הסלמה במתיחות בין הממשל הלבנוני לחזבאללה על רקע חידוש הלחימה והמשא ומתן מול ישראל

עיקרים

• החלטת חזבאללה לחדש את הלחימה נגד ישראל ב-2 במרץ 2026 הקשיחה את עמדת ההנהגה הלבנונית שהאשימה את חזבאללה בגרירת המדינה לעימותים לא רצויים. הממשלה גם נקטה צעדים נגד חזבאללה ואיראן, ובראשם הוצאת הזרוע הצבאית של חזבאללה מחוץ לחוק, גירוש שגריר איראן המיועד וכל נציגי משמרות המהפכה ששוהים בלבנון ויישום מונופול המדינה על הנשק ברחבי בירות.
• בניסיון להביא לסיום המערכה, הציג נשיא לבנון, עון יוזמה לשיחות ישירות עם ישראל. ראש הממשלה נתניהו אישר את פתיחת המשא ומתן שצפוי להתנהל על ידי שגרירי שתי המדינות בתיווך אמריקאי.
• בחזבאללה האשימו כי הממשלה פועלת נגד “ההתנגדות” במקום להילחם לצדה נגד ישראל והביעו התנגדות נחרצת לשיחות עם ישראל, אותן כינו “כניעה”. בכיר בארגון אף הזהיר מפני “צונאמי עממי” נגד הממשלה ודרש ממנה להתנצל בפני “ההתנגדות” ולבטל את ההחלטות “השליליות”. כלי תקשורת המזוהים עם חזבאללה פרסמו מאמרים שהאשימו את הנשיא וראש הממשלה בבגידה ובקנוניה נגד העם הלבנוני ו”ההתנגדות”.
• חזבאללה ואמל קראו יחד לתומכיהם להימנע מהפגנות המוניות כדי לשמור על השלום האזרחי, ודווח כי מדינות ערביות ואירופיות הזהירו את יו”ר הפרלמנט ומנהיג אמל, נביה ברי, כי כל ניסיון להסתער על הממשלה או לבצע הפיכה ייענה בתגובה חריפה.
• מתנגדי חזבאללה הביעו תמיכה במשא ומתן עם ישראל וקראו ליישם במהירות את החלטות הממשלה על פירוק הנשק הבלתי חוקי בבירות ולהרחיב זאת גם לאזורים נוספים במדינה.
• להערכתנו, חזבאללה ניצב מול אתגר המאיים על מעמדו בלבנון על רקע הלחץ הצבאי מצד ישראל שנמשך על אף הפסקת האש במערכה באיראן ובשל הצעדים שבהם נוקט השלטון הלבנוני כדי לבסס את המשילות שלו בכל חלקי המדינה, כולל פירוק הארגון מנשקו. פתיחת משא ומתן ישיר בין ישראל לבין לבנון מהווה מכה קשה עבור מעמד חזבאללה, ועל כן הארגון עלול לנסות לערער את יציבות הממשלה באמצעות התפטרות השרים שלו ומעבר למחאה ברחובות. עם זאת, פגיעה באישים פוליטיים או ניסיון להשתלט על מוסדות המדינה עלול לבודד יותר את חזבאללה בתוך לבנון ולדרדר את המדינה לעימות פנימי.

