המיליציות הפרו-איראניות בעיראק: מאפייני פעילותן מאז תחילת מלחמת “חרבות ברזל”

עיקרים

• ב-2 בנובמבר 2023, החלו המיליציות הפרו-איראניות בעיראק לתקוף את ישראל תחת השם “ההתנגדות האסלאמית בעיראק”. תקיפות אלה נועדו לסייע לחמאס ברצועת עזה על בסיס תפיסת “אחדות הזירות”, שמקדמת איראן באמצעות שלוחותיה במזרח התיכון, ובהם חזבאללה בלבנון והחות’ים בתימן. לצורך כך, גם הוקם חדר מבצעים משותף של “ציר ההתנגדות” תחת פיקוח איראני.
• עד כה (3 בנובמבר 2024), פרסמה ההתנגדות האסלאמית בעיראק 242 הודעות קבלת אחריות על תקיפות נגד יותר מ-285 מטרות בישראל, מרביתן באמצעות כטב”מים וטילי שיוט. בנוסף, בוצעו 12 תקיפות בשיתוף עם החות’ים בתימן. יותר ממחצית מהתקיפות כוונו נגד מטרות באילת, ברמת הגולן ובחיפה. כטב”מים ששוגרו מעיראק גרמו למותם של שני לוחמי צה”ל, לפציעות של מספר חיילים ואזרחים ולנזק לרכוש, אולם רובם המכריע של השיגורים לא חדרו לשטח ישראל.
• בספטמבר ובאוקטובר 2024, על רקע הסיכולים של חסן נצראללה ובכירי חזבאללה, התקיפות הישראליות בלבנון והריגת יחיא אלסנואר נרשמה עלייה חדה בהיקף התקיפות של המיליציות העיראקיות נגד ישראל. כמו כן, בכירי המיליציות הביעו נכונות להצטרף ללחימה נגד ישראל לצד חזבאללה והבהירו כי לא יעצרו את התקיפות עד השגת הפסקת אש ברצועת עזה ובלבנון.

להערכתנו, כל עוד נמשכת הלחימה ברצועת עזה ובלבנון, המיליציות הפרו איראניות בעיראק צפויות להמשיך בתקיפות נגד ישראל במסגרת “חזית התמיכה” של “ציר ההתנגדות”, בניסיון לרשום הישג תודעתי עם פגיעה קשה בשטח ישראל וכדי לבסס את מעמדן בין השלוחות הפרו-איראניות במזרח התיכון. להערכתנו, אם תהיה הסלמה נוספת בעימות הישיר בין איראן לבין ישראל, טהראן עלולה להורות למיליציות להסלים את תקיפותיהן נגד ישראל ונגד יעדים אמריקאיים במזרח התיכון ואף לספק להן אמצעי לחימה מתקדמים יותר. כמו כן, אם איראן תתקוף שוב ישירות את ישראל, עלולות המיליציות העיראקיות לקחת חלק בתקיפה בהנחיה של איראן ובתיאום עמה.

ארגון, מבנה וההיערכות^[1]

• ההתנגדות האסלאמית בעיראק היא שם כיסוי להתארגנות של מספר מיליציות עיראקיות פרו-איראניות, שהחלו לפעול נגד ישראל ב-2 בנובמבר 2023, כזרוע תמיכה לחמאס ברצועת עזה. תמיכה זו באה במקביל לסיוע של החות’ים ושל חזבאללה לרצועת עזה, זאת במסגרת מימוש רעיון “אחדות הזירות” של “ציר ההתנגדות”.
• התקיפה הראשונה שעליה פורסמה קבלת אחריות תחת השם “ההתנגדות האסלאמית בעיראק” לא כוונה נגד ישראל, אלא הייתה שיגור כטב”ם נגד בסיס האוויר חריר בצפון עיראק, בו שוהים כוחות אמריקאיים ב-17 באוקטובר 2023. את האחריות קיבלה תחילה מיליציית תשכיל אלוארת’ין, שעמדה מאחורי תקיפות קודמות של בסיסים אמריקאיים, לפני פרוץ מלחמת “חרבות ברזל”, ונחשבה לשם כיסוי עבור המיליציות הפרו-איראניות בעיראק. אולם בתוך זמן קצר פורסמה הודעת קבלת האחריות הראשונה של ההתנגדות האסלאמית בעיראק וההודעה של תשכיל אלוארת’ין נמחקה (מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, 21 באוקטובר 2023).

מבנה וארגון

• קיימות כמה גרסאות באשר להרכב המיליציות ב”התנגדות האסלאמית בעיראק”:
• מזכ”ל גדודי חזבאללה, אבו חסין אלחמידאוי, ציין כי המיליציות הנכללות במסגרת ההתנגדות האסלאמית בעיראק הן: תנועת האצילים (אלנג’באא’)^[2], גדודי חזבאללה^[3], כתאא’ב סיד אלשהדאא’ וחרכת אנצאר אללה אלאופיאא’ (ערוץ הטלגרם כאף, 25 בנובמבר 2023). אלחמידאוי לא הזכיר את מיליציית עצאא’ב אהל אלחק (קבוצות אנשי האמת), שככל הנראה הודרה בשל יריבות עם שאר המיליציות.
  • לפי גרסה נוספת, ההתנגדות האסלאמית בעיראק כוללת מיליציות פרו-איראניות נוספות, בהן ארגון בדר וגדודי אלאמאם עלי (אלג’זירה, 2 באפריל 2024; אמואג’, 2 ביולי 2024).
  • לפי מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, ההתארגנות כוללת את גדודי חזבאללה, תנועת האצילים והתארגנויות קטנות יותר (מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, 15 במאי 2024).
  • מחלקת המדינה האמריקאית ציינה כי ההתנגדות האסלאמית בעיראק היא חזית של ארבעה מיליציות המזוהות עם איראן: חרכאת אנצאר אללה אלאופיאא’, גדודי חזבאללה, תנועת האצילים וכתאא’ב סיד אלשהדאא’ (אתר מחלקת המדינה, 17 ביוני 2024).
  • דובר תנועת האצילים, חסין אלמוסוי, ציין כי “ההתנגדות” הנוכחית בעיראק היא “מונופול” של תנועת האצילים וגדודי חזבאללה בלבד (NEWS-IQ 1 , 26 ביוני 2024).
• על פי המידע הקיים, נראה כי המיליציות משתפות פעולה באמצעות מטה התיאום של ההתנגדות העיראקית (אלהיא’ה אלתנסיקיה ללמקאומה אלעראקיה). המטה נחשף לראשונה בפומבי ב-10 באוקטובר 2020, כאשר פרסם הודעה על הפסקת אש שנועדה לקדם משא ומתן על לוח זמנים ליציאת הכוחות הזרים בעיראק. לפי הפרסומים, המטה כלל את גדודי חזבאללה, תנועת האצילים ובתקופה מסוימת גם את עצאא’ב אהל אלחק (אלג’זירה, 11 באוקטובר 2020; מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, 24 במאי 2021).
• מספרם של לוחמי המיליציות המשתייכות להתנגדות האסלאמית בעיראק אינו ידוע באופן רשמי, אולם ההערכות הן כי מדובר בעשרות אלפי פעילים, אלפים מתוכם נמצאים בסוריה, בעיקר באזור אלבוכמאל, בגבול סוריה-עיראק (IranWire, 8 במאי 2020; בי-בי-סי בערבית, 28 באוקטובר 2023; אלג’זירה, 3 ו-22 בפברואר 2024; סקיי ניוז בערבית, 22 בפברואר 2024). לפי מספרים בלתי רשמיים, גדודי חזבאללה מונים כעשרים עד שלושים אלף פעילים, תנועת האצילים מונה כעשרת אלפים עד עשרים אלף פעילים וזהו גם מספר הפעילים המוערך של כתאא’ב סיד אלשהאדאא’ (המועצה ליחסי חוץ, 15 באפריל 2024).

