המרכז למורשת המודיעין (מל"מ)
מרכז המידע למודיעין ולטרור
אפריל 2003                                                                    לקט מידע מיוחד


איראן כמדינה תומכת ומפעילת טרור

 

צילום בניין הקהילה היהודית בארגנטינה ( AMIA )
נהרס בפעולת טרור בהחלטת איראן (1994 )


תוכן עניינים

מספר

נושא

עמוד

1

איגרת לקורא

3

 

2

4

 

3

  • המימד האידיאולוגי.
  • עקרון "יצוא המהפכה".
  • מעורבות צמרת המשטר בקבלת החלטות ובאישור פעולות טרור.
  • ציוני דרך במעורבותה של איראן בטרור.
  • מאפייני הטרור האיראני והשיעי.
  • יעדי הטרור האיראני והשיעי.
  • פגיעה בגולים איראניים ובארגוני אופוזיציה איראניים.

7

 

4

21

 

5

  • שורשי התמיכה האיראנית בטרור הפלסטיני.
  • מאפייני הסיוע האיראני לטרור הפלסטיני.
  • אכוונת הטרור הפלסטיני על ידי איראן על פי מסמכי שלל.
  • ה"ג’האד האסלאמי בפלסטין" כארגון הטרור המועדף.
  • סיוע איראני עקיף למערכת הטרוריסטית של פת"ח : העברת כספים על ידי מניר אל-מקדח.
  • איראן וה"רשות"
  • סיוע איראני לארגוני הטרור הפלסטינים בתחום האימונים.
  • פעילות איראנית ב"שטחים" באמצעות " אגודות צדקה".
  • השימוש בפצועים פלסטינים המקבלים טיפול באיראן כמנוף השפעה ב"שטחים".

 

23

 

6

  • אפיונים כלליים.
  • הפיגוע בבניין AMIA כ- Case Study להבנת אופן השימוש ב"חזבאללה" כ"קבלן ביצוע" לפעולות טרור.

48

7

פרק ה': קשריה של איראן עם ארגון "אל-קאעדה": אומנות ה"משחק הכפול"

61

 

8

פרק ו': איראן כמדינה תומכת טרור וחברה ב"ציר הרשע": הראייה האמריקאית

63

9

נספחים

  • מעורבות איראן בפיגועים נגד יעדים ישראליים ויהודיים בחו"ל.
  • תרגום מסמכי שלל פלסטינים העוסקים במעורבות האיראנית בטרור

 

65



אגרת לקורא

  • המרכז למורשת המודיעין (המ.ל.מ) , שבאתר ההנצחה הממלכתי של קהילת המודיעין, מהווה מרכז חינוכי תיעודי, פעיל ודינמי, שמטרתו להנציח את לוחמי הסתר ולהנחיל לדורות הבאים את מורשת הקהילה.
  • מרכז המידע למודיעין וטרור הינו חלק ממגוון הפעילויות של המ.ל.מ. המרכז מעניק מגוון שירותים ובהם:
    • השאלת ספרים.
    • ייעוץ ביבליוגרפי.
    • איתור מאמרים ומסמכים רלוונטיים.
    • שימוש במסמכי שלל פלסטינים ממבצע "חומת מגן" ומבצעים אחרים.
    • שימוש באוספי קלטות ותקליטורים.
    • הקרנת סרטים בחדר צפייה משוכלל.
    • הפצת אשגרי מידע בנושאי מודיעין, טרור, הסתה ותעמולה.
  • לפרטים נוספים על שירותי המרכז, ובקשות למידע משלים אודות פרסומי המרכז, נא לפנות למידענית הראשית הגב' פלה שטרצר:

mlm@intelligence.Org.il

טל. 03-5482254

פקס 03-5497731

  • אתר האינטרנט של המרכז: www.intelligence.org.il

בברכה,

ד"ר ראובן ארליך

מנהל מרכז המידע למודיעין ולטרור

לראש העמוד     לתוכן העניינים
 
 
עיקרי המסמך
לקט מידע זה עוסק בניתוח תמיכתה ומעורבותה הישירה של איראן, אחת משלוש חברות "ציר הרשע", בטרור. המשטר האסלאמי באיראן מתבלט מאז הקמתו בשימוש האינטנסיבי שהוא עושה ב"נשק הטרור"ככלי להשגת יעדים בתחום מדיניות החוץ ולקידום שאיפותיה האידיאולוגיות של איראן. זאת,הן נגד אופוזיציה מבית וגורמי אופוזיציה בחו"ל והןנגד ארה"ב והמערב, מדינת ישראל והעם היהודי. לשימוש התכוף ב"נשק הטרור" שורשים אידיאולוגיים ואסטרטגיים שיסודם במשנתו האסלאמית של ח’מיני ובהמשך קיבלו ביטוי גם בתפיסת הביטחון הלאומי של המשטר האסלאמי האיראני.
מנקודת המבט הישראליתטמון במשטר האסלאמי באיראן סיכון קיומי. שכן המדובר במשטר המשלב בתוכו אידיאולוגיה בלתי מתפשרת הקוראת בפומבי לחיסולהשל מדינת ישראל ולהשגת יכולת גרעינית ובלתי קונבנציונאלית. בטווח המיידי, מעניקה איראן סיוע מסיבי בכסף, אמצעים ואימונים לארגוני טרור שיעים(בהם בולט ה" חזבאללה" בלבנון הארגון המוביל בתמיכה האיראנית) ופלסטינים (בהם בולטים ה"ג'האד האסלאמי בפלסטין" וה"חמא"ס" אך גם גורמי "פת"ח").
המשטר האיראני פיתח בלבנון שיטות טרור ייחודיות (פעולות התאבדות, מטעני חבלה, לוחמת גרילה וחטיפת בני ערובה אזרחיים) ופועל במרץ להעתקת "המודל הלבנוני" , שהביא ליציאת צה"ל מלבנון, ל"שטחים". איראן מעודדת ומסייעת ללא הרף להמשך פעולות הטרור הפלסטיניות; מסייעת בכסף ובאמצעי לחימה לארגוני הטרור האסלאמיים והחילוניים כאחד; מנסה לסייע למאמץ "ההתעצמות" של ה"רשות" (פרשת "קארין A ") על ידי הזרקת מכפילי כוח לזירה (רקטות נ"ט, חנ"ם תקני) ומתנגדת לכל משא ומתן או הסדר עם ישראל. לא בכדי נכתב בדו"ח מחלקת המדינה של ארה"ב (לשנת 2001 ) כי Iran ” remained the most active state sponsor of terrorism ". בשל "תפקידה" זה זה של איראן הכליל אותו הנשיא בוש לאחר אירועי ה-11 ספטמבר כאחת משלוש חברות "ציר הרשע".
שילוב זה של רדיקלים אסלאמי-שיעי עם חתירה ( בשלב מתקדם) להשגת יכולת גרעינית והעדר עכבותבהפעלת "נשק הטרור" טומנים בחובם סיכונים לארה"ב למשטרים הערביים הפרו-מערביים ולקהילה הבינלאומית כולה. השימוש ב"נשק הטרור" כבר גבה מארה"ב, מצרפת וממדינות מערביות נוספות קורבנות רבים, מאות הרוגים ופצועים; השגת יכולת גרעינית תעניקלמדיניות האיראנית מימד של יתר תעוזה ונכונות ליטול סיכונים מול ישראל, ארה"ב והמערב, כולל בהפעלתו של " נשק הטרור" נגד אינטרסים אמריקאים וישראלים במזרח בתיכון וברחבי העולם.
במישור הפומבי משתדלת איראן שלא לחשוף מעורבותה בטרור הן מחשש לתגובה מצד ארה"ב והן בשל רצונה למנוע סיבוכים דיפלומטיים. זהירות זו שהייתה קיימת ערב פיגועי ה-11 בספטמבר התחדדה בעקבות הפיגועים והגיעה לשיאה עם הכללתה של איראן ב"ציר הרשע". לפיכך היא נוקטת במדיניות של "משחק כפול": מחד גיסא היא מסייעת לארגוני טרור ( כולל ל"אל-קאעדה") ומאידך דובריה הרשמיים שבים ומתנערים מכך. אולם חקירות שרות המודיעין של גרמניה ב"פרשת מיקונוס" (1992) ושרות המודיעין של ארגנטינה (2003) בפרשת פיצוץ בניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס (1994), הסירו את המסכה מעל "המשחק הכפול" האיראני והוכיחו את מעורבותה של צמרת המשטר האיראני בטרור.
זאת ועוד, מסמכי שלל שתפס צה"ל ב"שטחים" וחקירות עצורים פלסטינים מארגוני טרור הנתמכים ע"י איראן בידי שרות הביטחון הכללי הישראלי מקנים מימד נוסףליכולתם של ישראל והקהילה הבינלאומית לחשוף ולהוקיע את תפקידה של איראן כמדינה התומכת בטרור הפלסטיני, השיעי והבינלאומי והעושה שימוש ב"נשק הטרור" לקידום האינטרסים הלאומיים שלה.
ה"משחק הכפול" וכפל הלשון האיראני מאפיינים גם את ההתנהלות האיראנית מול ארה"ב ובריטניה בעת המערכה על עיראק. מחד גיסא חותרים האיראנים להשיג השפעה בעיראק "ביום שאחרי" ולצמצם את ההשפעה האמריקאית ככל הניתן ולשם כך הם בוחשים בקלחת העיראקית (בין השאר באמצעות הפעלת גורמי אופוזיציה שיעים). מאידך גיסא הם חוששים מסימונם כיעד "הבא בתור" במערכה האמריקאית נגד הטרור ולפיכך התנהלותם (והתנהלות ה"חזבאללה" שבחסותם) מתאפיינת עד כה בזהירות יתרה במגמה לחלץ מארה"ב ובריטניה ויתורים מדיניים שיסייעו להם בעתיד (והדבר בולט דוקא על רקע המדיניות המתריסה של סוריה, בעלת בריתה של איראן, כלפי האמריקאים). כל זאת ללא שינוי של ממש באידיאלוגיה ובאסטרטגיה של המשטר האיראני ובנחישותו להמשיך ולעשות שימוש ב"נשק הטרור".
על רקע זה, בתום שלב כיבושה של עיראק על ידי בעלות הברית, יש לקחת בחשבון כי איראן עלולה להפנות את "נשק הטרור" והחתרנות נגד הכוחות האמריקאים והבריטים במגמה לאלצם להסיג את כוחותיהם מעיראק. רמז ראשון לכך ניתן לראות בדברי ח'אמנאי בערבית בדרשת יום השישי (11 אפריל) בה הבהיר כי הגם שאיראן לא הזדהתה עם אף צד במהלך המלחמה, היא לא תהיה ניטרלית בנושא ה"כיבוש" שבו נתון העם העיראקי. שכן, לדבריו, איראן מעניקה "תמיכה מדינית ומורלית לכל עם מותקף". ( אל-ג'זירה ואל-ערביה, 11 אפריל, 2003).
מסמך זה מתבסס על מקורות מגוונים ובכללם מסמכי שלל, חקירות עצורים פלסטינים ומידע שהצטבר בקהילת המודיעין הישראלית. המסמך מהווה המשך והרחבה לשני לקטי מידע (מרס 2003) העוסקים בניתוח דיוקנו של ה"חזבאללה" כארגון טרור שיעי לבנוני חובק עולם, הפועל בחסות איראנית ובתמיכה סורית.
לראש העמוד     לתוכן העניינים
 
פרק א': איראן כמדינה תומכת טרור: אפיונים כלליים

המימד האידיאולוגי
איראן המהפכנית מתבססת על תפיסת עולמו ותורתו האסלאמית של מייסד המהפכה האיאתאללה רוחאללה ח’מיני. תפיסה זו שינתה מקצה אל קצה את תפיסת העולם השיעית, שהייתה קודם לכן סבילה וגרסה צפייה פסיבית לחזרתו של ה"אמאם הנעלם", והפכה אותה לאקטיביסטית ודוגלת ב"אלימות מהפכנית" כלפי פנים וחוץ כאחת.
תפיסתו של ח’מיני מאופיינת באמונה בגאולה משיחית, שניתנת להשגה על ידי נקיטת קו אקטיבי הכולל פעילות פוליטית או כוחניות אלימה בהתאם לצורך. המאבק מופנה, בראש והראשונה, לטיהור החברה האסלאמית מבית, תחילה באיראן ואחר כך במעגל האסלאמי הרחב יותר. המאבק אינו מסתיים בזירה האסלאמית, אלא מיועד למגר גם את " שורש הרע" – מעצמות העל הגורמות להשחתת העולם. במסגרת זו, תופסת מקום מרכזי ארה"ב " השטן הגדול" , בעוד בעלת בריתה, ישראל, מוגדרת כ" שטן הקטן".
ח’מיני הציב את הג’האד (מלחמת הקודש) ואת ה"הקרבה העצמית" (שהאדה) בקידמת החזית האידיאולוגית שלו; אין תימא, איפוא, שפיגועי התאבדות הפכו בשנות השמונים למאפיין העיקרי של פעולות הטרור של השיעים בלבנון בהשראה איראנית. ומשם " יוצאה" דרך פעולה זו לזירה הפלסטינית - ישראלית והפכה לדרך פעולה מרכזית של הטרור הפלסטיני.
יורשו של ח’מיני, האיאתאללה עלי ח'אמנאי, דוגל בתפישות דומות ואינו מהסס להביע אותן בפומבי. "חלוקת השלטון" לכאורה, בין שמרנים לרפורמיסטים הדוגלים בגישות מתונות יותר, מאפשרות לאיראן להציג "פנים מחייכות" כלפי העולם ובו בזמן להמשיך ולהפעיל את "נשק הטרור". ראוי להדגיש כי לרפורמיסטים שהובסו נגד השמרנים ובמאבק על השלטון, אין כל השפעה על האידיאולוגיה ומדיניות הסיוע לטרור שמכתיבים השמרנים.

האיאתאללה ח'מיני: העניק את המימד האידיאולוגי לתמיכה בטרור
Politika-magazine.ru

ח'אמנאי ממשיך דרכו ומיישם תפיסת עולמו של ח'מיני


עקרון "יצוא המהפכה"
השאיפה "לייצא" את המהפכה האסלאמית לכלל החברה המוסלמית (ואף לחברה האנושית כולה) הינה חלק בלתי נפרד מהפילוסופיה של המהפכה האסלאמית. ח’מיני ומקורביו ביקשו להתעלם מהבדלים הדתיים בין הסונים לשיעים ומהחלוקה הלאומית, ושאפו ליצור כוח אסלאמי מהפכני מלוכד "שיכלול מיליארד מוסלמים". תפיסה זו שימשה בראייתו של ח’מיני הצדקה להתערב בענייניהן הפנימיים של מדינות מוסלמיות אחרות ולהטיף לתושביהן להתקומם נגד שליטיהן, תוך שהוא מכריז כי שליטי המדינות המוסלמיות "חיים ככופרים וכחיות".
איראן נקטה מגוון אמצעים ל"יצוא המהפכה" : החל בהצגת איראן כמודל לחיקוי; המשך ב שימוש בטרור ובסיוע לתנועות אסלאמיות רדיקליות חתרניות הן בלבנון והן במדינות המפרץ, הבלקן ואפריקה; וכלה בשיגור כוחות של "משמרות המהפכה" למקומות שונים כולל ללבנון, שם עלה בידם לבסס "בסיס קדמי" של המהפכה האסלאמית.
אמצעי מרכזי ב"יצוא המהפכה" שימשה פעילות הסברתית להפצת ערכיה, הנעשית על ידי שגרירויות איראן השונות,על ידי שיגור משלחות הסברה ואנשי דת, ועל ידי " מרכזי תרבות" ומסגדים בארצות שונות, כולל במערב אירופה. סטודנטים מוסלמים מרחבי העולם מגיעים לאיראן ללמוד במוסדות הדת שלה, וחלקם מגויסים הן לפעילות תעמולתית והן לפעילות טרור.
חתרנותם של גורמים פרו-איראניים גרמה מהומות במדינות מוסלמיות רבות. כך למשל, המתנקשים בחייו של אנואר סאדאת במצרים הזכירו במשפטם את שמו של ח’מיני כמקור השראה למעשיהם. המלך חסן ממרוקו הצביע על איראן כמי שעמדה מאחורי גל המהומות ששטף את מרוקו בשנת 1983 . שרשרת פעולות התאבדות בלבנון נגד יעדים צרפתים, אמריקאים וישראלים, בוצעו בהכוונה ובהשראה איראניות, מתוך מטרה לסלק את הנוכחות המערבית מלבנון, כצעד ראשון לכינון "רפובליקה אסלאמית" במדינה על פי המתכונת האיראנית.

בשנים האחרונות ניכרת הגמשה מסוימת במדיניות "יצוא המהפכה" ואיראן מעדיפה לעיתים לתת משקל רב יותר לשיקולים מדיניים וכלכליים. יחד עם זאת, העיקרון ככלל, לא נזנח ואיראן ממשיכה לתמוך בארגוני טרור אסלאמיים הפועלים הן נגד ארה"ב וישראל והן נגד משטרים ערבים "מתונים" .


מעורבות צמרת המשטר בקבלת החלטות ובאישור פעולות טרור

פעולות טרור, חתרנות וחיסול של מתנגדי המשטר בחו"ל מחויבים באישור מצמרת מקבלי ההחלטות במשטר האיראני, ובכללה המנהיג ח'מאנאי. פרשת משפטם של סוכנים איראניים בגרמניה שהורשעו ברצח ארבעה גולים כורדים במסעדת " מיקונוס" בברלין, כמו גם הפיגועים בארגנטינה, מהווים דוגמאות אופייניות לשרשרת קבלת ההחלטות האיראניות. המנהיג , שר המודיעין ו"המועצה העליונה לביטחון לאומי" (הכוללת את הנשיא) הם שהינחו את הדרגים המבצעיים ואישרו את היעדים שנבחרו.
בעבר היה גם הנשיא רפסנג'אני מעורב בתהליך קבלת ההחלטות. כיום מתקבלות חלק מההחלטות בנושא מבלי ליידע מראש את הנשיא ח'אתמי, העשוי להתנגד לחלק מהן. לפיכך רוב ההחלטות בנושא הטרור מתקבלות כיום על ידי המנהיג ח'מאנאי, צמרת מיניסטריון המודיעין ו"משמרות המהפכה".


