מחמד דחלאן והאפשרות למעורבותו ב”יום שאחרי” ברצועת עזה

עיקרים

• במסגרת הניסיונות למצוא גורם שינהל את רצועת עזה ב”יום שאחרי”, מדי פעם עולה שמו של מחמד דחלאן, בכיר פתח שנמצא בגלות במאע”מ, כמי שמועמד לשמש כאחראי, לפחות באופן זמני, על ניהול רצועת עזה ביום שאחרי המלחמה. בספטמבר 2024, גם החליטה הנהגת תנועת פתח בראשות אבו מאזן על קידום מהלך לפיוס עם דחלאן ועם כל חברי הפתח המודחים.
• שמו של דחלאן עלה בעיקר על רקע מעורבותו ברצועה מאז תחילת המלחמה במסגרת פעילות הסיוע ההומניטרית של מאע”מ ובשל קשריו הפוליטיים עם גורמים שונים ברצועה, בהם יחיא אלסנואר, ששימש ראש הלשכה המדינית של חמאס עד הריגתו באוקטובר 2024.
• מחמד דחלאן עצמו הכחיש את הדיווחים וציין כי הוא מסרב לקבל על עצמו או לבצע כל תפקיד ביטחוני, ממשלתי או ביצועי וכי הוא עוסק רק בפעילות הסיוע ההומניטרי.
• דחלאן, יליד ח׳אן יונס שברצועת עזה ומהאישים הבולטים בדור הביניים של הנהגת פתח, נחשב לדמות שנויה במחלוקת. לאחר הסכם אוסלו והקמת הרשות הפלסטינית, הוא מילא תפקידים בכירים, ובהם ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה והשר לעניינים אזרחיים. במסגרת תפקידיו, הוא ניהל שיחות מדיניות וביטחוניות מול גורמים ישראליים, אולם לאחר פרוץ האנתפאצ’ה השנייה נקשר שמו לפעילות טרור נגד ישראל.
• בשנת 2011, סולק דחלאן מתנועת פתח לאחר שנטען כי ניסה להדיח את יו”ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן. הוא עבר למאע”מ, שם הפך ליועץ קרוב של הנשיא מחמד בן זאיד. במקביל, הוא פעל לשמר את מעמדו בתוך הרשות הפלסטינית באמצעות יצירת בריתות פוליטית וחיזק את קשריו עם חמאס ברצועת עזה.
• להערכתנו, שיחות הפיוס בין תנועת פתח לבין דחלאן צפויות להימשך מאחר שהן משרתות את שני הצדדים. עבור הרשות הפלסטינית, מדובר בהזדמנות להתקרב למאע”מ ולמדינות המפרץ שצפויות למלא תפקיד מרכזי בשיקום רצועת עזה לאחר סיום המלחמה. עבור דחלאן, המהלך יסייע לחזק את מעמדו בתוך הרשות הפלסטינית כמי שעשוי לשוב לתפקיד הנהגה לאחר סיום עידן אבו מאזן, במיוחד אם מרואן אלברג’ות’י לא ישוחרר מהכלא הישראלי במסגרת המשא ומתן עם חמאס על שחרור החטופים. לדחלאן גם יתרון בכך שהוא לא מזוהה כיום כחלק מהנהגת הרשות הפלסטינית וידוע כיריב בולט של אבו מאזן והנהגת הרשות הנתפסים בעיני ציבור נרחב כמושחתים.

פירוט המידע

מאמצי הפיוס עם דחלאן

• מאז סוף אוגוסט 2024, התרבו הדיווחים על ניסיונות פיוס ראשונים בין תנועת פתח בהובלת יו”ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, לבין הזרם הרפורמי הדמוקרטי בראשותו של מחמד דחלאן, לשעבר בכיר בפתח וראש המנגנון המסכל של הרשות הפלסטינית ברצועת עזה שסולק משורות התנועה בשנת 2011 וכעת שוהה בגלות במאע”מ.
• “מקורות פלסטיניים בתנועת פתח” ציינו כי אבו מאזן “מוכן ברצינות” להשיב את הפעילים שהודחו מהתנועה, וזאת אחרי שהתקיימו פגישות בין מזכיר הוועד הפועל של אש”ף, חסין אלשיח, לבין בכירי הזרם הרפורמי הדמוקרטי, סמיר אלמשהראוי וג’עפר הדיב, בהתאם להנחיותיו של יו”ר הרשות הפלסטינית. “המקורות” הסבירו כי הנכונות של אבו מאזן נובעת מהכרתו ביכולת ההשפעה של דחלאן ואנשיו ברצועת עזה ובמחנות הפליטים ביהודה ושומרון ובלבנון ומהרצון להשיג תמיכה ומימון ממדינות המפרץ, להן קשרים הדוקים עם דחלאן. “מקורות המקורבים לדחלאן” הדגישו כי יש צורך להשיב לתנועה את כל האישים המודחים, מהמנהיגים ועד דרגי הביניים (אינדיפנדנט בערבית, 25 באוגוסט 2024).
• בדיווח נוסף נמסר כי ירדן הפעילה לחצים על אבו מאזן כדי שינקוט במספר צעדים “חיוניים” כדי למנוע את קריסת הרשות הפלסטינית. אחד הצעדים הוא פיוס בתוך תנועת פתח עם אישים בולטים, ובהם גם דחלאן. לפי הדיווח, יש מגעים אינטנסיביים של בכירים ירדנים עם בכירים בפתח כדי לקדם את הסוגייה, וירדן אף ביקשה ממאע”מ להתערב בנושא (ראי אליום, 3 בספטמבר 2024).
• לאחר ישיבת הוועדה המרכזית^[1] בראשות אבו מאזן שהתקיימה ב-9 בספטמבר 2024, מסרו “גורמים בכירים בפתח” כי הנהגת התנועה החליטה לקדם מהלך לפיוס עם כל חברי פתח המודחים, ובהם אנשי דחלאן. “הגורמים” ציינו כי סגנו של דחלאן, סמיר אלמשהראוי, קיים שיחות פיוס עם מספר בכירים בפתח, בהם חסין אלשיח’. לפי הדיווח, אלמשהראוי דרש את החזרת כל חברי הזרם לשורות פתח ומנגנוני הביטחון וביטול ההרשעות שלהם, על אף שציין כי דחלאן עצמו אינו מעוניין לשוב בשלב זה (אלשרק, 11 בספטמבר 2024).
• על אף שבשבועות הבאים לא דווח על התקדמות נוספת, שני הצדדים הביעו רצון להגיע לפיוס פנימי. דובר פתח ברצועת עזה, מנד’ר אלחאיכ, הדגיש כי במסגרת בנייה מחדש של התנועה, הוחלט להחזיר את כל מי שיצאו ממנה, וכי הוועדה המרכזית היא זו שמטפלת בכלל התיקים, כולל אלו הקשורים לתיק מחמד דחלאן. לדבריו, המצב הפנימי בפתח מלוכד ובריא, וכי כל מי שעוזב את התנועה הוא אבדה לה ו”לפרויקט הלאומי” (רדיו אלעלם, 17 באוקטובר 2024). דובר התנועה הרפורמיסטית הדמוקרטית, עמאד מחסן, ציין כי הם פתוחים לדיאלוג שיוביל לאחדות של תנועת פתח, וכי כולם מעוניינים להגיע לאחדות, ללא קשר לדעותיהם. הוא הוסיף כי הם עומדים על דעתם כי ההתנהלות שהובילה לסילוקו של דחלאן הייתה נוהל פסול ולא חוקי, וכי יש גם ועדות שהכחישו את “האשמות השווא” שהועלו נגדו (רדיו אלעלם, 17 באוקטובר 2024).
• חבר המועצה המהפכנית של פתח, פח’רי אלבע’ות’י, טען כי חסין אלשיח’ הוא הגורם שמרוויח יותר מכל מקיום שיחות הפיוס עם דחלאן ואנשיו מאחר שהן עשויות לסייע לו לשקם את יחסיו עם מאע”מ שהיו מתוחים מאז הפגישה בינו לבין שר החוץ של מאע”מ, עבדאללה בן זאיד אאל נהיאן, בסוף אפריל 2024. בשיחה עם אתר שידוע כמתנגד לרשות הפלסטינית, האשים אלבע’ות’י כי שיחות הפיוס הן “ריקות וחסרות ערך” מאחר שאין נכונות אמיתית להתפייס עם כל הפלגים בתנועה, כולל עמו ועם חבריו לרשימת החירות בבחירות למועצה המחוקקת ב-2021, בהובלת נאצר אלקדוה ופדוא אלבאע’ות’י, אלא רק עם דחלאן. הוא הוסיף כי גם לא עדכנו אותו או בכירים נוספים בהנהגת התנועה לגבי מהות השיחות בין אלשיח’ לבין אלמשהראוי (אלשאהד, 18 באוקטובר 2024).
• ברשתות החברתיות לא התפרסמו תגובות רבות לגבי האיחוד האפשרי. מבין המגיבים חלקם צידדו באיחוד וחלקם התנגדו לו. כך למשל ציין אחד הגולשים: ״עבודה חרוצה לקראת היום שאחרי. [מחמוד] עבאס קיבל הוראות מלמעלה לאפס את המפעל (חשבון x של יוסף ברא). מנגד ציין גולש אחר: ” מאוחר מדי עבור כל רפורמה או פיוס, אני אומר תשאירו ככה שכן הדבר יחזיר אותנו לנקודת האפס ויביא למלחמת אזרחים״ (חשבון x של אדיב ריאח). גולש נוסף כתב:״מי שרוצה לבצע רפורמה בפתח עליו שלא להפוך אותה למטרת האמירויות וישראל אלא להחזירה לעם שלה ולשורשיה” (חשבון x של מחמד אבו שמילה).
• סקרי דעת קהל פלסטיניים הראו כי מעמדו של דחלאן התחזק בשאלה לגבי זהות יורשו של אבו מאזן מאז תחילת המלחמה, אולם הוא עדיין אינו נחשב המועמד המוביל. לפי מכון PSR של ד”ר ח’ליל שקאקי, בסקר שפורסם בדצמבר 2023, הראשון מאז פרוץ המלחמה, קיבל דחלאן ארבעה אחוזי תמיכה בלבד לעומת 36 אחוזים למרואן אלבע’ות’י, 19 אחוזים לאסמאעיל הניה ו-16 אחוזים ליחיא אלסנואר. בסקר ביוני 2024, קיבל דחלאן שמונה אחוזים מול 27 אחוזים לאלבע’ות’י ו-14 אחוזים להניה. בסקר האחרון מספטמבר 2024, הגיע דחלאן לעשרה אחוזים, מול 37 אחוזים לאלבע’ותי’ ושלושים אחוזים לאלסנואר.^[2]

