מבט לטרור: חזבאללה ולבנון (23-16 בפברואר 2026)

עיקרים

• צה”ל המשיך בתקיפות בדרום לבנון נגד יעדי חזבאללה במסגרת הפעילות לאכיפת הסכם הפסקת האש מנובמבר 2024 ומניעת התעצמות מחודשת של הארגון לצד היערכות אפשרית לתקיפות נגד מדינת ישראל. לפחות שמונה פעילי חזבאללה ממערך הרקטות סוכלו בתקיפות נגד מפקדות חזבאללה באלבקעא.
• על רקע המתיחות הגוברת בין ארה”ב לבין איראן, בחזבאללה ממשיכים להביע תמיכה מוחלטת בעמדות טהראן והבהירו כי עימות צבאי ייענה בהרתעה משמעותית. נטען כי קצינים איראנים מנהלים את ההכנות בחזבאללה לעימות אפשרי מול ישראל.
• מזכ”ל חזבאללה הדגיש את עמדת הארגון כי אינם מעוניינים ליזום מלחמה, אולם הם גם לא יוותרו על הנשק מאחר שמדובר במהלך שמשרת את האינטרסים הישראליים. הוא גם הביע ביטחון כי הארגון יתגבר על הקשיים והדגיש את “הזכות להתנגדות”.
• דווח כי חזבאללה הביע הסכמה עקרונית להסכם ביטחוני חדש של לבנון מול ישראל, במסגרתו הארגון יתחייב שלא לבצע פעולות צבאיות נגד ישראל ולקבל מנגנון לפיקוח על נשק הארגון מצפון לליטאני בתמורה להפסקת התקיפות הישראליות, נסיגה של כוחות צה”ל ושחרור אסירים לבנונים.
• ממשלת לבנון אישרה את תוכנית הצבא ליישום השלב השני של פירוק נשק חזבאללה מצפון לליטאני בתוך ארבעה עד שמונה חודשים, ללא לוח זמנים קשיח, שרי חזבאללה לא התנגדו.
• צה”ל תקף מפקדה של חמאס במחנה הפליטים עין אלחלוה שבצידון, חמאס אישרה ששני פעילים נהרגו.

המתיחות בין ישראל לבין חזבאללה

פעילות צה”ל

• צה”ל המשיך בתקיפות נגד יעדי חזבאללה במסגרת הפעילות לאכיפת הסכם הפסקת האש מנובמבר 2024 ולמניעת התעצמות מחודשת של חזבאללה. בין השאר, הותקפו מחסני אמצעי לחימה ואתרים צבאיים באזורים שונים בדרום לבנון וסוכלו שני פעילי חזבאללה. בתקיפה נגד שלוש מפקדות של חזבאללה באזור בעלבכ שבאלבקעא סוכלו מספר פעילי חזבאללה שעסקו בין השאר בתכנון ירי לעבר שטח ישראל (דובר צה”ל, 23-16 בפברואר 2026). כלי תקשורת בלבנון דיווחו על לפחות עשרה הרוגים ו-24 פצועים בתקיפות באלבקעא (סוכנות הידיעות הלבנונית, 20 בפברואר 2026). חזבאללה אישר כי שמונה מאנשיו, בהם מפקד בכיר, נהרגו בסדרת התקיפות באלבקעא (ערוץ הטלגרם של זרוע ההסברה הקרבית של חזבאללה, 21 בפברואר 2026).

