מאמץ ניכר מצד איראן להדגיש את המשך תמיכתה ב”חזית ההתנגדות” בעקבות בחירת הנשיא פ’זשכיאן

ד”ר רז צימט

עיקרים

•  בעקבות בחירתו של מסעוד פ’זשכיאן לנשיא איראן ב-5 ביולי 2024, ניכר מאמץ איראני להדגיש את מחויבות איראן להמשך התמיכה ב”חזית ההתנגדות” שבהובלתה. זאת, ככל הנראה, על רקע חששות בקרב מרכיבי הציר הפרו-איראני באזור מפני השלכות בחירתו של הנשיא בעל הנטיות הרפורמיסטיות, ובמיוחד לנוכח המערכה האזורית הנמשכת בהובלת איראן והחשש מפני הידרדרות אפשרית לעימות כולל בין ישראל לחזבאללה.

• קיימים כמה ביטויים למאמץ להפגין המשכיות במדיניות התמיכה בציר הפרו-איראני באזור: מסרי תמיכה מהנשיא הנבחר לבכירי “חזית ההתנגדות”, בהם הביע את מחויבות איראן לשלוחיה ולמערכה נגד ישראל; ביקור מפקד כוח קדס, אסמאעיל קאא’ני, באזור בימים האחרונים ופגישותיו עם בכירים ב”חזית ההתנגדות”; התייחסות אנשי ממשל איראניים להמשכיות במדיניות האזורית על בסיס התפיסה כי חיזוק “ההתנגדות” הוא אחד מעמודי התווך הקבועים של הרפובליקה האסלאמית; פרשנויות בתקשורת האיראנית השמרנית המציגות את מסרי התמיכה של פ’זשכיאן לראשי הציר הפרו-איראני כביטוי למחויבותו כלפיהם.
• המאמץ הכולל והנרחב להדגיש את המשך התמיכה האיראנית ב”ציר ההתנגדות” נועד להפיג חששות אפשריים בקרב מרכיביו מפני האפשרות לשינוי במדיניות התמיכה האיראנית תחת הממשלה החדשה בראשותו של הנשיא הנבחר. זאת, במיוחד בתנאים הנוכחיים של המשך המערכה האזורית, בהם נודעת חשיבות מיוחדת להמשך הסיוע האיראני. לא ניתן להוציא מכלל אפשרות כי בקרב מרכיבי הציר הפרו-איראני באזור, וכן בקרב משמרות המהפכה, קיימת חשדנות כלפי הנשיא הנבחר לנוכח זיקתו וקשריו עם בכירי המחנה הרפורמיסטי באיראן ועל רקע הצהרותיו במהלך מערכת הבחירות לנשיאות, שביטאו גישה פרגמטית גם ביחס למדיניות חוץ, למשל בהדגשת הצורך לחדש את המשא ומתן הגרעיני עם המערב.
•  הדגשת המחויבות האיראנית ל”חזית ההתנגדות”, בעיקר מצד משמרות המהפכה, עשויה לשמש גם אמצעי לחשק את הנשיא החדש וחסר הניסיון בתחום הביטחוני-צבאי בכל הנוגע למדיניות החוץ האזורית לקראת כניסתו לתפקיד, לקבוע עובדות בשטח, להבהיר לו את העדיפות והמרכזיות שיש למשמרות המהפכה בהובלת מדיניות זו ואולי אף להרתיע אותו ממהלכים עתידיים, שעשויים להוביל להתנגשות אפשרית בין הממשלה בראשותו למשמרות המהפכה, ובמיוחד כוח קדס.

• פ’זשכיאן, מצדו, עשוי לראות במסרי התמיכה ב”חזית ההתנגדות” לא רק ביטוי לעמדותיו האותנטיות אלא גם אמצעי לרכך את ההסתייגות כלפיו והחששות מפניו בקרב מוקדי הכוח השונים באיראן הנשלטים על ידי השמרנים, בהם לשכת המנהיג, משמרות המהפכה והמג’לס. כמו כן, מסרים אלה עשויים להצביע על נכונותו לשתף פעולה עם מוקדי כוח אלה תוך נכונות לשמר מידה מסוימת של המשכיות ביחס למדיניות הממשלה הקודמת בהנהגת אבראהים ראיסי.^[1] גישה זו עשויה לסייע לו בקידום היעדים המרכזיים בראייתו, ובראשם שיפור המצב הכלכלי. בכל מקרה, ספק אם פ’זשכיאן רוצה או יכול לסטות מהקו הרשמי בסוגיות אזוריות, במיוחד ביחס לישראל, ולהערכתנו לא צפוי שינוי של ממש במדיניותה האזורית של איראן, לרבות כלפי שלוחיה.