מהלכי השלטון הלבנוני נגד חזבאללה ואיראן

• בסוף נובמבר 2024, נכנסה לתוקף הפסקת האש אשר עצרה את הלחימה בין ישראל לבין חזבאללה שנמשכה מאז 8 באוקטובר 2023, וצה”ל אכף את הפסקת האש ותקף פעילים של הארגון שהפרו את הפסקת האש וכן תשתיות צבאיות שבהן פעל הארגון. מאז כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת האש, הטיל חזבאללה על מוסדות המדינה הלבנונית את האחריות להבטיח כי ישראל תעצור את “התוקפנות”, תיסוג מהעמדות שהיא מחזיקה בדרום המדינה ותשחרר את הלבנונים שעדיין עצורים בידיה. לצד זאת, הוא גם מתח ביקורת על ההחלטה ליישם את מונופול המדינה על הנשק.^[1] עם זאת, בשלהי שנת 2025 ובתחילת שנת 2026 נרשמה הקשחה בביקורת חזבאללה כלפי השלטון בשל שלוש סיבות עיקריות: המשך התקיפות הישראליות; הודעת הצבא על השגת שליטה “יעילה וממשית” במסגרת השלב הראשון בתוכנית להבטחת מונופול המדינה על הנשק; הודעת נשיא לבנון, ג’וזף עון, על מינוי השגריר לשעבר, סימון כרם, לעמוד בראש המשלחת האזרחית לשיחות עם ישראל במסגרת ועדת הפיקוח על הסכם הפסקת האש והניסיון הישראלי-אמריקאי לקדם שיחות ישירות בין ישראל לבין לבנון.^[2]
• ב-2 במרץ 2026, פתח חזבאללה במערכה חדשה נגד ישראל על רקע המערכה בין ישראל וארה”ב לבין איראן וסיכול מנהיג איראן, עלי ח’אמנהאי.^[3] בכירי ההנהגה הלבנונית גינו את חזבאללה על ההחלטה שהובילה לתקיפות ישראליות ברחבי לבנון: נשיא לבנון, ג’וזף עון, מסר כי ירי הרקטות משטח לבנון פוגע בכל המאמצים מצד המדינה להרחיק את המדינה מעימותים צבאיים באזור ומההשלכות שמהן הזהירו וקרא להתנהל באופן הגיוני ואחראי ששם את האינטרס הלאומי מעל הכל (נדאא’ אלוטן, 2 במרץ 2026). ראש הממשלה, נואף סלאם, האשים את חזבאללה ב”טעות אסטרטגית” שהובילה להשלכות הרסניות עבור לבנון ועבור הסביבה שהארגון טוען כי הוא מגן עליה (אלשרק אלאוסט, 8 במרץ 2026).^[4]
• ההסלמה הובילה להקשחת הצעדים מצד הממשלה נגד חזבאללה ונגד איראן:
  • מיד לאחר התקיפה הראשונה של חזבאללה נגד ישראל, החליטה הממשלה לאסור על כל הפעולות הצבאיות והביטחוניות של חזבאללה ולהתיר רק את פעילותו הפוליטית של הארגון כדי להבטיח כי המדינה היא הגורם היחיד שמקבל החלטות על מלחמה ושלום (אלנשרה, 2 במרץ 2026).
  • הממשלה הנחתה את המשרדים הרלוונטיים ואת הצבא וכוחות הביטחון להבטיח את סילוק כל נציגי משמרות המהפכה מהמדינה וכן למנוע מהם לבצע כל פעילות ביטחונית או צבאית משטח לבנון, בלי קשר לשיוך או לכיסוי שבמסגרתו הם פועלים ולעצור אותם לקראת גירושם מהמדינה. כמו כן, הוחלט כי כל האזרחים האיראנים נדרשים לוויזה כדי להיכנס למדינה, וזאת כדי למנוע פעילות שעלולה לשבש את הביטחון (אלנשרה, 5 במרץ 2026).
  • ב-24 במרץ 2026, הודיע משרד החוץ הלבנוני כי הוחלט לבטל את אישור ההסמכה של שגריר איראן המיועד, מחמד-רזא שיבאני, ולהכריז עליו כ”אישיות בלתי רצויה”, המחייבת אותו לעזוב את לבנון לא יאוחר מ-29 במרץ 2026 (חשבון X של יוסף רג’י, 24 במרץ 2026). משרד החוץ הלבנוני הבהיר כי הצעד ננקט בשל הפרת הנורמות הדיפלומטיות אחרי שהשגריר האיראני יצא בהצהרות שמהוות התערבות בפוליטיקה הפנימית של לבנון ונועד עם מפלגות בלתי רשמיות מבלי שעדכן את משרד החוץ (חשבון X של משרד החוץ הלבנוני, 24 במרץ 2026). עם זאת, באיראן התעלמו מההנחיה ושיבאני נותר במבנה השגרירות בבירות (אלמנאר, 30 במרץ 2026).
  •  ב-9 באפריל 2026, הורתה הממשלה לצבא לבנון ולכוחות הביטחון להתחיל באופן מיידי בתגבור כוחות להחלת ריבונותה המלאה של המדינה על מחוז בירות והגבלת הנשק בו בידי הכוחות הלגיטימיים בלבד. הובהר כי יינקטו כל הצעדים הנדרשים נגד מי שיפרו את ההנחיה והם יועברו לטיפול משפטי (חשבון X של נשיאות לבנון, 9 באפריל 2026).