המתיחות לקראת אפשרות תקיפה אמריקאית באיראן

• דווח כי חזבאללה נערך לתרחיש של מתקפה ישראלית רחבה נגד הארגון, במקביל לתקיפה נגד איראן, וכי הנהגת הארגון הגבירה בתקופה האחרונה את קצב הפגישות הצבאיות והביטחוניות לצורך גיבוש תכניות אופרטיביות למלחמה אפשרית. בדיווח נטען כי מי שמוביל בפועל את ההיערכות אינם מפקדים לבנוניים בלבד, אלא קצינים איראנים ממשמרות המהפכה. לפי “המקורות”, הקצינים האיראנים אינם עוסקים רק בשיקום יכולות הארגון אלא מפקחים באופן ישיר על היערכותו למערכה, מקיימים פגישות עם פעילים ומעבירים הנחיות מבצעיות, לרבות ביחידות הרקטיות באזור אלבקאע. עוד נמסר כי בקרב מקורבי הארגון קיימת הערכה כי עימות נוסף עם ישראל הוא עניין של זמן, ולא שאלה של אם אלא מתי (אלערביה, 21 בפברואר 2026).
• בהקשר זה, “גורמים דיפלומטיים” העריכו כי חזבאללה אינו מצוי כיום בעמדה מבצעית המאפשרת לו לפתוח במלחמה רחבה נוספת, במיוחד לאחר הפגיעות שספג בתקופה האחרונה. עם זאת, החשש המרכזי אינו נעוץ בהנהגה הרשמית של הארגון, אלא בגורמים אידאולוגיים קיצוניים בתוכו, הנתפסים כנאמנים במיוחד לאיראן ועשויים לראות בעימות הזדמנות או חובה אסטרטגית, אם יתקבלו הנחיות מאיראן בעת איום ישיר על שרידות המשטר. לפי הערכה זו, גם אם חזבאללה אינו מעוניין בהסלמה יזומה, קיים סיכון לפעולה יזומה מצד גורמים קיצוניים שעלולים לגרור את הזירה הלבנונית לעימות רחב יותר (נדאא’ אלוטן, 20 בפברואר 2026).
• על רקע המתיחות הגואה, דווח כי תושבים בבירות החלו להימלט מכמה עיירות ושכונות שמקיפות אותה “לאזורים בטוחים יותר”, בצל האפשרות שחזבאללה יצטרף למלחמה “ויסבך מחדש את לבנון”(אלנהאר, 19 בפברואר 2026).
• סיעת חזבאללה בפרלמנט הזהירה מפני הסלמה רחבה על רקע הלחצים האמריקאיים על איראן והביעה תמיכה בעמדת איראן (אתר סיעת הנאמנות להתנגדות, 19 בפברואר 2026). חבר הסיעה, חסן עז אלדין, טען כי איראן מנהלת את השיחות מול ארה”ב מעמדת עוצמה. לדבריו, איראן לא תניף “דגל לבן” ולא תוותר על זכויותיה וביטחונה, והמשא ומתן מוגבל לתיק הגרעין על בסיס הדדיות וכיבוד זכויותיה. עז אלדין הזהיר כי תקיפה צבאית נגד איראן תיתקל ביכולות מפתיעות שאינן חשופות במלואן למודיעין האמריקאי, וציטט את מנהיג איראן, עלי ח’אמנהאי, באומרו כי התשובה לאיומים אמריקאיים היא הרתעה צבאית ישירה (אלעהד, 21 בפברואר 2026).
• עורך היומון אלאח’באר, אברהים אלאמין, המקורב לחזבאללה, טען כי ההתמקדות האמריקאית ב”תיק האיראני” דחקה לשוליים את הסוגיה הלבנונית והותירה את השחקנים המקומיים ללא כתובת ברורה בארה”ב. לפי אלאמין, בתוך מציאות זו מתעצבת הערכה פוליטית מפוצלת: מתנגדי חזבאללה תולים תקוות בהיחלשות איראן שתשליך על הארגון, בעוד חזבאללה מצדו מבהיר כי לא ישתף פעולה עם צעדים לפירוק נשקו מצפון לליטאני ואף עשוי להקפיא שיתופי פעולה אם יופעל עליו לחץ. הוא הוסיף כי הצבא הלבנוני מנסה לגבש מוצא ביניים שימנע הן מלחמה עם ישראל והן עימות פנימי, תוך דרישה לחיזוק יכולותיו מבלי להיתלות בסיוע חיצוני קבוע. לפי אלאמין, לבנון נמצאת כעת במצב של “סטטוס קוו מבלבל”, בו המדינה ממתינה להכרעות חיצוניות, תוך העמקת התחושה כי ההכרעות המרכזיות בענייניה תלויות בהתפתחויות מחוץ לגבולותיה(אלאח’באר, 20 בפברואר 2026).

