מבט לטרור: חזבאללה ולבנון (29 ביוני-6 ביולי 2026)

מגמות מרכזיות

• הוויכוח הפוליטי בלבנון מתמקד בעתיד הסכם המסגרת עם ישראל.
• חזבאללה פועל לעיכוב יישום ההסכם, תוך הימנעות מעימות מול צה”ל ובתוך לבנון.
• איראן מתכננת להמשיך את הסיוע הכספי לחזבאללה.
• חזבאללה ממשיך להתמודד עם ביקורת מתוך העדה השיעית על מחיר המלחמה והשיקום.

עיקרים

• נשיא לבנון עון וראש הממשלה סלאם הגנו על הסכם המסגרת שהושג עם ישראל והדגישו כי זו הדרך היחידה לבסס את ריבונות המדינה ולהביא לנסיגת צה”ל מדרום המדינה. בממשלה הבהירו כי הם מקדמים הליכים נגד ישראל על ביצוע “פשעי מלחמה”.
• בכירי חזבאללה ויו”ר הפרלמנט ברי הביעו התנגדות גורפת להסכם המסגרת והזהירו כי הוא ידרדר את המדינה למלחמת אזרחים, בעודם ממשיכים להציג את הסכם ההבנות בין איראן לבין ארה”ב כבסיס לסיום המלחמה.
• צה”ל המשיך באיתור ובהשמדת אמצעי לחימה ותשתיות טרור ב”מרחב הביטחוני” בדרום לבנון ולסכל מחבלים שהיוו איום על הכוחות או ניסו להעביר אמצעי לחימה.
• חזבאללה האשים את צה”ל ב”הפרת” הסכם הפסקת האש, אך נמנע מקבלת אחריות על תקיפות חדשות. הארגון קיים הלוויות ליותר מ-200 מפקדים ופעילים שנהרגו במהלך המערכה.
• ארה”ב ומדינות המפרץ הטילו סנקציות על המערך הפיננסי של חזבאללה, ובראשו אגודת אלקרצ’ אלחסן.
• דווח שאיראן נערכת להעביר לחזבאללה סיוע של כמיליארד דולר שיוקדש בעיקר לשיקום צבאי.
• משלחות של חזבאללה ואמל השתתפו בטקס האשכבה של מנהיג איראן הקודם, עלי ח’אמנהאי, בטהראן ונועדו עם בכירים בהנהגה האיראנית. שר ההגנה הלבנוני ייצג את ארצו בטקס על אף המתיחות בין בירות לבין טהראן.
• ממשלת לבנון מקדמת תוכניות לשיקום ולהחזרת העקורים, אך קשיי תקציב, היעדר מימון והמשך חוסר הוודאות הביטחוני מעכבים את התהליך.

הסכם המסגרת בין ישראל ללבנון^[1]

הממשל הלבנוני

• ממשלת לבנון החלה בדיונים ראשונים על הסכם המסגרת שנחתם עם ישראל בוושינגטון, והציגה אותו כמסגרת מדינית המנחה את המשא ומתן ולא כהסכם מחייב מבחינה משפטית. ראש הממשלה, נואף סלאם, הדגיש כי מטרת ההסכם היא להשיג נסיגה ישראלית מלאה, פריסת צבא לבנון בדרום והחלת בלעדיות הנשק בידי המדינה, בהתאם להסכם טאא’ף, החלטה 1701 ומצע הממשלה. לדבריו, יישום ההסכם יתבצע בהדרגה באמצעות נסיגת ישראל מ”אזורי הפיילוט”, לצד קידום תוכניות ממשלתיות לשיקום הדרום ולהחזרת העקורים. במהלך הישיבה, הביעו שרי חזבאללה ואמל הסתייגויות מההליך ומתוכן ההסכם, בעוד סגן ראש הממשלה, טארק מתרי, עדכן כי לבנון ממשיכה לקדם בזירה הבינלאומית הליכים נגד ישראל בגין “פשעי מלחמה” ו”הפרות” של המשפט הבינלאומי (אלנשרה, 1 ביולי 2026; חשבון X של ראשות ממשלת לבנון, 2 ביולי 2026).

