בחרין כזירת חתרנות וטרור של איראן

דגלי חמשת הארגונים המרכזיים המרכיבים את ההתנגדות האסלאמית של בחרין (אתר אלאבדאל, מיליציה שיעית עיראקית שבחסות איראן, 3 בינואר 2020).

דגלי חמשת הארגונים המרכזיים המרכיבים את ההתנגדות האסלאמית של בחרין (אתר אלאבדאל, מיליציה שיעית עיראקית שבחסות איראן, 3 בינואר 2020).

עיקרי תמונת המצב
  • איראן מהווה איום על יציבות המשטר הבחריני מאז קיבלה בחרין את עצמאותה. ביסוד העוינות האיראנית כלפי בחרין עומד מכלול סיבות שמקורן בגיאופוליטיקה, בהיסטוריה ובאינטרסים של המשטר האיראני. עיקר הסיבות הללו הינן מיקומה של בחרין בלב המפרץ הפרסי, אשר בו חותרת איראן להשיג מעמד הגמוני; הנוכחות הצבאית האמריקאית בבחרין, המארחת את הבסיס הימי הגדול ביותר של ארה”ב במפרץ הפרסי (הצי החמישי); הדמוגרפיה והפוליטיקה של בחרין (אשר בה משטר מלוכני הנשען על מיעוט סוני השולט על רוב שיעי). לכל אלו ניתן להוסיף שאיפות סיפוח היסטוריות של איראן הטוענת כי בחרין הייתה “המחוז ה-14” שלה ואף מוצאת לכך אסמכתא היסטורית.
  • כיוון שכך מאז הפלת השאה והקמת המשטר האסלאמי המהפכני באיראן, מהווה בחרין יעד מועדף לטרור ולחתרנות של איראן. לאחר שהמשטר החדש החל ליישם את האסטרטגיה של “יצוא” המהפכה נתפסה בחרין על ידו כאחד היעדים המועדפים. מנגד, חלק מהאוכלוסייה השיעית בבחרין תמך במהפכה האסלאמית ובהשראתה הוקמו בה מספר ארגונים שיעים מהפכניים בעלי אוריינטציה איראנית. בשנת 1981, שנתיים לאחר המהפכה באיראן, התחולל בבחרין ניסיון הפיכה בהנהגת החזית האסלאמית לשחרור בחרין (IFLB). ניסיון ההפיכה סוכל. יותר משבעים פעילים שיעים נשפטו לתקופות מאסר ארוכות ורבים מהם נמלטו לאיראן, משם המשיכו בפעילות חתרנית נגד המשטר בבחרין.
  • מאז כישלון המהפכה ועד היום ניתן להבחין בבחרין בכמה גלים של מחאות אלימות, שלוו בפיגועים, אשר הוכוונו וקיבלו סיוע מאיראן (כסף, נשק, אימונים וסיוע תעמולתי). בעצימות הפעילות האלימה והטרור חלו בעשרות השנים האחרונות עליות ומורדות, בעיקר כפועל יוצא של פעילות הסיכול והמנע של כוחות הביטחון הבחרינים וסיוע שקיבלו מבעלי ברית ערביים, ובמרכזם סעודיה (משענתה הפוליטית המרכזית של בחרין).
  • להלן פירוט גלי המחאות והפעילות הטרוריסטית של האוכלוסייה השיעית בבחרין בשנים האחרונות:
    • שנות התשעים של המאה העשרים: איראן ניהלה חתרנות אינטנסיבית בבחרין בהנהגת ארגון חזבאללה בחרין, הזרוע הצבאית של החזית האסלאמית לשחרור בחרין. שיאה של החתרנות היה במרץ 1996 בבירה מנאמה כאשר בגל מהומות ופיגועים נשרפו בתי מלון, חנויות, רכוש ועשרות אזרחים נהרגו. תחנות רדיו איראניות ליוו את האירועים בקריאות למרי אזרחי. שירותי הביטחון הבחרינים עצרו 44 פעילי חזבאללה בחרין, שהודו בחקירתם, כי אומנו ע”י משמרות המהפכה באיראן וע”י חזבאללה בלבנון.
    • העשור הראשון של המאה עשרים ואחת: בעקבות החשיפות הללו התמקדה החתרנות האיראנית בהענקת סיוע לשורה של ארגונים שיעים בעלי אופי פוליטי. בתקופה זו הוקמו מספר ארגונים, שהבולט שבהם היה האגודה האסלאמית להסכמה לאומית (או בקיצור ג’מעית אלופאק). המנהיג הרוחני של האגודה הינו איתאללה עיסא אחמד קאסם, איש דת בכיר, השוהה באיראן ממנה הוא מנהל את פעילות ההסתה והחתרנות עד היום. ארגונים פוליטיים אלו השתתפו בבחירות לפרלמנט אולם בהמשך חלקם פורקו או שנציגיהם התפטרו ממשרתם מהפרלמנט.
    • שנת 2011: במהלך גל המחאות ששטף את העולם הערבי (הטלטלה האזורית המכונה “האביב הערבי”) פרצו מחאות שיעיות רחבות היקף בבחרין (פברואר 2011). המפגינים השיעים קראו להפלת המשטר המלוכני של משפחת ח’ליפה. גל המחאות דוכא ע”י כוחות הביטחון הבחרינים, בסיוע מדינות ערביות בעלות בריתה של בחרין. במרץ 2011 נקרא כוח המגן של חצי-האי ערב, כוח ערבי בדומיננטיות סעודית, לבוא לעזרת בחרין. הכוח שנכנס לבחרין כלל 1,200 חיילים סעודיים, 800 חיילים מאיחוד האמירויות וכוחות סמליים מכווית ומקטר. כניסת הכוח לבחרין הייתה אירוע מכונן, שהשפיע על היחסים בין הסונים בעולם הערבי בהנהגת סעודיה, לבין איראן והשיעים.
