הסכם המסגרת בין לבנון לבין ישראל: תובנות ותגובות

יובל רוזנברג

עיקרים

• ב-26 ביוני 2026, עם תום הסבב החמישי של המשא ומתן הישיר בין לבנון לבין ישראל בארה”ב, חתמו שגרירי שתי המדינות על הסכם מסגרת בנוכחות מזכיר המדינה האמריקאי, שעיקריו הם:
  • הכרה הדדית של כל מדינה בריבונות של המדינה השנייה, לראשונה מאז מאי 1983, לצד התחייבות להמשיך במשא ומתן לסיום מצב המלחמה ולכינון שלום.
  • נסיגה ישראלית הדרגתית מ”אזורי פיילוט” בדרום לבנון, אליהם ייכנס צבא לבנון כדי לפרק את כל הקבוצות החמושות הבלתי מדינתיות ולאכוף את ריבונות המדינה. נסיגת צה”ל תושלם רק אחרי שפירוק הקבוצות והתשתיות שלהן יאומת באופן רשמי.
  • התחייבות של הממשל הלבנוני ליישם את מונופול השליטה על הנשק ולמנוע מכל מדינה או גורם בלתי מדינתי לקחת מרשויות המדינה את הסמכות להחליט בסוגיות מלחמה ושלום.
  • מניעת הזרמת כספים לכל גורם המזוהה עם קבוצות חמושות שאינן מדינתיות.
• נשיא לבנון עון וראש הממשלה סלאם הדגישו כי ההסכם הוא הישג מדיני ובסיס להשבת הריבונות ולחיזוק מוסדות המדינה.
• חזבאללה ובעלי בריתו דחו את הסכם המסגרת על הסף וטענו כי הוא מהווה “כניעה” ופגיעה בריבונות לבנון ועלול להוביל למלחמת אזרחים. הם הדגישו כי לא יוותרו על “ההתנגדות” והציגו את הסכם ההבנות בין איראן לארה”ב כמסמך היחיד שיכול להביא לסיום המלחמה. תומכי חזבאללה גם הפגינו בבירות ובאלבקעא והרשויות הנחו את כוחות הביטחון לאכוף את הסדר.
• מתנגדי חזבאללה שיבחו את ההסכם והביעו ביטחון כי הוא יצמצם את השפעת חזבאללה ואיראן על קבלת ההחלטות במדינה, על אף שהעריכו כי הארגון ינסה להתנגד להסכם בכלים פוליטיים וציבוריים.
• משרד החוץ האיראני הדגיש כי רק יישום הסכם ההבנות עם ארה”ב יביא לביסוס יציבות באזור וקרא לארה”ב לאלץ את ישראל לקבוע לוח זמנים לנסיגה ללא תנאים.
• בראייתנו, חתימת הסכם המסגרת מסמנת תפנית משמעותית בזירה הלבנונית, שכן לראשונה הציגה ההנהגה הלבנונית מתווה מדיני המחבר בין נסיגה ישראלית לבין הרחבת ריבונות המדינה ופירוק חזבאללה מנשקו. בכך ההסכם הוא לא רק סוגיה ביטחונית-מדינית מול ישראל אלא גם מאבק על דמותה העתידית של לבנון.
• הסכם המסגרת גם צפוי להיבחן בהתאם ליכולת המדינה הלבנונית לממש בפועל את הסעיפים הנוגעים לריכוז הסמכות הביטחונית בידי מוסדותיה. במובן זה, ההסכם פתח שלב חדש במאבק הפנים-לבנוני על מוקדי הכוח במדינה. בעוד שההנהגה הלבנונית, בגיבוי אמריקאי וערבי, מבקשת לבסס מחדש את המדינה כגורם הבלעדי האחראי על הביטחון ועל קבלת ההחלטות, חזבאללה רואה במהלך איום ישיר על מעמדו, על תפיסת “ההתנגדות” ועל מעמדה האזורי של איראן בלבנון ורואה בהסכם ההבנות בין ארה”ב לאיראן כמסגרת-על לדיון על עתיד לבנון ומעמד הארגון . לפיכך, הזירה הפוליטית, הציבורית והמוסדית בתוך לבנון, עתידה להפוך למרכז כובד נוסף לצד העימות בין ישראל לחזבאללה. לפתחו של הממשל הלבנוני מונח אתגר בדמות יכולתו לכפות את מרותו מבלי להידרדר לעימות אלים עם המחנה השיעי. ואילו בפני חזבאללה ניצב האתגר לשמר את מעמדו כגורם הצבאי והפוליטי המרכזי מחוץ למסגרת המדינה ומניעת דחיקת רגליה של איראן מהמדינה. לניגוד האינטרסים בין הצדדים יש פוטנציאל להתפתחות לעימות אלים העלול לדרדר את המצב השברירי במדינה ואף לגלוש לחידוש הלחימה בין ישראל לחזבאללה.

