יהודים, ישראל והסכסוך בספרי הדרכה למורים, שיצאו לאור ע”י משרד החינוך של הרשות הפלסטינית

מאת: ד”ר ארנון גרויס

עיקרי המחקר

מטרת מחקר זה הינה לבחון את מקומם של ישראל, היהודים והסכסוך הישראלי פלסטיני כפי שמצאו ביטויים במדריכי המורים, קרי-ספרים שיצאו לאור ע”י משרד החינוך של הרשות הפלסטינית המנחים את המורים כיצד ללמד מקצועות שונים. המחקר נכתב ע”י ד”ר ארנון גרויס, אשר מאז שנת 2000 חוקר את היחס ל”אחר” ולשלום בתכניות לימודים שונות במזרח התיכון, וחיבר מחקרים רבים בנושא זה. המחקר נכתב בהזמנת המרכז לחקר מדינות המזרח התיכון בהנהלת דוד בדין והוא מתווסף לסדרת הפרסומים על ספרי הלימוד הפלסטינים, שיצאו ע”י מרכז המידע למודיעין ולטרור. המחקר שב והעלה, כי היסודות הבולטים במדריכי המורים הם דה-לגיטימציה של מדינת ישראל, דמוניזציה של ישראל והיהודים, קריאה למאבק אלים לשחרור פלסטין והעדר חתירה לפתרון של שלום לסכסוך הישראלי פלסטיני. יסודות אלו שבו והופיעו במחקרים הקודמים אודות ספרי הלימוד הפלסטינים, שנעשו ע”י חוקרים וגופים שונים(ראו להלן).

• מחקר זה הינו האחרון בסדרת מחקרים שנעשו במסגרת פרויקט נרחב, שהחל ב-2015. מטרתו הינה לבדוק את היחס של תכנית הלימודים של הרשות הפלסטינית כלפי ה”אחר” היהודי-ישראלי במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני וכלפי האפשרות לפתרון הסכסוך בדרכי שלום. שלושת המחקרים הקודמים כיסו 364 ספרי לימוד של כל הכיתות במקצועות שונים, שהודפסו בין השנים 2013 – 2018. המחקר הנוכחי עוסק גם הוא בנושא זה אך מזווית שונה – זו של ההנחיות הניתנות למורים הפלסטינים ע”י משרד החינוך של הרשות הפלסטינית. המחקר מבוסס על 109 מדריכי מורים, שיצאו לאור ע”י משרד החינוך בין השנים 2016 – 2018.
• בעוד שספרי הלימוד של התלמידים חושפים את מרכיבי תפיסת העולם והערכים שאותם מבקשת חברה להטמיע בקרב הדורות הצעירים, מדריכי המורים עוסקים בדרך כלל באופן הנחלת תפיסת העולם לתלמידים. לפיכך המחקר הנוכחי אפשר לעקוב אחר מה שניתן לכנות תהליך האינדוקטרינציה של התלמידים, אשר עוצב ע”י הרשות הפלסטינית, והוא מוטמע בכל בתי הספר, כולל אלה של אונר”א (המשתמשת בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית).
• מחקרים קודמים אודות ספרי הלימוד הפלסטינים העלו, כי היחס שלהם לישראל ולשלום מבוסס על שלושה עיקרי יסוד: דה-לגיטימציה של ישראל, דמוניזציה שלה ועידוד המאבק האלים והעדר חינוך לשלום. לפיכך בחן המחקר הנוכחי את עיקרי היסוד הללו תוך שימוש באותה מתודולוגיה, אשר בה נעשה שימוש בשלושת המחקרים הקודמים, קרי-הבאת המידע הגולמי כפי שהוא, עם ניתוח קצר, כדי שהוא ידבר בעד עצמו. ניתוח מחקרי של המידע הגולמי נעשה בפרק הסיכום של העבודה.
• רוב חומר האינדוקטרינציה נמצא במדריכי המורים במקצועות השפה הערבית ולימודי חברה. מדריכי מורים לחינוך לאומי ואסלאמי, כמו גם מדעים ומתמטיקה, ובמידה מעטה יותר – אמנות ומלאכה, הכילו כמות מעטה יותר של חומרי אינדוקטרינציה. מדריכי מורים לחינוך גופני התבררו כמקצועיים לחלוטין, ללא כל עקבות של אינדוקטרינציה פוליטית. רוב חומרי האינדוקטרינציה נמצא בכיתות ז’-י’.
• סיכום הממצאים העיקריים, שעלו מבחינת מדריכי המורים, נותן את התמונה הבאה:
• דה-לגיטימציה של קיום מדינת ישראל, ושל עצם נוכחות היהודים בארץ, על בסיס הזכות הבלעדית, לכאורה, של הפלסטינים על ארץ ישראל ודחיית כל זכות שעשויה להיות ליהודים עליה. פלסטין מחליפה את ישראל כמדינה הריבונית באזור, הן בטקסטים והם על גבי מפות; שטח ישראל מלפני 1967 מוצג כשטח פלסטיני כבוש; השם “ישראל” מוחלף לעיתים קרובות ע”י הביטוי “הכיבוש”. אזרחי ישראל היהודים נחשבים למתיישבים קולוניאליים והערים הישראליות – כולל תל אביב – אינן מופיעות על גבי המפות, או שניתנים להן שמות ערביים. ההיסטוריה של היהודים בארץ מוכחשת, כמו גם המקומות הקדושים בה. דבקותם המסורתית של היהודים במולדתם העתיקה מכונה “שאיפות חמדניות”. מפות הרשות משרתות את חזון פלסטין האחת, מהים ועד נהר הירדן, ללא קיומה של מדינת ישראל, בניגוד מוחלט לפתרון המופיע בהצהרות הרשות הפלסטינית בדבר הקמת מדינה עצמאית בגבולות 1967, שבירתה מזרח ירושלים.