פעילות דחלאן ברצועת עזה במהלך המלחמה

• ניתן לזהות את שינוי העמדה מצדו של אבו מאזן, אחרי שנים של יריבות מרה מול דחלאן, לנוכח מעורבותו הבולטת של דחלאן ברצועת עזה מאז תחילת המלחמה ועל רקע שאיפתו של אבו מאזן להשיב את שליטת הרשות הפלסטינית על הרצועה ב”יום שאחרי” סיום המלחמה, לראשונה מאז השתלטות חמאס בשנת 2007.
• דחלאן, שמקורב לנשיא מאע”מ מחמד בן זאיד, נחשב למי שעומד מאחורי מבצע אספקת הסיוע ממאע״מ לרצועת עזה, עליו הכריז בן זאיד ב-5 בנובמבר 2023. במסגרת מבצע ״האביר האיתן 3״, שתואר כ״מבצע הסיוע הגדול ביותר של מאע״מ לרצועת עזה״, נשלחו בדרך האוויר והים מאות טונות של סיוע לתושבי רצועת עזה העקורים, הוקם בית חולים שדה מטעם האמירויות ברצועת עזה וחולים ופצועים הועברו לטיפול בבתי חולים במאע”מ. מתנדבי “האביר האיתן 3” גם השתתפו בקמפיין חיסוני הפוליו לילדים ברצועת עזה בספטמבר 2024 (אתר מבצע “האביר האיתן 3”, 18 בספטמבר 2024; האתר הרשמי של הזרם הרפורמי הדמוקרטי, 9 בספטמבר 2024).
• דווח שלרשות דחלאן עומדים אלפי פעילים פעילי הזרם הרפורמי הדמוקרטי ברצועת עזה שמארגנים את חלוקת הסיוע ההומניטרי המגיע לרצועה במחנות העקורים השונים ובאזורים ההומניטריים. “מקורות יודעי דבר” אף ציינו כי לזרם הרפורמיסטי הדמוקרטי יש תפקיד מרכזי בארגון ובמימון הוועדות העממיות, במיוחד באספקת השומרים והציוד הדרוש להובלת הסיוע ההומניטרי (אלשרק, 16 במרץ 2024). כמו כן, פעילים בסניף המצרי של הזרם הרפורמי הדמוקרטי ביקרו אצל פצועי רצועת עזה המאושפזים בבתי החולים במצרים במסגרת קמפיין “עזה בלב” (האתר הרשמי של הזרם של מחמד דחלאן, 7 ביולי 2024).

• “מקורות פלסטיניים יודעי דבר” מסרו כי במפגש שקיימו נציגי הארגונים הפלסטיניים במרץ 2024 ברפיח השתתפו לראשונה גם נציגים מהזרם של מחמד דחלאן. קודם לכן, התקיימו מגעים בין דחלאן לבין הנהגת חמאס בחו”ל, בהם הדגיש כי הוא רוצה לתרום להגעת הסיוע ההומניטרי וטען כי הוא לא עושה זאת ממניעים פוליטיים. לדברי “המקורות”, נוכחות דחלאן ואנשיו מספקת קו תקשורת הכרחי בשטח עם כוחות צה”ל, המצרים או הגופים הבינלאומיים האחראים על הכנסת הסיוע )אלאח’באר, 18 במרץ 2024).