עיקרי הסכם המסגרת

• ב-23 ביוני 2026, החל הסבב החמישי של המשא ומתן הישיר בין לבנון לבין ישראל בארה”ב, כאשר השיחות במסלול המדיני ובמסלול הביטחוני התנהלו במקביל. דווח כי ההתמקדות בשיחות הייתה סביב סוגיית “אזורי הניסוי” בדרום לבנון, מהם ייסוגו כוחות צה”ל כדי לאפשר את כניסת כוחות צבא לבנון שיפעלו למניעת נוכחות של חזבאללה וגורמים חמושים אחרים. לפי הדיווחים, המחלוקת המרכזית הייתה סביב דרישת ישראל לכלול ב”אזורי הפיילוט” גם שטחים מעבר למרחב הביטחוני שבו שוהה צה”ל (אלשרק אלאוסט, אלג’דיד, נדאא’ אלוטן ו-MTV לבנון, 25-23 ביוני 2026).
• ב-26 ביוני 2026, יממה לאחר המועד שבו היה אמור הסבב החמישי להסתיים, נמסר על גיבוש “הסכם מסגרת” בין ישראל לבין לבנון, אשר נחתם על ידי שגרירי שתי המדינות ועל ידי יועץ מחלקת המדינה, דניאל הולר, בנוכחות מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו. בפתח ההסכם, נאמר כי היעד המשותף של שתי המדינות הוא “השגת שלום וביטחון בני-קיימא” וכי הן “מצהירות על שאיפתן לסיים את הסכסוך ביניהן, להבטיח את ריבונותן וביטחונן של שתי המדינות, ולכונן יחסי שכנות של שלום בין שתי המדינות”. להלן עיקרי ההסכם (הנוסח המלא באתר מחלקת המדינה, 26 ביוני 2026):
  • ישראל ולבנון מאשרות את זכותה של כל מדינה להתקיים בשלום, ואת רצונן ההדדי לחיות בביטחון כמדינות ריבוניות שכנות. כמו כן, שתי המדינות מאשרות כי הן מוכנות לפתור את כל הסוגיות באמצעות משא ומתן ישיר, בתיווך ארה”ב ובתמיכתה, כדי להביא לסיומו של מצב המלחמה ביניהן. יצוין כי מדובר בפעם הראשונה שבה לבנון חותמת על מסמך הכרה רשמי בריבונות ישראל מאז הסכם ישראל-לבנון מ-17 במאי 1983.^[1]