• דמוניזציה של מדינת ישראל ושל היהודים. שניהם מתוארים כתוקפנים, ברבריים, מלאי שנאה ושואפים להשמדה, באופן שהם מהווים איום קיומי על הפלסטינים. ביטויי גנאי, כמו “הכנופיות הציוניות”, ושפת שנאה משמשים בתיאורם, ומקרים של דה-הומניזציה נמצאו גם הם. ישראל מתוארת כמקור כל רוע וכאחראית בלעדית לסכסוך, בעוד שהפלסטינים מוצגים כקורבן האולטימטיבי שלו. ליהודים נעשית דמוניזציה גם בהקשר הדתי, מחוץ להקשר הסכסוך. הם מתוארים כאומה מושחתת מתחילת קיומה וכאויבי האסלאם מאז ימיו הראשונים. להלן שתי דוגמאות:

דמוניזציה של המתנחלים

• בספר לימוד מתמטיקה לכיתה י”א (2017) מובאת שאלה מספר 3 בסטטיסטיקה: אחד המתנחלים פותח באש על המכוניות העוברות באחד הכבישים. אם ההסתברות של פגיעה מצידו במכונית בירייה אחת היא 0.7, והמתנחל ירה ב-10 מכוניות, מה תצפה שיהיה מספר המכוניות שנפגעו? (מתמטיקה, כיתה י”א הומאנית 2017, עמ’ 55). התשובה המופיעה במדריך למורה היא 7.

הטמעת הטענה השקרית לפיה ישראל (“הכיבוש הציוני”) מנסה להרוס את מסגד אלאקצא (מתוך מדריך למורה)

• מהן הסיבות לחפירת מנהרות תחת מסגד אלאקצא ע”י הכיבוש הציוני? כולנו מכירים את מידת מזימתיות הציונים וטינתם כלפי מסגד אלאקצא ופועלם לחיסולו והריסתו באמצעים שונים. פעם הם פונים לשריפתו ופעם הם פועלים לשכנע את העולם כולו כי השטח הנקרא מסגד כיפת הסלע – אשר הוא חלק ממסגד אלאקצא – הוא-הוא מסגד אלאקצא, כדי שההתעניינות שלנו תתרכז בהגנה עליו ללא שאר חלקי המסגד. כעת הם ממשיכים בחפירותיהם מתחת למסגד אלאקצא בטענת החיפוש אחר מקדשם המדומה (גיאוגרפיה והיסטוריה מודרנית ובת-זמננו של פלסטין, כתה י’ (2018) עמ’ 103)