ציוני דרך במעורבותה של איראן בטרור

מאז המהפכה האסלאמית (1979) מתבלטת איראן כמדינה בעלת מדיניות חוץ רדיקאלית, שכל האמצעים כשרים בעיניה, לרבות הטרור, לשם "יצוא המהפכה" האסלאמית וקידום מטרותיה הפוליטיות. השימוש בטרור ככלי למימוש אינטרסים פוליטיים אינו בלעדי או ייחודי לאיראן, אולם אין ספק כי איראן היא הבולטת ביותר בעידוד הטרור ובשימוש בו להגשמת מטרותיה. איראן רואה את הטרור כאמצעי יעיל, הן כתחליף והן כאמצעי משלים לתהליכים דיפלומטיים, ובעיניה הטרור הוא כלי לגיטימי בהתמודדות המשטר האיראני מול כלל יריביו.
מנגנוני הביטחון והטרור האיראניים וארגוני החסות השיעיים ובמרכזם ה" חזבאללה" החלו לפעול ברחבי העולם בשנת 1980 וביצעו מאז מאות פעולות טרור בכל רחבי העולם. איראן גם תומכת בארגוני טרור סוניים ובארגוני טרור פלסטיניים כולל ה" ג'האד האסלאמי בפלסטין" הנסמך על איראן כמעט לחלוטין. גם הארגונים הללו ביצעו מאות רבות של פיגועים בהשראת איראן ובסיועה.
איראן עושה ככל יכולתה על מנת להימנע מחשיפת מעורבותה בפעולות טרור ומהשארת "טביעות אצבעות" מרשיעות שיביאו לידי צעדי תגמול מולה. לפיכך היא נוהגת לעשות שימוש באנשי קשר וב"קבלני ביצוע" שאינם איראניים, כמו ה" חזבאללה", על מנת לבצע חלק מהפעולות (שיטת פעולה הנקוטה גם על ידי סוריה, בעלת בריתה של איראן). הגופים הרשמיים של איראן כולל משרד החוץ, מספקים כיסוי דיפלומטי לפעילותם של אנשי מודיעין איראניים, ועוסקים גם בהנפקת תיעוד מזויף עבור פעילי טרור מארגונים אחרים.
למרות זאת , בשל פעילותה העניפה, איראן לא מצליחה להימנע לחלוטין מהשארת "טביעות אצבעות", וקיימות הוכחות לא מעטות הקושרות אותה לפיגועי טרור ומצביעות על היותה "מדינת הטרור" המובילה בעשרים השנים האחרונות. פרשת הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה ( AMIA ) חשפה את המעורבות האיראנית בטרור בחו"ל ומהווה לפיכך Case Study טוב להבנת אופי התמיכה האיראנית בטרור.
בשנים הראשונות של המשטר האסלאמי הופנה עיקר כוחו של המשטר לייצובו וביסוסו של השלטון ולטרור פנימי נגד האופוזיציה, ורוב פעולות הטרור נגד יעדים זרים (אמריקאים, בריטיים) התבצעו על אדמת איראן. ציון דרך שני במעורבותה של איראן בטרור החל משנת 1980, עם פרוץ המלחמה עם עיראק. בעת מלחמה זו הפך השימוש בטרור לכלי מסייע למאבק הצבאי נגד עיראק בשני מישורים: האחד, ביצוע פעולות טרור נגד יעדים עיראקיים בעיראק וברחבי העולם; האחר, פגיעה במטרות של מדינות המזוהות כמסייעות למאמץ המלחמה העיראקי (כגון צרפת).
ציון דרך שלישי במעורבותה של איראן בטרור היה הגעתם של כוחות "משמרות המהפכה" ללבנון בעת מלחמת לבנון ב-1982 ושילוב השיעים המקומיים בפעילות טרור בלבנון נגד גורמים מערביים ונגד ישראל, וכן בפעילות טרור ברחבי העולם בשליחות האיראנים.בשלב מאוחר יותר, פיתחה איראן קשרים דומים גם עם ארגוני טרור סונים הפועלים נגד ישראל וגם נגד משטרים ערביים מתונים ופרו מערביים.


מאפייני הטרור האיראני והשיעי

לצד שיטות הפעולה המסורתיות של חטיפות מטוסים או התנקשויות ממוקדות "פיתחו" האיראנים שתי שיטות פעולה מרכזיות שהפכו ל" סמל המסחרי " של הטרור המונחה על ידי איראן :

  • פגועי התאבדות - ארגוני הטרור השיעים המופעלים על ידי איראן היו הראשונים שהוציאו לפועל בהצלחה פיגועי התאבדות נגד יעדים מערביים בלבנון ונגד יעדים בכווית. האפקט של פיגועים אלה היה מרחיק לכת: הם הביאו לידי פינוי הכוח הרב לאומי של האמריקאים והצרפתים מלבנון, והפכו ל"סמל המסחרי" של הטרור השיעי המופעל על ידי איראן. כלי התקשורת של איראן ושל ה"חזבאללה", הפועל בחסותה, נוהגים לתת לגיטימציה לפעולות הללו, לעודד את הפלסטינים להעתיק את ה"מודל הלבנוני", ולהמשיך בהן.
  • חטיפת בני ערובה - בשנות השמונים נהפכה חטיפת בני ערובה מערביים בלבנון לשיטה עיקרית להפעלת לחץ על מדינות מערביות ואחרות לשנות את מדיניותן בסוגיית מלחמת איראן-עיראק ובעניין הסכסוך הישראלי ערבי, וכן לצורך שחרור טרוריסטים שיעים ברחבי העולם.
מההיבט הכמותי , בשנים 1980-1999 ביצעו ארגוני טרור שיעים וגורמים איראניים 260 פעולות של טרור בינלאומי (מספר זה אינו כולל פעולות של "חזבאללה" נגד כוחות צה"ל בלבנון ופעולות שבוצעו נגד עיראק). מתוכם 67 פעולות של חטיפות בני ערובה; 82 פעולות של פיצוץ מטעני חבלה ומכוניות תופת; 12 פעולות של חטיפת/פיצוץ מטוסים ו- 97 פעולות של התנקשויות, רובן נגד גולים איראניים.
פעילות הטרור האיראנית/שיעית בוצעה ב- 32 מדינות על פני ארבע יבשות : 57 פיגועים באירופה; 173 פיגועים במזרח התיכון; 23 פיגועים באסיה; 6 פיגועים בארה"ב; פיגוע אחד באפריקה. רוב הפיגועים ( 190 ) בוצעו בשטחן של מדינות מוסלמיות (במזרח התיכון ואסיה), וזאת בשל קיום תשתיות של סייענים מקומיים וארגוני חסות רדיקאליים המוציאים לפועל פיגועים, או מסייעים לגורמים איראניים בביצועם.


יעדי הטרור האיראני והשיעי

ארה"ב
נתפסת בעיני המשטר המהפכני כ" שטן הגדול" ומואשמת בארבעה "חטאי יסוד" : אופייה האימפריאליסטי והנצלני ודיכוייה את העולם השלישי; תמיכתה במשטר השאה; תמיכתה במשטרים ערביים ריאקציונרים במזרח התיכון: תמיכתה בישראל ובציונות. כמו כן רואה המשטר האיראני את ארה"ב ואת תרבות המערב כמקור של שחיתות מוסרית.
מירב הפיגועים החמורים נגד מטרות אמריקאיות התרחשו במזרח התיכון בעיקר בלבנון (סדרת פיגועי התאבדות נגד יעדים אמריקאים – השגרירות ומטה הנחתים) ו בסעודיה. בסעודיה פוצצו שתי מכוניות תופת: האחת בריאד ב-1995 פיגוע בו נהרגו 7 איש ביניהם 5 אזרחים אמריקאיים; מכונית התופת השניה פוצצה באל-ח'בר ב-1996 ליד מחנה צבאי אמריקאי, בו נהרגו 19 ונפצעו למעלה מ-500 איש. בשני המקרים ביצעו את הפיגועים גורמים סעודיים שנתמכו על ידי איראן.

טרור נגד ארה"ב : הפיגוע נגד מגדלי אל-ח'בר (יוני 1996 cnn.com )

טיפוח השנאה כלפי ארה"ב : הפגנה בטהראן אל מול השגרירות לשעבר של ארה"ב (21 נובמבר 2002 www,iranian.com )


צרפת

על רקע מעורבותה בלבנון, יחסיה ההדוקים בעבר עם עיראק ואירוח אנשי אופוזיציה איראניים "זכתה" גם צרפת לשמש כיעד לטרור איראני . פעולות אלה כללו פיצוץ מכונית תופת במטה הכוחות הצרפתיים בביירות (1983 ) וחטיפת שני מטוסים של " אייר-פרנס " (1983 ו-1984). כמו כן, איראן הקימה רשת טרור שפעלה בצרפת עצמה בשנים 1985-1987 והייתה מעורבת בביצועם של תריסר פיגועים במדינה. איראן גם פעלה נגד פעילי אופוזיציה איראניים שהתמקמו בצרפת, כולל ניסיונות התנקשות, שהאחרון שבהם צלח, בראש הממשלה האיראני הגולה, שהאפור בח'תיאר.

" מסע הטרור" מול צרפת הוכיח את עצמו כמשתלם לאיראן : צרפת הוציאה את כוחותיה מלבנון . גל הפיגועים של הרשת הפרו איראנית בצרפת באמצע שנות ה-80 הביא את צרפת לסלק מאדמתה כמה גולים וארגוני אופוזיציה איראניים (כולל את מפקדת ה"מוג'אהדין-ח'לק", שעברה מפריס לעיראק ביולי 1986). כמו כן החזירה צרפת חלק מהחוב שלה לאיראן כ"מחווה של רצון טוב". למרות זאת, איראן המשיכה בפעולות טרור בצרפת, מה שגרם לניתוק זמני של היחסים הדיפלומטיים ביולי 1987.


בריטניה

פרשת סלמן רושדי שימשה סיבה ל"הצבתה" של בריטניה על "מפת" יעדי הטרור האיראני. בראשית 1989 פרסם הסופר סלמן רושדי את ספרו "פסוקי השטן" – פרודיה המתייחסת אל הקוראן כאל מעשייה. בתגובה מיידית פרסם ח’מיני פסק הלכה דתי ("פתווה") שבו גזר דין מוות וקרא לכל המאמינים לפעול למניעת הפצתו של הספר. ארגון ה"חזבאללה" הפועל בחסות איראנית הודיע כי הוא רואה עצמו מחויב לביצוע פסק ההלכה.
סירובה של בריטניה להסגיר את רושדי (שנאלץ לחיות במסתור תקופה ארוכה) ולהפסיק את הפצת ספרו, הביא להחרפת היחסים וניתוק הקשרים הדיפלומטיים בין איראן לבריטניה. לצד זאת הם גרמו לגל של פעולות טרור שבוצעו על ידי איראנים שיעים או על ידי גורמים המופעלים על ידם נגד יעדים בריטיים ונגד בתי מסחר ואישים שעסקו בהפצת ספרו של רושדי ברחבי העולם ובתרגומו. שישה פיגועים בוצעו בלונדון, רובם נגד חנויות שמכרו את "פסוקי השטן". שלושה פיגועים בוצעו בפקיסטאן נגד ספריות ומרכזי תרבות בריטיים, ופיגועים נוספים נגד יעדים בריטיים התבצעו בתורכיה (פיצוץ רכבו של הקונסול הבריטי) ובמלזיה.כמו כן בוצעו פיגועים גם נגד חנויות בארה"ב, באיטליה בויוון שעסקו בהפצת הספר.
בעקבות בחירת הנשיא ח'אתמי התעוררו תקוות מחודשות לחיסול הפרשה כאשר ח'אתמי הכריז כי "איראן לא תבטל את ה'פתווה', אך גם לא תנקוט בפועל צעדים לביצועה". אולם גופים איראניים שמרניים ממשיכים להכריז על דבקותם ב"פתווה", ורק לאחרונה (14 פברואר, 2003 ) הכריזו "משמרות המהפכה" כי ה"פתווה" היא "גזר דין היסטורי ואלוהי" שנועד להגן על האסלאם מפני אויביו ולכן הוא אינו ניתן לביטול.


גרמניה

איראן, שקיימה מערכת יחסים טובה יחסית עם גרמניה, הניחה כי תוכל להשתמש בה כבתחנת מעבר או כבסיס לתשתית טרור. אולם, חשיפת פעילויות אלה על ידי השלטונות הגרמניים הביאה לידי החרפת היחסים בין שתי המדינות במחצית השניה של שנות השמונים ולביצוע סדרה של פיגועים נגד יעדים גרמניים, שמטרתם העיקרית הייתה שחרור האחים חמאדה – טרוריסטים של ה"חזבאללה" שנעצרו בגרמניה. גם במקרה זה השתמשה איראן בגורמי "חזבאללה" כבקבלני ביצוע. מצב זה איפשר לאיראן להציב עצמה בעמדת ה"מתווך" המנסה לסייע , כביכול, בידי הגרמנים לפתור את בעיותיהם מול ארגון ה"חזבאללה".

למרות שגרמניה נתפסת באיראן כאחת המדינות "היותר ידידותיות" לא נמנעו האיראנים מלפעול על אדמת גרמניה גם נגד גולים וגורמי אופוזיציה איראניים . חשיפת מעורבותם של ראשי ההנהגה של איראן בפעולות חיסול של גורמי אופוזיציה איראניים בגרמניה ( למשל פרשת "מיקונוס") הביאה למשבר חמור ביחסים בין שתי המדינות.

הרצח בקפה Mikonos

בליל ה-17 בספטמבר 1992 נרצחו מנהיג " המפלגה הכורדית הדמוקרטית של איראן " ( KDPI ) ושלושה חברי מפלגה נוספים על ידי שליחי המשטר האיראני. להלן תמונות הנרצחים וסיכום קצר על האירוע כפי שהופיעו בראיון עם אחד הניצולים באתר אינטרנט איראני של מתנגדי המשטר ( www.iranian.com ).

It happened on the night of September 17, 1992. At around 11, gunmen stormed Café Mikonos in Berlin, killing four members of the Kurdish Democratic Party of Iran : its leader, Dr. Mohammad Sadegh (Saeid) Sharafkandi, along with Fattah Abdali, Homayoun Ardalan, and Mohammad Nouri Dehkordi.

Sharafkandi, who had replaced Abdolrahman Ghassemlou, (also murdered in Vienna a few months earlier), had traveled from Iraqi Kurdistan as a guest of the German Social Democrats.

The assassins were of Iranian and Lebanese nationality and all had been trained at the special commando camp of the Revolutionary Guards in Rasht in northern Iran. The head of the "special unit" was Kazem Darabi, member of the Revolutionary Guards and the Intelligence Ministry, who received a double-life sentence ( a total of 30 years according to German law).

An international warrant was issued against Ali Fallahian whose reign of terror during his tenure as the head of the Intelligence Ministry included assassinations of the regime's opponents in Iran and abroad…".


מדינות נוספות

אזרביג'אן - חיסול יושב ראש הפרלמנט האזרי ב-1 ספטמבר 1997 .

בוסניה – סיכול כוונות של האיראנים לפגוע בכוח האו"ם.


ישראל

איראן, וה"חזבאללה" שבחסותה, שבים וקוראים להשמדתה ולחיסולה של ישראל ונותנים לכך לגיטימציה דתית ומדינית. בשנים האחרונות ממקדת איראן את מירב מאמציה בתחום הטרור מול ישראל . איראן משקיעה מאמצים ומשאבים רבים בפעילות נגד ישראל מלבנון, וארגון ה"חזבאללה" נהנה ממימון , אספקת אמצעי לחימה והדרכה צמודה מאנשי "משמרות המהפכה" הנמצאים בלבנון .

בנוסף, מקיימת איראן קשרים הדוקים במיוחד עם ארגון הטרור "הג’האד האסלאמי בפלסטין" שכמעט כל תקציבו מסופק על ידי המשטר האיראני. לאיראן קשרים טובים גם עם ה "חמא"ס" ועם ארגוני טרור פלסטיניים נוספים (" החזית העממית המפקדה הכללית", ארגונו של אחמד ג'בריל, ועוד). במהלך הארועים האלימים ב"שטחים" קשרה איראן קשרים מבצעיים גם עם גורמים בארגון ה פת"ח הכפוף לערפאת היא מזרימה כספים ומאכוונת פיגועים של גורמים אלה תוך ניסיון להבטיח לאיראן אחיזה ב"שטחים"(ראה פרק הסיוע האיראני לטרור הפלסטיני).
מעבר לציווי האידיאולוגי להביא להשמדת ישראל משרת הסיוע לטרור הפלסטיני מטרות מדיניות אסטרטגיות של האיראנים. איראן מעונינת בהכשלת כל סיכוי לקידום פתרון של שלום בין ישראל לשכנותיה וקונקרטית בין ישראל לפלסטינים. לפיכך היא עושה כל מאמץ להסלים את העימות באזור ולמנוע הרגעת העימות הישראלי פלסטיני. לשם כך צמרת המשטר באיראן עמדה מאחורי ניסיון הברחה של כלי נשק רבים לשטחי הרשות הפלסטינית (פרשת האונייה "קארין A ") במגמה "לייצא" את המודל הלבנוני ל"שטחים" ולהביא להסלמת העימות.
מעבר לעידוד פעילות טרור מלבנון וב"שטחים" איראן אינה נמנעת מלפעול גם נגד יעדים ישראליים ויהודיים בחו"ל ואיראן היא שעמדה (כפי שמוכיח דו"ח החקירה של המודיעין הארגנטינאי) מאחורי הפיגועים נגד שגרירות ישראל בבואנוס איירס ובנין הקהילה היהודית בעיר, שבוצעו בהנחיה של המנהיג עלי ח'מאנאי במחצית הראשונה של שנות התשעים.