חזבאללה

• בנאום שנשא מזכ”ל חזבאללה, נעים קאסם, לרגל יום השנה לזכר מפקדי הארגון ההרוגים,^[1] הוא הדגיש כי הארגון אינו מחפש מלחמה, אך אינו מתכופף לנוכח הלחצים הפנימיים והחיצוניים ומוכן להגנה פעילה במקרה של תקיפה – תוך הבחנה ברורה, לטענתו, בין הגנה מפני “תוקפנות” לבין יציאה יזומה למלחמה. הוא ביקר בחריפות את ממשלת לבנון על ההתמקדות שלה בפירוק הארגון מנשקו, וטען כי מהלך כזה משרת את מטרות “התוקפנות הישראלית” ומסכן את ריבונות המדינה. קאסם חזר על המחויבות לשימור הנשק של חזבאללה כ”אחריות למולדת” וטען כי ישראל וארה”ב מנסות לכפות מדיניות לחץ מרבי כדי להשיג יעדים פוליטיים ללא מלחמה, אך הארגון יעמוד איתן ויכול “להכאיב לאויבים גם הם”. קאסם גם הזהיר כי המשך המצב הצבאי והפוליטי כפי שהוא אינו בר-קיימא, והטיל על הממשלה את האחרית למלא את תפקידי ההגנה הלאומיים (אלמנאר, 16 בפברואר 2026).

