מבט לטרור: חזבאללה ולבנון (29-23 במרץ 2026)

עיקרים

• כוחות צה”ל המשיכו בתקיפות אוויריות נגד יעדי חזבאללה ברחבי לבנון וסיכלו מפקדים ופעילים בארגון, בהם כתב אלמנאר הוותיק עלי שעיב, לצד פעילים הקשורים לאיראן. כמו כן, כוחות צה”ל המשיכו בפעילות קרקעית בדרום לבנון ופעלו לאיתור ולהשמדת אמצעי לחימה ותשתיות טרור שהוסתרו במבנים אזרחיים. שני אזרחים ושלושה לוחמי צה”ל נהרגו.
• חזבאללה פרסם 397 הודעות קבלת אחריות על תקיפות נגד יעדים אזרחיים, צבאיים וביטחוניים בישראל ונגד כוחות צה”ל בדרום לבנון באמצעות רקטות, טילים, כלי טיס בלתי מאוישים ואמצעי לחימה נוספים, ובכלל זה מספר שיא של 96 הודעות ביממה אחת. בסך הכל, פורסמו 1,004 הודעות מאז תחילת התקיפות. גורמים בארגון הודו כי לפחות 400 לוחמים נהרגו מאז תחילת המערכה. חזבאללה מרכז את המאמץ ההתקפי בעיקר באמצעות ירי מנגד לעבר כוחות צה”ל בדרום לבנון ויישובי הצפון.
• מזכ”ל חזבאללה, נעים קאסם, ובכירים נוספים בארגון קראו ל”אחדות לאומית” על אף שהמשיכו לדרוש את ביטול ההחלטות נגד חזבאללה והביעו התנגדות למשא ומתן עם ישראל. עורך אלאח’באר, המקורב לארגון, קרא להפיל את הממשלה.
• נשיא לבנון, ג’וזף עון, המשיך לקדם את היוזמה לשיחות ישירות עם ישראל, אך ללא התקדמות. משלחת מצרית נועדה עם נציגי חזבאללה והציגה יוזמה משלהם, אולם בארגון הבהירו כי “כעת הזמן לשדה הקרב”.
• החלטת משרד החוץ הלבנוני לגרש את שגריר איראן עוררה את זעם חזבאללה ואמל שקראו לדיפלומט האיראני להישאר בלבנון, בעוד מתנגדי חזבאללה בירכו על המהלך ודרשו שאיראן תשלם על נזקי המערכה מול ישראל. טיל איראני התפוצץ מצפון לבירות, זמן קצר לאחר ההחלטה על גירוש השגריר.
• משרד הבריאות הלבנוני מסר כי כ-1,200 בני אדם נהרגו מאז תחילת הלחימה.
• כוית הודיעה על חשיפת רשת טרור של חזבאללה שתכננה התנקשויות ופגיעה בסמלי המדינה.

הלחימה בלבנון

פעילות צה”ל

• צה”ל המשיך בתקיפות אוויריות נרחבות נגד יעדי חזבאללה ברחבי לבנון לצד פעילות קרקעית בדרום המדינה. שני אזרחים ושלושה לוחמי צה”ל נהרגו, ונוספים נפצעו. לפי צה”ל, מאז תחילת המערכה ב-2 במרץ 2026, הותקפו בלבנון יותר מ-2,800 מטרות חזבאללה וסוכלו יותר מ-800 מחבלים. להלן ההתפתחויות המרכזיות (דובר צה”ל, 29-23 במרץ 2026):
• תקיפת תשתיות חזבאללה וסיכול מפקדים ופעילים: צה”ל ביצע תקיפות אוויריות נגד יעדי חזבאללה באזורים שונים בלבנון, ובעיקר בדרום לבנון, באלבקעא ובאלצ’אחיה אלג’נוביה בביירות. בין השאר, הותקפו מפקדות צבאיות, אתרי שיגור וחוליות שיגור שירו לעבר שטח ישראל או נערכו לבצע שיגורים, מחסני אמצעי לחימה וגשרים ומעברים מעל נהר הליטאני כדי למנוע מחזבאללה מלהעביר כוחות ואמצעי לחימה לדרום לבנון, וכן תחנות דלק של חברת “אלאמאנה”, שמהוות מקור מימון עבור חזבאללה. כמו כן, סוכלו פעילים ומפקדים בחזבאללה ובארגונים הפועלים לצדו, בהם שני מפקדים ביחידת הקשר ופעיל בולט בכוח קדס.
• פעילות קרקעית: כוחות קרקעיים של צה”ל המשיכו בהרחבת הפעילות בדרום לבנון ובפשיטות ממוקדות לביסוס מרחב ההגנה הקדמי במטרה לסכל את פעילות חזבאללה בקרבת הגבול עם ישראל ולהרחיק את יכולות הירי של הארגון לעבר יישובי צפון ישראל. במסגרת הפעילות, הכוחות סיכלו מחבלי חזבאללה שזוהו בשטח, חלקם בלחימה מטווח קרוב, ואיתרו והשמידו אמצעי לחימה ותשתיות טרור. בכפר אלח’יאם, התגלו אמצעי לחימה בבית ספר ותוואי תת-קרקעי מתחת לכנסייה.

פעילות חזבאללה

• חזבאללה המשיך בתקיפות נגד יעדים בשטח ישראל ונגד כוחות צה״ל בדרום לבנון. להלן ההתפתחויות המרכזיות (ערוץ הטלגרם של זרוע ההסברה הקרבית של חזבאללה, 29-23 במרץ 2026):
  • מ-23 במרץ (בשעה 12:00) ועד 29 במרץ 2026 (בשעה 16:30), פרסם חזבאללה 397 הודעות קבלת אחריות על תקיפות נגד יעדים צבאיים, ביטחוניים ואזרחיים בישראל ונגד כוחות צה”ל בדרום לבנון. התקיפות בוצעו באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים (כטב”מים), טילים “איכותיים ומדויקים”, רקטות, טילים נגד טנקים (נ”ט), פגזים ואש נגד מטוסים (נ”מ)’ לצד חילופי אש נגד הכוחות בדרום לבנון, כאשר חלק מהתקיפות בוצעו במקביל לשיגורים מאיראן. מאז שחזבאללה הכריז על תחילת המערכה, פרסם הארגון 1,004 הודעות קבלת אחריות, אולם יודגש כי לרבות מההודעות אין אימות רשמי מדובר צה”ל או אישוש בשטח. ב-26 במרץ 2026, פורסמו 96 הודעות קבלת אחריות, כאשר בארגון הדגישו כי מדובר במספר שיא של תקיפות ביום אחד מאז הקמת חזבאללה. לפי הודעות חזבאללה, מרבית התקיפות בוצעו נגד כוחות צה”ל בדרום לבנון ונגד יישובי הגבול ועד קו חיפה-טבריה (כשלושים ק”מ מהגבול), למעט תקיפה אחת שלטענת הארגון כוונה לעבר הקריה בתל אביב.