• נשיא לבנון, ג’וזף עון, הציג את ההסכם כביטוי להחלטה ריבונית של המדינה לנהל בעצמה את המשא ומתן ולהחזיר לידיה את הסמכות הבלעדית בנושאי מלחמה ושלום. לדבריו, ההסכם אינו מקנה לגיטימציה להמשך הנוכחות הישראלית, אלא נועד להבטיח את נסיגת ישראל, את פריסת צבא לבנון ואת ביסוס ריבונות המדינה. עון הדגיש כי לבנון פועלת במסלול עצמאי, נפרד מהמשא ומתן האיראני-אמריקאי, וקרא למתנגדי ההסכם להציג חלופה מעשית, תוך שהזהיר מפני הסתה למלחמת אחים או ניסיון לערער את יציבות המדינה באמצעות הרחוב. עון גם נועד עם חברי פרלמנט, אנשי ציבור ונציגי הכנסייה המארונית, שהביעו אמון במדיניותו וביכולתו של צבא לבנון להוביל את יישום ההסכם (חשבון X של נשיאות לבנון, 30 ביוני–3 ביולי 2026).
• עון גם תקף את מתנגדי ההסכם, שלדבריו אינם מציעים חלופה מעשית, בעוד שהמשך המלחמה רק מעמיק את ההרס בלבנון. הוא הדגיש כי צבא לבנון נותר מלוכד ומהווה את הערובה לשלום האזרחי, ושיבח את יו”ר הפרלמנט, נביה ברי, על תרומתו למניעת עימות פנימי. עוד חזר והבהיר כי לבנון לא תשלים עם המשך הנוכחות הישראלית בדרום וכי מדיניותו מכוונת להרחקת לבנון ממלחמות “הצירים” ומהעימותים האזוריים (אלג’דיד, 5 ביולי 2026).
• שר החוץ הלבנוני, יוסף רג’י, המשתייך למפלגת הכוחות הלבנוניים המתנגדת לחזבאללה, חיזק את הקו הרשמי של הממשלה והדגיש כי המשא ומתן שמנהלת המדינה הוא המסלול הלגיטימי היחיד להשגת נסיגה ישראלית מלאה ולהחזרת ריבונות לבנון. הוא קרא לקהילה הבינלאומית לרכז את תמיכתה במוסדות המדינה בלבד והזהיר מפני יוזמות חלופיות שיחלישו את עמדת המשא ומתן של לבנון (אתר משרד החוץ הלבנוני, 1 ביולי 2026). רג’י גם הביע אמון ביכולת הצבא להשלים בעתיד את משימת בלעדיות הנשק בידי המדינה, והדגיש כי פירוק חזבאללה מנשקו הוא צורך לבנוני פנימי בדרך להקמת מדינה ריבונית ומתפקדת (אלאח’באר, 3 ביולי 2026).
• שר התעשייה הלבנוני, ג’ו עיסא אלח’ורי, שגם משתייך לכוחות הלבנוניים, הדגיש כי בעוד שאיראן מבקשת לשמר את נשק חזבאללה כמנוף לחץ אזורי, הממשלה פועלת לרכז את כלל הסמכויות הביטחוניות בידי המדינה ולהותיר את ההחלטה על מלחמה ושלום בידי מוסדותיה בלבד. לדבריו, קיימת חפיפה בין יעדה של הממשלה להחיל את ריבונותה לבין הדרישה הישראלית לפירוק נשק חזבאללה, כאשר יישום הנספח הביטחוני להסכם מותנה בהעברת הנשק לידי המדינה ובהשלמת הנסיגה הישראלית (אלדיאר, 30 ביוני 2026).
• שר המשפטים הלבנוני, עאדל נצאר, המשתייך למפלגת הפלנגות המתנגדת לחזבאללה, הבהיר כי הסכם המסגרת קובע נסיגה ישראלית מלאה מדרום לבנון וכי לבנון לא תסכים לוותר על אף סנטימטר ולא תקבל “רצועת ביטחון” בשטחה. לטענתו, האינטרס הישראלי הוא לגרור את לבנון לעימות צבאי הרסני, בעוד שהאינטרס הלבנוני הוא שישראל תבחר בפעולה דיפלומטית באמצעות הסכם המסגרת וכך ניתן יהיה להרחיב את ריבונות המדינה על כל שטחה, מבלי להעלים אף גורם, כולל חזבאללה. נצאר גם מתח ביקורת על חזבאללה, שלדבריו רק מסבך את העמדה הלבנונית במשא ומתן הישיר כשמצד אחד הארגון תומך במשא ומתן בין ארה”ב לאיראן שמדינת לבנון אינה חלק ממנו, בעוד שמצד שני הוא מתנגד למשא ומתן שמדינת לבנון מייצגת בו את עצמה. הוא הוסיף כי על חזבאללה להסביר אם כלי הנשק שלו נועדו להגן על דרום לבנון או שמא דרום לבנון מגן על כלי הנשק האלה (לה מונד, 5 ביולי 2026).
• “מקורות” בצבא לבנון ובממשלה הכחישו כי התקבלה הודעה רשמית על הפעלת המנגנון ליישום הנסיגה מ”אזורי הפיילוט”, וציינו כי הדיונים בנושא טרם הושלמו מול ארה”ב. עוד נטען כי נספח ביטחוני סודי שצורף להסכם כולל הסדרים הנמצאים במחלוקת, ובכלל זה הכללת עיירות שאינן מוגדרות ככבושות במסגרת אזורי הניסוי – בניגוד לעמדת צבא לבנון במהלך המשא ומתן (אלערבי אלג’דיד, 29 ביוני 2026). גם ראשי הרשויות באלע’נדוריה ובאלנבטיה אלפוקא טענו כי הגדרת יישוביהם כחלק מההסדר אינה משקפת את המציאות הביטחונית, לנוכח המשך התקיפות הישראליות, ודרשו מהממשלה להבהיר את מעמדן ולהבטיח את ביטחון התושבים ואת חזרתם לבתיהם (אלדיאר, 2 ביולי 2026).
• הנשיא עון נועד עם מפקד פיקוד המרכז האמריקאי (CENTCOM), האדמירל בראד קופר, והדגיש את מחויבות המדינה לפריסת צבא לבנון לאורך הגבול ולהחלת ריבונותה בדרום. שגרירות ארה”ב בבירות הודיעה כי הצדדים פועלים להאצת יישום ההסכם, וכי וושינגטון נערכת לקיים במהלך חודש יולי סבב נוסף של שיחות בין לבנון לישראל, לאחר בחינת התקדמות יישום ההסכם והנספח הביטחוני. (חשבון X של נשיאות לבנון, 29 ביוני 2026). כמו כן, דווח כי ארה”ב ממשיכה במגעים עם ישראל במטרה להתחיל בשלב הנסיגות הראשוני, ובראשו הנסיגות מ”אזורי הפיילוט”. נמסר כי הנשיא עון עוקב מקרוב אחר המגעים, וכי צפויה לקום ועדת תיאום משולשת בהשתתפות ארה”ב, לבנון וישראל, שתפקח על יישום ההסכם (אלדיאר, 29–30 ביוני, 4 ביולי 2026).