• קריאה למאבק אלים לשחרור במקום חינוך לפתרון של שלום לסכסוך. שלום ודו-קיום עם ישראל אינם אופציה. המאבק האלים אינו מוגבל לגדה המערבית ולעזה, אלא מקיף את כל שטח ישראל. ניתן לו אופי דתי ע”י הדגשת הצורך לשחרר את מסגד אלאקצא, שעצם קיומו נתון בסכנה, כביכול. האידיאלים המסורתיים האסלאמיים – ג’יהאד ומות-קדושים – מועלים על נס וניתן להם תפקיד מיוחד במאבק לשחרור פלסטין. פעילות טרוריסטית מהווה חלק בלתי נפרד מהמאבק הפלסטיני: טרוריסטית ידועה, דלאל אלמע’רבי, אחת מחברות חוליית הטרור של פתח, שביצעה רצח אזרחים בכביש החוף ב-1978^[1], מועלית לדרגת גיבורה לאומית (השווה בערכה ליאסר ערפאת ולעאישה, אשתו הנערצת של הנביא מחמד). טענת זכות השיבה של צאצאי פליטי 1948 נעשית אף היא לחלק בלתי נפרד מהמאבק האלים לשחרור, מאחר שהפליטים אמורים לשוב למקומות מגוריהם הקודמים ב”פלסטין המשוחררת”, ולא למדינת ישראל (שתחדל מלהתקיים).

• מדריכי המורים כוללים את המתודולוגיה להטמעתם של עיקרי יסוד אלו בקרב הצעירים הפלסטינים. הם מעלים נקודות וחוזרים עליהן שוב ושוב בצורות שונות – אמירות, שאלות ומטלות. כל נושא מפורק לפרטים קטנטנים מרובים כדי לכסותו באופן מלא. מדריכי המורים מעודדים גם פעילויות לא טקסטואליות כגון עבודה בימתית ועיתונאית. ביטויי גנאי ושפת שנאה משמשים לתיאור היהודי-ישראלי. מאמץ מיוחד נעשה להביא את הסכסוך קרוב לתלמידים ע”י הבאת סיפורים שמעורבים בהם ילדים, כדוגמת עימותים עם חיילים ישראלים, או מעצר בני משפחה של ילדים. למורים נאמר כי יש לעודד את תלמידיהם להביע את רגשותיהם כלפי ביטויי הדמוניזציה המופיעים בסיפורים שנלמדים בכתה.

משמעויות

מהמחקר הנוכחי, וממחקרים קודמים אודות ספרי הלימוד הפלסטינים, עולה תמונה קודרת. אותו חלק מתוכנית הלימודים שמתייחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני בנוי על מלחמה לא על שלום ודו-קיום ודה-לגיטימציה ודמוניזציה הן עמודי התווך שלו. ישראל מוצגת כמקור אסונם של הפלסטינים ולפיכך יש לחסל אותה. באופן כזה, המחנכים הפלסטינים כופים על תלמידיהם עתיד של שנאה ללא תקווה ומאבק אינסופי שיביא ללא ספק כאב וסבל למשך שנים בעתיד.

• במדריכי המורים ניתן להבחין במתודולוגיות שונות למניפולציות על התלמידים, כך שיתחנכו לאורך מסלול מתוכנן מראש של קבלת מידע חד-צדדי, הפנמתו ויצירת הרגשות המתאימים סביבו. בכך הופכים התלמידים למכשיר עיוור בידי המערכת החינוכית של הרשות הפלסטינית. כל זאת ללא ביקורת עצמית, ללא ניסיון לתור אחר מקורות אחרים של מידע שעשויים להעלות שאלות, להביא לידי הבנה עמוקה יותר, ולמעשה – לבנות אדם בריא-מחשבה שיתרום לרווחת החברה שלו או שלה. דור שלם הולך כך לאיבוד.
• הרשות הפלסטינית, הקיימת כבר מעל 25 שנה, הינה האחראית המרכזית למצב הזה. אבל לאחריותה שותפים במידה רבה שחקנים לא-פלסטינים. בראשם של אלה ניצבת אונר”א, שעושה שימוש בבתי הספר שלה ביהודה, שומרון ובעזה בחומר החינוכי של הרשות הפלסטינית, ללא מאמץ מצידה להיות מחויבת לסטנדרטים של האו”ם בנוגע לחינוך לשלום ולמטרה המוצהרת של האו”ם בדבר פתרון הסכסוך במזרח התיכון בדרכי שלום. בכך תורמת מערכת החינוך של אונר”א, והמדינות התורמות שתומכות בה, להנצחתו של הסכסוך.

תוכנית הנשיא טראמפ (“עסקת המאה”) קוראת לקידום “תרבות של שלום” (“culture of Peace”), שתהווה מרכיב חשוב בכל הסכם שלום ישראלי פלסטיני. יצירת “תרבות של שלום”, על פי התוכנית, חייבת לכלול הפסקת ההסתה וסיום האדרת האלימות והטרור. היא חייבת גם “Prohibit hostile propaganda, as well as textbooks, curriculum and related materials contrary to the goal of the Israeli-Palestinian Agreement, including the denial of the another’s right to exist” (Section Eighteen, “Education and Culture of Peace”, whitehouse.gov, 28 January, 2020).
ניתוח התכנים המופיעים בספרי הלימוד הפלסטינים ובמדריכי המורים מצביע בבירור, כי בקרב הדור הצעיר הפלסטיני מוטמעת ע”י הרשות הפלסטינית “תרבות של שנאה” ו”תרבות של מאבק” בישראל, שקשה מאוד יהיה לעקור אותן מהשורש.