• • “שני מקורות המעורים בנתוני חזבאללה” מסרו כי למעלה מ-400 מלוחמי הארגון נהרגו מאז תחילת המערכה ב-2 במרץ 2026. צוין כי מדובר במניין הכולל הראשון של הרוגים, וזאת אחרי שהארגון פרסם הצהרות מזדמנות על מספר קטן של לוחמים (רויטרס, 27 במרץ 2026). במקביל, בחשבונות ברשתות החברתיות, בהם חשבונות בלתי רשמיים המזוהים עם חזבאללה, המשיכו להתפרסם תמונות פעילים בחזבאללה ובכוח רצ’ואן שנהרגו כתוצאה מפעילות צה”ל, חלקם הוגדרו כ”מפקדים” (חשבון X שלQalaatM וערוצי הטלגרם דרום לבנון-צופה אל האויב וחזבאללה בשטח, 29-23 במרץ 2026).
  • חזבאללה טען לשימוש גובר בטילי קרקע-אוויר נגד כלי טיס ישראליים. צוין כי מדובר בתפנית באופי העימות, אשר משקף שאיפה מצד חזבאללה לצמצם את חופש התנועה האווירית. עוד הודגש כי צעד זה עלול להוות סכנה לתעופה האזרחית בנמל התעופה הבינלאומי אלחרירי בבירות, במיוחד לנוכח הסבירות שהטיל שוגר מאלצ’אחיה אלג’נוביה שבדרום בירות, בקרבת נמל התעופה (עיתון אלשרק אלאוסט, 28 במרץ 2026)
• מאמר פרשנות בלבנון ציין כי בניגוד להתמודדות חזבאללה עם התמרון הקרקעי של צה”ל בשנת 2024, כאשר הארגון התמקד בהגנה על השטח, כעת הוא פועל להנחית מכות כואבות על הכוחות הישראליים שימנעו מהם להתייצב ולבצר את עמדותיהם שדרכן הם יכולים להתקדם בשטח לבנון. כמו כן, חזבאללה שב לדפוס של פעילות “התנגדות” שאפיינה אותו לפני נסיגת צה”ל בשנת 2000, עם התבססות על חוליות קטנות וניידות החודרות לנקודה מסוימת לביצוע פעולת פתע ולאחר מכן נסוגות. כמו כן, קבלת ההחלטות אינה ריכוזית, אלא מתקבלת בתוך הגזרות הצבאיות השונות. המאמר הוסיף כי חזבאללה החליט להשקיע את מרב כובד משקלו במערכת האש והטילים בשלושה מאמצים עיקריים תוך שימוש בטילים איכותיים: התשת העורף הישראלי באמצעות תקיפת מטרות צבאיות בעומקים משתנים, רחוקים יותר מאלו שאליהם הגיעו הטילים בשנת 2024; התשת הכוחות הנערכים לכניסה ללבנון, על ידי שחיקתם בעוצמת אש ותקיפת ריכוזי כוחות, הן מהצד הלבנוני והן מצד “פלסטין הכבושה”; יצירת משוואה חדשה בשטח הכוללת פינוי “התנחלויות” ישראליות במרחק של חמישה קילומטרים מהגבול עם לבנון, אל מול הגישה הישראלית של פינוי כפרים לבנוניים (אלמדן, 26 במרץ 2026)

סיכול כתב אלמנאר, עלי שעיב

• ב-28 במרץ 2026, סוכל כתב אלמנאר, עלי חסין שעיב, שנחשב לאחד משופרות התעמולה הבולטים של חזבאללה, בתקיפה נגד כלי רכב שבו נסע באזור העיירה ג’זין בדרום לבנון. דובר צה”ל אישר את סיכול שעיב, וציין כי הוא פעל ביחידת המודיעין של יחידת כוח רצ’ואן, בעודו פועל במסווה של עיתונאי ברשת אלמנאר (דובר צה”ל, 28 במרץ 2026; חשבון X של דובר צה”ל אפי דפרין, 29 במרץ 2026).^[1]
• יחידת ההסברה הקרבית של חזבאללה פרסמה הודעת אבל על מותו של “המג’אהד הגיבור”, עלי חסן שעיב, ועל מותם של כתבת רשת אלמיאדין, פאטמה פתוני, ואחיה צלם העיתונות מחמד פתוני, שגם נהרגו בתקיפה (ערוץ הטלגרם של יחידת ההסברה הקרבית של חזבאללה, 28 במרץ 2026). חזבאללה גינה “בלשון החריפה ביותר של זעם ושאט נפש את הפשע הציוני הבוגדני והנבזי” וטען כי הם נהרגו “בעת מילוי חובתם התקשורתית והלאומית ושליחותם הנעלה בהעברת האמת ותמונת הפראות, הברבריות והפשע הישראלי (אלאח’באר, 28 במרץ 2026).
• נשיא לבנון, ג’וזף עון, ראש הממשלה, נואף סלאם, ויו”ר הפרלמנט נביה ברי, האשימו כי התקיפה מהווה הפרת הכללים הבסיסיים ביותר של הדין הבינלאומי, המשפט הבינלאומי ההומניטרי ודיני המלחמה (אלנשרה, 28 במרץ 2026).