• • שתי המדינות מתחייבות לתהליך “הדדי, מדורג ובנוי בשלבים”, במסגרתו צבא לבנון ישיב את הריבונות על כל שטח המדינה בכפוף לפירוק מנשק של כל הקבוצות החמושות שאינן מדינתיות ולפירוק התשתיות הקשורות אליהן. נאמר כי צה”ל ייערך מחדש באופן הדרגתי מחוץ לשטח לבנון רק כאשר תהליך זה יאומת באופן רשמי.
  • הצדדים יגבשו נספח ביטחוני בתמיכת ארה”ב, במסגרתו כוחות צבא לבנון יקבלו על עצמם בהדרגה אחריות ביטחונית מלאה ויעילה ב”אזורי פיילוט”, אשר ישמשו כמנגנון לפריסה מחדש מדורגת ומאומתת של צה”ל ולפריסת הכוחות המזוינים הלבנוניים. צוין כי הושגה הסכמה על שני “אזורי פיילוט” ראשונים. עוד נאמר כי רק לאחר שיתקבל אישור כי הקבוצות החמושות והתשתיות שלהן פורקו וצבא לבנון יקבל אחריות מלאה, יחל תהליך שיקום בתמיכה בינלאומית והתושבים יוכלו לשוב. בכך הופך הצבא לשחקן המרכזי שיידרש לגשר בין הדרישות האמריקאיות והישראליות לבין המציאות הפוליטית והעדתית בלבנון, תוך ניסיון להימנע מעימות ישיר עם חזבאללה.
  • ממשלת לבנון אישרה את מחויבותה “הנחושה והבלתי הפיכה” להשיב לעצמה את הריבונות המלאה על כל שטח המדינה. כמו כן, הממשלה תשקם את המונופול על השימוש בכוח, תשיג פירוק מלא ומאומת מנשקן של כל הקבוצות החמושות שאינן מדינתיות, ותבטיח שלקבוצות אלה לא יהיה כל תפקיד צבאי או ביטחוני או יכולת חמושה בכל מקום בלבנון. הממשלה גם הבהירה כי היא בעלת הסמכות הריבונית הבלעדית להחליט על מלחמה ועל שלום ודוחה את הטענות של כל מדינה או של כל גורם שאינו מדינתי להשתמש בכוח בשמה ללא הסמכה מפורשת ממנה, רמז מפורש לחזבאללה ולאיראן.
  • ממשלת ישראל הדגישה בהסכם כי פעולותיה הצבאיות בלבנון הן רק בשל התקיפות והאיום מצד קבוצות חמושות בלתי מדינתיות, ובראשן חזבאללה. לפי העמדה הישראלית, הסרת האיום באמצעות פירוק מנשק והסדרים ביטחוניים תבטל כל צורך עתידי בפעולה צבאית של צה”ל או בנוכחותו בלבנון. הצד הישראלי גם הצהיר כי אין לו שאיפות טריטוריאליות בלבנון.
  • ממשלת לבנון התחייבה לקדם “תוכנית קפדנית, המבוססת על ביצועים”, במטרה לחזק את יכולתם של הכוחות המזוינים הלבנוניים לבסס שליטה צבאית וביטחונית מלאה בתוך המדינה, בהתאם להסדרים הביטחוניים שיוסכמו במסגרת המשא ומתן, וליישם את פירוקן מנשק של כל הקבוצות החמושות שאינן מדינתיות. הודגש כי כל סיוע אמריקאי חדש יהיה “מותנה באופן מחמיר באבני דרך הניתנות לאימות, בשקיפות מלאה, בתוצאות מוכחות ובפיקוח מתמשך”.
  • התחייבות של לבנון וארה”ב למנוע הזרמת כספים לכל ישות, ארגון או אדם המזוהים עם קבוצות חמושות שאינן מדינתיות, ולנקוט את כל האמצעים המשפטיים הזמינים כדי להוציא מחוץ לחוק את פעילותם. נוסף על כך, ממשלת לבנון התחייבה למנוע מכספי השיקום להגיע לקבוצות חמושות שאינן מדינתיות ולגופים הקשורים אליהן.
  • לבנון וישראל תפעלנה להקים קבוצות עבודה שיגבשו את הסכם השלום והביטחון “הכולל והמלא”. הן גם תקיימנה מסלולים משלימים של הידברות ישירה ומתמשכת, אשר יתנהלו בתיווך אמריקאי, עד להשגת שלום מלא ובר-קיימא. כמו כן, שתי המדינות התחייבו להפסיק כל פעולה “עוינת או מזיקה” בפורומים פוליטיים או משפטיים בינלאומיים. המדינות גם התחייבו לפעול לאיתור ולהשבת שרידי נעדרים ולהבאתם לקבורה, וכן לשחרור עצורים.
• בטקס החתימה, הדגישו הצדדים מסרים שונים באשר למשמעות ההסכם. רוביו הגדיר אותו כ”צעד ראשון” בדרך להסדר רחב יותר שנועד לייצב את הגבול ולהניח תשתית להסדר עתידי בין המדינות. שגרירת לבנון, נדא חמאדה מעוצ’, הציגה אותו כמהלך להשבת ריבונות לבנון, בעוד שגריר ישראל, יחיאל לייטר, תיאר את ההסכם כמהלך שנועד לצמצם את השפעת איראן וחזבאללה בלבנון וכבסיס אפשרי לשלום עתידי. בהתאם לכך, ישראל הדגישה את הפוטנציאל המדיני של ההסכם, בעוד שלבנון הקפידה להציגו כמהלך להשבת ריבונותה ולא כהסכם שלום (Lebanon 24 ואלדיאר, 26 ביוני 2026).
• בהודעה שפרסם רוביו, הוא ייחס את חוסר היציבות המתמשך לפעילות חזבאללה ולאיראן, וטען כי הארגון פגע בריבונות לבנון, איים על ביטחון ישראל, ערער את היציבות האזורית ופעל גם נגד אינטרסים אמריקאיים. לדבריו, ההסכם משרטט מסלול הדרגתי להשבת ריבונות לבנון באמצעות פירוק חזבאללה מנשקו ופירוק תשתיותיו הצבאיות, ובמקביל יאפשר את נסיגת ישראל לאחר שיוסר האיום הביטחוני מגבולה הצפוני. עוד הודיע כי תוקם קבוצת תיאום צבאית תלת-צדדית (MCG4L) בהובלת ארה”ב לצורך פיקוח על יישום ההסכם, וכי וושינגטון תקצה מאה מיליון דולר לסיוע הומניטרי ללבנון ויותר משלושים מיליון דולר לחיזוק יכולות צבא לבנון, במטרה לאפשר לו לממש את ריבונות המדינה על כלל שטחה (אתר מחלקת המדינה, 26 ביוני 2026).
• ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מסר כי סוכם על תוכנית “הפיילוט” של פירוק חזבאללה והעברת השטח לשליטת צבא לבנון תתבצע בשני אזורים סמוכים ל”קו הצהוב” (המרחב הביטחוני). הוא הציג מפה, שהראתה כי אחד האזורים הוא בסביבות הכפרים זוטר אלשרקיה וזוטר אלע’רביה, והאזור השני הוא בקרבת הכפר ע’נדוריה (אתר ראש ממשלת ישראל ותקשורת ישראלית, 27 ביוני 2026). עם זאת, ראש עיריית פרון, סמוך לע’נדוריה, הכחיש דיווחים שלפיהם העיירה צפויה להיכלל במסגרת “אזורי הפיילוט”. הודגש כי פרון אינה מצויה בשטח כבוש וכי היא ממוקמת מחוץ ל”קו הצהוב”, ולכן אין כל בסיס לשילובה במסגרת אזורים אלה. העירייה קראה למדינת לבנון ולגורמים הבינלאומיים להבטיח את ריבונותה הטריטוריאלית של לבנון ואת זכויות אזרחיה, תוך דחיית כל ניסיון של ישראל “לכפות הסדרים או תנאים בשטח” (אלדיאר, 27 ביוני 2026).