נשיא איראן ומדיניות החוץ ברפובליקה האסלאמית

• מבנה המשטר האיראני ויחסי הגומלין בין הנשיא לשאר מוקדי הכוח המשמעותיים, ובראשם המנהיג העליון ומשמרות המהפכה, מגבילים מלכתחילה את יכולתו של הנשיא ליישם מדיניות החורגת מעקרונות היסוד של המשטר ולקדם תהליך של שינוי משמעותי במדיניות הרפובליקה האסלאמית, ובמיוחד במדיניות החוץ, שההכרעות בה נחשבות באופן מסורתי לסמכות הנתונה בידי המנהיג.
• המנהיג העליון משמש כראש המדינה ומרכז בידיו את עיקר סמכויות ניהולה. אף על פי כן, הנשיא ניצב במרכז תהליכי קבלת ההחלטות באיראן. בתור ראש הרשות המבצעת, נושא הנשיא על-פי חוקת איראן במשרה השנייה בחשיבותה בהיררכיה השלטונית של המשטר. הוא עומד בראש הממשלה, מעצב את מדיניותה, מופקד על יישומה ועומד בראש שורה של גופים ביצועיים בכירים, בראשם “המועצה העליונה לביטחון לאומי”.
• סעיף 176 בחוקה האיראנית של שנת 1989 הגדיר במסגרת סמכויותיה של “המועצה העליונה לביטחון לאומי” את קביעת מדיניות ההגנה והביטחון הלאומי במסגרת המדיניות הכוללת הנקבעת על ידי המנהיג, תיאום פעילויות בתחומים הנוגעים למדיניות, למודיעין, לחברה, לתרבות ולכלכלה ביחס למדיניות הביטחונית הכוללת וניצול משאבי המדינה לשם התמודדות עם איומים פנימיים וחיצוניים. בנוסף לנשיא, במועצה מכהנים באופן רשמי שרי החוץ, הפנים והמודיעין, מפקדי משמרות המהפכה והצבא הסדיר, ראשי הרשות המחוקקת והשופטת ושני נציגים אישיים מטעם המנהיג העליון. כמו כן יכולה המועצה לזמן לדיוניה משתתפים נוספים בהתאם לסוגיה הנדונה על-ידה. להחלטות המועצה נדרש אישור המנהיג. מאחר ששרי המודיעין, הפנים והחוץ ממונים בדרך כלל על ידי הנשיא באישור המנהיג העליון, ואילו ראש הרשות השופטת וראשי המערכת הצבאית-ביטחונית ממונים באופן ישיר על ידי המנהיג, הרי שרק הנשיא ויושב ראש המג’לס מכהנים כחברי מועצה שאינם תלויים לכאורה בח’אמנהאי, הממנה גם את מזכיר המועצה ואת שני נציגיו בה. הדבר מאפשר לו שליטה כמעט מוחלטת במועצה.
•  יתר על כן, למשמרות המהפכה, ובמיוחד לכוח קדס, יש עדיפות ברורה בניהול מדיניות החוץ האזורית של איראן, ובעיקר בהפעלת רשת השלוחים שלה. ניתן למצוא ביטוי לעדיפות זו בריאיון, שהעניק מחמד ג’ואד ט’ריף, שר החוץ לשעבר בממשלתו של הנשיא חסן רוחאני, במסגרת מיזם לתיעוד פועלו של הממשל היוצא. בריאיון טען ט’ריף, שאנשי משמרות המהפכה הם המושכים בחוטים. עוד טען שר החוץ לשעבר, שהרפובליקה האסלאמית נותנת עדיפות לשדה הקרב על פני הדיפלומטיה, וכי היה עליו להקריב את הדיפלומטיה לטובת שדה הקרב, כלומר לטובת פעילותם הצבאית של משמרות המהפכה, במקום ששדה הקרב ישרת את הדיפלומטיה (ניו יורק טיימס, 25 באפריל 2021).

