מבט לטרור: חזבאללה ולבנון (25 במאי – 1 ביוני 2026)

מגמות מרכזיות

• לראשונה מאז תחילת המערכה, מופיעים סימני שחיקה פומביים בתוך העדה השיעית בדרום לבנון.
• הפער בין ממשל לבנון לחזבאללה הולך ומעמיק.
• המערכה בדרום לבנון מתרחבת בהדרגה מעבר ל”קו הצהוב”, תוך מעבר ישראלי למהלכי עומק ממוקדים נגד תשתיות ומערכי הכטב”מים של חזבאללה.
• המשבר האזרחי בלבנון הופך בהדרגה למרכיב אסטרטגי במערכה: הרס התשתיות, הפגיעה בחקלאות והחשש מפגיעה במתקנים חיוניים מגבירים את הלחץ הפנימי על כלל השחקנים בלבנון.

עיקרים

• במהלך השבוע, הרחיב צה”ל את הפעילות בדרום לבנון מעבר ל”קו הצהוב” ומצפון לנהר הליטאני והשתלט על מבצר הבופור, לצד תקיפות אוויריות נגד מאות מטרות חזבאללה בדרום לבנון, בעיקר באזור צור ואלנבטיה, ובבקעא. כמו כן, בוצע ניסיון סיכול של מפקד מערך הטילים של דיוויזיית האמאם חסין בתקיפה ממוקדת באלצ’אחיה אלג’נוביה. שני לוחמי צה”ל נהרגו מפגיעות רחפני נפץ בדרום לבנון וחיילת נהרגה מפגיעת רחפן נפץ בצפון ישראל.
• חזבאללה הגביר את פעילותו על רקע הרחבת התמרון ופרסם 181 הודעת קבלת אחריות על תקיפות באמצעות רחפני נפץ, כלי טיס בלתי מאוישים, רקטות ואמצעי לחימה נוספים נגד כוחות צה”ל בדרום לבנון ונגד מטרות צבאיות ואזרחיות בצפון ישראל, כולל באזורים מרוחקים מהגבול, כדוגמת עכו וטבריה.
• סבב ראשון של שיחות ביטחוניות בין נציגי צבא לבנון וצה”ל התקיים בוושינגטון במסגרת המשא ומתן הישיר בין המדינות. נמסר כי לא נרשמה פריצת דרך כאשר לבנון דרשה הפסקת אש קבועה, נסיגה ישראלית ופריסת צבא לבנון בדרום, בעוד ישראל התמקדה בדרישה לפירוק תשתיות חזבאללה.
• בכירי חזבאללה וכלי תקשורת המזוהים עם הארגון המשיכו לדרוש מההנהגה הלבנונית להפסיק את המשא ומתן הישיר עם ישראל והדגישו כי הארגון מתנגד לדרישה לפירוק מנשק. כמו כן, הם הביעו תמיכה בעמדת איראן כי עצירת המלחמה בלבנון חייבת להיות חלק מההסכם המתגבש עם ארה”ב.
• סימנים ראשונים לביקורת גוברת מתוך העדה השיעית בדרום לבנון כלפי חזבאללה, לאחר שתושבים ואנשי ציבור מהערים צור ואלנבטיה קראו להכריז עליהן כ”ערים פתוחות” ו”נקיות מנשק” תחת חסות מדינת לבנון בלבד. סקרי דעת קהל הצביעו על תמיכה גוברת בפתרונות פוליטיים גם בקרב הציבור השיעי.
• הרשויות בלבנון הזהירו מפני העמקת המשבר האזרחי וההומניטרי בשל ההרס הנרחב של תשתיות מגורים ושל אדמות חקלאיות ובשל פגיעה אפשרית בתשתיות אסטרטגיות כדוגמת סכר קרעון.

