מבט לטרור: חזבאללה ולבנון (13-6 ביולי 2026)

מגמות מרכזיות

• היערכות ליישום הסכם המסגרת בין לבנון לישראל.
• המאבק בין המחנות היריבים בלבנון מתמקד בעיצוב מאזן הכוחות ביום שאחרי המלחמה.
• חזבאללה ממשיך להימנע מהסלמה, אך בונה מחדש את כוחו ומתאים את תפיסת הלחימה.

עיקרים

• משלחות לבנון וישראל צפויות להיפגש ברומא ב-15-14 ביולי כדי לדון בגיבוש המנגנונים ליישום הסכם המסגרת, בעוד נשיא לבנון עון נערך לביקורו הראשון בבית הלבן ב-21 ביולי, במסגרתו יבקש מהנשיא טראמפ להרחיב את המעורבות האמריקאית ולקדם נסיגה ישראלית מדרום לבנון לצד הגדלת הסיוע לצבא לבנון.
• דווח כי צבא לבנון מתנגד לכל מתווה שיחייב אותו לפעול לפי דרישות ישראל או לקיים תיאום ישיר עם צה”ל וכי מפקד צבא לבנון הבהיר לדרג המדיני בבירות ששמירת אחדות הצבא עומדת בראש סדר העדיפויות.
• חזבאללה המשיך להוביל קו תקיף נגד הסכם המסגרת וכינה אותו “הסכם כניעה” המנוגד לחוקה. גם גורמים פוליטיים שאינם משתייכים ל”ציר השיעי” מתחו ביקורת על ההסכם והזהירו כי אינו מבטיח נסיגה ישראלית מלאה.
• כוחות צה”ל המשיכו לפעול ב”מרחב הביטחוני” בדרום לבנון, השמידו תשתיות טרור של חזבאללה וסיכלו מחבלים שהיוו איום. נטען כי פעילי חזבאללה קיבלו הוראה למנוע “בכל מחיר” את נפילת המתחם התת-קרקעי האסטרטגי ברכס עלי אלט’אהר לידי צה”ל.
• במקביל להבלגה המבצעית, גוברות ההערכות כי חזבאללה מתאים את תפיסת הלחימה שלו ללקחי המערכה מול ישראל. דווח כי הארגון עובר למודל מבוזר יותר, המבוסס על חוליות קטנות, הרחבת השימוש בכלי טיס בלתי מאוישים וצמצום החשיפה למודיעין הישראלי.
• מזכ”ל חזבאללה קאסם ניצל את הלוויית מנהיג איראן לשעבר ח’אמנהאי כדי להדגיש כי הארגון מחויב להמשך הברית עם טהראן ועם “ציר ההתנגדות”. באיראן שבו על עמדתם כי הסכם סופי עם ארה”ב תלוי בהשלמת הנסיגה הישראלית מלבנון.
• ממשלת לבנון המשיכה להיערך לשיקום הדרום ולהחזרת העקורים, אך הודתה כי היקף הנזק והמחסור בתקציבים מחייבים סיוע בינלאומי נרחב.

הסכם המסגרת בין ישראל ללבנון^[1]

הממשל הלבנוני

• משלחות לבנון וישראל צפויות לקיים סבב נוסף של משא ומתן ישיר ברומא ב-15-14 ביולי 2026, לראשונה מאז החתימה על הסכם המסגרת ב-26 ביוני 2026. דווח כי ההערכה היא שהמפגש נועד להעביר את ההסכם משלב העקרונות וההבנות לשלב גיבוש מנגנוני היישום, בין השאר באמצעות הקמת קבוצות עבודה לבנוניות–ישראליות–אמריקאיות מתמחות, שיטפלו בהמשך בתיקי הנסיגה הישראלית, פריסת צבא לבנון, מנגנוני האימות והפיקוח, נשק חזבאללה, שחרור אסירים, חזרת התושבים וביסוס סמכות המדינה בדרום. עוד צוין כי הצדדים צפויים לדון באופיין של הקבוצות, בסמכויותיהן ובשיטות עבודתן, בעוד שהרכבן האישי ייקבע בשלב מאוחר יותר (אסאס מדיה, 12 ביולי 2026).
• לצד המשך המשא ומתן מול ישראל, נערכים בלבנון גם לביקורו הראשון של הנשיא ג’וזף עון בבית הלבן בוושינגטון ב-21 ביולי 2026. דווח כי עון צפוי לבקש מהנשיא טראמפ להרחיב את המעורבות האמריקאית ביישום ההסכם, לקדם נסיגה ישראלית, לחזק את צבא לבנון ולהרחיב את הסיוע הלוגיסטי והצבאי לו, לצד קידום שיקום המדינה. “מקורבי הנשיא” הדגישו כי מטרת הביקור היא להבטיח את המשך החסות האמריקאית למסלול המדיני, וכי צפויות להתקבל החלטות שיחזקו את יכולות צבא לבנון מעבר לסיוע הביטחוני השוטף. בתוך כך, דווח כי עון דחה הצעה אמריקאית למפגש משולש עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, והבהיר כי לא יקיים עמו פגישה כל עוד ישראל מחזיקה בשטחים לבנוניים וממשיכה בתקיפות בלבנון (נדאא’ אלוטן, 8 ביולי 2026, אלשרק אלאוסט, 8 ביולי 2026, אח’באר אליום, 9 ביולי 2026, אלדיאר, 10 ביולי 2026).
• “גורמים המקורבים לנשיא עון” ציינו כי השבועות הקרובים מהווים שלב מכריע במעבר לשלב היישום של הסכם המסגרת, תוך הישענות על החסות האמריקאית. לפי הדיווחים, המפגש ברומא וביקור עון בבית הלבן נועדו לקדם את הפעלת “אזורי הפיילוט”, את פריסת צבא לבנון בדרום ואת גיבוש מנגנוני היישום, לצד השגת סיוע אמריקאי וכלכלי ללבנון. במקביל דווח כי עון נמנע בשלב זה מהבאת ההסכם לאישור מועצת השרים, כדי שלא לעכב את קידומו, בעוד ששר ההסברה, פול מרקץ, הדגיש כי מדובר עדיין ב”מסגרת” ולא בהסכם סופי (אלדיאר, 9 ביולי 2026; אלאח’באר, 10 ביולי 2026).

