מבט לטרור: חזבאללה ולבנון (29-22 ביוני 2026)

מגמות מרכזיות

• הסכם המסגרת בין ישראל ללבנון מציב מבחן עבור מוסדות המדינה ביישום הריבונות ובפירוק נשק חזבאללה.
• החל המאבק על הנרטיב של תוצאות המלחמה בין חזבאללה לשלטון הלבנוני.
• סוגיית השיקום והפיצויים הופכת למוקד לחץ פנימי על חזבאללה.

עיקרים

• הסבב החמישי של השיחות הישירות בין לבנון לישראל בארה”ב הסתיים ב-26 ביוני 2026 עם חתימת הסכם מסגרת שכולל הכרה הדדית בריבונות לצד מתווה שמתנה את נסיגת כוחות צה”ל ביכולתו של צבא לבנון לפרק את חזבאללה והארגונים החמושים. הממשל הלבנוני ומתנגדי חזבאללה בירכו על ההסכם, והבהירו כי פירוק נשק “ההתנגדות” הוא תנאי הכרחי ליישום ריבונות המדינה. חזבאללה ויו”ר הפרלמנט ברי הביעו התנגדות נחרצת והזהירו מפני הידרדרות למלחמת אזרחים. הארגון אף הדגיש כי לא ייכנע ללחצים וטען כי הדרישה לפירוק הנשק משרתת את האינטרסים הישראליים.
• כוחות צה”ל המשיכו לפעול ב”מרחב הביטחוני” בדרום לבנון, השמידו תשתיות טרור של חזבאללה וסיכלו מחבלים שהיוו איום. שני לוחמי צה”ל נהרגו בדרום לבנון.
• חזבאללה פרסם הודעות שבהן האשים את ישראל ב”הפרות” של הפסקת האש ואיים כי הוא שומר את זכותו לתגובה, אך נמנע מלקבל אחריות על תקיפות.
• חזבאללה פועל לקידום נרטיב “הניצחון” של “ההתנגדות” ואיראן וביסוס מעמד הארגון כשותף הכרחי בכל הסדר עתידי בלבנון. מנגד, חברי פרלמנט המתנגדים לחזבאללה קראו להטיל על חזבאללה ואיראן את עלויות המלחמה.
• ביקורת על חזבאללה בשל דיווחים כי הארגון הפנה את עיקר הכספים שקיבל מאיראן לטובת צרכים צבאיים והסתפק במענקי סיוע מוגבלים לאזרחים.
• נשיא לבנון עון בירך על הודעת צרפת ואיטליה על כוונתן להקים קואליציה רב-לאומית שתפעל לחזק את כוחות צבא לבנון לאחר סיום מנדט יוניפי”ל.
• על רקע יישום הפסקת האש, נמשכת חזרת העקורים לדרום לבנון.

הסכם המסגרת בין לבנון לבין ישראל^[1]

