התמודדות המודיעין עם תפניות חיוביות: פניית סאדאת לדרך השלום כמקרה מבחן (סיכום ערב מתודולוגי שנערך במרכז למורשת המודיעין)

ערב העיון במרכז למורשת המודיעין.

ערב העיון במרכז למורשת המודיעין.

כללי
  • המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין במרכז למורשת המודיעין ערך ב-19 בנובמבר 2018 (יום השנה ה-41 לביקורו ההיסטורי של סאדאת נשיא מצרים בישראל), ערב עיון שעסק בהתמודדות המודיעין הישראלי עם פניית סאדאת לדרך השלום בשנים 1977-1970. זאת כמקרה מבחן לאיתור תפניות בעלות פוטנציאל חיובי על-ידי המודיעין.
  • ערב העיון היווה גם השקה של עבודת מחקר שכתבה שגית סטיבי-קרביס, דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה, בנושא זה. המחקר יצא לאור במסגרת פרויקט המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין לבחינת תפקיד המודיעין בצמתי קבלת ההחלטות בישראל. להלן תמצית הדברים, שנשאו המשתתפים בערב העיון.
יו”ר עמותת המל”מ, תא”ל (מיל.) ד”ר צבי שטאובר
  • ד”ר שטאובר בירך על המחקר החשוב, על פעילות המכון לחקר המודיעין ועל תרומת הדוברים בערב לפיתוח הידע בנושא. הוא ציין, כי החלטתו של סאדאת להגיע לירושלים הייתה מאותם אירועים היסטוריים המחייבים חשיבה על מגבלות יכולות המודיעין להעריך ולתרום לתהליך קבלת ההחלטות של הקברניט. אירוע זה ודומים לו מחדדים גם את השאלה באשר למאפייני הכישורים והאישיות של איש המחקר.
  • סאדאת שינה את עמדתו ביחס לישראל ואמ”ן איתר את התפנית הזו. הדבר ראוי לציון משום שתפניות רבות אינן מזוהות בדרך כלל ע”י ארגוני המודיעין. בנוסף, ראוי לציין גם את אגף המחקר של המוסד, שזיהה ראשון את גישת סאדאת ואף הצליח, למרות הקושי, להציגה בפני הקברניטים.
  • על אף מגבלותיו המודיעין המדיני-אסטרטגי הוא נכס לקברניטים, גם אם הם לא בהכרח הם מנצלים אותו. יש להמשיך ולהקדיש מאמץ לשיפור יכולת המודיעין לאתר ולנתח הזדמנויות אסטרטגיות.

יו"ר המל"מ תא"ל (מיל) ד"ר צבי שטאובר.
יו”ר המל”מ תא”ל (מיל) ד”ר צבי שטאובר.