• אזור הפעילות המרכזי של גדודי חזבאללה הוא ג’רף אלצח’ר, דרומית-מערבית לבגדאד (מגזין סנטינל, אוגוסט 2019); לוחמי תנועת האצילים פרוסים במחוזות צלאח אלדין, נינוא, בגדאד, נג’ף, כרבלא ודיאלא (אתר מגזין מנארה, 9 ביולי 2024). לוחמי מיליציית אנצאר אללה אלאופיאא’ וכתאא’ב סיד אלשהדאא’ פעילים בעיקר באזור אלאנבאר (אלערבי אלג’דיד, 22 ביוני 2024).
• לארבע המיליציות יש נוכחות במחוז דיר אלזור שבמזרח סוריה, ובעיקר בעיר אלבוכמאל. כמו כן, השליטה של המיליציות, ובייחוד של גדודי חזבאללה, על מעבר הגבול קאא’ם, שמחבר בין מחוז אלאנבאר בעיראק לבין אלבוכמאל, מאפשר להן להעביר לוחמים ואמל”ח ממעוזיהן בעיראק לתוך סוריה לצורך תקיפות נגד ישראל ונגד בסיסים אמריקאיים בסוריה ולקראת פריסה באזורי הגבול הסורי עם לבנון ועם רמת הגולן (מגזין סנטינל, אוגוסט 2019; אלערבי אלג’דיד, 22 ביוני 2024; אלג’זירה, 3 בפברואר 2024; המרכז הצרפתי לחקר עיראק, 20 במרץ 2024).
• “מקור בגיוס העממי”^[4] ציין כי באזור ג’רף אלצח’ר, שנמצא תחת שליטת המיליציות, ישנם אנשים שאינם עיראקים, אשר מתפקדים בו בתור “יועצים”, בהם איראנים, חות’ים ולבנונים. כמו כן, “המקור” מסר כי ג’רף אלצח’ר הפך לאזור של בתי מלאכה ומפעלים לייצור טילים וכטב”מים וכי ל”גיוס העממי” יש יחידה גלויה לייצור צבאי וכי לכל מיליציה באזור יש בית מלאכה ייחודי לייצור אמצעי לחימה (אמל”ח). “מקור” נוסף מסר כי “ציר ההתנגדות” הפך את ג’רף אלצח’ר למרכז של אימונים, הדרכות, פיקוד ושליטה, וייתכן גם לייצור אמל”ח בסדר גודל בינוני והרכבת כטב”מים איראניים. בנוסף, הוא ציין כי האזור מהווה מקום לאימונים והכשרות למפקדים ולוחמים במיליציות הפרו-איראניות בתימן, בחרין, סוריה ולבנון (אלערבי אלג’דיד, 12 באוגוסט 2024)

אמצעי הלחימה

• ההתנגדות האסלאמית בעיראק מתבססת בתקיפות שלה על כטב”מי נפץ וטילי שיוט מתוצרת איראן, אולם המיליציות גם פיתחו כושר ייצור עצמאי בחסות משמרות המהפכה האיראניים. בהקשר זה, ציין מזכ”ל עצאא’ב אהל אלחק, קיס אלח’זעלי, כי ביכולת ארגונו לייצר נשק עבור המיליציה, ובמיוחד כטב”מים, במקרה שלא יסופק לה נשק מאיראן. עלאא’ אלנשוע, מומחה לעניינים אסטרטגיים, ציין כי המיליציות הפרו-איראניות מקבלות נשק מאיראן וסיוע מיועצים איראניים לייצור נשק. הוא הוסיף כי המיליציות הללו מאחסנות כטב”מים במפעלים באזור אלוזיריה בבגדאד ובאזור ג’רף אלצח’ר מדרום לבגדאד (דיארנא, 31 בינואר 2022). “מקור מקורב למיליציות” הודה כי תקיפות אמריקאיות פגעו במפעלי ייצור כטב”מים של המיליציות הפרו-איראניות והסבו להם נזקים משמעותיים (אלשרק אלאוסט, 1 באפריל 2024). עם זאת, ניתן להעריך כי המיליציות שיקמו את הנזקים, באופן מלא או חלקי.

כטב”מים

• מראד 5 (שאהד-101): זהו הכטב”ם המתאבד השכיח ביותר בתקיפות של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, והוא שימש את המיליציות גם בתקיפות נגד בסיסים אמריקאיים בשנת 2022. הכטב”ם מבוסס על השאהד-101 מתוצרת איראן, וגרסאות דומות נמצאות בשימוש של שאר ארגוני “ציר ההתנגדות”. אורכו כ-1.6 מטרים ומוטת כנפיו כ-2.2 מטרים. הכטב”ם נושא ראש נפץ במשקל של כעשרה ק”ג, מגיע לטווח של כ-900-700 ק”מ ומתבסס על מערכת ניווט לוויינית גלובלית (GNSS). הכטב”ם פועל עם מנוע בנזין, אולם ישנה גם גרסה המבוססת על מנוע חשמלי שקט שמקלה על יכולת החדירה שלו. כמו כן, הפירוק וההרכבה של הכטב”ם נעשים בקלות כדי להקל על יכולת הפעולה של החוליות המשגרות (Army Recognition, 19 באוקטובר 2023; כלכליסט, 3 באוגוסט 2024; Fenix Insight).

     
מימין: כטב”ם מסוג מראד 5 ששוגר לעבר בסיס חיל האוויר עובדה (ערוץ הטלגרם של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, 15 באפריל 2024). משמאל: שיגור כטב”ם מראד 5 לעבר “מטרה חיונית” באילת (ערוץ הטלגרם של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, 9 ביולי 2024)

• שאהד-131: כטב”ם מתוצרת איראן המשמש גם את רוסיה בתקיפות נגד אוקראינה. אורכו 2.6 מטרים ומוטת כנפיו 2.2 מטרים. הוא בעל טווח של 900 ק”מ ויכול לשאת ראש קרב במשקל של 15-10 ק”ג חומר נפץ. הכטב”ם, מבוסס על מערכת הנחיה לוויינית (GPS), מונע באמצעות מנוע בנזין ומגיע למהירות שיוט של 170 קמ”ש (Defense Express, 24 בספטמבר 2022; RUSI, 13 בינואר 2023).

    
מימין: שיגור כטב”ם שאהד 131 לעבר “מטרה צבאית” ברמת הגולן (ערוץ הטלגרם של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, 23 במאי 2024). משמאל: שיגור שלושה כטב”מי שאהד-131 לעבר “מטרות צבאיות” באילת (ערוץ הטלגרם של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, 27 במאי 2024)

• אלארפד: ב-13 במאי 2024, הודיעה ההתנגדות האסלאמית בעיראק על תקיפה ראשונה באמצעות כטב”ם בשם אלארפד. הוא מבוסס על כטב”ם מדגם KAS-04 מתוצרת איראן (המוכר גם בשם צמאד), כדוגמת הכטב”ם ששוגר מעיראק והופל בעמק המעיינות ב-18 במאי 2021, במהלך מבצע “שומר החומות”. הכטב”ם, נושא מטען נפץ במשקל 18 ק”ג ויכול להגיע לטווח של 1,700 ק”מ במהירות של 250 קמ”ש. הוא נקרא על שם הכינוי של אבו כראר אלחמידאוי, שנהרג בסוריה בשנת 2013 והיה אחיו של מזכ”ל גדודי חזבאללה אחמד אלחמידאוי (דובר צה”ל, 7 במרץ 2022; Janes, 22 בנובמבר 2021; מכון וושינגטון לחקר המזרח הקרוב, 15 במאי 2024).

