2003 |
ינואר 2007 | |
 "הפרוטוקולים של זקני ציון ומקורותיהם המקראיים והתלמודיים" (מהדורה שפורסמה במצרים בשנת 2003). לספר צורפה הקדמה ובה ביטויים אנטישמיים, שיוחסה לד"ר עלי ג'מעה, המופתי של מצרים |
 ד"ר עלי ג'מעה המופתי של מצרים: מכחיש כי כתב את ההקדמה ל"פרוטוקולים", שהינם "ספר תפל" ו"משולל כל יסוד" (אלאהראם, 1 בינואר 2007) |
1. בשנת 2003 יצא לאור במצרים עיבוד חדש של "הפרוטוקולים של זקני ציון" בשם: "הפרוטוקולים של זקני ציון ומקורותיהם המקראיים והתלמודיים" . מהדורה זאת נכתבה במשותף ע"י ד"ר אחמד אלחג'אזי אלסקא (פרופסור למחקר השוואתי בין הדתות באוניברסיטת אלאזהר) וע"י השאם ח'צ'ר (עיתונאי בעיתון הקטרי "אלשרק"). מהדורה זאת של ה"פרוטוקולים" הופצה - ולהערכתנו עדיין מופצת - בקרב קהילות ערביות\ מוסלמיות בבריטניה וסביר, שגם במדינות נוספות מחוץ למצרים.
2. במהדורת 2003 של ה"פרוטוקולים" מופיעה הקדמה מפורטת שיוחסה לד"ר עלי ג'מעה , המופתי של מצרים ופרופסור למדע מקורות ההלכה האסלאמית באוניברסיטת "אלאזהר". ההקדמה מכילה דברי הסתה אנטישמיים קשים נגד העם היהודי וקובעת באופן פסקני, כי היהודים הם אלו שחיברו את ה"פרוטוקולים". ההקדמה העניקה למהדורה זאת תוקף הלכתי אסלאמי ומידה רבה של מכובדות ואוטוריטה.
3. ב-1 בינואר 2007, למעלה משלוש שנים לאחר הופעת מהדורה זאת של ה"פרוטוקולים", התפרסמה הבהרה מטעם המופתי בעיתון המצרי הנפוץ " אלאהראם " במדור "הגות דתית" (עמ' 13). במאמר זה מכחיש המופתי מכל וכל כי הוא כתב את ההקדמה ל"ספר תפל זה [ה"פרוטוקולים"], שהינו משולל כל יסוד". לפיכך, מציין המופתי, הוא שלח להוצאה לאור של ה"פרוטוקולים" מכתב אזהרה משפטי בו דרש ממנה להשמיט את ההקדמה מעותקי הספרים שברשותה ולא לשוב ולפרסם אותה ללא רשותו. |
4. למיטב ידיעתנו מאמר מעין זה הינו חריג ביותר הן בתוכנו והן בניסוחו . נודעת לו חשיבות רבה משום שהמדובר בהתנערות פומבית מה"פרוטוקולים של זקני ציון", מעל גבי עיתון ממסדי נפוץ בשפה הערבית, ע"י אישיות דתית בכירה, המהווה סמכות הלכתית גבוהה במצרים וברחבי העולם המוסלמי- סוני. המאמר ותרגומו ראו נספחים .
נספח א'
תרגום המאמר בו המופתי של מצרים מכחיש כי הוא כתב את ההקדמה ל"פרוטוקולים של זקני ציון" 1
אזהרה מחייבת
מאת: ד"ר עלי ג'מעה, המופתי של הרפובליקה [קרי: מצרים]
[לצערי הרב,] נאלצתי להפסיק [כתיבת] סדרה של מאמרים [אודות] מקורות החקיקה האסלאמית; זאת, משום שאני עצוב מאד, לאור [המצב החמור] אליו הגיעו [קרי: הידרדרו] כמה פרסומים, שאינם מייצגים כלל את המתרחש [בתחום] ההוצאה לאור – לא במצרים ולא בעולם הערבי. [פרסומים אלה כוללים] שקרים, עלילות-שווא ויחוס שגוי.