יעדים ערביים
ח'מיני לא הכיר בלגיטימיות של רוב המשטרים הערביים, וראה בהם משרתי האמפריאליזם המערבי. בייחוד בלט הדבר ביחסו למדינות המפרץ שהפכו עד מהרה ליעד מרכזי ל"יצוא" המהפכה האסלאמית, תוך שימוש ב"נשק הטרור". עיקר פעילות הטרור כוונה נגד סעודיה וכווית, שבהן בוצעו הפיגועים על ידי גורמים שיעים מקומיים, וכן נגד יעדים של מדינות אלה ברחבי העולם. ברוב המקרים פעלו האיראנים , כהרגלם, באמצעות " קבלני ביצוע" ולא ניתן היה להוכיח מעורבות איראנית ישירה.
לפיגועים נגד יעדים בסעודיה ובמדינות המפרץ היו כמה מטרות: ערעור המשטרים במטרה להביא לנפילתם ולכינון משטרים אסלאמיים; שחרור טרוריסטים שנעצרו במדינות המפרץ או פעולות נקם על הוצאות להורג; ובזמן מלחמת איראן עיראק גם אמצעי לחץ על מדינות המפרץ להפסיק סיוען לעיראק.
הפעילות החתרנית האיראנית בסעודיה באה לידי ביטוי בעונות העלייה לרגל (החג') למקומות הקדושים במכה ומדינה. עולי הרגל האיראניים עוררו שם, בהנחיה מראש, מהומות רחבות היקף, במקומות אלה נהרגו מאות בני אדם, רובם איראניים, על ידי כוחות הביטחון של סעודיה. כשנתיים מאוחר יותר נשפטו בסעודיה 16 אזרחים כוויתים שהודו בסדרת פיגועים, בסיוע שגרירות איראן בסעודיה, במהלך עונת העלייה לרגל של 1989. בעקבות הוצאתם להורג בוצעה סדרת פיגועי נקם שבהם חוסלו שישה דיפלומטים סעודיים במקומות שונים בעולם ( לבנון, תורכיה ותאילנד).
גם מול כווית בוצעו שורה של פיגועים באמצעות ה" חזבאללה" וזאת כתגובה למעצרה של רשת טרור שיעית , שחלקם נשפטו למוות. הפיגועים בוצעו בכווית ומחוצה לה, וכללו פגיעה במתקני נפט פיצוץ מכונית תופת ליד בית מלון. במסגרת זו באפריל 1987 נחטף מטוס של חברת התעופה הכוויתית במהלך טיסה בין תאילנד וכווית, ואולץ לנחות במשהד באיראן. החוטפים, חברי ה"חזבאללה", דרשו את שחרור העצורים. מאחורי החטיפה עמד עמאד מע'ניה. כיום, אחראי על הפעילות הצבאית-טרוריסטית של ה"חזבאללה".
בבחריין קיים מיעוט שיעי גדול ולכן איראן ראתה במדינה פוטנציאל מבטיח לפעילות חתרנית פעילות זאתשהגיעה לשיאה ב-1996 בגל פיגועים שכוון בעיקר נגד תושבים זרים במדינה. ביוני 1997 נתפסו שמונה חברי ארגון ה"חזבאללה" הבחרייני שהודו בביצוע אחד הפיגועים. מחקירתם עלה כי הם עברו אימונים באיראן וצוידו בכסף ובאמצעי לחימה על מנת לפעול להפלת המשטר בבחריין.
בתורכיה, בשנות התשעים, הייתהאיראן מעורבת בשרשרת חיסולי עיתונאים ואינטלקטואלים תורכיים שהתנגדו ל"ייצוא המהפכה" האסלאמית לתורכיה בנוסף לחיסולי אנשי אופוזיציה איראניים בתורכיה.
האיראנים גם תמכו בשנות התשעים ב- P.K.K (ארגון כורדי בתורכיה המוגדר על ידי מחלקת המדינה של ארה"ב כארגון טרור) והעניקו לו תמיכה. לא ברור האם תמיכה זאת נמשכת גם כיום. בו בזמן הם לא היססו להפעיל את "נשק הטרור" נגד ארגון אופוזיציה כורדי למשטר האיראני ("פרשת מיקונוס").
לאיראן קשרים גם עם ארגוני טרור במצרים ובצפון אפריקה . אמנם בשנים האחרונות צמצמה איראן את פעילותה החתרנית בעולם הערבי, אך עדיין שומרת על קשרים עם ארגוני הטרור במדינות השונות, וממתינה לשעת כושר, של התערערות היציבות הפנימית כדי לשוב ולפעול.


פגיעה בגולים איראניים ובארגוני אופוזיציה איראניים

בעקבות המהפכה האסלאמית נאלצו רבים מהמתנגדים לה לעזוב את איראן מחשש לחייהם, וזאת בעקבות מסע חיסול המוני של מתנגדי המשטר החדש. אולם איראן רדפה אחרי מנהיגי האופוזיציה גם בחו"ל, וחוליות טרור איראניות ושיעיות ביצעו שורה של מעשי התנקשות בכל רחבי העולם.
בולט במיוחד רצח שאהפור בח'תיאר, ראש הממשלה האחרון בתקופת שלטונו של השאה בדירתו בפריס על ידי סוכני מודיעין איראניים ( אוגוסט 1991 ). ב-1995 נרצח בפריס בנו של עד מרכזי במשפטם של רוצחי בח'תיאר. מקרים בולטים נוספים של רצח אנשי אופוזיציה אירעו ב אוסטריה, שוויץ, איטליה, פקיסטאן, תורכיה. בין היתר איראן רדפה וחיסלה גם פעילים בארגוני אופוזיציה כורדיים שפעלו למען הענקת שלטון עצמי לכורדים.

ד"ר שאהפור בח'תיאר , ראש הממשלה ערב שובו של ח'מיני לאיראן, נרצח בפריס על ידי סוכני מודיעין של המשטר האיראני בשנת 1991

בה בעת, הזרם השמרני באיראן, השולט במנגנוני הביטחון והמודיעין, ממשיך ונוקט בטרור גם כלפי אזרחים איראניים על אדמת איראן. כך בשלהי 1998 זועזעה דעת הקהל באיראן משרשרת התנקשויות באינטלקטואלים שנודעו בהתנגדותם למשטר. בכירים במיניסטריון המודיעין הם שהורו על ביצוע ההתנקשויות. למרות שהחקירה הובילה להרשעת חלק מהמתכננים והמבצעים, המערכת המשפטית באיראן הנשלטת על ידי השמרנים הביאה לשחרור האשמים מהכלא אחרי תקופה קצרה . החשוד המרכזי בפרשה, סגן שר המודיעין סעיד אמאמי, "התאבד" בכלא לאחר ש"שתה חומרי ניקוי", וזאת ככל הנראה על מנת שלא יצביע על מעורבות בכירים ממנו.
ניסיון ההתנקשות ביועצו הקרוב של הנשיא ח'אתמי , סעיד חג'אריאן (מרס 2000 ), שהפכה אותו למשותק (וגם הסתיימה בשחרור מוקדם של המתנקש) הבהיר לאיראנים כי שלטון הטרור של ימי ראשית המהפכה לא חלף לחלוטין וכי ביקורת נגד המשטר האסלאמי כרוכה בסיכון אישי רב.

משרד המודיעין האיראני: מופקד על ביצוע פעולות טרור בחו"ל.


סיכום
מניתוח מדיניות הטרור של איראן ב-24 השנים שחלפו מאז פרוץ המהפכה האסלאמית, עולה כי על אף שינויים בדגשים ובזירות הפעולה, איראן לא זנחה את הטרור כ"נשק" אסטרטגי והיא רואה בו דרך פעולה לגיטימי לקידום אינטרסיה מבית ומחוץ. לצורך זה מגויסים מנגנוני המדינה החשובים ביותר ומושקעים בכך משאבים רבים.
פעילות הטרור האיראנית מבוצעת בצורה מושכלת, כאשר איראן משתדלת לא להשאיר "טביעות אצבעות" שיזהו אותה כמי שעומדת מאחורי פעולות הטרור. ולפיכך נוהגת איראן להשתמש בארגונים שונים, בעיקר ערביים, לביצוע פעולות בהשראתה ובסיועה. כדי לחזק את מדיניות ההסתרה, ההנהגה האיראנית, בהצהרותיה הפומביות, מסתייגת מפעילויות הטרור ומגנה אותן, ואף מציגה את עצמה כקורבן של טרור ה"מג'אהדין-ח'לק".
הטרור האיראני מונע בחלקו על ידי שיקולים אידיאולוגיים, ברוח מורשת ח'מיני שיורשו עלי ח'אמנאי מחויב לה. לפיכך בתחומים מסוימים (כמו המאבק בישראל שנחשב לציווי אידיאולוגי) מידת הגמישות האיראנית היא מועטה. לעיתים, בבסיס הטרור האיראני עומדים שיקולים תועלתניים, ומעשי הטרור מתבצעים תוך חישובי רווח והפסד. לעיתים קרובות משמש הטרור האיראני ככלי להפעלת סחטנות כלפי הקורבן, לשם השגת יעדים פוליטיים, או לשם השגת מטרות ספציפיות (כמו שחרור טרוריסטים עצורים, מניעת הפצת ספרו של סלמן רושדי וכו').
ככלל, ניתן לומר כי במאזן הכולל של בחינת תוצאות פעולות הטרור עד כה, עשויה איראן להגיע (ובצדק) למסקנה כי במאזן הרווח וההפסד הטרור משתלם. המאזן האיראני בסוגיה זו מעיד על מידה לא מבוטלת של הצלחה בהשגת יעדים פוליטיים, לעומת מחיר נמוך, יחסית, שנדרשה לשלם על כך, לפחות עד היום. לפיכך, ניתן להעריך כי בהעדר תגובה בינלאומית תקיפה ואחידה כלפי איראן, גם לאחר אירועי ה-11 בספטמבר, היא תמשיך, בעתיד הנראה לעין, להשתמש בטרור לשם קידום מטרותיה.
 
לראש העמוד     לתוכן העניינים
 

פרק ב': אישים ומנגנונים באיראן המעורבים בקבלת ההחלטות אודות פעילות טרור, באכוונתו ובסיוע לפעולות טרור

 
פעולות הטרור, החתרנות וחיסול של מתנגדי המשטר בחו"ל מחויבות באישור צמרת מקבלי ההחלטות במשטר האיראני , ובכללה המנהיג ח'מאנאי. פרשת משפטם של סוכנים איראניים בגרמניה שהורשעו על רצח ארבעה מנהיגי ארגון אופוזיציה כורדי במסעדת "מיקונוס" בברלין, כמו גם הפיגועים בארגנטינה, מהווים דוגמאות אופייניות לשרשרת קבלת ההחלטות האיראניות. המנהיג, שר המודיעין, ו" המועצה העליונה לביטחון לאומי", (הכוללת את הנשיא) הם שהינחו את הדרגים המבצעיים ואישרו את היעדים שנבחרו.
יצויין כי בעבר היה גם הנשיא רפסנג'אני מעורב בתהליך קבלת ההחלטות אודות ביצוע פעולות טרור. כיום מתקבלות חלק מההחלטות בנושא מבלי ליידע מראש את הנשיא ח'אתמי, העשוי להתנגד לחלק מהן. לפיכך רוב ההחלטות בנושא הטרור מתקבלות כיום על ידי המנהיג ח'אמנאי וצמרת מיניסטריון המודיעין ו"משמרות המהפכה".

הנשיא לשעבר רפסנג'אני: היה מעורב בתהליך קבלת ההחלטות ( www.iraq.net )

הנשיא ח'אתמי : מנוטרל מתהליך קבלת ההחלטות

המנהיג עלי ח'אמנאי : מקבל ההחלטות בנושא הטרור

ביישום השוטף של מדיניות הסיוע לטרור מעורבים מספר מנגנונים:

  • מיניסטריון המודיעין הינו הגוף הבולט הנוטל חלק בפעילות הטרור שמחוץ לאיראן. הוא מספק מימון, שירותים טכניים ואימונים לסוכנים, ולארגוני טרור הנתמכים על ידי האיראנים. כל זאת תוך ניצול כיסוי דיפלומטי המוענק לאנשי המיניסטריון בשגרירויות האיראניות ברחבי העולם. מעורבותו ומעורבות העומד בראשו הוכחה בפרשיות טרור שנחשפו בגרמניה ("מיקונוס") ובארגנטינה ( AMIA ).
  • " משמרות המהפכה" שהוקמו במקור כדי להגן על המשטר האסלאמי מבית, הפכו גם הם לגוף תומך טרור בעיקר בלבנון (באמצעות יחידה מ" כוח קדס") אך גם במדינות אחרות במזרח התיכון, ובמקומות אחרים בעולם (כמו בוסניה ואפגניסטאן). גם "משמרות המהפכה" מסייעים במימון אימונים ואספקת אמצעי לחימה תוך רתימת ניסיונם הצבאי לשרות ארגוני הטרור הפלסטינים.

קאסם סלימאני מפקד "כח קדס" של "משמרות המהפיכה",
שיחידותיו פרושות ופועלות בלבנון.

 

  • משרד החוץ האיראני נוטל חלק הן בהפצת האידיאולוגיה של המהפכה האסלאמית ומסייע לפעילותם של גורמים המשתייכים למיניסטריון המודיעין ול"משמרות המהפכה". משרד החוץ מספק מסווה דיפלומטי לפעילותם של אנשי המודיעין ופעילי הטרור, ומסייע במתן תיעוד (דרכונים, ויזות וכ'), ובהעברת ציוד ואמצעי לחימה באמצעות הדואר הדיפלומטי. דיפלומטים איראניים עוסקים גם באיסוף מידע מודיעיני ובמעקב אחרי יעדים שאיראן מתכננת לבצע פיגועים נגדם. מעורבותו של משרד החוץ בהכנת פיגועי טרור הומחשה גם היא בארגנטינה (הפיגוע בשגרירות ישראל והפיגוע בבניין הקהילה היהודית בשנים 1992-1994)
 
לראש העמוד     לתוכן העניינים
 


פרק ג': הסיוע האיראני לטרור הפלסטיני


שורשי התמיכה האיראנית בטרור הפלסטיני
איראן נוקטת באסטרטגיה עקביתשל עידוד וליבוי האלימות והטרור הפלסטינים. היא עושה זאת בשיתוף פעולה הדוקעם בעלת בריתה סוריה, המוגדרת גם היא ע"י מחלקת המדינה האמריקאית כמדינה תומכת טרור. בשורש אסטרטגיה זאת עומד החיבורשבין אידיאולוגיה אסלאמית רדיקליתהרואה במדינת ישראל אויב שיש לחתור להשמדתו ("השטן הקטן") לבין ראיית ישראל כאיוםעיקרי על הביטחון הלאומישל איראן ועל ההגמוניהשהיא מבקשת להקנות לעצמה באזור.
הסיוע האיראני לטרור הפלסטיניהינו מרכיב מרכזי בשימוש הכוללשעושה איראן ב"נשק הטרור" כמכשיר לקידום האינטרסים הלאומיים שלה. באמצעות עידוד וסיוע לטרור הפלסטיני להעתקת ה"מודל הלבנוני" ל"שטחים"1 , חותרים האיראנים להשיג מכלול מטרות: חיזוק הציר הרדיקליהאיראני-סורי במזרח התיכון; החלשת ישראלעל ידי יצירת קרעים ושסעים בחברתה ופגיעה בכלכלתה; הפניית משאביהשל ישראל לעימות הפלסטיני וע"י כך קיזוז מיכולתה לפנות נגד איראן; חיזוקהכוחות האסלאמיים הרדיקליים ברשות הפלסטינית וטרפוד כל סיכוי להסדר ישראלי-פלסטיני ולהתנעה מחודשת של התהליך המדיני.

 
אסטרטגיה זאת של איראן השתלבה היטב עם השימוש שעשה ערפאתבאלימות וב"נשק הטרור" כמנופים לקידום יעדיו האסטרטגים, במיוחד מאז תחילת האינתיפאדה הנוכחית. זוהי הסיבה שבמהלך האירועים האלימים ב"שטחים" לא נוצרה מחלוקת של ממשבין איראן לבין ארגוני הטרור הפלסטינים הנתמכים על ידה לבין ה"רשות". נהפוך הוא, במהלך העימות העניקו האיראנים סיוע ישירל"רשות" (פרשת "הקארין A ") וסיוע עקיף ל -"פת"ח" ול"גדודי חללי אל-אקצא", הכפופים לערפאת. כל זאת למרות שביסודם האיראנים עוינים לערפאת ותומכים בארגונים הפלסטינים האסלאמיים החותרים תחתיו ותחת ה"רשות".


מאפייני הסיוע האיראני לטרור הפלסטיני

בשנה האחרונה הצטבר מידע רב בידי מערכת הביטחון הישראלית הממחיש את אופן הסיוע האיראני לטרור הפלסטיני ואת מימדיו. מידע זה מתבסס על מקורות מגוונים ובכללם: חקירתטרוריסטים עצורים, חקירתצוותי האוניות "קארין A "ו"סנטוריני" ומסמכי שללשל "הרשות הפלסטינית" שנתפסו ע"י צה"ל.