• הגנרל האמריקאי, ג’וזף קלירפילד, הגיע לבירות לקראת הפיקוח על השלב הראשון של הסכם המסגרת עם נסיגת כוחות צה”ל משני “אזורי הפיילוט”, בעוד שפיקוד המרכז האמריקאי (CENTCOM) צפוי לתאם בין ישראל ללבנון ולהשלים את מיפוי “אזורי הפיילוט”. עם זאת, צוין כי טרם הושגה הסכמה על גבולות האזור הראשון, כאשר “מקורות לבנוניים” טענו כי ישראל מבקשת לכלול במתווה גם כפרים שאינם מוחזקים על ידה ואף אזורים מצפון לליטאני (אסאס מדיה, 12 ביולי 2026; אלדיאר, 11 ביולי 2026; אלאח’באר, 11 ביולי 2026).
• בהקשר זה, בתקשורת הלבנונית הובע חשש כי מנגנון היישום ההדרגתי יאפשר לישראל להתנות את נסיגתה בדרישות ביטחוניות נוספות ולהשפיע על גבולות “אזורי הפיילוט” ועל קצב הרחבתם. נטען כי הפיכת המודל הזמני למנגנון קבוע עלולה לעכב את השלמת הנסיגה הישראלית ולאפשר לישראל לשמר שליטה מבצעית גם באזורים שאינם מוחזקים על ידה בפועל (נדאא’ אלוטן, 8 ביולי 2026, אלנשרה, 7 ביולי 2026, אלדיאר, 11 ביולי 2026).
• נשיא לבנון, ג’וזף עון, המשיך להוביל את קידום “הסכם המסגרת” מול ישראל והציגו כחלופה המעשית היחידה לסיום הלחימה בדרום ולהשבת הריבונות הלבנונית. לדבריו, אף שההסכם אינו אידיאלי, הוא משקף את מאזן הכוחות הנוכחי ומעניק ללבנון הזדמנות להשיג באמצעות משא ומתן את היעדים שלא הושגו במלחמה. עון הדגיש כי רק המדינה מוסמכת לנהל את המשא ומתן, כי סוגיית נשק חזבאללה תטופל במסגרת דיאלוג פנימי ולא בכוח, וכי הצלחת ההסכם מותנית במחויבות אמריקאית ליישומו ובהפעלת לחץ על ישראל לעמוד בהתחייבויותיה (חשבון X של נשיאות לבנון, 6 ו-10 ביולי 2026;אלנהאר, 6 ביולי 2026; אלדיאר, 10 ביולי 2026). עון גם הדגיש כי ביקורו הצפוי בבית הלבן נועד להבטיח את המשך המעורבות האמריקאית ביישום הסכם המסגרת, לקדם נסיגה ישראלית, לחזק את צבא לבנון ולהאיץ את שיקום המדינה. הוא ציין כי ארה”ב היא הגורם היחיד היכול להשפיע על ישראל, בעוד שאיראן היא היחידה היכולה להשפיע על חזבאללה (אלשרק אלאוסט, 9 ביולי 2026).
• במקביל למאמצים בזירה הבינלאומית, המשיך עון לגייס תמיכה פוליטית פנימית להסכם המסגרת באמצעות פגישות עם ראשי מפלגות, גושים פרלמנטריים ונציגי המגזר הכלכלי. במסגרת זו הדגיש כי יישום ההסכם, ביסוס בלעדיות המדינה על קבלת ההחלטות בנושאי מלחמה ושלום, פריסת צבא לבנון בדרום וקידום הרפורמות הכלכליות הם מרכיבים משלימים בתהליך השבת ריבונותה של המדינה וחיזוק מוסדותיה (חשבון X של נשיאות לבנון, 6–10 ביולי 2026).
• ראש ממשלת לבנון, נואף סלאם, ערך ביקור רשמי בתורכיה, במהלכו סיכמו הצדדים על העמקת היחסים לרמת שותפות אסטרטגית. הצדדים הדגישו את מחויבותם לריבונות לבנון ולהמשך התיאום המדיני והאזורי, במהלך שעשוי להעיד על התחזקות מעורבות תורכיה בזירה הלבנונית בתקופה הקרובה (חשבון X של ראשות ממשלת לבנון, 10 ביולי 2026). בהקשר זה, היומון אלאח’באר, המזוהה עם חזבאללה, טען כי וושינגטון רואה בתורכיה את השחקן האזורי המתאים ביותר לקידום ההסדר בלבנון, גם במחיר צמצום ההשפעה הסעודית במדינה, וכי אנקרה עשויה למלא תפקיד מרכזי יותר באמצעות קשריה עם המשטר הסורי החדש (אלאח’באר, 8 ביולי 2026).
• במהלך ביקורו בקפריסין, הדגיש שר החוץ הלבנוני, יוסף רג’י, את העיקרון של ממשלת לבנון, לפיו סוגיות המלחמה, השלום והמשא ומתן מצויות בידי המדינה בלבד. רג’י קרא להמשך התמיכה האירופית בלבנון, הציג את מחויבות הממשלה לביסוס ריבונות המדינה ולהגבלת הנשק לידי מוסדותיה, והבהיר כי לבנון לא תשמש עוד זירה לעימותים אזוריים (חשבון X של יוסף רג’י, 9 ביולי 2026).

