מבט לטרור: חזבאללה ולבנון (26-20 בינואר 2026)

עיקרים

• צה”ל המשיך בתקיפות נגד יעדי חזבאללה בדרום לבנון ובאלבקעא לאכיפת הסכם הפסקת האש מנובמבר 2024 ולמניעת התעצמות מחודשת של הארגון. בין השאר, בוצעו תקיפות בדרום לבנון ובאלבקעא נגד מעברים בגבול לבנון-סוריה ששימשו להברחת אמצעי לחימה לחזבאללה, נגד מחסני אמצעי לחימה ונגד מתקן של כוח רצ’ואן. כמו כן, סוכלו ארבעה פעילי חזבאללה, בהם ראש רשת הברחות אמצעי לחימה.
• בחזבאללה המשיכו להדגיש את נרטיב העמידה וההקרבה בעימות עם ישראל וארה״ב ואת “הלגיטימציה” הדתית והאידיאולוגית של נשק “ההתנגדות” וקראו למדינה לפעול לשחרור האסירים הלבנונים שמוחזקים בידי ישראל.
• נמשך חוסר הוודאות סביב עתיד מנגנון הפיקוח על יישום הסכם הפסקת האש: בצל דיווחים על ניסיונות של ארה”ב וישראל להעביר את ההתמקדות למישור המדיני עם שיחות ישירות בין ישראל לבין לבנון ואף לקיים את המפגשים בבסיס אמריקאי במיאמי. בממשל הלבנוני הבהירו כי אינם מוכנים לשינויים כלשהם. ראש המשלחת האזרחית של לבנון לשיחות אמר כי אם יקבל מנדט מההנהגה הלבנונית לקיים שיחות מדיניות עם ישראל, הוא רוצה שהן תתנהלנה בתל אביב.
• נטען כי מתקיימים מגעים מול חזבאללה לגיבוש פשרה בנושא פירוז הנשק מצפון לליטאני, על אף שבארגון המשיכו להבהיר כי הם מתנגדים לכל לחץ שיביא לפירוק הנשק או לצמצומו.
• רשויות המשפט בלבנון פתחו בהליכים נגד תומכי חזבאללה על ביזוי הנשיא עון על רקע התגברות הביקורת מצד הארגון וטענות כי הממסד הלבנוני פועל לפגוע בקהילה השיעית.
• דווח שקטר הביעה נכונות לבנות מחדש שלושה כפרים הרוסים בדרום לבנון בפיקוח של חברה אמריקאית.

המתיחות בין ישראל לחזבאללה

פעילות צה”ל

• בשבוע האחרון, המשיך צה”ל בתקיפות נגד יעדי חזבאללה במסגרת הפעילות לאכיפת הסכם הפסקת האש מנובמבר 2024 ומניעת התעצמות מחודשת של חזבאללה. בין השאר, הותקפו ארבעה מעברים בגבול סוריה-לבנון ששימשו להברחת אמצעי לחימה עבור חזבאללה, וכן מחסני אמצעי לחימה מעל ומתחת לקרקע, מבנה במחנה של כוח רצ’ואן ותשתיות טרור נוספות בדרום לבנון ובאלבקעא. בנוסף, סוכלו ארבעה פעילי חזבאללה, בהם איש קשר בכפר יאנוח, ראש רשת של הברחות אמצעי לחימה ומפקד בתחום הארטילריה (דובר צה”ל, 26-20 בינואר 2026). משרד הבריאות הלבנוני דיווח על ארבעה הרוגים ו-26 פצועים בתקיפות צה”ל (אלנשרה, 26-20 בינואר 2026).

