מזויפות בחנות בברודוויי, בעוד מבצעי הפיגוע במגזין “שארלי הבדו” בפריז ב-2015^[4] עסקו במכירת נעליים מזויפות כדי לממן את רכישת כלי הנשק.

מדינות מסייעות ומאפשרות: הממד הגיאופוליטי

• יכולתם של ארגוני טרור לשרוד את משטרי הסנקציות המערביים תלויה במידה רבה בחסותן של מדינות המנצלות את המערכת הפיננסית העולמית לקידום אינטרסים אסטרטגיים. בהקשר זה, לא ניתן להתעלם מהקשר בין המאבק הבין-גושי לבין סוגיית מימון הטרור בעולם. סין הפכה למקלט פיננסי מרכזי עבור מדינות וארגונים הנתונים לסנקציות, ובהם איראן, רוסיה וקוריאה הצפונית. במסגרת מאבק הכוחות מול ארה”ב, בנקים סיניים מאפשרים שימוש בפלטפורמות פיננסיות לצורך העברת הון לבנקים מערביים במטבעות זרים, תוך עקיפת רגולציה בינלאומית. בכך הם מספקים “צינור חמצן” קריטי לשרידות המשטר האיראני ולתקציבי הטרור שלו.
• ביטוי לאתגר שניצב מול משטרי הסנקציות הוא נטייתן של מדינות ריבוניות להעלים עין מתנועות הון של ארגוני טרור ופשיעה דרך המערכות הבנקאיות הלאומיות, ולעיתים אף לעודד אותן באופן אקטיבי. נכונות זו נובעת בעיקר ממניעים אידיאולוגיים, כדוגמת מדיניות אנטי-מערבית, או בשל תפיסת עולם של סחיטה באיומים, לפיה סירוב לשיתוף פעולה עלול להביא לפגיעה במדינות עצמן.
  • איראן: במשך שנים רבות השתמשה איראן במערכת הבנקאות שלה כצינור להעברת כספים לארגונים השלוחים שלה ברחבי המזרח התיכון. פעילות זו נמשכה גם לאחר הטלת סנקציות נרחבות מצד ארה”ב והמערב. גם כיום, כאשר מרבית הבנקים באיראן נתונים לסנקציות בינלאומיות, נעשה שימוש מניפולטיבי בבנקים איראניים, בהכוונת הבנק המרכזי של איראן שמשמש זרוע ישירה של משטר האייתוללת, לצורך העברת כספים לשלוחות במזרח התיכון ולגורמי טרור נוספים. בהקשר זה ניתן להזכיר את Bank Saderat Iran, ששימש צינור מרכזי לחזבאללה ולחמאס; את Bank Sepah, המשמש עד היום בנק בשירות משרד ההגנה האיראני; ואת Bank Melli, המפעיל רשתות כיסוי לעקיפת סנקציות לטובת כוח קודס של משמרות המהפכה.

• • סעודיה: עד תחילת המאה ה-21, שימשה מערכת הבנקאות הסעודית צינור מרכזי להעברות כספים עבור רשתות ג’האד עולמיות. פעילות זו נבעה משילוב של תפיסה אידיאולוגית, במסגרתה ראתה סעודיה את עצמה כמנהיגת העולם האסלאמי וכמקדמת אינטרסים של האחים המוסלמים; תפיסה שלפיה מתן מרחב פעולה לגורמי טרור עשוי לשמש מעין “תעודת ביטוח” מפני פגיעה בסעודיה עצמה; והערכה כי ארה”ב תימנע מהטלת סנקציות משמעותיות על אימפריית הנפט הסעודית. בנקים כגון בנק אלראג’חי (Al-Rajhi Bank), אחד הבנקים המרכזיים במדינה, עמדו במרכזן של תביעות אזרחיות ודוחות מודיעין שטענו כי שימשו להעברת כספים לפעילי אלקאעדה ערב פיגועי 11 בספטמבר 2001, כמו גם לארגוני טרור אחרים במזרח התיכון. מסמכים שפורסמו לאורך השנים הצביעו על כך שגורמי מודיעין אמריקאיים בחנו קשרים אפשריים בין לקוחות וחשבונות בבנק לבין גורמים אסלאמיים קיצוניים. ועדת המשנה של הסנאט האמריקאי בנושא הלבנת הון ומימון טרור הזכירה את הבנק במסגרת דיונים רחבים על סיכוני מימון טרור במערכת הבנקאית הסעודית. עם זאת, בתי המשפט בארה”ב דחו את מרבית התביעות נגד הבנק, והוא מעולם לא הוכרז רשמית כבנק בשירות ארגוני טרור. כיום, הנרטיב של “סעודיה כמממנת טרור סוני” כבר אינו מסביר נכון את המציאות. ניתן להגדיר את סעודיה כמעצמה שמנסה לפרק רשתות ג’האדיסטיות ופרו-איראניות, אך משתמשת בפרגמטיות רבה כלפי תנועות אסלאמיסטיות שיכולות לשרת את האינטרסים האזוריים שלה.
  • קטר: פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 הובילו את סעודיה לשנות את התנהלותה ביחס לסיוע לארגוני הטרור, ולתוך החלל נכנסה מערכת הבנקאות הקטרית. בדומה לסעודיה, קטר ראתה בתמיכה בארגוני טרור ובאיראן כלי מרכזי לקידום מעמדה בעולם האסלאמי, וכן מכשיר להגנה מפני איומים עתידיים. קטר ניצלה היטב את מערכת היחסים שלה עם ארה”ב והמערב, הן כיצואנית הגז הגדולה בעולם והן בשל הנוכחות הצבאית האמריקאית בשטחה, כקלף ביטחון מפני הטלת סנקציות בגין פעילות זו. במסגרת זו, דיווחים מודיעיניים ציינו את בנק קטר הלאומי (QNB) כפלטפורמה להעברת כספים לארגוני טרור אסלאמיים; בנק קטר האסלאמי (QIB) ניתב הון במסווה של מנגנוני צדקה לתשתיות אזרחיות של ארגונים קיצוניים; ובנק Masraf Al Rayan ניהל חשבונות של עמותות שהזרימו כספים לחמאס, לג’האד האסלאמי בפלסטין (הגא”פ) ולארגוני טרור בסוריה. אינדיקציות עדכניות מצביעות על כך שאירועי ה-7 באוקטובר 2023 והמלחמה עם איראן לא שינו את המגמה. לפי אינדיקציות אלה, המערכת הפיננסית הקטרית ממשיכה להיות זירה שארגוני טרור ומממניהם מנסים להשתמש בה.
  • מאע”מ: סנקציות של משרד האוצר האמריקאי סימנו את מאע”מ כזירה לפעילות של מוסדות פיננסיים וחברות קש שסייעו לממן את פעילותם של ארגוני טרור סוניים ושיעיים. מאע”מ, ובמיוחד דובאי, שימשה פלטפורמה משמעותית עבור משמרות המהפכה האיראניים במסגרת “הסדר לא חתום” של מקלט פיננסי תמורת הגנה ביטחונית. מדיניות זו השתנתה בעקבות תמורות גיאופוליטיות אזוריות, בהן מלחמת “חרבות ברזל” והמלחמה בין ארה”ב ואיראן ב-2026, אשר הובילו להקפאה נרחבת של חשבונות בנק איראניים בדובאי. הסכמי אברהם היו זרז משמעותי לשינוי במדיניות האמירויות כלפי מימון טרור, בעיקר מפני שהם חיברו את אבו דאבי עמוק יותר למערכות הביטחון והפיננסים של ארה”ב וישראל. עם זאת, במקרה האיראני נותר פער משמעותי בין המדיניות הרשמית של מאע”מ לבין מה שמתרחש בפועל בדובאי, בשארג’ה, באזורי הסחר החופשי ובמערכת חברות הקש והסחר. איראן ממשיכה להשתמש במאע”מ כאחד המרכזים החשובים בעולם לעקיפת סנקציות.
  • ונצואלה: גם המשטר בוונצואלה, עד למעצרו של הנשיא ניקולאס מדורו על ידי כוחות אמריקאיים בינואר 2026, סיפק לאורך שנים חסות ריבונית לשימוש של ארגוני טרור במערכת הבנקאות הרשמית. התשתית הבנקאית של המדינה, ובראשה הבנק המרכזי (BCV) ובנק הפיתוח BANDES, היוו צינור להלבנת הון, להנפקת מסמכים מזויפים ולרכישת טכנולוגיות צבאיות עבור ציר הטרור של איראן וחזבאללה.
  • דרום אפריקה: בשל שילוב של קשרים דיפלומטיים הדוקים עם טהראן ופרצות רגולטוריות חמורות, הפכה המדינה למקלט בטוח להלבנת הון ולגיוס תרומות עבור איראן, חמאס, חזבאללה ודאעש. רשתות פיננסיות, כגון הרשת של נאזם סעיד אחמד, מפעילות חברות קש בדרום אפריקה ומנהלות עסקאות במיליוני דולרים דרך בנקים מובילים במדינה, ללא אכיפה מספקת מצד הרשויות.