צבא לבנון

• ראש ממשלת לבנון, נואף סלאם, נועד עם מפקד צבא לבנון, רודולף היכל, ודן עמו בהיערכות הצבא ליישום ההבנות שהושגו במסגרת המשא ומתן בוושינגטון. במוקד הדיון עמדה ההכנה לתחילת הנסיגה הישראלית מ”אזורי הפיילוט” בדרום לבנון (חשבון X של ראשות ממשלת לבנון, 6 ביולי 2026).

• “מקורות דיפלומטיים” דיווחו כי מתקדמות ההכנות להקמת יחידה חדשה בצבא לבנון, אשר תעבור הכשרה בפיקוח אמריקאי-בריטי ותופקד על יישום ההיבט הביטחוני של הסכם המסגרת, לרבות סוגיית פירוק חזבאללה מנשקו. עוד נטען כי חזבאללה ותנועת אמל, וכן מפקד צבא לבנון היכל, הביעו התנגדות למהלך מחשש שיפגע באחדות הצבא ויהפוך אותו לכלי ליישום דרישות ישראליות (אללואא’, 8 ביולי 2026).
• בהקשר זה, “מקורות צבאיים לבנוניים” הדגישו כי צבא לבנון דוחה כל מתווה שיחייב אותו לפעול בהתאם לדרישות ישראל או להיכנס לאזורים שטרם פונו על ידי צה”ל. לדבריהם, הצבא הבהיר במהלך המגעים כי ייפרס רק לאחר נסיגה ישראלית מלאה מהאזורים הרלוונטיים, לא יקיים תיאום ישיר עם ישראל ולא יסכים למלא תפקיד שעלול להציבו בעימות עם האוכלוסייה המקומית או עם חזבאללה. עוד נמסר כי הצבא השלים את היערכותו המבצעית לפריסה בדרום, אולם טרם קיבל לוחות זמנים ומנגנוני יישום סופיים. במקביל, דווח כי מפקד הצבא, רודולף היכל, הדגיש בפני הדרג המדיני כי שמירת אחדותו של הצבא ומעמדו כמוסד ממלכתי עומדת בראש סדר העדיפויות (אלאח’באר, 11 ביולי 2026).