הלחימה בלבנון

פעילות צה”ל

• צה”ל המשיך בפעילות קרקעית ואווירית רחבת היקף בדרום לבנון, תוך הרחבת הלחימה מעבר למרחב “הקו הצהוב” וביסוס מאמץ מתמשך לפגיעה בתשתיות חזבאללה ולהעמקת השליטה המבצעית בשטח. במסגרת הפעילות הותקפו והושמדו תשתיות טרור, בהן תוואים תת-קרקעיים, מחסני אמצעי לחימה, מפקדות, עמדות תצפית, משגרי רקטות ותשתיות כלי טיס בלתי מאוישים (כטב”מים), לצד סיכול מחבלים שפעלו בקרבת כוחות צה”ל ובסמוך לגדר הגבול. במקביל, כוחות צה”ל עברו את נהר הליטאני והשתלטו על הבופור (מבצר אלשקיף), לצד פעילות נרחבת באזור הסלוקי ותקיפות אוויריות נרחבות נגד מאות מטרות, בדרום לבנון, בעיקר בצור ובאלנבטיה, ובאזור הבקעא, כחלק מהמאמץ להסרת איומים ישירים על יישובי הצפון ואצבע הגליל. כמו כן, נעשה ניסיון לסכל את ראש מערך הרקטות של דיוויזיית האמאם חסין^[1] בתקיפה ממוקדת באלצ’אחיה אלג’נוביה בבירות. הדרג המדיני הנחה את צה”ל לבצע תקיפות נגד יעדי טרור באלצ’אחיה אלג’נוביה. במהלך השבוע, נהרגה חיילת צה”ל מפגיעת רחפן נפץ בצפון ישראל ושני לוחמי צה”ל נהרגו מפגיעות רחפני נפץ בדרום לבנון (דובר צה”ל ותקשורת ישראלית, 25 במאי-1 ביוני 2026; נדאא׳ אלוטן, 30 במאי 2026).
• דובר צה”ל הודיע כי מאז תחילת המערכה בלבנון ב-2 במרץ 2026, נהרגו כ-2,500 פעילי חזבאללה, כ-900 מתוכם מאז כניסת הפסקת האש לתוקף ב-17 באפריל 2026. במסגרת הפעילות, בוצעו תקיפות ממוקדות נגד מפקדי שטח ובכירים במערכי הלחימה של חזבאללה (דובר צה”ל, 29 במאי 2026).

פעילות חזבאללה

• מ-25 במאי (בשעה 12:00) ועד 31 במאי 2026 (בשעה 12:00), פרסם חזבאללה 181 הודעות קבלת אחריות על תקיפות שבוצעו באמצעות רחפני נפץ, כטב”מים, (נ”ט), רקטות, פצצות מרגמה וטילים נגד טנקים. מדובר בעלייה לעומת השבועיים הקודמים שבהם פורסמו כ-135 הודעות בשבוע. מרבית התקיפות כוונו נגד כוחות צה”ל הפועלים בדרום לבנון, אולם בוצעו גם תקיפות לעבר יישובי גבול הצפון וריכוזי כוחות סמוך לגבול. עם הרחבת התמרון הישראלי בדרום לבנון, הגביר חזבאללה את התקיפות לשטח ישראל, הן לעבר יישובי הגבול והן לעבר יעדים מרוחקים כדוגמת צפת ועכו. במקביל, חזבאללה המשיך להדגיש במסריו כי הרחבת הפעילות הקרקעית הישראלית לא תפגע ביכולתו להמשיך בשיגורי כטב”מים ובניהול לחימת התשה, ואף הציג את נשק הרחפנים כאחד הכלים המרכזיים במערכה הנוכחית (ערוץ הטלגרם של זרוע ההסברה הקרבית של חזבאללה, 25 במאי–1 ביוני 2026).

• בכיר חזבאללה, ופיק צפא, הדגיש כי לארגון יש “הפתעות נוספות” מעבר לשימוש ברחפנים, והביע ביטחון כי המשך הלחימה יוביל לנסיגת ישראל. לדבריו, חידוש פעילותה של הזרוע הצבאית של חזבאללה נועדה להוכיח כי ישראל “מבינה רק את שפת הכוח”. צפא גם הזהיר מפני הקמת כוח לבנוני מקומי בדומה ל“צבא דרום לבנון” שפעל לצד צה”ל בימי “רצועת הביטחון”, והבהיר כי חזבאללה מסוגל להילחם בכל מסגרת כזו. עם זאת, הדגיש כי הארגון אינו מעוניין בעימות מול צבא לבנון (רדיו אלנור, 25 במאי 2026).

• על רקע התרחבות הלחימה בין ישראל לחזבאללה , גברו החששות בלבנון מפני הפיכת אזור הבקאע המערבי לזירת עימות נוספת לצד דרום לבנון. לפי הדיווח, התקיפות הישראליות האחרונות התמקדו בעיירה משע׳רה, שקלטה מאות משפחות עקורות וכעת התרוקנה כמעט לחלוטין מתושביה בעקבות האזהרות וההפצצות החוזרות. בנוסף, צוין כי האזור מהווה ציר אסטרטגי עבור חזבאללה, המחבר בין הבקאע הצפוני לדרום לבנון ומשמש נתיב אספקה ותנועה מרכזי עבור פעילי הארגון, ובשל כך הוא עלול להפוך יעד לתקיפות ישראליות ממוקדות ומתמשכות (אלשרק אלאוסט, 27 במאי 2026).

יוניפי”ל

• דווח כי יוניפי”ל החלה בצמצום הדרגתי של כוחותיו בדרום לבנון, במסגרת היערכות להסגת כלל הכוחות עד סוף שנת 2026. לפי הדיווח, עד כה צומצם סדר הכוחות בקרוב לרבע מחיילי הכוח, על רקע ההתפתחויות הביטחוניות בדרום לבנון (אלנהאר, 29 במאי 2026).