    • השנים מבין 2011 ל-2017:
      • כניסת כוח המגן של חצי-האי ערב נתפסה ע”י איראן כאיום אזורי לאינטרסים שלה המחייב מענה. האיראנים נמנעו מתגובה צבאית וכדרכם העדיפו להגביר את עצימות פעילות החתרנות והטרור נגד המשטר הבחריני. פעילות זאת בוצעה ע”י הקמת ארגונים-שלוחים (Proxies) בקרב האוכלוסייה השיעית בבחרין. הבולט מקרב הארגונים הללו היה פלוגות אלמח’תאר. ארגוני טרור שיעים נוספים היו פלוגות ההתנגדות העממית, פלוגות אלאשתאר, פלוגות ועד אללה ופלוגות ת’אר אללה.
      • ארגוני הטרור הללו ביצעו בתקופה זאת מאות פיגועים בבחרין, רובם באזורים השיעים שבצפון המדינה ובמזרחה. את הפיגועים ביצעו פעילים שקיבלו סיוע מאיראן, מחזבאללה וממיליציות שיעיות עיראקיות שבחסות איראן. דפוסי הפעולה הבולטים היו תקיפת מחסומים, תחנות משטרה, שיירות צבאיות, ניידות משטרה, בתי כלא ומתקני תשתית. תקיפות אלו הגיעו לשיאן במהלך שנת 2017 אך הן דעכו עד שפסקו לחלוטין מאז 2018. ביסוד הפסקת הפעילות עמדה, להערכתנו, פעילות סיכול נמרצת של שירותי הביטחון הבחרינים, שבמהלכה נעצרו מאות פעילים, נתפסו אמצעי לחימה, ונחשפו קשרי פעילי הטרור עם איראן. באפריל 2019 נדונו 139 פעילים חברי ההתארגנויות הללו, לתקופות מאסר ממושכות.
    • 2020-2018: חלה ירידה בעצימות המחאות השיעיות, שלוותה בהפסקת פעילות ארגוני הטרור. הסיבה המרכזית לכך הייתה הצלחת שירותי הביטחון הבחרינים לסכל את פעילות ארגוני הטרור נתמכי-איראן. עם זאת התסיסה בקרב האוכלוסייה השיעית לא פסקה והיא נותרה ביסודה עוינת למשטר הבחריני ותומכת באיראן ובמדיניותה. ביטויים פומביים לכך ניתן למצוא בהשתתפות האוכלוסייה השיעית באירועי “יום ירושלים” אירוע שיזמה אראן ואשר המצוין מדי שנה, שבהם הונפו סיסמאות התומכות באיראן ובמדיניותה.
    • בספטמבר 2020 חשפו שירותי הביטחון הבחרינים התארגנות טרור, שהופעלה ע”י בחרינים שנמלטו לאיראן וע”י פעילי משמרות המהפכה. פעיל ההתארגנות תכננו לבצע פיגועים נגד אישים ונגד מתקנים בטחוניים וכלכליים בבחרין כנקמה על הריגת מפקד כוח קדס, קאסם סלימאני. ההודעה על החשיפה פורסמה ע”י משרד הפנים הבחריני ב-20 בספטמבר 2020, מספר ימים לאחר החתימה על הסכם נרמול היחסים. נראה לנו שהמדובר בהתארגנות שהייתה תחת מעקב שירותי הביטחון הבחרינים זמן ממושך, אף כי עיתוי פרסום החשיפה עשוי להיות קשור להסכם נרמול היחסים עם ישראל (לשם העברת מסר, כי ענייני הביטחון בבחרין נמצאים “תחת שליטה”).
  • ב-15 בספטמבר 2020 התקיים בוושינגטון טקס החתימה על הסכם נרמול היחסים הדיפלומטיים והכלכליים בין ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות ובחרין. ההסכם זכה לגינויים חריפים מצד איראן: משמרות המהפכה פרסמו איום פומבי נגד המשטר הבחריני בו נאמר, כי “התליין שליט בחרין ממתין לנקמה הקשה מלוחמי הג’האד של ירושלים ומהעם הבחריני”. ברחבי בחרין התקיימו הפגנות מחאה (18-16 בספטמבר 2020). הארגונים השיעים שבחסות איראן פרסמו גילוי דעת בו נאמר כי הם “כמהים להילחם באויב הציוני ולהתנגד למדיניות ההתנשאות [קרי, מדיניות ארה”ב]…” פלוגות ועד אללה, אחד מארגוני הטרור הבחרינים המופעלים ע”י איראן, אף הכריזו על הקמת “פלוגת השהידים של ירושלים” שתפעל במסגרת “ההתנגדות לנוכחות הציונית בבחרין”. מאות אנשי דת בחרינים (להערכתנו כולם או רובם שיעים), חתמו על גילוי דעת לפיו דת האסלאם אוסרת על נורמליזציה.

