מקומו של הטרור הפלסטיני בהחלטת מועצת הביטחון 2334

ההצבעה במועצת הביטחון של האו"ם על החלטת 2334 (אתר האו"מ, 23 בדצמבר 2016).
ההצבעה במועצת הביטחון של האו"ם על החלטת 2334 (אתר האו"מ, 23 בדצמבר 2016).

כללי

ב-23 בדצמבר 2016 קיבלה מועצת הביטחון את החלטת 2334, שזכתה לתמיכת 14 חברות במועצה. ארה"ב נמנעה ובכך איפשרה את קבלת ההחלטה. ההחלטה עסקה בעיקר בסוגיית התנחלויות ביהודה, שומרון ומזרח ירושלים, שסביבה קיים קונצנזוס בינלאומי נרחב. סוגיית הטרור שזורה בהחלטה אולם המשקל היחסי שניתן לנושא הטרור הינו נמוך, בניגוד בולט לעיסוק הנרחב בהתנחלויות המוצגות כמכשול העיקרי לשלום. זאת ועוד, הניסוחים הנוגעים לטרור הינם בדרך כלל כוללניים ועמומים, והם נמנעים (להערכתנו במכוון) מלאזכר במפורש את הטרור הפלסטיני, את ארגוני הטרור (ובכלל זה חמאס) ואת תמיכתה של הרשות הפלסטינית בטרור ובאלימות המתבצעים במסגרת הטרור העממי ("ההתנגדות העממית"). ניתוח הסעיפים המתייחסים לטרור ולאלימות ראו נספח א'.


1.   ההימנעות מאזכור מפורש של הטרור הפלסטיני וארגוני הטרור הפלסטינים בהחלטה 2334 צפויה, להערכתנו, להוביל לפרשנות פלסטינית לפיה הסעיפים האופרטיביים הנוגעים לטרור ולאלימות מתייחסים לישראל ולא לטרור הפלסטיני (סעיפים 6, 7, ראו נספח א'). ביטוי לפרשנות שכזאת ניתן בועידה השביעית של פתח, שהתקיימה לאחרונה בה שלל אבו מאזן את הטרור "מכל מניע ומקור שהוא" אולם הוסיף: ובכלל זה טרור של מדינה [קרי, ישראל] ושל מתנחלים, בהדגישו: "אנו [הפלסטינים] דבקים בתרבות והסובלנות".

2.   מרכזיותן של ההתנחלויות, והעדר התייחסות הולמת לאיום הטרור הפלסטיני, מחזקים את הטיעון הפלסטיני (שהונחל לקהילה הבינלאומית), כי ההתנחלויות ולא הטרור הינן המכשול המרכזי לשלום ולפתרון שתי המדינות. מכאן נגזרת המסקנה, כי העיסוק בהתנחלויות ולא העיסוק בטרור חייב לבוא בראש סדר העדיפויות של המשא ומתן המדיני. טיעון זה מתעלם מתרומתו המשמעותית של הטרור הפלסטיני לטרפוד הסכם אוסלו והסכמים נוספים, ולשיבוש הניסיונות לדו-שיח בין ישראל לפלסטינים (וזאת הרי אחת ממטרות פעולות הטרור של חמאס ושאר ארגוני הטרור). יתרה מזאת, האופן שבו נוסחו הסעיפים הנוגעים לטרור בהחלטה 2334 עלולים דווקא לתת רוח גבית לטרור הפלסטיני, ובודאי לטרור העממי הנתפס כלגיטימי ע"י הרשות הפלסטינית ופתח[1].

3.   על רקע זה אין תימא שהחלטה 2334 זכתה באופן חריג לתמיכה נלהבת מקיר לקיר בזירה הפנים-פלסטינית, מהרשות הפלסטינית ועד לחמאס והג'האד האסלאמי בפלסטין, שכן הפלסטינים רואים בה מכשיר לקידום המאבק בהתנחלויות ולבידודה של ישראל בזירה הבינלאומית ובו בזמן, לשיטתם, ההחלטה אינה מחייבת אותם להתנער מהאלימות ומהטרור (בעיתוי בו התקבלה ההחלטה נמשכו פיגועי הטרור העממי ביהודה ושמרון בצד מאמצי חמאס לקדם פיגועים "צבאיים" ובתוכם פיגועי הרג המוני בקרב ריכוזי אוכלוסייה בישראל). במישור הפומבי הדגישו דוברי חמאס, בצד תמיכתם בהחלטה 2334, כי הפתרון "הראוי" לסכסוך עם ישראל ימצא בדרך "ההתנגדות" (קרי, הטרור) גם אם זו תכלול "שיירות של הרוגים" (אלאקצא, 25 דצמבר 2016).

4.   ג'ון קרי, מזכיר המדינה של ארה"ב, הציג בנאומו (28 בדצמבר 2016) את החלטת מועצת הביטחון 2334 כמאוזנת. החלטה זאת, לשיטתו, כוללת גינוי לאלימות ולטרור ("…condemns violence and incitement") בצד מתן ביטוי לקונצנזוס הבינלאומי הנרחב נגד ההתנחלויות. אולם בחינה מדוקדקת של ההחלטה מעלה כי היא אינה מאוזנת. ההחלטה משקפת באופן ברור את העמדה הפלסטינית השמה את הדגש העיקרי על ההתנחלויות ומנסה לעמעם את המחויבות למאבק בטרור הפלסטיני ה"צבאי" וה"עממי" המהווה מכשול מרכזי לכל ניסיון הידברות בין ישראל לפלסטינים.

[1]ראו פרסום מרכז במידע מה-12 בדצמבר 2016: "הועידה השביעית של פתח שבה והעניקה לגיטימציה לטרור העממי (המכונה ע"י אבו מאזן ודוברי פתח "התנגדות עממית בדרכי שלום")".