• ב-26 ביוני 2026, אחרי שלושה ימי דיונים במסגרת הסבב החמישי של המשא ומתן הישיר בין לבנון לבין ישראל בארה”ב, חתמו שגרירי שתי המדינות על הסכם מסגרת בנוכחות מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו. להלן עיקרי ההסכם:
  • הכרה הדדית של כל מדינה בריבונות של המדינה השנייה, לראשונה מאז מאי 1983, לצד התחייבות להמשיך במשא ומתן לסיום מצב המלחמה ולכינון שלום.
  • נסיגה ישראלית הדרגתית מ”אזורי פיילוט” בדרום לבנון, אליהם ייכנס צבא לבנון כדי לפרק את כל הקבוצות החמושות הבלתי מדינתיות ולאכוף את ריבונות המדינה. נסיגת צה”ל תושלם רק אחרי שפירוק הקבוצות והתשתיות שלהן יאומת באופן רשמי.
  • התחייבות של הממשל הלבנוני ליישם את מונופול השליטה על הנשק ולמנוע מכל מדינה או גורם בלתי מדינתי לקחת מרשויות המדינה את הסמכות להחליט בסוגיות מלחמה ושלום.
• מניעת הזרמת כספים לכל גורם המזוהה עם קבוצות חמושות שאינן מדינתיות.
• בעקבות ההסכם, דווח כי צבא לבנון צפוי להתפרס במספר אזורים בדרום המדינה, ובהם זוטר אלשרקיה, זוטר אלע’רביה, ארנון ויחמר אלשקיף, תחת פיקוחו של מפקד פיקוד המרכז של ארה”ב (CENTCOM), אדמירל בראד קופר, וצוות המשקיפים האמריקאי. לפי הדיווח, לבנון ממשיכה לדרוש מארה”ב להפעיל לחץ להשלמת הנסיגה הישראלית מהאזור במטרה לאפשר את ייצוב מרחב אלנבטיה ולהפחית את פוטנציאל החיכוך בין ישראל לחזבאללה (אלשרק אלאווסט, 29 ביוני 2026).
• נשיא לבנון, ג’וזף עון, וראש הממשלה, נואף סלאם, הדגישו כי ההסכם הוא הישג מדיני ובסיס להשבת הריבונות ולחיזוק מוסדות המדינה. גם מתנגדי חזבאללה שיבחו את ההסכם והביעו ביטחון כי הוא יצמצם את השפעת חזבאללה ואיראן על קבלת ההחלטות במדינה, על אף שהעריכו כי הארגון ינסה להתנגד להסכם בכלים פוליטיים וציבוריים.
• מנגד, חזבאללה ובעלי בריתו דחו את הסכם המסגרת על הסף וטענו כי הוא מהווה “כניעה” ופגיעה בריבונות לבנון ועלול להוביל למלחמת אזרחים. הם הדגישו כי לא יוותרו על “ההתנגדות” והציגו את הסכם ההבנות בין איראן לארה”ב כמסמך היחיד שיכול להביא לסיום המלחמה. תומכי חזבאללה גם הפגינו בבירות ובאלבקעא והרשויות הנחו את כוחות הביטחון לאכוף את הסדר.
• יו”ר הפרלמנט ומנהיג אמל, נביה ברי, נמנע מלסכל את המשא ומתן הישיר על אף שהביע את התנגדותו לשיחות. עם זאת, לאחר החתימה על הסכם המסגרת, הזהיר ברי, שלפי דיווחים לא היה שותף לגיבוש ההסכם ואף נחשף לתוכנו רק לאחר פרסומו, כי הוא עלול להוביל למלחמת אזרחים. בהמשך, התריס ברי כי הסכם המסגרת החדש, שלטענתו “הוכתב” על ידי ארה”ב, “גרוע פי עשרה” מהסכם אי הלוחמה בין לבנון לבין ישראל ממאי 1983, וטען כי מסלול המשא ומתן בין ארה”ב לבין איראן הוא הדרך היחידה כיום להבטיח נסיגה ישראלית מלאה. לפי ברי, סדר העדיפויות הנדרש היה נסיגה ישראלית והפסקת התקיפות, שחרור אסירים וחזרת העקורים לפני דיון בכל נושא אחר, אולם התוצאה של המשא ומתן בוושינגטון גרמה לכך שהנסיגה תלויה כעת בתנאים פוליטיים וביטחוניים שייקח שנים ליישם מבלי שישראל נדרשת למלא את המחויבויות שלה. ברי הדגיש כי שרי אמל יישארו לשבת בישיבות הממשלה שידונו בהסכם כדי להביע את התנגדותם (אלאח’באר, 29 ביוני 2026).
• בהמשך לכך, דווח כי הנשיא עון וראש הממשלה סלאם מתכוונים להביא את נוסח ההסכם לאישור הממשלה בישיבה הקרובה. לאישור ההסכם נדרש רוב של שני שלישים מחברי הממשלה, ולפי החוקה, גם הפרלמנט צריך לאשר את ההסכם, אולם “מקורות” ציינו כי נעשה מאמץ למצוא פרשנות משפטית שתאפשר לעקוף זאת. “גורם משפטי” ציין כי עד שיינקטו כל הצעדים הללו, ההסכם אינו תקף ואינו מחייב את המדינה או ישות פוליטית כלשהי (אלאח’באר, 29 ביוני 2026).
• עוד לפני השגת הסכם המסגרת, עם פתיחת סבב השיחות בוושינגטון, הבהיר שר החוץ הלבנוני, יוסף רג’י, בפגישותיו עם גורמים אירופיים וערביים כי לבנון מבקשת לנהל מסלול מדיני עצמאי, נפרד מהמגעים בין ארה”ב לבין איראן, וכי כל הסדר הנוגע ללבנון חייב להתקבל בידי מוסדות המדינה ובשיתוף לבנון עצמה. הוא גם קרא למדינות הליגה הערבית לתמוך בהפרדת המסלול הלבנוני מהמגעים האזוריים, והבהיר כי לבנון מבקשת להיות שותפה מלאה בכל הסדר עתידי הנוגע למזרח התיכון, ולא לקבל החלטות הנוגעות לה במסגרת מגעים שאינה שותפה להם (חשבון X של יוסף רג’י, 23 ביוני 2026).