מהמקורות הללו עולה כי איראן, בשיתוף פעולה עם בעלת בריתה סוריה,מגישה סיוע מגוון לטרור הפלסטיני ב"שטחים" במכלול תחומים:

  • גיבוי מדיני הסברתי : כלי התקשורת של איראן מעודדים באופן שיטתי את המשך האנתפאצ'הומעלים על נס את מעשי האלימות ואת פגועי ההתאבדות. איראן שבה ומדגישה בפורומים אסלאמיים ובינלאומיים את הלגיטימיות שיש כביכול לטרור הפלסטיני. היא גם מעניקה אכסניהלכינוסים שנועדו לתמוך בהמשך הטרור, שוללת הסכמים והסדרים שנועדו לשים קץ לטרור, מתנגדת לכל ניסיון לפעול להעתקת מסלול העימות והטרור להדברות ולמו"מ וקוראת באופן שיטתי לחיסולה של מדינת ישראל.
  • אכוונת הטרור : האיראנים פועלים באופן שוטף למניעת הרגעת המצב ב"שטחים" ולהגברת פעולות הטרור. הם עושים זאת ישירות ובעקיפין:
  • ניצול ארגוני הטרור הפלסטינים , האסלאמיים והחילוניים, כ"קבלנים" לביצוע פעולות טרור ב"שטחים". האיראנים קובעים את המדיניות והארגונים הפלסטינים, "קבלני הטרור", אחראים על הביצוע באמצעות אנשיהם ב"שטחים" תמורת סיוע איראני בעיקר במישור הכספי.
  • ראויה לציון הפטרונותשרכשו האיראנים על ארגון הטרור "הג'האד האסלאמי בפלסטין" שהינו הגורם הנאמן ביותר לטהראן בזירה הפלסטינית. המדובר בארגון אסלאמי קיצוני קטן אולם איכותי ובעל יכולות טרור שביצע במהלך האינתיפאדה פיגועי התאבדות ותופת קשים. בנוסף לכך מסייעים האיראנים לארגוני טרור נוספים שהבולטים שבהם הינם ה"חמא"ס" וה"חזית העממית המפקדה הכללית" (ארגונו של אחמד ג'בריל).
  • הפעלה ישירה באמצעות גיוס פצועים פלסטינים, שנפצעו בעת הארועים האלימים ויצאו לטיפול רפואי בטהראן. מאז תחילת האינתיפאדה יצאו לאיראן מאות פצועים פלסטינים. חלקם גויסו על ידי האיראנים לפעילות הכוללת איסוף מודיעין על ישראל, גיוס תשתית סייענים לביצוע פעולות טרור והברחת אמצעי לחימה ל'"שטחים" במסווה עסקי.
  • שימוש במנוף הכספי :המנוף הכספי משמש מכשיר רב חשיבותלהקמת תשתיות טרור ב"שטחים" ולהנעת פעולות טרור. ממצאי חקירות עצורי מבצע "חומת מגן" ומסמכי שלל מצביעים על קיומה של מערכת ממוסדת ושיטתית של העברת סכומי כסף גדוליםהמתבצעת על ידי איראן באמצעות הארגונים שבחסותה העושים שימוש במערכת הבנקאות בסוריה וב"שטחים". חקירת העצורים ומסמכי השלל חשפו העברת כספים מסוריה ומלבנון בקנה מידה רחב עבור ה"ג'האד האסלאמי", ה-"חמא"ס" ובעקיפין גם עבור ה"פת"ח"/"גדודי חללי אל-אקצא"(בנוסף לכספים שה-"פת"ח" מקבל מ"הרשות" ). כספים אלו ליבו ועודדו פעולות טרור רצחניות ב"שטחים" ובישראל, שביצוען היה תנאילהעברת התמיכה הכספית לפעילי הטרור ב"שטח".
  • הדרכה ואימונים :איראן מסייעת לארגוני הטרור הפלסטינים גם בתחום האמונים. גורמי " כח קדס" ("כח ירושלים")של " משמרות המהפיכה" האיראנים, משענת הכוח של המשטר האיראני, מגייסים ומדריכים, בנוסף ל"חזבאללה", פעילים פלסטינים מארגוני הטרור שבחסותם, ולעיתים אף מה"פת"ח". הללו עוברים הכשרה צבאית בלבנוןולעיתים גם ממשיכים באמוניהם באיראןולאחר מכן חוזרים ל"שטחים" ומשתלבים בתשתית הטרור המקומית. ידוע גם שחלק מהפצועים שנשלחו לטיפול באיראן גויסו ועברו אימונים צבאייםבמהלך שרותם באיראן.
  • העברת אמצעי לחימה איכותיים לשטחים :איראן עושה מאמץ לסייע לאנתיפאצ'ה ע"י העברת אמצעי לחימה איכותייםל"שטחים", ישירותמשטחה(פרשת ה" קארין A ") ובעקיפין, מלבנון, ע"י "החזית/ג'בריל ועל ידי ה"חזבאללה" (פרשת ה" סנטוריני"). חקירת אנשי הצוותים של הספינות הללו חשפה את תפקידה של איראן, את מעורבותן של " החזית/ג'בריל" וה-"חזבאללה", ואת הקשר של סוריהלפרשות ההברחה. אין ספק, כי לו הגיעו אמצעי הלחימה האיכותיים הללו ל"שטחים", ובכלל זה טילי ה"קטיושה" טילי הנ"ט, וטילי נ"מ "סטרלה", היה הדבר משפר באופן משמעותיאת יכולות ארגוני הטרור לפגוע בצה"ל, בריכוזי האוכלוסייה בישראל (כולל הערים הגדולות) ובתעופה הצבאית והאזרחית ויוצר "מאזן אימה" נוסח לבנון.

"יצוא" המודל הלבנוני ל"שטחים":

טיל "סאגר" בשימוש בידי מחבל מה"חזבאללה" בלבנון.

טיל "סאגר" מתוצרת איראן שנמצא על גבי הספינה קארין A שהייתה בדרכה ל" שטחים" עבור ארגוני הטרור הפלסטינים.
בין מסמכי השלל שנפלו לידי צה"ל במבצע "חומת מגן" נמצאה מעטפה (ללא האיגרת שבתוכה) המופנית לתא"ל פואד אל-שובאכי ראש מנהלת הכספים של ה"ביטחון הכללי" ועוזרו הכספי של ערפאת. האיגרת נשלחה לאל-שובאכי מ"שגרירות מדינת פלסטין" באיראן. אל-שובאכי היה מעורב בהברחת אמצעי לחימה לשטחי ה"רשות" מאיראן, עיראק, ירדן ומצרים. שמו של אל-שובאכי עלה כמי שהיה הציר המוביל בפרשת הברחת אמצעי הלחימה מאיראן בספינת הנשק "קארין A ".

המעטפה הממוענת לאל-שובאכי


תרגום

אש"פ

ארגון השחרור הפלסטיני (אש"פ) כתובת זהה בפרסית
שגרירות מדינת פלסטין – טהראן

נא [להעביר לנמען באופן] מיידי

[אל:] האח, הלוחם, עמיד [תא"ל] פואד אל-שובאכי, ישמרהו אללה
מנכ"ל מחלקת הכספים

בידידות אמת

 

[בפרסית] שגרירות מדינת פלסטין : טהראן – רחוב פלסטין מס' 145 טלפון 6402513-6464501 ת.ד. 14155-3455 טלפקס 213626

הערה : ניתן להניח כי האיגרת הפונתה לאל-שובאכי על ידי אחד מאנשי הקשר שלו באיראן ועסקה בענייני רכש וכספים.


אכוונת הטרור הפלסטיני על ידי איראן על פי מסמכי שלל

ביטויים מובהקים לאכוונת הטרור הפלסטיני ב"שטחים" על ידי איראן ניתן למצוא במסמכי שלל בדו"חות מודיעיניים של מנגנוני הביטחון הפלסטינים אשר הועברו לעיונו של ערפאת. כך למשל:

  • בדו"ח מודיעיני (10 דצמבר, 2000) שהועבר על ידי אמין אל-הנדי, ראש המודיעין הכללי, מדובר בהעברת סכומי כסף גדולים לשטחים ע"י איראן (400,000$ לגדודי עז אל-דין אל-קסאם; 700,000$ לארגוני האופוזיציה האסלאמית ל"רשות"). הכספים, עפ"י המסמך, נועדו לתמיכה בזרוע הצבאית של ה-"חמא"ס" ב"פנים" ולעידוד פעולות התאבדות. עפ"י המסמך מקיימת הנהגת ה"חמא"ס" שבסוריהמגעים עם פעילי גדודי עז אל דין אל-קסאם ב"שטחים" בכל הנוגע לבצוע התקפות צבאיות נגד מטרות ישראליות.
המסמך במקור

 

 

  • ב-דו"ח מודיעיני (31 אוקטובר, 2001) שהועבר על ידי ג'בריל רג'וב, ראש הביטחון המסכל, נמסר על פגישות אנטנסיביות המתקיימות בדמשק בהשתתפות אנשי ה- "חמא"ס", "הג'האד האסלאמי" וה"חזבאללה " " על מנת להגביר את הפעולות המשותפת ב"פנים" בסיוע כספי מאיראן". זאת " לאחר שהועבר מסר איראני להנהגות ה-חמא"ס והג'האד (האסלאמי) לפיו אין להתיר רגיעה [במצב] בתקופה הנוכחית". "מה שנדרש כעת", קובע המסמך, "הוא לבצע פעולות התאבדות נגד מטרות ישראליות בעזה, בגדה, ובתוך ישראל"

 

המסמך במקור

 

 

  • בדו"ח מודיעיני (1 יוני, 2000 ) שהועבר לערפאת על ידי מנהל המודיעין הכללי, נמסר על פגישה שהתקיימה בשגרירות האיראנית בדמשק ב-19 מאי, 2000. נכחו בפגישה השגריר האיראני ובכירים מה"חמא"ס" ה"ג'האד האסלאמי" וה"חזבאללה". "במהלך הפגישה", נכתב בדו"ח, "השגריר האיראני דרש מהאישים שהוזכרו לעיל לבצע פעולות צבאיות בתוך פלסטין מבלי להודיע על אחריותם לפעולות הללו..." [תרגום המסמך ראה "מסמך מס' 1" בנספח ב' ].
המסמך במקור

 

 

  • בדו"ח מודיעיני (11 ספטמבר, 2000 ) שהועבר לערפאת מעזה על ידי מינהלת העניינים המדיניים ב"ביטחון המסכל", נמסר על שורת פגישות אינטנסיביות שנערכו בין מנהיגי פלגי האופוזיציה הפלסטינית בסוריה ובלבנון בהן נכחו, בין השאר, נציגי "חמא"ס" , "הג'האד האסלאמי" ו"חזבאללה בפלסטין". בפגישות נכחו נציגי סוריה, איראן וה"חזבאללה" והן נועדו "לגבש את אסטרטגיות הפעילות [שלהם] לתקופה הקרובה". הוסכם בפגישות הללו להביא להסלמת הפעילות הצבאית בירושלים ללא נטילת אחריות על ידי המבצעים. [תרגום המסמך ראה "מסמך מס' 3 בנספח ב'].

 

המסמך במקור

 


"הג'האד האסלאמי בפלסטין" כארגון הטרור הפלסטיני המועדף על ידי איראן

"הג'האד האסלאמי הפלסטיני" הוא פרי מהעץ עטור
הפירות של המנהיג ח'מיני".

 

( ד"ר רמצ'אן שלח, המזכיר הכללי של " הג'האד
האסלאמי בפלסטין", בפגישתו בדמשק עם זהרא מצטפאוי,
יו"ר האגודה להגנה על האומה הפלסטינית, אירנ"א,
22 מאי, 2002).

ד"ר רמצ'אן שלח מאכוון
מדמשק את הטרור ב"שטחים"

  • "הג'האד האסלאמי בפלסטין" שבהנהגת רמצ'אן שלחהינו הארגון הפלסטיני המקורב ביותר לאיראן והנאמן ביותר למשטר האיראני. המדובר בארגון טרור קטן אך איכותי, אשר ביצע במהלך האירועים האלימים ב"שטחים" פגועי התאבדות ותופת קשים, שכתוצאה מהם נהרגו ונפצעו מאות ישראלים. הארגון מוגדר לא רק ע"י ארה"ב אלא גם על ידי האיחוד האירופי כארגון טרור.

סמל ארגון ה"ג'האד האסלאמי בפלסטין"

 
רמצ'אן שלח ושאר ראשי הארגון היושבים בסוריה, נוהגים לבקר באיראן ולקיים קשרים עם ראשי המשטר האיראני על מנת להשיג מימון וסיוע לפעולות הטרור שלהם. לארגון נציג קבוע באיראן המקיים קשר רצוף עם גורמים איראנים שונים לשימור והעמקת הקשרים שביניהם. על פי התקשורת האיראנית (איסנ"א, מאי 2002 ) השתתף נציג הארגון אבו ג'האד מחמד בכנס שהתקיים לזכר ההרוגים בג'נין ואף נשא דברים לזכרם.


עידוד פיגועי התאבדות רצחניים של "הג'האד האסלאמי": המקרה של ג'נין

הזרמה זאת של סכומי כסף גדולים משפרת באופן משמעותי את יכולות הפעולה של הארגונים שבחסות איראן ובעיקר את יכולותיו של "הג’האד האסלאמי", שבניגוד ל-"חמא"ס" ול-"פת"ח" אין לו אחיזה עמוקה בקרב האוכלוסייה הפלסטינית (באזור ג'נין למשל, עולים יכולותיו המבצעיות על אלה של ה"פת"ח"/"גדודי חללי אל-אקצא"). סכומי הכסף הגדולים שמזרימים האיראנים לארגון מממנים ישירות ובעקיפין פעולות טרור ומהווים גורם מניע ומדרבן לביצוען ע"י כל הארגונים כולל ארגון "פת"ח" / "גדודי חללי אל-אקצא", שבאופן עקיף מגיעים גם אליו הכספים האיראניים.
ת'אבת מרדאוי ועלי אל-סעדי ("צפורי") , שני בכירי "הג'האד האסלאמי" בג'נין, שעמדו מאחורי מספר רב של פיגועים רצחניים בישראל, מסרו בחקירתם, כי נהגו לקבל סכומי כסף גדולים ממפקדת הארגון בדמשק. לדבריהם הם פתחו מספר חשבונות בנק על שמם או על שם אישה מבוגרת (על מנת להסוות את פעילותם). עלי "צפורי" סיפר, כי לכל קבוצה מבצעית של "הג'האד האסלאמי" היה חשבון בנק בו היא נהלה מאזן כספי משלה. הכספים הועברו לכל הקבוצה, "אד הוק", לפי הצרכים המבצעיים. לעיתים ארכה העברת הכספים ליעדם 3–4 ימים. בנוסף לכך, עפ"י מסמך שלל של המודיעין הכללי באזור ג'נין, חלק מהכספים הועברו גם לחשבון הבנק של בסאם אל-סעדי, בכיר ב"ג'האד האסלאמי" בג'נין.

הכספים שהועברו מדמשק שימשו למטרות מגוונות: הכנת פיגועי טרור בישראל, תמיכה במשפחות חללים ועצורים, רכש אמצעי לחימה, רכש ציוד ייעודי לפיגועים כגון מדי צה"ל. במסמך שלל של המודיעין הכללי באזור ג'נין ניתן למצוא שתי דוגמאות לסכומי הכסף הגדולים, שהועברו ע"י ד"ר רמצ'אן שלח מדמשק לאנשי הארגון בג'נין:

  • סכום של 31,000$ היה אמור להימסר לידי עלי "צפורי", אך לא הגיע ליעדו. סכום זה הוגדר במסמך כ" שארית ההוצאות" של פיגוע ההתאבדות בעפולה (27 נובמבר, 2001).
  • סכום של 127,000$ הועבר לתמיכה במשפחות חללים ועצורים (גם סכום זה לא הגיע ליעדו).
סכומי הכסף הגדולים שהועברו מסוריה למפעילי הטרור של ה"ג'האד האסלאמי" בג'נין חיזקו מאוד את יכולות הארגון שם והציבו אותו כארגון מוביל בטרור שמקורו מאזור ג'נין ושהתאפיין בריבוי פעולות התאבדות(ג'נין כונתה באחד ממסמכי השלל " בירת המתאבדים")2 . על פי מסמך שלל של המודיעין הכללי איפשר הדבר לפעילי "הג'האד האסלאמי" לממן פעולות של ה"פת"ח" (לתסכולם הרב של פעילי "פת"ח"/"גדודי חללי אל-אקצא" שסבלו ממחסור בכספים), לסייע למשפחות חללי "פת"ח", לשחד את אנשי מנגנוני הביטחון של ה"רשות" ולרתום את ה"פת"ח"/"גדודי חללי אל-אקצא" לפיגועי טרור משותפים בשטח ישראל (דוגמת פיגוע ההתאבדות בעפולה ב - 27 נובמבר 2001).
כל אלו ממחישים היטב כיצד באמצעות הפעלה מושכלת של מנופי ההשפעה ובמרכזם "המנוף הכספי" רכשה לעצמה איראן פטרונות על ארגון טרור קטן אך איכותי ובאמצעותו השפעה על היקף הטרור ב"שטחים" ומוקד פעולות המתאבדים בג'נין. פיגועי הטרור הרצחניים שביצע ארגון זה ממעוזו שבג'נין, "בירת המתאבדים", עלולים להתפרש בראייה האיראנית, כביטוי בולט להצלחת מדיניות התמיכה בטרור וכל זאת תוך טישטוש "טביעת האצבעות" האיראנית והשקעת תשומות קטנות יחסית.

סיוע איראני עקיף למערכת הטרוריסטית של פת"ח:
העברת כספים מלבנון לאנשי פת"ח/ "גדוד חללי אל-אקצא" על ידי מניר אל-מקדח

במחנה הפליטים עין אל-חלווה שליד צידון פועל פלג טרוריסטי של ה-"פת"ח" בראשות עקיד (אל"מ) מניר חסין ח'ליל אל-מקדח . מניר אל-מקדח וארגונו " גדודי ה-13 ספטמבר השחור" (שהוקם ב-1993 לציון יום החתימה על "מסמך העקרונות") נחשבים כמתנגדים למדיניות ערפאת וכאופוזיציה לזרם המרכזי של ה-"פת"ח" בלבנון. למרות זאת, מחקירת עצורי מבצע "חומת מגן" ומחקירת מחבל שנעצר בשנת 2001 מסתבר, כי מניר אל-מקדח , נוהג להעביר סכומי כסף גדולים כתמיכה לפעילי טרור של " פת"ח"/"תנזים"/"גדודי חללי אל-אקצא" באזורים שונים בגדה. היקף הכספים שהועברו ע"י מניר אל-מקדח מאז תחילת האנתפאצ'ה מוערך במאות אלפי דולרים.
מניר מקדח
 
אין ספק שלמניר אל-מקדח אין מקורות כספיים עצמיים למימון פעילות רחבת היקף של "פת"ח"/"גדודי חללי אל-אקצא" וסביר להניח, כי מקורם של הכספים הללו הינו באיראן: עפ"י מידע גלוי מעניקה איראן סיוע כספי למניר אל-מקדח באמצעות "קרן החללים", קרן המסייעת לחללי מלחמות, כולל לפלסטינים ול"חזבאללה". משמעות הדברהיא שאיראןמעניקה סיוע עקיף גם למערכת הטרוריסטית של ה-" פת"ח", שבראשה עומד יאסר ערפאת, מבלי שערפאת ניסה לעשות צעד אפקטיבי כלשהו לניתוק הקשר המבצעי-טרוריסטי בין אנשיו לבין מניר אל-מקדח.


איראן והרשות

נכונותה של איראן להעביר סיוע כספי עקיף לגורמי "פת"ח" - ובהמשך, סיוע ישיר ל"רשות" (פרשת ה"קארין A ")- מהווה שינוי משמעותיבמדיניות האיראנית. בשלביה הראשוניים של האנתפאצ'ה ראתה איראן ב"רשות" ישות בוגדת השואפת להגיע להסדר מדיני עם ישראל, אולם יחס זה השתנה כאשר החל מהמחצית השנייה של שנת 2001 הפכו "הרשות" ומנגנוני הטרור שבחסותה בהדרגה למובילות המאבק והטרור נגד ישראל.


"ירח הדבש" של יחסי איראן ערפאת בתחילת ימי המהפכה האסלאמית

ערפאת , שטיפח תקוות להיבנות מאיראן המהפכנית, היה המנהיג הראשון שביקר בטהראן מיד לאחר ניצחון המהפכה (פברואר 1979).ערפאת התקבל באיראן בכבוד רב וקיבל את בניין הנציגות הישראלית בטהראן כמשכן לשגרירותו. לאחר מכן באה ההתפכחות ויחסיו עם המשטר האיראני עברו מאז עליות ומורדות.

ערפאת נואם , במהלך ביקורו הראשון באיראן , בפני המונים באהואז, אזור עשיר בנפט בירת ח'וזיסטאן – מחוז המיושב ברובו על ידי אוכלוסייה ממוצא ערבי. . לצידו ניצב בנו של ח'מיני.