מסרים מהנשיא הנבחר לבכירי “חזית ההתנגדות”

• מאז נבחר כנשיא, העביר פ’זשכיאן מסרים לבכירים ב”חזית ההתנגדות”, ובראשם מזכ”ל חזבאללה, חסן נצראללה; ראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמאעיל הניה; ונשיא סוריה, בשאר אסד. מסרים אלה נועדו להדגיש את המשך תמיכתה של איראן בשלוחיה האזוריים, במיוחד על רקע המשך המערכה האזורית נגד ישראל.
•  ב-8 ביולי 2024, שלח פ’זשכיאן מסר למזכ”ל חזבאללה, חסן נצראללה, והודה לו על הברכה ששלח לו לרגל בחירתו. בברכה, ששיגר נצראללה ב-6 ביולי 2024, ציין מזכ”ל הארגון, כי חזבאללה וכל תנועות “ההתנגדות” באזור רואים באיראן תומכת חזקה, קבועה ונצחית וכי חזבאללה ימשיך לצעוד לצד הממשלה באיראן לעבר “הבטחת הניצחון הסופי, שאיראן רבת העוצמה היא הציר שלו” (מהר, 6 ביולי 2024). בתשובתו לנצראללה, הדגיש פ’זשכיאן כי איראן תמשיך לתמוך ב”התנגדות” באזור כנגד “המשטר הציוני הבלתי לגיטימי” וכי תמיכה זו היא עמוד תווך במדיניותה היסודית. הוא הביע ביטחון בכך ש”ההתנגדות” באזור לא תאפשר לישראל להמשיך במדיניותה “המלחמתית והפושעת” נגד העם הפלסטיני ויתר עמי האזור (איסנ”א, 8 ביולי 2024).

• ב-9 ביולי 2024, שוחח פ’זשכיאן עם נשיא סוריה, בשאר אסד, והדגיש בפניו, כי איראן תמשיך לתמוך בסוריה וב”התנגדות”, וכי היא חותרת לחזק את הקשרים הבילטרליים ולממש את ההסכמים, שנחתמו בין שתי המדינות (פארס, 9 ביולי 2024).
• ב-10 ביולי 2024, שלח הנשיא הנבחר מכתב לראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמאעיל הניה, בתגובה לאיגרת ברכה, ששיגר הניה לפ’זשכיאן בעקבות ניצחונו בבחירות. באיגרת ציין הניה כי העם הפלסטיני ו”ההתנגדות” נמצאים כעת במהלכה של מלחמה היסטורית. הוא הביע ביטחון בנכונות איראן להמשיך בגישת אחדות האומה האסלאמית ובסיוע לפלסטינים (ערוץ הטלגרם של חמאס, 8 ביולי 2024). במכתב התשובה שלו, כתב פ’זשכיאן כי הרפובליקה האסלאמית מחויבת לעקרון התמיכה בעם הפלסטיני ובמאבקו נגד “הכיבוש והאפרטהייד של המשטר הציוני” ורואה בכך את חובתה האנושית והאסלאמית. הוא הוסיף כי איראן תמשיך לתמוך באופן מלא בעם הפלסטיני עד למימוש כל זכויותיו ושחרור ירושלים וכי הוא בטוח שלוחמי ההתנגדות הפלסטינית ינצחו במלחמה הנוכחית (איסנ”א, 10 ביולי 2024).