מערכת הבנקאות הבינלאומית כצינור מימון מרכזי

• המערכת הבנקאית הבינלאומית מהווה אחד הצינורות המרכזיים בידי ארגוני טרור וארגוני פשיעה להעברת כספים. אף שהמערכת הבינלאומית חוקקה שורה רחבה של חוקים ורגולציות במטרה לצמצם את יכולתם של גורמים אלה לשנע כסף באמצעות המערכת הבנקאית, הם פיתחו מתודות ואסטרטגיות פעולה שאפשרו להם לשמר גישה למערכת הבנקאית הפורמלית.

הקמה, השתלטות וחדירה למוסדות פיננסיים

• אסטרטגיה בולטת שפיתחו ארגוני טרור היא הקמה, השתלטות או חדירה חשאית למוסדות פיננסיים. פעילות זו בוצעה תוך ניצול הפזורה המוסלמית והאיראנית ברחבי העולם, בדגש על אנשי המערכת הבנקאית. ניצול זה נעשה בשלוש דרכים מרכזיות: מבצעי החדרה יזומים, סחיטה באיומים של בנקאים, או איתור גורמים בעלי הזדהות אידיאולוגית עם ארגוני הטרור. להלן דוגמאות בולטות:
  • בנק BCCI: הבנק הבינלאומי לאשראי ומסחר (Bank of Credit and Commerce International), שנוסד בשנות השבעים של המאה ה-20 בלוקסמבורג, פעל ביותר משבעים מדינות ושימש תשתית פיננסית חשאית עבור גורמים פליליים וארגוני טרור, ובהם אש”ף, ארגון אבו נידאל ורשת אלקאעדה. החל משנות התשעים, שימש הבנק את רשת הטרור של אסאמה בן לאדן באמצעות חשבונות והעברות כספים חסויות שאפשרו את מימון הארגון ולוחמי הג’האד. עדויות מודיעיניות של גורמי ממשל אמריקאיים הצביעו על כך שסגירת הבנק ביולי 1991 פגעה קשות בצינורות המימון של בן לאדן. כאירוניה היסטורית, בשנות השמונים, השתמשה סוכנות הביון המרכזית של ארה”ב (ה-CIA) בערוצים של סניפי BCCI בפקיסטן כדי להעביר כספים שנועדו לסייע למורדי המג’אהדין באפגניסטן — תשתית שממנה צמחה בהמשך רשת אלקאעדה. הבנק לא נשלט רשמית על ידי ארגוני טרור או פשיעה, אלא הוקם ונוהל על ידי אנשי עסקים וגופים ממשלתיים לגיטימיים לכאורה, שניצלו את מבנהו לשיתוף פעולה עם גורמים פליליים וארגוני טרור בתמורה לרווח וכוח. בפועל, הצליחו גורמי טרור לחדור לצמרת העסקית שלו, והבנק פעל כספק שירותים עבורם: מנהלים הסכימו ביודעין לפתוח חשבונות, להלבין הון ולטשטש עקבות עבור קרטלי סמים, משטרים מושחתים וארגוני טרור. בתוך הבנק פעלה גם יחידה פנימית חשאית, “החטיבה לקידום עסקים” (Black Network), שתפקדה כארגון ביון פרטי והשתמשה בשוחד, סחיטה ואיומים כדי להגן על סודות לקוחותיו הפליליים של הבנק.
  • בנק אלשמאל אלאסלאמי (Al-Shamal Islamic Bank): הבנק הוקם בח’רטום, בירת סודאן, והחל לפעול בינואר 1990. באותם ימים, העניק המשטר האסלאמיסטי בסודאן מקלט בטוח לאסאמה בן לאדן, שהתגורר במדינה בשנים 1991–1996. לפי דוחות רשמיים של מחלקת המדינה האמריקאית ועדויות בקונגרס, בן לאדן עצמו היה אחד המממנים המרכזיים של הבנק והשקיע בו כחמישים מיליון דולר מהונו האישי בעת הקמתו. במהלך משפטים שנערכו בארה”ב נגד פעילי טרור, העידו פעילי אלקאעדה לשעבר, ובהם ג’מאל אחמד אלפצ’ל שניהל את כספי הארגון, כי בן לאדן והארגון החזיקו חשבונות פעילים בבנק. המערכת הבנקאית של אלשמאל שימשה את אלקאעדה להעברת כספים ברחבי העולם, ובין השאר ללוגיסטיקה ולמימון הפיגועים בשגרירויות ארה”ב בקניה ובטנזניה באוגוסט 1998. בית משפט פדרלי בארה”ב הגדיר בעבר את הבנק כ”דוגמה המובהקת לשיתוף הפעולה בין ממשלת סודאן לבן לאדן”. בשנת 2019, שינה הבנק את שמו לבנק אלבלד.
  • בנק אלתקוא ((Al-Taqwa Bank: בנק אלתקוא, ששמו מתבסס על מונח אסלאמי שמשמעותו היא “יראת האל”, נוסד בשנת 1988 על ידי דמויות בכירות בתנועת האחים המוסלמים, ובראשן יו”ר הבנק יוסף נאדא (Youssef Nada). המוסד פעל כרשת פיננסית של מיקור חוץ (Offshore) והיה רשום באיי בהאמה, תוך ניהול שלוחות פיננסיות וחברות ניהול נכסים בשווייץ, בליכטנשטיין ובאיטליה. מיד לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001, סומן הבנק על ידי הממשל האמריקאי כאחד מצינורות הכסף המרכזיים של הג’האד העולמי. מחלקת האוצר האמריקאית הגדירה את הבנק כ”יועץ פיננסי” ומנהל נכסים עבור אסאמה בן לאדן ואלקאעדה. לפי חקירות המודיעין האמריקאי, הבנק שימש גם פלטפורמה להעברת כספים לחמאס. בשנת 1997, הועברו דרך חשבונות הבנק כשישים מיליון דולר שיועדו לתשתית חמאס ביהודה ושומרון וברצועת עזה. ב-7 בנובמבר 2001, פשטו כוחות משטרה בשווייץ ובליכטנשטיין על משרדי הבנק ועל בתי מייסדיו. במקביל הוכנס הבנק לרשימות הסנקציות של ארה”ב ושל מועצת הביטחון של האו”ם, ונכסיו הוקפאו ברחבי העולם.