חזבאללה

• מזכ”ל חזבאללה, שיח’ נעים קאסם, שיבח במסר לרגל “יום הלוחם הפצוע” את עמידת הארגון מול מה שהגדיר כעימות בהובלת ארה”ב וישראל, וטען כי לוחמי “ההתנגדות” בלמו את התקדמות צה”ל בדרום לבנון וסיכלו את תכניות “המזרח התיכון החדש”. קאסם הדגיש את המשוואה של “ניצחון באמצעות עמידה והקרבה” וחיזק את הלגיטימציה הדתית והאידאולוגית של המאבק. הוא גם הציג את הפצועים וההרוגים כסמל להתמדה, חוסן והמשך הדרך של “ציר ההתנגדות” (סוכנות הידיעות הלבנונית, 24 בינואר 2026).
• בהודעה נוספת שפרסם קאסם לאסירים הלבנונים שמוחזקים בישראל ולבני משפחותיהם, הוא הדגיש כי נושא זה נמצא בעדיפות עליונה. לדבריו, שחרור האסירים הוא “חלק מהריבונות ומהשחרור”, וכי המצב לא יתייצב כל עוד לא ישוחררו כל האסירים וייחשף גורל הנעדרים. הוא האשים כי המדינה הלבנונית לא שמה את הנושא בראש סדר העדיפויות ודרש כי המדינה תפעיל לחץ בכל האמצעים וכי המדינות המפקחות על הפסקת האש יפעלו ברצינות לשחרור האסירים. קאסם גם שב על האמירה כי “ההתנגדות היא הבחירה שלנו” והבהיר כי גם מות קדושים ושבי הם צעדים בדרך ל”ניצחון” (אלמנאר, 25 בינואר 2026).
• סיעת חזבאללה בפרלמנט הדגישה כי “התוקפנות” הישראלית ו”הפרת” הריבונות, מחייבות את הצבת “ההתנגדות” והמשוואה “הצבא–העם–ההתנגדות” כבסיס הכוח הלאומי. הסיעה דחתה כל הסתמכות על גורמים חיצוניים או פגיעה במעמד נשק “ההתנגדות” וקראה לאחדות פנימית, להימנעות מהסתה ולחיזוק אחריות המדינה בהגנה, בשיקום ובמתן שירותים לאזרחים, תוך דרישה מהממשלה להציב את הפסקת “ההפרות” הישראליות ויישום תוכניות השיקום בראש סדר העדיפויות (אתר סיעת חזבאללה, 22 בינואר 2026).
• “מקורות ביטחוניים לבנוניים” מסרו כי חזבאללה החל בשבועות האחרונים לארגן מחדש את פריסתו בדרום לבנון במודל של “טביעת רגל מצומצמת וביצור מוגבר”. במסגרת זאת, הארגון עבר מפריסה גלויה למבנה שכבתי ומבוזר, המבוסס על מאחזים קטנים וניתנים להחלפה, תאי פעולה מצומצמים והעברות נשק ביחידות קטנות ובעלות ערך גבוה, במטרה לצמצם חשיפה ולשמר יכולות. לפי “המקורות”, מדובר ב”נסיגה טקטית בתוך אותה גיאוגרפיה” שנועדה להימנע ממטרות קבועות ולשמר אלמנט הפתעה, אך גם יוצרת מציאות של חיכוך מתמשך ו”אזור אפור” של מתיחות מתמדת, המגבירה את הסיכון להסלמה לא מתוכננת ומעידה על מעבר הדרום לשלב ביטחוני חדש של התשה ועמימות (ארם ניוז, 23 בינואר 2026).