• בריאיון שהעניק קאסם לציון שנה לטקס הלוויה של המזכ”ל לשעבר, חסן נצראללה, ושל יורשו המיועד, האשם צפי אלדין, הוא הדגיש כי מהרגע הראשון שבו הוא מונה לתפקיד הוא נשבע כי יפעל למען העם ככל יכולתו. הוא הודה כי “זה שלב מורכב”, אולם מיהר להוסיף כי “יחד התמדנו בקרב האמיצים (המערכה נגד ישראל לאחר מתקפת הביפרים בספטמבר 2024) ונמשיך בסבלנות לפעול כנדרש ב-15 החודשים הבאים”. קאסם הדגיש כי “לא נהסס כאשר יגיע הזמן לפעולה”, וכי “הזכות שלנו להגן ולהתנגד היא לגיטימית”. הוא סיכם באומרו כי הם מוכנים “לניצחון או למות קדושים” וכי “אין מקום לתבוסה, לא משנה מה ההקרבות” (אלעהד, 23 בפברואר 2026).
• סיעת חזבאללה בפרלמנט הדגישה את הצורך בעמידה תקיפה מול “התוקפנות הציונית”, וגינתה את המשך התקיפות בדרום לבנון תוך קריאה לשלטון הלבנוני שלא להיכנע ללחצים חיצוניים. הסיעה תקפה את קידום תוכנית בלעדיות הנשק בעדיפות ראשונה, וטענה כי הדבר מציב “את העגלה לפני הסוס” כל עוד ישראל מחזיקה בשטחים וממשיכה ב”הפרותיה” (אתר סיעת “הנאמנות להתנגדות”, 19 בפברואר 2026).
• סגן ראש המועצה המדינית של חזבאללה, מחמוד קמאטי, אמר כי התקיפה הישראלית באלבקעא היא “טבח חדש” שחרג מכל הרמות הקודמות של ה”תוקפנות” שפגעה בלבנון עד כה. הוא תהה מדוע עדיין לבנון עדיין צריכה לשמור על קשר עם ארה”ב ועם אירופה אחרי שהן לא נתנו כלום מבחינת עצירת “התוקפנות” או שחרור האסירים הלבנונים שמוחזקים בישראל. קמאטי הבהיר כי “ההתנגדות” תישאר “הבחירה שלנו” מאחר שלטענתו אין שום אפשרות אחרת (אלמנאר, 21 בפברואר 2026).
• גם חבר הפרלמנט מטעם חזבאללה, חסין אלחאג’ חסן, הבהיר כי בארגון מתחזקת ההערכה שלצד הדיפלומטיה, שלדבריו תוצאותיה מוגבלות, הדרך המרכזית להתמודדות עם ישראל היא העימות. הוא הסביר כי לעימות פנים וצורות רבות, והדיפלומטיה מהווה רק רכיב אחד במכלול כלים רחב שאינו מספיק לבדו (נהארנט, 22 בפברואר2026).
• בכירים בחזבאללה המשיכו את הקו הביקורתי כלפי השלטון הלבנוני על רקע המשך התקיפות הישראליות והתוכנית לפירוק הארגון מנשקו:^[2]
  • בטקס חנוכת האנדרטה לזכר בכיר חזבאללה, עלי כרכי, טען חבר הפרלמנט, עלי עמאר, כי הדיפלומטיה שניתנה לה הזדמנות במשך יותר משנה לא הניבה תוצאות. לדבריו, ההחלטה המדינית הפנימית מונעת מהצבא להתעמת עם ישראל, בין אם בשל שיקולים בינלאומיים ובין אם מחשש מהסלמה. בנוסף, מתח ביקורת על מדיניות הממשלה והציג את המדינה כמי שאינה ממלאת את חובותיה כלפי אזרחיה, תוך חידוד הקו שלפיו האחריות להגנה נותרת בידי “ההתנגדות”(Lebanon 24, 18 בפברואר 2026).
  • חבר הפרלמנט מטעם חזבאללה, חסן פצ׳לאללה, תקף בחריפות את הממשלה, וטען כי במקום להתמקד בבלימת “התוקפנות” הישראלית ובהחלת ריבונות בדרום, היא פונה “לכיוון הלא נכון”, הן בקידום תוכנית בלעדיות הנשק מצפון לליטאני והן בהטלת מיסים המכבידים על הציבור ערב חודש רמצ’אן. לדבריו, הממשלה מסתפקת בגינויים ובהצהרות ואינה נוקטת צעדים מעשיים מול ישראל, בעוד דרום המדינה ניצב תחת איום מתמשך. פצ׳לאללה הדגיש כי “ההתנגדות” היא גורם ההרתעה המרכזי מפני ניסיונות “התנחלות” והרחבת אחיזה ישראלית, והבהיר כי סוגיית הדרום היא סוגיה קיומית שאין להתפשר עליה (אתר סיעת “הנאמנות להתנגדות”, 17 בפברואר 2026).
  • חבר הפרלמנט מטעם חזבאללה, ראמי אבו חמדאן, זעם על הממשלה לאחר התקיפות הישראליות באלבקעא. לדבריו, דמם של הלבנונים אינו “סחורה זולה”, וקרא לשינוי מהותי בגישת המדינה להגנה על הריבונות והאזרחים. הוא טען כי גינויים והצהרות אינם מספיקים יותר ודרש את הקפאת פגישות מנגנון הפיקוח על הפסקת האש עד להפסקת התקיפות, כמבחן למחויבות המדינות הערבות להסכם. הוא האשים את השלטון הלבנוני במדיניות “כניעה” המעודדת את ישראל להמשיך בפעולותיה, והדגיש כי מאבק חסר כוח הוא בזבוז זמן ומשאבים (אלמיאדין, 21 בפברואר 2026).