   
מימין: ישיבת הממשלה בראשות עון וסלאם (חשבון X של נשיאות לבנון, 9 באפריל 2026). משמאל: קריקטורה על הקשיים של המדינה הלבנונית בפעילות נגד חזבאללה (אלשרק אלאוסט, 3 באפריל 2026)

• במאמץ לעצור את התקיפות הישראליות ברחבי לבנון ולמניעת הסלמה נוספת, הציג נשיא לבנון עון מתווה הכולל הפסקת אש מלאה, נסיגה ישראלית, חיזוק והצבת צבא לבנון באזורי הגבול, ולאחר מכן פתיחת שיחות ישירות בין לבנון לבין ישראל תחת פיקוח בינלאומי (אלשרק אלאוסט, 13 במרץ 2026). גם לאחר שלא התקבל מענה מישראל, אמר ראש הממשלה סלאם כי הם עדיין מחויבים ליוזמה וכי לאחר שיגיעו התשובות, תורכב המשלחת שתהיה “לאומית ומאוחדת” (אלחדת’, 22 במרץ 2026).
• ב-9 באפריל 2026, מסר ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, כי הוא הנחה לפתוח במשא ומתן ישיר עם לבנון בהקדם האפשרי. הוא ציין כי המשא ומתן יתמקד בפירוק חזבאללה מנשקו ובהסדרת יחסי שלום בין ישראל ולבנון (חשבון X של בנימין נתניהו, 9 באפריל 2026). למחרת, התקיימה שיחת טלפון ראשונה בין שגרירת לבנון בארה”ב, נדא חמאדה מעוצ’, לבין שגריר ישראל יחיאל לייטר, בהשתתפות שגריר ארה”ב בלבנון, מישל עיסא. נמסר כי בשיחה סוכם על קיום פגישה ראשונה שתתקיים במחלקת המדינה האמריקאית בוושינגטון ב-14 במרץ 2026 כדי לדון בהכרזה על הפסקת אש ובמועד תחילת המשא ומתן בין לבנון לישראל בחסות אמריקאית (חשבון X של נשיאות לבנון, 10 באפריל 2026).