חזבאללה

• מזכ”ל חזבאללה, נעים קאסם, הבהיר בהודעה שפרסם כי “ההתנגדות” ניצבה בפני שתי אפשרויות: כניעה וויתור על האדמה, הכבוד והריבונות או עימות בלתי נמנע ו”התנגדות לכיבוש” כדי למנוע ממנו להשיג את מטרותיו, ובראשן “פרויקט ישראל הגדולה”. לטענתו, העיתוי שבו בחרה “ההתנגדות” כדי להגיב ל”תוקפנות” הפתיע את “האויב” ומנע ממנו לבודד את לבנון. קאסם הדגיש כי האחריות להתמודדות עם “התוקפנות הישראלית-אמריקאית” מוטלת על כולם – ממשלה, עם, צבא, כוחות, עדות, מפלגות וכל אזרח – מאחר שהיא רוצה לגזול מלבנון את ריבונותה ועצמאותה ולעורר מלחמת אזרחים. הוא הזהיר כי ההצעה לקיים משא ומתן עם ישראל תחת אש היא פסולה ומהווה “כפייה של כניעה וגזילת כל יכולותיה של לבנון”. הוא דרש כי הממשלה תחזור בה מההחלטה להוציא מחוץ לחוק את פעילות “ההתנגדות” כדי להשיג אחדות לאומית והזהיר כי הדיון בסוגיית בלעדיות המדינה על הנשק בזמן “שהכיבוש והתוקפנות” נמשכים הוא שלב בהיעלמות לבנון (אתר מזכ”ל חזבאללה, 25 במרץ 2026).
• “מקורות פוליטיים” אמרו כי הצהרת קאסם על “אחדות לאומית” נועדה להביא לרגיעה במתיחות בין חזבאללה לבין מוסדות המדינה בהיותו הדמות המרכזית בארגון המביעה את עמדתו הרשמית בפומבי (אתר לבנון 24, 25 במרץ 2026). בהמשך לכך, גם בכירים נוספים בחזבאללה הדגישו את הצורך בגיבוש עמדה לאומית מול “התוקפנות” כשהם לוחצים על הממשלה לבטל את ההחלטות נגד “ההתנגדות”:
  • יו”ר סיעת חזבאללה בפרלמנט, מחמד רעד, מתח ביקורת על הלבנונים שסבורים כי דו-קיום עם “הכיבוש הישראלי” בחלק משטחי המדינה שומר טוב יותר על הריבונות הלאומית מאשר מימוש זכותם הלגיטימית של הלבנונים “להתנגד לכיבוש” ולטפח ולחזק את הרוח והאחדות הלאומית. הוא גם מתח ביקורת על הממשלה והאשים אותה ב”חטא נורא” בשל פעילותה נגד “ההתנגדות”, במיוחד “תחת נסיבות של תוקפנות ציונית נגד לבנון”, מאחר שהלבנונים זקוקים ללכידות לאומית רבה במקום ליצור פערים המונעים זאת (אלאח’באר, 27 במרץ 2026).
  • חבר סיעת חזבאללה בפרלמנט הלבנוני, חסן פצ’לאללה, קרא לרשויות הלבנוניות “לנהוג לפי היגיון של מדינה האחראית על עמה ועל כל חלקי המולדת” ולא לפלג את הלבנונים לקבוצות. הוא קרא לתמוך ב”התנגדות” ולתת לצבא את הכלים כדי להגן מול “התוקפנות הציונית”. פצ’לאללה טען כי קיומה של לבנון ניצב תחת איום והזהיר מפני הניסיונות לעורר מחלוקות בין הלבנונים. הוא הדגיש כי “ההתנגדות היא רצון העם, זכות אנושית ומשפטית, וסעיף אמנתי במסמך ההסכמה הלאומית. היא לא קמה מכוח החלטת ממשלה כדי שתימחק בהחלטת רשות, ולא יוחרמו על ידי צווים או צעדים שנועדו לשרבב אליהם חלק ממנגנוני המדינה”. הוא קרא להתלכדות ולשיתוף פעולה “לביצור העמדה הלאומית מול האויב”, וציין כי “העדיפות היום היא לבלימת התוקפנות הישראלית, וביתר הפרטים, הלבנונים יכולים לטפל ביניהם לבין עצמם” (אלאח’באר, 24 במרץ 2026).
• לצד זאת, אבראהים אלאמין, עורך היומן אלאח’באר, המזוהה עם חזבאללה, המשיך את הקו התקיף כאשר האשים את בכירי הממשל הלבנוני בעוינות מופגנת כלפי חזבאללה, בסיוע לישראל ולארה”ב בהשגת מטרותיהן בפירוק חזבאללה מנשקו ובהתנכלות מכוונת לשיעים בלבנון. במאמר חריף שפרסם תחת הכותרת “לא הותירו פתח לפיוס”, הוא כתב כי “הצוות המעוניין בפירוק חזבאללה מנשקו בתואנה שהוא מהווה סכנה ללבנון, עבר – בצל המלחמה הקיימת – לגדה השנייה, וכעת הוא רוצה לסייע לישראל להשיג מטרה זו”. לפי אלאמין, הצוות כולל גורמים שמאוחדים רק ב”עוינות להתנגדות”, בהם הנשיא ג’וזף עון, ראש הממשלה נואף סלאם, מפלגות “הכוחות הלבנוניים” והפלנגות וגורמים מחוץ לממשלה. אלאמין האשים כי הממשלה בהובלת עון וסלאם נקטה “בפעולות המגיעות לכדי בגידה לאומית גדולה, ללא קשר למי שהשתתף, הצביע, נכח או הסתייג”. בהתייחסו ליוזמת המשא ומתן עם ישראל, כינה זאת אלאמין בתור “התחננות לשלום עם האויב” ותקף את ראש הממשלה סלאם על “שלא הצליח להסתיר את שמחתו וגאוותו בצעד של שבירת הטאבו על תקשורת עם האויב או משא ומתן איתו”, בשל כך, סיכם אלאמין כי יש “חובה לאומית להפיל את הממשלה הזו… עכשיו!” (אלאח’באר, 27 במרץ 2026).
• גם בתנועת אמל, בעלת בריתו של חזבאללה, ניסו לקדם את נרטיב “האחדות”. השרה לאיכות הסביבה, תמארה אלזין, המזוהה עם תנועת אמל, ציינה כי יש רבים שמקדמים את שיח ה”פתנה” (מלחמת אחים), בעוד שיש מי שמנסים לחזק את שיח האחדות. היא האשימה כי “ישנה הפחדה המופעלת אפילו עלינו כשרים” וכי מנסים להטיל ספק “בנאמנותנו הלאומית”, וזאת על אף “שאנו מהבולטים ביותר באימוץ שיח המחזק את האחדות ומרחיק את הפתנה” (אלמרכזיה, 25 במרץ 2026).