פרסומים נוספים אודות ספרי הלימוד הפלסטינים שהופצו ע”י מרכז המידע למודיעין ולטרור

• בדיקת ספרי לימוד פלסטינים מעלה כי נמשכת ההתכחשות לזכות קיומה של מדינת ישראל וטיפוח המאבק האלים נגדה מאת: נועה מרידור(7 במרץ 2006).
• אודות מחקר שערך מכון גרמני על ספרי הלימוד ברשות הפלסטינית מאת: תא”ל (בדימוס) עמוס גלבוע (20 באפריל 2016).
• ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית: ההתייחסות ליהודים, לישראל ולשלום (26 בדצמבר 2017) מאת: ד”ר ארנון גרויס וד”ר רוני שקד.
• ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית: ההתייחסות ליהודים, לישראל ולשלום (השלמה ועדכון, יוני 2018(מאת: ד”ר ארנון גרויס.
• היחס ליהודים, לישראל ולשלום בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית לכיתות י”א, י”ב שהודפסו בשנים 2017-18 מאת: ד”ר ארנון גרויס (11 באוקטובר 2018).

תוכן עניינים

• תוכן עניינים
• הקדמה
• דה-לגיטימציה:
  • הנכבה
  • בעיית הפליטים
  • פלסטין מחליפה את ישראל כמדינה הריבונית באזור
  • ישראל מלפני 1967 נחשבת לשטח פלסטיני כבוש שיש לשחררו
  • ניסיון להכחיש את הנרטיב הציוני
  • ירושלים
  • דה-לגיטימציה של נוכחות היהודים בארץ
• דמוניזציה:
  • דמוניזציה כללית ודה-הומניזציה
  • מעשי טבח
  • רציחות ספורדיות
  • הכיבוש של הגדה המערבית
  • פשעי הכיבוש נגד ילדים
  • הגבלת תנועתם של הפלסטינים
  • פעולות נגד ישובים פלסטיניים
  • התנכלות לשבויים ולמשפחותיהם
  • גרימת נזק לסביבה הפלסטינית
  • תוקפנות כימית
  • דיכוי דייגי עזה
  • תחומים אחרים של דמוניזציה
  • דמוניזציה של היהודים
• שלום מול מאבק אלים לשחרור:
  • שחרור כולל של פלסטין הכבושה
  • ג’יהאד
  • מרטיריות
  • שיבת צאצאי הפליטים
  • טרור
  • ה”שבויים”
  • השמדת היהודים הישראלים לאחר סילוק ישראל
  • מאבק בלתי אלים
• סיכום
• רשימת מקורות
• אודות המחבר

   

^[1] פיגוע כביש החוף אירע ב-11 במרץ 1978 על ידי 11 מחבלים מפתח שהגיעו מלבנון בדרך הים בסירות גומי. שני מחבלים עצרו מונית והחלו לנסוע לכיוון תל אביב. יתר המחבלים עצרו אוטובוס מטיילים שהיה בדרכו לחיפה. המחבלים עצרו את האוטובוס התפרצו פנימה ודרשו מהנהג לנסוע לכיוון תל אביב. במהלך הנסיעה ירו המחבלים מחלונות האוטובוס לעבר מכוניות חולפות. מהירי נהרגו ארבעה בני אדם. סמוך לחדרה חברו המחבלים שבאוטובוס לשני המחבלים במונית, העלו את נוסעי המונית לאוטובוס, והמשיכו לנסוע דרומה. בדרך עצרו אוטובוס נוסף והעלו את כל נוסעיו לאוטובוס המטיילים. לבסוף, מעט צפונית לצומת גלילות, שמצפון לת"א, ירו השוטרים בגלגלי האוטובוס והוא נעצר. בין המחבלים לבין כוחות המשטרה התפתח קרב יריות. המחבלים פוצצו את האוטובוס על נוסעיו. רוב נוסעי האוטובוס נהרגו. בפיגוע נרצחו 37 בני אדם ונפצעו 71. בתגובה לפיגוע יצאה ישראל למבצע ליטאני בדרום לבנון. ↑

מאמרים נוספים בתחום