     
מימין: עון בפגישתו עם הגנרל קופר (חשבון X של נשיאות לבנון, 20 ביוני 2026).
משמאל: קופר בביקור אצל מפקד צבא לבנון, רודולף היכל (חשבון X של צבא לבנון, 29 ביוני 2026)

• בהמשך לכך, נטען כי ביקור קופר בבירות סימן את המעבר משלב המשא ומתן לשלב יישום הסכם המסגרת. לפי הדיווח, ארה”ב פועלת להשלמת מנגנון היישום הצבאי, שבמרכזו פריסת צבא לבנון באזורים שמהם ייסוג צה”ל, תחת פיקוח צוות אמריקאי בראשות הגנרל ג’וזף קליירפילד. עוד נטען כי היישום צפוי להתחיל בתקופה הקרובה, בכפוף להשלמת היערכותו של צבא לבנון ולתיאום עם ישראל, במטרה למנוע היווצרות ואקום ביטחוני (נדאא’ אלוטן, 6 ביולי 2026).

מתנגדי ההסכם

• בכירי חזבאללה המשיכו לתקוף בחריפות את הסכם המסגרת, שאותו הגדירו כ”הסכם כניעה”, “השפלה”, “מלכודת” ו”הסכם שנולד מת”. חברי הפרלמנט מטעם חזבאללה, חסן פצ’לאללה, חוסיין ג’שי ואבראהים אלמוסוי טענו כי ההסכם מנוגד לחוקה ולהסכם טאא’ף, מעניק לישראל לגיטימציה להמשך נוכחותה בדרום ומתנה את נסיגתה בפירוק חזבאללה מנשקו. לדבריהם, ההסכם משרת את האינטרסים של ישראל וארה”ב, הופך את לבנון ל”קלף מיקוח” במשא ומתן האמריקאי-איראני ומבטל את הישגי “ההתנגדות”. לצד זאת, הדגישו כי חזבאללה אינו מכיר בהסכם, לא יאפשר את יישומו, וימשיך להישען על התמיכה האיראנית ועל המסלול המדיני בין טהראן לוושינגטון, תוך הימנעות בשלב זה מהסלמה צבאית או ממשבר פנימי, אך מבלי לוותר על זכותו להגיב בעת שיבחר (אלערבי אלג’דיד, אלדיאר, אלג’מהוריה, אתר סיעת חזבאללה, 29 ביוני–5 ביולי 2026).
• עורך אלאח’באר, אבראהים אלאמין, המקורב לצמרת חזבאללה, טען כי חשיפת הנספח הביטחוני להסכם המסגרת מוכיחה שההסכם אינו נועד להבטיח נסיגה ישראלית, אלא לכפות על לבנון את פירוק חזבאללה מנשקו וממרכיביו הארגוניים כתנאי לכל נסיגה ישראלית עתידית. לדבריו, הנספח מחייב את המדינה להקים, בפיקוח אמריקאי, כוח צבאי ייעודי בתוך צבא לבנון, אשר יוביל את פירוק חזבאללה מנשקו, בעוד שישראל מחויבת רק ל”היערכות מחדש” ולא לנסיגה מלאה מהשטחים הלבנוניים. אלאמין מתח ביקורת חריפה על הנשיא עון וראש הממשלה סלאם בטענה שהסתירו את תוכן הנספח ואת משמעותו האמיתית מהציבור ואף מהמשלחת הצבאית הלבנונית, שלדבריו הציגה במהלך המשא ומתן הסתייגויות מקצועיות שנדחו. הוא סיכם את המאמר בקביעה כי הנספח הביטחוני אינו מהווה מתווה לייצוב לבנון, אלא “מתכון למלחמת אזרחים”, משום שהוא מציב את מוסדות המדינה ואת צבא לבנון בעימות ישיר עם חזבאללה (אלאח’באר, 6 ביולי 2026).
• יו”ר הפרלמנט ומנהיג אמל, נביה ברי, המשיך להוביל את ההתנגדות הפוליטית להסכם המסגרת, אותו הגדיר כ”הסכם מלחמת אחים” הפוגע באינטרסים ובריבונות של לבנון. עם זאת, הוא הדגיש כי המאבק נגד ההסכם יתנהל במסגרת המוסדות החוקתיים בלבד, תוך התנגדות להפלת הממשלה, להסלמה ברחוב או לעימות פנימי. ברי שב והדגיש את מחויבותו לשמירת השלום האזרחי, הציב את הפגיעה בצבא לבנון ובמפקדו, הגנרל רודולף היכל, כ”קו אדום”, והזהיר מפני ניסיון להציב את הצבא בעימות עם חזבאללה. לצד זאת, קרא לתיקון מנגנוני יישום ההסכם, ובראשם מודל “אזורי הפיילוט”, והביע נכונות להגיע לפשרה רחבה בתמיכה אזורית ובינלאומית (אלאח’באר, 30 ביוני 2026; אלדיאר, 1 ביולי 2026).