דחלאן כמועמד לניהול הרצועה

• על רקע מעורבות דחלאן ברצועה בכלל, ומאז תחילת המלחמה בפרט, הועלה שמו מספר פעמים על ידי גורמים שונים, כולל ישראלים, כמי שעשוי לנהל את הרצועה ״ביום שאחרי״ המלחמה. בין השאר, דווח כי בשיחות שהתקיימו בנושא הסדר בין ישראל לחמאס עלה שמו של דחלאן, כמועמד לשמש כאחראי, לפחות באופן זמני, על ניהול רצועת עזה לאחר המלחמה. לפי הדיווח, “גורמים” בישראל, בארה”ב ובקרב המדינות המתווכות הערביות הביעו תמיכה ברעיון שדחלאן יעמוד בראש כוח ביטחוני שיוקם ברצועה כפתרון זמני. עוד נטען כי בשיחות עם המדינות המתווכות, ריככה חמאס את התנגדותה ואותתה שהיא תסכים לקבל את דחלאן כפתרון ביניים לסיום המלחמה (וול סטריט ג׳ורנל, 25 ביולי 2024).
• מחמד דחלאן עצמו הכחיש את הדיווחים וציין כי פעם אחר פעם מוצגים או מודלפים לתקשורת תרחישים שונים על ההסדרים בנוגע ליום שאחרי ״המלחמה ההרסנית שנמשכת בידי הכיבוש הישראלי״, ולפעמים שמו עולה ״כדי לעורר קצת התרגשות״. לדבריו, הוא הצהיר כי הוא מסרב לקבל על עצמו או לבצע כל תפקיד ביטחוני, ממשלתי או ביצועי. עוד הדגיש כי הוא ואנשיו נמצאים ברצועת עזה רק כדי לספק את הסיוע שנשלח אליה על ידי מאע״מ, וכי עצירת המלחמה היא בראש סדר העדיפויות שלהם. עוד ציין כי הם לא יתמכו בשום אפשרות שאינה במסגרת הבנות לאומיות-פלסטיניות שיובילו לבנייה מחדש של המערכת הפוליטית הפלסטינית באמצעות הליך דמוקרטי שקוף, ולספק תוכנית פעולה בינלאומית שתוביל להגשמת המאבקים הפלסטינים להקמת מדינה עצמאית שבירתה מזרח ירושלים (חשבון x של מחמד דחלאן, 25 ביולי 2024).
• יצוין כי גם בעבר הביע דחלאן את סירובו לקבל תפקיד בהנהגה הפלסטינית. במספר ראיונות שהעניק מאז תחילת המלחמה, חזר דחלאן וציין כי הוא אינו מעוניין למלא את תפקיד המנהיג העתידי של הרשות הפלסטינית המתחדשת.^[3] זאת על רקע טענות כי הוא מנסה לנצל את המלחמה כדי להפוך לשליט החדש של רצועת עזה ולמצב עצמו כמועמד מוביל בקרב הירושה על תפקיד יו״ר הרשות לאחר עידן אבו מאזן.
• בפברואר 2024, הגיע דחלאן לקטר ונועד עם הנהגת חמאס. נמסר כי הוא התקבל בחום וכי הוא אף נועד עם אסמאעיל הניה, אז ראש הלשכה המדינית של חמאס, ועם גורמים קטריים (אלערבי, 15 בפברואר 2024). לא נמסרו פרטים אודות הפגישה, אולם ״גורמים פלסטיניים״ ציינו כי השיחות היו בנושא ״היום שאחרי״ (N12, 20 בפברואר 2024). בשל כך, ״גורם רשמי בפתח״ ציין כי שיתוף הפעולה המתמשך בין חמאס לדחלאן “מדאיג”, מכיוון שלדבריו הוא מאיים להפריד את רצועת עזה מהגדה המערבית ומערער את הישות המדינית הפלסטינית (אלשרק, 16 במרץ 2024).

נספח א’: ציוני דרך בפעילות מחמד דחלאן

פרטים ביוגרפיים

• מחמד דחלאן, המכונה אבו פאדי, נולד ב-29 בספטמבר 1961 במחנה הפליטים ח׳אן יונס שברצועת עזה. משפחתו נמלטה ב-1948 לרצועת עזה מחמאמה הסמוכה לאשקלון. בשנת 1981, הוא סייע להקמת השביבה, תנועת הנוער של פתח. ב-1987, הוא נעצר על ידי ישראל על חלקו באנתפאצ’ה הראשונה וגורש לירדן. משם עבר לתוניסיה והצטרף לתנועת פתח. הוא החל להתקדם בתנועה לאחר שזכה לאמון מצד מנהיג אש”ף, יאסר ערפאת.

שנותיו כראש מנגנון הביטחון המסכל

• בשנת 1994, לאחר חתימת הסכם אוסלו, חזר דחלאן לרצועת עזה ומונה לראש מנגנון הביטחון המסכל של הרשות הפלסטינית החדשה. במסגרת תפקידו, הוא סיכל פיגועים רבים ונקט ביחס תקיף כלפי האופוזיציה האסלאמית בהובלת חמאס. במהלך כהונתו, הוא יצר קשרים עם ממשלת ישראל בהנהגת יצחק רבין, כמו גם עם סוכנות הביון המרכזית של ארה”ב (CIA) שסייעה לו בהקמת המנגנון וסיפקה לו גם מכשירי האזנה. במסגרת קשרים אלה, הוא תיאם מבצעים משותפים וסיכל פיגועים שתכננו לבצע חמאס והג’יהאד האסלאמי בפלסטין (הגא”פ) (הארץ, 20 בינואר 2020).
• בשנת 2002, הוא התפטר מתפקידו, ככל הנראה בתקווה שימונה לשר הפנים. אולם, ערפאת סירב למנותו והציע לו את תפקיד היועץ הביטחוני, אותו דחלאן דחה. במקומו מונה לתפקיד ראש מנגנון הביטחון המסכל, סגנו, רשיד אבו שבאכ. למרות זאת, דחלאן המשיך להיות בעל השפעה רבה על פעילות המנגנון.

