העוינות כלפי ישראל ממשיכה להוות יסוד חשוב ובלתי-מתפשר במדיניות החוץ האיראנית – ד"ר רז צימט

כרזה אנטי-ישראלית: "ישראל צריכה להימחק מהעולם" (אירנ"א, 1 ביולי, 2015).
כרזה אנטי-ישראלית: "ישראל צריכה להימחק מהעולם" (אירנ"א, 1 ביולי, 2015).

כללי

1.   "מתקפת החיוכים" הדיפלומטית מאז בחירתו של חסן רוחאני לנשיאות איראן בקיץ 2013, והסכם הגרעין שנחתם בין איראן למעצמות המערב בקיץ 2015, העלו את השאלה האם תיתכן התמתנות במדיניות האיראנית ביחס לישראל. מדיניות איראן מונחית אומנם על-ידי חזון אידיאולוגי מהפכני, אך המשטר האיראני כבר הוכיח בעבר את נכונותו לאמץ גישה פרגמאטית המבוססת גם על שיקולים אסטרטגיים הקשורים לאינטרסים לאומיים ופוליטיים. אלא שהמדיניות האיראנית ביחס לישראל בעידן רוחאני משקפת המשכיות אסטרטגית.

2.   הנשיא רוחאני אומנם אימץ רטוריקה מתונה יותר ביחס לישראל לעומת קודמו בתפקיד, והוא אינו מציב את הנושא הישראלי בראש סדר העדיפויות של הממשל האיראני. אולם הנשיא אינו הסמכות העליונה במערכת הפוליטית האיראנית וניכר, כי במדיניות האיראנית כלפי ישראל בהובלת המנהיג העליון ומשמרות המהפכה לא חל כל שינוי. תגובתם התקיפה של בכירים איראנים לכל רמיזה אפשרית לשינוי במדיניות כלפי ישראל מצביעה על כך, שהעוינות הבסיסית כלפי ישראל נותרה אחד היסודות העקביים והבלתי-מתפשרים במדיניותה הרשמית של הרפובליקה האסלאמית. בכירים בצמרת האיראנית, ובראשם המנהיג העליון, עלי ח'אמנהאי, ממשיכים לבטא בהצהרותיהם בשנה האחרונה גישה אנטי-ישראלית חריפה הקוראת במוצהר להשמדתה של ישראל.


3.   העוינות לישראל ממשיכה להוות מרכיב חשוב בתפיסת המשטר האיראני ובנושא זה ניכר קונצנזוס כמעט מוחלט מצד הזרמים השונים הפועלים במערכת הפוליטית האיראנית. איומים מפורשים נגד ישראל נשמעים גם מצד בכירים במערכת הצבאית האיראנית במקביל להמשך העיסוק האיראני בפיתוח תוכנית הטילים ארוכי הטווח. יחד עם זאת, בשולי השיח הציבורי המתנהל באיראן ניתן להבחין בניצנים של שינוי מסוים כלפי ישראל. אולם שינוי זה מוגבל לחוגים נטולי השפעה של ממש על עיצוב המדיניות האיראנית, ובהם מספר אינטלקטואלים המזוהים עם המחנה הפרגמאטי.

4.   העוינות מצד איראן כלפי ישראל אינה מתבטאת רק בהצהרות, כי אם גם במעשים. איראן ממשיכה במאמציה לעודד, לקדם ולסייע לפעילות טרור נגד ישראל מצד ארגוני טרור פלסטינים ומצד חזבאללה. זאת, על אף ההתפתחויות בעיראק ובסוריה המחייבות אותה בשנים האחרונות להשקיע את עיקר מאמציה בבלימת דאעש ובהגנה על משטר הנשיא אסד. אילוצים אלו מגבילים אומנם במידה ניכרת את יכולתו של כוח קדס לקדם את יעדי המשטר האיראני מול ישראל והזירה הפלסטינית, אולם למרות זאת הוא ממשיך לקדם פעולות טרור נגד ישראל, אף כי בשלב זה בהיקף נמוך.

5.   חרף המשבר ביחסים בין איראן לחמאס מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה נותרה המחויבות האיראנית לסייע למאבק הצבאי הפלסטיני נגד ישראל ללא שינוי. בכירים איראנים שבו וביטאו בשנה האחרונה את מחויבותם להמשך הסיוע האיראני לפלסטינים, במיוחד לנוכח ההסלמה המחודשת בעימות הישראלי-פלסטיני. הסיוע הכספי האיראני לפלסטינים נמשך, אף הוא. בשנה האחרונה הצהירו בכירים איראנים על כוונת איראן להעביר סיוע כספי למשפחות פלסטיניות שקרוביהם נהרגו על-ידי ישראל. בתוך כך נמשך גם הסיוע איראני רחב ההיקף לחזבאללה, שנועד בחלקו לבניית תשתית צבאית בלבנון, בדגש על מערך הרקטות, שנועדה להיות מופעלת בבוא היום נגד ישראל, בהתאם לאינטרסים איראנים. הסיוע לחזבאללה כולל סיוע כספי הנאמד בכ-200 מיליון דולרים לשנה. בנוסף לכך איראן מעניקה לחזבאללה אמצעי לחימה, מודיעין, סיוע לוגיסטי וסיוע למערכת המסועפת של המוסדות החברתיים של חזבאללה (חסן נצראללה בנאומו מה-24 ביוני 2016: "תקציב חזבאללה, משכורות, כספים, אוכל, שתייה, נשק, כל אלה מגיעים מאיראן...כל עוד יש באיראן כסף יש לנו כסף").

6.   גם בסוריה פועלת איראן לטיפוח תשתיות טרור ברמת הגולן מול החזית הישראליתבאמצעות התארגנויות טרור מקומיות הפועלות באזור, תוך ניצול החלל הריק, שנוצר בעקבות אובדן השליטה של המשטר הסורי. איראן נכשלה עד כה במאמציה לבסס תשתיות טרור משמעותיות בגולן.  אולם הדבר נובע בעיקר ממאמצי סיכול מתמשכים של ישראל ומן הצורך האיראני לרכז את עיקר מאמצי הלחימה של משמרות המהפכה והכוחות השיעים הפועלים בחסותם למערכה באזור חלב, הנתפסת עתה ע"י איראן כיעד בעדיפות ראשונה.

7.   הסכם הגרעין לא זו בלבד שלא חולל שינוי במדיניות איראן כלפי ישראל אלא במידה רבה אף מעודד את המשטר האיראני להדגיש עוד יותר את עוינותו לישראל כאחד ה"דגלים" המשמשים אותו להוכחת נאמנותו האידיאולוגית לערכי המהפכה האסלאמית. זאת ועוד, הסכסוך הישראלי-ערבי מספק לאיראן הזדמנות להפגין את מנהיגותה האזורית ולגייס את תמיכת דעת הקהל מבית ומחוץ באמצעות העוינות המופגנת כלפי ישראל. כל זאת בלי שאיראן נדרשת לשלם מחיר גבוה על מדיניותה האנטי-ישראלית. יש לצפות, לפיכך, כי המשטר האיראני ימשיך להציב את ההתנגדות לישראל במקום מרכזי במדיניות החוץ שלו. יכולתה של איראן לקדם את יעדיה האנטי-ישראלים תלויה, עם זאת, בנסיבות הגיאו-אסטרטגיות, בעתיד קשריה עם הארגונים הפלסטינים, במיוחד חמאס, ובהתפתחויות בזירות הלחימה המרכזיות בהן מעורבת כיום איראן, ובראשן סוריה ועיראק.