   
מימין: פגישת צוותי המשא ומתן בוושינגטון במסגרת הסבב החמישי (אלואא’, 24 ביוני 2026). משמאל: המשא ומתן בוושינגטון כבחירה בין המשך המלחמה והחורבן לבין עתיד של יציבות, שיקום ופיתוח. באמצעות דמותו של ילד המבקש לבחור ב”מפת לבנון 2035″, הקריקטורה מבטאת תמיכה במסלול המדיני ומעבירה ביקורת מרומזת על המשך העימות הצבאי כחלופה לעתיד המדינה (אלג’מהוריה, 24 ביוני 2026)

• בהקשר זה, דווח על חילופי מסרים בין יו”ר מפלגת הכוחות הלבנוניים, סמיר ג’עג’ע, לבין סגן נשיא ארה”ב, ג’יי. די. ואנס. צוין כי ואנס הדגיש כי ארה”ב מכירה בנשיא ג’וזף עון ובממשלת לבנון כסמכות הלגיטימית היחידה במדינה, וכי המגעים עם איראן נועדו ללחוץ על חזבאללה לעמוד בהתחייבויותיו ולא להעניק לטהראן השפעה על עתיד לבנון. מנגד, ג’עג’ע קרא להמשך התמיכה הבינלאומית בהחלת ריבונות המדינה ובריכוז כלל אמצעי הלחימה בידי מוסדותיה הביטחוניים (אלשרק אלאוסט, 23 ביוני 2026).

הלחימה בלבנון

פעילות צה”ל

• כוחות צה”ל המשיכו בפעילות נגד תשתיות טרור ומחבלים בתחומי “המרחב הביטחוני” בדרום לבנון, לצד סיכול איומים מיידיים. במסגרת זאת, סוכלו מחבלים שהתקרבו לכוחות, בעיקר באזור רכס עלי אלט’אהר, ומחבלים שעסקו בהעברת אמצעי לחימה והותקפו מפקדות של חזבאללה בתגובה להפרת הסכם הפסקת האש. כמו כן, באזור מג’דל זון הושמד תוואי תת-קרקעי באורך של 200 מטר ובעומק של 25 מטר ששימש לאחסון מאות אמצעי לחימה, ובהם עשרות כלי טיס בלתי מאוישים (כטב”מים), וכלל ארבעה פתחי שיגור. לוחם צה”ל נהרג בהיתקלות עם מחבל ולוחם נוסף נהרג בתאונה מבצעית בדרום לבנון (דובר צה”ל, 29-22 ביוני 2026).

פעילות חזבאללה

• במהלך השבוע, המשיך חזבאללה להימנע מפרסום הודעות קבלת אחריות על תקיפות נגד כוחות צה”ל בדרום לבנון, כפי שעשה מאז 20 ביוני 2026. במקום זאת, הארגון פרסם חמש הודעות שבהן האשים את ישראל בהפרות של הפסקת האש בשל תקיפות נגד “אזרחים” שנטען כי באו לבדוק את בתיהם או לחלץ גופות ונגד “מבני מגורים” ובשל ביצוע פיצוצים בעיירות שונות. בהודעות נאמר כי בחזבאללה “עוקבים ומתעדים את ההפרות”, וכי הארגון “שומר על זכותו להגן על מולדתו ועל בני עמו”, ובכך ניסה חזבאללה להציג נרטיב כי הוא הצד ששומר על הפסקת האש. כמו כן, חזבאללה פרסם הודעה, בה הכחיש “באופן קטגורי” את האמירות בישראל כי צה”ל שולט ברכס עלי אלט’אהר וטען כי האזור “נקי מנוכחות כלשהי של כוחות הכיבוש ומאוכלס בלוחמי הג’האד של ההתנגדות”, המוכנים לסכל כל ניסיון חדירה (ערוץ הטלגרם של זרוע ההסברה הקרבית של חזבאללה, 29-22 ביוני 2026).