ניצול חולשות בבנקים מערביים לגיטימיים

• בעשור האחרון, הפכה המערכת הבנקאית המערבית לחזית מרכזית במאבק הגיאופוליטי העולמי. אף שמשטרי הסנקציות והרגולציה למניעת הלבנת הון ומימון טרור (AML/CFT) הוחמרו באופן חסר תקדים, שחקנים מדינתיים עוינים, רשתות פשיעה וארגוני טרור עדיין מצליחים לפרוץ את מעגלי האבטחה הפיננסיים. הצלחה זו אינה נובעת לרוב מכשל טכנולוגי ישיר, אלא מניצול שיטתי של חולשות מבניות, פערי מידע ועומס תפעולי במערכות הציות (Compliance) של הבנקים, ולעיתים גם מסחיטה ומפחד.
• הנדבך היסודי בעקיפת סנקציות ובהחדרת כספי טרור למערכת המערבית הוא ניתוק הזיקה בין ההון לבין מקורו או יעדו האמיתי. הדבר מתבצע באמצעות כמה שיטות יסוד: הקמת ישויות תאגידיות פיקטיביות (Shell & Front Companies) במדינות תווך ניטרליות או בתחומי שיפוט בעלי רגולציה מקלה, כגון חלק ממדינות המפרץ הפרסי, מרכז אסיה ודרום-מזרח אסיה; רישום חברות על שם אנשי קש (Proxies), המונע מהבנקים לזהות את הנהנה המקורי או את בעל השליטה הסופי (Beneficial Owner); ושימוש בבנקים מקומיים קטנים במדינות עולם שלישי, המחזיקים בחשבונות קורספונדנט (מתווכים)^[5] במוסדות פיננסיים מערביים גדולים לצורך סליקה בדולר או באירו. במקרים אלה, המידע על הלקוח הסופי מושמט או ממוסך במהלך שרשרת ההעברות, והבנק המערבי המבצע את הסליקה רואה מולו רק את הבנק המתווך כלגיטימי.
• מערכות מימון הסחר הבינלאומי (Trade Finance) מהוות כר פורה להעברת ערך כספי במסווה של פעילות עסקית תמימה. דוגמה בולטת לכך היא הונאות סחר (Trade-Based Money Laundering – TBML), אשר מנצלות את חולשת הבנקים בבדיקת מסמכים פיזיים. באמצעות זיוף חשבוניות, ניפוח או הפחתה מכוונת של ערך הסחורות (Over/Under Invoicing), וזיוף שטרי מטען ונתיבי הפלגה, מועברים כספים ישירות לידי ישויות מוחרמות או תאי טרור במסווה של תשלום עבור סחורה לגיטימית.
• החולשה הפנימית של הבנקים במערב נובעת ישירות גם מאופן ניהול הסיכונים שלהם:
  • פערים טכנולוגיים: מערכות הסינון האוטומטיות של הבנקים (Watchlist Screening) מתקשות להתמודד עם שינויי איות קלים, שימוש בראשי תיבות, או תרגום שמות משפות זרות (כגון ערבית או רוסית). שינוי זעיר בשם החברה מאפשר לעסקה לעבור את המסננים ללא התרעה.
  • עומס תפעולי ותופעת ה-“False Positives”: מערכות הבקרה מייצרות נפח אדיר של התרעות שווא יומיומיות. העומס המנטלי והתפעולי המוטל על אנליסטים אנושיים גורם לשחיקה, ומאפשר לרשתות מתוחכמות, המחקות דפוסי התנהגות פיננסית נורמטיבית, להחדיר עסקאות אסורות מבלי שיעוררו חשד.
• במהלך השנים, נחשפו פרשות רבות, בעיקר בזירה המשפטית, שבהן עלתה הבעייתיות הרבה הנובעת מחולשתם של בנקים בהתמודדות עם מימון טרור, פשיעה ועקיפת סנקציות. דוגמאות בולטות ניתן לראות בשימוש שחזבאללה עושה במערכת הבנקאות הלבנונית, וכן בהסתייעות ההיסטורית של חמאס והגא”פ בבנקים כגון בנק קהיר-עמאן, הבנק הערבי ובנק פלסטין לצורך ניהול חשבונות ה”דעוה” וחלוקת קצבאות למשפחות מחבלים. דו”חות ועדת החקירה לפיגועי ה-11 בספטמבר 2001 חשפו כי החוטפים השתמשו בבנקים אמריקאיים לגיטימיים, ובהם SunTrust ו-Bank of America, לניהול כספי הפיגועים. מוסדות ענק כמו HSBC שילמו קנסות כבדים בגין העברות כספי פשיעה וטרור; Halkbank התורכי שימש כלי מרכזי עבור איראן לעקיפת סנקציות באמצעות עסקאות סחר פיקטיביות בזהב ובמזון; BME Bank בטנזניה הואשם בכך שאפשר פעילות של ארגוני פשיעה בינלאומיים, חברות קש וגורמים החשודים במימון טרור; ו-Riggs Bank הואשם בשימוע בסנאט בכך שבכירים בבנק אפשרו במודע הסתרת זהות בעלי חשבונות והעברת כספים עבור משטרים מושחתים. אמנם לא היה מדובר במימון טרור, אך זהו אחד המקרים המתועדים ביותר של מעורבות הנהלה בנקאית בכשלים מכוונים בתחום איסור הלבנת הון.