[הפעם,] אני מדבר מתוך ניסיון אישי; שכן, הופתעתי לגלות ספר שכותרתו "הפרוטוקולים של זקני ציון". הופתעתי גם כן [לגלות], ששמי [מצוין] עליו בצירוף התואר המקורי שלי – מרצה באוניברסיטה המכובדת אלאזהר. תמהתי נוכח אזכור שמי בו [בספר]; [לפיכך,] הרמתי את מבטי [כדי לקרוא] את מה שנכתב מעליו [מעל השם שלי] והנה מצאתי את המילה "הקדמה". הופתעתי עוד יותר, כאשר ראיתי את שנת ההוצאה לאור, שהיא שנת 2003, ו[את שמה של] הוצאת [ספרים] הקרויה "מכתבת אלנאפד'ה". כמו כן, בכותרת [הראשית של הספר] נכתבה – בנוסף [ל"פרוטוקולים של זקני ציון"] – [כותרת המשנה:] "ומקורותיהם התורניים והתלמודיים".
[זאת ועוד,] בעמוד הראשון [של הספר] מצוין, [כי המחברים הם] ד"ר אחמד חג'אזי אלסקא ו-השאם ח'צ'ר. ובכן, אני אינני זוכר שכתבתי הקדמה לספר תפל זה, שהינו משולל כל יסוד. 2 כמו כן, נזכרתי במפגשים שהיו לי עם המרצה, ד"ר עבד אלוהאב אלמסירי 3, המומחה בלימודי יהדות ובנושאים רלבנטיים להם, ובאסמכתאות הארוכות ורחבות-ההיקף [שהציג בפני] כדי להוכיח שהמסמך, או הספר, הזה משולל כל יסוד – כפי שהיינו סבורים 4זה זמן רב . או-אז, שאלתי את עצמי:"[מה קרה לך,] האם [פתאום] התחלת לסבול משיכחה [במשתמע, מפאת זיקנה]? האם כתבת הקדמה שכזאת לספר זה ושכחת [זאת]? ומה אמרת בה [בהקדמה] – האם מתחת עליו [על הספר] ביקורת ושללת אותו", כפי שהדבר חקוק בזיכרוני?
ובכן, התחלתי לקרוא את ההקדמה, והופתעתי מדלות הלשון ברמת הביטוי, המשפטים והניסוח [שלה], מרמת הבאת האסמכתאות [הדלה] ומרמת הציטוט הנמוכה, אותם לא יתכן שניתן לייחס לי. כמו כן, לא יתכן שייצאו ממני ביטויים שכאלה, שהרי אינני מומחה בתורה המצטט ממנה דברים [קרי: פסוקים] שכאלה, וכן אינני נוהג לבקש עזרה מתושבי תבל, כפי שכתוב בעמוד 13 בדברי [מחבר] ההקדמה, המפיץ דברים מסולפים: "הו תושבי תבל, אלה הם היהודים, היזהרו מהם מפני שהם עם מקולל ע"י אללה, יוצרם. שכן, הם מסייעים למשחיתים את הארץ, ומסייעים לרשעים עלי אדמות [לבצע] מעשי רשע. אך, אנו המוסלמים, איננו רוצים מהם [דבר], זולת שיקבלו עליהם את דת האסלאם; שהרי, 'מי שיאמץ לעצמו דת אחרת זולת דת האסלאם, אללה לעולם לא יקבל זאת ממנו ודינו כדין המפסידים'" [בעולם הבא, כלומר: אלה המגיעים לגיהינום] – [סורת אאל עמראן [3], [פסוק] 85.