 

צילום מהמפגש הראשון בין ערפאת לח'מיני (פברואר 1979 )

 

המקור : הספר "האמאם ח'מיני והבעיה הפלסטינית". מפרסומי "הקשר האמיץ" מהדורה ראשונה (אפריל 1979).
המחבר : האני פחץ אשר על פי הספר, העביר אגרת מערפאת לח'מיני ב-9 ינואר 1979 .
מקום ההוצאה לאור : אינו מצוין אך להערכתנו מדובר בביירות

 


סיוע איראני לארגוני הטרור הפלסטינים בתחום האימונים

הסיוע האיראני לפעילי טרור ולארגוני טרור פלסטינים מוצא ביטויו גם בתחום האימונים. הזרוע באמצעותה מתבצע מימד זה של סיוע לטרור הפלסטיני הינה " משמרות המהפכה" ("פסדאראן") בהובלת " כוח ירושלים" ("כוח קדס") . כוח זה הינו למעשה זרוע צבאית-מודיעינית של "משמרות המהפכה" הפועלת בחו"ל, ובכלל זה באזור הבקאע שבלבנון.
מאז החלו האירועים האלימים בשטחים מתאפיינת פעילות "משמרות המהפכה" בלבנון במאמץ גובר לגיוס פלסטינים ללחימה נגד ישראל. האיראנים זיהו היטב את הפוטנציאל הטמון בגיוס פלסטינים מ"החוץ" (מחנות הפליטים) ומה"פנים" (ה"שטחים") ולפיכך ניכרים מאמצים להנחיל לפלסטינים הללו מאפיינים דומים לאלו של ה"חזבאללה".
במסגרת הסיוע בתחום האימונים מגייסים " משמרות המהפכה" פעילים אסלאמיים, העוברים בלבנון הכשרה והדרכה, ולעיתים הם ממשיכים בהכנותיהם גם באיראן. לאחר מכן הם חוזרים ל"שטחים" ומשתלבים בפעילות הטרור.

המסמך במקור

דו"ח מודיעיני של ה"ביטחון המסכל" הפלסטיני בו מוזכר מדריך איראני המעביר הכשרה בלבנון לחוליית "חמאס" המתכוננת לבצע פעולות התאבדות

דו"ח מודיעיני שהועבר לג'בריל רג'וב (מי שהיה ראש הביטחון המסכל בגדה) על ידי ראש מחלקת בית לחם בביטחון המסכל. הדו"ח עוסק בחוליית מבוקשים מה" חמא"ס"המתכוננת לבצע פעולות התאבדות. בדו"ח מפורטים שמות שני חברים בחולייה אשר לפי הדו"ח: "עברו קורס הכשרה בלבנון במחנה בשם יחפופה [דרומית לבעל-בכ שבבקעת הלבנון] וזאת בפיקוחו של מדריך מאיראן בשם אבו ח'אלד. הם עברו קורס במשך שלושה חודשים בלבנון וחזרו לפלסטין..." [תרגום המסמך ראה "מסמך מס' 4" נספח ב'].
לאחרונה נודע שמומחים איראניים מכוחות "משמרות המהפכה" בלבנון מדריכים פלסטינים מתנועת ה"פת"ח" וה"חמא"ס" להשתמש בטילי קרקע אוויר אישיים, כנראה מתוצרת רוסית מסוג SA-7 ("סטרלה") המשוגרים מהכתף. על פי התקשורת, הקורס נערך במחנה ג'נתא בבקעת הבקאע בלבנון ומשתתפים בו 20 פלסטינים מה"פת"ח" ומה"חמא"ס" , אשר עברו בשנה שעברה קורס צבאי בסיסי על ידי כוחות "משמרות המהפכה" בלבנון . לאחר שיסיימו את הקורס, הבוגרים עתידים לעבור עוד קורס לאימון מיוחד באיראן, ליד העיר קם, ומשם יעשו דרכם חזרה ליהודה ושומרון ולרצועת עזה. הוזכרו אף הפעילים המרכזיים בנושא, איש "משמרות המהפכה" המתאם, עלי רצא חמיזי, והמקשר מניר מקדח, מנהיג פלג פורש מה"פת"ח" הפועל ממחנה הפליטים עין אל-חלווה שליד צידון. (ראה: סיוע איראני עקיף למערכת הטרוריסטית של "פת"ח").

אימון טרוריסטים מה"חמא"ס" באיראן: המקרה של חסן סלאמה

  • חסן סלאמה, מתנועת "חמא"ס", הכלוא בארץ ונדון למאסר עולם לאחר שנמצא אשם ברצח 56 ישראלים בפיגועים שונים, התראיין לעיתון " לוס אנג'לס טיימס". המחבל העיד שהגיע לאיראן בשנת 1993 דרך ירדן וסודאן. באיראן עבר הכשרה בנשק, פצצות ריגול והכנת מארבים. בראיון הוא אינו מביע כל חרטה, מצדיק פיגועי התאבדות וקורא לחיסולה של ישראל. בחקירתו בישראל מסר סלאמה פרטים נוספים הקשורים לאמונים שעבר יחד עם טרוריסטים נוספים מה"חמא"ס" באיראן.
  • חסן עבד אל-רחמאן חסן סלאמה מח'אן יונס , חבר בזרוע הצבאית של ה"חמא"ס" עמד, בין השאר, מאחורי שני פיגועים רצחניים בירושלים: הפיגוע באוטובוס "קו 18" (25 פברואר, 1996) בו נהרגו עשרים ושישה בני אדם מנוסעי האוטובוס ונפצעו חמישים נוספים; פיגוע שני באוטובוס "קו 18" (3 מרס 1996 ) בו נהרגו שמונה עשר בני אדם מנוסעי האוטובוס ותשעה נוספים נפצעו.
  • סלאמה מסר בחקירתו כי במהלך פעילותו ב"חמא"ס" הוא יצא לסודאן שם עבד במשרדי הארגון כשמונה חודשים. בשנת 1993 הוא עבר לסוריה שם התאמן במחנה של "החזית העממית המפקדה הכללית" (ארגונו של ג'בריל). מסוריה הוא חזר לסודאן שם נפגש עם קבוצה של כ-18 מבוקשים מה"חמא"ס" שנמלטו מהרצועה.
  • חברי הקבוצה הפעילו לחץ על הנהגת ה"חמא"ס" בסודאן לעבור אימונים צבאיים. האחראים על הקבוצה בסודאן הסדירו עבורה קורס בן שלושה חודשים של אימונים צבאיים. אנשי הקבוצה הוטסו מסודאן לסוריה משם הוטסו במטוס איראני לאיראן.
  • סלאמה ציין כי עם הגיעם לטהראן המתין להם אסאמה חמדאן נציג ה"חמא"ס" באיראן שם בלוויית שני פלסטינים נוספים ומתורגמן נסעו חברי הקבצה משדה התעופה ישירות לבסיס צבאי שם אומנו על ידי עשרה מדריכים איראניים בנושאים כדלקמן:
    • פירוק, הרכבה וירי בכלי נשק שונים לרבות טילי "לאו", R.P.G , M-16 מקלע כבד רוסי מדגם ד.ש.ק, תת מקלע עוזי, מקלע גוריאנוב ואקדח ברטה.
    • הנחת פצצות, הטמנת מוקשים וזריקת רימונים.
    • הכנת פצצות ומטענים מחומרי נפץ T.N.T פירוק מוקשים והוצאת חומרי הנפץ מהם להכנת פצצות מאולתרות.
    • שיטות לאיסוף מודיעין על תנועות צבא והצבת מארבים נגד סיורים רגליים וממונעים.
      • בסיום הקורס הוחזר סלאמה לסודאן משם טס לסוריה. בסוריה הוא החל לתכנן את חזרתו לרצועת עזה שכבר עברה לידי הרשות הפלסטינית. לאחר חזרתו ל"רשות" היה סלאמה מעורב, כאמור, בפיגועי טרור רצחניים נגד אזרחים ישראליים.

פעילות איראנית בשטחים באמצעות "אגודות צדקה"

העמקת ההשפעה האיראנית באמצעות "אגודות צדקה" אסלאמיות קיצוניות הפועלות ברצועת עזה

"אגודות צדקה" ברצועה המזוהות עם הזרם האסלאמי הקיצוני נהנות מסיוע רב שמרעיפות עליהן מדינות ערביות קיצוניות ובהן איראן.כך למשל גורמים איראניים ובראשם " הועדה העממית האיראנית לתמיכה באנתפצ'ת אל-אקצא", מעבירים סיוע כספי וחבילות מזון לאגודות אסלאמיות קיצוניות ברצועת עזה כגון: אגודת " אל-אחסאן" (המזוהה עם ה" ג’האד האסלאמי") אגודת " ארצ' אל-רבאט" ואגודת " אל-אקצא" בבני סהילה (המזוהות עם ה"חמא"ס").
כך למשל נמסר כי הועדה האיראנית מימנה עבור "אגודת הצדקה" " אל-אחסאן" בשנת 2002 פרויקט לחלוקהת חבילות מזון בעלות של 72,000$ ובכוונתה לממן בקרוב פרוייקט נוסף מעין זה. אגודת "אל-אחסאן", המזוהה כאמור עם ה" ג'האד האסלאמי בפלסטין", מספקת שירותים קהילתיים וסיוע כספי תוך מיקודם במשפחות חללים. כך למשל היא מחזיקה בבית חאנון גן ילדים בשם "בשאא'ר אל-אנתצאר" (ניצני הניצחון) עבור ילדי פעילי ה"ג'האד האסלאמי".
העברת התמיכה ל"אגודות הצדקה", שרובן מזוהות עם ה"חמא"ס"משמשת עבור האיראנים דרך נוספת לתמיכה ב"חמא"ס" וערוץ השפעה נוסף בזירה הפלסטינית וב"פת"ח". הרשות הפלסטינית מודעת היטב למניעים המסתתרים מאחורי "סיוע ההומניטרי" האיראני אולם היא אינה עושה דבר להפסיקו בשל רצונה שלא להתעמת עם ה"חמא"ס" ו"הגהאד האסלאמי".
על משמעותו של סיוע זה ניתן ללמוד ממסמך שלל מיוני 2000 העוסק בדיווח על פגישה שהתקיימה בדמשק בין הנשיא ח'אתמי, שביקר אותה עת בסוריה, לבין הנהגת ה"חמא"ס" הפגישה, על פי המסמך, נועדה להשיג תמיכה איראנית עבור ה"חמא"ס". בדיווח, שהועבר לערפאת, מתוארת פעילות ה"דעווה" (הטפה, תעמולה, ולמעשה אינדוקטרינציה דתית-פוליטית) הנרחבת של ה"חמא"ס"ב"שטחים" כפי שהוצגה בפני האיראנים: "הנהגת ה"חמא"ס" פונה אל התשתית הפלסטינית [ב"שטחים"] בתחומים שונים: בתי ספר, אוניברסיטאות, מסחר, שירותים ציבוריים [שונים] לנשים ולדור העולה של הנוער על מנת לגייסו. כך גם עם גני הילדים. [זאת] על מנת להכין דור שלם של תומכים [ב"חמא"ס"] במועדונים ובמרכזים החברתיים..." [תרגום מלא של המסמך ראה "מסמך מס' 2" בנספח ב']


המסמך במקור


"הכשר" אידיאולוגי להעברת כספים שנאספו למטרות צדקה לשם תמיכה בפעילות הצבאית של ה"חמא"ס"

פעילי ארגון ה-"חמא"ס" ב"שטחים" מקבלים תמיכה כספית ממפקדת הארגון בדמשק למימון פעילותם המבצעית. כמו כן מועברים מסוריה ומלבנון כספים שנאספו ל"מטרות צדקה" המיועדים בין השאר לתמיכה במשפחות חללים ואסירים. כספים אלו מוצאים את דרכם גם לזרוע הצבאיתשל ה-"חמא"ס". מסמכי השלל מעידים כי מנגנוני ה"רשות" עקבו אחר העברות הכספים הללו אך לא נקטו צעדים אפקטיביים למניעת התופעה.

כך למשל דו"ח מודיעיני שנכתב על ידי אמין אל-הנדי, ראש המודיעין הכללי (10 דצמבר, 2000), מוסר על החלטה שהתקבלה ע"י שורה של גורמים אסלאמיים ( בעלי זיקה לאיראן). להעביר את תרומות הצדקה ("אל-זכאת") של שנת 2000 (שנאספו בלבנון?) לידי תנועת ה-"חמא"ס" בשטחים. תנועת ה-"חמא"ס" תחלק כספים אלו ללא מעורבות הרשות הפלסטינית. חלק מהכספים הללו, מוסיף ה-דו"ח, יופנה לתמיכה בזרוע הצבאית של ה-"חמא"ס" בשטחים.
מס הצדקה, "הזכאת",נחשב לאחת מחמש מצוות היסוד באסלאם. הוא נחשב לאחד מעמודי התווך של הצדק החברתי באסלאם וניצולו אמור היה להיות מיועד לקידום מטרות חברתיות. ניצול כספי הצדקה לצרכים צבאייםנוגד לכאורה את המטרות להם נועדו.
אולם האמאם ח'מיני פתר סוגיה הלכתית זו. תאור הפתרון מצוי בספר בשם "פלסטין בנאומי האמאם ח'מיני" שיצא לאור בסוריה ע"י משרד ההסברה הסורי . בספר מצוטטת תשובה לשאלה שהופנתה לח'מיני ע"י קבוצה של לוחמים פלסטיניים (" פדאיון פלסטינים") האם מותר או אסור להשתמש במיסים אותם קבע האסלאם, לצורך חימוש המוסלמים. בתשובה לשאלה הבהיר ח'מיני:
"כבר הסברתי קודם לכן שהקמת מדינת ישראל העושקת מהווה סכנה עצומה לאסלאם ולמדינות האסלאם… היות וקיימת סכנה לאסלאם חובה על מדינת האסלאם בפרט, והמוסלמים בכלל, לסלק את חיידק השחיתות הזה בכל דרך שהיא. אין להסתפק בסיוע המעשי המוגש להם למטרה זאת אלא אפשר להפנות משאבים ממס הצדקה (הזכאת) ושאר כספי הצדקה המוסלמים לעניין זה (עדנאן חסין אבו נאצר, פלסטין בנאומי האמאם ח'מיני, ספר שהוצא לאור ע"י מיניסטריון ההסברה ברפובליקה הערבית הסורית, 2000, עמ' 120).
תפיסה זאת נותנת "הכשר" הלכתי-דתי להעברת כספים מ-חו"ל ל"וועדות צדקה" של ה-"חמא"ס" ושל ארגוני טרורו נוספים ב"שטחים" , ולהפניית חלקם של כספים אלו לפעילות צבאית. כספים ל"ועדות צדקה" אלו מועברים מלבנון וממדינות ערביות ומערביות ל"שטחים" וחלקם "זולגים" למערכות המבצעיות-טרוריסטיות של ארגוי הטרור .


השימוש בפצועים פלסטינים המקבלים טיפול באיראן כמנוף השפעה ב"שטחים"

מאפיינים כלליים

מאז פרוץ האירועים האלימים בשטחים יצאו מאות פצועים פלסטינים לקבל טיפול רפואי באיראן.
במהלך שהותם של הפצועים באיראן נוצר עימם קשר על ידי גופים איראניים רשמיים הפועלים , לכאורה, מטעמים של סיוע הומניטרי לפלסטינים. בפועל מנצלת איראן את הפלסטינים הפצועים כמאתר אשר ניתן לגייס לשם פעולות איראניות נגד ישראל. פעולות אלו כוללות איסוף מודיעין, גיוס תשתית סייענים ב"שטחים" לביצוע פעולות טרור והברחת אמצעי לחימה ל"שטחים" במסווה עסקי. יצוין כי חלק מהפצועים עברו אימונים צבאייים במהלך שהותם באיראן. באופן שכזה מגבירה איראן בבירור את דריסת רגלה בתוך ה"שטחים" ומפעילה גם ישירות פלסטינים שלא באמצעות ארגוני הטרור.


פירוט תהליך גיוס הפצועים

הפצועים הפלסטינים יצאו מה"שטחים" לירדן, ומשם בטיסות צבאיות ואזרחיות הוטסו לאיראן. דרכוניהם לא הוחתמו ולא נדרשו מהם אשרות. הפצועים הועברו משם לבתי חולים צבאיים בטהראן: בית חולים "בקיית אללה" שהנו בית חולים של " משמרות המהפכה" בו שהו במחלקה נפרדת, ובבית החולים "סיסאן" .
במהלך שהותם של הפצועים באיראן הם עברו תהליך של אינדוקטרינציה אינטנסיבית: לפצועים נערכו קבלות פנים רשמיות בהשתתפות בכירים איראניים ובהם שיח' כרובי ( יו"ר הפרלמנט האיראני) ומנכ"ל משרדו של הנשיא ח'תאמי. הם נלקחו על ידי אנשי ה"מטה לתיאום ולתמיכה באנתפאצ'ה" לביקורים באתרים רשמיים שונים והם הופגשו עם "ועידות עממיות" שונות. בין השאר ביקרו הפצועים בבית ח'מיני ובקברו, במוזיאון ארמון השאה, בבסיס האסירים העיראקים, בתערוכת הספר האיראני ובאוניברסיטת טהראן. באחד המקרים, נלקחו הפצועים לאולם קולנוע בו הוצג להם סרט תעמולה איראני העוסק במלחמה נגד ישראל והיהודים. במהלך שהותם באיראן הוצגו בפני הפצועים קלטות וידאו של האירועים האלימים בגדה.
האיראנים העניקו לפצועים דמי כיס, אפשרו להם לקיים שיחות טלפון עם הגדה והעבירו להם מענק מטעם הפרלמנט האיראני. במהלך שהות הפצועים באיראן הגיעו לבקרם בכירים מארגוני הטרור שבחסות איראן ובהם חסן נצראללה, מזכ"ל ה"חזבאללה", ח'אלד משעל , מראשי ה"חמא"ס" , אסאמה חמדאן נציג ה"חמא"ס" בלבנון, אבו מחמד מצטפא נציג חמא"ס באיראן, רמצ'אן שלח מנהיג ה"ג'האד האסלאמי בפלסטין" ומחמד טוח'י (" אבו ג'האד") , נציג "הג'האד האסלאמי בפלסטין" באיראן.