עמדות חזבאללה ותומכיו

• מהלכי ההנהגה הלבנונית הובילו להסלמה בעמדות שהציגו בכירי חזבאללה, אשר האשימו כי הממשלה פועלת נגד “ההתנגדות” במקום להילחם לצדה נגד ישראל והביעו התנגדות נחרצת לשיחות עם ישראל. חלק מהבכירים אף הזהירו כי הארגון מוכן לעימות ישיר מול מוסדות המדינה. להלן התבטאויות בולטות:
  • מזכ”ל חזבאללה, נעים קאסם, הדגיש באיגרת שפרסם אל “הלבנונים העומדים איתן והמקריבים” כי הארגון לא יסכים לחזור למצב הקודם [לפני פרוץ המערכה החדשה] וקרא לבכירי ההנהגה הלבנונית “להפסיק את הוויתורים בחינם”. הוא כרך את “ההתנגדות” עם “המדינה, הצבא והעם” וציין כי הם “מגנים על ארצנו, משיבים את ריבונותה ומגרשים את הכובש” (אתר מזכ”ל חזבאללה, 10 באפריל 2026)
  • חזבאללה גינה את ההחלטה לגרש את שגריר איראן ומסר כי מדובר במהלך “חסר אחריות וראוי לגינוי שאינו משרת את האינטרסים הלאומיים של לבנון” וכי זו “כניעה ללחצים חיצוניים”. עוד נאמר בהודעה כי זהו “חטא לאומי ואסטרטגי שפותח את הדלת לפילוג פנימי ומעמיק את השסע הלאומי ומוביל את המדינה למסלול מסוכן של תלות, חולשה ופגיעות” (ערוץ הטלגרם של זרוע ההסברה הקרבית של חזבאללה, 24 במרץ 2026).
  • יו”ר סיעת חזבאללה בפרלמנט הלבנוני, מחמד רעד, דחה את ההאשמות כי מי שפועלים “להתנגד לתוכנית האויב ומטרותיו” ביצעו “טעויות” וקרא שלא להפיץ שמועות, ליצור אווירת הסתה או לנקוט בצעדים שלטוניים שלטענתו מחזקים את הפיצול הלאומי. במאמר שפרסם ביומון אלאח’באר, הוא תקף את “ההתבכיינות על ההפסדים, הקורבנות וההרס” במהלך “ההתנגדות לאויב הפראי והפושע”, ויצא נגד “חסרי הניסיון או המוגבלים” שלדברי מדמיינים כי “האפוטרופוסים רוצים בטובת המדינה וברווחתה יותר מאשר לוחמי ההתנגדות המכובדים המקריבים את דמם וחייהם בזול למען המולדת” (אלאח’באר, 10 באפריל 2026).
  • סגן יו”ר המועצה המדינית בחזבאללה, מחמוד קמאטי, העריך כי לאחר סיום המלחמה הנוכחית, צפוי “צונאמי עממי שישטוף את הממשלה הזו, את חטאיה הפוליטיים ואת הגישה הפוליטית שהיא נוקטת בה”. לדבריו, הממשלה צריכה להתנצל בפני העם הלבנוני ובפני “ההתנגדות”, לבטל את כל “ההחלטות השליליות נגד ההתנגדות” ולפנות למסלול של הבנות עם “ההתנגדות” סביב האסטרטגיה הביטחונית להגנה על לבנון. קמאטי גם איים כי אם הממשלה הזו “תתמיד בבחירה השלילית שלה, בהתנגדותה לחזבאללה ובכניעה עמוקה יותר לתכתיבים האמריקאיים, הישראליים, האירופיים והערביים”, היא תוביל את המדינה למלחמת אחים ולכאוס (אלמנאר, 10 באפריל 2026).