• ב-3 באוקטובר 2024, טענה ההתנגדות האסלאמית בעיראק כי בוצעה תקיפה ראשונה באמצעות “כטב”ם בעל יכולות מתקדמות”. טענות דומות פורסמו גם בתקיפות ב-14 וב-15 באוקטובר 2024, אולם לא סופקו פרטים על הכטב”ם ולא פורסמו תיעודים של השיגורים (ערוץ הטלגרם של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, 3, 14 ו-16 באוקטובר 2024). בהקשר זה, “מקורות ביטחוניים עיראקיים” מסרו כי הכטב”ם שגרם לפגיעה בחיילים ברמת הגולן בלילה שבין 4-3 באוקטובר 2024 הוא דגם חדש שמהירותו ההתחלתית מגיעה ל-370 קמ”ש, והוא מסוגל להתחמק ממערכות ההגנה האווירית ויכול להישאר באוויר קרוב ל-27 שעות (סוכנות מהר ו-news-iq1.com , 5 באוקטובר 2024).
• “מקור מקורב” לגדודי חזבאללה מסר כי המיליציה תתחיל להפעיל טייסת של “כטב”מים מתקדמים” במסגרת הפעולות הצבאיות נגד “האויב הישראלי”. “המקור” הוסיף כי למיליציה יש כטב”מי איסוף “שפועלים בדרכים שונות כדי לעקוב אחר מטרות ולאסוף מודיעין”, וטען כי הטכנולוגיות החדשות בתחום הכטב”מים שבידי המיליציה “ככל הנראה שוות ערך לאלו של חזבאללה הלבנוני” (אלאח’באר, 13 באוקטובר 2024).

טיל שיוט אלארקב

• על אף שהכטב”מים, על הדגמים השונים שלהם, משמשים את המיליציות ברוב המכריע של התקיפות נגד ישראל, ההתנגדות האסלאמית בעיראק קיבלה אחריות גם על תקיפות באמצעות טיל שיוט “מתקדם” בשם אלארקב (Al-Arqab), הראשונה שבהן הייתה תקיפה נגד “מטרה חיונית” בחיפה בינואר 2024 (ערוץ הטלגרם של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, 7 בינואר 2024). המיליציות לא סיפקו פרטים על טיל השיוט, אולם ההערכות הן כי אלארקב מבוסס על טיל השיוט האיראני סומאר, שבעצמו מבוסס על טיל השיוט הסובייטי/רוסי Kh-55 , ואשר מגיע לטווח של יותר מאלפיים ק”מ (חשבון X של טל ענבר, 15 ביוני 2024; המכון הבינלאומי למחקרים אסטרטגיים, ספטמבר 2021). לפי פרסומים אחרים, בין השאר של סוכנות המודיעין של משרד ההגנה האמריקאי ושל כלי תקשורת באיראן, אלארקב הוא גרסה מקבילה לטילי השיוט מסדרת קדס של החות’ים, אשר דומים במאפייניהם לטיל השיוט Paveh (351) האיראני ומגיעים לטווח של לפחות 700 ק”מ (מכון וושינגטון למחקר המזרח הקרוב, 11 באפריל 2024; רשות השידור האיראנית, 21 באפריל 2024; המכון הבינלאומי למחקרים אסטרטגיים, ספטמבר 2021; המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים, יוני 2020).

     
מימין: טיל שיוט איראני מסוג סומאר (Soumar) בעת השקתו באיראן בשנת 2015 (סוכנות הידיעות מהר, 8 במרץ 2015). משמאל: טיל שיוט קדס-1 של החות’ים (אלמסירה, 28 בספטמבר 2019)

   
מימין: שיגור טיל שיוט לעבר נמל הנפט באשקלון (ערוץ הטלגרם של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, 9 באפריל 2024). משמאל: כרזה של המיליציות עם איור של טיל השיוט אלארקב (ערוץ הטלגרם של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, 3 בפברואר 2024)

פעילות במהלך מלחמת “חרבות ברזל”

• ב-9 באוקטובר 2023, יומיים לאחר מתקפת חמאס נגד ישראל ותחילת המלחמה, הודיע מזכ”ל תנועת האצילים, אכרם אלכעבי, כי כל מאמץ של “הציונים” ותומכי ישראל בארה”ב ובמערב להרחיב את חזית העימות ייתקל בתגובה נחרצת של “ההתנגדות” מזירות שונות. הוא הוסיף כי הוא גאה בעם הפלסטיני ובקבוצות “ההתנגדות”, שלדבריו הוכיחו לעולם שמשוואת ההרתעה השתנתה. הוא הדגיש כי “ציר ההתנגדות” הוא ציר מאוחד (האתר הרשמי של תנועת האצילים, 9 באוקטובר 2023). עם זאת, המיליציות בעיראק הפעילו את “חזית התמיכה” שלהן נגד ישראל רק ב-2 בנובמבר 2023, עם קבלת אחריות על תקיפת “מטרה חיונית” בישראל, לעומת חזבאללה שהחל את התקיפות ב-8 באוקטובר 2023 והחות’ים בתימן ששיגרו לראשונה כטב”מים וטילי שיוט לעבר ישראל ב-19 באוקטובר 2023.
• התפישה של “אחדות הזירות” באה לידי ביטוי בין השאר בהפעלת חדר מבצעים משותף תחת פיקוח איראני, בו ההתנגדות האסלאמית בעיראק משתתפת לצד חמאס והמיליציות הפרו-איראניות וארגוני “ההתנגדות” בסוריה ובלבנון. כמו כן, דווח כי מפקדים בכירים במיליציות הגיעו ללבנון ולסוריה לצורך איסוף מודיעין ותיאום עם המיליציות המקומיות לקראת תקיפה אפשרית נגד ישראל (אלשרק אלאוסט, 16 באוקטובר 2023). בהקשר זה, התפרסמו צילומים של אנשי מיליציות עיראקיות בלבנון, בהם מזכ”ל כתאא’ב סיד אלשהדאא’, אבו אלאא’ אלולאא’י, שתועד בגבול לבנון-ישראל (חשבון X של Ahmad Slman, 15 באוקטובר 2023).

• לפי ההתנגדות האסלאמית בעיראק, ההתארגנות פועלת למען שתי מטרות: “שחרור עיראק מהכיבוש האמריקאי” ו”סיוע לפלסטין במערכה הקדושה שלה”. בנוגע לסיוע לפלסטינים צוין כי “פעולותינו נגד ההתנחלויות של הישות הציונית על האדמות הפלסטיניות הכבושות תימשכנה עד להודנה בעזה, וכל עוד הישות הציונית הגוזלת תהיה מחויבת אליה. גיבורי ההתנגדות האסלאמית ימשיכו להיות במוכנות מלאה באותו הזמן [הפסקת האש], ואם האויב הציוני ימשיך בפשעיו, אנו נמשיך [בפעולותינו]” (ערוץ הטלגרם של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, 6 במרץ 2024).

מספר התקיפות והיעדים

• מאז 2 בנובמבר 2023 ועד עתה (נכון ל-3 בנובמבר 2024, בשעה 10:00 בבוקר), פרסמה ההתנגדות האסלאמית בעיראק 242 הודעות קבלת אחריות על תקיפות נגד לפחות 286 מטרות בישראל (חלק מהמטרות הותקפו יותר מפעם אחת, בחלק מהמקרים נמסר כי הותקפו “מטרות” מבלי לפרט את מספרן), בעיקר באמצעות כטב”מים מסוגים שונים (208 מההודעות) וטילי שיוט (21 מההודעות). ב-11 מההודעות צוין כי התקיפות בוצעו באמצעות “נשק מתאים” שלא נמסר מהו. בנוסף, בוצעו 12 תקיפות בשיתוף החות’ים בתימן, החל מ-6 ביוני 2024. ^[5]
• בהסתמך על הודעות קבלת האחריות של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, 57 מהתקיפות כוונו נגד אילת (אום רשרש, בלשון ההודעות). מרבית קבלות האחריות ציינו כי מדובר במטרות “חיוניות” או “צבאיות” באילת, בעוד חלקן התייחסו באופן מפורש לנמל אילת, לשדה התעופה אילת או לבסיס חיל הים באילת. 49 מהתקיפות כוונו נגד יעדים ברמת הגולן, בעוד 32 מהתקיפות כוונו נגד חיפה (יעדים “חיוניים”, נמל חיפה, בתי הזיקוק או שדה התעופה). שאר ההודעות התייחסו באופן כללי ליעדים “חיוניים” או “צבאיים” בדרום ישראל, בצפונה או במרכז (בעומק) המדינה, וליעדים ממוקדים יותר, כדוגמת בסיסי צה”ל (כגון בסיסי חיל האוויר רמת דוד, תל נוף ונבטים או בסיס אליפלט ובסיס ירדן), מטרות “חיוניות” ביישובים שונים (כגון תל אביב, באר שבע) ומתקני אנרגיה (כדוגמת תחנת הכוח אלון תבור, תחנת הכוח בתל אביב, אסדת הגז לווייתן).

