הטרור הפלסטיני נגד ישראל בשנת 2020: מאפיינים ומגמות

עיקרי תמונת המצב

כללי

שנת 2020 הייתה שנה מאתגרת במיוחד עבור הפלסטינים, בשל ההתפתחויות המדיניות ומגפת הקורונה. במהלך השנה היה היקף הטרור (רובו טרור עממי) מתון יחסית, למרות עליה במספר הפיגועים, וחלה ירידה ברמת הקטלניות שלו. ביהודה ושומרון בוצעו 40 פיגועים לעומת 34 ב-2019, ונהרגו בהם שלושה ישראלים (שני אזרחים וחייל) לעומת חמישה בשנה הקודמת ו-12 ב-2018. כמו כן נפצעו במהלך הפיגועים 46 בני אדם (לעומת 66 בשנת 2019 ו-83 בשנת 2018). ברצועת עזה חלה ירידה משמעותית בכמות הרקטות שנורו ובמספר הפיגועים סמוך לגדר הביטחון, כמו גם בהיקף אירועי האלימות המבוקרת (צעדות השיבה, הפרחת עפיפוני תבערה ובלוני נפץ). על פי סיכום שנת 2020 של שירות הביטחון הכללי סוכלו ב-2020 430 פיגועים משמעותיים ביהודה שומרון ובירושלים, לעומת 564 פיגועים בשנת 2019 בין הפיגועים שסוכלו 283 פיגועי ירי, שבעים פיגועי דקירה, עשרה פיגועי דריסה 62 פיגועי מטען וחמישה פיגועי חטיפה.

• במהלך השנה חלו מספר תהליכים מדיניים משמעותיים שהיו יכולים להשפיע על היקף הטרור ביהודה ושומרון:
  • תכנית השלום של הנשיא טראמפ: ב-28 בינואר 2020 הציג נשיא ארה”ב לשעבר דונלד טראמפ מתווה תכנית שגובשה על ידו לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני. התוכנית הבטיחה לפלסטינים הקמת מדינה עם סמכויות ביטחוניות מוגבלות והשאירה בידי ישראל סמכויות ביטחוניות נרחבות בכלל שטחי יהודה ושומרון ושליטה מלאה ב-30% מהשטח, כולל בקעת הירדן, שיהפכו בעתיד לשטח בריבונות ישראלית. התוכנית נדחתה על ידי הרשות הפלסטינית והיא סירבה לראות בארה”ב גורם מתווך בסכסוך.
  • כוונת ישראל להחיל את ריבונותה על שטחים ביהודה ושומרון שהיו אמורים להישאר בריבונותה על פי התוכנית האמריקאית: בעקבות הצגת התוכנית, הכריז בנימין נתניהו, ראש הממשלה, שיפעל להחלת ריבונות ישראלית על שטחים ביהודה ושומרון בהתאם למתווה טראמפ. בהסכם שהוביל לכינון ממשלת האחדות שהוקמה במאי 2020 נקבע שמהלך החלת הריבונות הישראלית יתבצע לא לפני 1 ביולי 2020. בתגובה הפסיקה הרשות הפלסטינית את מחויבותה להסכמים עם ישראל ואת התיאום האזרחי והביטחוני עמה וסירבה לקבל מישראל את כספי הסילוקין. לאחר שישראל החליטה לא לממש את החלת הריבונות בהעדר תמיכה אמריקנית ונוכח החתימה על “הסכמי אברהם”, ובעקבות בחירתו של ג’ו ביידן לנשיא ארה”ב בנובמבר 2020, שעוררה תקווה לגישה אמריקאית אוהדת יותר לפלסטינים, ועל רקע המצוקה הכלכלית החליטה הרשות הפלסטינית לחדש את התיאום האזרחי והביטחוני עם ישראל ואת קבלת הכספים.
  • הסכמי הנורמליזציה שחתמה ישראל עם מדינות ערב: ב-15 בספטמבר 2020 חתמה ישראל על הסכם שלום ונורמליזציה עם איחוד האמירויות ועל הצהרת שלום, שיתוף פעולה ויחסים דיפלומטיים עם בחריין. הסכמים אלה היוו מכה קשה לרשות הפלסטינית, שנאלצה להשלים עם כך שקבלת התנאים הפלסטיניים להסדר כבר איננה תנאי עבור מדינות ערב לכינון יחסים עם ישראל. ההסכמים גם הבהירו, כי הסוגייה הפלסטינית אינה עומדת יותר בראש סדר היום הערבי.
• לכל האירועים הללו התווסף משבר הקורונה, כאשר החל ממרץ 2020 מתמודדים הרשות הפלסטינית וממשל חמאס בעזה עם משבר רפואי בעקבות התפשטות הנגיף ומשבר כלכלי והומניטארי חריף שבא בעקבותיו. ההחלטה של אבו מאזן להפסיק את שיתוף הפעולה עם ישראל הקשתה על המצב עוד יותר. על רקע משבר הקורונה האשימו הרשות הפלסטינית וממשל חמאס את ישראל במצב. חמאס טענה שישראל נושאת באחריות למצבה הקשה של התשתית הרפואית ברצועה (תוך שהיא מתעלמת מהעדיפות הברורה רבת השנים שהיא העניקה לצורכי הזרוע הצבאית שלה על חשבון הצרכים האזרחיים) וברשות הפלסטינית נשמעה הטענה שישראל מפיצה את הנגיף בשטחה, בין השאר, באמצעות הפועלים העובדים בישראל.
• כל הגורמים שהוזכרו לעיל מהווים, כל אחד בפני עצמו, גורם לנפיצות. אולם בפועל, למרות תהליכים משמעותיים אלה ועל אף המשך עידוד הטרור העממי על ידי הרשות והקו הנוקשה שנקט אבו מאזן כלפי ישראל (החל ממאי), נמשכה ביהודה ושומרון הרגיעה היחסית, הן כתוצאה מרמה נמוכה מבעבר של מוטיבציה לבצע פיגועים והן הודות לפעילות הסיכול הישראלית. גם ברצועת עזה היה שקט יחסי למעט מספר רקטות ששוגרו מידי פעם על ידי ארגונים “סוררים” ואיומים לחזור ולעשות שימוש בטרור הבלונים, שנועדו בעיקר “להזכיר” לישראל שהעברת הסיוע הקטרי לרצועה מתעכבת ולהמחיש כי המחויבות למאבק בישראל נותרה בעינה.