מתנגדי ההסכם

• חזבאללה ובעלי בריתו המשיכו לבקר את הנשיא עון וממשלת לבנון על הסכם המסגרת והמשך המשא ומתן הישיר עם ישראל. עיקר הביקורת התמקד בטענה כי ההסכם פוגע בריבונות לבנון, נועד להוביל לפירוק חזבאללה מנשקו ומעניק לישראל הישגים מדיניים וביטחוניים ללא התחייבות לנסיגה מלאה מדרום לבנון:
  • מזכ”ל חזבאללה, נעים קאסם, ניצל את נאומו לציון מסע הלוויה של מנהיג איראן הקודם, עלי ח’אמנהאי, כדי לתקוף את הסכם המסגרת, שאותו הגדיר כהסכם בלתי חוקי שנכפה על לבנון ומשרת את ישראל בלבד. הוא קרא לשלטון הלבנוני לחזור בו ממנו ולעבור למשא ומתן עקיף בלבד. לצד זאת, הבהיר כי חזבאללה אינו מעוניין במלחמת אזרחים, אך גם לא יסכים לפירוק נשקו או לפגיעה במעמדו, והזהיר כי כל ניסיון לכפות פתרונות מבחוץ ייכשל (אתר מזכ”ל חזבאללה, 8 ביולי 2026) .
  • סיעת חזבאללה בפרלמנט הלבנוני הגדירה את הסכם המסגרת כ”הסכם כניעה” בלתי חוקי ובלתי חוקתי, וטענה כי הוא נכפה על לבנון, משרת את האינטרסים של ישראל ומכשיר את המשך נוכחותה בדרום. הסיעה קראה לממשלה לבטל את ההסכם, האשימה אותה ביישומו החד-צדדי למרות המשך “ההפרות” הישראליות, והדגישה מחדש את מחויבותה האידאולוגית והאסטרטגית לאיראן ול”ציר ההתנגדות” (סיעת הנאמנות להתנגדות, 9 ביולי 2026).
  • פרשנות בעיתון אלאח’באר טוענת כי התרחבות ההתנגדות הפוליטית ל”הסכם המסגרת” אילצה את הנשיא ג’וזף עון להסתייע בגורמים חיצוניים לצורך גיוס תמיכה במהלך. לפי הדיווח, עון ביקש מסעודיה ומהשליח הסעודי, הנסיך יזיד בן פרחאן, לפעול לריכוך הביקורת על ההסכם, ובפרט להשפיע על וליד ג’ונבלאט ועל מנהיגים סונים. עם זאת, ג’ונבלאט דבק בהתנגדותו להסכם, בטענה כי הוא עלול לערער את היציבות הפנימית בלבנון, בעוד שראש הממשלה נואף סלאם מתקשה לגייס תמיכה פומבית רחבה למהלך גם בקרב בעלי בריתו הפוליטיים (אלאח’באר, 10 ביולי 2026).
  • היומון אלאח’באר, המזוהה עם חזבאללה, טען כי השתתפות לבנון במפגש המשא ומתן עם ישראל ברומא מהווה “כניעה” ללחצים אמריקאיים וישראליים, כל עוד ישראל אינה מיישמת את התחייבויותיה ואינה נסוגה מדרום לבנון. לפי הפרשנות, מטרת המפגש ברומא היא בראש ובראשונה למנוע את קריסת ההסכם ולא בהכרח להשיג התקדמות ממשית ביישומו (אלאח’באר, 9–10 ביולי 2026). במאמר נוסף, האשים היומון כי הנשיא עון וראש הממשלה סלאם ממשיכים לקדם את יישום ההסכם מתוך היענות ללחצים אמריקאיים וסעודיים, אף שהמציאות האזורית השתנתה וההסכם איבד, לטענתו, את בסיס התמיכה הפוליטי בלבנון (אלאח’באר, 13 ביולי 2026).
  • המופתי הג’עפרי, השיח’ אחמד קבלאן, תקף בחריפות את הנהגת לבנון וטען כי היא מקדמת “הסכם כניעה” המשרת את ארה”ב וישראל, פוגע בריבונות המדינה ומפקיר את דרום לבנון. לדבריו, המשך קידום ההסכם עלול להוביל לפגיעה בהסכמה הלאומית ואף למלחמת אחים. קבלאן קרא לגיבוש “מחנה לאומי” להגנה על “ההתנגדות” ועל ריבונות לבנון, וקרא להסדרה סעודית-איראנית כבסיס ליציבות האזור (אלדיאר, 10 ביולי 2026).
  • “מקורבים” ליו”ר הפרלמנט ומנהיג אמל, נביה ברי, הדגישו כי היחסים בין ברי לבין הנשיא ג’וזף עון נותרו מתוחים סביב סוגיית הסכם המסגרת. לדבריהם, מאמצי התיווך הסעודיים טרם הביאו לפריצת דרך, והקשר בין הצדדים נותר מצומצם. ברי שב והדגיש כי כל הסדר עתידי בלבנון צריך להישען על ההבנות שנכללו במזכר ההבנות האמריקאי-איראני, ולא רק על הסכם המסגרת שנחתם בין לבנון לישראל (אלאח’באר, 10 ביולי 2026).
• נטען כי חזבאללה ניצב בפני לחץ אסטרטגי גובר מצד ישראל, המדינה הלבנונית והקהילה הבינלאומית, במקביל להיחלשות מעמדו בזירה הפנים-לבנונית. לפי ההערכה, הארגון מתקשה להציג חלופה מדינית להסכם המסגרת, והמשך התנגדותו עלול להעמיק את בידודו ולהוביל לעימות מול המדינה סביב יישום ההסכם (אלג’מהוריה, 7–8 ביולי 2026).
• פרשנויות בלבנון ובתקשורת הערבית העריכו כי היחלשותו הצבאית והאזורית של חזבאללה פתחה מאבק פוליטי על עיצוב הסדר החדש בלבנון. בעוד “הצמד השיעי” (חזבאללה ואמל) מבקש לשמר את מעמדו ולהתאים את חלוקת הכוח למציאות החדשה, יריביו רואים בהתפתחויות האחרונות הזדמנות לצמצם את השפעתו ולעגן מחדש את עליונות מוסדות המדינה. לטענת הפרשנים, מאבק זה כבר בא לידי ביטוי גם במרחב הציבורי, בהסרת ובהחזרת סמלי חזבאללה ואיראן, בסיסמאות המדגישות את רעיון “לבנון תחילה” ואף בשינוי שמות רחובות, כביטוי למאבק רחב על זהותה הריבונית של המדינה (לבנון 24, אלשרק אלאוסט, 7 ביולי 2026).