סוגיית נשק חזבאללה

• ראש ממשלת לבנון, נואף סלאם, הדגיש כי בלעדיות הנשק בידי המדינה אינה נובעת מדרישה ישראלית אלא מהתחייבויותיה של לבנון במסגרת הסכם טאא’ף, החלטה 1701 וההסכם להפסקת פעולות האיבה משנת 2024. לדבריו, גם חזבאללה מחויב להסכמים אלה, הכוללים את החלת סמכות המדינה על כלל שטח לבנון, את פירוז המרחב שמדרום לליטאני ואת הגבלת החזקת הנשק לגופים הביטחוניים המוסמכים בלבד (חשבון X של ראשות ממשלת לבנון, 24 ביוני 2026).
• שר החוץ הלבנוני, יוסף רג’י, עדכן בשיחה עם מקבילו הירדני, אימן אלצפדי, כי לבנון נחושה לקדם את המשא ומתן מול ישראל והדגיש כי מימוש ריבונות המדינה מחייב את ריכוז כלל אמצעי הלחימה בידי הכוחות המזוינים הלבנוניים בלבד, וכי החלטת הממשלה בנושא היא בלתי הפיכה. אלצפדי הביע תמיכה במהלך ובמאמצי ממשלת לבנון להחיל את ריבונותה על כלל שטח המדינה (חשבון X של יוסף רג’י, 22 ביוני 2026).
• שר המשפטים הלבנוני, עאדל נצאר, ציין כי ההבנות האחרונות בין ארה”ב לבין איראן מחלישות את ההצדקה להמשך החזקת נשק בידי חזבאללה, וכי יש לרכז את כלל הסמכויות הביטחוניות בידי המדינה וצבא לבנון, שאותו הגדיר כגורם המסוגל ליישם כל הסדר ביטחוני עתידי (עיתון אלדיאר, 24 ביוני 2026).
• חבר הפרלמנט המתנגד לחזבאללה, פואד מח’זומי, הדגיש כי תנאי מרכזי לחיזוק ריבונות המדינה הוא ריכוז כלל אמצעי הלחימה בידי מוסדות המדינה בלבד, לצד השלמת הנסיגה הישראלית מדרום לבנון, שיקום האזור והחזרת התושבים לבתיהם (חשבון X של פואד מח’זומי, 23 ביוני 2026).
• יו”ר מפלגת הפלנגות, סאמי אלג’מיל, טען כי המשך החזקת נשק בידי חזבאללה מהווה את המכשול המרכזי להשבת ריבונות לבנון, לשיקומה וליציאתה מהמשבר הביטחוני והכלכלי. לדבריו, יש להשלים במקביל את נסיגת ישראל ואת פירוק חזבאללה מנשקו, והבהיר כי הכוחות הריבוניים בלבנון לא יסכימו להמשך קיומו של נשק מחוץ למסגרת המדינה. עוד הדגיש כי חזבאללה נדרש להכפיף את עצמו למוסדות המדינה, אחרת “מרבית הלבנונים אינם מוכנים להמשיך לחיות כבני ערובה של הארגון” (פלטפורמת Newsgate ,22 ביוני 2026).
• “גורמים במפלגת הכוחות הלבנוניים” מתחו ביקורת על ניסיונו של יו”ר הפרלמנט, נביה ברי, להציג את הסכם הפסקת האש מנובמבר 2024 כבסיס להסדר הנוכחי, וטענו כי כישלון יישומו נבע בראש ובראשונה מהמשך החזקת חזבאללה בנשק. לדבריהם, ההסכם קובע באופן מפורש כי הנשק יוחזק בידי מוסדות המדינה בלבד, וכי יש לפרק את כלל הקבוצות החמושות מנשקן, תחילה מדרום