להתראות "האביב הערבי": "הטלטלה האזורית" כקונספציה שמוטב לנפץ לפני שתתנפץ עלינו

  • אנשי מודיעין באקדמיה ובמערכת הביטחון מסכימים כי קונספציה היא כלי חיוני בעבודת המודיעין. הסכנה מתחילה כאשר הקונספציה הופכת דוגמטית וקשיחה ואינה משתנה נוכח פיסות מידע והתרחשויות סותרות. המושג" טלטלה אזורית" אשר שימש אנשי ביטחון ומדיניות להבנת האירועים ששטפו את המזרח התיכון בראשית 2011 הפך עם הזמן לקונספציה בפני עצמה, אשר לבני הבניין שלה הן אי-היציבות, אי-הודאות, הנפיצות וההתהוות. כמו הקונספציה של יום כיפור ,אשר אפשרה לראות אז בכל קידום כוחות והשמשת מערכי חירום – תרגיל ובכל רמז מדיני – הונאה ; כך גם היום, בכל תופעה, בכל תקרית, בכל עימות אפשר לראות את טביעות אצבעותיהן של ההתהוות הדינמיות והנפיצות. מסמך זה טוען כי במזרח התיכון בפתחה של שנת 2018 אפשר לזהות מידה רבה יותר של יציבות, ודאות והפעלת כוח מחושבת ורציונאלית.
  • אם מקבלים ניתוח זה, הרי שניצב בפנינו מזרח תיכון "עמוק" אשר הצליח לשרוד את מאורעות "הטלטלה" והוא חזק יותר מכוחם של הטכנולוגיה בעידן המידע, הכסף הסעודי וערכי המערב הדמוקרטי. מזרח תיכון שאפשר וצריך להבין אותו במסגרת תפיסתית ובכלים מסוג אחר. טענה זו מחייבת דיון מתודולוגי סביב שאלות יסוד כגון כיצד נדע אם הקונספציה צריכה להשתנות? מהי המסה הקריטית של סתירות ואי התאמות המחייבת הטלת ספק בתקפותה של הקונספציה? האם ניתן בכלל לקבוע מסמרות בעניין זה? המסמך שלפנינו בוחן את תקפותה של קונספציית "הטלטלה האזורית" ומטיל בה ספק, ועל בסיס זה מנסה להתמודד עם השאלות המתודולוגיות המטרידות הללו כהזמנה לחשיבה נוספת.
  • שבע שנים חלפו מאז פרוץ האירועים שזכו לכינוי "האביב הערבי". זוהי נקודת זמן טובה לבחון היכן אנו עומדים היום ביחס לאותם אירועים. האם ההבנות שניסחנו אז עדין תקפות גם היום? ואם לא, האם אפשר להניח להן להיות נחלת העבר ולנסח הבנות חדשות?