• תנועת אמל טענה כי ההסכם משרת את האינטרסים של ישראל באמצעות מנגנון “אזורי הפיילוט” וניסיון להפוך את צבא לבנון לכלי אכיפה נגד “ההתנגדות”. לצד זאת, הדגישה כי צבא לבנון הוא “קו אדום”, קראה לשמור על האחדות הלאומית ולמנוע מלחמת אחים, ודרשה נסיגה ישראלית מלאה, השבת העקורים והמשך המאבק המשפטי נגד ישראל בגין “פשעי מלחמה” (אלדיאר, 3 ביולי 2026).
• “מקורות פוליטיים” העריכו כי חזבאללה ואמל השלימו עם כך שאין ביכולתם לבלום את ההסכם מבחינה פוליטית, ולכן עברו מאסטרטגיה של ניסיון להפילו למאמץ לעכב את יישומו, להעלות את מחירו הפוליטי ולהרוויח זמן עד לשינוי אפשרי במאזן הכוחות האזורי, תוך הימנעות מעימות פנימי ומהתנגשות ישירה עם מוסדות המדינה (ארם ניוז, 4 ביולי 2026). במקביל, “מקורות פוליטיים” ציינו כי הנשיא עון ויו”ר הפרלמנט ברי ממשיכים לשתף פעולה במטרה לשמור על יציבות הממשלה, למנוע הידרדרות לרחוב ולהבטיח את המשך השתתפותו של הצמד השיעי בממשלה (אלדיאר, 4 ביולי 2026).
• המופתי הג’עפרי, השיח’ אחמד קבלאן, תקף את “הסכם המסגרת” ואת הנהגת לבנון, וטען כי מדובר ב”מסמך כניעה” הפוגע בריבונות המדינה ומעניק לגיטימציה להמשך “הכיבוש הישראלי”. הוא הזהיר מפני ניסיון להפוך את צבא לבנון לכלי עימות נגד חזבאללה (“משחק של צבא בתוך צבא”), וקרא לשמר את נוסחת “הצבא, העם וההתנגדות” כבסיס לביטחון הלאומי. לדבריו, הדרישה ל”צבא אחד ונשק אחד” משרתת את האינטרסים האמריקאיים והישראליים ועלולה להוביל לקרע פנימי ולפגיעה באחדות הלאומית (אלג’מהוריה, 5 ביולי 2026).
• על רקע המתיחות בין חזבאללה לבין הנשיא עון סביב ההסכם, פרסם ערוץ אלמנאר של חזבאללה סרטון חריף נגד הנשיא הלבנוני תחת הכותרת “סיוע לאויב… השפלה ללבנון” (אלנהאר, 5 ביולי 2026).