המשא ומתן הישיר בין לבנון וישראל

הממשל הלבנוני

• ב-29 במאי 2026, התקיים במשרד המלחמה האמריקאי (הפנטגון) מפגש ראשון של מסלול השיחות הביטחוניות הישירות בין משלחות של צבא לבנון וצה”ל בנוכחות תת מזכיר המלחמה האמריקאי למדיניות, אלברידג’ קולבי. “מקורות לבנוניים” מסרו כי השיחות הסתיימו ללא פריצת דרך משמעותית. לפי הדיווחים, המשלחת הלבנונית התמקדה בדרישה לקיבוע הפסקת האש, נסיגה ישראלית מהשטחים שבשליטתה בדרום לבנון, שחרור האסירים הלבנונים והחזרת העקורים, תוך הדגשת הצורך בפריסת צבא לבנון ובהחלת סמכות המדינה בדרום. מנגד, ישראל התמקדה בדרישה לטפל בתשתיות חזבאללה מדרום לליטאני ומצפון לו, ובפרט במערך הכטב”מים של הארגון, ואף הציבה את הטיפול בתשתיות אלו כתנאי לכל התקדמות בסוגיית הנסיגה. בתוך כך, “גורמים לבנוניים רשמיים” הדגישו כי המשך התקיפות הישראליות והשליטה הישראלית בשטח מקשים על צבא לבנון ליישם את תוכניתו להגבלת הנשק בידי המדינה (אלערבי אלג’דיד, 29–30 במאי 2026; אלאח’באר, 30 במאי 2026; נדאא’ אלוטן, 31 במאי 2026; חשבון X של נשיאות לבנון, 29 במאי 2026). דווח כי לקראת השיחות הביטחוניות, קיבלה המשלחת הצבאית הלבנונית הנחיות מנשיא לבנון, ג׳וזף עון, לקדם בראש ובראשונה את קיבוע הפסקת האש, עצירת ההתקדמות הקרקעית הישראלית ונסיגת כוחות צה”ל מדרום לבנון (אלדיאר, 26 במאי 2026; נדאא׳ אלוטן, 28 במאי 2026).
• במקביל, בלבנון גוברת ההערכה כי ללא לחץ אמריקאי ממשי על ישראל, לא צפויה התקדמות משמעותית במגעים, אם כי הממשל הלבנוני עדיין נמנע מפרישה מהשיחות מחשש שהדבר יאפשר לישראל להרחיב את פעילותה בדרום. לפי “גורמים לבנוניים רשמיים”, ההנהגה בבירות תקבע את עמדתה לגבי המשך הדרך לאחר סבב השיחות הישירות במסלול המדיני שצפוי להתקיים בוושינגטון ב-3-2 ביוני 2026 (ערוץ אלערבי, 30 במאי 2026).
• בהקשר זה, דווח כי נשיא לבנון עון מוביל מגעים אינטנסיביים מול ארה”ב בניסיון לקדם הפסקת אש, לצמצם את ההסלמה ולעצור את ההתקדמות הישראלית בדרום לבנון. במסגרת זו מתקיים קשר רציף עם מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו, אשר התחייב לפעול לקידום הנושא, אולם עד כה לא הושגה פריצת דרך מעשית. בתוך כך, בלבנון תולים תקוות בסבב השיחות הצפוי בוושינגטון ב-2–3 ביוני (אלמדן, 31 במאי 2026).
• ראש ממשלת לבנון, נואף סלאם, תקף את ההסלמה הישראלית בדרום לבנון וכינה אותה “מדיניות של הרס כולל” ו”ענישה קולקטיבית”, תוך האשמת ישראל בפגיעה שיטתית בערים, בכפרים, בתשתיות אזרחיות ובאתרי מורשת. סלאם הדגיש כי ממשלת לבנון רואה במסלול המשא ומתן את האפשרות המעשית והפחות יקרה עבור לבנון בנסיבות הנוכחיות, אף שאין ערובה להצלחתו. לדבריו, יעדיה המרכזיים של לבנון במגעים הם השגת הפסקת אש, נסיגה ישראלית מלאה, שחרור אסירים, חזרת העקורים ושיקום ההרס. במקביל, קרא לאיחוד כלל הכוחות תחת המדינה הלבנונית והדגיש כי החלטות המלחמה והשלום חייבות להישאר בידי המדינה בלבד ולא בידי שום גורם פנימי או חיצוני ( חשבון X של ראשות ממשלת לבנון, 30 במאי 2026).
• יו”ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, שב והביע הסתייגות חריפה מהמשא ומתן הישיר עם ישראל, בטענה שלבנון נכנסת אליו “ללא קלפי מיקוח” וללא יכולת ממשית להשיג הישגים או לכפות תנאים מאוזנים. ברי הדגיש כי אינו מעוניין לדעת את פרטי השיחות המתנהלות בוושינגטון, וכי מבחינתו העדיפות העליונה נותרה השגת הפסקת אש וטיפול במשבר העקורים. בנוסף, הוא שב והביע העדפה למודל של תיווך עקיף, שלדבריו הוכיח את עצמו בעבר, תוך הסתמכות על הלחץ האיראני במסגרת המגעים מול ארה”ב כגורם המרכזי שעשוי להביא להפסקת הלחימה בדרום לבנון (אלדיאר, 29 במאי 2026; אלמרכזיה, 30 במאי 2026).

