שנתיים למבצע "צוק איתן": מאפייני המציאות הביטחונית בין רצועת עזה לישראל

אימונים לקראת העימות הבא עם ישראל: פעילי גדודי עז אלדין אלקסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, גוררים חיל צה"ל ממוצב צה"ל, שהותקף על ידם (פלסטין אלא'ן, 27 בדצמבר 2014).
אימונים לקראת העימות הבא עם ישראל: פעילי גדודי עז אלדין אלקסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, גוררים חיל צה"ל ממוצב צה"ל, שהותקף על ידם (פלסטין אלא'ן, 27 בדצמבר 2014).

עיקרי תמונת המצב
1.    ב-26 באוגוסט 2014, לאחר חמישים ימים של עימות אינטנסיבי בין ישראל לבין חמאס, נכנסה לתוקפה הפסקת אש, שסיימה את מבצע "צוק איתן". במהלך המבצע נפגעה קשה התשתית הצבאית של חמאס וארגוני טרור האחרים והתחזקה ההרתעה הישראלית. אולם גם בסבב קרבות זה לא הושגה הכרעה. תמונת המצב הביטחונית, שנתיים לאחר סיום מבצע "צוק איתן", הינה של רגיעה חסרת תקדים בירי הרקטות לעבר ישראל ובתקריות הגבול ברצועה תוך שפסק הזמן מנוצל ע"י חמאס ושאר ארגוני הטרור לפעילות אינטנסיבית לשיקום יכולותיהם הצבאיות כהכנה לקראת העימות הבא.

 

2.   בשנתיים שחלפו מאז מבצע "צוק איתן" אותרו 36 נפילות רקטות בשטח ישראל רובן של רקטות קצרות טווח. הרקטות נפלו בשטחים פתוחים או בקרבת ישובים בנגב המערבי. בתקופה זאת לא נהרגו ישראלים כתוצאה מירי הרקטות ולא נגרמו נזקים משמעותיים. בחינת היקף הירי מהרצועה בעשור האחרון מצביעה, כי השנתיים שלאחר מבצע "צוק איתן" היו השקטות ביותר בעשור האחרון מאז ההתנתקות והשתלטות חמאס על רצועת עזה (בעשור זה אותרו למעלה       מ-10,000 נפילות רקטות בשטח ישראל). עם זאת, ממשיך להתקיים ירי ספוראדי מתמשך ע"י ארגוני טרור "סוררים", אשר משבש את שיגרת חייהם של תושבי הנגב המערבי ומהווה מידי פעם תזכורת לאיום הטרור מרצועת עזה.

3.   הירידה המשמעותית בהיקף ירי הרקטות הינה פועל יוצא ממדיניות הריסון של חמאס, אשר אכפה אותה על ארגוני טרור "סוררים" ביתר תקיפות וקפדנות מאשר לאחר מבצעי צה"ל קודמים (בעיקר על הארגונים הסלפים-ג'האדיסטים המאתגרים את חמאס מעת לעת). מדיניות הריסון של חמאס נובעת ממכלול שיקולים אסטרטגים. במרכזם עומדיםהתחזקות ההתרעה הישראלית לאחר מבצע "צוק איתן" ועניינה של חמאס להשיג "רווח זמן", שיאפשר לה לשקם את כשירותה הצבאית, ללא הפרעה משמעותית מצד ישראל. שיקולים נוספים הינם עניינה של חמאס בשיקום התשתיות האזרחיות (הגם שהללו נמצאות בעדיפות שנייה לעומת השיקום הצבאי), ההידרדרות ביחסיה של חמאס עם מצרים, "התקררות" היחסים עם מדינות כמו איראן (בעלת ברית אסטרטגית בעבר) ועם סעודיה, ועניינה של חמאס בשקט בתקופה הרגישה, שלקראת הבחירות המקומיות ביהודה, שומרון ורצועת עזה (שבהן היא צופה להישגים).