• • חבר הפרלמנט מטעם חזבאללה, חסן פצ’לאללה, האשים כי ההחלטה לקיים משא ומתן ישיר עם “האויב הישראלי” והתחלת הצעדים המעשיים לכך מהוות “הפרה בוטה” של האמנה הלאומית, החוקה והחוקים הלבנוניים. לטענתו, מדובר ב”משחק בגורל המדינה ועתידה” שמגביר את עוצמת הפיצול הפנימי בעת שלבנון זקוקה יותר מכל לסולידריות ואחדות פנימית. פצ’לאללה הוסיף כי “מה שהאויב לא הצליח להשיג בשדה הקרב, על סף כפרי הגבול שלנו, בזכות גבורתם של לוחמי ההתנגדות – הוא לא יקבל במשא ומתן עם שלטון שאינו ריבון על החלטותיו, שזנח את חובותיו הבסיסיות ביותר, שנכשל בהגנה על עמו ואינו נאמן לשמירה על הריבונות הלאומית”. הוא האשים כי השלטון הלבנוני התכחש לעמדה האיראנית שדרשה הפסקת האש בלבנון כתנאי למשא ומתן עם ארה”ב, ובמקום זאת “פעל בניסיון לשבש אותה לטובת חישובים שאינם לבנוניים ועל חשבון דם הלבנונים”. פצ’לאללה הדגיש כי “ההתנגדות תישאר כל עוד עמה קיים, בעוד שכל שלטון הוא זמני” (אלאח’באר, 11 באפריל 2026).
  • חבר הפרלמנט מסיעת חזבאללה, חסין אלחאג’ חסן, טען כי הממשלה איבדה את סמכותה מאז הקמתה וכי השלטון בלבנון “אינו בקיא בפוליטיקה, אלא בקיא בכניעה לארה”ב”. הוא האשים כי השלטון הלבנוני מפגין גישה שלילית קיצונית כלפי עמו וכלפי איראן מאחר שלטענת אלחאג’ חסין אינו פועל למען הפסקת אש. עוד האשים כי עמדת השלטון “הקלה” על ישראל לבצע את המתקפה הנרחבת נגד יעדי חזבאללה ב-8 באפריל 2026, אותה כינה “טבח”. אלחאג’ חסן גם טען כי שגרירת לבנון בארה”ב, שתוביל את השיחות הישירות מול השגריר הישראלי, מייצגת רק “חלק מלבנון”, ותיאר את חיוכיה לעבר השגריר הישראלי כ”מבישים”, בשעה “שבני מולדתה נופלים חלל מאש האויב” (אלמיאדין, 11 באפריל 2026).
  • חבר הפרלמנט מסיעת חזבאללה, עלי פיאצ’, טען כי הארגון לא התנגד עקרונית למסלול הדיפלומטי, אך התנגד למה שכינה “מדיניות של ויתורים”, וציין כי כל גישה פוליטית חייבת לשמור על האינטרסים הלאומיים ולא לבוא על חשבונם. הוא הדגיש כי נסיגת ישראל מהשטחים הלבנוניים מהווה את המפתח הטבעי להשבת היציבות בדרום (אלדיאר, 5 באפריל 2026). פיאצ’ גם קרא לממשלת לבנון לדבוק בהפסקת אש כתנאי מוקדם לפני מעבר לכל צעד עתידי אחר והזכיר את עמדת חזבאללה “השוללת כל משא ומתן ישיר בין לבנון לאויב הישראלי” (אלאח’באר, 9 באפריל 2026).
• דווח כי החלטת ראש הממשלה סלאם להעלות את סוגיית פירוז בירות מנשק שאינו בידי המדינה עוררה דיון סוער בינו לבין השרים המייצגים את חזבאללה ואמל. שר האוצר מטעם אמל, יאסין ג’אבר, הדגיש כי הוא מתנגד לעיתוי העלאת הנושא לאחר התקיפות הישראליות”. שר הבריאות מטעם חזבאללה, רכאן נאצר אלדין, טען כי קבלת החלטה כזו כעת “מעניקה לאויב הצדקה להפצצת הבירה” מאחר שהממשלה תרמוז לכאורה על הימצאות נשק כבד בשכונות. “מקורות בקיאים” מסרו גם כי יו”ר הפרלמנט ומנהיג אמל, נביה ברי הודיע לסלאם על התנגדותו לעיתוי ההחלטה וייעץ לו להתרחק מכל דבר שעלול להלהיט את האווירה מבית, אך סלאם התעקש על עמדתו ונימק זאת בכך שהוא “רוצה להגן על הבירה!” (אלדיאר, 10 באפריל 2026). שר ההסברה הלבנוני, פול מרקץ, מסר כי שני שרי חזבאללה – שר הבריאות, רכאן נצר אלדין, ושר העבודה, מחמד חידר – התנגדו להצעה. חידר מסר לאחר הישיבה כי הם הדגישו את תמיכתם בשמירה על הביטחון ובנוכחות כוחות הביטחון ובכל מקום שנדרש וכן בהקפדה על ניטור כל נשק בלתי חוקי או ללא רישיון שנמצא בקרב הציבור, אך מבלי לאמץ מינוח “המרמז על כך שאנו מדברים על מציאות השונה לחלוטין מהמציאות של שמירת הביטחון בבירות”. הוא הבהיר כי אינם מתכוונים להתפטר וכי הם מביעים את עמדתם בתוך הממשלה (אלשרק אלאוסט, 9 באפריל 2026).
• גם היומון אלאח’באר, המזוהה עם חזבאללה, התגייס לקמפיין הביקורתי במספר מאמרים תקיפים ובאיומים נגד עמדות מוסדות השלטון כלפי “ההתנגדות”:
  • עורך היומון, אברהים אלאמין, המקורב לצמרת חזבאללה, הציג את החלטת ממשלת לבנון להגביל את פעילות הארגון כמהלך המשרת לחצים חיצוניים וטען כי היא נועדה לרצות את ארה”ב ובעלות בריתה באזור, תוך פגיעה ב”התנגדות”. הוא הזהיר כי ההחלטה עלולה להוביל לעימות פנימי בלבנון ואף למלחמת אזרחים כשהאשים את הנהגת המדינה בניסיון לדחוף את הצבא ואת כוחות הביטחון להתעמת עם הארגון, מהלך שבראייתו ישרת את האינטרסים של ישראל ושל גורמים מערביים המבקשים לפרק את חזבאללה מנשקו. הוא האשים את הנשיא ג’וזף עון ואת ראש הממשלה, נואף סלאם, כמי שפועלים מתוך חולשה פוליטית ותלות בגורמים חיצוניים (אלאח’באר, 3 במרץ 2026).
  • במאמר דעה שפורסם תחת הכותרת “ממשלת וישי בלבנון: בין אובדן הלגיטימציה למשפט הבגידה” נטען כי ההחלטה להגביל את פעילותו הצבאית של חזבאללה התקבלה בעיצומה של הסלמה צבאית ומהווה ניסיון לרדוף את “ההתנגדות” במקום להתעמת עם ישראל. נטען כי ההחלטה חסרת בסיס חוקתי מאחר שסוגיות הנוגעות לנשק “ההתנגדות” ולביטחון הלאומי צריכות לעלות לדיון בפרלמנט ולא בממשלה בלבד. המאמר אף השווה את מדיניות הממשלה לשיתוף פעולה עם אויב בזמן מלחמה. לצד זאת נטען כי העימות הנוכחי עשוי להשפיע על המערכת הפוליטית בלבנון ולהחריף את המחלוקת הפנימית סביב שאלת נשק חזבאללה ותפקידו במאבק מול ישראל (אלאח’באר, 6 במרץ 2026).
  • מאמר נוסף האשים כי השלטון הלבנוני, אותו כינה “שלטון האפוטרופסות”, מאמץ “נרטיב אמריקאי-ישראלי” ומוביל “קנוניה” שמשתמשת בפרובוקציות שדוחפות את המדינה בהכרח לעבר פיצוץ. עוד נטען כי ממדי התיאום בין לבנון הרשמית לבין “ישות האויב” באמצעות וושינגטון כבר אינם סודיים וכוללים לחץ צבאי ישראלי במקביל ללחץ פוליטי פנימי. המאמר התריס כי השלטון נתן כיסוי לטבח “יום רביעי השחור” ורק סייע ל”אויב” להשיג את מה שנכשל להשיג בכוח צבאי. את ההחלטה על פירוז בירות, כינה המאמר כ”מתנה נוספת לכיבוש” והוסיף כי ראש הממשלה סלאם “לא הסתיר את התייצבותו המלאה בעמדה העוינת להתנגדות, לבירה ולאנשיה”, ואף “הלך רחוק יותר ונקט עמדות שאפילו אביחי אדרעי או ממשלת האויב לא העזו לאמץ” (אלאח’באר, 10 באפריל 2026).