עמדת חזבאללה

• בכירי חזבאללה המשיכו להציג עמדות תקיפות נגד המשא ומתן הישיר עם ישראל ולהאשים את ההנהגה הלבנונית בכניעה לתכתיבים ישראליים-אמריקאיים, ובראשם פירוק חזבאללה מנשקו, דרישה שבחזבאללה הדגישו כי הם מסרבים לה בתוקף. לצד זאת, הדגישו בחזבאללה את חשיבות “ההתנגדות” בהגנה על לבנון מול ניסיונות ישראל לקבע הישגים צבאיים או לכפות תנאים מדיניים. כמו כן, הגנו בחזבאללה על דרישת איראן לכלול את עצירת המערכה בלבנון במסגרת הסכם עם ארה”ב על סיום המלחמה. להלן התבטאויות בולטות:
  • במסגרת הצהרה שפרסם חזבאללה לציון מאה שנים לחוקה הלבנונית, הדגיש הארגון כי הזכות להתנגד לישראל מעוגנת בחוקה ובהסכם טאא׳ף, ודחה את הקריאות לפירוק נשקו בטענה כי שלילת “מרכיבי הכוח” של לבנון בצל “המשך התוקפנות הישראלית” מהווה פגיעה בריבונות המדינה ובאחדותה (אלמנאר, 26 במאי 2026).
  • חבר הלשכה המדינית של חזבאללה, מחמוד קמאטי, החריף את מסרי הארגון נגד הקריאות בלבנון להגבלת כוחו ולפירוק נשקו, והבהיר כי חזבאללה לא יסכים לכל הסדר שיביא למסירת נשקו, שאותו הגדיר כ”קו אדום”. קמאטי הציג את נסיגת ישראל מדרום לבנון בשנת 2000 כהוכחה ליעילות “דרך ההתנגדות”, טען כי הפסקת האש הנוכחית הושגה בזכות לחץ איראני, ושיבח את איראן כמעצמה אזורית המכתיבה תנאים לארה”ב. בנוסף, תקף את נשיא לבנון ואת הגורמים הפוליטיים המבקשים, לדבריו, לפגוע ב”התנגדות”, וטען כי עצם הדרישה הישראלית לפירוק הנשק מוכיחה את חשיבותו עבור הארגון (אלדיאר, 25 במאי 2026; אלמנאר, 27 במאי 2026).
  • ראש מועצת השריעה של חזבאללה, השיח’ מחמד יזבכ, שב על עמדת הארגון כי אינו מתעניין במתרחש במשא ומתן הישיר המתקיים בוושינגטון, אותו כינה “כניעה”. הוא הדגיש את דרישות הארגון להפסקת אש מוחלטת ועצירת כל התקיפות, נסיגה מלאה משטח לבנון, שיבת העקורים לבתיהם, שיקום הכפרים ושחרור האסירים, ונכונות לקיים הידברות על יישום “אסטרטגיית הגנה לאומית”. יזבכ הבהיר כי הם לא מתכוונים לוותר על הדרישות, גם אם זה “ידרוש עימות והשגת אחת משתי התוצאות המפוארות”, קרי “ניצחון או מות קדושים” (אלדיאר, 31 במאי 2026).
  • חבר הפרלמנט מטעם חזבאללה, חסן פצ׳לאללה, האשים את הממשלה בכך שהיא מעניקה לישראל “פלטפורמה פוליטית” להמשך התקיפות באמצעות המשך המשא ומתן, וטען כי ארה”ב וגורמים בשלטון פועלים להחלשת “הצמד השיעי” ומעמדו במדינה. לצד זאת, הועלו במחנה חזבאללה אזהרות מפני ניסיונות להגביל את מוסדות הארגון, ובראשם אגודת אלקרצ׳ אלחסן, הזרוע הכלכלית של הארגון, תוך הדגשה כי נשק חזבאללה יישאר “קו אדום” גם לאחר כל הסדר עתידי (אלג׳מהוריה, 29 במאי 2026; אלמרכזיה, 29 במאי 2026; אלאח׳באר, 30 במאי 2026).
  • חברי הפרלמנט מטעם חזבאללה, חסן עז אלדין ועלי פיאצ’, טענו כי איראן היא שהובילה להשגת הפסקת האש בלבנון וכי הניסיונות להפריד בין “המסלול הלבנוני” למסלול האיראני נכשלו. נוסף על כך, תקפו השניים את השלטון הלבנוני בטענה כי הוא פועל תחת השפעה אמריקאית ומאמץ מדיניות עוינת כלפי איראן, תוך אזהרה מפני ויתורים במשא ומתן עם ישראל העלולים לפגוע ב”התנגדות” ובריבונות לבנון. גם חבר הפרלמנט, איהאב חמאדה, תקף את המשא ומתן עם ישראל, והציגו כמהלך המוכתב בידי “ציר ציוני-אמריקאי”, תוך הדגשה כי חזבאללה ימשיך במאבק הצבאי נגד ישראל (אלדיאר, 26-25 במאי 2026; אלאח׳באר, 25 במאי 2026).
  • עורך אלאח’באר, אבראהים אלאמין, המקורב לצמרת חזבאללה, האשים את הנהגת לבנון, שהיא מנהלת את המשא ומתן עם ישראל מתוך חולשה, כניעה וקבלת הנרטיב הישראלי-אמריקאי כלפי חזבאללה. לדבריו, השלטון מוכן להרחיק לכת בוויתורים מדיניים וביטחוניים כדי להשיג הפסקת אש, תוך ניסיון “לבוא חשבון” עם ההתנגדות ולהחליש את מעמדה הפוליטי והצבאי של הסביבה השיעית. אלאמין הזהיר כי המשך מדיניות זו עלול להוביל להתפרצות פנימית ואף לעימותים אלימים המזכירים את ימי מלחמת האזרחים, במיוחד על רקע תחושת הניכור של חלקים נרחבים במחנה השיעי כלפי השלטון. במקביל, הדגיש כי “ההתנגדות” תמשיך להחזיק בנשקה גם לאחר כל הסכם אפשרי, וכי היא רואה בנשק את הערובה היחידה להגנה על לבנון ולמניעת חזרה למצב שקדם למלחמה. בנוסף, טען כי עון וסלאם כפופים בפועל למחויבויות כלפי ארה”ב וסעודיה, וכי השלב הבא יחייב את חזבאללה להיערכות פנימית נוקשה יותר מול ניסיונות “לחנוק את ההתנגדות” פוליטית, כלכלית וחברתית (אלאח׳באר, 30 במאי 2026).