ממשל לבנון

• נשיא לבנון, ג’וזף עון, גינה בחריפות את התקיפות שביצעה ישראל במחנה הפליטים הפלסטיני עין אלחלוה שבצידון ובאזור אלבקעא וכינה אותן “מעשה עוין מובהק” שמטרתו לסכל את המאמצים הדיפלומטיים שמנהלת לבנון לשם ביסוס יציבות. עון קרא למדינות הערבות להסכם הפסקת האש לשאת באחריותן, לפעול להפסקת התקיפות ולהפעיל לחץ לכיבוד ההחלטות הבינלאומיות באופן שישמור על ריבונות לבנון (חשבון X של נשיאות לבנון, 21 בפברואר 2026).
• נשיא לבנון, ג’וזף עון, קיבל הזמנה רשמית מנשיא צרפת, עמנואל מקרון, לשמש עמו נשיא משותף של הוועידה הבינלאומית לתמיכה בצבא לבנון ובכוחות ביטחון הפנים הלבנוניים שתיערך בפריז ב־5 במרץ 2026. מקרון הדגיש כי השתתפותו האישית של עון תהווה מסר פוליטי ברור בדבר מחויבות צרפת ליציבות לבנון ולהשבת ריבונותה המלאה. הוועידה נועדה לאשרר את התמיכה המדינית, הפיננסית והטכנית של הקהילה הבינלאומית במוסדות הביטחון הלבנוניים, ולגייס סיוע מתואם בהתאם לסדרי העדיפויות שהציבה הממשלה (חשבון X של הנשיאות הלבנונית, 19 בפברואר 2026).
• “מקורות יודעי דבר” מסרו כי מתנהלים מאמצים מדיניים לקדם הסכם ביטחוני בין ישראל ללבנון החורג ממסגרת הסכם הפסקת האש הנוכחי. נטען כי חזבאללה אינו מביע התנגדות עקרונית למהלך. לפי הדיווח, ההצעה המתגבשת כוללת דרישה אמריקאית להתחייבות מצד חזבאללה להימנע מכל פעולה צבאית נגד יישובים ישראליים ולהסדר שימנע שימוש מבצעי בנשקו, לצד מנגנון תיאום עם צבא לבנון שיפקח על מחסני הנשק מצפון לליטאני. מהצד הישראלי, תחת ערבויות אמריקאיות, מדובר בהפסקת תקיפות, נסיגה מחלק מהנקודות השנויות במחלוקת ושחרור אסירים לבנונים המוחזקים בישראל. לפי המקורות, הדיונים נשענים על הצעה מצרית קודמת, לפיה פירוז בכוח אינו ישים ועלול להוביל לעימות פנימי בלבנון. עוד נטען כי חזבאללה לא צפוי לטרפד מהלך כזה, בכפוף לשינוי בהרכב המשלחת הלבנונית, בעוד יו”ר הפרלמנט, נביה ברי מסתייג מעצירת פעילות המנגנון הקיים (אלאח’באר, 17 בפברואר 2026).

כוחות הביטחון של לבנון

• ראש ממשלת לבנון, נואף סלאם, מסר כי יישום תוכנית הצבא לפירוק חזבאללה מנשקו ואבטחת הגבול הדרומי עם ישראל מחייבים גיוס של כעשרת אלפים חיילים חדשים לצבא לבנון. לדבריו, המהלך נדרש גם על רקע הצורך לסגור פערים ביטחוניים שנוצרו בעקבות צמצום כוחות יוניפי”ל בדרום המדינה. סלאם הדגיש כי הרחבת סדר הכוחות הצבאי היא אחת הסיבות המרכזיות לצעדים הכלכליים שממשלתו מקדמת, לרבות הטלת גזרות על הציבור ובפרט על עובדי המגזר הציבורי, כחלק מהיערכות תקציבית לשינוי במבנה הביטחוני בדרום (אלנהאר, 20 בפברואר 2026).
• מפקד צבא לבנון, הגנרל רודולף היכל, נפגש עם שגרירי ארה”ב, סעודיה, קטר, מצרים וצרפת בלבנון. הדיונים התמקדו בהיערכות לוועידת התמיכה בצבא לבנון ובישיבת ההכנה לוועידה הצפויה להתקיים במצרים ב-24 בפברואר 2026. המשתתפים הדגישו את חשיבות חיזוק יכולותיו של המוסד הצבאי, נוכח תפקידו המרכזי בשמירה על ביטחונה ויציבותה של לבנון (חשבון X של צבא לבנון, 18 בפברואר 2026).
• מפקד צבא לבנון, רודולף היכל, נועד עם הנשיא ג’וזף עון ועדכן אותו על תוצאות ביקורו בסעודיה ועל השתתפותו בוועידת מינכן לביטחון (חשבון X של נשיאות לבנון, 18 בפברואר 2026).