• ביקורת על הסכם המסגרת הגיעה גם מצד גורמים במערכת הפוליטית שאינם מזוהים עם המחנה השיעי של חזבאללה ואמל:
  • המנהיג הדרוזי הוותיק, וליד ג’נבלאט, הביע תמיכה עקרונית במשא ומתן עם ישראל, אך מתח ביקורת על הסכם המסגרת, שלדבריו אינו מבטיח נסיגה ישראלית מלאה ומשקף הישג חד-צדדי לטובת ישראל. במקביל, קרא לשמור על אחדות לאומית, להתייצב לצד תושבי דרום לבנון ולדחות כל ניסיון לערער את השתייכותם ללבנון. שייח’ העדה הדרוזית, סאמי אבי אלמנא, הצטרף לקריאה לאחדות, להימנעות מהסתה פנימית ולחיזוק מוסדות המדינה והשותפות הלאומית (אלנהאר, 7 ביולי 2026). ג’נבלאט גם נועד עם מפקד הצבא היכל והביע תמיכה בתפקידו הלאומי של הצבא. ג’מבלאט הדגיש את הצורך לחזק את המוסד הצבאי, לשמור על האחדות הלאומית ולגבש חזית פנימית יציבה לנוכח ההתפתחויות הביטחוניות, ובייחוד בדרום לבנון (חשבון X של צבא לבנון, 8 ביולי 2026).

• • בהמשך לכך, “גורמים פוליטיים התומכים בהסכם המסגרת” דחו את ביקורתו של ג’נבלאט וטענו כי אף שההסכם אינו אידיאלי, הוא משקף את המציאות שנוצרה בעקבות המלחמה ומהווה את החלופה המעשית היחידה להשבת ריבונות המדינה. לדבריהם, קישור הנסיגה הישראלית לחיזוק בלעדיות המדינה על הנשק עדיף על חלופות של נורמליזציה או הסכם שלום, וכי הניסיונות לפתור את סוגיית נשק חזבאללה באמצעות דיאלוג פנימי בלבד נכשלו פעם אחר פעם (אלקדס אלערבי, 11 ביולי 2026).
  • שר החוץ הלבנוני לשעבר, פארס בויז, המזוהה עם המחנה הריבוני-לאומי, טען כי ההסכם אינו מחייב מבחינה חוקתית משום שלא אושר בממשלה ובפרלמנט. לדבריו, ההסכם מטיל על לבנון התחייבויות ברורות ובראשן פירוק חזבאללה מנשקו, בעוד שסוגיית הנסיגה הישראלית נותרה עמומה וללא לוח זמנים מחייב, ולכן מדובר בהסכם המוטה לטובת ישראל (אלדיאר, 8 ביולי 2026).
  • פרשנות ביומון אלג’מהוריה, המזוהה עם מחנה מתנגדי חזבאללה, הזהירה כי גם אם הסכם המסגרת יקודם, הוא עלול להסתיים בהסדר ביטחוני מוגבל ולא ב”סיום מצב המלחמה”. לפי הפרשנות, כל עוד סוגיית נשק חזבאללה והעימות בין איראן לישראל לא יוסדרו, קיים חשש שההסכם יהווה שלב ביניים בלבד בדרך לסבב לחימה נוסף (אלג’מהוריה, 11 ביולי 2026).

• • היומון אללואא’^[2] הציג את המשא ומתן עם ישראל כחלופה המעשית היחידה להפסקת הלחימה, להשלמת הנסיגה הישראלית, להשבת תושבי הדרום ולפתיחת תהליך השיקום. לפי המאמר, לבנון ניצבת בפני הכרעה בין המשך הפילוג הפנימי לבין גיבוש עמדה לאומית מאוחדת שתאפשר למדינה לקדם את יישום הסכם המסגרת. עוד נטען כי סבב השיחות ברומא וביקורו הקרוב של הנשיא עון בוושינגטון יהוו מבחן למחויבות האמריקאית לקידום ההסכם ולהרחבת הסיוע לצבא לבנון (אללואא’, 13 ביולי 2026).

תומכי ההסכם

• יו”ר מפלגת “הכוחות הלבנוניים”, סמיר ג’עג’ע, הדגיש כי עתיד לבנון מחייב ביסוס מדינה ריבונית שבידיה בלבד הסמכות להחזיק בנשק, לקבל החלטות בנושאי מלחמה ושלום ולנהל את המשא ומתן עם ישראל. לדבריו, אף שהסכם המסגרת אינו אידיאלי, הוא מהווה כיום החלופה המעשית היחידה להמשך הלחימה, וקרא להעניק לנשיא עון גיבוי פוליטי להשלמת המהלך. במקביל תקף את ניסיונות איראן לשמר את השפעתה בלבנון באמצעות קישור הזירה הלבנונית למשא ומתן שלה עם ארה”ב (אלנהאר, 10 ביולי 2026). בהמשך, ציין ג’עג’ע כי הנשיא עון מעדיף למצות תחילה את המסלול המדיני, אך העריך כי מאמצי הדיאלוג עם חזבאללה הגיעו לסיומם (נדאא’ אלוטן, 11 ביולי 2026).
• מפלגת הפלנגות ויו”ר המפלגה, סאמי אלג’מיל, ציינו כי יישום ההסכם, השלמת פריסת צבא לבנון והגבלת החזקת הנשק בידי המדינה בלבד הם תנאי הכרחי לשיקום המדינה ולהשבת אמון הקהילה הבינלאומית. במקביל תקפו את חזבאללה וטענו כי המשך נשקו ומעורבות איראן בלבנון פוגעים בריבונות המדינה ומעכבים את שיקומה (אתר הפלנגות, 7 ביולי; חשבון X של סאמי אלג’מיל, 8 ביולי 2026).
• ראש ממשלת לבנון לשעבר, פואד אלסניורה, הביע תמיכה מלאה במדיניות הנשיא עון, והדגיש כי ההחלטות בנושאי מלחמה, שלום, נשק ומשא ומתן חייבות להיוותר בידי המדינה בלבד. הוא קרא לנצל את חלון ההזדמנויות המדיני להשגת נסיגה ישראלית, לקידום השיקום ולהאצת הרפורמות הכלכליות. אלסניורה הוסיף כי הרחבת השליטה הישראלית בדרום היא תוצאה של מדיניות שנוהלה לאורך השנים מחוץ למסגרת המדינה (חשבון X של נשיאות לבנון, 9 ביולי 2026).