תפקידים בממשלות הרשות הפלסטינית

• עם מינוי אבו מאזן לראש ממשלת הרשות הפלסטינית בשנת 2003, הפך מחמד דחלאן לבעל הברית של אבו מאזן בשטח, במיוחד ברצועת עזה, שם מעמדו של אבו מאזן היה בעייתי. בזכות זאת, סייע אבו מאזן לדחלאן “לשדרג” עצמו מעמדת גורם כוח מקומי ברצועה לדמות מפתח ברמה הלאומית. הברית האסטרטגית בין אבו מאזן לדחלאן הגיעה לשיאה עם מינוי דחלאן לשר לענייני ביטחון בשנת 2003, והוא הפך בפועל ליד ימינו ולאיש החזק בממשלת הרשות. עם התפטרותו של אבו מאזן מראשות הממשלה באותה שנה, התפטר גם דחלאן והוא סירב בכל תוקף להשתלב בממשלתו של אבו עלאא’.
• מות יאסר ערפאת בנובמבר 2004 ובחירת אבו מאזן ליו”ר החדש של הרשות הפלסטינית בינואר 2005 חיזקו את מעמדו של דחלאן והוא מונה לשר לעניינים אזרחיים. במסגרת תפקידו, הוא גם החזיק בתיק “ההתנתקות” ועמד בקשר רשמי עם גורמים ישראליים ואמריקאיים בכל הקשור ליישום היציאה הישראלית מרצועת עזה (2005), בין אם בנושאים ביטחוניים, כדוגמת פריסת שוטרים פלסטיניים ברצועת עזה, או בנושאים אזרחיים כגון פתיחת מעבר רפיח והפעלת “השיירות הבטוחות” בין יהודה ושומרון לרצועה.
• במסגרת פעילות התיאום לקראת “ההתנתקות” נפגש דחלאן עם מתאם הפעולות בשטחים, האלוף יוסף משלב, במעבר ארז ב-10 ביולי 2005. התקשורת הפלסטינית ודוברים ברשות הפלסטינית הביעו קורת רוח מהסיכומים שהושגו בפגישה והביעו עניינם שיימשך התיאום הרצוף בין שני הצדדים בסוגיית “ההתנתקות” (אלחיאת אלג׳דידה, 10 ביולי 2005). דווח כי מחמד דחלאן אף עדכן את אסמאעיל הניה וסעיד ציאם, בכירי חמאס ברצועה, על תוצאות שיחותיו עם האלוף משלב (אלחיאת אלג’דידה, 11 ביולי 2005). 
• בסוף נובמבר 2005, התפטר דחלאן מתפקידו על פי חוק כדי להתמודד ברשימת פתח בבחירות למועצה המחוקקת בינואר 2006, בהן נבחר ברוב דחוק כנציג ח׳אן יונס. ביולי 2007, לאחר ההפיכה של חמאס וההשתלטות האלימה של התנועה על רצועת עזה, עזב דחלאן את הרצועה והתפטר מתפקידו כיועץ ביטחון לאומי. באוגוסט 2009 נבחר כחבר הוועד המרכזי של פתח.

מעורבות בטרור

• לאורך כל השנים, ניהל דחלאן קשרים ומשא ומתן עם גורמים ישראליים ואמריקאיים. הוא היה מעורב בשיחות קמפ דיוויד בשנת 2000, בהן, לדעת גורמים ישראליים, הוא הציג דעות מתונות יחסית. במהלך האנתפאצ’ה השנייה, נקט דחלאן באופן פומבי בעמדה מתונה יחסית וניסה למנוע פיגועים בשטח ישראל, ואף המשיך לקיים קשרים עם ההנהגה בישראל ובארה”ב. הוא מתח ביקורת על פעילות חמאס והגא”פ, וציין כי האנתפאצ’ה השנייה היא טעות שעלולה להוביל את הרשות הפלסטינית לשקיעה במאבקים פנימיים ובאנרכיה. הוא ציין כי על הפלסטינים לפעול נגד ישראל רק בשטחי 1967 ולבצע מה שמכונה ״פעילות עממית״ בלבד. יש לציין שלאור עמדותיו, נפגעה תדמיתו של דחלאן בעיני הציבור הפלסטיני.
• מנגד, טענו גורמי ביטחון ישראליים כי דחלאן היה מעורב בפעילות טרור, בעיקר באמצעות מקורבו רשיד אבו שבאכ ואנשי מנגנון הביטחון המסכל. הוא אף הואשם במעורבות בפיגוע נגד אוטובוס שהסיע ילדים סמוך לכפר דרום שבגוש קטיף.^[4] באפריל 2004, דווח כי ה-CIA העביר הקלטות, בהן נשמע דחלאן מורה לאנשיו לבצע את הפיגוע. דו״ח שערך צה״ל וכלל רשימת פיגועים שבוצעו באחריות דחלאן הועבר לידי ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון. קורבנות פיגוע ישראלים אף הגישו תביעה נגד דחלאן, בה נקבע כי הוא אחד מהאחראים לפיגוע והוא נדרש לשלם 44 מיליון שקלים למשפחת קורבנות הפיגוע (פסק דין בתיק ע״א 7036/19, 7 באוקטובר 2021).
• בחוות דעת משפטית שנתן אביתר אלון, מומחה לנושא הפלסטיני, הוא טען כי המנגנון, בראשו עמד דחלאן, היה אחראי ישירות לסדרת פיגועים קטלניים שבוצעו ברצועת עזה, מאז פרוץ האנתפאצ’ה השנייה, בהם פיגוע נגד אוטובוס ילדים בכפר דרום. אהוד אולמרט ציין כי דחלאן, ראש מנגנון הביטחון המסכל בעזה בזמן הפיגוע, וסגנו הינם החשודים העיקריים בביצוע פיגוע האוטובוס (מחמד דחלאן ועתיד עזה, מכון משגב, 21 בינואר 2024).
• לראיות אלה יש להוסיף מידע ממסמכי שלל וחקירת עצורים שנחשפו במהלך מבצע “חומת מגן”, אשר העלו כי לדחלאן ולאבו שבאכ הייתה מעורבות בתמיכה בפעולות טרור. להלן מספר דוגמאות:
• במהלך ימי האנתפאצ’ה השנייה, סייעו מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, ובהם הביטחון המסכל, לארגוני הטרור ולפעילות טרור נגד ישראל. מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה הקים ומימן תשתית ענפה של בתי מלאכה לייצור אמצעי לחימה, אותה העמיד לרשות ארגוני הטרור ומנגנוני הביטחון הפלסטיניים.^[5]
• במתחם הביטחון המסכל ברצועת עזה נמצא מסמך העוסק באישור שהעניק יאסר ערפאת, בהמלצת מחמד דחלאן, להשתתפות בשכר טרחה של עורך דין להגנה על בנו של ערבי ישראלי מאזור נצרת. שני בניו של אותו ערבי ישראלי הועמדו לדין בשל גניבת אמצעי לחימה מבסיס צה”ל בנעורה שבצפון. אישורו של ערפאת להקצות 5,000 דולר עבור שכר טרחת עורך דין באמצעות משרד האוצר הפלסטיני, שניתן בשנה הראשונה של האנתפאצ’ה היווה דוגמה להתערבות ערפאת ודחלאן בעניינם של ערביי ישראל.^[6]

• מסמכי שלל וחקירת עצורים שנחשפו במהלך מבצע “חומת מגן” גם העלו כי דחלאן ואבו שבאכ פעלו במקביל לתפקידם להבטחת מקורות הכנסה מעבר לתקציבים שקיבלו והם עסקו בפעילות כלכלית ענפה שבמקרים מסוימים אף גבלה בשחיתות ובפלילים.
• נטען כי הפלג העזתי “גדודי חללי אלאקצא – חטיבת אלעאמודי” הוא ארגון הפועל בחסותו של מחמד דחלאן ברצועת עזה. הפלג מקיים שיתוף פעולה עם הזרועות הצבאיות של חמאס והגא”פ ומהווה חלק מחמ״ל הארגונים המשותף שפעל ברצועה תחת פיקוד חמאס. הפלג גם קיבל אחריות על ביצוע מספר פיגועים נגד ישראל, בין השאר שיגור רקטות לעבר יישובי עוטף עזה, למשל, במהלך מבצע “עלות השחר״, ב-9-7 באוגוסט 2022.