בורסות קריפטו ונכסים דיגיטליים

• ארגוני טרור, ובהם חמאס, חזבאללה וגופים הנתמכים על ידי איראן, משתמשים במטבעות קריפטוגרפים כדי לעקוף סנקציות בינלאומיות ולגייס כספים מתחת לרדאר. הם עושים זאת באמצעות אלפי ארנקים דיגיטליים אנונימיים, רשתות הלבנת הון ובורסות קריפטו לא מפוקחות. השימוש הפומבי והנרחב של ארגוני טרור במטבעות קריפטוגרפיים החל להיחשף בשנים 2014 -2019. דאעש ואלקאעדה עשו ניסיונות ראשוניים, בעיקר באמצעות פרסום כתובות ביטקוין בפורומים סגורים של הג’האד העולמי ובאפליקציות מוצפנות. בשנת 2019, החל שלב המיסוד וגיוס ההמונים, כאשר חמאס קראה לתומכיה לתרום באמצעות ביטקוין ואף פרסמה מדריכים מצולמים שהסבירו כיצד לרכוש קריפטו, להעבירו ולנסות לשמור על אנונימיות. מאז התרחבה הפעילות מחמאס גם לגא”פ, לחזבאללה ולמשמרות המהפכה האיראניים, תוך מעבר משימוש בביטקוין לרשתות מהירות יותר ולמטבעות יציבים כגון USDT ברשת TRON.
• איראן הפכה את השימוש במטבעות קריפטוגרפים לנדבך אסטרטגי בביטחון הלאומי ובמימון הטרור שלה, במטרה לעקוף את הסנקציות הכלכליות הבינלאומיות החונקות אותה. המשטר מנהל מערכת קריפטו ממשלתית מתוחכמת בשווי מיליארדי דולרים. הפעילות האיראנית בתחום נחלקת לשני ערוצים מרכזיים:
  • כריית ביטקוין ממשלתית (המרת אנרגיה לכסף): איראן משתמשת בעודפי הנפט והגז מתחנות הכוח ומאגרי האנרגיה שלה כדי להפעיל חוות ענק לכריית ביטקוין, חלקן מנוהלות ישירות על ידי משמרות המהפכה. כריית המטבעות מאפשרת לאיראן להפוך נפט וגז (שאינה יכולה למכור בשל הסנקציות) לביטקוין “נקי”, שאותו קל להפוך לנזיל בשוק העולמי ולרכוש באמצעותו ציוד צבאי או מוצרי יבוא.
  • בורסות מקומיות ורשתות הלבנה עולמיות: בורסות הקריפטו המקומיות באיראן פועלות כצינור פיננסי מרכזי המאפשר למשטר, למשמרות המהפכה ולאזרחים לעקוף את הסנקציות הבינלאומיות. שוק הקריפטו האיראני גלגל בשנת 2025 נפח פעילות של כ-9.9 מיליארד דולר, כאשר רוב הפעילות התרכזה בארבע בורסות מקומיות מרכזיות, שמהוות 78 אחוז מכלל נפח הפעילות האיראני. על הבורסות הוטלו סנקציות אמריקאיות גורפות ביוני 2026:
    • נוביטקס (Nobitex): בורסת הקריפטו הגדולה ביותר באיראן, המשרתת מעל 11 מיליון משתמשים. לנוביטקס יש כיום חשיבות אסטרטגית לכלכלה האיראנית שחורגת בהרבה מהיותה “בורסת קריפטו”. היא אינה תחליף למערכת הבנקאית האיראנית ואינה מנהלת חלק גדול מהתוצר האיראני, אבל היא הפכה לאחד ה”שערים” החשובים שמחברים כלכלה הנתונה לסנקציות אל הדולר הדיגיטלי ואל המערכת הפיננסית הבינלאומית. משרד האוצר האמריקאי קבע ביוני 2026 כי נוביטקס סייעה לבנק המרכזי האיראני להשיג מאות מיליוני דולרים במטבעות יציבים, וכי המטבעות הדיגיטליים שימשו בין היתר את מאמצי הבנק המרכזי לתמוך בערך הריאל ובמימון משמרות המהפכה.

• • • ביפטין (Biptin): בורסה פופולרית ומתקדמת טכנולוגית, המהווה ציר מרכזי במסחר מקומי מול הריאל האיראני והמרתו לנכסים דיגיטליים גלובליים.
    • וולקס (Wallex): פלטפורמה מובילה המשמשת בעיקר כנקודת מוצא (On-ramp) להמרת כספי פיאט (דולר/אירו) מקומיים לקריפטו, ומשם העברתם לבורסות זרות.
    • רמזינקס (Ramzinex): אחת הבורסות הוותיקות במדינה, שסומנה גם היא על ידי הממשל האמריקאי כחלק מתשתית הלבנת ההון הממסדית.
• מאחר שהבורסות המקומיות באיראן מבודדות מהעולם, הן מסתמכות על רשתות צללים זרות כדי להפוך את הכספים לנזילים:
  • קוין-אקס (CoinEx): בורסה הרשומה באיי סיישל, אשר לפי דוחות מודיעין פיננסי מיוני 2026 הפכה לצינור הזרמת המזומנים הזר הגדול ביותר של איראן. ישויות איראניות העבירו דרכה מעל 3.84 מיליארד דולר מאז 2019.
  • Zedcex ו:Zedxion- שתי בורסות שנרשמו בבריטניה על ידי אנשי קש איראניים וספגו סנקציות בינואר 2026, לאחר שעיבדו עסקאות בשווי של עשרות מיליארדי דולרים עבור משמרות המהפכה.
  • Aban Tether: פלטפורמה איראנית ייעודית המתמקדת בעיקר במסחר במטבע היציב Tether (USDT) , שהוא המטבע המועדף על רשתות הטרור בשל היציבות שלו והיכולת להעבירו במהירות ברשת ה-TRON.
• ארגוני טרור וגורמים איראניים עשו, ולפי דיווחים שונים עדיין עושים, שימוש נרחב בבורסת הקריפטו הגדולה בעולם, בינאנס (Binance), לצורך שינוע כספים ברחבי העולם. הסיוע של החברה לארגונים אלו — בין אם בעצימת עיניים מכוונת ובין אם ברשלנות פושעת — הוביל להרשעתה בארה”ב ולתביעות ענק מצד נפגעי טרור ישראלים ואמריקאים. הדבר התאפשר בין השאר באמצעות מודל עסקי שנועד לעקוף רגולציות בתחום איסור הלבנת הון והכרת הלקוח (AML/KYC). קצין הציות הראשי לשעבר של החברה אף הודה בשיחות פנימיות עוד בשנת 2019 כי הפלטפורמה משמשת להעברת כספים לחמאס. חקירות רשמיות של משרד המשפטים האמריקאי חשפו כי בינאנס אפשרה העברת למעלה מ-1.7 מיליארד דולר מחשבונות של לקוחות ואנשי קש הקשורים לרשתות מימון טרור איראניות ולשלוחותיהן. למרות הסנקציות על איראן, בינאנס אפשרה ליותר מ-2,000 חשבונות שמוקמו פיזית באיראן לפעול בחופשיות, ולפי דיווחים מפברואר 2026 אף פיטרה חוקרים פנימיים שהתריעו על זרם הכספים הזה.