חשיפת תאי חזבאללה במדינות המפרץ

•   מנגנוני הביטחון בכוית המשיכו בחשיפת פעילות טרור של חזבאללה במדינה: משרד הפנים מסר כי נעצרו חמישה אזרחים כויתים ואדם נוסף שאינו כויתי ואשר אזרחותו נשללה. לפי ההודעה, הוכח הקשר של העצורים לחזבאללה וחברי הרשת תכננו לבצע פעולות התנקשות בסמלים ובבכירי המדינה ופגיעה באינטרסים העליונים של המדינה. כמו כן, הם הודו בקבלת אימונים צבאיים מתקדמים מחוץ למדינה מידי פעילי ומפקדי חזבאללה, כולל שימוש בנשק ובחומרי נפץ, שיטות מעקב ומיומנויות התנקשות. כמו כן, זוהו 14 מעורבים נוספים שנמלטו מהמדינה – חמישה אזרחים כויתים, חמישה חשודים שאינם כויתים אשר אזרחותם נשללה בעבר, שני בעלי אזרחות איראנית ושני בעלי אזרחות לבנונית (משרד הפנים של כוית, 25 במרץ 2026).

ממשל לבנון

מאמצים דיפלומטיים לסיום המלחמה

• נשיא לבנון, ג’וזף עון, המשיך במאמצים לעצור את המערכה הצבאית, תוך קידום יוזמתו לפתיחת משא ומתן ישיר עם ישראל. הוא שוחח בנושא עם ראש הממשלה, נואף סלאם, ועם יו”ר הפרלמנט, נביה ברי, וכן עם אורחים זרים שהגיעו ללבנון (חשבון X של נשיאות לבנון, 29-23 במרץ 2026). בפגישתו עם יועץ משרד ההגנה הבריטי לענייני המזרח התיכון, האדמירל אדוארד אלגרן, אמר עון כי לבנון אינה יכולה לנהל מלחמות של אחרים על אדמתה. הוא גם הדגיש כי אין נסיגה מהחלטות הממשלה בנוגע לבלעדיות הנשק וההחלטה על שלום ומלחמה, עון הוסיף כי ניתן היה למנוע את המלחמה אילו ישראל הייתה נענית לקריאות לנסיגה מהשטחים שכבשה ומחויבת להסכם משנת 2024 (חשבוןX של נשיאות לבנון, 24 במרץ 2026).
• שר החוץ של מצרים, בדר עבד אלעאטי, ביקר בלבנון ונועד עם בכירי ההנהגה כדי לדון במאמצים לסיום הלחימה ובסיוע המצרי לנוכח המשבר ההומניטרי בלבנון. הנשיא עון בירך על כל מאמץ מצרי להפעלת היוזמה הלבנונית והדגיש כי לבנון אינה רוצה להיות זירה למלחמותיהם של אחרים על אדמתה. הוא הזהיר כי חוסר ההיענות של ישראל ליוזמה שהציג גורם להידרדרות במצב הצבאי ומוביל להחמרת סבלם של הלבנונים. אלעאטי הביע את התמיכה המדינית המלאה של ארצו בלבנון וציין כי קהיר פועלת במסלולים מדיניים ודיפלומטיים שונים, ומקיימת מגעים עם ארה”ב, צרפת וגורמים אזוריים רבים, בנוסף לתקשורת עם הצד הישראלי, במטרה להפסיק את פעולות האיבה ולמנוע הסלמה. הוא גם הדגיש את הנחיצות בתמיכה במדינה הלבנונית ובמוסדותיה, ובראשם צבא לבנון, כדי להשליט את ריבונות המדינה ולהבטיח כי הנשק יהיה בידיה בלבד. השר המצרי גם גינה את “ההפרות הישראליות היומיומיות”, מבלי להתייחס לשיגורי חזבאללה לשטח ישראל (חשבון X של נשיאות לבנון וחשבון X של ראש ממשלת לבנון, 26 במרץ 2026).

• “גורמים המלווים את פגישותיו של עבד אלעאטי בבירות” תיארו את האווירה כ”לא מעודדת”. הם טענו כי ראש ממשלת ישראל מסרב לכך שהמלחמה בלבנון תהיה חלק מהמשא ומתן בין ארה”ב לבין איראן ומתבצר בעמדתו בנוגע ל”חיסול חזבאללה” והדבר מעיד כי המלחמה בלבנון תהיה ארוכת טווח וכי צפויה הסלמה נוספת (אלשרק אלאוסט, 26 במרץ 2026). “מקורות רשמיים” הוסיפו כי המצרים מנסים לסייע בסיום הלחימה, אולם אין להם יוזמה משלהם ועל כן המבוי הסתום נשאר על כנו בשל חוסר המעורבות האמריקאית. הם לדבריהם, האמריקאים והישראלים גם מתעלמים מכל הניסיונות של צרפת לקדם מאמצים מדיניים (נדאא’ אלוטן, 29 במרץ 2026).
• לקראת ביקור עבד אלעאטי, התקיימה פגישה בין משלחת ביטחונית מצרית לבין בכירים בחזבאללה. נמסר כי המצרים הציגו יוזמה להפסקת “התוקפנות”, אשר כוללת קריאה להפסקת אש, מתן סמכות מלאה לממשלת לבנון על כל שטח המדינה, והצבת נשק “ההתנגדות” לדיון על שולחן המשא ומתן. צוין כי בחזבאללה מסרו למצרים כי הם יכולים לשוחח על היוזמה עם יו”ר הפרלמנט ברי’, אולם “גורמים המודעים לפרטים” הבהירו כי בחזבאללה עדיין סבורים “שהזמן כעת שייך לשדה הקרב, וכי טרם הגיעה השעה ליוזמות דיפלומטיות” (אלשרק אלאוסט, 26 במרץ 2026; אלאח’באר, 27 במרץ 2026).