שגית סטיבי-קרביס כותבת המחקר
  • המודיעין לקראת ביקור סאדאת שיקף קושי בהבנת תהליכים אסטרטגיים וניתן ללמוד ממנו על עוצמת האתגר הניצב בפני המודיעין בבואו לזהות מגמות אסטרטגיות חדשות ולצאת מאזור הנוחות שלו. שינוי אסטרטגי אינו לינארי ומחייב חשיבה בין-תחומית ורב-תחומית. לצורך כך, המודיעין נדרש לפתח חשיבה גמישה ולדמיין חלופות מתחרות.
  • לאחר יום כיפור בוצעו שינויים במודיעין הישראלי כדי לצמצם את אפשרות ההפתעה, באמצעות רעיון הפלורליזם והאיפכא מסתברא. אמנם המערכת המודיעינית כולה הייתה מודעת לצורך לפתח כלים להתמודדות עם אתגר זיהוי תפניות חיוביות בדגש על פניה ערבית לשלום, והיו אף רבים שהבחינו בשינוי והצביעו עליו, ובכל זאת, ראשות אמ”ן, ואפילו החוקרים שהבחינו בשינוי, לא העריכו שסאדאת מתכוון לצאת ביוזמת שלום. ראשות אמ”ן המשיכה לגלות ספקנות רבה גם לאחר ההכרזה על היוזמה. אמ”ן עסק בעיקר בהיערכות למנוע הפתעה צבאית.
  • בקהילת המודיעין הישראלית, לאחר יום כיפור, ניתן להצביע על שלוש גישות ביחס למצרים: ראשות אמ”ן וראשות חטיבת המחקר החזיקו בגישה מפקפקת וזהירה; הזירה המערבית בחטיבת המחקר, בהובלת ראש הזירה, אלקנה הרנוף (לימים רח”ט מחקר) זיהתה אפשרות של שינוי והצביעה עליה , אך לא העריכה את הכיוון המדויק של השינוי, את עוצמתו ואת עיתוי הבשלתו; ואגף המחקר של המוסד, בראשות יצחק אורון, היה נחרץ יותר בזיהוי התפנית ואף הציג אותה בפני קברניטים (ונדחה).
  • שגית הציגה את המגבלות שהיקשו על המודיעין להעריך נכונה את עצם השינוי ואת מאפייניו: קבעון הקונספציה, הקושי להבחין בין אותות לרעשים, המורכבות של סוגיות אסטרטגיות, מגבלות הדמיון וההשלכות של מבנה מערכת המודיעין. היא ציינה כי העבודה שהכינה כוללת הצעה למודל, שיאפשר התמודדות עם חלק מהקשיים המובנים האלה.

שגית סטיבי-קרביס.
שגית סטיבי-קרביס.

  • להלן עיקרי הדברים שהציגו בעלי תפקידים מודיעיניים שונים באותן שנים:
    • אלוף (בדימוס) שלמה גזית – ראש אמ”ן
      • כבר עם כניסתו לתפקיד ראמ”ן הבין, שחסרים כלים להתמודד עם אפשרות של שלום. הנושא עלה מול שירותי מודיעין מקבילים ולא היה מוכר גם להם.
      • מעבר לתמונה העולה מהעבודה של שגית חשוב לתאר את שהתרחש בישיבה הגורלית אצל ראש הממשלה יום לפני הגעת סאדאת. באותה ישיבה שהתכנסה בנוהל חריג, יגאל ידין (שהיה סגן ראש ממשלה ומילא את מקומו של שר הביטחון עזר ויצמן שהיה מאושפז בבית חולים לאחר תאונה קשה), הציג דעה שמדובר בהונאה. הוא ציין, כי יש להיערך לאפשרות שמהמטוס המצרי האמור להביא את סאדאת יצא כוח קומנדו מצרי שיחסל באחת את כל הצמרת הישראלית. ראש הממשלה בגין שאל את ראש אמ”ן ואת ראש המוסד לדעתם ושניהם טענו, כי אין לסברה זו כל בסיס. בגין הציע לגייס שתי אוגדות כדי להתמודד עם החשש של ידין. בגין הותיר את ההחלטה לנוכחים ויצא מהחדר (“מה שתחליטו יקרה”). החל ויכוח כאשר הרמטכ”ל וראש אמ”ן מנסים לשווא לשכנע את ידין. משלא עלה הדבר בידם, ומשהבינו שגיוס האוגדות יסכל למעשה את הביקור, נסעו לעזר ויצמן לבית החולים, הסבירו לו את המצב והוא ביטל את הרעיון בשיחת טלפון.
      • מקרה זה מלמד, שגם אם אמ”ן טעה בהערכה לגבי אפשרות של יוזמת השלום, היה לו תפקיד חיוני בהשפעה על הדרג המדיני כדי שהיוזמה תצא לפועל באמצעות הרגעת החששות שהיו ערב הביקור. מכל מקום, במבט לאחור, האתגר המרכזי של קהילת מודיעין הוא לאתר תפנית בהערכה.

אלוף (בדימוס) שלמה גזית.
אלוף (בדימוס) שלמה גזית.