להערכתנו עלול ההסכם להגביר את המוטיבציה של איראן ושל ארגוני הטרור הבחרינים הפועלים בחסותה, לנסות ולהוציא את האיומים הפומביים לפועל כדי לפגוע במשטר הבחריני ולשבש את יישום ההסכם. לפיכך, יש לקחת בחשבון כי ההסכם עלול להוות מאיץ למאמץ פיגועים מחודש של איראן ושל ארגוני הטרור הבחרינים, לאחר תקופת רגיעה, שנמשכה כשלוש שנים.

מבנה העבודה
  • עיקרי תמונת המצב.
  • השיעים בבחרין: נתוני יסוד.
  • הסיבות לחתרנות האיראנית נגד בחרין.
  • ראשית ההתארגנות הפוליטית והצבאית של השיעים בבחרין:
    • האיאתאללה עיסא אחמד קאסם.
    • מחאות אלימות וניסיון הפיכה בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת.
    • הקמת ארגונים שיעים בעלי אופי אזרחי פוליטי (2011-2001).
    • המחאה השיעית על רקע הטלטלה האזורית (2011).
    • כניסת כוח המגן של חצי-האי ערב (2011)
  • הקמת ארגוני טרור שיעים והפעלתם ע”י איראן:
    • כללי
      • ארגוני הטרור השיעים המובילים:
      • פלוגות אלמח’תאר
      • פלוגות ההתנגדות העממית
      • פלוגות אלאשתר
      • פלוגות ועד אללה
      • פלוגות ת’אר אללה
    • קווי הדמיון בדפוסי הפעולה של ארגוני הטרור השיעים
    • דוגמאות לפיגועים, חשיפות וסיכולים בבחרין (בין השנים 2011 -2017):
      • חשיפת חוליית טרור שתכננה פיגועי ראווה בהפעלת איראן (נובמבר 2011)
      • מעורבות איראן וחזבאללה בסדרת פיצוצים במנאמה (2012).
      • חשיפת חוליית טרור, שתכננה פיצוץ מטענים בגשר פהד המחבר בין בחרין לסעודיה (2013).
    • פעילות הסיכול הנמרצת במהלך שנת 2018.
    • “טביעות אצבע” של איראן/וחזבאללה בדפוסי הפעולה של ארגוני הטרור השיעים.
    • 2020-2018: פסק זמן בפעילות הטרור וירידה בעצימות המחאה של האוכלוסייה השיעית:
      • כללי
      • אירועי “יום ירושלים העולמי” כבמה להפצת מסרים איראנים בקרב השיעים בבחרין.
    • ספטמבר 2020: הודעה פומבית על חשיפת התארגנות טרור בבחרין, שהופעלה ע”י איראן.
  • נספח: תגובות ראשוניות לנרמול היחסים עם ישראל:
    • כללי
    • התגובות בקרב השיעים בבחרין
    • חזבאללה בלבנון
    • איראן