בנקודה זו, נוכחתי לדעת כי אלה אינם דבריי וכי השם ד"ר עלי ג'מעה, המופיע על כריכת הספר, לא ייתכן שהוא שלי אלא, ככל הנראה, זהו שמו של מישהו אחר [בעל שם ותואר זהים]. [כך סברתי,] עד שראיתי בסוף דברי הסילוף הללו, שהופיעו בעמוד 14 [את השם המלא והתארים שלי]: המרצה, ד"ר עלי ג'מעה מחמד עבד אלוהאב, מרצה למדע מקורות המשפט המוסלמי באוניברסיטת אלאזהר.
[מיד] יצרתי קשר עם אוניברסיטת אלאזהר אותה אני מכיר היטב, כדי לחפש אחרי "כפיל" לעצמי, דבר שהסיכוי לקיומו אפשרי ברמה של אחד למיליארד – סיכוי הנשלל מאליו, נוכח ההיכרות שלי עם כלל הבקיאים בתחום מקורות ההלכה המוסלמית בעולם, ולא רק באוניברסיטת אלאזהר. [בתום הבדיקה,] התחוור לי שבוצע נגדי מעשה נפשע מאז שנת 2003, המתבטא בייחוס דברי הבל אלה לי, דבר שלא ידעתי עליו עד עתה. ובכן, מה טומנים לנו אלה [העומדים מאחורי מעשה נפשע זה]? מדוע הם מעוללים זאת? שהרי, בכך הם רק מסבים נזק ואינם מיטיבים. [לכן, כל] מה שאוכל לומר במעמד זה הוא: די לי בחסותו של אללה [ציטוט של פסוק מהקוראן]; שכן, אני מסתפק בהגנתם של אללה ושל שליחו [הנביא מחמד].
[לאור הדברים הנ"ל,] שלחתי להוצאת ספרים זו [מכתב] אזהרה משפטי בו דרשתי ממנה להשמיט את ההקדמה הזאת מהספרים [קרי, העותקים] שברשותה מייד, ולא לחזור לפרסם אותה [את ההקדמה] בספר זה או בספר אחר בו כלולה ההקדמה המיוחסת לי, ללא ידיעתי . [בהקשר זה] ברצוני לציין, שכל הקדמה שאני כותב יוצאת ממני בחתימתי ובחותמת שלי ועל גבי מסמכים הנושאים את שמי, בערבית ובאנגלית. [כמו כן,] לאחר שקיבלתי את מישרת המופתי [של מצרים], צירפתי גם סמל של "דאר אלאפתאא'" [המוסד הרשמי להוצאת פסקי-הלכה] והחותמת הרשמית שלו. לפיכך, אותם דברי הקדמה, שלא ידוע לי דבר עליהם עד כה, ושאני מנסה לדעת משהו עליהם, הנם דברי הקדמה מסולפים – אלא אם כן הם עומדים בפרמטרים שהזכרתי.
[תוך כדי כתיבת הדברים,] נזכרתי בתלונה הישנה מצד עבד אלוהאב אלשעראני, בנוגע לסילוף חלק מספריו ע"י כמה נוטרי-טינה. נזכרתי גם במה שציין האמאם אלסיוטי בעניין זה, בפרט בספרו "אלתחדת' בנעמת אללה" ["להעלות על נס את חסדיו של אללה"]. נזכרתי גם בדברי חכמי דת [מוסלמים נוספים] לגבי יחוס דברים למי שלא אמר אותם, לפיהם הדבר דומה לייחוס ילד לאב אחר. דומה, כי חכמי דת אלה רומזים לכך, שניתן לכנות [תופעה] זו בשם "מעשה נפשע של זנות רעיונית"; שכן, "אנו לאללה שייכים ואליו אנו חוזרים" [ציטוט מהקוראן אותו אומרים בדרך כלל לאחר שמישהו מת, באופן המעיד על השלמה עם גזר דינו של האל. המשמעות כאן: נחת עלי אסון (ראו להלן); אולם, בסופו של דבר, הכול בידי שמיים].