השילוב המודרני: צדקה וקריפטו

• בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז 2019, רשתות הצדקה של ארגוני הטרור עברו שכלול טכנולוגי עם סינרגיה בין מנגנונים מסורתיים לבין נכסים דיגיטליים. במקום להסתמך רק על העברות בנקאיות מסורתיות, הנתונות לפיקוח רגולטורי הדוק, העמותות מפרסמות ברשתות החברתיות קריאות לתרומה באמצעות כתובות ארנקי קריפטו ומטבעות יציבים. הכספים נאספים במסווה של “סיוע חירום לתושבי עזה” או “צדקה לרמצ’אן”, ומומרים למזומן באמצעות חלפנים מקומיים, מנגנוני חוואלה או בורסות קריפטו מבוזרות (DEX) ופרוטוקולי ערבול .(Mixers) נכסים אלו מומרים למטבעות פיאט (דולר/אירו) בנקודות קצה שבהן הרגולציה רופפת, ומוזרמים לבנקים במערב כהון “נקי”.

מגמות עתידיות במימון טרור ועקיפת סנקציות

• במסגרת המגמות העתידיות בתחום מימון הטרור ניתן להצביע בשלב זה על ארבע תופעות מרכזיות: בניית מערכת בינלאומית חלופית למערכת הקיימת כיום, שתאפשר למדינות בהובלת סין לצמצם את ההגמוניה האמריקאית על המערכת הפיננסית הקיימת; ניסיון של מדינות תומכות טרור, כדוגמת קטר ואיראן, להשתלט על בנקים לגיטימיים ברחבי העולם, מתוך הבנה שהמערכת הבנקאית נותרה חיונית וקריטית. בטווח הארוך, מהלך כזה עשוי לסייע להן להתמודד עם השליטה האמריקאית במערכת הפיננסית הבינלאומית; האבולוציה של המערכת הפיננסית הגלובלית מייצרת זירת עימות דינמית — “משחק חתול ועכבר” — שבמסגרתו כל חידוש טכנולוגי מאומץ במהירות על ידי גורמי טרור לצורך עקיפת מנגנוני הציות הפיננסיים; המגמה האחרונה היא חזרה למקורות ושימוש מחודש בכלים מסורתיים להעברת כספים.

בניית מערכת חלופית לדולר ולסוויפט

• מערכת פיננסית חלופית נועדה לנטרל את ההגמוניה של הדולר האמריקאי (De-dollarization) ולעקוף סנקציות המוטלות באמצעות רשת SWIFT. בניית מערכת כזו דורשת הפרדה בין שכבת התקשורת לשכבת הנזילות הפיננסית. השילוב בין מערכות תקשורת מקבילות, כגון CIPS הסינית, לבין פלטפורמות סליקה מבוזרות מבוססות CBDC, כגון פרויקט mBridge, מייצר בהדרגה עולם פיננסי רב-קוטבי. הצלחת המערכת בטווח הארוך תלויה ביכולתן של המדינות השותפות לייצר עומק נזילות, להבטיח יציבות ערך באמצעות גיבוי בסחורות, ולספק חלופה טכנולוגית יעילה וזולה יותר מהמערכת המערבית הקיימת. איראן, שנותקה מרשת SWIFT לראשונה כבר בשנת 2012 ושוב בשנת 2018, משמשת מעין “מעבדת ניסויים” גלובלית לעקיפת הדולר, וכיום היא משלבת כוחות עם סין, רוסיה וגוש BRICS (ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה) כדי להפוך פתרונות עוקפי סנקציות לתשתית ממוסדת.

השתלטות על מוסדות פיננסיים מערביים

• בעשור האחרון, החלה קטר בהליך הדרגתי של רכישת אחזקות במוסדות פיננסיים במערכת הבינלאומית. מעבר להיותה חלק מאסטרטגיית ההשפעה הקטרית בעולם, אחיזה זו עלולה לאפשר גישה למוקדי כוח פיננסיים, ולעיתים גם עצימת עין ביחס להנעת כספים בעייתיים. באמצעות קרן העושר שלה (QIA), השקיעה קטר סכומי עתק ברכישת אחזקות בבנקים בינלאומיים מובילים, ובכך השיגה גישה לרשתות פיננסיות ולמוקדי קבלת החלטות גלובליים:
  • קטר מחזיקה בשליטה כמעט מלאה בבנקים כגון  QNB Finansbank (תורכיה), QNB Alahli (מצרים) ובנק Ecobank  המהווה רשת חוצת גבולות ביותר משלושים מדינות באפריקה שמדרום לסהרה.
  • קטר היא בעלת מניות מרכזית בבנק Barclays (בריטניה – החל מהמשבר של 2008), בבנק Deutsche Bank  (גרמניה – משפחת המלוכה הקטרית מחזיקה בקרוב לעשרה אחוזים מהמניות), וניהלה אחזקות ענק ב- Credit Suisse  השווייצרי עד לקריסתו ב-2023.
• איראן, לעומת זאת, אינה רוכשת בנקים באופן גלוי, שכן מהלך כזה צפוי להיחסם מיד על ידי הרשויות. במקום זאת, היא פועלת באמצעות מערך פיננסי תלת-שכבתי: חברות קש וחלפנים, חשבונות בבנקים מקומיים במדינות צד שלישי, ושימוש בבנקאות קורספונדנטית (ראו הערה 5). רשתות מודיעין איראניות מקימות חברות מסחר פיקטיביות במדינות כגון מאע”מ, תורכיה והונג קונג, המנוהלות בידי אנשי קש ללא זיקה גלויה לאיראן. חברות אלו פותחות חשבונות לגיטימיים לכאורה בבנקים מקומיים באסיה ובמזרח התיכון, המחזיקים בחשבונות קורספונדנט בבנקי ענק בארצות הברית ובאירופה. כך מתאפשרת הזרמת דולרים ויורו למערכת המערבית מבלי ששמה של איראן יופיע במישרין.