• כוחות ביטחון הפנים בלבנון עצרו תושב העיירה אנצאר בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל. לפי הדיווח, החקירה העלתה כי החשוד העביר מידע רגיש שתרם לתקיפות שבוצעו באזור אנצאר בחודשים האחרונים, וכי קיים קשר ישיר עם גורמים ישראליים, לרבות מפגשים מחוץ ללבנון. “המקורות” ציינו כי מדובר בגורם בעל חשיבות מבצעית ולא בדמות שולית (Lebanon Debate, 17 בפברואר 2026). בהמשך דווח כי משפחת מח׳דר מהעיירה אנצאר הודיעה על התנערות פומבית מקרוב משפחתה, אחמד מח׳דר, לאחר שלטענתה הוכח במסגרת חקירה ביטחונית כי שיתף פעולה עם ישראל (אלדיאר, 21 בפברואר 2026).

פירוק נשק חזבאללה

היערכות ליישום השלב השני של התוכנית

• ב-16 בפברואר 2026, הציג מפקד צבא לבנון, רודולף היכל, בישיבת הממשלה את השלב השני ביישום התוכנית לבלעדיות המדינה על הנשק שיתמקד באזור שמצפון לליטאני. שר ההסברה הלבנוני, פול מרקץ, מסר לאחר הישיבה כי אושרה תוכנית הצבא וכי היישום אמור להתבצע בתוך ארבעה חודשים עם אפשרות להארכה (סוכנות הידיעות הלבנונית, 17 בפברואר 2026). בהמשך ציין מרקץ כי הממשלה שואפת שהצבא יצליח ליישם את השלב השני, אך הודה כי התהליך יכול להימשך עד שמונה חודשים בגלל המחסור החמור בכוח אדם ובציוד ובשל התקיפות של חיל האוויר הישראלי בלבנון (סקיי ניוז בערבית, 18 בפברואר 2026).

• דווח כי הישיבה עברה ללא עימותים משמעותיים בין תומכי התוכנית לבין המתנגדים מחזבאללה ומאמל, וזאת כתוצאה של מגעים ותיאומים מוקדמים שגיבשו נוסחה מוסכמת: המדינה ממשיכה בתוכנית, וחזבאללה אינו נסוג מתנאיו, אך היישום מתקדם בזהירות וללא לוחות זמנים נוקשים. עוד נמסר כי היכל ציין כי הצבא כבר החל בצעדים מעשיים באמצעות החרמת נשק גלוי, אך נמנע מהתחייבות למועד סופי מחייב, והציג טווח גמיש של ארבעה עד שמונה חודשים ואף מעבר לכך, בהתאם לנסיבות הביטחוניות, להסכמה הפוליטית ולמוכנות הלוגיסטית. עם זאת, הודגש כי עצם הצגת מסגרת זמנים ל”הוצאת הנשק” נתפסה כמהלך משמעותי, הנגזר גם ממגעים חיצוניים וביקוריו של היכל בארה”ב ובסעודיה, וצפוי להשפיע על היקף התמיכה הבינלאומית ועל הצלחת ועידת פריז לתמיכה בצבא בתחילת מרץ 2026 (Lebanon 24, 17 בפברואר 2026).
• “מקורות ממשלתיים” ציינו כי החלטת הממשלה תעניק כיסוי פוליטי לצבא להמשיך ביישום התוכנית. לדבריהם, משימת הצבא זוכה במיוחד הפעם למומנטום פוליטי מאחר ששרי חזבאללה לא התנגדו לתוכנית, בניגוד לישיבות הקודמות. “מקורות ביטחוניים” הוסיפו כי היישום של השלב השני לא יתבטא רק במישור הצבאי, אלא גם ישלב גישה ביטחונית-פוליטית כדי להימנע מעימות עם פלג חמוש לבנוני כלשהו למרות הנחישות לבצע את המשימה. לפי הדיווח, היישום המבצעי של התוכנית יהיה שונה מהפעילות מדרום לליטאני בשל המורכבות הפוליטית, החפיפה הדמוגרפית וההבדלים הגיאוגרפיים בין האזורים (אלשרק אלאוסט, 18 בפברואר 2026).
• “מקורות דיפלומטיים מערביים” ציינו כי יש התחושה הראשונית של הקהילה הבינלאומית ביחס להחלטת הממשלה לגבי תוכנית הצבא לשלב השני היא חיובית. לדבריהם, יש הבנה לגבי לוח הזמנים שנחשב “מציאותי”, במיוחד לנוכח חוסר שיתוף הפעולה מצד חזבאללה והיכולות המוגבלות של צבא לבנון. הם הוסיפו כי ההחלטה גם סייעה להכנות לוועידה הבינלאומית בפריז. במקביל, “מקור ממשלתי” העריך כי התנהלות שרי חזבאללה שנמנעו מהבעת התנגדות קשורה לרצון להימנע מהסלמה, במיוחד על רקע השיחות בין איראן לבין ארה”ב (נדאא’ אלוטן, 18 בפברואר 2026).
• “מקורות דיפלומטיים” מסרו כי לקראת ועידת פריז לתמיכה בצבא לבנון ובכוחות הביטחון הלבנוניים צפויים להתקיים ועידה מקדימה בקהיר בהשתתפות מדינות “החמישייה” (סעודיה, קטר, מצרים, ארה”ב וצרפת) לצד מדינות אירופיות ונציגי האיחוד האירופי והאו”ם. בראש המשלחת הלבנונית יעמוד מפקד הצבא, הגנרל רודולף היכל. עם זאת, צוין כי המפתח להשגת התמיכה מצוי בידי ארה”ב וסעודיה, וכי בשלב זה אין גיבוי מלא, בין השאר על רקע סוגיית פריסת הצבא מצפון לליטאני, מה שמטיל ספק ביכולת לבנון להשיג את מלוא דרישותיה בוועידה (אלנשרה, 21 בפברואר 2026).
• סקר חדש של חברת YouGov שהתקיים בלבנון מצא כי 63 אחוז מהנשאלים הביעו תמיכה במאמצי הממשלה הלבנונית לפרק את חזבאללה מנשקו, לעומת תשעה אחוזים בלבד שהביעו התנגדות לתוכנית (המועצה לאמריקה בטוחה, 18 בפברואר 2026).