  • אל”מ (בדימוס) ד”ר אפרים קם – ראש ענף המחקר המדיני בזירה המערבית באמ”ן:
    • יותר קל להעריך מלחמה מאשר שלום, כי למלחמה יש יותר סימנים מעידים.
    • הזירה המערבית לא העריכה שסאדאת יגיע לישראל. לא היה לכך סימן מקדים וגם הצמרת המצרית לא ידעה דבר. יחד עם זאת, היא העריכה שסאדאת יהיה מוכן לשלום. היו סימנים שהעידו על התמתנות גישתו החל מסוף 1976 ועל כך שהסכים לדבר על אפשרות של שלום (בתנאים של מצרים). הבנה מוקדמת של אפשרות שינוי בעמדה המצרית סייעה לנו בהמשך. אמנם על המגעים החשאיים לא ידענו, אבל משעלתה אפשרות בדבר הונאה ידענו לפסול אותה באופן חד-משמעי.
  • אורי נאמן – מחקר המוסד:
    • אגף המחקר במוסד, בהובלתו יוצאת הדופן של יצחק אורון, החל לפעול לאחר מלחמת יום כיפור. האגף מנה 25-20 איש ופעל “ללא שיטה מחייבת” (“התחלנו לרוץ לפני שידענו ללכת”). “היתרון שלנו היה שלא הייתה לנו גיבנת” (הכוונה לטראומה של המודיעין הצבאי לאחר יום כיפור עקב קריסת הקונספציה).
    • במהלך שנת 1976 החלו במוסד להפיץ “סיכום שבועי בענייני השלום” ודומה שהדבר השפיע על ראש המוסד חקה, שהחל לבחון את הנושא במגעיו החשאיים. הדבר הוביל בסופו של דבר למפגשים הגורליים עם תוהמי.
    • אם ישראל לא הייתה מאותתת לסאדאת שהיא מוכנה לשלום ולנסיגה מלאה, סאדאת לא היה בא. ומכאן שהיה למוסד עמדה מיוחדת משום שהוא הכיר את המגעים האלה והיה חלק מהם.
    • פרופ’ שמעון שמיר – מומחה למצרים ושגריר ישראל במצרים לשעבר:
    • קהילת המודיעין מושפעת מהציבור בהערכותיה. תחושות בציבור של חשדנות וקורבנות השפיעו על גורמי המחקר המודיעיני באותה תקופה. התודעה הציבורית באותן שנים לא התייחסה ברצינות לאפשרות השלום מכיוון מצרים.
    • סאדאת רצה להביא לשינוי בדעת הקהל הישראלית ולכן הגיע לישראל. סבר שרק מהלך דרמטי יביא לשינוי בעמדת ישראל ולשבור את המחסום (סאדאת לפרופ’ שמיר: “לא לקחתם אותי ברצינות”).
    • התקשורת הישראלית ראתה ביוזמת סאדאת תרגיל יחצ”ני שעלול להחיש את המלחמה וביחס לנאומו בכנסת גרסה כי “סאדאת לא חידש דבר”. גם הפוליטיקאים, כולל תומכי השלום היו מאוכזבים מנאומו של סאדאת בכנסת (ויצמן: “נאום קשה”).
    • זה לא היה עיוורון. רבים לא האמינו. רבים לא רצו להודות. אחרים לא רצו לשלם את המחיר (שהיה כרוך בפינוי ישובים ובזיקה לסוגיה הפלסטינית). היה קשה לישראלים לקבל שיש משהו חיובי ביחס לצד השני (המצרי). רבים מהאקדמאים בעולם, אך רק מעטים בארץ, זיהו את השינוי שחל בעמדת סאדאת. הדבר גם בא לידי ביטוי בשכבת האינטליגנציה המצרית (סופרים למשל) שרצתה שינוי.
    • ציין פניה של יצחק אורון מהמוסד אליו. שניהם חלקו גישות דומות ביחס לסאדאת ולשינוי שחל במצרים. “אורון אמר- אולי תנסו אתם, האקדמיה, להעביר את המסר הזה לציבור כי אנחנו לא מצליחים”. בראיה לאחור, ציין פרופ’ שמיר, לא עשינו את זה מספיק,