לליטאני ובהמשך בכל שטח לבנון. לטענת “המקורות”, אי-יישום התחייבויות אלו הוא שהוביל לחידוש הלחימה, להמשך הנוכחות הישראלית בדרום ולהידרדרות למסלול המשא ומתן הנוכחי. לפיכך, הם הטילו על חזבאללה את האחריות המרכזית לכישלון יישום הסכם 2024 ולהמשך קיומו של נשק מחוץ למסגרת המדינה, אותו הגדירו כבעיה המרכזית המעכבת את ביסוס ריבונותה של לבנון (עיתון אלנהאר, 25 ביוני 2026).
• אחראי ההסברה במפלגת הכוחות הלבנוניים, שארל ג’בור, טען כי פירוק נשק חזבאללה חייב להקדים כל נסיגה ישראלית מדרום לבנון. לדבריו, קיומו של נשק מחוץ למסגרת המדינה הוא הגורם המרכזי להמשך הלחימה ולנוכחות הישראלית בדרום, ולכן השבת המונופול הביטחוני למדינה היא התנאי המרכזי להשלמת הנסיגה ולמניעת עימותים נוספים (חשבון ה-X של שארל ג’בור, 26 ביוני 2026).
• מנגד, חבר הפרלמנט מטעם חזבאללה, חסן פצ’לאללה, תקף את ממשלת לבנון על המשך קידום רעיון בלעדיות הנשק בידי המדינה במהלך הלחימה, וטען כי סוגיה זו משרתת את האינטרסים הישראליים ומתעלמת מהמשך התקיפות הישראליות. לדבריו, חזבאללה לא יסכים לוותר על נשקו, אשר יוסיף לשמש מרכיב מרכזי בהגנת לבנון, וכי ההחלטות והלחצים המדיניים לא יביאו לפירוק הארגון מנשקו (אתר סיעת הנאמנות להתנגדות, 23 ביוני 2026). עמיתו לסיעה, איהאב חמאדה, הדגיש כי “ההתנגדות” היא מקור הכוח המרכזי של לבנון, ויש לעגן את המשך תפקידה במסגרת אסטרטגיית הביטחון הלאומי (אלדיאר, 25 ביוני 2026).
• פרשן אלג’מהוריה, עמאד מרמל, העריך כי חזבאללה מנסה להתאים את תפיסתו למציאות שלאחר המלחמה, באמצעות הצגת נשקו כבעל ייעוד הגנתי בלבד, שנועד להגן על לבנון ולהבטיח יציבות לאורך הגבול. לדבריו, הארגון מבקש למסגר את עצמו כחלק מתפיסת הביטחון הלאומית של לבנון, מבלי לוותר על המשך החזקת נשקו (אלג’ומהוריה, 23 ביוני 2026).
• מאמר פרשנות שפורסם בעיתון נדאא’ אלוטן, המתנגד לחזבאללה, טען כי לבנון מצויה כיום במצב של “מלחמת אזרחים קרה”, המתבטאת בעימות פוליטי וחברתי סביב מעמדו של חזבאללה ונשקו, ולא בעימות צבאי. לטענת הכותב, הסדר טאא’ף לא פתר את שורשי הסכסוך הפנים-לבנוני, מאחר שחזבאללה נותר הגורם החמוש היחיד מחוץ למסגרת המדינה. המאמר הציג שלושה תרחישים אפשריים לעתיד: הסדר פוליטי הדרגתי שיסדיר את סוגיית הנשק; התערבות חיצונית שתכפה את פירוקו; או המשך המצב הקיים, שעלול להוביל להסלמה פנימית ולקריסת האיזון הפוליטי שהתקיים בלבנון מאז תום מלחמת האזרחים (נדאא’ אלוטן, 24 ביוני 2026).