יחסי לבנון-איראן

גירוש השגריר האיראני מלבנון

• שר החוץ של לבנון, יוסף רג’י, הודיע כי ביקש ממנכ”ל משרד החוץ הלבנוני לזמן את ממלא מקום השגריר האיראני בבירות, תופיק סמאדי ח’וש-ח’ו, ולהודיע לו על ההחלטה לבטל את אישור ההסמכה של שגריר איראן המיועד, מחמד-רזא שיבאני, ולהכריז עליו כ”אישיות בלתי רצויה”, המחייבת אותו לעזוב את לבנון לא יאוחר מ-29 במרץ 2026 (חשבון X של יוסף רג’י, 24 במרץ 2026). במקביל, זימן משרד החוץ הלבנוני את שגריר לבנון בטהראן, אחמד סוידאן, להתייעצות בשל מה שכינה “הפרת הנורמות הדיפלומטיות ועקרונות היחסים המקובלים בין שתי המדינות מצד איראן” (פארס, 24 במרץ 2026). בהמשך פרסם משרד החוץ הלבנוני הבהרה, לפיה לא מדובר בניתוק היחסים הדיפלומטיים, אלא צעד שננקט בשל הפרת הנורמות הדיפלומטיות אחרי שהשגריר האיראני יצא בהצהרות שמהוות התערבות בפוליטיקה הפנימית של לבנון ונועד עם מפלגות בלתי רשמיות מבלי שעדכן את משרד החוץ. עוד הודגש בהודעה כי לבנון תמיד מעוניינת ביחסים הידידותיים ביותר עם איראן, המבוססים על שוויון, כבוד הדדי ואי התערבות בעניינים הפנימיים של המדינה השנייה (חשבון X של משרד החוץ הלבנוני, 24 במרץ 2026).
• דווח כי בעקבות ההודעה הלבנונית, פנה השגריר האיראני לחזבאללה ולאמל בבקשה להתערב נגד ההחלטה לגרשו (אלחדת’, 24 במרץ 2026). עוד דווח כי יו”ר הפרלמנט ומנהיג אמל, נביה ברי, אמר לשגריר האיראני כי אסור לו לעזוב את לבנון. ברי גם פנה לנשיא עון והדגיש כי ההחלטה על הגירוש לא תעבור (חשבון X של העיתונאי חסן עליק, 24 במרץ 2026). עם זאת, לפי דיווח נוסף, ברי ידע על הכוונה לגרש את הדיפלומט האיראני אחרי שנועד עם הנשיא עון בערב שלפני ההודעה (נדאא’ אלוטן, 24 במרץ 2026).
• “מקורות המקורבים לארמון הנשיאות בלבנון” טענו כי ההבנה בין הנשיא ג’וזף עון לבין שר החוץ רג’י הייתה שיש לזמן את שגריר איראן בלבנון כדי להזהיר אותו ולא כדי להודיע לו על גירושו מהמדינה (אלאח’באר, 25 במרץ 2026). עם זאת, “מקורות” ציינו כי הניסיון להראות כי שר החוץ קיבל את ההחלטה הזו לבדו הוא שגוי. “מקורות פוליטיים” מסרו כי ההחלטה היא “החלטה לבנונית ומפרצית כאחת” וציינו כי נשיא לבנון וראש הממשלה הם אלו שביקשו את גירוש השגריר. הם הוסיפו כי “נסיגה מהחלטה זו תיחשב ככניעה לאיראן” (MTV לבנון, 25 במרץ 2026).
• על אף ההוראה ממשרד החוץ, מסר “מקור רשמי” כי בלבנון מבינים כי השגריר האיראני לא מתכוון לעזוב במועד הנדרש וכי הוא יתעלם מהוראת הסילוק בתמיכת חזבאללה ויו”ר הפרלמנט ברי. לפי “המקור”, השגריר יהפוך לפליט בפועל בתוך השגרירות מאחר שרשויות לבנון לא יכולות להסתער על המתחם הדיפלומטי, בעוד שהוא לא יוכל לעזוב מאחר שיהיה נתון לצעדים מצד הרשויות (נדאא’ אלוטן, 29 במרץ 2026).
• ההחלטה על גירוש השגריר האיראני עוררה סערה בלבנון, כאשר במחנה השיעי גינו את המהלך, בעוד שבמחנה מתנגדי חזבאללה בירכו על החלטת שר החוץ:
  • חזבאללה גינה את החלטת הגירוש ומסר כי מדובר במהלך “חסר אחריות וראוי לגינוי שאינו משרת את האינטרסים הלאומיים של לבנון” וכי זו “כניעה ללחצים חיצוניים”. עוד נאמר בהודעה כי זהו “חטא לאומי ואסטרטגי שפותח את הדלת לפילוג פנימי ומעמיק את השסע הלאומי ומוביל את המדינה למסלול מסוכן של תלות, חולשה ופגיעות” (ערוץ הטלגרם של זרוע ההסברה הקרבית של חזבאללה, 24 במרץ 2026).
  • ארגון “מפגש המפלגות והכוחות הלאומיים” ו”התאגדות חכמי הדת המוסלמים” ארגנו מפגן מחאה מול שגרירות איראן בבירות תחת הכותרת “שגריר הרפובליקה האסלאמית בביתו”. סגן ראש הלשכה המדינית של חזבאללה, מחמוד קמאטי, אמר בנאומו באירוע כי ההחלטה על גירוש השגריר היא “החלטה מקוללת”. הוא האשים כי בכך מצטרפת לבנון “המעוותת והמזויפת” ל”תוקפנות” נגד איראן לצד ארה”ב וישראל וכי הם לא יסכימו לכך לעולם. קמאטי הביע בוז כלפי שר החוץ רג’י והתריס כי “החלטתך לא תיושם והעם הלבנוני לא ייכנע להחלטה הזו בשום אופן”, וכי השגריר האיראני יישאר בלבנון ולא יעזוב אותה. הוא גם שלח איום כלפי רג’י באומרו: “אל תשחק באש, כי האש הזו תשרוף אותך, תשרוף את הקבוצה שלך ותשרוף את אלו שעומדים מאחוריך” (פלטפורמת תפאציל, 26 במרץ 2026).