ממשל לבנון

• חוסר הוודאות נמשך סביב עתידו של מנגנון הפיקוח על יישום הסכם הפסקת האש, כאשר עדיין לא ברור אם ומתי תתקיים הפגישה הבאה שלו. בצל דיווחים על ניסיונות של ארה”ב וישראל להעביר את ההתמקדות למישור המדיני עם שיחות ישירות בין ישראל לבין לבנון ללא מעורבות של גורמים חיצוניים מלבד ארה”ב, בממשל הלבנוני הבהירו כי אינם מוכנים לשינויים כלשהם. להלן הדיווחים וההתבטאויות הבולטים:
  • “בכיר לבנוני” מסר כי השהיית כינוס מנגנון הפיקוח על הסכם הפסקת האש נובעת מניסיונות לשנות את הרכבו ולהגבילו לנציגים אזרחיים בלבד, תוך דחיקת הגורמים הצבאיים, ובמיוחד על רקע מהלך ישראלי שנועד להוציא את צרפת מהוועדה. לדבריו, חרף הביקורת על תפקוד המנגנון, בלבנון מחויבים להמשך פעילותו כגוף לניטור הסכם הפסקת האש ומזהירים כי לפגיעה בו עלולות להיות השלכות חמורות. הוא הוסיף כי ארה”ב דוחפת יותר מכל גורם אחר להמשך פעולתו, אך הדגיש את הצורך לשפר את ביצועיו, ובראש ובראשונה בהפעלת לחץ אפקטיבי על ישראל להפסקת התקיפות ועמידה בהתחייבויותיה (אלג’מהוריה, 20 בינואר 2026).
  • “מקור המקורב לדרגים ממשלתיים בכירים בלבנון” טען כי גוברת ההערכה שישראל דוחפת למעבר למשא ומתן מדיני ישיר עם לבנון, ללא תיווך, באמצעות מפגשים בין נציגים רשמיים במדינה שלישית – ככל הנראה בקפריסין. לפי הדיווח, ישראל מנצלת את השהיית כינוס הוועדה כדי לקדם מסגרת מדינית חדשה ותנאים מחמירים יותר כלפי לבנון (אלאנבאא’, 25 בינואר 2026).
  • ביומון אלאח’באר, המזוהה עם חזבאללה, נטען כי הממשל האמריקאי הציע כי הפגישה הבאה של מנגנון הפיקוח על הפסקת האש תתקיים בבסיס צבאי במיאמי, וישתתפו בה רק נציגים של ארה”ב, ישראל ולבנון. עם זאת, “מקורות רשמיים” הדגישו כי הנשיא ג’וזף עון דחה את הבקשה והתעקש כי היא תתקיים במטה יוניפי”ל באלנאקורה, עם כל המשתתפים. עוד צוין כי עון סירב גם ליוזמת ראש הממשלה, נואף סלאם, להעלות את רמת הייצוג האזרחי, והבהיר כי מינוי נציגי לבנון במנגנון הוא סמכות נשיאותית בלעדית, וכי השגריר סיימון כרם פועל כשליחו הישיר ובמעמד העולה על כל דרג ממשלתי אחר (אלאח’באר, 26 בינואר 2026).
  • ראש ממשלת לבנון, נואף סלאם, דחה את הפרסומים על כוונה אמריקאית לבטל את מנגנון הפיקוח וטען כי אף אחד לא עדכן אותו על כך. בהתייחסו לאפשרות שלבנון תתעמת עם הממשל האמריקאי אם יהיה ניסיון להוציא את צרפת ממנגנון הפיקוח, הוא הדגיש כי הם לא נמצאים בעימות מול ארה”ב וכי היא שותפה מרכזית של לבנון והיא לא התייחסה לאפשרות של בידוד צרפת מהשיחות (אלנהאר, 26 בינואר 2026).
  • יו”ר הפרלמנט, נביה ברי, הדגיש כי לבנון מחויבת באופן מלא להסכם הפסקת הלחימה ולוועדת המנגנון, ודחה טענות על כניעה או ויתור לישראל. לדבריו, הוועדה היא חלק בלתי נפרד מההסכם ותפקידה לפקח על יישומו, אולם ישראל פועלת לערער את מעמדה למרות כשליה, במטרה לפגוע במסגרת שמגבילה את חופש פעולתה ומציבה בלימה לתוקפנותה (אלג’מהוריה, 26 בינואר 2026).
  • ראש המשלחת האזרחית של לבנון לשיחות, השגריר סיימון כרם, מסר כי ההערכה היא כי הפגישה הבאה תתקיים ב-25 בפברואר 2026, אולם הדגיש כי עדיין לא מדובר בתאריך סופי. לדבריו, גם לא ברור עדיין אם בפגישה ישתתפו נציגים אזרחיים או שהיא תהיה מוגבלת רק לאנשי צבא. כרם מתח ביקורת על חזבאללה שלדבריו מעניק לישראל סיבה נוספת להמשיך בתקיפות כשבכירי הארגון מדברים על בנייה מחדש של היכולות. הוא הבהיר כי לבנון עדיין לא קיבלה הודעה רשמית על כוונה לפתוח במשא ומתן מדיני עם ישראל, אך הוסיף כי אם הוא יקבל מנדט מהנשיא עון, מראש הממשלה סלאם ומיו”ר הפרלמנט ברי, הוא מוכן לקיים את השיחות “לא באלנאקורה, אלא בתל אביב”. עוד אמר כרם כי יש לו קשר ישיר עם המשלחת הישראלית וכי הנציג הישראלי במנגנון הפיקוח מסר לו כי הממונה עליו ישתתף בפגישה הבאה שתתקיים (Lebanon Debate, 26 בינואר 2026).
• ראש ממשלת לבנון, נואף סלאם, הצהיר בפורום הכלכלי בדאבוס על מחויבות ממשלתו לשיקום המדינה, לקידום רפורמות ולהחזרת שליטת המדינה על כלל שטחה, וציין כי לראשונה מאז 1969 מפעילה לבנון שליטה מבצעית מלאה באזור שמדרום לנהר הליטאני, למעט נקודות שנותרו תחת שליטה ישראלית (Lebanon 24, 20 בינואר 2026; חשבון X של ראש ממשלת לבנון, 22 בינואר 2026).
• סלאם גם נפגש בפריז עם נשיא צרפת, עמנואל מקרון, ודן עמו בהכנות לוועידה הבינלאומית לתמיכה בצבא לבנון וכוחות הביטחון שאמורה להתכנס ב-5 במרץ 2026. סלאם הדגיש את מחויבות ממשלתו להשלמת פירוק הנשק בכל שטח לבנון בהתאם לתוכנית הצבא. מקרון הביע תמיכה ברפורמות הכלכליות, בקידום הסכם עם קרן המטבע ובהמשך מעורבות צרפתית בביטחון לבנון, לרבות בסוגיית עתיד יוניפי”ל (חשבון X של ראש ממשלת לבנון, 23 בינואר 2026).