עמדת ההנהגה הלבנונית

• ההנהגה הלבנונית, בהובלת הנשיא ג’וזף עון, וראש הממשלה נואף סלאם, הציגה את הסכם המסגרת כהישג מדיני ראשון במעלה וכבסיס להשבת ריבונות המדינה לאחר שנים שבהן חזבאללה היה שחקן מרכזי בקבלת ההחלטות הביטחוניות. המסרים מצד הממשל מסגרו את ההסכם לא כוויתור לישראל, אלא כתהליך שיחזק את מוסדות המדינה, יאפשר את נסיגת ישראל, את פריסת צבא לבנון על כלל שטח המדינה ואת השבת המונופול של המדינה על השימוש בכוח. בכך ביקשו בממשל הלבנוני להעניק להסכם לגיטימציה ציבורית ולהציגו כהמשך ישיר לעקרונות הסכם טאא’ף ולהחלטה 1701, ולא כמהלך חריג או כניעה ללחצים חיצוניים:
  • נשיא לבנון, ג’וזף עון, בירך על חתימת הסכם המסגרת והגדיר אותו כ”צעד ראשון” להשבת ריבונותה המלאה של המדינה. הוא הודה לארה”ב ולמדינות שתמכו במשא ומתן, שיבח את המשלחת הלבנונית ואת עמידת הציבור במהלך המלחמה, וטען כי ההסכם יסלול את הדרך לנסיגה ישראלית, להשבת העקורים, לשיקום המדינה ולביסוס ריבונותה המלאה של לבנון. לדבריו, הממשלה מחויבת להמשיך ביישום ההסכם עד להשגת יעדיו (חשבון X של נשיאות לבנון, 26 ביוני 2026).
  • עון גם שוחח עם נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, שבירך על חתימת ההסכם והדגיש את מחויבות הממשל ללוות את יישומו. הוא גם הביע תמיכה בריבונותה, בעצמאותה ובשלמותה הטריטוריאלית של לבנון, בהרחבת סמכות המדינה באמצעות צבא לבנון ובחיזוק הכלכלה ומוסדות הביטחון הלגיטימיים. עון הדגיש כי ממשלת לבנון מחויבת ליישום ההסכם, אך ביקש מארה”ב להבטיח את עמידת ישראל בהתחייבויותיה, ובראשן נסיגה מלאה מהשטחים שבשליטתה בדרום לבנון, כדי לאפשר את פריסת צבא לבנון עד לקו הגבול הבינלאומי (חשבון X של נשיאות לבנון, 27 ביוני 2026).
  • ראש הממשלה סלאם הציג את הסכם המסגרת כמנגנון שיבטיח את נסיגת ישראל, את השבת ריבונות המדינה ואת חזרת התושבים לבתיהם. לדבריו, פריסת סמכות המדינה ובלעדיות הנשק בידי הכוחות הלגיטימיים אינן מהוות שינוי מדיניות, אלא מימוש של עקרונות הסכם טאא’ף, החלטה 1701 והסדר הפסקת האש משנת 2024. סלאם הודה לארה”ב, למדינות ערב ולגורמים הבינלאומיים שסייעו בגיבוש ההסכם, והביע תקווה כי יאפשר את תחילת השיקום בדרום לבנון (חשבון X של נואף סלאם, 26 ביוני 2026).
  • שר החוץ, יוסף רג’י, שוחח עם עמיתו הירדני, אימן אלצפדי, שבירך אותו על חתימת ההסכם והביע תקווה כי הוא יקדם את האינטרסים הלבנוניים ויאפשר למדינה לאכוף את ריבונותה על כל שטחה. רג’י הדגיש כי ההסכם הוא ניצחון עבור הדיפלומטיה שמציב את סמכות המדינה ומוסדותיה מעל כל גורם אחר (חשבון X של יוסף רג’י, 27 ביוני 2026).

חזבאללה ובעלי בריתו

• תגובת חזבאללה, בעלי בריתו והגורמים הדתיים והפוליטיים המזוהים עם “מחנה ההתנגדות” להסכם הייתה חריפה, מתואמת ובעלת קו מסרים אחיד. ההסכם הוצג כ”כניעה” לתכתיבים אמריקאיים וישראליים, כפגיעה בריבונות לבנון וכמהלך שמטרתו לפרק את חזבאללה מנשקו באמצעות לחץ מדיני לאחר שישראל לא הצליחה להשיג יעד זה בלחימה. בחזבאללה גם הבליטו את הסכם ההבנות בין איראן לבין ארה”ב כמסגרת היחידה להשגת היעדים של עצירת המערכה ונסיגה ישראלית. במקביל בלט מאמץ להציג את הנהגת לבנון כמי שפועלת נגד האינטרס הלאומי, להזהיר מפני הידרדרות למלחמת אחים אם ייעשה ניסיון ליישם את ההסכם בכוח, ולשמר את הלגיטימציה הציבורית של “ההתנגדות” כנכס ביטחוני לאומי וכחלופה למדיניות הממשלה.