נוסח הודעות קבלת האחריות

• ב-2 בנובמבר 2023, פרסמה ההתנגדות האסלאמית בעיראק הודעת קבלת אחריות ראשונה על תקיפת “מטרה חיונית” בחופי ים המלח, ללא פירוט אמצעי הלחימה שבהם נעשה שימוש. בהודעה צוין כי התקיפה באה “כסיוע לאנשינו בעזה ובתגובה למעשי הטבח שמבצעת הישות הציונית העושקת נגד האזרחים הפלסטינים: ילדים, נשים וזקנים”. בנוסף, צוין כי “ההתנגדות האסלאמית [בעיראק] מדגישה כי תמשיך לתקוף את מעוזי האויב”. נוסח זה הפך לגנרי בכל ההודעות הבאות של קבלת אחריות של ההתנגדות האסלאמית בעיראק על תקיפות נגד מטרות “חיוניות” או “צבאיות”.
• החל מ-22 בספטמבר 2024, על רקע ההסלמה בלחימה בין ישראל לחזבאללה, צוין בהודעות כי התקיפות בוצעו בתגובה ל”מעשי הטבח שביצעה הישות נגד אזרחים, כולל ילדים, נשים וקשישים”, ללא התמקדות ב”אזרחים פלסטינים”. החל מ-25 בספטמבר 2024, נכתב כי התקיפות בוצעו כ”סיוע לבני עמנו בפלסטין ובלבנון”. יצוין כי בהודעות לא מוזכר שמה של ישראל, והכינוי בו נעשה שימוש הוא “השטחים הכבושים שלנו”. כמו כן, הסרטונים הנלווים להודעות, אשר תיעדו את השיגורים, החלו לכלול גם את דגלי עיראק, “פלסטין” ולבנון על הכטב”מים לצד תמונות של בכירי “ההתנגדות” שנהרגו, ובהם חסן נצראללה ויחיא אלסנואר.

    
מימין: הודעת קבלת האחריות הראשונה של ההתנגדות האסלאמית בעיראק (ערוץ הטלגרם של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, 2 בנובמבר 2023). משמאל: תמונת יחיא אלסנואר על כטב”ם ששוגר לעבר בקעת הירדן (ערוץ הטלגרם של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, 24 באוקטובר 2024)

אתרי השיגורים לישראל

• דווח כי השיגורים מתבצעים מהאזור המדברי של אלרטבה, במערב מחוז אלאנבאר, בקרבת הגבולות עם סוריה ועם ירדן. לפי הדיווח, על אף שלמיליציות יש נוכחות צבאית בסוריה, הן לא מבצעות שיגורים מהשטח הסורי, ככל הנראה בשל הניסיון של הנשיא בשאר אלאסד למנוע את כניסת ארצו למעגל העימות מול ישראל (אלערבי אלג’דיד, 3 בנובמבר 2024).
• ההתנגדות האסלאמית בעיראק לא חשפה מהיכן היא מבצעת את השיגורים לעבר ישראל. עם זאת, ב-25 באוגוסט 2024, בסרטון של קבלת אחריות על שיגור כטב”ם לעבר חיפה, הופיעה מפה שהראתה כי הכטב”ם שוגר לכאורה ממחוז אלאנבאר במערב עיראק (ערוץ הטלגרם של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, 25 באוגוסט 2024).

נזקי התקיפות

• רובם המכריע של הכטב”מים וטילי השיוט לא חדרו למרחב האווירי של ישראל. בחלק מהמקרים אישר דובר צה”ל כי בוצעו יירוטים מחוץ לשטח ישראל, בעוד ששיגורים האחרים ככל הנראה נפלו בדרכם לישראל או יורטו על ידי ישראל או מדינות אחרות באזור לפני הגעתם לשטח המדינה. עם זאת, התרחשו מקרים בהם כטב”מים של המיליציות חדרו לשטח ישראל. במרבית המקרים, הם יורטו או נפלו בשטחים פתוחים, אולם נרשמו מספר מקרים שבהם היו נפגעים או נגרם נזק. להלן דוגמאות בולטות:
  • ב-27 בדצמבר 2023, התרסק כטב”ם נפץ ביישוב אליעד שבדרום רמת הגולן וגרם לנזק, ללא נפגעים (תקשורת ישראלית, 27 בדצמבר 2023). ההתנגדות האסלאמית בעיראק קיבלה אחריות על תקיפה נגד “מטרה חיונית מדרום להתנחלות אליעד באמצעות כלי נשק מתאים” (ערוץ הטלגרם של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, 27 בדצמבר 2023).
  • ב-1 באפריל 2024, פגע כטב”ם בהאנגר בבסיס חיל הים באילת. לא היו נפגעים, אך נגרם נזק קל למבנה (דובר צה”ל ותקשורת ישראלית, 1 באפריל 2024). בהמשך, דווח כי פגיעת הכטב”ם הייתה בסמיכות לספינת טילים של חיל הים שעגנה במקום (וואלה, 10 ביוני 2024).
  • ב-25 בספטמבר 2024, נפצעו שני בני אדם בפיצוץ של כטב”ם בנמל אילת, בעוד שכטב”ם נוסף יורט על ידי ספינה של חיל הים (דובר צה”ל ותקשורת ישראלית, 25 בספטמבר 2024).
  • בלילה שבין 3-2 באוקטובר 2024, נהרגו שני חיילי צה”ל ונפצעו מספר חיילים נוספים בבסיס ברמת הגולן כתוצאה מפגיעת כטב”ם ששוגר מעיראק. מדובר בהרוגים הישראלים הראשונים כתוצאה מתקיפה של המיליציות הפרו-איראניות בעיראק מאז תחילת התקיפות שלהן נגד ישראל (דובר צה”ל ותקשורת ישראלית, 3 באוקטובר 2024).

תקיפות סראיא אוליאא’ אלדם^[6]

• המיליציה סראיא אוליאא’ אלדם (גדוד גואלי הדם) פרסמה הודעות משלה, בהן קיבלה אחריות על תקיפות נגד ישראל באמצעות כטב”מים. על אף שהודעות המיליציה נחתמו עם הכיתוב “ההתנגדות האסלאמית בעיראק סראיא אוליאא’ אלדם”, הערוצים הרשמיים של ההתנגדות האסלאמית בעיראק לא פרסמו את ההודעות.
• הודעת קבלת האחריות הראשונה של המיליציה פורסמה ב-30 במאי 2024, עם טענות לתקיפה נגד שתי מטרות “חיוניות” בנמל חיפה. עד כה (נכון ל-3 בנובמבר 2024), המיליציה פרסמה 21 הודעות קבלת אחריות על תקיפות נגד 26 מטרות בישראל (ערוץ הטלגרם של סראיא אוליאא’ אלדם, 30 במאי-3 בנובמבר 2024).