ביקור מפקד כוח קדס באזור

• ב-11 ביולי 2024,דיווחו אמצעי התקשורת באיראן כי מפקד כוח קדס במשמרות המהפכה, אסמאעיל קאא’ני, נועד עם מפקדים ובכירים ב”חזית ההתנגדות” במסגרת ביקור שקיים ב”אזורי חזית ההתנגדות” (ככל הנראה הכוונה לעיראק, לסוריה וללבנון). במהלך ביקורו הדגיש, קאא’ני כי איראן תמשיך לתמוך ב”התנגדות” וציין כי התמיכה בה, ובמיוחד ב”פלסטין” ובתושבי רצועת עזה, היא מדיניות אסטרטגית, קבועה ומוסכמת על כל חלקי המשטר והעם באיראן (איסנ”א, 11 ביולי 2024). אף כי מועדו המדויק של הביקור לא נמסר, ניתן להעריך כי הוא התקיים בימים האחרונים במסגרת המאמץ להפיג את החששות מפני השלכות בחירתו של פ’זשכיאן על מדיניותה האזורית של איראן. כמו כן, הביקור עשוי להעיד על ניסיון מצד משמרות המהפכה לקבוע עובדות בשטח ולהעביר מסר ברור, הן לנשיא הנבחר והן לבכירים ב”חזית ההתנגדות”, כי בכוונת הארגון להמשיך ולהוביל את המערכה האזורית בעת הנוכחית.
• ביקורו של קאא’ני באזור מתקיים על רקע ביקורת גוברת על מעורבותו החריגה במהלך מערכת הבחירות לנשיאות איראן. זאת, בניגוד לחוקה האיראנית האוסרת על מעורבות הכוחות המזוינים, לרבות משמרות המהפכה, בעניינים פוליטיים. לקראת הסיבוב הראשון בבחירות ב-28 ביוני 2024, התפרסמו באיראן דיווחים לפיהם התערב קאא’ני באופן בוטה בבחירות כאשר ניסה לשכנע את המועמד הרדיקלי, סעיד ג’לילי, לפרוש מהמרוץ כדי למנוע את המשך הפילוג במחנה השמרני ולהגיע להסכמה בין המועמדים השמרנים, שתשפר באופן משמעותי את סיכוייו של יו”ר המג’לס, מחמד באקר קאליבאף (הנחשב למקורב לחוגים במשמרות המהפכה) לנצח בסיבוב הראשון. על פי דיווחים אלה, השתתף קאא’ני בפגישה בנוכחות קאליבאף וג’לילי, שהתקיימה בעיר משהד זמן קצר לפני הבחירות, אך נכשל במאמציו לשכנע את ג’לילי לפרוש (khabarfoori.com, 26 ביוני 2024).

• מעורבותו של קאא’ני בבחירות עשויה להעיד על חשדנות מצד משמרות המהפכה כלפי פ’זשכיאן, במיוחד לנוכח היחסים המתוחים בין הארגון לממשלתו של הנשיא רוחאני, שפ’זשכיאן נתפס במידה רבה כממשיך דרכו. ברקע לחילוקי הדעות בין משמרות המהפכה לרוחאני ניתן לציין את מאמצי הנשיא לצמצם את השפעת משמרות המהפכה בפוליטיקה ובכלכלה ואת הסתייגותם מהסכם הגרעין בין איראן למערב בקיץ 2015.

התייחסות אנשי ממשל איראניים להמשכיות במדיניות האזורית תחת פ’זשכיאן

•  מאז ניצחונו של פ’זשכיאן, הדגישו מספר אנשי ממשל איראניים כי לא צפוי שינוי במדיניותה האזורית של איראן, ובמיוחד בתמיכתה ב”התנגדות”. ב-5 ביולי אמר שגריר איראן בלבנון, מג’תבא אמאני, כי איראן תמשיך לתמוך ב”התנגדות” ובפלסטין בכל מצב, כשם שעשתה במהלך 45 השנים האחרונות. בתום הצבעתו בבחירות לנשיאות איראן בשגרירות האיראנית בבירות, הדגיש אמאני כי התמיכה ב”התנגדות” וב”פלסטין” מהווה עקרון בסיסי במדיניות האיראנית ומעוגנת בחוקת הרפובליקה האסלאמית וכי היא אינה מושפעת מדבר (מהר, 5 ביולי 2024).