חזבאללה

• מזכ”ל חזבאללה, נעים קאסם, פרסם הודעה חריפה, בה דחה מכל וכל את הסכם המסגרת והגדירו כ”השפלה, קלון וויתור על הריבונות”. לטענתו, ממשלת לבנון נכנעה ל”תכתיבים” אמריקאיים וישראליים, וחתמה על הסכם המעניק לישראל הישגים שלא הצליחה להשיג בלחימה. לדבריו, התניית הנסיגה הישראלית בפירוק חזבאללה מנשקו מעניקה לישראל זכות להתערב בענייניה הפנימיים של לבנון, מאפשרת את המשך נוכחותה בדרום המדינה ומובילה לפגיעה בריבונות הלבנונית. עוד טען כי ממשלת לבנון התעלמה ממזכר ההבנות האיראני-אמריקאי, שלדבריו כלל התחייבות להפסקת הלחימה ולנסיגה ישראלית מלאה מלבנון בתוך שישים יום, ובכך ויתרה על מנוף לחץ משמעותי שהיה בידי לבנון. קאסם גם הדגיש כי הארגון ימשיך להתנגד לכל ניסיון לפרקו מנשקו, יפעל להביא לנסיגה ישראלית מלאה בכל האמצעים העומדים לרשותו, וימשיך לדבוק ב”דרך ההתנגדות” עד לשחרור כל שטחי לבנון, לצד קריאה לממשלת לבנון לחזור בה מההסכם ולפעול לשיתוף פעולה פנימי סביב שחרור האדמה, השבת התושבים ובניית אסטרטגיית ביטחון לאומי (אתר מזכ”ל חזבאללה, 27 ביוני 2026).
• חבר הפרלמנט מטעם חזבאללה, חסן פצ’לאללה, הכחיש דיווחים שלפיהם השתתף בגיבוש עמדת לבנון לקראת המשא ומתן עם ישראל. לדבריו, בפגישות שקיים עם גורמים רשמיים הודגשה התנגדותו הנחרצת של הארגון לכל משא ומתן ישיר עם ישראל, והזהיר כי המסלול המדיני שנבחר פוגע בריבונות לבנון, מעמיק את הפילוג הפנימי ומוביל לוויתורים חד-צדדיים המשרתים את האינטרסים של ישראל. בהמשך תקף בחריפות את הסכם המסגרת ואת ממשלת לבנון, והצהיר כי חזבאללה לא יאפשר את יישומו, משום שהוא מעניק לישראל באמצעות המהלך המדיני הישגים שלא הצליחה להשיג בלחימה. פצ’לאללה הדגיש כי הארגון דוחה כל ניסיון לפרוס את צבא לבנון באזורים שמצפון לליטאני במסגרת “אזורי פיילוט”, מתנגד לכל מהלך לפירוקו מנשקו ורואה בכך סוגיה לבנונית פנימית שאין לישראל או לארה”ב כל זכות להתערב בה. עוד טען כי החלטות ממשלת לבנון בנושא פירוק הנשק מהוות “פשע” ופוגעות ב”התנגדות” בשעה שהיא ממשיכה להילחם בישראל. לצד זאת, הדגיש את אמונו ביכולות חזבאללה, ב”תמיכה האיראנית” ובכך שישראל תיסוג מדרום לבנון רק כתוצאה מלחץ ההתנגדות ולא בעקבות הסדרים מדיניים. בנוסף, האשים את ממשלת לבנון כי היא פועלת, במישרין או בעקיפין, לחבל במגעים בין איראן לבין ארה”ב, ובכך לעכב את הנסיגה הישראלית מלבנון (אלדיאר ואלמנאר, 26 ביוני 2026).
• יו”ר סיעת חזבאללה, מוחמד רעד, הגדיר את ההסכם כ”הצהרה מקוללת” וכ”קריאת ינשוף בלבנון ובאזור”, ביטוי המרמז לאזהרה מפני אסון מתקרב. לדבריו, ההסכם מבוסס על “זיוף המציאות” ומציג את חזבאללה כגורם המאיים על לבנון, בעוד שלטענתו “ההתנגדות” היא המגינה על ריבונות המדינה. רעד האשים את ממשלת לבנון בכניעה מלאה ל”תכתיבים” אמריקאיים ובשיתוף פעולה עם ישראל, וטען כי ההסכם מעניק לגיטימציה להמשך הכיבוש הישראלי באמצעות התניית הנסיגה בפירוק חזבאללה מנשקו. עוד טען כי בכך ויתרה ממשלת לבנון על מנופי הלחץ שהיו בידיה, ובהם ההבנות שהושגו לדבריו בין איראן לארה”ב, והעניקה לישראל הישגים שלא הצליחה להשיג בשדה הקרב. בסיום דבריו קרא לכלל “הכוחות הפטריוטיים” בלבנון להתנגד להסכם ולהגן על ריבונות המדינה מפני יישומו (אלאח’באר, 27 ביוני 2026).

• שר העבודה, מחמד חידר, ושר הבריאות, רקאן נאצר אלדין, המזוהים עם חזבאללה, פרסמו הודעת הבהרה בעקבות ישיבת ממשלת לבנון, ובה הדגישו כי הם מתנגדים באופן עקבי לכל משא ומתן ישיר עם ישראל ותומכים אך ורק במשא ומתן עקיף, בהתאם לעמדתו של יו”ר הפרלמנט, נביה ברי. השניים הכחישו כי הממשלה הסמיכה גורם כלשהו לנהל משא ומתן עם ישראל, וטענו כי הנושא כלל לא עלה על סדר היום של הישיבה. לדבריהם, הדיון עסק אך ורק בכך שכל הסכם עתידי יובא לאישור הממשלה בהתאם להליכים החוקתיים, ולא במתן הרשאה לניהול משא ומתן. עוד הדגישו כי כל פרשנות שלפיה הממשלה אישרה הסמכה למשא ומתן היא שגויה (אלמנאר, 26 ביוני 2026).
• חבר הפרלמנט מטעם חזבאללה, אבראהים אלמוסוי, מסר כי כאשר ראש הממשלה נתניהו מתאר את ההסכם בתור הישג, הרי שהמשמעות היא כי מדובר ב”וויתור היסטורי וכניעה לתכתיבי האויב”. לטענתו, ההסכם אינו תקף מבחינה משפטית וחוקתית ואין לו לגיטימציה ולכן אינו אומר דבר “לנו או לאף אזרח לבנוני מכובד ועצמאי” (חשבון X של אלמוסוי, 28 ביוני 2026).