יהודה ושומרון

• במהלך השנה אותרה עלייה של כ-17% במספר הפיגועים המשמעותיים. זאת לאחר חמש שנים במהלכן ניכרה ירידה רצופה במספר הפיגועים. סה”כ בוצעו במהלך השנה ארבעים פיגועים כאלה (לעומת 34 בשנת 2019). מרבית הפיגועים היו כאלה הנכללים במסגרת מה שהרשות מכנה “ההתנגדות העממית” (מקאומה שעביה), קרי פיגועים שלא נעשה בהם שימוש בנשק חם (יידוי אבנים, השלכת בקבוקי תבערה, דקירות ופיגועי דריסה). רובם המכריע בוצעו על ידי מפגעים בודדים ולא על ידי התארגנויות. רמת הקטלניות של הטרור ירדה השנה. בשנת 2020 נהרגו בפיגועי הטרור העממי שלושה בני אדם (שני אזרחים וחייל צה”ל), לעומת חמישה בני אדם, שנהרגו בפיגועי הטרור העממי בשנת 2019.
• פיגועי הדקירה המשיכו להוות את דפוס הפעולה הנפוץ ביותר של הטרור העממי בשנת 2020. סה”כ בוצעו במהלך השנה 19 פיגועי דקירה (בדומה לשנת 2019). חלקם היחסי של פיגועי הדקירה מכלל הפיגועים עומד בשנת 2020 על 48% מכלל הפיגועים, לעומת 56% ב-2019. כמו כן בוצעו בשנת 2020 שישה פיגועי דריסה (כ-15% מכלל הפיגועים), חמישה פיגועי ירי (כ-12% מכלל הפיגועים); שישה פיגועי הנחת מטענים, שני פיגועים משולבים ושני פיגועים במתווה אחר. לזאת יש להוסיף למעלה מאלף אירועי יידוי אבנים וכמאתיים אירועי השלכת בקבוקי תבערה^[1].
• בתדרוך כתבים שערך הרמטכ”ל רב אלוף אביב כוכבי הוא סיכם את שנת 2020 כאחת השנים השקטות ביותר מבחינה ביטחונית עם מספר הרוגים נמוך ביותר. את התוצאה יש לדבריו לייחס בעיקר למגפת הקורונה שהובילה לירידה דרמטית בהיקף הטרור ביהודה ושומרון כמו גם ברצועת עזה (ידיעות אחרונות, 11 בדצמבר 2020). על פי סיכום שנת 2020 של שירות הביטחון הכללי סוכלו השנה 430 פיגועים משמעותיים ביהודה שומרון ובירושלים, לעומת 564 פיגועים בשנת 2019 בין הפיגועים שסוכלו 283 פיגועי ירי, שבעים פיגועי דקירה, עשרה פיגועי דריסה 62 פיגועי מטען וחמישה פיגועי חטיפה (אתר שירות הביטחון הכללי).
• מיעוט הפיגועים היחסי משקף במידה רבה, בצד איכות הסיכול הגבוהה, את המשך המגמה המאותרת מזה מספר שנים של ירידה בנכונות רוב הציבור הפלסטיני ליטול חלק משמעותי בפעילות טרור ומחאה נגד ישראל. גם השנה למרות האירועים המדיניים ומגפת הקורונה נמשכה המגמה והציבור ביהודה ושומרון המשיך להיות שקוע יותר ויותר בענייני היום-יום והמאמצים לגייס אותו להשתתף בפעילות מחאה או טרור היו מוגבלים וזכו להיענות מצומצמת.