• שגריר איראן לשעבר בלבנון ובירדן, מחמד עלי סבחאני, אמר כי חיזוק “ציר ההתנגדות” הוא עמדה קבועה של הרפובליקה האסלאמית, אף כי גישתה של ממשלת פ’זשכיאן תהיה שונה בהשוואה לשמרנים הקיצוניים. סבחאני, ששימש גם כמנכ”ל לענייני מזרח תיכון במשרד החוץ האיראני, ציין כי אין בסיס לטענות מצד כמה מיריביו של פ’זשכיאן כי בחירתו תפגע בקשרים בין איראן ל”ציר ההתנגדות”. לשם חיזוק טענתו, סיפר סבחאני כי במהלך מפגש הפרידה בין מזכ”ל חזבאללה, חסן נצראללה, לנשיא הרפורמיסטי לשעבר, מחמד ח’אתמי (2005-1997), ציין נצראללה כי תמיכת ממשלת ח’אתמי בחזבאללה עלתה בהרבה על הציפיות. השגריר לשעבר הוסיף כי התמיכה ב”התנגדות” תהיה חלק ממדיניות החוץ של הנשיא הנבחר, אך תמיכה זו תתבטא לא רק בתחום היכולות הצבאיות אלא גם במישור המדיני באזור ומחוצה לו, באופן שיאפשר לקבוצות ה”התנגדות” לשפר את מעמדן המדיני ולחזק את קשריהן עם מדינות ערב על חשבון ישראל. לדבריו, ממשלת פ’זשכיאן יכולה לאמץ מדיניות חוץ נבונה, שעשויה לבודד את ישראל ולמנוע ממנה לתקוע טריז בין איראן לשכנותיה הערביות. כמו כן, הממשלה החדשה תוכל להניח על השולחן יוזמות מדיניות, שיסייעו בהשגת הפסקת אש ברצועת עזה (ג’מאראן, 11 ביולי 2024).

התייחסות העיתונות האיראנית השמרנית

• אמצעי תקשורת איראניים המזוהים עם המחנה השמרני הבליטו בשבוע האחרון את מסרי התמיכה ששיגר הנשיא הנבחר לראשי “חזית ההתנגדות”, והדגישו את המשך התמיכה האיראנית בציר הפרו-איראני באזור. העיתון השמרני וטן אמרוז טען כי מכתב התמיכה שפ’זשכיאן שלח למזכ”ל חזבאללה מעיד על כך שתמיכת איראן ב”התנגדות האסלאמית” זוכה למקום מיוחד במדיניות החוץ שלו. לטענת היומון, פ’זשכיאן מודע לצורך לחזק את “ההתנגדות” באזור כדי שזו תוכל להתייצב נגד העוינות מצד “המשטר הציוני” ותוכניותיה של ארה”ב במערב אסיה. הנשיא הנבחר מבין היטב שצריך לקיים קשר מיוחד עם “ההתנגדות”, במיוחד בלבנון. עוד נכתב בעיתון, כי מכתבו של נצראללה לנשיא הנבחר מוכיח שמדיניות “ההתנגדות” כלפי איראן אינה תלויה בממשלה זו או אחרת, וכי “ההתנגדות” בלבנון מחויבת לשתף פעולה עם כל ממשלה בטהראן. לטענת היומון השמרני, הממשלה החדשה וצוות מדיניות החוץ שלה צריכים לאמץ מדיניות ריאליסטית המבוססת על ידידות ועל שיתוף פעולה עם “קבוצות ההתנגדות”, במיוחד בלבנון, ב”פלסטין” ובעיראק, כדי שיהיה ניתן לקדם מדיניות אזורית ודיפלומטית התואמת את המאזן האזורי. העיתון סיכם כי חילופי המכתבים בין נצראללה ופ’זשכיאן מבהירים לארה”ב ולישראל כי מדיניותה האזורית של איראן, במיוחד בנוגע ל”ציר ההתנגדות”, לא תשתנה. כשם שהנשיא ראיסי ושר החוץ שלו, אמיר-חסין עבדאללהיאן, קיימו קשר טוב עם חזבאללה ועם שאר “קבוצות ההתנגדות”, כך גם הממשלה החדשה תמשיך בקשר זה וייתכן שפ’זשכיאן יבקר בעתיד הקרוב בלבנון וייפגש עם נצראללה (וטן אמרוז, 9 ביולי 2024).
• סוכנות הידיעות הממשלתית אירנ”א פרסמה ריאיון עם הפרשן לעניינים בינלאומיים, מיר קאסם מא’מני, שטען כי מכתבו של פ’זשכיאן לנצראללה נועד להעביר מסר ברור מצד איראן לכלל “קבוצות ההתנגדות” באזור. הפרשן ציין כי התמיכה בקבוצות אלה – הן ב”פלסטין” והן במדינות אחרות באזור – מהווה אחד מעקרונות היסוד של מדיניות החוץ האיראנית. לפיכך, לא זו בלבד שלא יהיה כל שינוי בעניין זה אלא שהממשלה החדשה עשויה לפעול לחיזוק “ציר ההתנגדות” באזור. לדברי מא’מני, מכתבו של הנשיא הנבחר סיכל את כוונותיהם של מתנגדי איראן להחליש את רוחן של “קבוצות ההתנגדות”. הוא ציין כי פ’זשכיאן, שנלחם במלחמת איראן-עיראק, מודע היטב לחשיבות הרבה שיש להרחבת “קבוצות ההתנגדות” באזור ולחיזוקן כדי להבטיח את האינטרסים ואת ביטחונה הלאומי של איראן. הוא הוסיף כי המלחמה הנמשכת ברצועת עזה מחייבת את הממשלה החדשה להציב את התמיכה ב”התנגדות” הפלסטינית על סדר יומה (אירנ”א, 8 ביולי 2024).