• • חבר סיעת חזבאללה בפרלמנט, עלי פיאצ’, הזהיר כי מדובר בהחלטה מסוכנת. פיאצ’ סיפר כי הוא ביקר אצל סגן ראש הממשלה, טארק מתרי, והבהיר לו כי נשיא לבנון וראש הממשלה נדרשים לפעול כדי לטפל בהשלכות ההחלט”. פיאצ’ הוסיף כי “הצעד משקף את קריסת היגיון המדינה” מאחר שהחלטות בנוגע למדיניות החוץ נמצאות בסמכות הנשיא, והזהיר כי השלב הבא יהיה ניתוק היחסים עם הרפובליקה האסלאמית, ואז “נהיה בבעיה גדולה ומסוכנת הרבה יותר” (אלמנאר, 25 במרץ 2026).
  • תנועת אָמָל קראה לדרג המדיני לחזור בו לאלתר מצעד זה “כדי למנוע מהמדינה להיקלע למשבר פוליטי”. התנועה הדגישה כי היא לא תשלים עם העברת ההחלטה תחת שום נסיבות, שכן חזרה מטעות היא מעלה לאומית. עוד נאמר כי ההחלטה היא “צעד החורג מהמקובל וחשוד בעיתויו, בזמנו ובמקומו” ומהווה “פשיטה קנטרנית המכוונת נגד גשר דיפלומטי” (אלאח’באר, 25 במרץ 2026).
  • בישיבת הממשלה הראשונה שהתקיימה לאחר ההחלטה על גירוש השגריר, נמנעו השרים מלדון בסוגיה בעוד שהשרים המייצגים את חזבאללה ואמל החרימו את הדיון. עם זאת, השר העצמאי לענייני פיתוח מנהלי, פאדי מכי, ששבר את החרם השיעי, ציין כי הוא מתנגד להחלטה אך השתתף כדי “להבטיח את סדירות העבודה הציבורית”, תוך הדגשה כי “אין ברירה אלא המדינה. לפי הדיווח, ההערכות הן כי החרמת הישיבה אינה משקפת מגמה של פרישת המפלגות השיעיות מהממשלה, אלא הגיעה כמסר של מחאה פוליטית על מסלול קבלת ההחלטה. בשל כך, מדובר בקיבוע מחד של דפוס ניהול סכסוכים באמצעות שיבוש חלקי במקום פיצוץ מוחלט (אלשרק אלאוסט, 26 במרץ 2026).
  • יו”ר מפלגת “הכוחות הלבנוניים” הנוצרית, סמיר ג’עג’ע, אמר כי ממשלת לבנון פעלה נכון בהחלטתה האחרונה בנוגע לגירוש השגריר האיראני בבירות, והוא סבור כי צעד זה היה חיוני לאור ההתפתחויות הנוכחיות, ובמיוחד עם הצטברות הנזקים שגרמה איראן בלבנון לאורך עשורים. ג’עג’ע הוסיף כי כי מה שאירע לאחרונה “הוכיח באופן חד-משמעי שהעימות אינו עוד מול גורם פנימי, אלא מול איראן באופן ישיר”. הוא גם קרא להכין תיק מקיף של ההפסדים שספגה לבנון כתוצאה מהמלחמה, ולפעול לדרישה מאיראן לשאת באחריות מלאה להפסדים אלו (אתר MTV לבנון, 24 במרץ 2026).
  • “מקורות בכוחות הלבנוניים” הוסיפו כי שר החוץ אינו מקבל החלטה בסדר גודל כזה לבדו. הם תהו “מה אם השגריר האיראני יסרב לבצע את ההחלטה? מי יקבל את פניו? אף אחד – לא הנשיא, לא הממשלה ואפילו לא ברי” והדגישו כי עניין זה מעודד את ממשלת לבנון לקבל החלטות נוספות בעתיד (MTV לבנון, 25 במרץ 2026).
  • יו”ר מפלגת הפלנגות הנוצרית, סאמי אלג’מיל בירך על ההחלטה לגרש את השגריר וציין כי זו דרישה שגם הם העלו לאור תפקידה של איראן בהפיכת לבנון לזירה צבאית וגרירתה למלחמה שלעם הלבנוני אין קשר אליה. לאחר פגישה עם הנשיא עון, הוסיף אלג’מיל כי ההחלטה לפתוח את החזית ולהכניס את לבנון למלחמה היא החלטה איראנית, ולבנון משלמת כיום את מחירה בהרס ובהפסדים (חשבון X של נשיאות לבנון, 26 במרץ 2026).

פיצוץ טיל איראני בלבנון

• ב-24 במרץ 2024, דווח על פיצוצים באזורים מצפון לבירות, ובכלל זה העיירה ג’וניה שנחשבה לאחד האזורים הבטוחים בזמן המערכה הנוכחית. תושבים באזורי קסרואן והר הלבנון סיפרו על פיצוצים ועשן במספר אתרים. “מקור צבאי” העריך כי מדובר ביירוט של טיל איראני בעל ראש מתפזר וכי הרסיסים התפזרו במספר אזורים, אולם הוא לא ציין כי הגורם שהיה אחראי ליירוט. לפי דיווחים שונים, הטיל היה מיועד לעבר מטרה אמריקאית בלבנון, כדוגמת השגרירות או בסיס חיל האוויר חאמאת, או לעבר מטרה בריטית בקפריסין (אתר החדשות גראנד לבנון, אלחדת’, 24 במרץ 2026). דובר צה”ל ציין כי לפי הנתונים שבידי צה״ל, טיל בליסטי ששוגר מאיראן נפל בבירות (דובר צה”ל, 24 במרץ 2026).
• צבא לבנון מסר כי יחידות מיוחדות סרקו את האזור ואספו את החלקים. בבדיקות התברר כי מדובר בטיל בליסטי מונחה מסוג “קדר-110” מתוצרת איראן, שאורכו כ-16 מטרים, אשר הכיל מספר טילים קטני ממדים. לפי ההודעה, הטיל התפוצץ בגובה רב, והדבר חיזק את ההערכה כי מטרתו הייתה מחוץ לשטח לבנון. עם זאת, לא נקבע כי הפיצוץ נגרם בשל תקלה טכנית או מפגיעת טיל מיירט, כאשר בכירים בצבא לבנון מסרו כי לא קיימות סוללות ליירוט טילים בתוך שטח לבנון וכי הצבא ממשיך בחקירה לבדיקת נסיבות האירוע (חשבון X של צבא לבנון, 25 במרץ 2026).