     
מימין: פגישת סלאם ומקרון בפריז (חשבון X של נואף סלאם, 23 בינואר 2026). משמאל: קריקטורה המציגה באירוניה את מקרון אומר לסלאם כי הוא “השלום” היחיד במזרח התיכון, באמצעות משחק מילים עם שמו, ומבליטה את הפער בין השיח הדיפלומטי האופטימי לבין מציאות אזורית רוויית סכסוכים והסלמה (אלג’מהוריה, 24 בינואר 2026)

• שר החוץ, יוסף רג’י, נפגש עם משלחת מאיגוד עיריות אלערקוב שדנה בסוגיית חוות שבעא והדגישה את זהותן הלבנונית ואת הצורך בטיפול בלעדי של המדינה בנושא, לרבות מגעים עם סוריה והאו”ם ומניעת ניצול פוליטי של הסוגיה. רג’י אישר כי החוות הן חלק בלתי נפרד מלבנון וכי משרד החוץ מציב את התיק בראש סדר העדיפויות, ופועל בערוצים דיפלומטיים ועל בסיס המשפט הבינלאומי והמסמכים הקיימים להוכחת ריבונות לבנון, תוך התחייבות שלא לוותר על אף חלק מהשטח (אתר Lebanon Files, 23 בינואר 2026).

צבא לבנון

• משלחת צבאית לבנונית יצאה לסבב פגישות עם ראשי פיקוד המרכז של צבא ארה”ב (CENTCOM) כהכנה לביקורו בוושינגטון של מפקד הצבא, רודולף היכל, שמתוכנן להתקיים ב-4 בפברואר 2026, וזאת לקראת ועידת התמיכה בצבא לבנון שאמורה להתקיים בפריז במרץ 2026. לפי הדיווח, היכל צפוי להציג בוושינגטון חזון מעשי להמשך פירוק נשק חזבאללה מצפון לנהר הליטאני (אלג’דיד, 24 בינואר 2026).
• ועדת הפיקוח העליונה לתוכנית הסיוע להגנת הגבולות היבשתיים התכנסה במטה הפיקוד של צבא לבנון בהשתתפות מפקד הצבא היכל ושגרירי ארה”ב, בריטניה וקנדה. במפגש הוצגו שלבי יישום התוכנית והצעדים הבאים לחיזוק יחידות אבטחת הגבולות הצפוניים והמזרחיים ולמאבק בהברחות ובהסתננות על רקע האתגרים הביטחוניים הנוכחיים. השגרירים שיבחו את מקצועיות הצבא והדגישו את חשיבות המשך התמיכה הבינלאומית (חשבון X של צבא לבנון, 21 בינואר 2026).

סוגיית פירוק נשק חזבאללה

ההיערכות לפירוק הנשק מצפון לליטאני^[1]