• היעד האיראני במערב אינו שליטה ניהולית בבנקים, אלא להפוך לבעלי מניות מוסווים והזרמת הון דרך תיקי השקעות מורכבים. חקירות של משרד המשפטים האמריקאי התמקדו בבנקי ענק כדוגמת JPMorgan Chase ו-Citigroup, כאשר החשד הוא שרשתות פיננסיות השייכות לאימפריית הנכסים של מנהיג איראן הצליחו לעקוף את מנגנוני בדיקת הנאותות (Due Diligence) ולנהל חשבונות והשקעות הון בשווי מיליארדי דולרים.
• מדינות מרכז אסיה (קזחסטן, טורקמניסטן ואוזבקיסטן) מהוות עבור איראן מרחב תמרון קריטי בשל קרבתן הגיאוגרפית והאינטרס שלהן במיזמי תשתית עימה. הבנק המרכזי של איראן מקדם את מערכת CIMS (מערכת העברת מסרים בין-בנקאית חלופית), חותם על הסכמים מול בנקים מסחריים וממשלתיים בקזחסטן וטורקמניסטן כדי לאפשר סחר ישיר במטבעות מקומיים (כגון טנגה קזחי או יואן סיני), תוך עקיפת הדולר.

בינה מלאכותית (AI) ככלי לעקיפת ניטור

• בעוד שהמערכת הבנקאית עושה שימוש בבינה מלאכותית לזיהוי חריגות, גורמי טרור מאמצים טכנולוגיות אלו לצורך אוטומציה של פעולות פיצול כספים (Smurfing). אלגוריתמים מתקדמים משמשים לניתוח דפוסי הפעילות של מערכות הניטור הבנקאיות וליצירת פרופילי פעילות פיננסית הנחזים ללגיטימיים, באמצעות ריבוי עסקאות זעירות, מבוזרות ומתואמות, המפחיתות את הסיכוי לזיהוי בזמן אמת.

תשתיות פיננסיות היברידיות ומטבעות יציבים (Stablecoins)

• השימוש במטבעות יציבים הפך לכלי מרכזי ברשתות פיננסיות בלתי פורמליות בשל יציבותם ומהירות העברתם. עם זאת, מכיוון שמרבית הכלכלה עדיין נשענת על מטבעות פיאט, ובעיקר על הדולר, המגמה העתידית היא הקמת תשתיות היברידיות: שילוב הדוק בין מערכות קריפטו מבוזרות לבין משרדי חלפנות פיזיים, המשמשים כחוליית הקצה להמרת הנכס הדיגיטלי למזומן לצורכי פעילות מבצעית, לוגיסטיקה ורכש בשטח.

מוקדים גיאוגרפיים חדשים ותעשיות צללים

• מרכזי הלבנת הון מקוונים: מדינות בעלות ריבונות שברירית, כגון קמבודיה, הופכות למוקדים המשלבים שירותי תשלומים, מסחר בנכסים דיגיטליים, פלטפורמות מסרים מיידיות מוצפנות ושירותי חלפנות תחת מערכת אינטגרטיבית אחת
• תעשיית ההימורים והגיימינג המקוון: פלטפורמות משחקים משמשות כאמצעי להעברת ערך חוצה גבולות. המודל מבוסס על הפקדת כספים באזור גיאוגרפי אחד, ביצוע פעילות משחק מינימלית, ומשיכת הכספים באזור אחר תוך הסוואת זהות המשתמשים כחלק מפעילות פנאי לגיטימית.
• חברות פינטק (FinTech) ותשלומים: הצמיחה המהירה של חברות פינטק מנוצלת כנתיב עוקף לבנקאות המסורתית. פרשות כגון קריסת חברת Wirecard  המחישו כיצד ניתן לנצל רשתות תשלומים מורכבות, חברות קש וחשבונות נאמנות להסתרת תנועות הון אדירות.

הופעה מחודשת של נכסים פיזיים (מזומן, זהב ותכשיטים)

• לצד הדיגיטציה, הידוק הפיקוח האלקטרוני מוביל לחזרה לנכסים פיזיים אנונימיים. קיימות עדויות להיקפי הברחה משמעותיים של מזומנים, במטוסים ובמשלוחים, ולאחסונם במדינות ידידותיות. לזהב תפקיד מרכזי במיוחד בשל שמירת ערכו והיעדר תלותו במערכות מוסדיות. שימוש נפוץ ומתוחכם הוא המרת זהב לתכשיטים — שיטה המאפשרת הסוואה יעילה של ערך פיננסי כחפצים אישיים, המשתלבים באופן טבעי בתנועת נוסעים בינלאומית ומוצהרים כרכוש פרטי שאינו מעורר חשד במכס. במסגרת זו אירועים דתיים בינלאומיים, כגון התכנסות החאג’ השנתית בעיר מכה שבסעודיה המרכזת מיליוני משתתפים, מייצרים סביבה של תנועה המונית של אנשים, מזומנים, תרומות ומתנות. סביבה זו עלולה להיות מנוצלת להעברת נכסים פיננסיים באמצעות שליחים רבים, תוך הטמעת הפעילות בדפוסי התנהגות ותרבות מקובלים ולגיטימיים.