• נטען כי ההסלמה במסריו של מזכ”ל חזבאללה, נעים קאסם, נגד ממשלת לבנון אינה מקרית, אלא משקפת את מאבקו של חזבאללה נגד מסלול המשא ומתן הישיר עם ישראל ונגד צעדים אפשריים להגבלת כוחו. בנוסף, צוין כי ההערכה היא כי אחד ממוקדי החשש המרכזיים בארגון נוגע ללחצים המופעלים על מוסד אלקרצ׳ אלחסן, הנתפס כחלק משמעותי ממערך הכוח וההשפעה של הארגון בזירה הפנימית (אלנהאר, 27 במאי 2026).

מתנגדי חזבאללה

• חברי הפורום של “מפגש סיידת אלג׳בל”^[2] תקפו בחריפות את מזכ”ל חזבאללה, נעים קאסם, בעקבות התנגדותו למהלך להגבלת הנשק, וטענו כי מרבית הלבנונים תומכים בבלעדיות הכוח הצבאי בידי המדינה. הפורום האשים את חזבאללה בניסיון להפעיל לחץ פוליטי ועממי להפלת הממשלה, וקרא לארגון להכריז באופן ברור על סיום פעילותו הצבאית ועל יציאתו מהעימות מול ישראל. בנוסף, הודגש כי ההתפתחויות האזוריות והמגעים בין איראן לארה”ב מחייבים את הכוחות הפוליטיים בלבנון להיערכות מחודשת במסגרת המדינה והחוקה (אלדיאר, 25 במאי 2026).