הלחימה בלבנון

פעילות צה”ל

• צה”ל המשיך במהלך השבוע בפעילות קרקעית ואווירית במרחב הביטחוני בדרום לבנון במטרה לאכוף את תנאי הפסקת האש ולמנוע את התבססותו המחודשת של חזבאללה סמוך לגבול. במסגרת הפעילות, הותקפו תשתיות טרור, מחסני ואמצעי לחימה, סוכלו פעילי חזבאללה שזוהו עוסקים בפעילות צבאית או בניסיונות לשקם תשתיות טרור, ונמשכו פעולות לאיתור ולהשמדת תשתיות תת-קרקעיות ואמצעי לחימה, שחלקם הוסתרו במרחבים אזרחיים. בכפר מג’דל זון, הושמדו שני תוואים תת-קרקעיים שהכילו עשרות אמצעי לחימה, אחרי שבמקום הושמד תוואי תת-קרקעי בסוף יוני 2026. כוחות צה”ל גם המשיכו בפעילות ברכס עלי אלט’אהר כדי למנוע ממחבלי חזבאללה לצאת מהתשתיות התת-קרקעיות וסיכלו מחבלים שזוהו באזור (דובר צה”ל, 6–13 ביולי 2026).

פעילות חזבאללה

• חזבאללה המשיך להימנע מפרסום הודעות קבלת אחריות על תקיפות נגד כוחות צה”ל, בהמשך למדיניות שבה הוא נוקט מאז 20 ביוני 2026. במקביל, המשיך הארגון להאשים את ישראל ב”הפרת” הפסקת האש, בתקיפות ובהרס בדרום לבנון, והדגיש כי הוא שומר לעצמו את הזכות להגיב (ערוץ הטלגרם של זרוע ההסברה הקרבית של חזבאללה, 7–10 ביולי 2026). לצד זאת, מסרו “מקורות המקורבים לחזבאללה” כי הארגון ממשיך לשמור על כוננות מבצעית גבוהה ולעדכן את תוכניות ההגנה שלו, על רקע חוסר הוודאות סביב המגעים האמריקאיים-איראניים והחשש מהרחבת הפעילות הישראלית, תוך הבהרה כי כל הסלמה ישראלית משמעותית תיענה בתגובה מצד הארגון (לבנון 24, 9 ביולי 2026; אלדיאר, 10 ביולי 2026).
• “מקור ביטחוני לבנוני” טען כי הקרבות סביב גבעת עלי אלט’אהר נועדו גם לפגוע במתקן תת-קרקעי אסטרטגי המכונה “עמאד 4”.^[3] לפי הדיווח, מדובר במתחם מבוצר הכולל רשת מנהרות, מרכז פיקוד ושליטה של יחידת בדר, לצד מחסני טילים, כלי טיס בלתי מאוישים (כטב”מים) ואמצעי לחימה נוספים, אשר שימש כאחד ממרכזי הפיקוד המרכזיים של חזבאללה בגזרת אלנבטיה (ארם ניוז, 8 ביולי 2026). “מקורות ביטחוניים” מסרו כי פעילי חזבאללה קיבלו הנחיה חד משמעית למנוע את נפילת המתחם של הארגון לידי ישראל “יהיה המחיר אשר יהיה”. לפי הדיווח, הקרבות שהתנהלו בציר תבנית–אלנבטיה אלפוקא–עלי אלט’אהר שיקפו את נחישות הארגון להגן על הגבעה, אף במחיר אבדות רבות (לבנון 24, 7 ביולי 2026). עוד נטען כי במהלך המשא ומתן, ביקשה ישראל לכלול את רכס עלי אלט’אהר במסגרת “אזורי הפיילוט”, אך דרישה זו לא התקבלה. לפי הדיווח, שני הצדדים מייחסים לאזור חשיבות אסטרטגית, באופן העלול להפוך אותו למוקד החיכוך המרכזי במקרה של הסלמה מחודשת (אסאס מדיה, 10 ביולי 2026).
• עורך אלאח’באר, אבראהים אלאמין, המקורב לצמרת חזבאללה, טען כי הפסקת האש והסכם המסגרת אינם מסיימים את המערכה אלא פותחים שלב חדש בעימות. לדבריו, הארגון מתקרב לסיום מדיניות ההבלגה, נערך לעימות עתידי במסגרת “ציר ההתנגדות”, ובוחן דפוסי פעולה חדשים שיגבירו את הפגיעה בישראל תוך צמצום המחיר שישלם העורף הלבנוני (אלאח’באר, 8 ביולי 2026).
• “מקורות ביטחוניים לבנוניים” מסרו כי חזבאללה עורך בחינה מחדש של תפיסת הלחימה שלו בעקבות העליונות הישראלית בתחומי המודיעין, המעקב והבינה המלאכותית. לפי הדיווח, הארגון עובר למודל מבוזר יותר, המבוסס על חוליות קטנות, הרחבת השימוש בכטב”מים מתאבדים ובכטב”מים מונחי סיבים אופטיים, וצמצום הפעלת יחידות רצ’ואן. להערכת “המקורות”, מדובר בהתאמה כפויה שמטרתה לשפר את שרידות הארגון ואת יכולת ההתשה שלו לאורך זמן (ארם ניוז, 9 ביולי 2026).
• בדיווח נוסף, מסרו “מקורות ביטחוניים ופוליטיים בלבנון” כי חזבאללה מצוי בתהליך ארגון מחדש של הנהגתו ומנגנוני קבלת ההחלטות בעקבות הפגיעה הקשה שספג במערכה האחרונה. צוין כי הארגון נמנע בשלב זה ממינוי סגן למזכ”ל נעים קאסם, ומעדיף לחזק את תהליכי קבלת ההחלטות הקולקטיביים באמצעות מועצת השורא והמוסדות הארגוניים, תוך צמצום התלות במנהיג יחיד. עוד נטען כי השינוי נובע הן מהאבדות הכבדות בדרג הפיקוד והן מהחשש מפני חדירות מודיעיניות, ומוביל לתהליך קבלת החלטות זהיר, רחב ומורכב יותר, המושפע גם מהמצב הפנים-לבנוני ומהשיקולים האיראניים (ארם ניוז, 7 ביולי 2026).