צבא לבנון

• מפקד הצבא, הגנרל רודולף היכל, נועד עם הנשיא ג’וזף עון ועדכן אותו על המצב הביטחוני במדינה בכלל ובדרום לבנון בפרט. עון ביקש לתגבר את הצעדים הביטחוניים באזורים השונים של לבנון, ובמיוחד בבירות, ולהבטיח את ביטחונם ושלומם של מרכזי האירוח (חשבון X של נשיאות לבנון, 23 במרץ 2026).

• צבא לבנון הודיע כי חייל נהרג בתקיפה הישראלית בדיר אלזהראני, וחייל נוסף נהרג בתקיפה בכפר תבנית (חשבון X של צבא לבנון, 28 במרץ 2026).
• מפקד צבא לבנון, הגנרל רודולף היכל, סייר במספר יחידות בבירות ובצידון ועודכן בדבר הצעדים הביטחוניים שננקטו בגזרות האחריות שלהן. הוא הדגיש את הנחיצות בשמירה על הכשירות כדי למנוע הפרות סדר, ובנקיטת יד קשה מול כל ניסיון לפגוע ביציבות הפנימית. היכל ציין כי “למרות השמועות ומסעות ההסתה המנסים להמעיט בערך הקרבות והמאמצים של החיילים, הצבא לא יהסס לשאת באחריותו הלאומית (חשבוןX של צבא לבנון, 27 במרץ 2026).
• דווח כי צבא וכוחות הביטחון הלבנוניים מבצעים פריסה מחדש של יחידותיהם בדרום באופן “מניעתי” במטרה למנוע נוכחות של גורמים רשמיים בחיכוך ישיר עם כוחות צה”ל או התרחשות של עימות ביניהם. “מקור ביטחוני לבנוני המעורה בפרטים” מסר כי כוחות הביטחון נשענים על עיקרון שטח קבוע של הישארות לצד התושבים עד הרגע האחרון, והסביר כי הכוחות נסוגים רק לאחר השלמת הפינוי ולפני כל חדירה ישראלית אפשרית, כדי להבטיח שלא לחשוף אותם או את התושבים לסכנה. “המקור” הוסיף כי פינוי תחנות המשטרה אינו מתבצע לפי תוכנית מרכזית מוצהרת, אלא בהתבסס על נתוני שטח משתנים, שכן כל עיירה שמתרוקנת מתושביה, תחנת המשטרה שלה מפונה בהתאם, והכוחות חוברים לנקודה הצבאית הקרובה ביותר (אלשרק אלאוסט, 27 במרץ 2026).
• שופטת בית הדין הצבאי, ע’אדה אבו עלואן, הוציאה צווי מעצר נגד שני פעילי חזבאללה, לאחר שהוגש נגדם כתב אישום בגין הפרת הצעדים שנקטה הממשלה אשר עלולים לחשוף את לבנון לפעולות איבה. ברשות השניים נתפסה כמות של אמצעי לחימה ותחמושת, שכללה 21 רקטות גראד, שמונה רובים אוטומטיים וכ-3,000 כדורים. כמו כן, השופט ג’ורג’ מזהר הוציא צו מעצר נגד פעיל חזבאללה על עבירות נשק (נדאא’ אלוטן, 25 במרץ 2026). “מקור משפטי” אישר כי העצורים הודו במפורש בהעברת הרקטות וטענו כי הם “ממלאים את חובתם בעימות מול הצבא הישראלי, הכובש אדמה לבנונית ומבצע תקיפות חוזרות ונשנות נגד המדינה” (אלשרק אלאוסט, 24 במרץ 2026).

מתנגדי חזבאללה

• יו”ר מפלגת “הכוחות הלבנוניים” הנוצרית, סמיר ג’עג’ע, יצא נגד האיומים מצד חזבאללה כלפי הממשלה ומוסדות המדינה ודרישותיו כי הממשלה תחזור בה מהחלטותיה והדגיש כי שיח זה אינו מקובל לחלוטין (אתר MTV לבנון, 24 במרץ 2026). ג’עג’ע גם דחה את האשמות חזבאללה כי “הכוחות הלבנוניים” אחראים להחלטה על גירוש שגריר איראן וכי הם מעוררים פילוגים. ג’עג’ע ציין כי “האנשים האחרונים שיש להם זכות לדבר על פילוגים במדינה הם קבוצת חזבאללה וציר ההתנגדות כולו, כי מזה ארבעים שנה הם שולטים ומשתלטים על המוסדות לבדם ומנהלים מלחמות על דעת עצמם”. הוא הוסיף כי המדינה נמצאת כעת במצב של כאוס אחרי שמצאה את עצמה מול “מלחמה מטורפת יותר מכל המלחמות שעברנו”. הוא גם הודה כי אינו אופטימי לגבי סיום קרוב של המערכה, אלא אם היוזמה של הנשיא עון למשא ומתן עם ישראל תתחיל להשפיע על המצב (אלנהאר, 25 במרץ 2026).

• חבר סיעת “הרפובליקה החזקה”, ג’ורג’ עקיצ, שיגר מסר לחזבאללה: “נבוא איתכם חשבון אחר כך. אתם מנעתם הקמת מדינה, והמערכת הפוליטית בלבנון השתחררה מתסביך השליטה המוחלטת של ה”מפלגה” (חזבאללה) על המדינה” (חשבון X של MTV לבנון, 25 במרץ 2026).
• אחראי יחידת ההסברה במפלגת “הכוחות הלבנוניים”, שארל ג’בור, מסר כי “חזבאללה הפך למקרה מבודד בלבנון, דחוי בעולם הערבי, ומוגדר כארגון טרור במפרץ ובמערב. הוא נתון תחת מצור לאומי, פוליטי וגאוגרפי חונק, ולא נותרה בפניו אלא ברירה אחת,להכריז על כניעתו לפני שיחסל את מה שנותר” (חשבוןX של שארל ג’בור, 27 במרץ 2026).
• במטה הכללי של מפלגת “הכוחות הלבנוניים” במעראב נערך כנס תחת הכותרת “למען הצלת לבנון” במחאה על “גרירה חוזרת של לבנון למלחמה על ידי חזבאללה”. יו”ר מפלגת “הכוחות הלבנוניים”, סמיר ג’עג’ע, אמר כי מה שלבנון עדה לו היום הוא תוצאה של מסלול ארוך שעליו הזהיר בשנים האחרונות, והביע תקווה כי חזבאללה הפיק לקחים ממה שאירע בשנתיים האחרונות כדי למנוע את הגרוע מכל. הוא הדגיש כי המפגש “אינו מתוך עוינות לחזבאללה, אלא כדי לחסוך מלבנון את הגרוע מכל”. בהצהרה המסכמת, הטילו המשתתפים על חזבאללה ועל המשטר האיראני את האחריות להכנסת לבנון למלחמה וקראו לממשלה לתעד את כל הנזקים כדי לדרוש מאיראן לשלם עליהם. הם גם הזהירו כי המשך קיומו של נשק מחוץ למסגרת המדינה “אינו עוד סוגיה של מחלוקת פוליטית, אלא סכנה קיומית (אלמדן, 28 במרץ 2026).