אתגרי חזבאללה בזירה השיעית

• דווח על הופעת סימני ביקורת פומבית ראשונים מתוך דרום לבנון כלפי חזבאללה, לאחר שתושבים, פעילים ואנשי ציבור מהערים צור ואלנבטיה השיקו קריאות להכריז עליהן כ”ערים פתוחות” ו”נקיות מנשק” תחת חסות והגנת מדינת לבנון בלבד. החותמים, בהם דמויות בולטות מהחברה, התרבות, האקדמיה והכלכלה בדרום, קראו להפסקה סופית של המלחמה, לחיזוק פריסת צבא לבנון וכוחות הביטחון, לקידום יוזמה דיפלומטית בינלאומית להגנת הדרום ולהבטחת מסדרונות הומניטריים ושירותים בסיסיים לתושבים ולעקורים. נוסף על כך, הודגש הצורך להרחיק את הדרום מ”מלחמות הצירים” ולהחיל את ריבונות המדינה על כלל שטחיה. בעצומה של תושבים מאלנבטיה הודגש גם הצורך להגן על הבופור (קלעת אלשקיף) והאתרים ההיסטוריים באזור. לפי הדיווחים, הקריאות עוררו תהודה פוליטית ותקשורתית רחבה ונחשבות לאינדיקציה אפשרית לשינוי בהלך הרוח הציבורי בדרום. החוקר הפוליטי השיעי, חארת׳ סלימאן, טען כי מדובר בירידה באמון הציבור בתפקידו הצבאי של חזבאללה ובהתחזקות התפיסה שלפיה המדינה והמסלול הדיפלומטי הם הכתובת היחידה ליציבות ולהגנה, כאשר חלק מהציבור בדרום מטיל על הארגון אחריות להרס הכבד ולאבדות שנגרמו בעקבות המשך העימות הצבאי (עיתון אלשרק אלאוסט, 30 במאי 2026, Lebanon Files , 29 במאי 2026)
• לצד זאת, זוהו סימנים לשינוי אפשרי בדעת הקהל הלבנונית, ובכלל זה בתוך העדה השיעית, ביחס למלחמה, למשא ומתן עם ישראל ולתפקיד חזבאללה. לפי הדיווח, סקרי דעת קהל הצביעו על עלייה בתמיכה באפשרות של הסדר מדיני ומשא ומתן ישיר עם ישראל, בניגוד לסקרים שמפרסמים גופים המקורבים לחזבאללה. סקר של חברת “Statistics Lebanon” הראה כי 34 אחוז מהשיעים תומכים בהסדר פוליטי, בעוד שסקר של “החברה הבינלאומית למידע” הצביע על זינוק בשיעור התומכים בהסכם שלום עם ישראל מכ-25 אחוז לכ-49 אחוז בתוך פחות משנה, לצד עלייה בתמיכה בנורמליזציה מלאה. לפי הדיווח, הכלכלה ממשיכה להיות הדאגה המרכזית של הלבנונים גם בזמן מלחמה, והנתונים משקפים שחיקה גוברת בתמיכה הציבורית באפשרות הצבאית ועלייה בנכונות לבחון פתרונות מדיניים (אלנהאר, 30 במאי 2026).
• בניסיון להרגיע את המתיחות, פרסם ראש מועצת השריעה של חזבאללה, השיח’ מחמד יזבכ, אגרת אל “תושבינו הצעירים והלוחמים הגיבורים”, בה הדגיש את תמיכת הארגון בעקורים. יזבכ שיבח את “הסבלנות, העמידות והנחישות” של התושבים וציין כי בחזבאללה “שותפים לסבל ולמצוקה” שלהם מתוך אמונה כי “עזרת אללה קרובה”. הוא גם פנה ללוחמי חזבאללה ואמר כי הם “נבחרי אללה” וכי “באמצעות ידיכם, האל יעניש את חיילי האויב” (אלדיאר, 31 במאי 2026).
• בצל הלחצים הגוברים על חזבאללה והביקורת הפנימית בלבנון, המשיכו אמל וחזבאללה להציג חזית פומבית מאוחדת ולחזק את נרטיב “ההתנגדות” כמרכיב מרכזי בביטחון הלאומי הלבנוני. במסגרת זו, יו”ר הוועד הפועל של תנועת אמל, מצטפא אלפועאני, ויו”ר המועצה המבצעת של חזבאללה, עלי דעמוש, קיימו פגישה שבסיומה הדגישו כי “האחדות הלאומית” ו”ההתנגדות” הן הבסיס להתמודדות עם ישראל ולשמירה על ריבונות לבנון. בנוסף, שבו והציגו את חזבאללה כחלק לגיטימי מ”מרכיבי הכוח הלאומי”, תוך קריאה לטיפול ממשלתי בסוגיית העקורים ובמקומות המקלט (אלדיאר, 26 במאי 2026).