• הקמפיין המתריס נגד מוסדות השלטון גם הגיע לרחובות ולרשתות החברתיות. ב-11 באפריל 2026, התכנסו מאות מתומכי חזבאללה ואמל בכיכר ריאצ’ אלצלח בבירות, מול בניין הממשלה, להפגנת תמיכה ב”התנגדות” ודחייה של “גישת הכניעה מול האויב הציוני”. המשתתפים נשאו את דגלי לבנון ודגלי חזבאללה ותנועת אמל ותבעו להפסיק כל משא ומתן עם “האויב” תחת אש ולא לוותר על מרכיבי הכוח של לבנון (אלמנאר, 11 באפריל 2026). למרות זאת, חזבאללה ואמל פרסמו הודעה משותפת, בה קראו “להימנע מהפגנות בשלב רגיש זה שעובר על המדינה” כדי לשמור על היציבות ועל השלום האזרחי וכדי “שלא להיגרר לכל פילוג בו חפץ האויב הישראלי” (אלדיאר, 11 באפריל 2026). “מקורות” ציינו כי ההודעה הגיעה אחרי שמדינות ערביות, ובראשן מצרים, סעודיה וקטר, הפעילו לחץ כבד על יו”ר הפרלמנט ומנהיג אמל, נביה ברי, והזהירו כי “המשחק ברחוב הוא קו אדום” וכי כל ניסיון להסתער על הממשלה או לנסות לבצע הפיכה נגדה לא יעבור בשקט. גם מדינות אירופיות הזהירו כי הן לא תשבנה בשקט במקרה כזה. עוד צוין כי גם הודעת מפקדת צבא לבנון שהתחייבה לנהוג בתקיפות כלפי כל תנועה חשודה המסכנת את השלום האזרחי הובילה לכך שרק מאות מפגינים הגיעו לכיכר (נדאא’ אלוטן, 11 באפריל 2026).