המצב האזרחי בלבנון

• משרד הבריאות הלבנוני עדכן כי לפחות 1,189 בני אדם נהרגו מאז תחילת הלחימה ב-2 במרץ 2026, בנוסף ל-3,427 פצועים (אלנשרה, 28 במרץ 2026).
• שר הפנים והרשויות המקומיות בלבנון, אחמד אלחג’אר, מסר בתום ישיבת המועצה המרכזית לביטחון פנים כי הממשלה עוקבת אחר ההתפתחויות בדרום, אשר הובילו למשברים מרובים, בהם עקירה המונית לאזורים בטוחים יותר. לדבריו, מירב המאמצים מתרכזים בבירות ובהר הלבנון, ומנגנוני הביטחון פועלים למען ביטחונם של הלבנונים והעקורים, ומחזקים את הנוכחות הביטחונית באמצעות גורמי מודיעין ותנועה במדי צבא. הוא הדגיש כי נוכחות נשק במרכזי הלינה (המקלטים) אינה מקובלת וכי כוחות הביטחון יתערבו בכל מקרה שיצריך זאת. הוא גם עדכן כי בוצעו מספר מעצרים בכמה מרכזי לינה (אלג’מהוריה, 24 במרץ 2026).
• נמסר כי חיל המשמר של העיר בירות מקיים סיורי שטח בכל רחובות ושכונות הבירה, בהתאם להנחיות מושל בירות, השופט מרואן עבוד. צוין כי צעדים אלו נכללים במסגרת אמצעים חריגים המיושמים מסביב לשעון, במטרה לתרום לחיזוק הביטחון והיציבות, לשמור על שלום הציבור ולהקנות תחושת ביטחון לתושבי העיר ביירות ולשוהים בה, וזאת על רקע החמרת משבר העקירה בשל “התוקפנות” הישראלית (MTV לבנון, 25 במרץ 2026).
• כוחות צרפתיים של יוניפי”ל , בשיתוף עם צבא לבנון, ליוו שיירת סיוע הומניטרי המובילה כארבעה טונות של מוצרי מזון, המיועדים למשפחות בדרום לבנון. כוחות שמירת השלום של יוניפי”ל אישרו את המשך פריסתם בשטח, במטרה לחזק את התיאום עם הרשויות המקומיות ולהקל על הגעת הסיוע ההומניטרי בכל האזור שמדרום לליטאני (MTV לבנון, 25 במרץ 2026).
• משלחת מהצלב האדום הבינלאומי בראשות המנהל האזורי למזרח הקרוב והתיכון, ניקולס פון ארקס, עדכנה את נשיא לבנון עון על פעילותם בשיתוף עם הצלב האדום הלבנוני ובתיאום עם צבא לבנון וכוחות יוניפי”ל הפועלים בדרום. פון ארקס מסר כי בין השאר, הם סייעו להבטחת גישה למים עבור יותר מ-800 אלף בני אדם והעבירו סיוע בסיסי לכ-10,000 איש בכפרים השונים, ובנוסף תמכו בבתי החולים כדי להבטיח את המשך מתן הטיפול לפצועים ולחולים. לאחר שנועד עם יו”ר הפרלמנט ברי, ציין פון ארקס כי הוועד הבינלאומי ימשיך בנוכחותו בשטח, במיוחד באזורים שנפגעו באופן הקשה ביותר ובאלה שהגישה אליהם מורכבת (אלשרק אלאוסט, 27 במרץ 2026).
• תוכנית המזון העולמית (WFP), עם תרומה של מספר ארגונים בינלאומיים, העבירה שיירת סיוע שהורכבה מ-15 משאיות העמוסות בציוד הומניטרי לכפרים הנוצריים בנפת מרג’עיון. הסיוע כלל כמויות גדולות של מצרכי מזון, מוצרי היגיינה אישית, מי שתייה, בנוסף לשמיכות, מזרנים וכלי מטבח בסיסיים. המארגנים הדגישו כי שיירה זו מהווה את הצעד הראשון במסגרת תוכנית חירום הומניטרית כוללת, וכי משלוחים נוספים יישלחו במהלך הימים הקרובים לכיסוי אזורים אחרים, כחלק מחיזוק התמיכה באוכלוסייה שנפגעה (אלדיאר, 27 במרץ 2026).

• סוכנות האו”ם יוניסף מסרה כי למעלה מ-370 אלף ילדים נאלצו לעזוב את בתיהם בלבנון, וכי כעשרים אחוז מהאוכלוסייה נעקרו מבתיהם. הארגון קרא באופן דחוף לאפשר הגשת סיוע הומניטרי לכל הנזקקים. בנוסף, “גורם בסוכנות האו”ם לנשים” (UN Women) מסר כי רבע מהנשים והנערות בלבנון נאלצו להימלט מבתיהן (אלמרכזיה, 27 במרץ 2026).

^[1] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מ-1 בספטמבר 2019: "האימפריה התקשורתית של חזבאללה"; מחקר מ-13 בנובמבר 2019: "נוכחות חזבאללה בטוויטר (עדכונים)"; מחקר מ-21 בנובמבר 2019: "נוכחות חזבאללה בטוויטר (עדכון מס’ 2)".

מאמרים נוספים בתחום