תנועת אמל

• בהודעת הלשכה המדינית של אמל נטען כי ההסכם אינו מאוזן, מקבע הישגים לטובת ישראל, פוגע בריבונות לבנון ואינו מבטיח נסיגה ישראלית מלאה, ולכן אינו יכול לשמש בסיס להסדר צודק. התנועה חזרה על דרישתה לנסיגה ישראלית מלאה, לפריסת צבא לבנון על כלל שטח המדינה, להשבת התושבים, לשיקום האזורים שנפגעו ולהמשך משא ומתן עקיף בלבד בסוגיות השנויות במחלוקת. לצד זאת, קראה אמל לכלל הכוחות הפוליטיים לגלות איפוק ולהימנע מ”פתנה” (מלחמת אחים), שלטענתה משרתת את האינטרס הישראלי (ערוץ הטלגרם של אמל, 27 ביוני 2026).
• יו”ר הפרלמנט ומנהיג אמל, נביה ברי, שלפי דיווחים לא היה שותף לגיבוש ההסכם ואף נחשף לתוכנו רק לאחר פרסומו, הגדיר את ההסכם ככזה העלול להוביל ל”פתנה”, והשתמש בפתגם המיוחס לאמאם עלי בן אבי טאלב, חתנו של הנביא מחמד: “היה בעת מלחמת אחים כבן הגמל הצעיר – אין לו גב שירכבו עליו, ואין לו עטין שיחלבו ממנו”, כביטוי לקריאה להימנע מהידרדרות לעימות בין הלבנונים ולא לשמש כלי בידי מי שמבקש להציתו (אלמיאדין ואלשרק אלאוסט, 27 ביוני 2026). ברי גם שוחח עם עמיתו האיראני, יו”ר המג’לס וראש צוות המשא ומתן עם ארה”ב, מחמד באקר קאליבאף, על המצב בלבנון ועל ההתפתחויות באזור בשבוע האחרון (תסנים, 28 ביוני 2026).
• מקורות ב”צמד השיעי” טענו כי ההסכם אינו רק פוגע בריבונות לבנון, אלא גם נועד, מנקודת מבטם, לערער את ההבנות בין איראן לארה”ב באמצעות הסלמת הזירה הפנים-לבנונית. בכך שיקפו קו כפול: התנגדות להסכם ולמשא ומתן הישיר עם ישראל, לצד ניסיון לבלום כל הידרדרות לעימות אלים בין חזבאללה לבין מוסדות המדינה (אלדיאר ואלאח’באר , 27 ביוני 2026).

ההנהגה הדתית

• המופתי השיעי, אחמד קבלאן, הכריז כי ההסכם הוא “האסון הלאומי הגרוע ביותר שפקד את לבנון ואין לו לגיטימיות”. לפי קבלאן, השלטון הלבנוני הנוכחי מייצג בהסכם רק את עצמו ולא את לבנון וכי ההסכם עם “ישראל הטרוריסטית” מעניק לצה”ל חסות ממשית על עבודת צבא לבנון ועל שטחי לבנון “הכבושים” (אלנשרה, 26 ביוני 2026).

המחאה במרחב הציבורי

• בעקבות חתימת הסכם המסגרת, פעל חזבאללה להוציא את תומכיו לרחובות והפגנות מחאה התקיימו באלצ’אחיה אלג’נוביה ובאזורים נוספים בבירות, וכן באזור אלבקעא. מפגינים חסמו כבישים באמצעות צמיגים בוערים, קיימו הפגנה באזור אלטיונה והתאספו מול בניין הסראיא (משרדי הממשלה), תוך הנפת דגלי חזבאללה והשמעת קריאות בגנות ההסכם. כמו כן, אופנוענים נסעו בשיירות עם דגלי חזבאללה. המפגינים טענו כי ההסכם פוגע בריבונות לבנון, סותר את עקרונות “ההתנגדות” ומשרת את האינטרסים של ישראל (אלמנאר ונדאא’ אלוטן, 26–27 ביוני 2026).

• לנוכח התרחבות המחאות, פרס צבא לבנון כוחות במספר מוקדים ופעל לפתיחת צירי התנועה ולמניעת התפשטות ההפגנות למוקדים נוספים. התובע הכללי בבית המשפט לערעורים גם הורה לראשי גופי הביטחון הלבנוניים לנקוט צעדים למניעת הפרות סדר, חסימות כבישים, פגיעה ברכוש הציבורי והפרטי ושיבוש חיי השגרה. במסגרת ההנחיה התבקשו כוחות הביטחון לפעול לזיהוי המעורבים באירועי המחאה ולהכין את הקרקע לנקיטת צעדים משפטיים נגדם (אלג’מהוריה, 27 ביוני 2026).