• על אף מסרי האחדות, נמשכו הסימנים לפערים בין חזבאללה לבין יו”ר הפרלמנט ומנהיג אמל, נביה ברי, סביב היחס לממשלת לבנון ולהמשך הלחץ עליה. ברי תיאר את המלחמה הישראלית כאיום רחב על הדרום, על מעמד השיעים ועל מוסדות חזבאללה, אך במקביל הסתייג מהקריאות להפלת ממשלת לבנון והדגיש את הצורך בשימור היציבות והלכידות הלאומית (אלמדן, 31 במאי 2026). גם “גורמים המזוהים עם ברי” הדגישו את הצורך בשמירה על היציבות הפנימית ועל מוסדות המדינה, והבהירו כי אין כוונה ממשית לפרק בשלב זה את הממשלה או למשוך ממנה את שרי “הצמד השיעי”. בתוך כך, חבר הפרלמנט קאסם האשם, המזוהה עם ברי, תיאר את דברי קאסם על יציאת אזרחים לרחובות כדי להפיל את הממשלה כ”דעה” בלבד והדגיש את חשיבות “אחדות העמדה הפנימית” נוכח האתגרים בלבנון (אלג׳מהוריה, 27 במאי 2026; אלשרק אלאוסט, 26 במאי 2026).

המתיחות הבין-עדתית בלבנון

• נשיא לבנון עון ניצל את ברכת חג הקורבן כדי להדגיש מסרים של אחדות לאומית, סולידריות והימנעות מהקרבת הדור הצעיר במלחמות ועימותים, תוך הצגת המדינה כמסגרת המאחדת והאחראית ליציבותה של לבנון (חשבון X של נשיאות לבנון, 26 במאי 2026).
• המופתי הסוני של לבנון, עבד אללטיף דריאן, הביע תמיכה פומבית בקו שמובילה הממשלה מול ישראל, והגדיר את המשא ומתן להשגת הפסקת אש ונסיגה ישראלית כצעד “פוליטי ודתי הראוי לברכה”. בתוך כך, מתח ביקורת מרומזת על תפיסת “ההתנגדות” ועל קיומו של נשק מחוץ למסגרת המדינה, שלדבריו מחליש את מוסדות לבנון ופוגע ביציבותה הפנימית (אלאח׳באר, 25 במאי 2026).
• המנהיג הדרוזי הוותיק, וליד ג׳נבלאט, הזהיר מפני ניסיון לנתק את חזבאללה מסביבתו השיעית באופן שעלול להוביל לעימות עדתי, אך במקביל הביע תמיכה בקידום הסדרה מדינית ואף במשא ומתן ישיר מול ישראל (אלדיאר, 25 במאי 2026).
• חבר הפרלמנט הסוני, וצ׳אח צאדק, תקף בחריפות את חזבאללה ואת ההשפעה האיראנית על העדה השיעית. הוא קרא לציבור השיעי “לשוב למדינה” ולהתרחק ממסלול העימות האזורי שלדבריו הוביל לבידוד, הרס ואובדן כבד בנפש (חשבון X של וצ׳אח צאדק, 29 במאי 2026).

פעילות בינלאומית נגד חזבאללה

• מזכ”ל מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC), ג׳אסם אלבדיוי, שב והגדיר את חזבאללה “על כל מנהיגיו ופלגיו” כארגון טרור, וגינה את התבטאויות מזכ”ל הארגון, נעים קאסם, נגד בחרין בעקבות מעצר חשודים בריגול לטובת משמרות המהפכה האיראניים. אלבדיוי טען כי חזבאללה ואיראן ממשיכים לפעול לערעור היציבות במדינות המפרץ באמצעות גיוס פעילים, הברחות נשק והקמת רשתות טרור, תוך אזכור חשיפות ביטחוניות בבחריין, כוית ומאע”מ. במקביל, הדגיש את תמיכת מדינות המפרץ בנשיא לבנון, ג׳וזף עון, ובממשלת נואף סלאם, וקרא לכלל הכוחות הפוליטיים בלבנון להתלכד סביב המדינה והרפורמות כדי לחלץ את לבנון ממשבריה (אלערב, 26 במאי 2026).
• סגן נשיא הפרלמנט האירופי, פרנסואה-קסבייה בלאמי, מתח ביקורת חריפה על מדיניות אירופה כלפי חזבאללה לאורך השנים, וטען כי מדינות היבשת “נרמלו” את מעמד הארגון והתייחסו אליו כאל שחקן פוליטי רגיל, למרות החזקתו בזרוע צבאית ובהשפעה עמוקה בתוך מוסדות המדינה הלבנונית. בלאמי שלל את ההבחנה בין הזרוע הפוליטית והצבאית של חזבאללה, ותיאר אותה כ”הפשטה תיאורטית”, תוך אזכור פעילים לבנונים, כדוגמת לקמאן סלים,^[3] ששילמו בחייהם על התנגדותם להשפעת הארגון. בנוסף, בירך על המשא ומתן הישיר בין לבנון לישראל, שאותו תיאר כ”אות של תקווה” וכדרך לשחרור לבנון ממצב של “בני ערובה קולקטיביים”, תוך הצגת חזבאללה כגורם המרכזי הפוגע בריבונות הלבנונית. לדבריו, תפקידה של צרפת הוא לתמוך בתהליך זה ולעודד את הצלחתו (נדאא׳ אלוטן, 29 במאי 2026).