    
מימין: פעילי המיליציה לפני השיגור הראשון נגד ישראל (ערוץ הטלגרם של סראיא אוליאא’ אלדם, 30 במאי 2024). משמאל: איום של המיליציה לפגוע בכור בדימונה ישראל (ערוץ הטלגרם של סראיא אוליאא’ אלדם, 16 באוקטובר 2024)

מגמות בפעילות המיליציות

• מניתוח פעילות ההתנגדות האסלאמית בעיראק לאורך מלחמת “חרבות ברזל”, עולה כי בחודשיים הראשונים של פעילותן, המעורבות של המיליציות ב”חזית התמיכה” של “ציר ההתנגדות” הייתה סמלית וכללה שמונה תקיפות. בינואר 2024, נרשמה עלייה במספר התקיפות, ככל הנראה בגלל הרחבת התמרון הישראלי ברצועת עזה עם הכניסה לח’אן יונס והסיכולים של סגן ראש הלשכה המדינית והממונה על יהודה ושומרון, צלאח אלעארורי, ושל וסאם חסן טויל, המפקד בפועל של כוח רצ’ואן בחזבאללה.
• ב-3 בפברואר 2024, הודיעה ההתנגדות האסלאמית בעיראק כי היא תחל בשלב השני בעימות, ואיימה כי הוא יהיה “יותר אינטנסיבי ונרחב” (ערוץ הטלגרם של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, 3 בפברואר 2024). ב-5 במרץ 2024, פורסמה הודעת קבלת אחריות ראשונה על תקיפה במסגרת השלב השני – נגד תחנת החשמל בשדה התעופה בחיפה באמצעות כטב”מים (ערוץ הטלגרם של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, 5 במרץ 2024). בחודשים מרץ ואפריל 2024, נרשמה עלייה חדה בפעילות המיליציות עם נתון מצטבר של 36 תקיפות. המעבר לשלב השני במאבק נגד ישראל התאפשר גם בשל החלטת המיליציות לעצור את פעילותן נגד הבסיסים האמריקאיים בעיראק ובסוריה, וזאת לאחר סדרה של תקיפות אמריקאיות נגד בכירים ובסיסים של המיליציות ונכונות לתת לממשלת עיראק הזדמנות לנהל משא ומתן על נסיגת הכוחות הזרים מהמדינה.
• במאי 2024 נמשכה העלייה במספר קבלת אחריות של ההתנגדות האסלאמית ופורסמו 39 הודעות קבלת אחריות, הנתון הגבוה ביותר מאז תחילת פעילות המיליציות נגד ישראל. ניתן לקשור זאת להסלמה מצד “ציר ההתנגדות”, כולל חזבאללה והחות’ים, בתגובה לתחילת פעילות כוחות צה”ל ברפיח. במקביל, החלה ההתנגדות האסלאמית בעיראק בשיתוף פעולה מעשי עם החות’ים בתקיפות נגד ישראל.
• ביולי ובאוגוסט 2024, חלה ירידה משמעותית בפעילות המיליציות נגד ישראל עם שלוש תקיפות בכל חודש. הירידה התרחשה במקביל לחידוש התקיפות של המיליציות נגד בסיסים אמריקאיים בעיראק ובסוריה במחאה על אי השגת הסכם בין הממשלה העיראקית לבין הממשל האמריקאי על הסגת הכוחות האמריקאיים והזרים מעיראק.
• בספטמבר 2024, נרשמה שוב עלייה מחודשת בתקיפות של ההתנגדות האסלאמית בעיראק נגד ישראל, במיוחד אחרי ה-22 בספטמבר 2024, על רקע ההסלמה בלחימה בין ישראל לבין חזבאללה בלבנון. ביממה של ה-28 בספטמבר 2024, לאחר שחזבאללה הודיע רשמית כי המזכ”ל חסן נצראללה נהרג בתקיפה ישראלית, פרסמה ההתנגדות בעיראק שש הודעות קבלת אחריות על תקיפות נגד יעדים בישראל, הנתון היומי הגבוה ביותר מאז תחילת הלחימה.
• מגמת ההסלמה נמשכה לאחר תחילת התמרון הישראלי בדרום לבנון ב-1 באוקטובר 2024, , כאשר עד כה (3 בנובמבר 2024), קיבלה ההתנגדות האסלאמית בעיראק 81הודעות קבלת אחריות, כאשר חלק מההודעות כללו קבלת אחריות על מספר תקיפות נפרדות. לדוגמה, ב-8 באוקטובר 2024, פורסמה הודעת קבלת אחריות שכללה חמש תקיפות נפרדות נגד מטרות במרכז ישראל ובצפונה באמצעות טילי שיוט וכטב”מים; ב-2 בנובמבר 2024, פרסמה ההתנגדות האסלאמית בעיראק הודעת קבלת אחריות על ארבע תקיפות נגד ארבע מטרות באילת באמצעות כטב”מים.
• עלי אלפתלאוי, בכיר באנצאר אללה אלאופיאא’, אמר כי ההתנגדות האסלאמית בעיראק החליטה להסלים את התקיפות שלה נגד ישראל באמצעות כטב”מים וטילים באיכות גבוהה. לדבריו, ההחלטה התקבלה במסגרת מעבר לתוכנית שנועדה “להגביר את האש נגד הכיבוש ממספר חזיתות”. הוא ציין כי מספר התקיפות גדל מדי יום, וכי בקרוב ישתנו גם “הצורה והאופי” של התקיפות (אלערבי אלג’דיד, 3 בנובמבר 2024).
• “מקורות בהתנגדות העיראקית” מסרו כי השלב החדש של הפעילות נגד ישראל יכלול תקיפת מטרות אסטרטגיות של “האויב הישראלי”, כדוגמת נמלי תעופה, מתקנים כלכליים ובסיסים צבאיים אסטרטגיים. הם הוסיפו כי “ההתנגדות” תגדיל את דרגת התגובה לרמה שתגיע אפילו עד “המפעל הגרעיני” בדימונה. “המקורות” אמרו כי אמצעי הלחימה בשלבים הנוכחיים שונים מהאמצעים שבהם ייעשה שימוש בשלבים הבאים וגם איכות המטרות תהיה שונה (אלאח’באר, 18 באוקטובר 2024). בהקשר זה, החל מ-31 באוקטובר 2024, החלה ההתנגדות האסלאמית בעיראק לטעון כי ביצעה תקיפות נגד “מתקן מכ”ם בדימונה” (ערוץ הטלגרם של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, 31 באוקטובר-1 בנובמבר 2024). בפועל לא אותרו תקיפות כאלה.
• לאחר שצה”ל תקף את המוסדות של קרן אלקרצ’ אלחסן, רשת הבנקאות של חזבאללה ברחבי לבנון, ב-20 באוקטובר 2024, מסר “מקור המקורב לפלגי ההתנגדות” כי המיליציות הפרו-איראניות בעיראק החליטו לפתוח את השלב השלישי בעימות עם תקיפות ישירות נגד “אתרים כלכליים חשובים של הישות”. לדברי “המקור”, ישנם 16 אתרים בעלי חשיבות כלכלית ופגיעה בכל אחד מהם יביא “לקריסה כלכלית ומכה לכלכלה שלה” (BAGHDADTODAY.NEWS, 21 באוקטובר 2024).

קשרים עם איראן וארגוני “ציר ההתנגדות”

איראן

• מאז המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979, פעל המשטר בטהראן “לייצא” את רעיונות המהפכה לרחבי המזרח התיכון, כאשר עיראק הייתה אחד היעדים המרכזיים. במהלך מלחמת איראן-עיראק (1988-1980), אימנו האיראנים פעילים עיראקים שיעים שהשתייכו לגיס בדר (ארגון בדר) והם אף השתתפו בלחימה נגד ארצם. החל משנת 2003, על רקע פלישת כוחות ארה”ב לעיראק והפלת משטר צדאם חסין, הגבירו האיראנים את פעילותם בעיראק והקימו מיליציות פרו-איראניות חדשות שהיו מעורבות בלחימה נגד כוחות הקואליציה בהובלת ארה”ב, בהן עצאא’ב אהל אלחק וגדודי חזבאללה. ^[7]
• המיליציות פועלות בחסות כוח קדס של משמרות המהפכה האיראניים, שמספק להן מימון, אמל”ח, הכשרות, וסיוע לוגיסטי. הקשר התהדק תחת מפקד כוח קדס הקודם, קאסם סלימאני, עד שנהרג בתקיפה אמריקאית בבגדאד בינואר 2020, יחד עם אבו מהדי אלמהנדס, סגן יו”ר הגיוס העממי ומפקד גדודי חזבאללה. גם תחת יורשו, אסמאעיל קאא’ני, נמשך התיאום ההדוק מול המיליציות, כאשר קאא’ני הגיע מספר פעמים לעיראק כדי להיפגע עם ראשי המיליציות לתיאום עמדות בזירה האזורית לצד הזירה הפנים-עיראקית (שפק ניוז, 17 בספטמבר 2024).
• ב-23 במאי 2024, בשולי הלוויית נשיא איראן לשעבר, אבראהים ראיסי, בטהראן, התקיימה פגישה בין גורמים מהמיליציות השיעיות העיראקיות לבכירים במשמרות המהפכה ובכוח קדס. זאת, במקביל למפגש שקיימו מפקד משמרות המהפכה, חסין סלאמי, ומפקד כוח קדס קאא’ני, עם נציגים בכירים של חמאס, חזבאללה, הג’האד האסלאמי בפלסטין, החזית העממית לשחרור פלסטין, חזבאללה והחות’ים, בו דנו על המצב ברצועת עזה ובתפקיד “ציר ההתנגדות” (תסנים; אלמיאדין, 23 במאי 2024).