• העיתון הממשלתי “איראן” טען כי המסרים התומכים שהעביר הנשיא הנבחר לראשי “ציר ההתנגדות” הוכיחו שהתמיכה ב”התנגדות” היא עמוד תווך במדיניות החוץ האיראנית. מסרים אלה מפיחים דם חדש בעורקי “ציר ההתנגדות” ומגבירים את כוחן של “קבוצות ההתנגדות” בנסיבות בהן ישראל חותרת ליזום “הרפתקה” חדשה בלבנון. כמו כן, הם מוכיחים למערב שבניגוד לדעתם של כמה ממקבלי ההחלטות במערב, הממשלה החדשה תמשיך ביתר שאת לתמוך ב”ציר ההתנגדות”. יתר על כן, פ’זשכיאן ביקש לקטוע באמצעות המסר שלו את תקוותן של מדינות המערב לקשור את הדיון בסוגיות אזוריות למשא ומתן בין איראן למערב בסוגיית הגרעין והסרת הסנקציות. היומון הצביע על חשיבות עמדותיו של הנשיא בתקופה שבה איראן נהנית ממעמד מיוחד באזור ובעולם המוסלמי, במיוחד לאחר “מבול אלאקצא” והתקיפה האיראנית נגד ישראל ב-13 באפריל 2024. איראן נחשבת לתומכת האמיתית היחידה בעם הפלסטיני, מה שמסייע לחזק את עוצמתה הרכה בקרב העמים המוסלמים ומשפיע לחיוב על קשריה עם מדינות האזור ועם מדינות מוסלמיות ברחבי העולם (איראן, 11 ביולי 2024).

• היומון השמרני ג’אם-י ג’ם שיבח את מסרי התמיכה של פ’זשכיאן לראשי “חזית ההתנגדות”. במאמר פרשנות תחת הכותרת: “ניצבים בשדה הקרב”, נכתב כי השאלה המרכזית, שהעסיקה את התקשורת הזרה, עמי האזור והמדינות שאיראן רלוונטית עבורן לאחר מותו של הנשיא ראיסי ובחירתו של נשיא בעל נטיות רפורמיסטיות, הייתה אם יחולו שינויים במדיניות החוץ האיראנית, במיוחד בסוגיית “ההתנגדות”. עמדותיו של פ’זשכיאן טרם הבחירות ואחריהן ומסרי התמיכה שלו לראשי “ההתנגדות” הסירו את הספקות שהיו בעניין זה והוכיחו את דבקותו באסטרטגיה הרשמית והמוחלטת של איראן בתמיכתה ב”ציר ההתנגדות”. עוד נכתב במאמר כי מובן מאליו שההתפתחויות הגלובליות נעות בכיוון של כינון סדר עולמי חדש. לפיכך, ברור שנשיאה הנבחר של אומה, הרואה עצמה במשך חצי מאה לפחות כנושאת הדגל של שדה הקרב חרף כל הלחצים והעוינות, ימשיך באותה גישה כדי להגיע לניצחון הסופי ואין לצפות ממנו לשינוי כלשהו (ג’אם-י ג’ם, 13 ביולי 2024).

[^1] להרחבה, ראו מחקר מרכז המידע מתאריך 6 ביולי 2024: "איראן מדגישה את המשך לכידות “חזית ההתנגדות” בתמיכתה לאחר מות הבכירים האיראנים". ↑

מאמרים נוספים בתחום