תומכי ההסכם

• יו”ר מפלגת הכוחות הלבנוניים, סמיר ג’עג’ע, הציג את הסכם המסגרת כהזדמנות להשבת ריבונות המדינה, לסיום העימות המתמשך עם ישראל ולהחלת בלעדיות הנשק בידי המדינה. לדבריו, ההסכם משקף את מאזן הכוחות שנוצר בעקבות מדיניות חזבאללה, ומבהיר כי המשך הנוכחות הישראלית בדרום הוא תוצאה ישירה של פעילות הארגון. ג’עג’ע הוסיף כי צבא לבנון נהנה מלגיטימציה לאומית רחבה, וכי האתגר המרכזי ביישום ההסכם הוא פוליטי ולא צבאי (אלדיאר, 1 ביולי 2026; אלנהאר, 2 ביולי 2026).
• מפלגת הפלנגות הביעה תמיכה מלאה בנשיא ג’וזף עון, בממשלה ובהסכם המסגרת, והגדירה אותו כהזדמנות היסטורית להשבת ריבונות המדינה. לדבריה, ההסכם צפוי לאפשר את נסיגת ישראל, את שיקום הדרום, את פריסת צבא לבנון בכל שטח המדינה ואת ניתוקה של לבנון מהשפעת “הפרויקט האיראני” ומהנשק הבלתי חוקי. עוד תקפה המפלגה את איומי חזבאללה והאשימה אותו בניסיון לערער את סמכות המדינה (אתר הפלנגות, 1 ביולי 2026, חשבון X של נשיאות לבנון, 2 ביולי 2026).
• ארגון האופוזיציה “מפגש סיידת אלג’בל”^[2] בירך על חתימת הסכם המסגרת, וטען כי מדובר בצעד המסמן את חזרת לבנון לתפקוד כמדינה ריבונית האחראית לביטחונה ולהשבת שליטתה על כלל שטחה. הארגון קרא להעניק גיבוי מלא למדינה, לצבא לבנון ולמערכת המשפט, וטען כי האירועים האחרונים הוכיחו שצבא לבנון מסוגל לשמור על היציבות ולמנוע הידרדרות ביטחונית גם לנוכח התנגדות חזבאללה להסכם. עוד צוין בהודעה כי הסכם המסגרת מסמן נקודת מפנה פוליטית, שבה המדינה הלבנונית מחליפה את חזבאללה כגורם האמון על ביטחונה וריבונותה של לבנון (אלמרכזיה, 29 ביוני 2026).
• חברת הפרלמנט, נג’את צליבא, הביעה לאחר פגישתה עם הנשיא עון את תמיכתה במאמצים שהוא מוביל, ובמיוחד הסכם המסגרת. היא הדגישה את החשיבות של הגנה על לבנון ועל ריבונותה וציינה כי רק המדינה הלבנונית יכולה להוביל את המשא ומתן במטרה להשיב את כל השטחים הלבנוניים ולהחזיר את כל העקורים. צליבא הוסיפה כי הם מצפים להקמת מדינה שתהיה מסוגלת להוביל את השיקום ולשקם את המעמד הבינלאומי של לבנון, תוך הבטחת הביטחון והיציבות לכל הלבנונים (חשבון X של נשיאות לבנון, 2 ביולי 2026).
• במאמר פרשנות בנדאא’ אלוטן, המזוהה עם מתנגדי חזבאללה, נטען כי לבנון מתקרבת לעימות מכריע בין המדינה לבין “הפלג האיראני”, אשר עשוי לעצב מחדש את מבנה המשטר. לטענת הכותב, חזבאללה מעביר את מוקד העימות מהמאבק בישראל אל הזירה הפנימית, באמצעות הסתה נגד הנשיא עון, ראש הממשלה סלאם ותומכי הסכם המסגרת. עוד נטען כי מהלך זה עלול להצית עימות פנימי, להסיט את המדינה ממאמצי יישום ההסכם והנסיגה הישראלית, ולהעמיק את המשבר הפוליטי והכלכלי בלבנון (נדאא’ אלוטן, 6 ביולי 2026).

צבא לבנון

• צבא לבנון המשיך להציג עצמו כגורם המרכזי ביישום הסכם המסגרת, אך הדגיש כי לא ישמש כלי לעימות עם חזבאללה. “מקורות צבאיים ופוליטיים” מסרו כי הצבא דוגל בקידום בלעדיות הנשק באמצעות תהליך פוליטי הדרגתי, ומתנגד להרחבת משימותיו מעבר לפריסתו בדרום. במקביל, נהנה הצבא מגיבוי של הנשיא עון, יו”ר הפרלמנט ברי ובכירים נוספים, אשר הדגישו את הצורך לשמור על אחדותו ולמנוע מלחמת אחים. עוד צוין כי הצלחת יישום ההסכם תלויה בהסכמה פוליטית פנימית, בנסיגה ישראלית ובהמשך התיאום הביטחוני עם ארה”ב (אלערבי אלג’דיד ואלג’מהוריה, 3 ביולי 2026; אלאח’באר, 4 ביולי 2026).

הלחימה בלבנון

פעילות צה”ל

• בפעילות בתחומי “המרחב הביטחוני” בדרום לבנון, במסגרתה איתרו אמצעי לחימה, פיר תת-קרקעי ותשתיות טרור נוספות. הכוחות סיכלו מהאוויר ומהקרקע מחבלים שזוהו בתחומי “המרחב הביטחוני” ובקרבתו, בהם מחבלים חמושים שפעלו מתשתיות תת-קרקעיות ומחבלים שניסו להעביר אמצעי לחימה. כמו כן, בוצעו תקיפות נגד תשתיות חזבאללה בתחומי “המרחב הביטחוני” בתגובה להפרות הפסקת האש מצד הארגון (דובר צה”ל, 29 ביוני–6 ביולי 2026).

פעילות חזבאללה

• במהלך השבוע המשיך חזבאללה להימנע מפרסום הודעות קבלת אחריות על תקיפות נגד כוחות צה”ל, בהמשך למדיניות שבה נקט מ-20 ביוני 2026. במקום זאת, הארגון המשיך לנהל מערכה תודעתית והסברתית, במסגרתה האשים את ישראל ב”הפרות” הפסקת האש באמצעות תקיפות, הרס כפרים ופגיעה באזרחים, והדגיש כי הוא עוקב אחר “ההפרות” ושומר לעצמו את הזכות “להגן” על לבנון (ערוץ הטלגרם של זרוע ההסברה הקרבית של חזבאללה, 29 ביוני-6 ביולי 2026).