עמדת חזבאללה

• חברי פרלמנט מטעם חזבאללה המשיכו להציג עמדה מתריסה ביחס לדרישה לפירוק הארגון מנשקו וטענו כי מדובר בניסיון להחליש את לבנון, בעוד ישראל ממשיכה עם “התוקפנות”. להלן התבטאויות בולטות:
  • חסן עז אלדין הצהיר כי נשק חזבאללה הוא “נשק לגיטימי” מבחינה חוקית, לאומית ועממית, נוכח “האיום הקיומי” שמציבה ישראל ללבנון. לדבריו, מדובר בזכות של העם הלבנוני, על כל עדותיו, להגן על עצמו כל עוד המדינה לא קיבלה החלטה מדינית לחמש ולהכשיר את צבא לבנון כך שיוכל למלא את משימת ההגנה. הוא הוסיף כי ועדת הפיקוח על הפסקת האש לא הצליחה עד כה לאכוף על ישראל את יישום ההסכם. לפיכך, לטענתו, לבנון המחויבת להפסקת האש אינה נדרשת לנקוט צעדים נוספים, לרבות פירוק חזבאללה מנשקו, כל עוד ישראל אינה עומדת בהתחייבויותיה, והאחריות לכך מוטלת על המדינות הערבות להסכם (רוסיה אליום, 18 בפברואר 2026).
  • עלי אלמקדאד הדגיש כי לא ניתן לדבר על אסטרטגיה כלשהי, ביטחונית או הגנתית, אם יישאר חייל ישראלי על אדמת לבנון. הוא הוסיף כי גם לא ניתן לדבר על פירוק חזבאללה מנשקו אם “התוקפנות” הישראלית תימשך או אם “השבויים” הלבנונים יישארו בבתי הכלא בישראל (אלמנאר, 18 בפברואר 2026).
  • עלי פיאצ’ טען כי ישראל מבקשת לפרק את נשק “ההתנגדות” לא כתנאי לנסיגה, אלא כהכשרה להמשך החזקת מוצבים בשטח לבנון ואף ליצירת רצועות ביטחון בלבנון ובסוריה. לדבריו, המהלך, שמתנהל בגיבוי אמריקאי, אינו מבטיח ביטחון, ריבונות או יציבות ללבנון, אלא משקף ויתור מסוכן הפוגע באינטרסים הלאומיים ומצדיק, לשיטתו, את המשך “ההתנגדות” (אלאח’באר, 22 בפברואר 2026).