המעורבות האיראנית בלבנון

• במסגרת ציון מסע הלווייתו של המנהיג האיראני, עלי ח’אמינאי, מזכ”ל חזבאללה, נעים קאסם, נאם באירוע שקיים הארגון לציון מסע הלוויה של מנהיג איראן הקודם, עלי ח’אמנהאי. את עיקר נאומו הקדיש קאסם להגנה על “ציר ההתנגדות” ולהעמקת הזיקה האידאולוגית והאסטרטגית לאיראן, תוך הצגת ח’אמנהאי כמנהיג האומה וכסמכות העליונה של “ההתנגדות”. קאסם הדגיש כי חזבאללה מחויב להמשך הברית עם איראן, שלדבריו הייתה גורם מרכזי בהשגת הפסקת האש ובהמשך תמיכתה ב”התנגדות” (אתר מזכ”ל חזבאללה, 8 ביולי 2026).

• שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ’י, הבהיר כי חידוש המשא ומתן בין איראן לבין ארה”ב מותנה ביישום הסעיף הנוגע ללבנון במזכר ההבנות ובהשלמת נסיגת ישראל מדרום לבנון. לדבריו, איראן מבקשת להרחיב את יחסיה עם כלל המערכת הפוליטית בלבנון ולא רק עם חזבאללה, תוך המשך התמיכה בלבנון וב”ציר ההתנגדות” (אלדיאר, 8 ביולי 2026).
• בהקשר זה, פרשנות ביומון הלבנוני אללואא’ העריכה כי ההסלמה המחודשת בין ארה”ב לבין איראן והקפאת מזכר ההבנות מחלישות את ניסיונות איראן לקשור את התיק הלבנוני למשא ומתן עם וושינגטון. לפי הפרשנות, התפתחות זו צפויה לצמצם את יכולת מתנגדי הסכם המסגרת עם ישראל לעכב את יישומו, ולחזק את מעמדה של המדינה הלבנונית בקידום ההסכם כמסלול המרכזי להסדרת המצב בדרום (אללואא’, 10 ביולי 2026).
• בתוך כך, ממשלת לבנון המשיכה במאמצים לאזן בין שימור ערוצי הקשר עם טהראן לבין הדגשת ריבונותה. דווח כי ההנהגה הלבנונית דחתה יוזמות איראניות שנועדו להעמיק את מעורבותה ביישום הסכם המסגרת עם ישראל, ובהן שילוב נציג איראני במנגנון המעקב אחר ההסכם. הממשל בבירות גם הבהיר כי יחסי שתי המדינות יתנהלו על בסיס אי-התערבות בענייניה הפנימיים של לבנון (נדאא’ אלוטן, 7 ביולי 2026; אלג’מהוריה, 9 ביולי 2026).

• מקור המקורב ל”צמד השיעי” דיווח כי במהלך ביקור משלחת איראנית בלבנון הועברה להנהגת חזבאללה ביקורת חריפה על מפלגות ואישים פוליטיים, בעיקר מקרב המחנות הנוצריים והסוניים, שנהנו לאורך השנים מתמיכה איראנית, אך נמנעו מלהביע תמיכה בטהראן לאחר המלחמה ובמיוחד בעקבות נפילת משטר אלאסד בסוריה. לפי הדיווח, המשלחת ביקשה מחזבאללה להעביר לאותם גורמים מסר של אכזבה מצד ההנהגה האיראנית (לבנון 24, 12 ביולי 2026).
• סגן יו”ר המועצה האסלאמית השיעית העליונה, השיח’ עלי אלח’טיב, שב מביקור באיראן ובעיראק ומסר כי הבכירים האיראנים חזרו והדגישו את מחויבותם להמשך התמיכה בלבנון ובחזבאללה, לצד דרישה לשיקום היחסים עם ממשלת לבנון. לדבריו, שר החוץ האיראני אף העביר באמצעותו הזמנה רשמית לשר החוץ הלבנוני לבקר בטהראן (אלדיאר, 10 ביולי 2026).