מרשם סכמטי : תהליך גיוס פצועים פלסטינים על ידי איראן


הפעלת פצועים פלסטינים על ידי איראן:

המקרה של עודה קטש

שם: עודה קטש

תושב אל-בירה, בן 40
  • מקום ותאריך פציעה: אל-בירה, דצמבר 2000, נפצע מירי ברגלו. טופל בבית החולים ברמאללה.
  • יציאתו לטיפול באיראן : בחודש אפריל 2001 יצר קטש קשר עם מזכיר " הוועדה לתמיכה באנתפאצ'ה " באיראן " אבו סאג'ד " וביקש ממנו סיוע. " אבו סאג'ד " סידר עבורו את היציאה לאיראן באותו חודש, יחד עם פצועים פלסטינים נוספים.
  • גיוסו לפעילות צבאית : בחודש מאי 2001 פנה אליו אבו מחמד מנצור שהציג את עצמו כאיש " משמרות המהפכה " , וביקשו לסייע לו בהברחת נשק לגדה המערבית. אבו מחמד הציע כי יבצעו את ההברחה במסווה עסקי . בהמשך שהותו של קטש באיראן נפגש עם איש " משמרות המהפכה " אבו מהדי (נג'פי) אשר הסביר לו כי " משמרות המהפכה " הנן גוף אשר כל מאמציו מושקעים בשמירה על המהפכה האיראנית .
  • "אבו מהדי" קבל בפני קטש כי תושבי הגדה המערבית אינם פועלים מספיק ולא עושים די בנושא האנתפאצ'ה. הוא הוסיף כי הוא רוצה לסייע לעם הפלסטיני במלחמתו וכי להגשמת מטרה זו הוא זקוק לסיוע אנשי הגדה המערבית. בפגישה נוספת שנערכה בין השניים מסר "אבו מהדי" לקטש כי הם מעונינים להקים בסיס לגיוס חוליות צבאיות רבות אשר תפעלנה מתוך הגדה וכי הוא יסייע לקטש במימון רכישת אמצעי לחימה והחדרתם לגדה .
  • "אבו מהדי" הוסיף וציין כי מעוניין בסיוע של קטש בנושא העברת פצועים נוספים לטיפול באיראן ובפתיחת סניף של ה" וועדה העממית האיראנית" ברמאללה , אשר יהווה כיסוי לפעילות הביטחונית. מתוך הפצועים אשר יגיעו לאיראן הוא מבקש לגייס נוספים לפעילות, בעיקר מי שלומדים או מבינים בתחומי החשמל והכימיה אותם אנשים יאומנו בנשק אך בכיסוי כדי שלא יחשפו . קטש עדכן את "אבו מהדי" כיי הוא מסגר בהכשרתו, והלה שאלו אם יש באפשרותו להפעיל מחרטות לייצור נשק . כמו כן הציע לגייס לפעילות חרטים, נפחים ומסגרים אשר יוכשרו באיראן וב"שטחים" לייצור אמצעי לחימה . "אבו מהדי" הדגשי כי ברצונו שקטש יבסס קשרים עם פעילי פת"ח בגדה בכדי שהללו ישתמשו בעתיד בנשק שיוצר. בתום הפגישההעניק "אבו מהדי" לקטש סכום של 1000$ .
  • קטש ציין כי "אבו מחמד" מנצור ביקש ממנו לתכנן הקמת אתר אינטרנט לשרות הפצועים, כך שכל פצוע שירצה לקבל טיפול יעשה זאת באמצעות כניסה לאתר אשר ינוהל על ידי הסניף שיוקם ברמאללה .
  • קטש ציין, כמו כן, כי הונחה על ידי "אבו מחמד" לכתוב אגרת תודה בשם הפצועים לרפובליקה האיראנית וכן אגרת תודה אישית למנהיג ה"חזבאללה", חסן נצראללה. האגרות יועברו לפרסום בטלביזיית "אל-מנאר" של החזבאללה . כמו כן הציע כי קטש יקבל מראש את שמות האנשים שצפויים לצאת לאיראן, יעביר להם שיעורי נשק בסיסיים בשטח בכדי שהללו יגיעו לאימון הצבאי עם מושג בסיסי בהפעלת נשק.
  • בראשית חודש יוני 2001 יצא קטש לאימון צבאי בבסיס טירונים באיראן , במהלכו עבר אימון תיאורטי ומעשי בשימוש ברובה מסוג M-16 . בנוסף, נמסרו לו הנחיות לגבי התנהגות בחקירה במקרה שייעצר על ידי כוחות הביטחון הישראליים ונאמר לו כי עליו לשים לב למעקבים אחריו.
  • קטש הדגיש במהלך חקירתו כי למעשה כל פעילי "הועדה העממית האיראנית לסיוע לאנתפאצ'ה" הם אנשים מסווים של "משמרות המהפכה".
  • פעילותו ב"שטחים" : לאחר שובו מאיראן החל קטש ביצירת קשר עם פצועים ולתווך בינם לבין "אבו סאג'ד" בכדי להוציאם לטיפול באיראן. בראשית יולי 2001, תיאם עם אבו סאג'ד הקמת סניף של הועדה ברמאללה בכדי להקל על התהליכים. הובטח לקטש שכר חודשי כנציג הועדה.
  • הקשר עם איראן נמשך גם כאשר קטש שהה ב"שטחים". בחודש אוגוסט 2001 התעדכן "אבו סאג'ד" אצל עודה בפרטים לגבי פיגוע שארע בעיר חיפה (הוא התעניין
  • מה היה מספר ההרוגים והפצועים). קטש סיפק לו את הפרטים וציין כי אין הרוגים פרט למחבל, וכי ישנם פצועים. "אבו סאג'ד" ציין בפני קטש כי הם אינם מעונינים שישלחו לאיראן פצועי אנתפאצ'ה שנפצעו קשה, שכן זהו טיפול ארוך ובזבזני. איראן רוצה לטפל בכמה שיותר פצועים, במחיר ובהשקעה הנמוכים ביותר. כמו כן האיראנים ביקשו פצועים באורח קל בכדי שיוכלו להפעילם צבאית .
  • "אבו סאג'ד" ביקש להעביר כספי פיצויים לפצועים באמצעות " אגודות הצדקה " השייכות לארגונים כגון ה"חמא"ס" .

 
1. בין המסמכים שנמצאו בביתו של מצעב אל-סבע בבית חנון, מחבל מה"ג'האד האסלאמי" אשר ניסה לבצע פיגוע באזור התעשייה "ארז", היו מספר פרסומים ובהם חוברת פרי עטו של השיח' עבדאללה שאמי, מבכירי הג'האד האסלאמי" ברצועה בשם " חזבאללה – ההתנגדות והניצחון". בפרסומים מוסברת הפילוסופיה שמאחורי מות הקדושים (ה"שהאדה") וה" חזבאללה" מוצג כמודל לחיקוי.
2. מחנה הפליטים בג'נין וארגון "הג'האד האסלאמי בפלסטין" ממשיכים "לייצר" עד היום פגועי התאבדות מג'נין שברקע קיימת "תרבות התאבדות" המעודדת פיגועים אלה. לאחרונה נקראה כיכר מרכזית במחנה על שם אל-נעמאני, העיראקי שביצע את פעולת ההתאבדות הראשונה נגד ארה"ב בעיראק.

לראש העמוד     לתוכן העניינים
 

פרק ד': הסיוע האיראני ל"חזבאללה"

אפיונים כלליים

"אנו רואים במשטר האיראני חלוץ וגרעין חדש למדינת האסלאם המרכזית בעולם. אנו נענים להוראות הנהגה חכמה וצודקת אחת, המיוצגת על-ידי 'ולי פקיה', ומגולמת בח'מיני … כל הפוגע במוסלמים פוגע למעשה בגוף אומתנו ולפיכך נפעל לעמוד מול איום זה מתוך צו לגיטימי ומתוך תפיסה פוליטית כוללת שעליה מחליט המנהיג – ולאית אל-פקיה"1 .

( מתוך המצע האידיאולוגי של "חזבאללה", פברואר 1985)
התשתית המבצעית של ארגון "חזבאללה" נבנתה, רובה ככולה, החל מ-1982, באמצעות סיוע איראני נרחב. סיוע זה, כולל מימון כספי, העברה נרחבת של אמצעי לחימה ( רובם דרך דמשק) ואימון פעילי הארגון. זאת, לצד סיוע סורי – מדיני וצבאי- שהורחב באופן משמעותי מאז עלה הנשיא בשאר לשלטון.
מנקודת ראותה של איראן מהווה, ה" חזבאללה" את חוד החנית בשימוש ב"בנשק הטרור" ככלל ובהפנייתו נגד יעדים ישראלים בפרט. איראן גם רואה ב"חזבאללה" מקור עיקרי להשראה ומנהיגות בהקשר המאבק הפלסטיני המזוין בישראל, ובהקשר הרחב יותר מכשיר חשוב למאבק האסלאמי נגד ישראל. עדות לכך ניתן למצוא בהצהרתו של המנהיג ח'אמנאי לאחר פגישותיו עם בכירי "חזבאללה" (בכינוס בינלאומי לתמיכה באנתפאצ'ה הפלסטינית – טהראן, אפריל 2001), בה קרא ל"חזבאללה" למקד את פעילותו בתמיכה במאבק הפלסטיני. איראן גם וידאה כי הודעת הסיכום של הכינוס תכלול קריאה "לכל אלה אשר נטלו חלק בשחרור דרום לבנון לשרת את ההתנגדות הפלסטינית".
איראן רואה בהתבססות ה"חזבאללה" בלבנון את ההצלחה הגדולה (היחידה עד כה) של "יצוא המהפיכה" האסלאמית. גם לאחר נסיגת ישראל מלבנון ממשיכה איראן לראות בלבנון את החזית הקדמית שלה נגד ישראל, ואת ה"חזבאללה" כגורם מפתח בהובלת המאבק. מתוך תפיסה זו, התמידה איראן, במיוחד בשנתיים האחרונות, בחיזוק יכולותיו הצבאיות של ה"חזבאללה" כולל באספקת רקטות קרקע-קרקע בהיקף ובכמות שאין לשום ארגון טרור אחר בעולם. איראן מביעה תמיכה עקבית בהמשך פעילות הטרור של "חזבאללה" לאורך הגבול הישראלי לבנוני וקוראת ל"שחרור" אדמות לבנוניות נוספות, אשר לטענתה כבושות בידי ישראל (טענה העומדת בניגוד מוחלט לאישור מועצת הביטחון של האו"ם צה"ל כי נסוג מכל שטח לבנון ומילא את חלקו בהחלטת המועצה 425).

"כח קדס" ("כח ירושלים") של "משמרות המהפיכה " האיראניים הפרוס בלבנון, הינו הגוף האיראני המוביל את פעילות איראן באזור ואת הסיוע שלה ל"חזבאללה". הכוח עוסק בהכוונה ובהענקת סיוע צבאי לפעולות טרור נגד ישראל במיוחד של ה"חזבאללה" ושל הארגונים הפלסטינים החילוניים והאסלאמיים. הסיוע כולל הקצאה כספית גבוהה וסיוע צבאי מגוון עד לרמה הטקטית. הסיוע הצבאי האיראני ל"חזבאללה" בא לידי ביטוי באופנים הבאים:

  • איראן מעבירה לפעילי "חזבאללה" אימונים והדרכה במגוון נושאים צבאיים ומבצעיים.

  • איראן מעבירה סיוע צבאי בדרך האוויר באמצעות " כוח קדס" לזירה הלבנונית. סיוע זה עובר דרך שדה התעופה הבינלאומי בדמשק ומהווה את הארסנל הכמעט הבלעדי, המשמש את הארגון לביצוע פיגועים נגד ישראל. האיראנים, המודעים לכך, שוקדים על שימור רציפות הסיוע, בהסכמה סורית, ובכך הם בונים בהתמדה את יכולותיו הצבאיות המבצעיות של הארגון. במהלך השנים הועברו לארגון, לרוב באמצעות טיסות הסיוע, כמויות גדולות של אמצעי לחימה איכותיים, ובכלל זה: טילי נ"ט משופרים, קטיושות, תותחים וטילי נ"מ בקטרים מגוונים, טילי כתף מסוג SA-7 ו- SA-14 , ציוד ואמצעי לחימה ללוחמה ימית זעירה, גלשונים ממונעים , ואף מערכות אמצעי לחימה מתקדמות, כגון רקטות קרקע-קרקע ארוכות טווח מסוג "פג'ר- 3" (לטווח של 43 ק"מ) ו-"פג'ר- 5" (לטווח של 75 ק"מ). דומה, שאין בנמצא ברחבי העולם ארגון טרור הנהנה מאספקה שוטפת כה מאסיבית וכה מסודרת של אמצעי לחימה איכותיים .

 

  • "כח קדס" נוטל חלק משמעותי בקביעת תוכניותיו המבצעיות של ה"חזבאללה" לתרחישי הסלמה עם ישראל, למימושם בשטח ולקביעת מדרגות התגובה של "חזבאללה" במהלכם. המשמעות היא שהאיראנים מהווים גורם מפתח באכוונתו המבצעית –טרוריסטית של הארגון ובידם יכולת להביא להידרדרות אזורית כאשר ירצו בכך.

 

  • מימון בניית הכוח הצבאי-טרוריסטי: הסיוע הכספי האיראני מאפשר ל"חזבאללה" לתרגם בפועל את תוכניותיו להתעצמות צבאית ופריסה מבצעית. יצוין כי לאחר יציאת צה"ל מדרום לבנון (מאי 2000) הוגבר הסיוע הכספי האיראני לארגון, הן כחלק מתוכניותיו לשיפור היערכותו הצבאית מול ישראל , והן לשם הגברת יכולת הסיוע שלו לפעילות הפלסטינית האלימה ולחיזוק השפעתו כ"שליט הדרום".

 

פירוט מאפייניו הטרוריסטים של ארגון ה"חזבאללה" והשימוש בו כ"קבלן טרור" בידי המשטר האיראני ראה לקט מידע מיוחד (חלקים א' ו-ב') שיצא על ידי מרכז המידע למודיעין וטרור במרס 2003.


הפיגוע בבניין AMIA כ- Case Study להבנת אופן השימוש האיראני ב"חזבאללה" כ"קבלן ביצוע" לפעולות טרור

פיצוץ שגרירות ארה"ב בביירות (1983)
לפני
אחרי


פיצוץ בנין AMIA ׁ (1994)


thegully.com
לפני
אחרי

אפיונים כלליים

ב-18 יולי 1994 בוצע פיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס-איירס ( AMIA ). בפיגוע נהרגו 86 אנשים וכ-250 נפצעו. בנין AMIA נהרס לחלוטין ונגרם נזק סביבתי כבד לבניינים שכנים.

הפיגוע בוצע באמצעות מכונית תופת, בה נהג מחבל מתאבד. במכונית התופת הוטמנו מאות ק"ג של חומר נפץ. מתווה דומה של פיגוע ננקט גם בפיגוע נגד שגרירות ישראל בבואנוס-איירס (17 מרס 1992 ), בו נהרגו כ-30 איש, ונפצעו למעלה מ-220 .
תוצאות הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה (1992)

 

לאחרונה השלים שירות המודיעין של ארגנטינה (ה- SIDE ) דו"ח מקיף על הפיגוע בבניין .AMIA עיקרי ממצאי הדו"ח: " ממשלת איראן היא שיזמה את הפיגוע. ביצוע הפיגוע הופקד בידי שר המודיעין האיראני, באותה עת, עלי פלאחיאן. גורמי המודיעין האיראניים הטילו על ארגון ה" חזבאללה" לבצע את הפיגוע. את הפיגוע ביצע מנגנון פעולות הטרור שבראשות עמאד מע'ניה שהינו ראש המנגנון הצבאי של ה"חזבאללה", האיש "מספר 2 " בצמרת הארגון. סוריה הייתה, למצער, מודעת למתרחש.
על פי הדו"ח הסתייעו גורמי ה"חזבאללה" לביצוע הפיגוע ברשת עניפה של סייענים בתוך ארגנטינה. הריכוזים העיקריים של סייענים אלה נמצאו באזור " משולש הגבולות" ארגנטינה-ברזיל-פרגוואי וכן ברובע פלורסטה שבבואנוס-איירס עצמה. רשתות סייענים מקומיות אלו הוקמו וטופחו בידי שגרירות איראן בבואנוס-איירס והועמדו לרשות ה"חזבאללה" לשם ביצוע הפיגוע.

ממצאי דו"ח ה- SIDE תואמים לחלוטין את תמונת המידע שבידי ישראל אודות הפיגוע בבניין AMIA . להלן ניתוח הפיגוע, האחראים לו ודרך השתלשלותו על פי המידע המצוי ברשות קהילת המודיעין הישראלית .

תוצאות הפיגוע בבניין AMIA : נזק כבד לבניין הקהילה היהודית ולבניינים שכנים

 

דרג מקבלי ההחלטה : הצמרת האיראנית

ההחלטה העקרונית על ביצוע פיגוע נוסף בארגנטינה נתקבלה באוגוסט 1993, כשנה לפני הפיגוע. ההחלטה התקבלה בישיבה של " המועצה העליונה לביטחון לאומי" של איראן. בישיבה השתתפו מנהיג איראן ח'מאנאי; נשיא איראן, דאז, רפסנג'אני; שר החוץ דאז, וליאתי; האחראי לענייני מודיעין וביטחון בלשכת מנהיג איראן, מחמד חיג'אזי; ושר המודיעין , דאז, עלי פלאחיאן.
להערכתנו, ההחלטה הושפעה ממכלול גורמים ובהם: הצלחת הפיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס-איירס (מרס 1992 ); הידרדרות היחסים בין ארגנטינה לאיראן באותה עת ו מהאפשרויות המבצעיות שעמדו לרשות איראן וה"חזבאללה" בארגנטינה. ההחלטה הועברה לפלאחיאן בדרך של חוות דעת דתית, "פתווה", מטעם המנהיג ח'מאנאי.
מטבע הדברים, מלאכת ביצוע הפגוע והכנת " תיק המטרה" על בניין AMIA הופקדה בידי שר המודיעין האיראני באותה עת עלי פלאחיאן. פלאחיאן קבע ש" מנגנון פיגועי חו"ל" של ה" חזבאללה" שבראשות עמאד מע'ניה, הוא שיבצע את הפיגוע בפועל, כ" קבלן" בשירות האיראנים, כפי שביצע את הפיגוע בשגרירות איראן בבואנוס-איירס.
מועד הפיגוע בפועל נקבע על בסיס הערכת מצב, לאור התפתחויות . נראה כי העילה העיקרית להוצאת הפיגוע בבניין AMIA מן הכוח אל הפועל הייתה רצונה של איראן לנקום בארגנטינה על צינון יחסי שתי המדינות והסתלקות ארגנטינה מהסכמי שיתוף פעולה עם איראן. אפשר גם שבראיית איראן, ישראל וגורמים יהודיים בארגנטינה , הם שעמדו מאחורי המגמה השלילית, בעיני איראן, שהתפתחה באותה עת ביחסי ארגנטינה-איראן. לכך נוספו חטיפתו של מצטפא דיראני מלבנון לישראל (21 מאי 1994 ) ותקיפת מחנה אימונים של ה"חזבאללה" בעין דרדרה שבמזרח לבנון (2 יוני 1994 ) שנתפס כפגיעה באינטרסים איראניים.