עמדת מתנגדי חזבאללה

• שר התעשייה מטעם מפלגת הכוחות הלבנוניים הנוצרית, ג’ו עיסא אלח’ורי, הדגיש כי בלעדיות הנשק בידי המדינה היא תנאי יסוד להשבת היציבות ולקידום רפורמות, והביע התנגדות מוחלטת לכל נשק מחוץ למסגרת הלגיטימית. לדבריו, הממשלה בוחנת את יכולת צבא לבנון להתפרס באזורי ההשפעה של חזבאללה, וציין כי מסירת הנשק ביוזמת הארגון עדיפה ותסייע בהפגת מתיחות. אלח’ורי טען כי היעדר שיתוף פעולה מצד חזבאללה והמשך קיומו של נשק בלתי ממוסד פוגעים בתפקוד המוסדות ומעכבים התאוששות כלכלית (אלחדת’, 17 בפברואר 2026).

הפלסטינים בלבנון

• ב-20 בפברואר 2026, תקף צה”ל מפקדה של חמאס במחנה הפליטים עין אלחלוה שבצידון. צוין כי המפקדה שימשה לצורך היערכות לביצוע פעולות טרור נגד כוחות צה”ל בשטח לבנון ולאימוני מחבלים לקראת ביצוע פיגועים (דובר צה”ל, 20 בפברואר 2026). חמאס אישרה כי שניים מפעיליה נהרגו בתקיפה (אלמנאר, 20 בפברואר 2026). נטען כי המבנה שימש בעבר את הכוח הביטחוני הפלסטיני המשותף במחנה הפליטים, ולאחרונה הוא הושכר לגורם פרטי במטרה להסב אתו למרכז לחלוקת מזון (סוכנות הידיעות הלבנונית, 20 בפברואר 2026).

• ועדת החוץ והמהגרים של הפרלמנט הלבנוני דנה במצב אונר”א בלבנון על רקע קיצוץ במימון הארגון.. בישיבה השתתפו שגריר הרשות הפלסטינית בלבנון, מחמד אלאסעד, מנהלת אונר”א בלבנון, דורותי קלאוס, ויו”ר צוות העבודה הלבנוני המופקד על הטיפול בסוגיות הפליטים הפלסטינים בלבנון, השגריר ראמז דמשקיה. יו”ר הוועדה, פאדי עלאמה, הדגיש כי פגיעה בתקציב הסוכנות משפיעה ישירות על תחומי החינוך, הבריאות והיציבות במחנות הפליטים, וציין כי בלבנון פועלים 61 בתי ספר וכ-26 מרכזים רפואיים המשרתים כ-230 אלף פליטים. הוועדה קראה לפעול לצמצום השלכות הקיצוץ ולגיבוש פתרונות משלימים. במקביל הוצגה טיוטת הצעת חוק להסדרת המעמד המשפטי של הפליטים הפלסטינים, המעגנת זכויות חברתיות-כלכליות תחת מגבלות ברורות, שומרת על עקרון אי-ההתאזרחות וזכות השיבה, ואינה מטילה נטל נוסף על תקציב המדינה (אלמרכזיה ולבנון 24, 18 בפברואר 2026).

^[1] חזבאללה מציין ב-16 בפברואר את יום השנה לזכר שלושה ממנהיגיו שסוכלו: השיח' ראע'ב חרב, ממפקדי הארגון הראשונים שנהרג ב-1984; מזכ"ל הארגון, עבאס אלמוסוי, שסוכל ב-1992; והמפקד הצבאי של חזבאללה, עמאד מע'ניה, שסוכל ב-2008.
^[2] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מ-11 בפברואר 2026: "הסלמה במתיחות בין חזבאללה לממשל בלבנון".

מאמרים נוספים בתחום