המצב האזרחי בלבנון

• משרד הבריאות הלבנוני הודיע כי מאז חידוש המערכה ב-2 במרץ 2026 נהרגו 3,412 בני אדם ונפצעו 10,269 נוספים (אלנשרה, 31 במאי 2026). במקביל, דווח כי יותר מ-5,500 יחידות דיור נהרסו מאז תחילת “הפסקת האש” ב-17 באפריל 2026, בעוד שמספר יחידות הדיור שנהרסו או ניזוקו מאז תחילת הלחימה חצה את רף ה-61 אלף, לצד חורבן משמעותי ביותר מעשרה כפרים בדרום לבנון (אלערבי אלג׳דיד, 29 במאי 2026).
• רשות נהר הליטאני הזהירה מפני הסכנות הכרוכות בתקיפות באזור סכר קרעון והתריעה כי פגיעה בסכר עלולה לגרום ל”אסון קטסטרופלי” עבור האוכלוסייה והתשתיות במורד הנהר, נוכח חשיבותו לביטחון המים, האנרגיה והחקלאות במדינה. גם חזבאללה האשים את ישראל בניסיון להצדיק תקיפות עתידיות נגד הסכר ותשתיות אזרחיות נוספות, וטען כי הדבר עלול לאיים על ביטחון המים, החשמל והחקלאות בלבנון ולעורר מתיחות פנימית במדינה (אלאח׳באר, 27 במאי 2026; אלמנאר, 28 במאי 2026).
• שר החקלאות הלבנוני, נזאר האני, מסר כי כשישים אלף הקטאר של שטחים חקלאיים, המהווים כ-22.5 אחוז מכלל השטחים החקלאיים במדינה, נפגעו כתוצאה מהתקיפות הישראליות. הוא ציין כי לא קיים תחליף ממשי לשטחים אלו נוכח חשיבותם לביטחון המזון ולכלכלה הלבנונית (אלג׳מהוריה, 30 במאי 2026).
• נמשכו מאמצי הסיוע הבינלאומיים: יוניפי”ל חילקה מאות מנות מזון למשפחות עקורות באזור צידון, ופולין העבירה ללבנון למעלה ממאה טונות של ציוד וסיוע רפואי במסגרת תמיכה במערכת הבריאות הלבנונית (אלדיאר, 25 במאי 2026; אלמנאר, 27 במאי 2026).

פלסטינים בלבנון

• הנהגת פתח בלבנון תקפה בחריפות את השיח הציבורי שלטענתה כלל קריאות להטלת “מצור, הרעבה ועקירה” נגד הפליטים הפלסטינים בלבנון, והזהירה מפני הסתה המאיימת על היחסים בין העם הלבנוני והעם הפלסטיני ועל היציבות הפנימית במדינה. בהצהרה שפרסמה, הדגישה התנועה כי הפליטים הפלסטינים אינם “נטל” אלא עם שנעקר מאדמתו בעקבות הנכבה, ודחתה כל ניסיון להציגם כאחראים למשברים בלבנון או כיעד לענישה קולקטיבית. פתח קראה לרשויות בלבנון להתמודד עם שיח ההסתה באמצעים משפטיים ותקשורתיים, תוך הדגשת מחויבותה לביטחון לבנון ולשמירה על השלום האזרחי, לצד עמידה על זכויות הפליטים והמחנות הפלסטיניים (אלדיאר, 30 במאי 2026).

^[1] דיוויזיית האמאם חסין, שהוקמה על ידי כוח קדס האיראני וחזבאללה, מורכבת מאלפי פעילים ממדינות שונות במזרח התיכון. היא הייתה מעורבת במלחמת האזרחים בסוריה ולאחר מכן פעלה גם לצד חזבאללה בלחימה בדרום לבנון ובביצוע פיגועים מלבנון, סוריה ועיראק נגד שטח ישראל.
^[2] התאגדות עממית שמורכבת בעיקר מנוצרים מרונים שהוקמה בשנת 2006 במסגרת מחנה "ה-14 במרץ" שהתנגד לנוכחות הסורית בלבנון לאחר רצח ראש הממשלה, רפיק אלחרירי. ההתאגדות תומכת בביסוס סמכות המדינה על כל חלקי לבנון וחיזוק מוסדות המדינה.
^[3] לקמאן סלים היה פעיל פוליטי ועיתונאי בולט ממבקרי חזבאללה. הוא נורה למוות בתוך מכוניתו בפברואר 2021 על ידי אנשי יחידה 121 של חזבאללה, זמן קצר לאחר שהאשים את הארגון ואת משטר אלאסד בסוריה באחריות לפיצוץ בנמל בירות באוגוסט 2020.

מאמרים נוספים בתחום