• ההתארגנות של חטיבת אלעאמודי גם עודדה את תושבי יהודה ושומרון לבצע פיגועים. כך למשל, היא פרסמה סרטון, בו הובאו דבריו של מפקד ההתארגנות, אבו אחמד, שקרא ללוחמיה ולפעיליה בשטחי הרשות הפלסטינית להתעמת עם ישראל (“הכיבוש ומתנחליו״) בכל מקום שבו הם נמצאים. לאחר מכן, נראו בסרטון שני פעילים רעולי פנים, כשמאחוריהם דגל ההתארגנות וכאשר הם דורכים על דגל ישראל. אחד מהם הקריא הודעה, בה הציג אותם כפעילי ההתארגנות ביהודה ושומרון ואמר: ״נפעל במלוא המרץ לבצע את המשימות שנדרשנו, ובהקדם האפשרי. המסר שלנו לבני עמנו ברצועת עזה הוא שאנו גוף אחד, והכיבוש הישראלי ישלם את מחיר פשעיו כלפי עמנו הפלסטיני. הפגזה תחת הפגזה ופחד תמורת פחד״ (אתר גדודי חללי אלאקצא – חטיבת נצ’אל אלעאמודי, 8 בינואר 2020; דניא אלוטן, 8 בינואר 2020).

   
מימין: הודעת גדודי חללי אלאקצא )אתר גדודי שהדאא’ אלאקצא – חטיבת נצ’אל אלעאמודי, 22 במרץ 2022). במרכז: פעילי ההתארגנות ביהודה ושומרון.משמאל: אבו אחמד בנאומו בעזה (חשבון x של אבו מחמד, הדובר הצבאי גדודי חללי אלאקצא /חטיבת נצ’אל אלעאמודי, 8 בינואר 2020)

• במהלך ימי צעדות השיבה ברצועת עזה, פרסם דחלאן בדף הפייסבוק שלו גינוי להריגתם של שלושה ילדים ברצועה. הוא אף העביר מסר ביקורתי כלפי הכוחות הלאומיים והאסלאמיים ברצועה, בציינו כי יש להם אחריות לדאוג שילדים לא יורשו להתקרב לאזורי הסכנה סמוך לגדר (דף הפייסבוק של מחמד דחלאן, 29 באוקטובר 2018).

• להלן התבטאויות נוספות של דחלאן לגבי המאבק בישראל:
  • לאחר “ההתנתקות” מרצועת עזה, קרא דחלאן לחיזוק האחדות הלאומית “כדי להשלים את מה שהושג ברצועת עזה, ובעיקר “לשחרר את ירושלים והגדה המערבית ולקחת בכוח את זכות השיבה של הפליטים לבתיהם” (סוכנות הידיעות הפלסטינית, 6 בנובמבר 2005).
  • בעת ששימש חבר הוועדה המרכזית של פתח, אמר כי אם ארה”ב תטיל וטו על פניית הרשות הפלסטינית למועצת הביטחון, עומדת בפני הפלסטינים האופציה להניע “התנגדות עממית גדולה” לגדר והתנחלויות. הוא הוסיף כי לפלסטינים יש זכות, על פי המשפט הבינלאומי, לנקוט בכל שיטות “ההתנגדות”, שאושרו בהחלטות המוסדות השלטוניים שלהם (סוכנות הידיעות הפלסטינית, 15 בנובמבר, 2009).
  • ציין כי בידי הפלסטינים ארסנל שלם של אופציות תגובה כלפי התעקשות ישראל שלא לקדם משא ומתן רציני לשלום. הוא קרא לקיים דיון בתוך פתח, אשר יקבע עמדה אחידה באשר למהות “ההתנגדות” ומטרותיה (אלחיאת אלג’דידה, אלקדס, אלאיאם, 9 בדצמבר, 2009).

יחסי דחלאן-פתח

• דחלאן נחשב לדמות שנויה במחלוקת בקרב פעילי פתח. במסגרת תפקידו כראש הביטחון המסכל, הוא הסתכסך עם פעילים בכירים במנגנון הביטחון, בהם ג׳בריל רג׳וב. לאורך השנים, מתח דחלאן ביקורת על התנהלות יו״ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, שבראייתו לא השכיל לבנות את הרשות הפלסטינית באופן ראוי ומינה אנשים מושחתים המקורבים אליו.
• העימותים בין ערפאת לבין דחלאן הגיעו לשיאם בשנת 2004, כאשר ערפאת מינה את אחיינו מוסא ערפאת למפקד המשטרה ברצועת עזה, מינוי שהתפרש כניסיון להחליש את מעמדו של דחלאן ברצועה. המינוי הוביל להפגנות ולחטיפת מקורבים לערפאת בדרישה לבטל את המינוי.
• בנובמבר 2010, דווח כי דחלאן פעל יחד עם בכירי פתח להדחת אבו מאזן. על פי הדיווחים, שלחו דחלאן ומקורביו מכתב לנציגי הממשל האמריקאי, בו ציינו כי אבו מאזן אינו ראוי. כמו כן, דווח כי דחלאן פעל להקמת כוח חמוש ביהודה ושומרון שיהיה כפוף למרותו ואשא יסייע לו בעת הצורך לבצע הפיכה להפלת אבו מאזן. בתגובה הקים אבו מאזן ועדת חקירה, והוועד המרכזי של פתח והחליט על השעיית חברותו של דחלאן והדחתו מתפקיד דובר הוועד עד לבירור תוצאות החקירה. זמן קצר לאחר מכן, הגיע דחלאן לראמאללה ונחקר על ידי חברי ועדת החקירה.
• ביוני 2011, הודיע הוועד המרכזי של פתח על הדחת דחלאן מהתנועה וניתוק הקשרים עימו. הוא עבר למאע״מ יחד עם בני משפחתו. בשנת 2014, פורסם כי בית המשפט הפלסטיני גזר עליו שנתיים מאסר בשל הכפשת השלטון. בדצמבר 2016, הרשיע אותו בית המשפט שלא בנוכחותו בגניבת 16 מיליון דולרים וגזר עליו שלוש שנות מאסר.
• הקרע בין דחלאן לתנועת פתח היה גדול עד כדי כך שבשנת 2017 מסר ״גורם בלשכתו של אבו מאזן שבחר להישאר בעילום שם״ כי בכוונת הרשות הפלסטינית להעביר לאינטרפול רשימת מבוקשים, בראשה מחמד דחלאן ושניים ממקורביו. אותו “גורם” ציין כי אחת הסיבות שעמדו מאחורי רצון הרשות להצטרף לאינטרפול היא לרדוף מבוקשים שהורשעו על ידי מערכת המשפט הפלסטינית ונמלטו למדינות זרות ( Middle East Eye, 29 בספטמבר 2017).