עיצוב נרטיב תוצאות המערכה

• על רקע המשך המשא ומתן הישיר בין לבנון לבין ישראל, ובצל המשא ומתן המקביל בין איראן לבין ארה”ב, פעלה הנהגת חזבאללה לעצב את נרטיב “הניצחון” של המלחמה ולהגדיר את הקווים האדומים מבחינתה לקראת ההסדר העתידי. המסרים הדגישו ארבעה עקרונות מרכזיים: הצגת המלחמה כהישג של חזבאללה ואיראן; שלילת כל אפשרות לפירוק נשק הארגון; התנגדות לכל הישג מדיני או ביטחוני לישראל; והצגת חזבאללה כשותף הכרחי בכל הסדר עתידי בלבנון:
  • מזכ”ל חזבאללה, נעים קאסם, ניצל את נאומיו לציון העשוראא’ כדי להציג את המלחמה כהישג אסטרטגי של הארגון וטען כי ישראל נכשלה ביעדה המרכזי – חיסול חזבאללה. לטענתו, עמידת הארגון והסיוע האיראני “שברו את הפרויקט הישראלי-אמריקאי” והפכו את חזבאללה לערובה המרכזית להגנת לבנון. קאסם הדגיש כי הארגון תומך בהמשך יישום הפסקת האש ובנסיגה ישראלית מלאה, אך הבהיר כי סוגיית נשקו היא עניין לבנוני פנימי שאינו נתון למשא ומתן עם ישראל. עוד קרא להנהגה הלבנונית שלא להיענות ללחצים אמריקאיים וישראליים, והציג את חזבאללה כשותף הכרחי בכל הסדר מדיני וביטחוני עתידי בלבנון (אתר מזכ”ל חזבאללה, 23 ו-26 ביוני 2026).
  • בהודעת סיעת חזבאללה בפרלמנט הוצגה המלחמה כחלק מהמאבק ההיסטורי בין “ציר ההתנגדות” למערב, תוך שילובה במורשת העאשוראא’. הסיעה טענה כי איראן היא שכפתה את הפסקת האש ושינתה את מאזן הכוחות האזורי, וקראה לממשלה להישען על הישגיה במקום להמשיך, לדבריה, במדיניות של ויתורים לישראל. במקביל, שבה הסיעה ודחתה כל משא ומתן ישיר עם ישראל, כל ניסיון לקשור את הנסיגה הישראלית בפירוק נשק חזבאללה או בקידום “אזורים ניסיוניים” מצפון לליטאני, והבהירה כי כל הסדר עתידי חייב להתבסס על נסיגה ישראלית מלאה, השבת העקורים, שחרור האסירים והפסקת התקיפות הישראליות, ללא ויתורים מצד חזבאללה (אתר סיעת הנאמנות להתנגדות, 25 ביוני 2026).

• • חבר הפרלמנט מטעם חזבאללה, איהאב חמאדה, הציג את תוצאות המלחמה כ”ניצחון גדול” של חזבאללה ושל איראן, שלטענתו שינה את מאזן הכוחות האזורי וסיכל את יעדיה של ישראל (אלדיאר, 25 ביוני 2026).
  • מאמר פרשנות ביומון אלאח’באר, המזוהה עם חזבאללה, טען כי המלחמה אמנם פגעה ביכולותיו הצבאיות של חזבאללה, אך לא הביאה לקריסתו או להוצאתו מהמערכת הפוליטית. לטענת העיתון, ישראל לא הצליחה להשיג את יעדיה המדיניים, “ציר ההתנגדות” מוסיף להיות גורם משמעותי באזור, וחזבאללה יוסיף להיות שחקן מרכזי בכל הסדר עתידי בלבנון (אלאח’באר, 23 ביוני 2026). בהמשך לכך, עורך אלאח’באר, אבראהים אלאמין, טען כי סעודיה, בתיאום עם ארה”ב, ממשיכה לקדם מהלך לצמצום כוחו של חזבאללה באמצעות חיזוק מוסדות המדינה, קידום המשא ומתן עם ישראל והפעלת לחץ לפירוק הארגון מנשקו. עם זאת, לדבריו, ריאד לא הצליחה לפרק את הברית בין חזבאללה לאמל או ליצור רוב פוליטי אנטי-חזבאללה, ולכן עברה מהפעלת לחץ צבאי למאבק מדיני וכלכלי (אלאח’באר, 24 ביוני 2026).
• מנגד, 28 חברי פרלמנט מ”המחנה הריבוני”, המתנגד לחזבאללה, הגישו עצומה לראש הממשלה הלבנוני, בה קראו לקדם מהלך משפטי ודיפלומטי להטלת אחריות על חזבאללה ואיראן לנזקי המלחמה. היוזמה נשענת על הטענה כי לבנון לא קיבלה החלטה חוקתית לצאת למלחמה וכי חזבאללה פעל מחוץ למסגרת המדינה, וקוראת להקים ועדה מקצועית, להכין תיק לאומי של נזקי המלחמה ולבחון תביעת פיצויים, לרבות באמצעות נכסים איראניים מוקפאים. ברקע ליוזמה עומדת הערכת הבנק העולמי שלפיה נזקי המלחמה נאמדים בכ-14 מיליארד דולר (נדאא’ אלוטן, 25 ביוני 2026).
• על רקע זה, נטען ביומון אלאח’באר, המזוהה עם חזבאללה, כי חברי פרלמנט מהמחנה המתנגד לחזבאללה, בהובלת פואד מח’זומי, מגבירים את התיאום עם גורמים אמריקאיים לקידום מהלכים פוליטיים נגד איראן וחזבאללה. לפי הדיווח, חברי הפרלמנט מקיימים קשר ישיר עם לשכת הסנאטור האמריקאי, לינדזי גראהם, אשר במסגרתו הם מתואמים, לכאורה, בנוגע לעמדותיהם ולהצהרותיהם הפומביות. בהקשר זה טען העיתון כי היוזמה הפרלמנטרית להטיל על איראן אחריות לנזקי המלחמה ולדרוש את הכללת לבנון בכל מנגנון פיצויים עתידי, גובשה בעקבות בקשה שהועברה ממשרדו של גראהם (עיתון אלאח’באר, 24 ביוני 2026).
• מאמר שפורסם ביומון הלבנוני אללואא’ השווה בין התקופה שבה הפך דרום לבנון לבסיס הפעילות של אש”ף (“פתח לנד”), בשנות השבעים של המאה הקודמת, לבין המציאות הנוכחית, שבה, לטענת הכותב, הפכה לבנון ל”איראן לנד” באמצעות חזבאללה. לפי המאמר, הצהרות בכירים איראנים שלפיהן לוחמי חזבאללה נהרגו “בהגנה על איראן” מחזקות את הטענה שהארגון פועל בראש ובראשונה לקידום האינטרסים של טהראן ולא של לבנון. במאמר נטען כי מרבית ההנהגה הלבנונית והכוחות הריבוניים תומכים בהשבת ריבונות המדינה ובהגבלת השפעתה של איראן, תוך קריאה להביא לסיום מודל “איראן לנד” בדומה לביטול “הסכם קהיר” שסיים את תקופת “פתח לנד” בדרום לבנון (עיתון אללואא’, 22 ביוני 2026).