• נטען כי הנהגת חזבאללה הנחתה את פעיליה להתמקד בשלב זה בשיבוש יישום הסכם המסגרת, תוך הימנעות מעימות צבאי ישיר עם ישראל, צבא לבנון או יוניפי”ל. לפי הדיווח, הארגון פועל לצמצום נוכחותו הצבאית הגלויה באזורים הסמוכים לגבול, במקביל לשימור תשתיות המודיעין וההשפעה שלו בדרום, במטרה למנוע מהמדינה לבסס שליטה ביטחונית מלאה. עוד נטען כי מדיניות זו מתואמת עם תנועת אמל וזוכה לעידוד מצד איראן, המבקשת לשמר את חזבאללה כנכס אסטרטגי, תוך העברת מוקד העימות מהזירה הצבאית לזירה הפוליטית, המנהלית והמשפטית (ארם ניוז, 1 ביולי 2026).
• על רקע השהיית הלחימה בפועל, קיים חזבאללה במהלך השבוע האחרון הלוויות רשמיות ליותר מ-200 מפקדים ופעילים שנהרגו במערכה נגד ישראל מאז 2 במרץ 2026. כמחצית מכלל הלוויות נערכו ב-5 ביולי 2026, כולל 19 הרוגים מהעיירה ברעשית ו-17 הרוגים מהעיירה אלעבאסיה (ערוץ הטלגרם בלאע’, 29 ביוני-6 ביולי 2026).

צבא לבנון

• חבלני הצבא המשיכו בפעילות הנדסית בדרום לבנון לנטרול פצצות ותחמושת שלא התפוצצו. הצבא קרא לתושבים להימנע ממגע בחפצים חשודים (חשבון X של צבא לבנון, 4 ביולי 2026).

אתגרי חזבאללה

הביקורת בקהילה השיעית^[3]

• כתבה גדולה ביומון הצרפתי לה מונד הדגישה את העמקת המחלוקת בתוך החברה השיעית בלבנון בעקבות המערכה האחרונה נגד ישראל והסכם המסגרת. בעוד חלק מהתושבים השיעים המשיכו להביע תמיכה בחזבאללה וציינו כי ההקרבה היא מחיר הכרחי להגנת לבנון ולשימור “ההתנגדות”, הציגה הכתבה גם קולות שהטילו ספק במחיר האנושי והכלכלי של העימות, בהחלטות חזבאללה ובתלותו באיראן. מרואיינים בכתבה, בהם תומכי אמל וחזבאללה ותושבי הדרום, מתחו ביקורת על היקף ההרס, העיכוב בשיקום והיעדר הפיצויים, אף שרבים מהם המשיכו להטיל את האחריות למצב על ישראל והתנגדו לפירוק חזבאללה מנשקו כל עוד נמשך האיום הישראלי (לה מונד, 1 ביולי 2026).

פעילות בינלאומית נגד מימון חזבאללה

• משרד האוצר האמריקאי הודיע כי המרכז לסיכול מימון טרור, אשר כולל את ארה”ב ושש מדינות במפרץ הפרסי (סעודיה, מעא”מ, קטר, בחרין, כווית ועומאן), הטיל סנקציות על חמש ישויות ו-16 אישים שממלאים תפקידים מרכזיים בתשתית הפיננסית של חזבאללה. הרשימה כללה את אגודת אלקרצ’ אלחסן, שמשמשת הזרוע הפיננסית של חזבאללה, ואת בנק אלמאל שגם מהווה זרוע בנקאית מרכזית של הארגון, וכן את אבראהים עלי צ’אהר, שעומד בראש היחידה הפיננסית המרכזית של חזבאללה, ואת בכירי אלקרצ’ אלחסן (אתר משרד האוצר האמריקאי, 30 ביוני 2026).

היחסים מול סוריה

• על רקע הביקור בלבנון של שר החוץ הסורי, אסעד אלשיבאני, דווח כי חזבאללה רואה במסרי השלטון הסורי בדבר נכונות לדיאלוג עם הארגון גורם מרגיע, המפחית את החשש מפני עימות עם המשטר החדש בסוריה. צוין כי בשל כך, בחזבאללה נמנעים בשלב זה מעימות פומבי עם דמשק (אלנהאר, 3 ביולי 2026). במהלך שיחותיו של אלשיבאני עם בכירי ההנהגה הלבנונית, הבליטו הצדדים את הרחבת שיתוף הפעולה המדיני, הביטחוני והכלכלי בין המדינות, בדגש על אבטחת הגבולות ומניעת הברחות. הם גם הכריזו על הקמת הוועדה העליונה הלבנונית–סורית שתשמש המסגרת המרכזית לניהול היחסים בין המדינות (חשבון X של נשיאות לבנון וראשות ממשלת לבנון, 2 ביולי 2026).

הזירה הלבנונית ואיראן

הסיוע האיראני לחזבאללה

• דווח כי איראן נערכת להעביר לחזבאללה כמיליארד דולר באמצעות מנגנונים פיננסיים עוקפים, כאשר עיקר הכספים מיועדים לשיקום יכולותיו הצבאיות של הארגון ורק חלק קטן יותר לשיקום האוכלוסייה השיעית שנפגעה במלחמה (נדאא’ אלוטן, 1 ביולי 2026).
• בהקשר זה, דווח כי חזבאללה נערך לחדש את תשלום הפיצויים לנפגעי המלחמה באמצעות כספים איראניים שהועברו דרך עיראק, במטרה לממן תיקון בתים שניזוקו ולחדש את פעילות רשת השירותים החברתיים שלו. עם זאת, קריאת אגודת ג’האד הבינוי של חזבאללה^[4] לתושבים לתעד את הנזקים ולשמור קבלות, ללא התחייבות ללוח זמנים לפיצויים, עוררה הערכות בדבר קשיי מימון ועיכובים ביישום תוכנית השיקום (ארם ניוז, 29 ביוני 2026; אלנהאר, 29 ביוני 2026).