יחסי דחלאן-חמאס

• מאז החלה חמאס בשיגור רקטות לעבר ישראל בשנת 2001, מתח דחלאן על הפעילות ואף כינה אותה ״מעשה שטות ולא פעולת התנגדות אמיתית״. לדבריו, כל בור שמשאירה רקטה בשטח ישראל עולה להם ב-500 בתים הרוסים ברצועה. הוא ציין כי קיימות חלופות טובות בהרבה (אלקדס אלערבי, 31 ביולי 2004).
• במרץ 2007, מונה דחלאן על ידי אבו מאזן לעמוד בראש המועצה לביטחון לאומי, צעד שנתפס כמכוון נגד חמאס. עם השתלטות חמאס על הרצועה ב-2007, ראו בו אנשי חמאס כבכיר פתח המוביל את המאבק נגד התנועה ברצועה. 
• במשך שנים, נחשב מחמד דחלאן לחשוד בעיני חמאס, והוא הואשם בהנהגת “הזרם החתרני” בפתח, בקשירת קשר עם האמריקאים, בהכשלת עסקת השבויים עם ישראל ובפעילות שמטרתה להצית מלחמת אחים. הם גם הטילו עליו את האחריות לאנרכיה הביטחונית (אתר פאלמדיה, 22 בדצמבר 2007). כמו כן, הוא הואשם בשחיתות, וניצול הונו האישי להקמת “כנופיות מזוינות” הסרות למרותו. דובר ועדות ההתנגדות העממית. אבו עביר. ציין במפורש כי בכוונת ארגונו להקים חמ”ל משותף על מנת “לשחוט את מחמד דחלאן” (רדיו אלאקצא, 20 בינואר 2007). במקביל, בחמאס הטילו עליו את האחריות לניסיון ההתנקשות בחייו של אסמאעיל הניה במעבר רפיח (מען, 15 בדצמבר 2007).
• מחמד דחלאן, מצדו, דחה את ההאשמות נגדו ותקף בחריפות את חמאס, אותה כינה “ארגון פשיסטי שהורג ללא רחם” (ערוץ אלערב, 17 בדצמבר 2007). על רקע זה דווח על מספר ניסיונות התנקשות בחייו, בין השאר, דווח כי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים נטרלו מטען רב עוצמה, מהסוג בו השתמשה חמאס, שהונח בכביש המוביל לח’אן יונס, בו נהג דחלאן לנסוע. כמו כן, דווח כי אנשי הגא”פ ירו לעבר שיירה של מחמד דחלאן במחנה הפליטים ג’נין וכי חמושים ירו לעבר ביתו במתחם הסראיא בעזה. 

   
דה-לגיטימציה תקשורתית-תעמולתית של מחמד דחלאן ע”י חמאס. מימין: קובץ מאמרי הכפשה נגד מחמד דחלאן שפורסם באתר האינטרנט של חמאס תחת הכותרת, “תיקים שחורים”. משמאל: קריקטורה המתארת את דחלאן כזמר פופ אמריקאי שמפיו יוצאות זמירות של מלחמת האחים (אתר האינטרנט פלסטין מבאשר המזוהה עם חמאס, 14 בינואר 2008)

• גירושו של דחלאן מתנועת פתח הביא אותו לטפח יחסים טובים עם חמאס, לאחר שאבו מאזן הפך לאויב המשותף. על רקע זה, אף קיבל דחלאן אישור שהארגון הפוליטי החדש שהקים, “הזרם הרפורמיסטי הדמוקרטי” בתנועת פתח, יוכל לפעול בשטח רצועת עזה. יש לציין כי היכרותו רבת השנים עם יחיא אלסנואר, ששימש ראש הלשכה המדינית של חמאס ברצועת עזה (מאז 2017) ולאחר מכן ראש הלשכה המדינית של חמאס (מאוגוסט 2024 עד הריגתו ב-16 באוקטובר 2024), ועם מוחמד צ׳יף, שעמד בראש הזרוע הצבאית של חמאס עד סיכולו בתקיפה ישראלית ביולי 2024, סייעו לו להתקרב מחדש לתנועה ולשכוח את משקעי העבר.
• מלבד מניעים פוליטיים, ההתקרבות בין דחלאן לבין אלסנואר הייתה מבוססת גם על מרכיבים של תרבות זהה של שני האישים. בריאיון שהעניק דחלאן לסוכנות AP ביולי 2017, הוא דיבר על “הכימיה הטובה” שלו עם אלסנואר, וציין כי לשניים יש היסטוריה משותפת מאחר ששניהם גדלו בח׳אן יונס באותן שנים. אלסנואר, מצדו, העיד באוגוסט 2017 כי היחסים עם דחלאן מתמשכים וכי הם לא הופסקו. הוא הוסיף כי בחמאס מודעים לעובדה שדחלאן עושה רווחים מהסיוע שלו לרצועת עזה בציינו כי זו זכותו, והם לא מתנגדים לכך (מחמד דחלאן ועתיד עזה, מכון משגב, 21 בינואר 2024).
• בשנת 2017, חתם מחמד דחלאן בקהיר, בחסות מצרית, על שורה של הבנות לשיתוף פעולה פוליטי וכלכלי בינו לבין אלסנואר. אלסנואר הסכים למספר הצעות, החשובות בהן: הקמת מועצה מייעצת של אנשי רוח ופובליציסטים שאינם מהתנועה כדי לשמוע מקרוב את דעותיהם, ושישלימו את תפקיד מוסדות המחקר בתוך חמאס, דבר שיבטיח את הרחבת מעגל ההשתתפות; הקמת ועדה שתהווה חממת מוחות לצעירים הפלסטינים, והקמת מועצה לאומית לתקשורת (במקור: מג’לס וטני ללאעלאם). הוא הדגיש כי חמאס תומכת ומאמצת לחיקה את גדודי חללי אלאקצא, המשתייכים לפתח, ובהם גדודי חללי אלאקצא–חטיבת אלעאמודי, הנחשבים שייכים למחמד דחלאן (דף הפייסבוק של חסאם אלדג’ני, 16 באוגוסט 2017). יצוין כי דבר מהחלטות אלה לא יצא בסופו של דבר אל הפועל בשל התנגדות הרשות הפלסטינית וחידוש שיחות הפיוס בינה לבין חמאס (יוני בן מנחם, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 18 באוגוסט 2020).
• במאמר שכתב פאיז אבו שמאלה (פובליציסט מזוהה חמאס מח’אן יונס), הוא ציין שבפגישה, שארכה יותר מארבע שעות, אלסנואר שב לדבר על “ההתנגדות” ויכולותיה. אלסנואר גם ציין כי הם לא חושבים אף לא לרגע להשתמש בדחלאן כדי לצלוח באמצעותו את השלב הזה, אלא חושבים ברצינות על שותפות עמו, ולכן הם גם לא התנגדו לקיומן של קבוצות מזויינות המשתייכות למחמד דחלאן ברצועה, כיוון שהמטרה הייתה ״לחימה בכובשים הציונים״ (פלסטין און ליין, 16 באוגוסט 2017).
• בפברואר 2023, דיווחו ״מקורות פלסטיניים יודעי דבר” כי משלחת חמאס נפגשה בקהיר עם משלחת בראשות מחמד דחלאן ודנה עימה ״במצב ברצועת עזה ובצעדי ההסלמה האחרונים של ישראל”. עם זאת, דובר הזרם של דחלאן סירב לאשר אם ביקורו בקהיר היה קשור לביקור המקביל של משלחת חמאס (אלשרק אלאוסט, 12 בפברואר 2024).