• “מקורות” בהתנגדות האסלאמית בעיראק חשפו כי קיימים יותר מעשרה מחנות אימונים בערים שונות בעיראק, בהם מאות לוחמים, המשתייכים ל”פלגים חמושים שונים”, ובראשם גדודי חזבאללה, שעברו אימונים תחת פיקוח של מומחים איראנים כדי להכשיר אותם לרמה המבצעית של משמרות המהפכה וחזבאללה. “המקורות” הוסיפו כי האימונים נערכים לקראת “תרחיש של מלחמה אזורית מקיפה”, ובייחוד לאור ההסלמה בלחימה בין חזבאללה לישראל. הם ציינו כי מאז תחילת המלחמה ברצועת עזה, ניתן דגש רב יותר לסוגיית האימונים וההכשרות מאחר שאמל”ח מתקדם, הכולל טילים וכטב”מים, הגיע לעיראק מאיראן ומרוסיה. כמו כן, צוין כי קבוצות לוחמים נוספות של פעילים מגדודי חזבאללה, תנועת האצילים וממיליציות נוספות במסגרת “הגיוס העממי” עוברות אימונים באיראן לפני שובן לעיראק. עוד נמסר כי האימונים אינם רק צבאיים, אלא נועדו גם להכשיר את הלוחמים מבחינה אידיאולוגית ו”לקראת ג’האד” (אלאח’באר, 28 ביוני 2024).
• לאחר התקיפה הישראלית נגד איראן בלילה שבין 26-25 באוקטובר 2024, הביעו המיליציות הפרו-איראניות תמיכה במשטר בטהראן ואיימו להגיב גם נגד יעדים אמריקאיים בנוסף לתגובה נגד ישראל. בהודעה מטעם גדודי חזבאללה נמסר כי שימוש במרחב האווירי של עיראק להכוונת תקיפות נגד מתקנים איראניים, וביצוען בגלים שנמשכו שעות, הוא תקדים מסוכן שאיראן לא נחשפה אליו בעבר. עוד צוין כי זה לא היה קורה ללא קיום הסכם עם האמריקאים השולטים בשמי עיראק”. במיליציה איימו כי על האמריקאים “לשלם את המחיר על חוסר כיבוד המרחב האווירי של עיראק” וכי התגובה תתבצע “בזמן ובמקום המתאימים, והציונים לא יוחרגו מכך” (ערוץ הטלגרם כאף, 27 באוקטובר 2024).
• בכיר בתנועת האצילים, חידר אללאמי, ציין זוהי זכותה של איראן לתקוף את ישראל מכל אזור בתוך עיראק, בהתחשב בכך שלטענתו ישראל תקפה את איראן מהמרחב האווירי העיראקי. הוא ציין כי הם נמצאים בתיאום מלא עם איראן כדי להכין את התגובה ולתאם את הזמן והמקום המתאימים” (אלאח’באר, 2 בנובמבר 2024).

הארגונים הפלסטיניים

• המיליציות הפרו-איראניות בעיראק הביעו תמיכה בחמאס ובשאר ארגוני “ההתנגדות” הפלסטינית מאז מתקפת ה-7 באוקטובר 2023 נגד ישראל. כמו כן, ההתנגדות האסלאמית בעיראק נטלה חלק פעיל ב”חזית התמיכה” של “ציר ההתנגדות” ובתיאום הפעילות במסגרת חדר המבצעים המשותף. ראש המועצה המדינית של תנועת האצילים, עלי אלאסדי, אמר כי התנועה תשתתף “בפעולות נקמת הדם על השהידים של פלסטין”, ואף מוכנה לשלוח לוחמים לרצועת עזה (אלסומריה, 13 באוגוסט 2024).
• ב-5 ביולי 2024, נפגשה בבירות משלחת חמאס בהובלת ח’ליל אלחיה, סגן ראש הלשכה המדינית ברצועת עזה, עם משלחת מהנהגת ההתנגדות האסלאמית בעיראק. נמסר כי נציגי חמאס הציגו את ההתפתחויות בלחימה ובמשא ומתן להפסקת אש ושיבחו את המיליציות על תמיכתן ברצועת עזה. כמו כן, סוכם על המשך התקשורת והתמיכה בין הצדדים, בדרגי ההנהגה והשטח (חשבון הטלגרם של חמאס, 5 ביולי 2024).
• ב-8 ביולי 2024, דווח כי יו”ר סיעת פתח בפרלמנט העיראקי ומזכ”ל ארגון בדר, האדי אלעאמרי, נועד עם משלחת של “ההתנגדות הפלסטינית”, שכללה חברים מחמאס, הג’האד האסלאמי בפלסטין והחזית העממית לשחרור פלסטין. המשתתפים דנו בהתפתחויות האחרונות בזירה הפלסטינית ובמבצע “מבול אלאקצא” ובחנו את האסטרטגיה להמשך (סוכנות הידיעות העיראקית, 8 ביולי 2024).
• לאחר הריגת ראש הלשכה המדינית של חמאס לשעבר, אסמאעיל הניה, בטהראן ב-31 ביולי 2024, פרסם מזכ”ל תנועת האצילים, אכרם אלכעבי, הודעת אבל ואיים כי “הציונים והאמריקאים פתחו לעצמם את שערי הגיהינום” (חשבון X של אכרם אלכעבי, 31 ביולי 2024). תנועת האצילים פרסמה אגרת שלח לכאורה ראש הלשכה המדינית החדש של חמאס, יחיא אלסנואר, לאלכעבי, ובה הביע את הערכתו עלה תנחומים בעקבות מות הניה (ערוץ הטלגרם נון, 1 2 בספטמבר 2024).

     
מימין: הודעת האבל של אלכעבי על מות הניה (חשבון X של אכרם אלכעבי, 31 ביולי 2024).
משמאל: המכתב לכאורה מאלסנואר לאלכעבי (ערוץ הטלגרם נון, 12 בספטמבר 2024)

• המיליציות גם הספידו את יחיא אלסנואר לאחר שנהרג בהיתקלות עם כוחות צה”ל ברצועת עזה ב-16 באוקטובר 2024.^[8] באחת ההודעות של תנועת האצילים נאמר כי אלסנואר הינו “חלל קדוש” שנהרג כאשר הוא נלחם בראש המחנה ולא כמי שנמלט על נפשו. בהודעה נוספת נכתב כי “הדם הטהור [של סנואר ושאר ה”שהידים”] סולל את הדרך לשחרור מהכיבוש העושק”. המיליציה גם הבהירה כי היא תמשיך לעמוד לצד חמאס (חשבון X של תנועת האצילים, 18 באוקטובר 2024). בהודעה מטעם מזכ”ל גדודי חזבאללה, אבו חסין אלחמידאוי, הוא פנה לחמאס, וציין כי “נמשיך אתכם את הדרך של השהיד המפקד אלסנואר כדי להשיב את כל פלסטין לתושביה” (ערוץ הטלגרם כאף, 18 באוקטובר 2024).