  • שני לקחים מהפרשה:
    • הכרת עצמינו לפני הכרת האויב, להבין מה כואב לנו.
    • אפשר להיעזר באקדמיה, אבל חשוב להבין מה המגבלה שלה. בהקשר זה, סיפר כיצד הזמינו אותו למילואים לפני עליית סאדאת לשלטון, וביקשו שיחווה דעה על האיש על סמך חומרים מודיעיניים. בסופו של דבר אמ”ן קיבל ממנו דו”ח מזלזל בסאדאת (כי זה מה שהיה כתוב בחומרים המודיעיניים). במקום זאת, היה נכון להזמין איש אקדמיה למילואים אבל לתת לו להביא את הפרשנות שלו על בסיס החומרים והידע האקדמי שלו.
פרופ' שמעון שמיר.   C:\Users\דודי\Downloads\IMG-20181119-WA0009 (1).jpg
מימין: פרופ’ שמעון שמיר. משמאל: תא”ל דרור שלום.
  • תא”ל דרור שלום – ראש חטיבת המחקר באמ”ן:
    • אמ”ן לא הפיק את הלקחים הנכונים ממלחמת יום הכיפורים -אלרמיזם, החמצת התפנית האסטרטגית וחשש מהבעת דעות.
    • היה אפשר להציג הערכה לפני המלחמה לפיה סאדאת פונה לארצות הברית. במקום זאת, היה זלזול בסאדאת האיש.
    • הכישלון לא היה כישלון בתחזית אלא בכך שלא העמידו חלופות בפני הקברניטים. מה שהיה צריך זה מודיעין, שמאתגר את ה”צד הכחול”.
    • עלינו להישאר צנועים. זה הלקח המרכזי שצריך להפיק מיום כיפור ומיוזמת השלום המצרית.
    • הרעיון של גוף בקרה חיצוני בעייתי כי הוא ממלא, לכאורה, את תפקידו בכך שהוא מביע דעה אחרת. במקום זאת, עדיף “צוות אדום” מתוך ארגון המחקר שיאתגר את החשיבה.
    • על המודיעין להניח חלופות בפני הקברניט ולחפש הזדמנויות אסטרטגיות, הקיימות גם כיום, ולא לחשוש להביע את דעתו, גם אם לא תמיד מקבלים אותה.
  • תא”ל (מיל.) יוסי קופרווסר – ראש המכון לחקר המתודולוגיה במרכז למורשת המודיעין:
    • מקרה המבחן של התמודדות המודיעין הישראלי עם פניית סאדאת לדרך השלום משקף היטב את הקשיים והאתגרים עימם נדרש המודיעין להתמודד בבואו לאתר שינויים ותפניות אסטרטגיים ולנתח את הכיוון והעוצמה שלהם ואת העיתוי בו יבשילו. אלה קשיים מובנים שמבנה המודיעין וכשלי החשיבה האנושית מעצימים אותם, אך הם אינם צריכים לרפות ידיים, אלא לחייב את המודיעין לפתח כלי חשיבה והתנהגות שיקלו על ההתמודדות עם קשיים אלה.
    • המציאות, ערב הגעת סאדאת, הייתה מורכבת והדילמות שעמדו בפני מקבלי ההחלטות בישראל היו קשות. המצרים הזהירו שיפתחו במלחמה אם ישראל תדחה את הצעת השלום של סאדאת, וראשי קהילת המודיעין ידעו לשים את החששות האלו בפרופורציות. עם זאת הם לא העריכו נכונה את ההזדמנות ובדומה למקרים אחרים גם כאן נמנעו מקבלי ההחלטות לשתף את המודיעין בסוד התפנית המתחוללת עד לשלב מאוחר מאד.
    • לקחי מקרה המבחן הזה רלבנטיים מאד גם כיום, כאשר על המודיעין להציג בפני הקברניטים לא רק את הסיכונים אלא גם את ההזדמנויות ולסייע להם לנתחן.