יתכן, שבדברי [אללה], ישתבח, [בקוראן] – "ו[באשר ל]אלה שאינם מעידים עדות שקר, גם אם יזדמן להם לשמוע לזות שפתיים, הם ימשיכו בדרכם [יעברו לסדר היום] בכבוד" [סורת] אלפרקאן [25], [פסוק] 72 – יש משום דברי נחמה לאסון שלנו [כיום]. אכן, הנביא [מחמד], תפילות אללה עליו וברכתו לשלום, יחס משקל רב ביותר למעשה נפשע זה [לזות שפתיים], כשאמר: "האם אתם רוצים שאומר לכם מהן שלוש העוולות החמורות ביותר?". ענו לו: "אמנם כן, שליח אללה". ואז ענה [הנביא מחמד]: "פוליתיאיזם, אי-ציות להורים" – הוא אמר זאת בעודו נשען [על משהו], ואז הוא התיישר בישיבתו [לפני אמירת העוולה השלישית, כדי להדגיש בתנועת גופו את חומרתה היתרה] – "ואמירת דברים מסולפים". אמר [ממשיך מספר המסורת הזו]: הוא [הנביא מחמד] חזר שוב ושוב על הדברים הללו [העוולה השלישית], עד אשר אמרנו – "הלוואי שהוא [כבר] יחריש" [כלומר: טוב, די, קלטנו את חומרת הדברים]. [מסורת זו] מופיעה ב[קובץ המסורות המוסמך] של אלבח'ארי. [בנוסף,] הנביא [מחמד], תפילות אללה עליו וברכתו לשלום, החשיב את אמירתה של עדות שקר בפומבי כ[אחד] מסממני השחיתות לעתיד, המבשרים את בוא יום הדין. ו[עוד] נמסר ב[נדון] בשם הנביא [מחמד], שאמר כי [מסממני יום הדין]: אי-שמירה על קשר משפחתי ומתן עדות שקר בפומבי. [מסורת זו] מסופרת ע"י אלחאכם ב[ספרו] "אלמסתדרכ" 5.
[בהקשר זה] אומר המשורר:
מה רבים הנקלים הנוהגים להפיץ דברים מסולפים
[באשר] אינם יראי-שמיים ואינם חוששים לחרפתם
הם היו כה חפצים להמית בני-אנוש תמימים
אף ש[בסופו של דבר] רק חטאים ועוולות יהיו נחלתם
נספח ב'
המאמר במקור (אלאהראם, 1 בינואר 2007, עמ' , 13 במסגרת מדור הנקרא "הגות דתית")
1 ההדגשות הן של מרכז המידע ואינן מופיעות במקור הערבי.
2 יודגש, כי המופתי מתאר במילה בוטה – תפל – את דעתו השלילית ביותר על הספר, כלומר שזהו ספר המשקף חוסר הגיון, דברי הבל, תוכן נבוב שלא ניתן להעלותו על הדעת.
3 ד"ר עבד אלוהאב אל מסירי הינו משכיל מצרי ה"מתמחה" בכתיבה על הדת היהודית והציונית. פרסם ספרים רבים בעלי אופי אנטישמי אנטי- ציוני. באחד מספריו "הפרוטוקולים, היהדות והציונות" (2003), הוא קובע כי ה"פרוטוקולים של זקני ציון" הינו מסמך מזויף ומגמתי המזיק לערבים משום שהוא מייחס ליהודים יכולות אדירות שאינן קיימות בפועל. פרוט ראה לקט מידע מה-25 באוקטובר 2006: "תעשיית השנאה הערבית: מצרים ממשיכה להיות מרכז לפרסום ספרות אנטישמית בוטה. ספרות זאת מעודדת שנאה כלפי ישראל, כלפי העם היהודי וכלפי המערב ומעניקה, למעשה, לגיטימציה לשימוש באלימות נגדם".
4 הפועל סבורים בערבית מופיע בלשון רבים. יתכן שהכותב מתייחס לעצמו או לאחרים הסבורים כמוהו, אך אין הפועל מוסב רק אליו ואל ד"ר אלמסירי.
5 ה"השלמה", במובן של ספר המכיל חדית'ים (מסורות), המשלימות את אלה הכלולים בקבצי החדית'ים המוכרים.