נוכחות לבנונית בהלוויית ח’אמנהאי

• משלחת רשמית של חזבאללה, בהם גם בני משפחה של המזכ”ל לשעבר חסן נצראללה, השתתפה בטקס האשכבה הרשמי בטהראן למנהיג, עלי ח’אמנהאי, שסוכל בתקיפה ישראלית עם תחילת המלחמה בין ארה”ב וישראל לבין איראן ב-28 בפברואר 2026 (אלמנאר, 3 ביולי 2026).

• חברי משלחת חזבאללה בהובלת חבר הפרלמנט, מחמד פניש, נועדו עם יו”ר המג’לס (הפרלמנט) האיראני, מחמד באקר קאליבאף, ושיבחו את תמיכת הרפובליקה האסלאמית בארגון. הם הוסיפו כי הם מאמינים שהמלחמה בלבנון נעצרה בזכות ההתערבות האיראנית וכי ארה”ב וישראל נדרשו ליישם את תנאי מזכר ההבנות שנחתם בין איראן לבין ארה”ב וקורא לסיום המלחמה ולנסיגה ישראלית. קאליבאף ציין כי איראן הדגישה במהלך המשא ומתן עם ארה”ב כי נושא “חזית ההתנגדות” ולבנון הוא עקרוני עבורה, וכי היא דרשה לכלול בהסכם את עצירת המלחמה נגד בעלות הברית של איראן ב”חזית ההתנגדות”. הוא הוסיף כי המאבק של חזבאללה במלחמה האחרונה הוכיח לעולם את קשרי התלות ההדדית בין פלגי “ההתנגדות” (אלמיאדין ואלג’מהוריה, 5 ביולי 2026).
• גם משלחת מטעם תנועת אמל נכחה בטקס האשכבה ונועדה עם שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ’י, שהדגיש את מחויבות איראן לנסיגה ישראלית מלבנון וקשר בין מימושה לבין המשך המשא ומתן עם ארה”ב. נציגי אמל שבו והביעו התנגדות ל”הסכם המסגרת”, שיבחו את תמיכת איראן בלבנון וב”התנגדות” והציגו את ההבנות האמריקאיות-איראניות כבסיס להסדרת הזירה הלבנונית (אלדיאר, 2–3 ביולי; אלנשרה, 3 ביולי 2026; אלג’מהוריה, 4 ביולי 2026).
• מנהיג אמל, יו”ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, שב והדגיש את מחויבותו ל”ציר ההתנגדות” וליחסים עם איראן. במסר שפרסם לקראת טקס האשכבה של ח’אמנהאי, הוא שיבח את מורשתו וקבע כי “הפצעים הפוגעים באיראן פוגעים בכל לבנוני מכובד” (אלדיאר, 2 ביולי 2026).
• על אף המתיחות בין הממשל הלבנוני לבין איראן, הגיע שר ההגנה הלבנוני, מישל מנסא, לטהראן כדי לייצג את ארצו בטקס האשכבה. הוא התקבל על ידי סגן שר ההגנה האיראני לעניינים בינלאומיים, סיד חמזה קלנדרי, ובכירים נוספים (אלנהאר, 3 ביולי 2026).

יוניפי”ל

• יוניפי”ל המשיך בפעילותו בדרום לבנון, הן בסיוע לאוכלוסייה האזרחית והן במשימותיו הביטחוניות. במסגרת זו העניק מפקד הכוח, הגנרל דיודאטו אבאניארה, ציוד רפואי לבית החולים הממשלתי בתבנין והדגיש את מחויבות הכוח לתמיכה במוסדות האזרחיים (סוכנות הידיעות הלבנונית, 1 ביולי 2026).
• במקביל, דובר יוניפי”ל מסר כי מאז חידוש הלחימה במרץ 2026, התמודד הכוח עם מגבלות גוברות על חופש תנועתו, אך המשיך לפעול בכלל עמדותיו. לצד זאת, נמשכו המגעים להקמת כוח רב-לאומי חלופי, ביוזמת צרפת ואיטליה ובתמיכה אמריקאית, במטרה לתמוך בצבא לבנון ביישום ההסדרים הביטחוניים ובהחלת ריבונות המדינה בדרום (אלשרק אלאוסט, 3 ביולי 2026).
• בהקשר זה, שר החוץ האיטלקי, אנטוניו טאיאני, הגדיר את הסכם המסגרת בין לבנון לישראל כ”צעד קדימה”, והדגיש כי איטליה, בתיאום עם צרפת, מוכנה להשתתף במשימה בינלאומית שתוקם לאחר סיום או ארגון מחדש של משימת יוניפי”ל, לצד המשך הסיוע בבניין הכוח של צבא לבנון ובשיקום מוסדות המדינה (אלמרכזיה, 29 ביוני 2026).