סוגיית השיקום

• גוברת הביקורת בסביבת חזבאללה לנוכח הקשיים בשיקום הדרום ובהענקת פיצויים. לפי הדיווחים, הארגון הסתפק במענקי סיוע מוגבלים ובהעברת סיוע הומניטרי בסיסי, בעוד שעיקר המשאבים האיראניים הופנה לצרכים צבאיים. לצד המשך מצוקת העקורים, גוברת ההערכה כי איראן לא תוכל לממן את השיקום בהיקף הנדרש, דבר המחזק את הקריאות בלבנון להטיל עליה אחריות לנזקי המלחמה (נדאא’ אלוטן, 25 ביוני 2026).
• בהקשר זה, תוכנית הפיתוח של האו”ם (UNDP) והמועצה הלאומית למחקר מדעי בלבנון הבהירו כי ההערכה שלפיה הנזק הישיר למבנים בדרום לבנון עומד על כ-1.38 מיליארד דולר מתייחסת אך ורק לנזקי מבנים ויחידות דיור שנגרמו בין 2 במרץ ל-29 באפריל 2026. ההערכה אינה כוללת את הנזקים לתשתיות, למתקנים ציבוריים, לרשתות החשמל, המים והתקשורת, למגזרים הכלכליים או את ההרס שנגרם לאחר 29 באפריל 2026. לפיכך, היקף הנזק הכולל צפוי להיות גבוה משמעותית, ונתונים מעודכנים יפורסמו עם השלמת עבודות ההערכה (אלדיאר, 26 ביוני 2026).

צבא לבנון

• מפקד צבא לבנון, רודולף היכל, קיים ביקור רשמי ראשון בבריטניה, שבמהלכו נועד עם בכירי מערכת הביטחון והממשל הבריטיים. בפגישות נדונו הרחבת שיתוף הפעולה הביטחוני, התמיכה בפריסת צבא לבנון בדרום לאחר הפסקת האש, וחיזוק יכולותיו בתחומי ביטחון הגבולות והיציבות האזורית. בריטניה שבה והדגישה כי היא רואה בצבא לבנון את הגורם הלגיטימי היחיד האחראי להגנת המדינה, וציינה כי מאז 2009 השקיעה למעלה מ-180 מיליון ליש”ט בתוכניות סיוע, הכשרה ובניין כוח עבור צבא לבנון וכוחות ביטחון הפנים (נדאא’ אלוטן, 27 ביוני 2026).