פעילות בשנות הגלות

• במהלך שהותו באבו ט׳בי, ביסס דחלאן את מעמדו כאיש עסקים מצליח והפך יועץ למשימות בינלאומיות של מחמד בן זאיד, אז יורש העצר של אבו ט’בי וכיום נשיא מאע”מ, שהחל לשגר אותו למשימות רגישות במדינות ערביות, בבלקן ובמזרח אפריקה. בדרך זו, וגם בזכות כספו, רקם דחלאן קשרים הדוקים עם מנהיגים בעולם הערבי, ובראשם נשיא מצרים עבד אלפאתח אלסיסי.
• במקביל, דחלאן יצר בריתות פוליטיות עם גורמי כוח שונים ברשות הפלסטינית. נטען כי הוא ניצל את הונו כדי להקים בשטחי הרשות הפלסטינית מאחזים בשליטת גורמים שתומכים בו, חלקם אף מחזיקים בכלי נשק. זאת, במטרה לאפשר את חזרתו ביום מן הימים. “גורמים”, שציטטו “מקורות אמריקאיים”, אף ציינו כי הסכם משולש בין ארה”ב, מעא״מ וישראל קבע שמחמד דחלאן יוכל לחזור לשטחי הרשות הפלסטינית בתוקף היותו אישיות מרכזית שיכולה להחיות את תהליך השלום וכי יש לו תפקיד חשוב בשלב הבא (דאר אלחיאת, 13 באוגוסט 2020).
• דחלאן השכיל להזרים במהלך השנים כסף רב לפרויקטים ברצועת עזה בתיאום עם חמאס, מהלך שחיזק את קשריו עם התנועה ושיפר את מעמדו החברתי והפוליטי בקרב תושבי הרצועה. בין השאר, הוא עמד מאחורי משלוח החיסונים שהגיע לרצועה בימי מגפת הקורונה. כך למשל, ב-21 בפברואר 2021, קיבל משרד הבריאות בעזה סיוע של עשרים אלף מנות חיסון מסוג ספוטניק V הרוסי ממאע”מ בזכות מעורבות דחלאן (חשבון X של חסן אצליח, 21 בפברואר 2021).
• ביולי 2021, קיבלה מנהלת הג״א ברצועת עזה תרומה של כבאית ממאע”מ, אשר נכנסה לרצועה דרך מעבר רפיח בסיוע ובתיאום של מחמד דחלאן (דף הפייסבוק של משרד הפנים בעזה, 19 ביולי 2021).

נספח ב׳ :התבטאויות דחלאן

התבטאויות על רקע המלחמה

• מאז תחילת המלחמה ברצועת עזה, הרבה דחלאן להתבטא אודות פעילות צה״ל ברצועה ואודות ״היום שאחרי״ ברשתות החברתיות ובראיונות שהעניק לכלי תקשורת. להלן מספר דוגמאות:
  • ״ממשלת ישראל מוציאה את שנאתה על תושבי עזה, הורגת ילדים ונשים, בהנחה ששפיכת דם פלסטיני היא הדרך להתחמק מהאחריות”; “העם הפלסטיני הוא עם שלא מת, אלא עם שמתקומם ומנצח” (חשבון X של מחמד דחלאן, 30 באוקטובר 2023).
  • האשים כי ״מעשי הטבח האכזריים״ בבתי הספר אלפאח’ורה ותל אלזעתר שבצפון רצועת עזה ב-18 בנובמבר 2023, שבהם לטענת הפלסטינים נהרגו יותר מ-200 בני אדם בתקיפות ישראליות, היו יכולים להיות רק מכוונים וחלק מתוכנית “רצח עם” מתוכננת ושיטתית מראש. הוא הוסיף כי “מאות השהידים והפצועים מקרב העקורים היוו מטרה של פצצות ישראליות כבדות בתוך בתי הספר של העקורים, במקומות שישראל ושר ההגנה שלה אמרו שנמצאים בשליטתם מזה עשרה ימים. התקפות הנקמה הללו נגד בתי ספר הן זירות פליליות חוזרות ונשנות של הרג והרס של בתי חולים. שכן בכל פעם שהאויב לא מצליח להשיג את מטרותיו הצבאיות, הוא שופך את חמתו על אזרחים, ילדים ונשים. ובכל פעם שהוא סובל אבדות בקרב שורות חייליו הפולשים, הוא הורג עוד ועוד אנשים חסרי הגנה” (דף הפייסבוק של מחמד דחלאן, 18 בנובמבר 2024).
  • בראיון לעיתון טיימס הוא הטיל על הממשל האמריקאי את האחריות על “רצח העם” ברצועת עזה. הוא טען כי “בעזה מתרחש כיום טיהור אתני מאורגן…מחיקת עזה מהמפה, הרג מספר מקסימלי של ילדים, נשים וזקנים… והפיכת עזה למקום בלתי ראוי ליישוב״ (יוטיוב, 22 בנובמבר 2024).
  • ציין כי לדעתו, גם לאחר המלחמה ברצועת עזה, לא ניתן יהיה לנהל את הרצועה ללא הסכמת חמאס, וחמאס לא ייעלם ככוח פוליטי. הוא הציע להקים ממשלת טכנוקרטים שתנהל את השטחים הפלסטיניים ברצועת עזה וביהודה ושומרון למשך שנתיים. לאחר מכן תתקיימנה בחירות פרלמנטריות שבהן תיקח חלק גם חמאס (אקונומיסט, 30 באוקטובר 2024).
  • ״פעם אחר פעם מוצגים או דולפים לתקשורת תרחישים שונים לגבי ההסדרים של היום שאחרי המלחמה ההרסנית שפתח הכיבוש הישראלי ושבה הוא ממשיך. ולפעמים משתמשים בשם שלנו כדי לשלהב. לכן, שוב, כל עמיתיי ואני באופן אישי מציינים שאנו כאן רק כדי לספק את כל מה שביכולתנו כדי לספק סיוע לאנשינו בעזה, בהתבסס על התמיכה הנדיבה והמתמשכת של אחינו באיחוד האמירויות הערביות במהלך רצח העם הנאלח הזה. אנו מדגישים בתוקף שעצירת המלחמה היא בראש סדר העדיפויות שלנו. לא נתמוך בשום אפשרות מלבד בהבנות לאומיות פלסטיניות שיובילו אותנו לבנות מחדש את המערכת הפוליטית הפלסטינית באמצעות תהליך דמוקרטי שקוף, ולספק תוכנית פעולה בינלאומית מתועדת ומתוזמנת שתגלם בתוכה את המאבקים של עמנו על ידי הקמת מדינת עצמאית שבירתה ירושלים. הכרזתי שוב ושוב שסירבתי לקבל או לבצע כל תפקיד ביטחוני, ממשלתי או ביצועי״ (דף הפייסבוק של דחלאן, 25 ביולי 2024).
  • הוא ציין כי אינו מעוניין למלא את תפקיד המנהיג העתידי של הרשות המתחדשת. באשר לאפשרות שחמאס תמלא תפקיד פוליטי בזירה הפלסטינית גם לאחר שביצעה את מתקפת ה-7 באוקטובר, אמר דחלאן כי לא נמצא כוח שיכול למחוק את חמאס באופן סופי, מכיוון שחמאס הוא רעיון. לדבריו, הוא לא צופה בהכרח השתתפות של חמאס או של נציגי ארגונים אחרים בממשלה, אלא ממשלת טכנוקרטים. הוא גם ציין כי בשלב המעבר הזמני יהיה צורך בתמיכה ובהשתתפות של כל הגורמים כדי להצליח לייצב את המצב הפנימי ולהגיע לבחירות כלליות (פוליטיקו, 9 בפברואר 2024).
  • העריך כי ישראל וחמאס יאלצו למסור את ניהול רצועת עזה למנהיג פלסטיני עצמאי המסוגל לשקם את רצועת עזה. הוא ציין כי הוא מנסה להשפיע על חמאס שתמסור לידיו את האחריות לניהול הרצועה וסיפר כי הוא אף נפגש לאחרונה עם כמה מבכירי התנועה לדון בנושא )ניו יורק טיימס, 14 בפברואר 2024).