     
מימין: שיירת אופנועים של תומכי חזבאללה, משמאל: מפגינים המזוהים עם מחנה חזבאללה מפגינים סמוך לבניין הסראיא בבירות (אלמנאר, 27 ביוני 2026)

פרשנות בתקשורת

• במאמרי פרשנות שפורסמו ביומון אלאח’באר, המזוהה עם חזבאללה, נטען כי הסכם המסגרת הוא תוצר של לחץ אמריקאי כבד על הנהגת לבנון, שנועד לנתק את הזירה הלבנונית מהמגעים בין איראן לארה”ב, לעגן את התניית הנסיגה הישראלית בפירוק חזבאללה מנשקו ולהכשיר תהליך שיוביל בעתיד להסכם שלום עם ישראל. לטענת העיתון, הנשיא עון וראש הממשלה סלאם אימצו את התפיסה האמריקאית-ישראלית, לפיה נשק חזבאללה הוא הבעיה המרכזית, ולא המשך הכיבוש הישראלי, ובכך העניקו לגיטימציה להמשך הנוכחות הישראלית בדרום לבנון. עוד נטען כי המשלחת הצבאית הלבנונית הורחקה בפועל מהמשא ומתן לאחר שהתנגדה להרחבת “אזורי הפיילוט” מצפון לליטאני, להיעדר לוח זמנים מחייב לנסיגה, למנגנוני תיאום ביטחוני עם ישראל ולפיקוח אמריקאי על פעילות צבא לבנון. במאמר נוסף נטען כי הרטוריקה של עון, המציגה את ההסכם כצעד להשבת הריבונות ולשחרור הדרום, אינה מתיישבת עם המציאות בשטח ועם הצהרות ישראל, שלפיהן הנסיגה תותנה בפירוק חזבאללה מנשקו והכוחות הישראליים ימשיכו להחזיק ב”רצועת הביטחון” עד אז. במאמרים נכתב כי ההסכם מסיט את מוקד העימות מהכיבוש הישראלי אל הזירה הפנים-לבנונית, עלול לדחוף את צבא לבנון לעימות עם חזבאללה, לפגוע באחדותו ולהנציח את הנוכחות הישראלית בדרום, ולכן אינו צפוי לזכות בלגיטימציה מצד מחנה “ההתנגדות” ואף עלול שלא להחזיק מעמד (אלאח’באר, 26–27 ביוני 2026).

ארגונים המקורבים לחזבאללה

• המפלגה הסורית הלאומית-סוציאליסטית^[2] הגדירה את ההסכם כ”פשע” וכגרסה מחודשת של הסכם ה-17 במאי 1983. בהודעה נטען כי ההסכם מהווה כניעה לישראל וללחצים האמריקאיים, פוגע בריבונות לבנון, מעניק לגיטימציה להמשך “הכיבוש הישראלי” ואינו מבטיח את נסיגת ישראל, את שחרור האסירים, את שיבת תושבי הדרום או את שיקום האזורים שנפגעו. עוד הזהירה המפלגה כי ההסכם עלול להצית מלחמת אחים, מאחר שהוא עלול להביא להפעלת כוחות המדינה נגד “ההתנגדות”, וקראה לשלטון הלבנוני לסגת מההסכם ולשמור על האחדות הלאומית. בנוסף, הדגישה את תמיכתה בהמשך “ההתנגדות” כאמצעי להגנה על ריבונות לבנון ולסיכול מה שכינתה ניסיונות ישראליים ואמריקאיים לכפות סדר מדיני חדש במדינה (אלדיאר, 27 ביוני 2026).
• אלג’מאעה אלאסלאמיה, השלוחה הלבנונית של האחים המוסלמים, נקטה עמדה מסויגת יותר. היא תמכה בהשבת סמכות המדינה ובהבטחת נסיגה ישראלית מלאה, אך התנגדה להתניית הנסיגה בפירוק הנשק וקראה לדיאלוג פנימי במקום לכפיית פתרון מבחוץ (Lebanon Debate, 27 ביוני 2026).

מתנגדי חזבאללה

• תגובת “המחנה הריבוני” בלבנון העידה כי הסכם המסגרת נתפס בעיניו לא רק כהסדר ביטחוני מול ישראל, אלא גם כהזדמנות אסטרטגית לעצב מחדש את המערכת הפוליטית הפנים-לבנונית. רוב גורמי המחנה הציגו את ההסכם כבסיס לחיזוק מוסדות המדינה, להשבת המונופול על הפעלת הכוח לידי צבא לבנון ולצמצום השפעתם של חזבאללה ואיראן על קבלת ההחלטות במדינה. לצד זאת, הם העריכו כי חזבאללה ימשיך להתנגד להסכם בעיקר באמצעים פוליטיים וציבוריים, אך יתקשה לסכל את יישומו כל עוד ייהנה מגיבוי פנימי ובינלאומי:
  • יו”ר מפלגת הפלנגות, סאמי אלג’מיל, בירך על חתימת הסכם המסגרת ושיבח את נשיא לבנון, ראש הממשלה, משלחת המשא ומתן וארה”ב על קידומו. לדבריו, ההסכם מבטיח את השבת ריבונות לבנון, את נסיגת ישראל ואת בלעדיות סמכות המדינה בנושאי הביטחון, בהתאם לעקרונות שמפלגתו מקדמת במשך שנים – “מדינה אחת, צבא אחד ונשק אחד”. הוא הדגיש כי האתגר המרכזי כעת הוא יישום ההסכם חרף ניסיונות לסכלו (חשבון X של סאמי אלג’מיל, 27 ביוני 2026).
  • יו”ר “תנועת השינוי”, אילי מחפוצ’, טען כי ההסכם מסמן את חזרת המדינה הלבנונית למעמדה כגורם הבלעדי האחראי לביטחון ולריבונות. הוא תקף בחריפות את חזבאללה ואת ההשפעה האיראנית בלבנון, קרא לפירוק “המדינה בתוך המדינה” ולהשבת המונופול על השימוש בכוח למוסדות המדינה, אך הדגיש כי אין להחליף את ההשפעה האיראנית בכל חסות זרה אחרת (נדאא’ אלוטן, 27 ביוני 2026).
  • קואליציית הדמוקרטים הלבנונים בירכה על חתימת ההסכם והגדירה אותו כצעד משמעותי להשבת ריבונות המדינה ולפתיחת מסלול של יציבות ושיקום. הקואליציה הדגישה כי הצלחתו תלויה בחיזוק מוסדות המדינה, ובראשם צבא לבנון, ובהעדפת סמכות המדינה על פני קיומם של כוחות חמושים בלתי-מדינתיים (נדאא’ אלוטן, 27 ביוני 2026).
  • חבר הפרלמנט, וצ’אח אלצאדק, והעיתונאי עלי אלאמין העריכו כי תגובת חזבאללה להסכם תיקבע בעיקר על פי החלטות איראן והתקדמות המגעים עם ארה”ב. לדבריהם, הארגון מצוי בעמדת חולשה יחסית ולכן צפוי להתמקד במחאות ובהסלמה רטורית, בעוד שהסבירות לעימות פנימי או להסלמה מול ישראל נמוכה. עוד העריכו כי חזבאללה ייאלץ לחדש את הדיאלוג עם מוסדות המדינה וכי עתידו יושפע מההבנות שיתגבשו בין טהראן לבין וושינגטון (אלשרק אלאוסט, 27 ביוני 2026).
  • חבר הפרלמנט, אשרף ריפי, תמך בנשיא עון ובראש הממשלה סלאם והציג את ההסכם כתחילתו של “פרויקט המדינה” על חשבון “פרויקט תת-המדינה” שמייצג חזבאללה. לדבריו, ההסכם מסמן את השבת ההחלטה הלאומית למוסדות המדינה, את בלעדיות הנשק בידי צבא לבנון ואת סיום ההשפעה האיראנית על קבלת ההחלטות בלבנון (אלג’מהוריה, 27 ביוני 2026).