    
מימין: הפגנת תומכי חזבאללה ואמל. משמאל: שלט “סיעת הנאמנות לציונות” עם תמונות הנשיא עון, ראש הממשלה סלאם ושר החוץ רג’י (אלעהד, 11 באפריל 2026)

     
מימין: צללית של ראש הממשלה סלאם עם דגל ישראל ברקע (ערוץ הטלגרם חזבאללה בשטח, 9 באפריל 2026). משמאל: פח אשפה עם תמונת ראש הממשלה סלאם והכיתוב “הממשלה שלנו הפכה את השמדתנו לחוקית” (ערוץ הטלגרם חזבאללה בשטח, 10 באפריל 2026)

• על רקע האירועים, הודיע ראש הממשלה סלאם כי החליט לדחות את נסיעתו המתוכננת לארה”ב, שם היה אמור לקיים פגישות בוושינגטון ובמטה האו”ם בניו יורק, כדי לעקוב אחרי עבודת הממשלה מתוך בירות, וזאת “בצל הנסיבות הפנימיות הנוכחיות, ומתוך דאגה למלא את חובתי במלואה בשמירה על ביטחון הלבנונים ואחדותם” (חשבון X של נואף סלאם, 11 באפריל 2026). “מקורות המקורבים לממשלת לבנון” מסרו כי סלאם נשאר בלבנון כדי לעקוב אחרי יישום תוכנית הביטחון למניעת מלחמת אזרחים בלבנון (אלחדת’, 12 באפריל 2026). עם זאת, בדיווח נוסף טענו “מקורות” כי ביטול הביקור נועד “למנוע מארב”, במסגרתו תופץ שמועה כי הוא נועד עם שליח ישראלי שתוביל למתקפה נגדו בלבנון. עוד צוין כי סלאם גם היה עלול לעמוד בפני דרישה אמריקאית להיפגש עם נציג ישראלי רשמי, כאשר סירוב היה מוביל לתגובה ישראלית בעוד שהסכמה הייתה מסכנת את חייו בבירות (MTV לבנון, 12 באפריל 2026).