יוניפי”ל

• מנהיגי איטליה וצרפת הודיען כי הן מתכוונות להשיק קואליציה שתחליף את יוניפי”ל לאחר סיום המנדט של כוח האו”ם, בתיאום עם האיחוד האירופי והאו”ם, וזאת כדי לחזק את ריבונות לבנון וכוחות הצבא שלה. נשיא לבנון, ג’וזף עון, בירך על היוזמה ואמר כי מדובר בביטוי כן של מחויבות בינלאומית לתמוך בריבונות לבנון וביציבותה”. הוא הוסיף כי לבנון מוכנה לכל נוסחה בינלאומית שתחזק את הכוחות המזוינים שלה, תשמר את השלמות הטריטוריאלי שלה ותמנע מהפיכת השטח שלה לזירה להסלמה ולמתיחות בינלאומית” (אלערביה, 26 ביוני 2026).
• דובר יוניפי״ל הדגיש כי הארגון ממשיך לסייע לצבא לבנון בפעילות לסילוק מוקשים ותחמושת שלא התפוצצה, אך הבהיר כי האחריות המבצעית בתחום נתונה בידי המרכז הלבנוני לפעולות מוקשים וצבא לבנון. לדבריו, פעילות יוניפי”ל מתמקדת במתן סיוע טכני ולוגיסטי, פתיחת ואבטחת צירי תנועה, תמיכה בפריסת צבא לבנון, אבטחת נתיבי הסיוע ההומניטרי והכשרת התנאים לחזרתם ההדרגתית של התושבים לדרום לבנון (עיתון אלדיאר, 24 ביוני 2026).
• מועצת הביטחון של האו”ם אימצה פה אחד החלטה הקוראת לחיזוק מנגנוני החקירה וההעמדה לדין בגין תקיפות נגד כוחות שמירת השלום של האו”ם. ההחלטה התקבלה על רקע העלייה במספר ההתקפות נגד כוחות האו”ם, ובהן מותם של שבעה מאנשי יוניפי”ל מאז חידוש הלחימה בדרום לבנון במרץ 2026. במסגרת ההחלטה, נקראו המדינות המארחות לחקור ולהעמיד לדין את האחראים לתקיפות, הוטל על מזכ”ל האו”ם למנות מתאם ייעודי לנושא, והודגש כי תקיפות מכוונות נגד כוחות שמירת שלום עשויות להוות פשעי מלחמה (נדאא’ אלוטן, 23 ביוני 2026).

המצב האזרחי בלבנון

• לפי נתוני הממשל הלבנוני, מאז תחילת המערכה הנוכחית ב-2 במרץ 2026, לפחות 4,247 בני אדם נהרגו ונפצעו 12,195 נוספים. 14,172 מהנפגעים הם גברים ו-2,270 נשים (אלנשרה, 28 ביוני 2026).
• במקביל ליישום הפסקת האש, נמשכה חזרתם ההדרגתית של העקורים לדרום לבנון. מספר העקורים במרכזי הקליטה ירד לכ-73.6 אלף – כמחצית ממספרם בשיא הלחימה – כאשר במחוז עכאר שבצפון לבנון ירד מספרם מכ-17 אלף לכ-13 אלף בתוך שבוע, בעוד שמספר מרכזי הקליטה באזור צומצם מ-21 לתשעה. עם זאת, למעלה מחמישים אלף עקורים עדיין שוהים בבירות ובהר הלבנון וכ-14 אלף נוספים בדרום, ובמקביל נפתחו בדרום מרכזי קליטה חדשים עבור משפחות שבתיהן נהרסו. דו”חות רשמיים הראו כי משפחות רבות ממשיכות לאמץ גישת “המתנה ומעקב”, מחשש להתחדשות הלחימה, דבר המעכב את שיבת האוכלוסייה ליישובי הדרום חרף מגמת השיפור (אלאח’באר, 25 ביוני 2026; אלנהאר, 27 ביוני 2026).

^[1] להרחבה, ראו מחקר מכון עמית מ-29 ביוני 2026: "הסכם המסגרת בין לבנון ובין ישראל: תובנות ותגובות".

מאמרים נוספים בתחום