פיגועי טרור משמעותיים בחתך רב שנתי

התפלגות סוגי הפיגועים בשנת 2020

רצועת עזה

• במהלך שנת 2020 חלה ירידה משמעותית במספר הרקטות ופצצות המרגמה ששוגרו לישראל. סה”כ אותרו במהלך השנה 196 שיגורי רקטות ופצצות מרגמה (113 מהן בסבב ההסלמה של 23-24 פברואר 2020, בו פעל הג’האד האסלאמי לבדו). זאת לעומת 1,403 שיגורי רקטות ופצצות מרגמה בשנת 2019, שהייתה שנת שיא מאז מבצע “צוק איתן” (יולי-אוגוסט 2014). גם הפעילות העממית (צעדות השיבה, הפרחת בלוני נפץ ותבערה) ירדה השנה באופן משמעותי ואף הופסקה כמעט כליל.
• אפשר לייחס את הירידה בעיקר לכך שחמאס עסקה בעיקר בקידום תהליך ההבנות לרגיעה, בתיווך מצרים, ובניסיונות להביא לשיפור במצב הכלכלי ברצועה (לא על חשבון התעצמותה הצבאית) . גם הג’האד האסלאמי בפלסטין גילה ברוב השנה ריסון יחסי. אולם השקט היחסי הוא שברירי. קשיים במיגור נגיף קורונה, קשיים בהתקדמות בתהליך ההבנות מול ישראל , או איחור בהעברת כספי הסיוע לרצועה מהווים סיבה לחוסר יציבות ופוטנציאל לחידוש ירי הרקטות או אף לסבבי הסלמה נוספים.

שיגור רקטות מרצועת עזה בחתך רב-שנתי

שיגור רקטות ופצצות מרגמה בשנת 2020 בחתך חודשי

מבנה העבודה

• פרק א’- הטרור עממי ביהודה ושומרון:
  • מאפיינים כלליים
  • סוגי הפיגועים: מבט כללי
  • פיגועי דקירה
  • פיגועי דריסה
  • פיגועים משולבים
  • פיגועי ירי
  • הפעלת מטענים
  • דפוסי פיגועים נוספים:
    • הריגת חייל צה”ל ע”י השלכת אבן במהלך מעצר חשודים
    • רצח אזרחית ישראלית בצפון השומרון ע”י הטחת סלע בראשה
  • יידוי אבנים
  • השלכת בקבוקי תבערה
  • הפרות סדר אלימות ביהודה ושומרון
• פרק ב’- ההתפלגות הגיאוגרפית של הפיגועים:
  • פילוח הפיגועים לפי האזורים הגיאוגרפיים
  • מוקדי הטרור העממי בשנת 2020
• פרק ג’- פרופיל מבצעי הפיגועים
• פרק ד’- קטלניות הפיגועים
• פרק ה’- סיכול פיגועים וחשיפת התארגנויות טרור:
  • מאפייני כלליים
  • דוגמאות לחשיפות במהלך שנת 2020
• פרק ו’- טרור ואלימות מרצועת עזה:
  • מדיניות ההרג של חמאס ומגבלותיה
  • ירי רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל
  • דפוסים נוספים של פיגועים:
    • ניסיונות פגיעה בחיילי צה”ל הפועלים בגבול
    • הפסקת צעדות השיבה
    • טרור הבלונים
    • ניסיונות חדירה לישראל
    • פעילות יחידות ההטרדה הלילית
    • משטים והפגנות אלימות בצפון הרצועה
• פרק ז’- סיכול פעילות ההתעצמות של חמאס
• ניסיונות חמאס ברצועה לגייס סוכנים לאיסוף מודיעין וביצוע פיגועים בישראל

^[1] הנתונים אודות יידוי האבנים והשלכת בקבוקי התבערה הוא חלקי בלבד ומבוסס על דיווחי כוחות הביטחון בשטח. ↑

מאמרים נוספים בתחום