• מזכ”ל תנועת האצילים, אכרם אלכעבי, הוביל את התמיכה של המיליציות בעיראק בפלסטינים, במיוחד על רקע קשריו עם אסמאעיל הניה. בשיחה שהתקיימה בין השניים ב-16 באוקטובר 2023, בירך אלכעבי את הניה על “הניצחונות” וציין כי הם מוכנים לעמוד לצד חמאס “עם אנשינו ועם כלי הנשק שלנו לכל אורך הדרך”. הוא הוסיף כי חמאס שימחה את “כל האומה האסלאמית ואת כל העולם באמצעות הניצחון הגדול הזה ובמכת הפתע שלה” (אתר תנועת האצילים, 29 באוגוסט 2024).
• ביטוי למחויבות של אלכעבי ל”חזית התמיכה” הוצג ב-17 ביולי 2024, כאשר לציון העשוראא’, פרסמה ההתנגדות האסלאמית בעיראק סרטון משיגור קודם של כטב”ם לעבר אילת, ובו נראה מזכ”ל תנועת האצילים מסייע בהרכבת הכטב”ם ובשיגורו. אלכעבי הופיע בסרטון בפנים גלויות, בניגוד לפעילים האחרים שפניהם טושטשו (ערוץ הטלגרם של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, 17 ביולי 2024).

   
מימין: אלכעבי מהדק את המדחף לרוטור הכטב”ם. משמאל: פעילי המיליציה מציבים את הכטב”ם לשיגור
(ערוץ הטלגרם של ההתנגדות האסלאמית בעיראק, 17 ביולי 2024)

חזבאללה

• תנועת האצילים מובילה את הקשרים ההדוקים בין המיליציות הפרו-איראניות בעיראק לבין חזבאללה בלבנון, והתנועה אף מפעילה לשכה בלבנון.^[9]
• כמו כן, היו קשרים אישיים בין אכרם אלכעבי לבין מזכ”ל חזבאללה, חסן נצראללה (עד הריגתו, בתקיפה ישראלית ב-27 בספטמבר 2024). השניים גם קיימו מספר פגישות בבירות בשנים האחרונות והעבירו ביניהם מסרים. לדוגמה, במאי 2024, הביע אלכעבי את תנחומיו על מות אמו של נצראללה (אלעהד, 26 במאי 2024); אלכעבי גם בירך את נצראללה לאחר התקיפה שביצע חזבאללה בתגובה לסיכול המפקד הצבאי של הארגון, פואד שכר (אתר תנועת האצילים, 26 באוגוסט 2024).

• על רקע הלחימה בין ישראל לבין חזבאללה מאז 8 באוקטובר 2023, והאיומים הגוברים מצד ישראל לפעול בעוצמה נגד הארגון הלבנוני, הביעו המיליציות הפרו-איראניות בעיראק את נכונותן להצטרף ללחימה נגד ישראל לצד חזבאללה. האיומים גברו בספטמבר 2024, לאחר סדרת הפיצוצים של אמצעי התקשורת של חזבאללה וההסלמה בתקיפות הישראליות נגד חזבאללה באלצ’אחיה אלג’נוביה וברחבי לבנון שבשיאן סוכל נצראללה, ולאחר תחילת התמרון הישראלי בדרום לבנון ב-1 באוקטובר 2024. להלן התבטאויות בולטות:
  • מטה התיאום של המיליציות בעיראק הודיע כי אם אכן תפרוץ מלחמה כוללת בין ישראל לבין חזבאללה בלבנון, ההתנגדות האסלאמית בעיראק תסלים את פעולותיה נגד ישראל ותראה באינטרסים האמריקאיים באזור מטרה לגיטימית לאנשי “ההתנגדות”. המטה הוסיף כי יש לנקוט עמדה תקיפה גם נגד “מדינות הנורמליזציה” עם ישראל (ערוץ הטלגרם של מטה התיאום של המיליציות בעיראק, 30 ביוני 2024).
  • “מקורות עיראקיים” מסרו כי התקיימו פגישות בסוריה ובלבנון של חברים ונציגים מהמיליציות העיראקיות בין 27 ל-30 ביוני 2024. לדבריהם, סוכם לפעול יחד נגד אינטרסים אמריקאיים בעיראק ובסוריה ונגד מטרות אסטרטגיות בישראל, שלא הותקפו עד כה, אם תפרוץ מלחמה כוללת בין ישראל לבין חזבאללה (אלערבי אלג’דיד, 3 ביולי 2024).
  • מנהיגי ונציגי המיליציות בעיראק סיכמו בדיון מיוחד על תמיכה במאמץ המלחמתי של חזבאללה מבחינת כוח אדם וחימושים, ועל כניסה ישירה למערכה לצד חזבאללה במקרה של פלישה קרקעית אפשרית של ישראל. כמו כן, סוכם כי המיליציות תמשכנה להסלים את פעולותיהן “מרחוק” על ידי שיגור טילים וכטב”מים משטחי עיראק וסוריה. הן גם תרחבנה את היקף העימות נגד כל צד התומך “בישות הציונית”, ובפרט נגד הבסיסים האמריקאיים בסוריה ובעיראק (אלערבי אלג’דיד, 23 בספטמבר 2024).
  • אכרם אלכעבי איים כי המיליציה תפעל נגד ישובים ישראליים בכל “פלסטין”, וכי ההתנגדות האסלאמית בעיראק מוכנה להשתמש באמצעי הלחימה החדישים ביותר, בטילים וברקטות (ערוץ הטלגרם תע’רידה אלחשד, 18 בספטמבר 2024).
  • מזכ”ל כתאא’ב סיד אלשהדאא’, אבו אלאא’ אלולאא’י, מסר בהודעה לנצראללה כי “ההתנגדות” בעיראק מחכה לפקודה כדי לשלוח “מבול אנושי עיראקי” שימלא ויאייש את גבולות לבנון ועמדותיה. כמו כן, אלולאא’י הדגיש כי “אם חזבאללה יאבד אלף לוחמים, נספק לו מאה אלף לוחמים למאבק בכיבוש הישראלי” (ערוץ הטלגרם של אבו אלאא’ אלואא’י, 20 בספטמבר 2024).
  • “מקור מקורב” למיליציות בעיראק מסר כי הן ישלחו לוחמים ללבנון בהתאם לצרכים הממשיים של חזבאללה. עם זאת, הוא ציין כי חזבאללה “שולט באופן מוחלט על כלל המוצבים והצליח לסכל סדרה של פעולות ישירות של האויב למרות האש”, ועל כן אין צורך במשלוח לוחמים BAGHDADTODAY.NEWS), 12 באוקטובר 2024). בדיווח נוסף, איים “מקור המקורב” למיליציות בעיראק כי לוחמי המיליציות נערכים לבצע פיגועי התאבדות בזירה הלבנונית, ברגע שיקבלו “אור ירוק” כדי ליישם אותם (BAGHDADTODAY.NEWS, 14 באוקטובר 2024).
• על אף שהמיליציות ציינו כי הן עדיין לא נכנסות ללחימה באופן פעיל לצד חזבאללה בשטח לבנון, התפרסמו הודעות על מותם של לוחמים עיראקים בלבנון: האזרח העיראקי, ד’ו אלפקאר אלג’בורי, בן 22, נהרג בתקיפות הישראליות באלנבטיה ב-23 בספטמבר 2024 (ערוץ הטלגרם של צבארין ניוז, 24 בספטמבר 2024). דווח כי אלג’בורי, תושב אלנג’ף, השתייך ל”גיוס העממי” וכי הוא ההרוג העיראקי הראשון בלחימה בלבנון (חשבון X של @DrRadhy3, 26 בספטמבר 2024); עדי Uday)) רזאק אללאמי, חבר בגדודי חזבאללה העיראקיים (ערוץ הטלגרם של Qalaat Al Mudiq, 13 באוקטובר 2024); עלי אלהאדי אסעד עטיה אלסלאמי שהשתייך ל”גיוס העממי” (חשבון X של חידר אלקרישי, 25 באוקטובר 2024); עבאס עבד אלחסין עלי אלח’פאג’י, תושב כרבלאא’ (חשבון X של QalaatM, 29 באוקטובר 2024).