• לפי “מקורות”, מתנהלים מגעים לגיבוש פשרה עם חזבאללה סביב סוגיית פירוק הנשק מצפון לליטאני, שבמרכזה מתווה מדורג: החרמת נשק באזורים הסמוכים לנהר ודחיית הטיפול בעומק השטח לשלב מאוחר יותר, לצד בחינת הקפאת עבודת מנגנון הפיקוח על הפסקת האש ואפשרות למעבר למסגרת משא ומתן חדשה, לרבות חידוש הדיון ביוזמה הבריטית ל”הכלת נשק” בהשראת מודל פירוק הנשק של הצבא האירי הרפובליקני (IRA) בצפון אירלנד. “המקורות” ציינו כי חזבאללה מעלה את רף עמדותיו במטרה לקדם את נוסחת “הכלת” הנשק בצפון והעברתו ל”פיקדון” בידי צבא לבנון, תוך גרירת ההכרעה לשיח ממושך על אסטרטגיית הביטחון הלאומית כדי לקנות זמן עד לשינוי אפשרי במאזן האזורי, במיוחד בזירה האיראנית. מנגד, ישראל, בגיבוי ממשל טראמפ, פועלת לנצל את חלון ההזדמנויות הנוכחי כדי לכפות הסדר מהיר, והערכות מדברות כי כישלון בהגעה להבנות עלול להוביל להחרפת הלחץ הצבאי ואף לעימות רחב היקף שנועד לשמש כ”מהלך מכריע” מול חזבאללה (אלג’מהוריה, 24 בינואר 2026, אלג’רידה, 20 בינואר 2026).
• בתוך כך, “מקור פוליטי לבנוני” מסר כי אסטרטגיית משיכת הזמן של חזבאללה סביב סוגיית פירוק הנשק מעוררת דאגה בישראל הסבורה כי הזמן פועל לרעתה. לדבריו, לא צפויות בשלב זה התפתחויות מהותיות בלבנון, והסטטוס קוו עשוי להתערער רק בעקבות תקיפה באיראן, או הבנות אמריקאיות-איראניות, התלויות בנשיא טראמפ. עוד ציין כי הקפאת עבודת מנגנון התיאום נובעת מניסיונות ישראל, בגיבוי אמריקאי, לקדם הבנות ביטחוניות המבוססות על אזורי חיץ, בעוד וושינגטון נמנעת מלהתחייב לערבויות הקשורות לשמירה על הריבונות הלבנונית (אלג’מהוריה, 21 בינואר 2026).

עמדת חזבאללה

• סגן יו”ר המועצה הפוליטית של חזבאללה, מחמוד קמאטי, הצהיר לאחר פגישתו עם הנהגת המפלגה הסוציאל-לאומנית הסורית^[2] כי סוגיית נשק הארגון כפופה ל”קו אדום” שאינו נתון למשא ומתן, וכי לא ייעשה כל ויתור נוסף מעבר למחויבויות שיושמו מדרום לנהר הליטאני במסגרת הפסקת האש. לדבריו, חזבאללה דוחה כל לחץ אמריקאי או ישראלי לפירוק או צמצום הנשק, רואה בו מקור לגיטימציה לאומית והשלמה לתפקיד צבא לבנון בהגנה על המדינה, ומתנה כל דיון עתידי בהסדרים ביטחוניים בנסיגה ישראלית מלאה, יישום החלטה 1701 ושמירה על ריבונות לבנון. הוא הדגיש כי הארגון יתמוך ביציבות פנימית ובשיקום, אך לא יקבל מהלכים שיערערו את מעמד “נשק ההתנגדות” או יציגו אותו כנתון לפשרה (אלדיאר, 20 בינואר 2026).
• “מקורות המקורבים לצמד השיעי” (חזבאללה ואמל) מסרו כי עמדות חזבאללה אינן מופנות נגד המדינה הלבנונית אלא כלפי המדינות הערבות להסכם הפסקת האש, ובראשן ארה”ב וצרפת, שלטענתם לא הפעילו לחץ אפקטיבי על ישראל לעמידה בהתחייבויותיה ואף פעלו באופן שפגע בעמדת לבנון. לדבריהם, ישיבת הממשלה הקרובה תהיה מכרעת נוכח קידום הדיאלוג על אסטרטגיית הביטחון הלאומי, הנתמכת בידי חזבאללה כמסגרת מוסדית לטיפול בסוגיית הנשק במסגרת ריבונות המדינה ולא באמצעות תכתיבים חיצוניים (אלדיאר, 21 בינואר 2026).