מתנגדי חזבאללה

• מתנגדי חזבאללה במערכת הפוליטית בירכו על מהלכי הממשלה נגד הארגון וליישום מונופול המדינה על הנשק והביעו תמיכה בהחלטה לפתוח במשא ומתן ישיר עם ישראל:
  • יו”ר מפלגת הכוחות הלבנוניים הנוצרית, סמיר ג’עג’ע, ציין כי ההחלטה על איסוף הנשק במחוז בירות היא “הצעד הראשון בדרך של אלף מייל” וכי היא זוכה לתמיכת רוב תושבי לבנון. הוא הוסיף כי הצבא וכוחות הביטחון אינם יכולים עוד להשתמש בתירוץ של היעדר החלטה פוליטית להשלטת מרות המדינה בפועל, גם אם מדובר כרגע רק במחוז בירות. ג’עג’ע קרא למוסדות המדינה ליישם את ההחלטה במהירות כדי להשיב את אמון האזרחים במדינה (נדאא’ אלוטן, 9 באפריל 2026).
  • יו”ר מפלגת הפלנגות הנוצרית, סאמי אלג’מיל, הדגיש כי הם תומכים במסלול המשא ומתן בין לבנון לבין ישראל וכי הם ניצבים מאחורי הנשיא וראש הממשלה מאחר שכך לבנון מחזירה לעצמה את השליטה על עתידה ומשיבה את ההחלטה לידי מוסדותיה הלגיטימיים. הוא ציין כי המטרות הן הפסקת המלחמה, פירוק נשק חזבאללה, ונסיגה ישראלית כצעד ראשון בדרך לביסוס הריבונות, בניית השלום והשבת המדינה (חשבון X של סאמי אלג’מיל, 9 באפריל 2026). כמו כן, אלג’מיל הביע תקווה כי הממשלה תרחיב את פירוק הנשק לאזורים נוספים בהקדם כדי להרגיע את הלבנונים (חשבוןX של סאמי אלג’מיל, 10 באפריל 2026).
  • אחראי ההסברה בכוחות הלבנונים, שארל ג’בור, ציין כי חזבאללה לא השיג דבר במערכה הנוכחית ובמערכה הקודמת שפרצה ב-8 באוקטובר 2023 מלבד הפסדים בחיי אדם, ברכוש, בתדמית ובמוניטין. על כן, הוא הדגיש כי פירוק מנשק מהווה צורך קיומי עבור המדינה, האנשים והעם, ויש ליישם מיד את החלטות הממשלה לפירוק נשק חזבאללה ולאיסור על פעילות הארגון הצבאי והביטחוני שלו כדי למנוע עוד מלחמות, מוות וחורבן (נדאא’ אלוטן, 10 באפריל 2026).
  • חברת גוש “הרפובליקה החזקה” בפרלמנט, ע’אדה איוב, אמרה כי מזכ”ל חזבאללה, נעים קאסם, עדיין חי בעידן קודם, שבו המדינה, הצבא והעם ניצבים לצד “ההתנגדות”, וכי החלטות הממשלה, ובראשן איסור החזקת נשק ומשא ומתן עם ישראל, הן התגובה הטובה ביותר לדברי קאסם. היא אף קראה לממשלה לאסור לחלוטין על פעילות חזבאללה ולפטר את שריה מהממשלה. איוב הדגישה כי “עידן המרד נגד החלטות המדינה והממשלה חלף” (אלערביה, 10 באפריל 2026).

^[1] להרחבה, ראו את המחקרים של מרכז המידע: מ-22 במאי 2025: "אתגרי חזבאללה לאחר הפסקת האש והמערכה נגד ישראל"; מ-1 בדצמבר 2025: "מצב חזבאללה במלאות שנה להפסקת האש בין ישראל ללבנון".
^[2] להרחבה, ראו את מחקר מרכז המידע מ-12 בפברואר 2026: "הסלמה במתיחות בין חזבאללה לממשל בלבנון".
^[3] להרחבה, ראו את מחקר מרכז המידע מ-15 במרץ 2026: "מאפייני הפעלת הכוח של חזבאללה במערכה החדשה מול ישראל"
^[4] להרחבה, ראו את המחקרים העיתיים של מרכז המידע: "מבט לטרור: חזבאללה ולבנון".

מאמרים נוספים בתחום