    
מימין: הלווייתו של ד’ו אלפקאר אלג’בורי (ערוץ הטלגרם של צבארין ניוז, 26 בספטמבר 2024).
משמאל: כרזה על מותו של עלי אלהאדי אסעד עטיה אלסלאמי יחד עם תמונת נצראללה (חשבון X של חידר אלקרישי, 25 באוקטובר 2024)

• שיתוף הפעולה בין חזבאללה לבין המיליציות הפרו-איראניות מעיראק מתנהל גם בזירה הסורית. ב-8 במרץ 2017, הודיע אכרם אלכעבי על הקמת “החטיבה לשחרור הגולן”, כחלק מהתוכנית של איראן וחזבאללה לתקוף את ישראל מכיוון סוריה ולכבוש את רמת הגולן. אלכעבי ציין כי החטיבה הוקמה כדי להילחם בארגוני התכפיר, קרי הארגונים הג’האדיסטיים, שלטענתו הופעלו על ידי ישראל, אולם הוא הוסיף כי החטיבה גם מוכנה לסייע לצבא סוריה “לשחרר את הגולן” (סוכנות יוניוז, 10 במרץ 2022).

החות’ים

• התנועה החות’ית בתימן הקימה משרד ייצוג ראשון בעיראק בשנת 2011, ולאחר שהחות’ים השתלטו על צנעאא’ בשנת 2014, התאפשר להם לפעול בחופשיות במדינה. כתוצאה מכך, התהדקו הקשרים של החות’ים עם המיליציות הפרו-איראניות במדינה, ועיראק הפכה מקור חיוני לתרומות עבור התנועה, בעידודן של המיליציות ואנשי משמרות המהפכה.^[10]
• מאז תחילת המלחמה, גבר התיאום בין ההתנגדות האסלאמית בעיראק ובין החות’ים, הן במסגרת חדר המבצעים המשותף של “ציר ההתנגדות” והן בקשרים ישירים בין שני הצדדים. ב-24 במאי 2024, התקיימה שיחה בין מזכ”ל גדודי חזבאללה, אחמד אלחמידאוי, לבין מנהיג החות’ים, עבד אלמלכה אלחות’י, בה ציין אלחמידאוי כי יש לשמור על המוכנות והתיאום בין כוחות “ציר ההתנגדות”, ובמיוחד בין עיראק לתימן, כדי לתמוך בעם הפלסטיני. אלחות’י אמר כי התיאום בין כוחות “הציר” באזור יגדיל את השפעת פעולותיו נגד “האויב הציוני” (ערוץ הטלגרם של גדודי חזבאללה, 24 במאי 2024).
• החל מ-6 ביוני 2024, ההתנגדות האסלאמית בעיראק והחות’ים קיבלו אחריות על 12 תקיפות משותפות נגד ישראל (נכון ל-3 בנובמבר 2024). תשע מהתקיפות בוצעו באמצעות כטב”מים ושלוש בוצעו באמצעות טילי שיוט; שבע מהתקיפות כוונו ליעדים בחיפה (ארבע לנמל חיפה ושלוש ל”מטרות חיוניות” בעיר שלא פורטו; שלוש תקיפות כוונו נגד אוניות בים התיכון; תקיפה אחת כוונה לעבר “מטרה חיונית” באשדוד; תקיפה אחת כוונה לעבר “מטרה חיונית” באילת.
• עדות נוספת לשיתוף הפעולה בין ההתנגדות האסלאמית בעיראק לבין החות’ים נחשפה בעקבות תקיפה המיוחסת לאמריקאים נגד מפקדת הגיוס העממי בג’רף אלצח’ר, מדרום לבגדאד, ב-30 ביולי 2024. מלבד מותם של מפקד בגדודי חזבאללה ושלושה פעילים של המיליציה, שהתמחו בתחום הכטב”מים, נהרג בתקיפה גם הקצין החות’י הבכיר, חסין עבדאללה מסתור אלשעבל, שנמסר כי היה מומחה כטב”מים ואחראי על התיאום של המבצעים המשותפים עם ההתנגדות האסלאמית בעיראק מאז תחילתם (חשבון X של אחמד אלשלפי, 6 באוגוסט 2024).

• כמו כן, פורסמו דיווחים כי לוחמים חות’ים, רבים מהם מתמחים בהפעלת טילים וכטב”מים, חצו את הגבול עיראק לסוריה בליווי המיליציות הפרו-איראניות וכי חלקם הועברו למעוז המיליציות באלבוכמאל שבמזרח סוריה ולדרום סוריה (עין אלפראת, 24 באוקטובר 2024). הפרסומים הגיעו על רקע האיומים של בכירי החות’ים כי הם נערכים גם לתקיפה קרקעית נגד ישראל.^[11]

^[1] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מ-8 בדצמבר 2023: ״ההתנגדות האסלאמית בעיראק” הפועלת מאז תחילת המלחמה נגד יעדים אמריקאים וישראלים".
^[2] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מ-1 במאי 2023: "תנועת האצילים (חרכת אלנג’באא’): אחת המיליציות פרו-איראניות הדומיננטיות בעיראק"; בנוסף, ראו מחקר של מרכז המידע מ-21 בדצמבר 2017: "תנועת האצילים (חרכת אלנג’באא’): דיוקנה של מיליציה שיעית-עיראקית, המופעלת בעיראק ובסוריה ע”י איראן ומיועדת למלא בעתיד "משימות אסטרטגיות" מטעמה".
^[3] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מ-21 בדצמבר 2022: "גדודי חזבאללה: מיליציה פרו-איראנית דומיננטית הפועלת בעיראק".

^[4] ארגון-גג שהוקם ב-2014 כדי לסייע לצבא עיראק להילחם בדאעש, אך בפועל משמש כשלוחה של איראן בעיראק. הארגון מונה יותר מחמישים מיליציות וארגונים, מרביתם שיעים המזוהים עם איראן. גדודי חזבאללה הם המיליציה הדומיננטית ביותר בגיוס העממי, ואנשיה ממלאים תפקידי מפתח בהנהגת הארגון.
^[5] ראה פרטים נוספים במחקר של מרכז המידע מ-4 באוגוסט 2024: "שיתוף הפעולה בין המיליציות השיעיות בעיראק לבין החות’ים בתימן".
^[6] סראיא אוליאא' אלדם היא אחת ממיליציות "הכסות" הפרו-איראניות שהופיעו בשנים האחרונות, ואשר נועדו לאפשר למיליציות הוותיקות לבצע בחסות שמן פעולות ב"חתימה נמוכה", לרוב תקיפות נגד יעדים אמריקאיים. סראיא אוליאא' אלדם, שנחשבת לבעלת קשרים לעצאא'ב אהל אלחק, פרסמה הודעת קבלת אחריות ראשונה באוגוסט 2020, עם תקיפה נגד שיירות עיראקיות שנשאו סחורות אמריקאיות, ולאחר מכן גם קיבלה אחריות על תקיפות נגד שיירות אמריקאיות בעיראק ונגד כוחות הקואליציה בהובלת ארה"ב (מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, 29 במרץ 2021, 1 בנובמבר 2023).
^[7] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מ-6 בנובמבר 2022: "המיליציות הפרו-איראניות בעיראק – תמונת מצב".
^[8] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מ-20 באוקטובר 2024: "הריגת מנהיג חמאס יחיא אלסנואר – תגובות ומשמעויות".
^[9] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מ-1 במאי 2023: "תנועת האצילים (חרכת אלנג’באא’): אחת המיליציות פרו-איראניות הדומיננטיות בעיראק".
^[10] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מ-4 באוגוסט 2024: "שיתוף הפעולה בין המיליציות השיעיות בעיראק לבין החות’ים בתימן".
^[11] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מ-12 בספטמבר 2024: "איומי החות’ים בתקיפה קרקעית נגד ישראל".

מאמרים נוספים בתחום