"קבלן הביצוע" :ארגון ה"חזבאללה"

על רקע המדיניות המסורתית להרחיק עדות מאיראן ולטשטש את מעורבותה בטרור, בחרה איראן לבצע את הפיגוע באמצעות " קבלן ביצוע" לבנוני בעל תשתית חובקת עולם ויכולות מבצעיות מוכחות: ארגון ה"חזבאללה".
לארגון ה"חזבאללה" היו (ועודם) יתרונות בלתי מבוטלים בבואו לפעול בזירה הארגנטינאית: הוא נעזר ברשת מסועפת של סייענים, בני הפזורה הלבנונית המתגוררת בארגנטינה. בקרב הקהילה הלבנונית בארגנטינה הסתייע הארגון במיוחד בבני הקהילה היושבים ב" משולש הגבולות" ארגנטינה–ברזיל-פרגוואי וכן באלה המרוכזים ברובע פלורסטה שבבואנוס-איירס. קבוצה מצומצמת וממודרת מקרב פזורה זו סייעה בפועל לקידום ההיבטים הלוגיסטיים של הפיגוע.
בהקשר זה יודגש, כי בשנים האחרונות נחשפו מספר רשתות דומות של מנגנון פיגועי חו"ל של ה"חזבאללה" שפעלו בזירות שונות בעולם, ובהן דרום מזרח אסיה והמזרח התיכון. מודוס אופרנדי זה מתברר לפיכך כשיטת פעולה מועדפת על "חזבאללה", המשיך לעשות בו שימוש גם כיום. עוד יודגש כי דרך פעולה זו מזכירה במידה רבה את אופן הפעולה של רשתות המקומיות של ארגון "אל-קאעדה" שפעילותן זכתה לחשיפה רבה, מאז פיגוע ה-11 ספטמבר 2001 .
רשת הסייענים של ה"חזבאללה" בארגנטינה, נבנתה וטופחה בשקידה על ידי שגרירות איראן בארגנטינה, עוד משנות השמונים. במקור נועדה פעילות זו להרחיב את מעגל התומכים בעקרונות מהפכה האסלאמית, בכל קהילה מוסלמית, באשר היא, בדגש על הקהילות השיעיות בעולם. בפועל, ולכך עדויות למכביר ממדינות רבות בעולם, נוצלו רשתות סייענים אלה גם לכינון תאי טרור רדומים, שיוכלו לסייע , על פי הצורך, לביצוע פיגועים, כגון הפיגועים בארגנטינה.


תשתית ה"חזבאללה" ב"משולש הגבולות" ובמדינות נוספות באמריקה הלטינית
ב-24 ביוני 2002 נעצר בברזיל אזרח לבנוני בשם אסעד ברכאת בחשד כי גייס והעביר כספים לקבוצות טרור במזרח התיכון. אחת ההאשמות של שלטונות ברזיל נגדו היא גיוס כספים לארגון ה" חזבאללה" והקמת "חברות קש" לטובת פעילות " אל-קאעדה" באמריקה הלטינית. מעצרו התאפשר בעקבות חקירה מאומצת שהחלה לאחר פיגוע ה-11 ספטמבר 2001 בארה"ב ולהנחת העבודה של ארגוני מודיעין רבים כי ב "משולש הגבולות" ( TRI - BORDER AREA ) מרוכזת עיקר התשתית הפיננסית למימון טרור הקשורה לארגונים הנתמכים על ידי איראן . ארגון ה"חזבאללה" אכן פועל בשנים האחרונות בעיקר באזור "משולש הגבולות" באזור הערים סיודאד דל אסטה ( CIUDAD DEL ESTE ) בפרגוואי ו- FOZ DO IGUACU בברזיל .
יצוין כי באזור "משולש הגבולות" מתגוררת קהילה לבנונית גדולה, חלקה שוהה באזור באופן לא חוקי, תוך ניצול חוסר שליטת השלטונות המקומיים וגבולות פרוצים יחסית, המאפשרים לעבור בקלות ממדינה למדינה. מדובר בקהילה מבוססת ועשירה, העוסקת במסחר אך גם בפעילות פלילית (הברחות נשק וסמים זיוף ועוד). חלק מבני הקהילה תומכים בארגון השיעי לבנוני "אמ"ל" שבחסות סורית וחלקם ב"חזבאללה" שבחסות איראן. פעילי ה"חזבאללה" באזור נוהגים להיפגש ולתאם פעילותם במסגדים במרכזי דת ובבתים פרטיים. בשנים האחרונות ניתן לזהות תהליך של אסלאמיזציה בקרב הקהילה השיעית באמריקה הלטינית, מציאות המקלה על התבססות "חזבאללה" באזור.
"חזבאללה" מעוניין להרחיב פעילותו גם לצפון אמריקה הלטינית. לצורך כך החל הארגון לבנות תשתיות סמוך לגבולות במספר נקודות" בעיר DARIEN בפנמה , סמוך לגבול עם קולומביה, וב- LAGO AGRIO , עיירה קטנה בצפון אקוודור, קרוב לגבול עם קולומביה. כמו כן, הגביר הארגון פעילותו בקובה, במסגרת המאמץ להפוך את קובה כציר מרכזי בפעילותו בגזרת מכסיקו-צ'ילה-בוליביה.
במהלך 2002 יצאו מספר פעילים בכירים של ה"חזבאללה" מלבנון לביקורים במדינות אמריקה הלטינית במטרה להדק את הקשר עם הקהילות הלבנוניות שם, לגייס כספים ולפעול לגיוס פעילים לטובת הארגון. נציגים אלה של "חזבאללה" עמדו בקשר הדוק עם שגרירויות איראן בברזיליה ובבואנוס-איירס.


סיוע הרשויות האיראניות לפיגוע

כל הרשויות הרלוונטיות במשטר האיראני סייעו לפיגוע ב- AMIA . משרד החוץ האיראני סיפק את הכיסוי הדיפלומטי, ואת הנציגויות הרשמיות לטובת הפעילות , ושימש למעשה כזרוע של משרד המודיעין האיראני. ספציפית, לקראת מועד הפיגוע בבניין AMIA אובחנה, בין השאר, עליה חדה בתכיפות ביקורי הבלדרים הדיפלומטים האיראנים בארגנטינה, תופעה היכולה להעלות חשד, שהעבירו ציוד לצורך הפיגוע, או שהגדרתם כבלדרים דיפלומטים הייתה אך כיסוי לפעילותם האמיתית, כסוכנים של משרד המודיעין האיראני (חלקם למשל שהו בארגנטינה פרקי זמן ארוכים בהרבה, מהמקובל לגבי בלדרים דיפלומטיים). לחילופין, אפשר שפעילות זו נועדה להסוות את הפעילות המבצעית הספציפית של הכנת הפיגוע, שהתנהלה על ידי ה"חזבאללה" מאחורי הקלעים כל אותה עת.
" משרד האכוונה האסלאמית" של איראן פועל לטיפוח הקשר עם קהילות מסלמיות בחו"ל. פורמלית, מתמקדת פעילותו בתחומי ההסברה, החינוך והתרבות, אך בפועל, הוא שימש הן כיסוי לפעילות משרד המודיעין האיראני, והן קידם בעצמו הקמת תשתית לפיגועים. במקרה הארגנטיני , פעילותו בולטת במיוחד שכן הציר המרכזי בהכנת התשתית המקומית לפיגועים, הייתה פעילותו של מחסן רבאני, נציג משרד זה בבואנוס-איירס .

מחסן רבאני : נציג "משרד האכוונה האסלאמית" בארגנטינה וציר מרכזי בהכנת התשתית המקומית לפיגועים

אחמד ריזא עסע'רי: שירת בשגרירות איראן בארגנטינה כמזכיר שלישי. למעשה המדובר במחסן רנדג'באראן ראש שלוחת המודיעין האיראנית בארגנטינה שהיה מעורב בפיגוע AMIA . שמו הופיע ברשימת הדיפלומטים האיראנים שהואשמו על ידי ארגנטינה במעורבות בפיגוע (רויטר 9.8.94; סי"צ 10.8.94 )

" משמרות המהפכה" באיראן פועלים, במיוחד מאז ראשית שנות התשעים במקביל למשרד המודיעין האיראני לקידום תשתיות טרור ופיגועים בחו"ל, על פי האינטרסים של המשטר. בהקשר לפיגוע בבניין AMIA עיקר חשיבותם בתמיכה הנרחבת שהם מעניקים ל" חזבאללה" בתחומי האימון וההדרכה, הסיוע הכלכלי והסיוע התשתיתי-לוגיסטי.
משרד המודיעין האיראני , כאמור, הוא שהופקד על מימוש הפיגועים באמצעות ה" חזבאללה". מהיכרות עם מאפייני פעילותו, ניתן להסיק שגיבש את תמונת המודיעין לפיגוע; ביצע את הבקרה המבצעית הנדרשת, על קידום מתווה הפיגוע; סייע לרכישת חומר הנפץ לפיגוע, ואולי אף החדרתו לארגנטינה והעברתו למבצעיו. כאמור הפעיל המשרד את שלוחות שאר גורמי הממסד האיראני בארגנטינה לצרכיו, לרבות ביצוע הפיגוע.


קווי דמיון בין הפיגוע ב- AMIA לבין "פרשת מיקונוס"

ראוי זכור כי בעקבות חקירת רשויות המשפט בגרמניה את ההתנקשות בחיי ארבעה מנהיגים של האופוזיציה הכורדית למשטר בטהראן (1992, "פרשת מיקונוס") קבע בית המשפט הגרמני, לאחר חקירה ומשפט, שהסתיימו בשנת 1997 , באופן חד משמעי, שמעשה טרור זה ניזום ובוצע באופן המזכיר, במידה רבה, את הפיגוע בבניין AMIA . גם ב" פרשת מיקונוס" ההחלטה על הפיגוע נתקבלה בדרגים הבכירים ביותר באיראן והוצאה אל הפועל על ידי משרד המודיעין האיראני.


שלבים בתהליך הכנת הפיגוע
עם קבלת ההחלטה על הכנת הפיגוע, באוגוסט 1993 , נדרכו כל הגורמים המעורבים באיראן וב"חזבאללה" לקדם את הפעולה: הואץ האיסוף המודיעיני על היעד; נבחנו ההיבטים המבצעיים השונים שלו; הוכנה תוכנית פעולה מדינית לניצול הפיגוע ולשיכוך נזקים אפשריים; הוחל בהיערכות הלוגיסטית לקראתו.
דוגמא מובהקת לכך: כבר בשלהי 1993 ברר מחסן רבאני, שהמשיך באותה עת לשרת בארגנטינה, מספר פעמים, את אפשרויות הרכישה של רכב מסחרי מסוג רנו-טראפיק, שאכן שימש, מאוחר יותר, לביצוע הפיגוע. באותה תקופה גם יצא רבאני, מספר פעמים, מארגנטינה לאיראן, עד ששב אליה במרס 1994, ונשאר בה עד הפיגוע.
דומה כי בקיץ 1994 כבר הבשילו ההכנות המבצעיות לרמה מתקדמת. בעקבות הערכת מצב נוספת של איראן וה"חזבאללה" הוחלט ככל הנראה, לממש את הפיגוע, ולאחר תקופת הכנות סופית, בת כחודש וחצי – הוא אכן הוצא אל הפועל. במהלך מאי-יוני יצאו מנהיגי ה"חזבאללה" בשורת הצהרות אודות "ידו הארוכה" של הארגון ברחבי העולם שבדיעבד ניתן לראותם כ"הכשרת קרקע" הסברתית לקראת הפיגוע.
במהלך יוני 1994 ובימים של ערב הפיגוע, באמצע יולי, ניתן היה להבחין (לאחר מעשה), במספר " סימנים מעידים" לשינוי שגרה, בקרב הגורמים המעורבים בהכנתו. כך לדוגמא, ראש שלוחת המודיעין האיראני בבואנוס-איירס עזב את ארגנטינה, בחיפזון ובמפתיע, עשרה ימים טרם הפיגוע. גם שגריר איראן בארגנטינה, כמו גם שגרירי איראן בצ'ילה ובאורוגוואי, נעדרו ממקומות שירותם במועד הפיגוע.


ביצוע הפיגוע
מספר ימים טרם הפיגוע נכנס לארגנטינה המחבל המתאבד, חבר "חזבאללה" בלבנון בשם אבראהים חסן ברו. הוא הגיע למדינה דרך "משולש הגבולות" בלוויית אחד מסייעני ה"חזבאללה" באזור. נראה כי, באותם ימים ממש הושלמה הכנת רכב התופת, במקום כלשהו בבואנוס-איירס. ידוע כי הרכב הוחנה בחניון ציבורי, לא רחוק מבניין AMIA , כשלושה ימים טרם הפיגוע. בימים שטרם הפיגוע נרשמה גם כמות רבה מאד של שיחות טלפון בין גורמים איראניים, וגורמי וסייעני "חזבאללה" בארגנטינה, לבין לבנון ואיראן.
ב-18 יולי 1994, שעות ספורות טרם הפיגוע, התקשר המחבל המתאבד אל משפחתו בלבנון, ומסר להם כי " הוא הולך להתאחד עם אחיו" ( האח נהרג בפיגוע מכונית תופת נגד כוחות צה"ל בלבנון באוגוסט 1989) באותו יום, בשעה 09:53 בבוקר נהג ברו את מכונית הרנו-טרפיק, העמוסה במאות ק"ג של חומר נפץ, את תוך הכניסה לבניין AMIA ופוצץ אותה.


טשטוש העקבות
ב-9 ספטמבר 1994 הודיעה ה"חזבאללה" (ב"רדיו נור" הלבנוני שבשליטתו) על מות אחד מאנשיו בפעולה בדרום לבנון. שם ההרוג אבראהים חסין ברו. בדרך זו בחר הארגון, באיחור של חודשיים, להודיע על מותו , לכאורה ללא כל קשר לפיגוע בבניין AMIA .
ארגון ה"חזבאללה" מנסה להצטייר כמי שפועל רק בזירת לבנון ומבקש להימנע מלהיות מזוהה כארגון טרור, בוודאי לא כזה הפועל בזירה הבינלאומית. לפיכך, נמנע מליטול אחריות על הפיגוע בבאונוס-איירס, ובחר בדרך זו, בעיכוב רב, ותוך "פיברוק" הנסיבות, כדי לציין את מות המחבל המפגע בפיגוע AMIA .

פינוי הריסות בניין AMIA

שרידי מכונית התופת לאחר הפיגוע בבנין AMIA
 
1. ולאית אל-פקיה - "שלטון חכם ההלכה" - התפיסה השיעית המהפכנית מבית מדרשו של ח'מיני המצדדת במעורבות אנשי הדת בפוליטיקה ובנתינת סמכויות השלטון בידי פוסק ההלכה הבכיר ביותר .

לראש העמוד     לתוכן העניינים
 
 
 

פרק ה': קשריה של איראן עם ארגון "אל-קאעדה":אומנות ה"משחק הכפול"

מדיניותה של איראן בכל הנוגע לתמיכה בטרור ובארגוני הטרור למיניהם מתאפיינת ב"משחק כפול". בפומבי היא טוענת שאין לה קשר לפיגועי טרור ורצח המוני; מתחת לפני השטח היא מגישה סיוע מאסיבי לארגוני טרור תוך מאמץ מרבי לטשטש את מעורבותה ואת "טביעת האצבע" שלה.

מדיניותה של איראן כלפי ארגון " אל-קאעדה " משתלבת היטב ב"משחק כפול" זה:

  • מצד אחד, איראן הרשמית יוצאת בפומבי , בעיקר באמצעות משרד החוץ והנשיא ח'אתמי – "הפנים המחייכות" של המשטר – נגד הטרור של " אל-קאעדה " (אם כי לאחרונה שיבח בכיר שמרני את הפיגועים נגד מטרות ישראליות בקניה). כמו כן יש לה חשבון דמים עם הטאליבן , בעלי הברית ונותני החסות של " אל-קאעדה ". מדי פעם היא אף עוצרת ו/או מגרשת משטחה פעילים של הארגון שמצאו מקלט באיראן. ברוב המקרים נמנעים האיראנים מהסגרת הפעילים לארצות מוצאם, ולעיתים הם מורשים לבחור את היעד אליו יגורשו.
  • במקביל , איראן מעניקה מקלט, חסות וסיוע לאנשי "אלקאעדה" בשטחה. במסגרת זאת :
    • באיראן שוהים מאות אחדות של פעילי "אל-קאעדה" ובתוכם פעילים בכירים עליהם נמנים סיף אל-עאדל (ממוצא מצרי), אבו ח'ף (מאוריטני) ואבו מצעב אל-זרקאוי (ירדני) שביקר בה מספר פעמים. אחד מבניו של אסאמה בן לאדן ( סעד ) נמצא גם הוא באיראן.
    • פעילי "אל-קאעדה" שבאיראן עוסקים בהכנת פיגועים נגד יעדים מערביים/יהודיים מחוץ לאיראן: כך למשל נמסר לאחרונה על כוות פיגוע של הארגון בתורכיה המאוכוונת מאיראן.
    • איראן סייעה לאנשי " אנצאר אל-אסלאם ", ארגון אסלאמי רדיקלי המקורב ל"אל-קאעדה" הארגון פעל עד לאחרונה בחבל הכורדי של עיראק, על גבול איראן ובסיסיו הותקפו על ידי האמריקאים במסגרת המערכה על עיראק. כתוצאה מכך נראה כי לפחות מקצת מאנשיו נמלטו לאיראן.
  • להערכתנו, התמיכה באל-קאעדה מצד "משמרות המהפכה", הגוף הביטחוני החשוב ביותר במדינה, אינה אפשרית ללא אישורו של מנהיג איראן ח'אמנאי . גם אם יש גורמים במשטר האיראני, דוגמת משרד החוץ והנשיא, שמתנגדים לתמיכה באל-קאעדה בשל הנזק שהיא גורמת לאיראן בזירה הבינלאומית, אין בכוחם למנוע אותה, ולהבנתנו לחלקה הם אינם מודעים .
  • הסיוע האיראני לפעילי "אל-קאעדה", ו"העלמת עין" מפעילותם באיראן, נובעים להערכתנו, משילוב של כמה מניעים: מניע אידיאולוגי – תחושת "אחדות המטרה" האסלאמית כנגד היריבים המשותפים: ארה"ב, ישראל, והמערב ככלל, וזאת על אף פערי אמונות והשקפות בין האסלאם הקיצוני הסוני והשיעי; מניע תועלתני – שימוש באנשי "אל-קאעדה" כ"קלפי מיקוח": מצד אחד להסגרה (בעיקר מול מדינות המפרץ), ומצד שני כפוטנציאל הפעלתי לעת מצוקה לפעילות אלימה נגד ארה"ב ובנות בריתה באזור (בעיקר אם המערכה נגד הטרור תופנה נגד איראן).
  • במדיניות זו של "משחק כפול" ו"הליכה על הסף" יש סיכון מסוים עבור איראן החברה ב"ציר הרשע" והנמצאת ממילא על "הכוונת האמריקאית". אולם, המשטר האיראני חש כי הסיכון עודנו מוגבל וזאת בשל התמקדות של ארה"ב, לפי שעה, במלחמה בעיראק.