המצב האזרחי בלבנון

• משרד הבריאות הלבנוני עדכן כי מתחילת המערכה הנוכחית ב-2 במרץ 2026, נהרגו 4,304 בני אדם ונפצעו 12,203 נוספים (אלנשרה, 5 ביולי 2026).
• הכפרים הנוצריים הסמוכים לגבול בדרום לבנון, ובראשם דבל, עין אבל ורמיש, המשיכו להתמודד עם מציאות הומניטרית וביטחונית קשה למרות הפסקת האש וההיערכות ליישום הסכם המסגרת. דווח כי התושבים “סובלים” מהמשך הנוכחות הצבאית הישראלית, כאשר חלקם תלויים בסיוע הומניטרי לצורך קיום בסיסי. במקביל, נשמעו דרישות להגברת נוכחות צבא לבנון באזור, לצד ביקורת על היעדר מעורבות מספקת של המדינה. התושבים הביעו חשש כי המשך קישור הנסיגה הישראלית לפירוק חזבאללה מנשקו עלול לעכב את שיקומם ואת חזרתם לשגרת חיים לאורך זמן (אלשרק אלאוסט, 3 ביולי 2026).

משבר העקורים והשיקום

• ממשלת לבנון המשיכה לקדם את תוכנית השיקום, הכוללת מיפוי נזקים, פינוי הריסות, שיקום תשתיות, צמצום מרכזי הקליטה ומתן פתרונות דיור זמניים למשפחות שטרם שבו לבתיהן. במקביל, הושלם פינוי מוקדי קליטה בלתי מוסדרים בבירות, כחלק מיישום תוכנית השבת העקורים (סוכנות הידיעות הלבנונית, 1 ביולי 2026).
• בהמשך לכך, שרת העניינים החברתיים בממשלת לבנון, חנין אלסיד, הציגה במהלך ביקורה במחוז צור את עיקרי תוכנית הממשלה לשיקום הדרום ולטיפול במשבר העקורים. לדבריה, כ-400 אלף עקורים כבר שבו לבתיהם, אך רבים נוספים עדיין אינם יכולים לחזור בשל היקף ההרס והמשך המצב הביטחוני השברירי (אלדיאר, 4 ביולי 2026). לפי נתוני ארגון ההגירה של האו”ם (IOM), יותר מ-646 אלף עקורים שבו לבתיהם מאז כניסת הפסקת האש לתוקף, אך כ-500 אלף בני אדם עדיין עקורים, בעיקר בשל המשך הנוכחות הישראלית והיעדר לוח זמנים לנסיגה (אלשרק אלאוסט, 3 ביולי 2026).
• למרות מאמצי הממשל הלבנוני, דווח על עיכובים בתהליך השיקום. ברובע אלצ’אחיה אלג’נוביה בבירות טרם הועבר המימון הדרוש לטיפול בעשרות מבנים מסוכנים, אף שהושלמו סקרי הנזקים ונמשכות עבודות פינוי ההריסות. גורמים מקצועיים הזהירו כי המשך העיכובים מסכן את התושבים וממחיש את הפער בין הצהרות הממשלה לבין קצב הביצוע בפועל (אלאח’באר, 2 ביולי 2026).
• בהקשר זה, מחקרים שפורסמו בלבנון הצביעו על כשל מתמשך של המדינה בניהול משבר העקורים. רק כ-15 אחוז מהעקורים הסתמכו על מרכזי הקליטה הרשמיים, בעוד שכ-85 אחוז מצאו פתרונות עצמאיים, דבר המשקף אובדן אמון במנגנוני המדינה. החוקרים קראו לאמץ מודל חדש המבוסס על סיוע בקהילה, הסדרת שוק השכירות וחיזוק הרשויות המקומיות (אלאח’באר, 3 ביולי 2026).
• דו”ח של הוועדה הכלכלית והחברתית של האו”ם למערב אסיה (ESCWA) קבע כי המלחמה הביאה לעקירת כעשרים אחוז מאוכלוסיית לבנון, ובהם כ-140 אלף קשישים, הסובלים מפגיעה בשירותי הבריאות, הרווחה והביטחון הכלכלי. הדו”ח קרא לגיבוש מענה ייעודי לאוכלוסייה המבוגרת במסגרת תוכניות השיקום (דו”ח ESCWA ,29 ביוני 2026).

^[1] להרחבה, ראו מחקר מכון עמית מ-29 ביוני 2026: "הסכם המסגרת בין לבנון לבין ישראל: תובנות ותגובות".
^[2] "מפגש סיידת אלג'בל" הוא מסגרת פוליטית-אזרחית לבנונית, שנוסדה בשנת 2001. מדובר באחד מגופי האופוזיציה הוותיקים והעקביים ביותר לאיראן ולחזבאללה.
^[3] להרחבה, ראו מחקר של מכון עמית מ-14 ביוני 2026: "סימנים להתגברות הביקורת נגד חזבאללה מתוך העדה השיעית בלבנון".
^[4] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מ-12 ביוני 2019: "אגודת ג’האד הבינוי בלבנון: מוסד חברתי של חזבאללה העוסק בבנייה ושיקום, ובפרויקטים חברתיים מגוונים בקרב בני העדה השיעית, ומהווה מרכיב חשוב בתשתית האזרחית של חזבאללה".

מאמרים נוספים בתחום