מתיחות גוברת בין חזבאללה לבין הנהגת המדינה

• בימים האחרונים המשיכה להתעצם הביקורת של בכירים בחזבאללה ושל גורמים דתיים ופוליטיים מהמחנה השיעי כלפי הממסד הלבנוני, בטענה לאוזלת יד, לשחיקה בריבונות ולמהלכים הנתפסים כהכשרת הקרקע ללחצים חיצוניים ולפגיעה במעמד “ההתנגדות” ובקהילה השיעית:
  • חבר הפרלמנט מטעם חזבאללה, איהאב חמאדה, הזהיר כי הרטוריקה המסלימה נגד חזבאללה מהווה, לדבריו, הכנה לצעדים מעשיים ביחסים עם ישראל, והדגיש כי הארגון מחויב לשימור הקשר עם נשיא לבנון ולריבונות המדינה. חמאדה טען כי לבנון עמדה בהתחייבויות הסכם הפסקת האש בעוד שישראל ממשיכה ב”הפרות” ובוחנת אפשרות להרחבת שליטתה, והבהיר כי כל דיון בנשק או בשלב שמעבר לדרום הליטאני מותנה בנסיגה, שיקום והחזרת “שבויים”. הוא שלל משא ומתן ישיר עם ישראל, והדגיש את תפקיד צבא לבנון כגורם ערב ופטריוטי, תוך שמירה על עמדה מתואמת בין חזבאללה ליו”ר הפרלמנט, נביה ברי (Lebanon Debate, 20 בינואר 2026).
  • המופתי השיח’ אחמד קבלאן האשים בדרשת יום שישי את המדינה הלבנונית בנטישת הדרום, אלבקעא ואלצ’אחיה אלג’נוביה וטען כי מתקיים, לדבריו, מהלך שיטתי להחלשת הקהילה השיעית ואף לפגיעה בה, בגיבוי או באדישות של הממסד. הוא ביקר בחריפות את הדרישות למונופול נשק בידי המדינה מצפון לליטאני, וטען כי מהלכים אלה משרתים “פרויקט אמריקאי-ציוני” שמטרתו לנטרל את גורמי הכוח של לבנון ולהותירה חשופה. קבלאן הדגיש את תפקיד המדינה בהגנה בפועל על אזרחיה ועל ריבונותה, והזהיר מפני המשך שתיקה רשמית נוכח מה שהגדיר כמלחמה מתמשכת נגד הקהילה השיעית והאזורים בהם היא מתגוררת (סוכנות הידיעות הלבנונית, 23 בינואר 2026).

• על רקע זה, במרכז בירות נערכה הפגנה מצומצמת אך חריגה, במהלכה הונפו שלטים ביקורתיים כלפי הנשיא ג’וזף עון. המפגינים קשרו בין המחלוקת הפנימית לבין ההסלמה הביטחונית מול ישראל, באמצעות מסרים חזותיים שכללו תמונות של צווי פינוי ואיומים ישראליים. צוין כי הופעת השלטים בלב עיר הבירה, בעיתוי רגיש של דיון ציבורי על ריבונות ואסטרטגיית ביטחון, נתפסת על ידי משקיפים כאיתות לעליית רף העימות הפוליטי ולמעברו גם למרחב הציבורי (Lebanon Debate, 21 בינואר 2026).

• בהמשך לכך, דווח כי רשויות המשפט הלבנוניות החלו בהליכים נגד מעורבים בהטחת עלבונות בנשיא עון, וזאת לאחר שתומכי חזבאללה השיקו קמפיין נגד הנשיא ברשתות החברתיות על רקע עמדותיו בנושא מונופול המדינה על הנשק ולנוכח המשך התקיפות הישראליות. “מקורות” ציינו כי האמירות מהוות התקפה נגד הנשיא וכוללות שפה פוגענית והאשמות שמצדיקות חקירה משפטית, גם אם לשכת הנשיאות עצמה לא הגישה תלונה (צות בירות אינטרנשיונל, 23 בינואר 2026).
• “מקורות ביטחוניים” טענו כי המתח בין הנשיא ג’וזף עון לבין חזבאללה הפך לעימות עקרוני על שאלת הריבונות והשליטה במדינה, ובראשה סוגיית הנשק מצפון לנהר הליטאני. בלשכת הנשיאות העריכו כי מדיניות הפיוס מצד עון לא שינתה את דפוסי פעולת הארגון וכי הוא שולל מהמדינה מונופול על קבלת החלטות בנושאי מלחמה ושלום. קריאתו של עון לפירוק הנשק נתפסה בארגון כאתגר פוליטי ישיר, והובילה להקשחת רטוריקה ולהקפאת ערוצי התיאום, מתוך ניסיון לבלום כל מהלך שיחזק את סמכות המדינה. “גורמים בלשכת הנשיאות” הבהירו כי הם רואים בפעילות מצפון הליטאני “מבחן ריבונות מכריע”: מצב של החזרת הסמכות הבלעדית למוסדות החוקתיים, או המשך מציאות של מדינה פורמלית לצד כוח חמוש המטיל וטו אסטרטגי על סדר היום הלאומי (ארם ניוז, 22 בינואר 2026).
• יו”ר הפרלמנט ומנהיג אמל, נביה ברי, אמר לאחר פגישתו עם הנשיא עון כי יחסיהם “מצוינים כתמיד”, על רקע המתיחות בין חזבאללה לבין הנשיא. השניים דנו בהמשך התקיפות הישראליות בדרום ובמזרח לבנון, במאמצים לסייע לתושבי כפרי הגבול שנפגעו לשוב לבתיהם, ובסוגיית הבחירות לפרלמנט. נמסר כי עון וברי סיכמו לפעול להפחתת המתיחות בין חזבאללה לבין הנשיא ולשיקום ערוצי התקשורת עם הארגון, ואף צפויים מגעים בין יועץ הנשיא לנציגי חזבאללה במסגרת מאמצי הרגעה (MTV, אללואא’, 23 בינואר 2026, אלג’מהוריה, 24 בינואר 2026). בהמשך לכך, דווח כי לאחר שהנשיא עון הדגיש את המחויבות למונופול המדינה על הנשק בריאיון טלוויזיוני, אמירות שעוררו את כעס חזבאללה, התקשר אליו ברי כדי לברך אותו וציין כי הוא מקבל “ציון עשר” (אסאס מדיה, 26 בינואר 2026).