יוניפי”ל

• לנוכח הירידה היחסית ברמת האלימות מאז סוף יוני 2026, הודיע יוניפי”ל כי הרחיב בהדרגה את היקף פעילותו המבצעית ברחבי דרום לבנון והגביר את נוכחותו בשטח, במקביל לחזרת תושבים לכפריהם. צוין כי הכוח ממשיך לעקוב אחר ההתפתחויות, לקיים תיאום עם הצדדים ולסייע בשיקום תשתיות אזרחיות, אך הדגיש כי המצב הביטחוני נותר שברירי וכי המשך התיאום והפעילות המבצעית חיוניים לייצוב האזור (אלדיאר, 9 ביולי 2026).
• בתוך כך, המשיך יוניפי”ל להרחיב את פעילותו האזרחית מול הרשויות המקומיות בדרום לבנון באמצעות סיוע הומניטרי, הערכת צורכי השיקום וקידום שיתוף הפעולה עם הרשויות המקומיות, כחלק ממאמציו לתמוך בהתאוששות האזרחית ולחזק את יציבות האזור (סוכנות הידיעות הלבנונית, 8-7 ביולי 2026).

המצב האזרחי והשיקום בדרום בלבנון

• משרד הבריאות הלבנוני עדכן כי מאז חידוש הלחימה ב-2 במרץ 2026 נהרגו 4,322 בני אדם ונפצעו 12,210 נוספים, תוספת של שלושה הרוגים במהלך השבוע האחרון (לבנון 24, 11 ביולי 2026).

משבר העקורים והשיקום

• על רקע ההיערכות לתחילת יישום הסכם המסגרת עם ישראל ונסיגת כוחות צה”ל מ”אזורי הפיילוט”, בישיבת הממשלה בראשות נואף סלאם נדונו האצת חזרת העקורים, שיקום התשתיות, פתיחת צירי התנועה והיערכות לשנת הלימודים, כאשר היקף הנזק הראשוני הוערך בכשלושה עד ארבעה מיליארד דולר (חשבון -X של ראשות ממשלת לבנון, 6 ביולי 2026).
• בתוך כך, ממשלת לבנון מקדמת תוכנית למתן דיור זמני עבור משפחות שבתיהן נהרסו באמצעות הקמת מבנים יבילים או סיוע בשכר דירה. עם זאת, “גורמים רשמיים” הודו כי התקציבים הקיימים אינם נותנים מענה להיקף הנזק, וכי נדרש סיוע נוסף מהמדינה ומגורמים בינלאומיים (אלאח’באר, 9 ביולי 2026). בהקשר זה, ראשי הרשויות בדרום לבנון המשיכו להעלות בפני ההנהגה את צורכי היישובים הסמוכים לגבול, בדגש על שיקום שירותי הבריאות, התשתיות והחזרת השירותים הציבוריים כחלק מחיזוק חוסן האוכלוסייה בדרום (אלדיאר, 8 ביולי 2026).
• היומון אלאח’באר, המזוהה עם חזבאללה, פרסם כתבות שנועדו להצביע על החרפת מצוקת העקורים בדרום לבנון לצד ביקורת על תפקוד מוסדות המדינה. לפי הדיווחים, הרשויות פועלות לסגירת חלק ממרכזי הקליטה ולהעברת משפחות למתקנים חלופיים, אף שרבות מהן אינן יכולות לשוב לבתיהן שנהרסו או שנותרו בשטחים שבשליטת ישראל. עקורים שצוטטו בכתבות טענו כי תנאי המגורים החלופיים ירודים וכי המדינה מתייחסת אליהם כאל נטל מנהלי יותר מאשר כנפגעי מלחמה. במקביל, נטען כי המחסור החריף בדיור והעלייה במחירי השכירות מקשים על חזרת התושבים לדרום. הרשויות המקומיות מנסות להתמודד עם המשבר באמצעות הגבלת מחירי השכירות, ניצול מבנים ריקים והצבת מבנים יבילים, אך מזהירות כי ללא תוכנית ממשלתית רחבה יחריף המשבר ככל שיגדל מספר השבים לאזור (אלאח’באר, 10-9 ביולי 2026).

^[1] להרחבה, ראו מחקר מכון עמית מ-29 ביוני 2026: "הסכם המסגרת בין לבנון לבין ישראל: תובנות ותגובות".
^[2] יומון לבנוני פוליטי בעל קו לאומני הנחשב לאובייקטיבי.
^[3] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מ-22 באוגוסט 2024: "סרטון חזבאללה על המתקן התת-קרקעי עמאד 4 – תגובות ומשמעויות".

מאמרים נוספים בתחום