סיכום ומסקנות

• מימון טרור אינו עוד תופעת שוליים המתנהלת מחוץ למערכת הכלכלית הרשמית, אלא מערכת היברידית, גמישה ורב-שכבתית, הפועלת בו-זמנית בתוך המערכת הבנקאית הממוסדת, במרחבי חלפנות בלתי פורמליים, בזירות קריפטוגרפיות, באמצעות ארגוני חזית וצדקה, ובחסות מדינות המאתגרות את הסדר הפיננסי הבינלאומי. ככל שהמערב מחזק את מנגנוני הפיקוח, הסנקציות והציות, גורמי טרור, פשיעה ומדינות מסייעים לפתח נתיבי עקיפה חדשים, לשלב בין כלים מסורתיים וחדשניים, ולנצל פרצות רגולטוריות, טכנולוגיות וגיאופוליטיות. מתוך כך, עולות מספר מסקנות מרכזיות:
  • מימון הטרור הוא מערכת אדפטיבית ומתפתחת: חסימה של ערוץ פיננסי אחד אינה מביאה בהכרח לייבוש מקורות המימון, אלא דוחפת את הארגונים למעבר מהיר לערוצים חלופיים. המעבר מבנקאות פורמלית לחלַפנות, מחלַפנות לקריפטו, ומשם לשילוב של מטבעות יציבים, בורסות לא מפוקחות ובינה מלאכותית, מלמד כי מדובר בזירה דינמית שבה החדשנות הטכנולוגית מאומצת במהירות לצרכים מבצעיים.
  • המערכת הפיננסית הלגיטימית נותרה חיונית גם עבור שחקנים בלתי לגיטימיים: למרות התרחבות השימוש במזומן, זהב, חוואלה ונכסים דיגיטליים, רוב מנגנוני המימון נזקקים בשלב כלשהו למערכת הבנקאות, לשירותי סליקה, לחשבונות קורספונדנט או לגופים פיננסיים לגיטימיים לצורך הנזלה, הסוואה ושילוב הכסף בכלכלה הרשמית. מכאן שהמאבק אינו יכול להתמקד רק ב”שוליים” הפיננסיים, אלא חייב לכלול גם את ליבת המערכת המוסדית.
  • מדינות מסייעות הן מכפיל כוח מרכזי: חסות מדינתית, העלמת עין רגולטורית ושימוש במערכות בנקאיות לאומיות מאפשרים לארגוני טרור ופשיעה לפעול בהיקפים שאינם אפשריים ברמת ארגון בודד. איראן, קטר, סין, רוסיה ומדינות נוספות ממחישות כי מימון טרור אינו רק בעיה פלילית או מודיעינית, אלא גם סוגיה גיאופוליטית הנוגעת למאבק על שליטה במערכת הפיננסית העולמית.
  • ההבחנה בין טרור, פשיעה וכלכלה לגיטימית הולכת ומיטשטשת: החיבור בין ארגוני טרור לפשע מאורגן, חברות קש, אנשי מקצוע פיננסיים, עמותות צדקה ופלטפורמות דיגיטליות יוצר אקו-סיסטם כלכלי, שבו כספים שמקורם בפעילות פלילית או מדינתית עוינת יכולים להיטמע במהירות בפעילות עסקית לכאורה לגיטימית. משום כך, ניתוח פיננסי חייב להתבסס על הבנת רשתות, קשרים ודפוסי פעולה — ולא רק על זיהוי שמות או חשבונות בודדים.
  • המערכה הבאה תתנהל בזירה טכנולוגית ורגולטורית משולבת: ההתמודדות עם מימון טרור מחייבת מעבר ממודל תגובתי למודל יזום שיכלול: שילוב מודיעין פיננסי, ניתוח בלוקצ’יין, בינה מלאכותית, שיתוף מידע בין מדינות, פיקוח על פינטק וגיימינג, והחלת כללי ציות מחמירים גם על שחקנים שאינם בנקים. ללא הרחבת מעטפת הפיקוח אל מחוץ לבנקאות המסורתית, תישאר המערכת הבינלאומית צעד אחד מאחורי היריב.
• לסיכום: המאבק במימון טרור אינו יכול להסתפק עוד בהקפאת חשבונות, בהוספת שמות לרשימות סנקציות או בחסימת בנק כזה או אחר. נדרשת תפיסה מערכתית רחבה הרואה במימון הטרור תשתית אסטרטגית של ממש: רשת גלובלית של מדינות, בנקים, חלפנים, בורסות קריפטו, עמותות, חברות קש ואנשי מקצוע. רק שילוב בין מודיעין, רגולציה, טכנולוגיה, אכיפה ושיתופי פעולה בינלאומיים יוכל לצמצם את מרחב הפעולה של רשתות אלו ולפגוע ביכולתן לתרגם הון לכוח מבצעי, פוליטי ותודעתי.