• בהקשר זה, ביומון אלאח’באר, המזוהה עם חזבאללה, נטען כי ביקורו הדחוף של ברי בארמון הנשיאות נועד לבלום הסלמה ולמנוע קרע גלוי בין עון לבין חזבאללה. לפי העיתון, המתיחות חורגת מעימות נקודתי והפכה למשבר אמון רחב בין הנשיא לבין מחנה “ההתנגדות” והציבור השיעי במדינה. נאומיו האחרונים של עון נתפסו כביטוי להשתלבות בקו מדיני-ביטחוני הנתפס כעוין ל”התנגדות” ולסביבתה, כאשר יש תחושה גוברת בציבור השיעי כי המדינה פועלת נגדם במסווה של ריבונות, וכי עון מנסה כעת לצמצם את הנזק התודעתי שנגרם לו באמצעות מחוות (אלאח’באר, 24 בינואר 2026).

מתנגדי חזבאללה

• מפלגת הפלנגות הנוצרית גינתה בחריפות את הצהרות בכירי חזבאללה, ובראשם המזכ”ל נעים קאסם, השוללות את מונופול הנשק של המדינה מצפון לליטאני ומאיימות במלחמת אזרחים, והגדירה אותן כהפרה של הסכם הפסקת האש, מרד בסמכות הלגיטימית ופגיעה בחוקה ובהחלטות הבינלאומיות. לשכת המפלגה הדגישה כי מונופול הנשק בידי המדינה הוא חובה לאומית וחוקתית שאין להתפשר בעניינה, וקראה להאיץ את יישומו בכלל שטח לבנון, במיוחד לקראת הבחירות, כדי להבטיח חופש הצבעה והליך דמוקרטי תקין באזורים שבשליטת חזבאללה (אתר אלמרכזיה, 21 בינואר 2026).

יחסי חזבאללה ואיראן

• סיעת חזבאללה בפרלמנט הלבנוני האשימה את ארה”ב במדיניות הגמונית המאיימת על ריבונות מדינות האזור ושיבחה את עמידת איראן ומנהיגה עלי ח’אמנהאי, מול הלחץ האמריקאי-ישראלי (אתר סיעת חזבאללה, 22 בינואר 2026).
• עצרת סולידריות עם איראן התקיימה בבירות בהשתתפות גורמים פוליטיים, דתיים וחברתיים. סגן יו”ר המועצה הפוליטית של חזבאללה, מחמוד קמאטי, אמר כי איראן מהווה חוד החנית במאבק ב”הגמוניה האמריקאית” וכי היא נפגעת בשל תמיכתה בסוגיות הנתפסות כצודקות ובראשן הסוגיה הפלסטינית. קמאטי ביקר את הדרישות בלבנון לפירוק נשק “ההתנגדות” תוך שתיקה, לדבריו, נוכח התקיפות הישראליות, והזהיר מפני יישור קו של הממשלה עם תכתיבים חיצוניים או פגיעה בריבונות (אלדיאר, 24 בינואר 2026).