תגובות “ציר ההתנגדות”

• דובר משרד החוץ האיראני, אסמאעיל בקאא’י, מסר בתגובה להסכם כי טהראן מדגישה את הצורך להגן על הריבונות הלאומית ועל השלמות הטריטוריאלית של לבנון ולכבד את הכבוד והביטחון של כל הלבנונים. הוא הדגיש כי תנאי חיוני לכל הבנה הוא סיום המלחמה ו”הכיבוש של המשטר הציוני” נגד לבנון. לצד זאת, בקאא’י הבהיר כי רק יישום מלא של סעיף 1 במזכר ההבנות עם ארה”ב, שכולל את סיום הפעילות הצבאית נגד לבנון ואת נסיגת “הכובשים” מכל חלקי לבנון, הוא תנאי הכרחי להגעה להסכם סופי ובר קיימא שיבסס “יציבות” באזור. הוא דרש כי ארה”ב תנקוט בכל הצעדים כדי לאלץ את “המשטר הציוני” לעצור את “התוקפנות” בכל חלקי לבנון ולקבוע לוח זמנים לנסיגה ללא תנאים כל “החלקים הכבושים” בלבנון מוקדם ככל הניתן (תסנים, 28 ביוני 2026).
• חבר הלשכה המדינית של החות’ים, מחמד אלפרח, מסר כי ההסכם בין לבנון לבין ישראל נועד להביא לחיסול “ההתנגדות” וכי מדובר ב”מזימה גלויה” נגד דרום לבנון כי כל נסיגה ישראלית והשיקום תלויים בפירוק “נשק ההתנגדות”. הוא הוסיף כי “האויב הישראלי” הצליח להעביר את המערכה לתוך לבנון כאשר התוצאות יהיו מלחמת אזרחים או “כיבוש ציוני ישיר” על לבנון, ולכן על הלבנונים “להפיל את הממשלה הבוגדת בכל האמצעים” (חשבון X של מחמד אלפרח, 27 ביוני 2026).

^[1] הסכם סיום הלחימה בין ישראל ללבנון נחתם ב-17 במאי 1983 במטרה להסדיר את נסיגת ישראל ואת הסדרי הביטחון בין המדינות. ממשלת לבנון ביטלה אותו ב-5 במרץ 1984 בעקבות התנגדות פנימית בלבנון ולחץ סורי, ומאז נתפס ההסכם על ידי חזבאללה ובעלי בריתו כסמל ל"הסכם כניעה" לישראל.
^[2] המפלגה הסורית הסוציאל-לאומנית הוקמה בשנות השלושים של המאה העשרים בידי הלבנוני אנטון סעאדה בהשפעת חוגי הימין הפשיסטי באירופה ונטעה שורשים בלבנון ובסוריה. המפלגה, שפועלת בלבנון ובסוריה, היא בעלת אידיאולוגיה חילונית-לאומנית שאינה מכירה בגבולות המדינתיים המבוססים על הסכם סייקס-פיקו ורואה בסורי (בן "סוריה הגדולה") כמי שנמנה עם גזע סורי עליון. סמל הארגון הוא צלב קרס הפוך, ופעיליה הפרו-פשיסטים מצביעים במועל יד. להרחבה על המעורבות של המפלגה לצד חזבאללה, ראו את מחקר מרכז המידע מ-29 באוגוסט 2024: "הארגונים הפועלים לצד חזבאללה בלבנון בלחימה נגד ישראל".

מאמרים נוספים בתחום