 

לראש העמוד     לתוכן העניינים
   

פרק ו': איראן מדינה תומכת טרור וחברה ב"ציר הרשע" בראייה האמריקאית

   
השימוש המתמשך של איראן ב"נשק הטרור", והעובדה שפעולות הטרור בהנחיית איראן כוונו גם נגד יעדים של ארה"ב ובעלות בריתה, הציבו את איראן בקונפליקט חריף עם ארה"ב. החתירה האיראנית להצטייד בכלי נשק להשמדה המונית, כולל יכולת גרעינית, רק מחריפה קונפליקט זה.
האמריקאים כוללים את איראן ה"מועדון" שבע המדינות המוגדרות על ידי מחלקת המדינה האמריקאית כמדינות התומכות בטרור. ל"מועדון" זה משתייכות גם סוריה (בעלת בריתה האסטרטגית של איראן), עיראק, לוב, סודאן, צפון קוריאה וקובה. יתרה מזו, לאחר אירועי ה-11 בספטמבר 2001, הגדיר הנשיא בוש (ינואר 2002 ) את איראן כאחת משלוש חברות "ציר הרשע": עיראק, איראן וצפון קוריאה.

את הסיבות להכללת איראן ברשימת שבע המדינות תומכות הטרור ( State Sponsor of Terrorism ) מונה מחלקת המדינה האמריקאית (" Patterns of Global Terrorism 2001 ” )1

 

“ Iran : Iran remained the most active state sponsor of terrorism in 2001. Iran's Islamic Revolutionary Guard Corps (IRGC) and Ministry of Intelligence and Security (MOIS) continued to be involved in the planning and support of terrorist acts and supported a variety of groups that use terrorism to pursue their goals. Although some within Iran would like to end this support, hardliners who hold the reins of power continue to thwart any efforts to moderate these policies. Since the outbreak of the intifadah, support has intensified for Palestinian groups that use violence against Israel. During the past year, however, Iran appears to have reduced its involvement in other forms of terrorist activity. There is no evidence of Iranian sponsorship or foreknowledge of the September 11 attacks in the United States. President Khatami condemned the attacks and offered condolences to the American people.

During 2001, Iran sought a high-profile role in encouraging anti-Israeli activity by way of increasing its support for anti-Israeli terrorist groups. Supreme Leader Khamenei continued to refer to Israel as a "cancerous tumor" that must be removed. Matching this rhetoric with action, Iran continued to provide Lebanese Hizballah and the Palestinian rejectionist groups -- notably HAMAS, the Palestine Islamic Jihad, and the PFLP-GC -- with varying amounts of funding, safe haven, training, and weapons. It also encouraged Hizballah and the rejectionist Palestinian groups to coordinate their planning and to escalate their activities.

In addition, Iran provided limited support to terrorist groups in the Gulf, Africa , Turkey , and Central Asia. This support is at a considerably lower level than that provided to the groups opposed to Israel and has been decreasing in recent years. The Iranian Government took no direct action in 2001 to implement Ayatollah Khomeini's fatwa against Salman Rushdie, but the decree has not been revoked nor has the $2.8 million bounty for his death been withdrawn. Moreover, on the anniversary of the fatwa in February, some hard-line Iranians stressed again that the decree is irrevocable and should be carried out.

During Operation Enduring Freedom, Tehran informed the United States that, in the event U.S. warplanes went down inside Iran, Iranian forces would assist downed aircrews in accordance with international convention. Iran also worked with the United States and its allies at the Bonn Conference in late 2001 to help in the formation of the Afghan Interim Authority. Tehran pledged to close its borders with Afghanistan and Pakistan to prevent the infiltration of Taliban and al-Qaida escapees. There are, however, reports that Arab Afghans, including al-Qaida members, used Iran as a transit route to enter and leave from Afghanistan.”
 

1982 : הפיגוע במפקדת כוחות הנחתים של ארה"ב בביירות צילום אווירי של המפקדה לפני הפיגוע ולאחריו
 

1982 : הפיגוע בשגרירות ארה" ב בביירות מתוך הספר " אל-עמליאת אל-אסתשהאדיה" (פעולות ההתאבדות) שיצא לאור בביירות (נובמבר 1985 )

 
1. http:/usinfo.state.gov
 

לראש העמוד     לתוכן העניינים



נספחים

נספח א'

מעורבות איראן בפיגועים נגד יעדים ישראליים ויהודים בחו"ל
 

להלן פירוט פיגועים אשר בוצעו נגד יעדים ישראליים ויהודים בחו"ל באכוונה או במעורבות איראנית:

  • 4 פברואר 1990 – אוטובוס מטיילים ישראליים שעשה דרכו מאסמאעיליה לקהיר הותקף. בפיגוע נהרגו 9 ישראלים ו-19 נפצעו. מאחורי הפיגוע עמד אחד מפלגי ה" ג'האד האסלאמי הפלסטיני " (פלג מהנא) בידיעת וסיוע " משמרות המהפכה " בלבנון.
  • 14 פברואר 1991 - ירי טיל R.P.G לעבר דוד גולן, דיפלומט ישראלי באסטנבול. לא היו נפגעים. הפיגוע בוצע על ידי קבוצה של פעילים מקומיים שהופעלו על ידי האיראנים .
  • 7 מרס 1992 - פיצוץ מכוניתו של אהוד סדן, קצין ביטחון בשגרירות ישראל באנקרה . אהוד סדן נהרג. נראה כי לפיגוע אחראים גורמים מקומיים שפעלו באכוונה איראנית . הפיגוע בא כנקמה על חיסולו של עבאס מוסוי, מזכ"ל "חזבאללה", על ידי ישראל.
  • 17 מרס 1992 - מכונית תופת נהוגה בידי נהג מתאבד התפוצצה בסמוך לבניין שגרירות ישראל בבואנוס-איירס וגרמה להריסתה . לפיגוע אחראי ארגון ה"חזבאללה" בעקבות החלטה איראנית ובסיוע איראני.
  • 28 ינואר 1993 - בוצע ניסיון התנקשות בג'ק קמחי מראשי הקהילה היהודית ומעשירי תורכיה , באמצעות ירי טיל לעבר מכוניתו. לניסיון הפגוע אחראית קבוצת פעילים מקומית באכוונה איראנית .
  • 18 יולי 1994 - הריסת בנין הקהילה היהודית בבואנוס-איירס (בנין AMIA ) , כתוצאה מפיצוץ מכונית תופת. בפיגוע נהרגו 86 אנשים ו-250 נפצעו. הפיגוע בוצע על ידי ה" חזבאללה" בעקבות החלטה איראנית ובסיוע איראני.
גם לאחר פיגוע ה-11 בספטמבר 2001 בארה"ב ממשיכה איראן בטיפוח ובהרחבת התשתית המבצעית שלה בחו"ל. כך למשל במהלך 2002 אותרה תשתית כזאת באוגנדה אשר התבססה על בוגרים זרים של מכללות דת באיראן. הללו הונחו לאסוף מל"מ על יעדים ישראליים ואמריקאיים בזירה.

איראן ממשיכה לבנות תשתית מבצעית בחו"ל ולאסוף מל"מ על יעדים ישראליים ויהודיים. להערכתנו ברשותה "תיקי מגירה" על יעדים ישראליים ויהודיים לשימוש ב"יום פקודה" . תשתית זו עלולה להיות מופעלת גם נגד יעדים אמריקאים, מערביים, ערביים וכל יעד אחר שייבחר על ידי המשטר האיראני .

   

עלי יונסי שר המודיעין האיראני , יורשו של עלי פלאחיאן .
( Middle East Intelligence Bulletin )

 
 

נספח ב'

תרגום מסמכי שלל פלסטינים העוסקים במעורבות האיראנית בטרור
[צילום המסמכים המקוריים נמצא בגוף העבודה]

 

מסמך מס' 1
[המסמך במקור ראה עמ' 29]

 

 

בשם אלוהים הרחמן והרחום
הרשות הלאומית הפלסטינית

 

הביטחון הכללי הפלסטיני
המודיעין הכללי
המנהל הכללי

מספר : 3/125 -ר
תאריך: 1.6.2000

 

כבוד האח הנשיא, המפקד העליון, ישמור אותו האל.

ברכות,

אנו מעבירים לכבודו את הידיעות המגיעות אלינו בעניין ישיבה שהתקיימה בין נציגי ה"חמא"ס", ה"ג'האד [האסלאמי]"והשגרירות האיראנית [ההדגשה במקור]. הידיעות מוסרות כי הישיבה התקיימה בשגרירות האיראנית בדמשק בתאריך ה-19 במאי 2000 . נכחו בה : השגריר האיראני חסין שיח' אל-אסלאם; השאם צאפי אל-דין [הערה: יו"ר המועצה המבצעת של ה" חזבאללה"]; הדוקטור רמצ'אן שלח [ המזכיר הכללי של ה"ג'האד האסלאמי" ]; מוסא אבו מרזוק [ הערה: סגן ראש הלשכה המדינית של "החמאס" ].

במהלך הפגישה השגריר האיראני דרש מהאישים שהוזכרו לעיל לבצע פעולות צבאיות בתוך פלסטין מבלי להודיע על אחריותם לפעולות הללו. זאת על מנת לגרום למדינת ישראל להאשים את הרשות הפלסטינית בביצוע הפעולות הללו.

ה"חמא"ס" ייחס את הפסקת המבצעים הצבאיים למעצר מחמד צ'יפ ומספר נוסף של פעיליה ע"י הרשות [הפלסטינית]. [ה"חמא"ס"] הבטיחה שהיא ותנועת "הג'האד [האסלאמי]" מתכוונים לבצע מבצעים צבאיים במהלך 10 הימים הקרובים.

בהמשך דנו (המשתתפים)במצב מחנות הפליטים בדרום לבנון ובאופן סילוק נוכחות קבוצת הנשיא ערפאת ממחנה הפליטים עין אל-חלווה.

[בכתב יד: אל-מג'אידה, אל-ג'באלי,
חאג' אסמאעיל, ג'בריל, טיראוי]

 

לידיעת כבודכם

המנהל הכללי של המודיעין הכללי
[חתימה]

 

תאריך בשולי המסמך שנשלח לערפאת
[תאריך משלוח הפקס] : 18.6.2000

 

מסמך מס' 2
[המסמך במקור ראה עמ' 40]

 

 

 

 

לכבוד הנשיא אבו-עמאר [יאסר ערפאת]
בברכת המולדת.

 

 
 

הנהגת ה"חמא"ס" בדמשק נפגשה עם ההנהגה האיראנית (ח'אתמי) [סוגריים במקור] במהלך שהייתו בדמשק [של ח'אתמי]. [זאת] על מנת לקבל תמיכה ישירה מאיראן כפי שהיה עם ה"חזבאללה". הנהגת ה"חמא"ס" מודאגת מהתקופה שלאחר [מות] אסד, מהאפשרות שנפעיל לחצים על סוריה ולבנון במטרה להיפטר מהפלגים הפלסטיניים [הארגונים הפלסטינים שבחסות איראן וסוריה הנמצאים בדמשק].

הנהגת ה"חמא"ס"פונה אל התשתית הפלסטינית [בשטחים] בתחומים שונים: בתי ספר, אוניברסיטאות, מסחר,שרותים ציבוריים [שונים] לנשים ולדור העולה של הנוער על מנת לגייסו . כך גם עם גני ילדים[זאת] על מנת להכין דור שלם של תומכים [ב"חמא"ס"] במועדנים ובמרכזים החברתיים.

הנהגת ה"חמא"ס" שוחחה [עם ההנהגה האיראנית] על כרוזים שהופצו בגדה וברצועה.מטרתם היתה הסתה [והפצה] של סיפורים הקשורים למצב הרשות [הפלסטינית],פעולותיה והבעיות העומדות מולה.

בשיחה [בין ה"חמא"ס" להנהגה האיראנית] עלה כי עימותים חמושים עתידים להתקיים ברחוב הפלסטיני תוך קריאה לאנשים להגן על זכויותיהם,כבודם ודתם. כמו כן דובר על כך שיש להגיע להכרעה במצב נגד הרשות ונגד תנועת הפת"ח (השתמשו במילות גידוף) [סוגריים במקור]. כמו כן נאמר כי על הרחוב הפלסטיני, על מגזריו השונים -המועצה המחוקקת, המועצה הלאומית והסוחרים- לצאת כנגד הרשות ומנהיגיה וכי מתקיימות פגישות בעמאן בין מנהיגיונציגי הפלגים היושבים בדמשק לבין אנשים אלה.

רשימת תפוצה בכתב ידו של ערפאת :
אל-מג'אידה [מפקד הבטכ"ל ברצועה]
[ע'אזי] אל-ג'באלי [מפכ"ל המשטרה]
אמין [אלהנדי, ראש המודיעין הכללי]
ג'בריל [רג'וב]
דחלאן [מחמד דחלאן]
רשימת תפוצה בכתב ידו של ע'אזי אל-ג'באלי :
ראש המנהלה ללוחמה בסמים
ראש מנהלת ביטחון המשטרה
[חתימה]


מסמך מס' 3
[ המסמך במקור ראה עמ' 30 ]

ארגון שחרור פלסטין
הרשות הלאומית הפלסטינית
לשכת הנשיא

הערה בראש הדף בכתב
ידו של ערפאת: חשוב/דחוף

לכבוד : האח הנשיא המפקד אבו-עמאר [יאסר ערפאת] ישמרהו האל.

בברכת המולדת.

מאת : האח עמיד [תא"ל] אבו אל-טיב, ראש הביטחון המיוחד .

 

הנדון: האסטרטגיה החדשה של "חזבאללה" והאופוזיציה הפלסטינית.

התוכן:

  • שרשרת של פגישות אינטנסיביות נערכה בין מנהיגי פלגי האופוזיציה הפלסטינית בסוריה ובלבנון בנוכחות נציגים של סוריה, איראן וה"חזבאללה" במטרה לגבש את אסטרטגיות הפעילות[שלהם] לתקופה הקרובה.
  • המשתתפים בפגישות: חמא"ס, ה"ג'האד האסלאמי"," [החזית העממית]- המפקדה הכללית", "אל-צאעקה", ה"פורשים" [פת"ח/ אבו-מוסא],המפלגה הקומוניסטית [הפלסטינית] [פלג] "ערבי עואד", "חזית המאבק העממי", "חזית השחרור [העממית]",קבוצת אבו-נצ'אל, "חזבאללה בפלסטין".
  • הוסכם להתחיל ולנקוט בצעדים בפועל על מנת להסלים את הפעילות הצבאית בתוך ירושלים באמצעות טקטיקות של מלחמת גרילה, פעולות התאבדות, מכוניות תופת, ירי, הטמנת מוקשים, תפיסת בני ערובה וחטיפת חיילים.
  • אורגנו המשאבים החומריים והלוגיסטיים על מנת להתחיל בביצוע פעולות בתוך ירושלים במהלך השבועות הקרובים.
  • הוסכם שאף גוף לא ייטול את האחריות לפעולות שתבוצענה בתקופה הקרובה, שהן תבוצענה כך שלא תפרנה את החוק בתוך שטחי הרשות [הפלסטינית], וכי יומצאו ארגונים וחוליות שיקחו על עצמם את האחריות לפעולות.

עזה: 11.9.2000

לעיונכם
מי ייתן ואללה ישמור עליכם
אל-מג'אידה
מנהלת העניינים המדיניים [ב"ביטחון המסכל"]
חתימה

רשימת תפוצה בכתב ידו של ערפאת :

חאג' אסמאעיל
ג'באלי
אמין
ג'בריל
דחלאן
מסמך מס' 4
[המסמך במקור ראה עמ' 36 ]

הרשות הלאומית הפלסטינית
מפקדת הביטחון המסכל
מחלקת בית לחם
לכבוד: האח עקיד (אל"מ) ג'בריל אל-רג'וב [ראש הבטחון המסכל בגדה], ישמרהו האל.
ברכת המולדת.

הנדון: מבוקשים מתנועת "חמא"ס"

על פי מידע ראשוני שהגיע לאחד מסוכנינו, ישנה חולית מבוקשים העומדת בקשר עם הנהגת ה"חמא"ס" בירדן על מנת לקבל הוראות לביצוע פעולות התאבדות.

[בידיעה] צויינו שלושה שמות מהמבוקשים [להלן שמות שניים מהם]:

1. עדנאן עלי ח'ליפה

2. עוצ' ח'אלד

הללו עברו קורס הכשרה בלבנון במחנה בשם יחפופה . [דרומית לבעל בכ שבבקעת הלבנון, אזור שבשליטת ה"חזבאללה"]. זאת בפיקוחו של מדריך מאיראן בשם אבו-ח'אלד . הם עברו קורס במשך שלושה חודשים בלבנון וחזרו לפלסטין .

המקור ציין כי הם התמקמו בעמדות סמוך להתנחלויות ישראליות, וליתר דיוק בסמוך להתנחלות באזור תקוע, ואדי אבו-עיאש. הללו מתכוננים לבצע פעולת התאבדות , והם עומדים בקשר [עם] דרג גבוה עם בהנהגת ה"חמא"ס", הזרוע הצבאית .

בעניין המפעל [במקור: אל-מצנע], המקור ציין כי מצוי [שם] מבוקש נוסף הזוכה לתמיכה ולפיקוח מהחוץ. נא הוראותיך. [המבוקש], המשמש כמתאם עם ההנהגה הצבאית [בחוץ], נקרא שאדי פואז קאסם שדיד . הוא בעל תעודת זהות שמספרה 902320308 , מהכפר עלאר [בנפת] טול-כרם ונמצא באותו אזור.

הביטחון הפוליטי
ביטחון הידיעות

ראש מחלקת בית- לחם
מקדם (סא"ל) מאג'ד פרג'




לראש העמוד     לתוכן העניינים