אתגר שיקום חזבאללה

• לפי “מקורות”, מאחורי הרטוריקה התקיפה של מזכ”ל חזבאללה, נעים קאסם, מסתתרת סערה פנימית גוברת בתוך הארגון ובקרב בסיסו החברתי, על רקע מחירים כבדים של הרס, עקירה, אובדן רכוש וקריסה כלכלית ללא אופק שיקום או פיצוי. צוין כי בקרב בני הקהילה השיעית, אנשי עסקים, חוזרים מהגולה ותושבי דרום לבנון ואלצ’אחיה אלג’נוביה יש קולות גוברים המביעים אכזבה מהמשך העימות ומהיעדר הישגים מרתיעים, ומטילים ספק בתועלת המדיניות הנוכחית. במקביל, גובר החשש בהנהגת הארגון משחיקה בדימויו ומאפשרות של שינוי דמוגרפי בדרום ובפרברי בירות, לצד ביקורת פנימית זהירה על תלות גוברת בהחלטות טהראן ועל מגבלות הנהגתו של קאסם בהשוואה לקודמו, חסן נצראללה (נדאא’ אלוטן, 23 בינואר 2026).
• נטען כי חזבאללה מגביר באחרונה פעילות ארגונית וחברתית מצפון לנהר הליטאני, זאת, במסגרת הפעלה מחדש של “גדודי ההתנגדות”. לפי הדיווח, הפעילות, המוצגת כסיוע הומניטרי, מתמקדת בקהילות סוניות ופלסטיניות מוחלשות ומלווה בגיוס פעילים, הפעלת רשתות אזרחיות-ביטחוניות והצעת תמריצים כלכליים, כחלק ממאמץ לבסס השפעה פוליטית וביטחונית ולפצות על היחלשות הארגון לאחר הפגיעות האחרונות שספג. במקביל, הנהגות פלסטיניות החלו להדק את הפיקוח במחנות ולבלום ניסיונות גיוס לחזבאללה, על רקע החשש מהשלכות ביטחוניות ועדתיות, ומהקשר בין מהלכים אלו להיערכות חזבאללה לבחירות ולשלב הבא של הדיון בפירוק הנשק מצפון לליטאני (נדאא’ אלוטן, 23 בינואר 2026).

שיקום לבנון

• דווח שקטר הביעה נכונות לבנות מחדש שלושה כפרים הרוסים בדרום לבנון, בדומה לסיוע שהעניקה לאחר מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006. לפי הדיווח, קטר יצרה קשר עם הממשל האמריקאי וקיבלה ערבויות שהפרויקט לא ייפגע בתקיפות ישראליות, ובנוסף חברה אמריקאית צפויה לנהל את הפרויקט ולפקח עליו. עוד צוין בדיווח כי קטר החליטה להקצות סכום של 480 מיליון דולר לטובת פרויקטים והשקעות שיבוצעו תחת פיקוח משרדי הממשלה הרלוונטיים בלבנון (אלנהאר, 24 בינואר 2026).
• שר העבודה הלבנוני, מחמד חידר, נפגש עם שגריר סין בלבנון, צ’ן צ’ואנדונג, ודן עמו בהעמקת שיתוף הפעולה הבילטרלי, בדגש על פרויקטים למשרד העבודה וסיוע סיני לשיקום לבנון, ובמיוחד בתחום התשתיות (אלדיאר, 23 בינואר 2026).
• שרת הרווחה הלבנונית, חנין אלסיד, אמרה כי אישור הפרלמנט להלוואה בסך 250 מיליון דולר מהבנק העולמי לשיקום תשתיות שנפגעו מהתקיפות הישראליות מהווה צעד פתיחה חשוב לתהליך השיקום, וצפוי לאפשר גיוס נוסף של 75 מיליון דולר מצרפת, אך אינו מספק לכיסוי מלוא הנזקים. לדבריה, המועצה לפיתוח ושיקום החלה בביצוע סקרים והערכת אזורי הפגיעה, תוך התמקדות בשטחים אליהם לצבא לבנון יש נגישות, על רקע “כיבוש” מתמשך של כפרים בדרום. אלסיד ציינה כי בשנת 2026 צפוי מאמץ שיקום רחב, בראש ובראשונה בדרום המדינה, והדגישה כי חזרת התושבים תלויה בהיקף ההרס ובשיפור היציבות הביטחונית, כתנאי להתאוששות כלכלית (אלדיאר, 23 בינואר 2023).

^[1] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מתאריך 12 בינואר 2026: "הודעת צבא לבנון על השלמת השלב הראשון בתוכנית פירוק נשק חזבאללה ועמדות גורמי הכוח במדינה".
^[2] המפלגה הסורית הסוציאל-לאומנית הוקמה בשנות השלושים של המאה העשרים בידי הלבנוני אנטון סעאדה בהשפעת חוגי הימין הפשיסטי באירופה ונטעה שורשים בלבנון ובסוריה. המפלגה, שפועלת בלבנון ובסוריה, היא בעלת אידיאולוגיה חילונית-לאומנית שאינה מכירה בגבולות המדינתיים המבוססים על הסכם סייקס-פיקו ורואה בסורי (בן "סוריה הגדולה") כמי שנמנה עם גזע סורי עליון. סמל הארגון הוא צלב קרס הפוך, ופעיליה הפרו-פשיסטים מצביעים במועל יד.

מאמרים נוספים בתחום