התבטאויות נוספות

• • הריגת אסמאעיל הניה: מסר תנחומים לעם הפלסטיני על מותו של ראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמאעיל הניה וציין כי הם מגנים את ״הרצח הפחדני״, שלא היה מתרחש לולא האור הירוק שהעניקה ארה״ב להמשך ״פשעי הכיבוש נגד העם הפלסטיני ומנהיגיו”. הוא קרא לחיזוק האחדות הלאומית כדי להתמודד עם התוכניות לחיסול הסוגייה הפלסטינית וניסיונות כפיית מציאות חדשה בשטח. לבסוף קרא לכל העולם לקחת על עצמו אחריות ולפעול לעצירת פשעי ישראל ברצועת עזה (דף הפייסבוק של דחלאן, 31 ביולי 2024).
  • מינוי יחיא אלסנואר כראש הלשכה המדינית של חמאס: הזרם הרפורמיסטי הדמוקרטי של דחלאן בירך את ״האחים בתנועת ההתנגדות האסלאמית חמאס״ על הצלחת התהליך הפנימי הדמוקרטי ובחירת “האח המתנגד” יחיא אלסנואר לראשות התנועה. בהודעה שיבח הזרם את המהירות המופתית שבה מילאה הנהגת התנועה את החלל הגדול שהותיר מותו של איסמעיל הנייה. הזרם גם הדגיש כי הצלחת תהליך דמוקרטי זה ממחישה את כישלונה של “מדיניות ההתנקשות” שנוקטת ישראל בניסיון לחסל את תנועות “ההתנגדות”, וכי הצלחת התהליך הדמוקרטי הזה גם מוכיח כי “מדיניות ההתנקשות” לעולם לא תשיג ביטחון למדינה “הכובשת” (אתר הזרם הרפורמיסטי הדמוקרטי, 6 באוגוסט 2024).
  • הריגת יחיא אלסנואר: הזרם הרפורמיסטי הדמוקרטי של דחלאן מסר כי “השהיד המפקד יחיא אלסנואר היה דוגמה ללוחם פלסטיני שלחם במערכותיו למען חופש מולדתו וכבוד עמו” (אתר הזרם הרפורמיסטי הדמוקרטי, 18 באוקטובר 2024).
  • בעקבות הודעת מדינות באירופה על הכרה במדינה פלסטינית: הדגיש כי הכרה זו היא צדק היסטורי וצעד חיוני בדרך לחירות ולהיפטר מהכיבוש הישראלי ((סוכנות פטרה, 22 במאי 2024).
  • הנהגת הרשות: ציין כי על ההנהגה הפלסטינית החדשה להיות בראשות קבוצה שתיבחר בבחירות דמוקרטיות ותייצג את העם הפלסטיני. בהתייחסו למעורבות של “ציר ההתנגדות” בלחימה, דחלאן טען כי איראן וחזבאללה פועלים למען האינטרסים שלהם (אלמשהד, 3 בינואר 2024).
  • הקמת ממשלה חדשה ברשות הפלסטינית: הזרם הרפורמיסטי הדמוקרטי תקף את החלטתו של אבו מאזן על הקמת ממשלה חדשה. בהודעה שפרסם הדגיש כי צעד זה אינו עומד בצעדים הנדרשים לשלב שאחרי המלחמה וכי הוא יכפיל את חוסר האמון של הפלסטינים ברשות הפלסטינית. הוא הוסיף כי צעד זה הוא עקיפה של דרישות הפלסטינים לרפורמה במוסדות הממשלתיים ולהקמת ממשלה הרחק מהשפעת אבו מאזן. הזרם קרא לבניית חזית פנימית רחבה לתמיכה בממשלה זמנית, עצמאית ומקצועית שתפעל לעצירת “התוקפנות” ולשיקום הרצועה, לצד קביעת מועד מחייב לקיום בחירות כוללות (אתר הזרם רפורמיסטי, 16 במרץ 2024).
  • המצב הפנימי בישראל ופתרון שתי המדינות: ציין כי פתרון שתי המדינות נגמר מאחר שלטענתו ישראל הרסה אותו. קרא להנהגה הפלסטינית להציע את פתרון המדינה האחת ולתת לישראל לסרב לו. באשר למצב הפנימי בישראל, אמר כי ישראל, שהתגאתה שהיא דמוקרטיה אמיתית, כבר אינה כזו, וכי היא רוצה לעבור כעת לדיקטטורה. הוא איחל לראש הממשלה נתניהו שיצליח בתוכניתו ויהרוס את מערכת המשפט הישראלית. על המצב הפנים פלסטיני אמר כי על אבו מאזן להכריז על אחדות הגדה המערבית ורצועת עזה ולקיים בחירות לנשיאות ולפרלמנט, אבל אין לו רצון לעשות זאת. לגבי ההסלמה הביטחונית אמר דחלאן כי העם הפלסטיני נאבק בכיבוש, הם רואים את פעולות הבודדים, ופעולות אלו יהפכו במוקדם או במאוחר ליוזמות ההמון (סקיי ניוז, 1 במרץ 2023).

[1]הוועדה המרכזית של פתח היא הוא הגוף העליון בתנועה האמון על קבלת ההחלטות לגבי מבנה התנועה. על פי אמנת פתח, כולל הגוף 21 חברים קבועים, אשר נבחרים על ידי צירי התנועה באופן ישיר במהלך ועידת התנועה.
^[2] יוזכר כי אסמאעיל הניה נהרג באיראן ב-31 ביולי 2024 בהתנקשות המיוחסת לישראל.
^[3] על התבטאויותיו של דחלאן מאז תחילת המלחמה, ראו נספח ב'.
^[4] ב-20 בנובמבר 2000, הותקף אוטובוס שהסיע ילדים שהיו בדרכם לבית הספר בגוש קטיף. בפיגוע נהרגו שני תושבי כפר דרום וכמה ילדים נפצעו, חלקם באורח קשה.
^[5] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מ-31 בדצמבר 2022: ""הביטחון המסכל" ברצועה כתאגיד כלכלי מושחת".
^[6] להרחבה, ראו: "מסמך שלל במל"מ: ערפאת ודחלאן סייעו לערבי ישראלי שבניו גנבו נשק מצהל", מבט מל"מ, יוני 2003, עמ' 27.

מאמרים נוספים בתחום