ביבליוגרפיה

• המטה הלאומי ללוחמה כלכלית בטרור (מט”ל). (2025). מדריך טיפולוגיות: זיהוי אנשי קש וחברות חזית של שלוחות איראן במערכת הפיננסית. משרד הביטחון, מדינת ישראל.
• Brigitte Unger & Doris Y. N. (Editors), Anti-Money Laundering and Counter-Terrorism Financing Law and Policy, Pavlidis, Georgios. Financial Action Task Force and the Fight Against Money Laundering and the Financing of Terrorism: Quo Vadimus? Journal of Financial Crime (2021).
• CIA Report (2003): “Al Rajhi Bank: Conduit for Extremist Finance”
• U.S. Department of the Treasury. (2002). Designation of 10 Terrorist Financiers Fact Sheet. Washington, DC. Office of Foreign Assets Control (OFAC). (2002). Additional Designations of Terrorism-Related Blocked Persons. Federal Register, Vol. 67, No. 53.
• Truby, Jon. (2016). Qatar’s Progress Towards Preventing Terror Finance Through the Abuse of Charitable Status and the Financial Sector. Journal of Money Laundering Control, 19(4), 500–516.
• Financial Action Task Force (FATF) & MENAFATF. (2023). Anti-Money Laundering and Counter-Terrorist Financing Measures in Qatar – Mutual Evaluation Report. Paris: FATF.
• Przewozman et al. v. Qatar Charity, Qatar National Bank (QNB), and Masraf Al Rayan, United States District Court, Eastern District of New York, Case No. 1:20-cv-06088 (2020).
• Force et al. v. Qatar Charity, Qatar National Bank (QNB), and Masraf Al Rayan, United States Di Court, Eastern District of New York (2020–2025).
• Hashwah, H. v. Qatar National Bank et al., High Court of Justice, London (2022).
• Lester, Maya & Hobson, Michael. (2013). Targeted Sanctions and Iranian Banks: Challenges Before European Courts. Journal of International Banking and Financial Law.
• House Committee on Oversight and Government Reform. (2010). Testimony of Avi Jorisch on Iranian Banking Networks and Terror Financing. U.S. Department of the Treasury, Office of Foreign Assets Control (OFAC). (2007). Designation of Iranian Financial Institutions Under Executive Orders 13224 and 13382. Washington, DC.
• The Outlaw Bank: A Wild Ride into the Secret Heart of BCCI. Beaty, Jonathan & Gwynne, S.C. (1993). Random House. False Profits: The Inside Story of BCCI, Truell, Peter & Gurwin, Larry. Houghton Mifflin. Bankrupt: The BCCI Fraud.
• National Commission on Terrorist Attacks Upon the United States. (2004). The 9/11 Commission Report. Washington, DC: U.S. Government
• U.S. Senate Permanent Subcommittee on Investigations. Correspondent Banking and Terrorist Financing Investigations.
• U.S. Department of the Treasury. (2021). Treasury Targets Hizballah Finance Officials and Shadow Bankers in Lebanon. U.S. House of Representatives. (2017). Attacking Hezbollah’s Financial Network
• Roberts, David B. (2013). Qatar as a Financial Investor. ETH Zurich, CSS Analysis, Sovereign Wealth Funds: Legitimacy, Governance, and Global Power, Oxford University Press.
• O’Sullivan et al. v. Deutsche Bank AG et al., U.S. District Court, S.D.N.Y. (2019).
• Roberts, D. B. Qatar as a Financial Investor. CSS Analysis in Security Policy
• Freeman, Michael. Terrorism Financing Methods: An Overview.
• Levitt, Matthew. Hezbollah: The Global Footprint of Lebanon’s Party of God. Georgetown University Press, 2013.
• Alma Research and Education Center. Hezbollah’s Financial Infrastructure: The Battle Over Al-Qard al-Hassan, 2025
• Rivera, Joseph Wilfrido. “Suing the Banks for Financing Terror: A Case Study of Linde v. Arab Bank.” Journal of Money Laundering Control, Vol. 22, No. 4,
• 2019. European Parliament. The Arab Bank’s Role in the Funding of Palestinian Terror. 2004.
• State. Department of Justice. HSBC Holdings plc and HSBC Bank USA Admit to Anti-Money Laundering and Sanctions Violations, 2012. U.S. Senate Permanent Subcommittee on Investigations. US Vulnerabilities to Money Laundering, Drugs, and Terrorist Financing: HSBC Case History, 2012.
• Buchanan, Bonnie G. “Money Laundering and Legal Compliance in the U.S. Financial Services Industry: The Case of Standard Chartered Bank.” Emerald Publishing. US. Department of Justice. BNP Paribas Sentenced for Conspiring to Violate the International Emergency Economic Powers Act and the Trading with the Enemy Act
• Halkbank, Turkiye Halk Bankasi A.S. v. United States, Supreme Court of the United States, 2023
• . Bjerregaard, Elisabetta & Kirchmaier, Tom. The Danske Bank Money Laundering Scandal: A Case Study. Copenhagen Business School / SSRN, 2019.
• Rot v. Bank of China, Supreme Court of the State of New York.
• FATF. Money Laundering and Terrorist Financing Through Hawala and Other Similar Service Providers.FATF. Terrorist Financing in West Africa. Vittori, Jodi. Terrorist Financing and Resourcing. Palgrave Macmillan, 2011. Pieth, Mark (ed.). Financing Terrorism. Kluwer Academic Publishers, 2002.
• Sneck, Aleksi. Cryptocurrencies and Their Use in Money Laundering and Terrorism Financing, 2024. Chainalysis. Israel Seizes $1.7M in Crypto from Hezbollah and IRGC Networks, 2023. FATF. Money Laundering and Terrorist Financing Through Hawala and Similar Service Providers. Müller, Sebastian. Hawala: An Informal Payment System and Its Use to Finance Terrorism.
• Economic Fury Targets Iran’s Largest Digital Asset Exchanges (2026). One of Iran’s Most Powerful Families Founded Its Largest Crypto Exchange (2026)
• U.S. Department of the Treasury. Treasury Targets Network Attempting to Evade Iran Sanctions. 11 April 2013.
• Erdbrink, Thomas. To This Tycoon, Iran Sanctions Were Like Gold. The New York Times, 5 October 2013. Rasmussen, Sune Engel. How Babak Zanjani Went From Iran’s Top Sanctions Buster to Dead Billionaire Walking. Newsweek, 2016.
• Raanan v. Binance Holdings Ltd.Complaint, U.S. District Court, Southern District of New York (2024).
• Troell et al. v. Binance Holdings Ltd. Complaint filed in U.S. District Court. Judge Jeannette Vargas Opinion (March 2026).
• U.S.-China Economic and Security Review Commission (USCC). (2025, November). China’s facilitation of sanctions and export control evasion: A special report to Congress. U.S. Government Publishing Office.
• Keatinge, T., & Keen, F. (2024). Trade-based money laundering in the Gulf: How regional hubs facilitate sanctions evasion for terrorist proxies. Royal United Services Institute (RUSI).
• Clark, G. L., & Dixon, A. D. (2022). Sovereign wealth funds and the institutional geographies of global finance: Analyzing QIA’s bank acquisitions in the post-2008 era. Economic Geography, 98(2), 189–211.
• Abumughli, A. A., Aysan, A. F., Arslan, A., Gölgeci, I., & Bouguerra, A. (2024). From the periphery to a global player: Historical evolution of the Qatari banking sector. In A. F. Aysan (Ed.), The Political Economy of Banking in the Gulf (pp. 145–168). Springer.
• Asal, V., & Farhad, S. (2024). The Tri-Border Area and beyond: Transnational illicit networks and Hezbollah’s financial footprint in Latin America. Routledge.
• Farah, D., & Babineau, K. (2022). The Iran-Venezuela nexus: Sovereign wealth, proxy banking, and transnational organized crime. IBI Consultants Academic Press.
• Financial Action Task Force (FATF). (2025, October). Jurisdictions under increased monitoring: Update on South Africa’s AML/CFT compliance. FATF Plenary Report.
• United Nations Office on Drugs and Crime (UNODC). (2024). Casinos, Cyber Fraud, and Trafficking in Persons: The Rise of Transnational Organized Crime in Southeast Asia. UNODC Regional Office.
• United Nations Office on Drugs and Crime (UNODC). (2024). The Digital Frontier: Gaming, Cyber-Scams, and Illicit Financial Flows in the Modern Era. UNODC Global Report [UNODC (2024)].

1. רשת התקשורת הבינלאומית המרכזית להעברת הודעות פיננסיות בין בנקים ומוסדות פיננסיים.

2. רשת של נתיבי מסחר אירו-אסייתיים פעילה מהמאה השנייה לפני הספירה עד אמצע המאה החמש-עשרה (ויקיפדיה).

3. הפיגוע הראשון במגדלי התאומים (מרכז הסחר העולמי) בניו יורק התרחש ב-26 בפברואר 1993, כאשר טנדר עמוס בחומרי נפץ במשקל טון התפוצץ בחניון התת-קרקעי של המתחם. שישה בני אדם נהרגו ויותר מאלף נפצעו. הפיגוע בוצע על ידי רשת טרור אסלאמית קיצונית.

4. הפיגוע במשרדי השבועון הסאטירי "שארלי הבדו" בפריז התרחש ב-7 בינואר 2015, כאשר שני מחבלים אסלאמיים, אחים צרפתים ממוצא אלג'יראי, ירו למוות ב-12 בני אדם, בהם עורך השבועון ומספר קריקטוריסטים. שני המחבלים נהרגו בפשיטת כוחות הביטחון אחרי מצוד של יומיים. שלוחת אלקאעדה בחצי האי ערב קיבלה אחריות על הפיגוע וטענה כי מדובר בנקמה על הקריקטורות נגד הנביא מחמד.

5. חשבון קורספונדנט(Correspondent Account) הוא חשבון שבנק אחד מחזיק אצל בנק אחר, בדרך כלל במדינה או במטבע שבהם אין לו פעילות ישירה. עסקה יכולה להתחיל בבנק מקומי קטן אך לעבור דרך Correspondent Bank גדול בניו יורק או בלונדון. כך, לדוגמה, העברת דולרים בין שני גורמים במזרח התיכון יכולה לעבור דרך בנק אמריקאי, גם אם אף אחד מהצדדים אינו אמריקאי.

מאמרים נוספים בתחום