4.   הרגיעה הביטחונית היחסית מנוצלת היטב ע"י חמאס ושאר ארגוני הטרור לפעילות אינטנסיבית של שיקום ובניית יכולותיהם הצבאיות, שנפגעו בעת מבצע "צוק איתן".הדבר מתבצע בכמה תחומים:

א.  חידוש מלאי אמצעי הלחימה והתחמושת, שאבדו לחמאס במהלך מבצע "צוק איתן": ערב מבצע "צוק איתן" היו בידי החמאס כ-11,000 רקטות, רובן לטווחים קצרים ומקצתן לטווחים ארוכים (עד כ-160 ק"מ). בתום המבצע נותרו בידי חמאס כשליש מכמות הרקטות כתוצאה מהירי המאסיבי לעבר ישראל (קרוב ל-4,000 נפילות) ומהתקיפות הישראליות. לפיכך ניתנהע"י חמאס (ושאר ארגוני הטרור) עדיפות גבוהה להגדלת מלאי הרקטות ומלאי פצצות המרגמה ושיפור יכולותיהן הטכניות. נראה לנו, כי חמאס שמה דגש על הנשק תלול המסלול לטווחים קצרים הן כתוצאה מהפקת לקחים ממבצע "צוק איתן" והן בשל הקשיים, שבהברחת רקטות תקניות ארוכות-טווח מסיני.

ב. שיקום תשתית המנהרות ובכלל זה מנהרות התקיפה החודרות לשטח ישראל: להערכת גורמים ביטחוניים בישראל עמדו לרשות החמאס במבצע "צוק איתן" כ-32 מנהרות התקפיות, כשליש מהן חצו את גדר הגבול. השימוש במנהרות החודרות במבצע "צוק איתן" נתפס כהצלחה ע"י חמאס וכ"קלף", שבאמצעותו ניתן יהיה לאתגר את ישראל במערכה הבאה. לנוכח זאתשמה חמאס דגש רב על בניית מנהרות התקפיות ועלאימונים ייעודיים של כוחות סדירים ויחידות עילית האמורים להעתיק דרכן את הלחימה לשטח ישראל, בדגש על יחידת העילית של חמאס (הנח'בה והקומנדו הימי). הכוחות שיגיעו לישראל אמורים לתקוף מוצבים וסיורים של צה"ל, לחדור לישובים ישראלים כדי לבצע פיגועי הרג ולחטוף ישראלים לשם שימוש בהם כ"קלפי מיקוח".

מימין: פיר מנהרה בשטח ישראל, כמה עשרות מטרים מגדר הביטחון במרכז הרצועה, שנחשף ע"י צה"ל באפריל 2016 (דובר צה"ל, 18 באפריל 2016). משמאל: פעילי גדודי עז אלדין אלקסאם, שנהרגו בעת קריסת מנהרה בדרום הרצועה  (אתר גדודי עז אלדין אלקסאם, 2 בפברואר 2016).
מימין: פיר מנהרה בשטח ישראל, כמה עשרות מטרים מגדר הביטחון במרכז הרצועה, שנחשף ע"י צה"ל באפריל 2016 (דובר צה"ל, 18 באפריל 2016). משמאל: פעילי גדודי עז אלדין אלקסאם, שנהרגו בעת קריסת מנהרה בדרום הרצועה (אתר גדודי עז אלדין אלקסאם, 2 בפברואר 2016).

ג.  בניית הכוח הצבאי של חמאס: במבצע "צוק איתן" נפגעו מסגרות צבאיות של חמאס ושל ארגוני טרור אחרים. תהליך בניית הכוח מחייב גיוס פעילים חדשים, שיקום היחידות שנפגעו והקמת מסגרות צבאיות חדשות. דגש מיוחד הושם על טיפוחם של הנח'בה (יחידת העילית) ושל הכוח הימי, שהפעלתם במבצע "צוק איתן" נתפסת ע"י חמאס כהצלחה.כדי להחזיר את הכוח הלוחם לכשירות מלאה מבצעים חמאס (וארגוני טרור אחרים) אימונים אינטנסיביים, שבהם מושם דגש על חדירה לישראל, תקיפת יעדים ישראליים וחטיפת חיילים. לצד שיקום הכוח הסדיר נעשה מאמץ לשפר את כשירותם הצבאית של מנגנוני הביטחון ולהכשיר מיליציות ("צבא עממי") ומסגרות של בני נוער ככוח עזר לצבא הסדיר.

ד.  העמקת הנוכחות והרחבת הפעילות של חמאס לאורך הגבול עם ישראל: לאחר מבצע "צוק איתן" בנתה חמאס שורה של מוצבים קדמיים, במרחק של כמה מאות מטרים מגדר הביטחון. סמוך להם הוקמו מגדלי תצפית המאוישים ע"י פעילי הזרוע הצבאית של חמאס ונסללה דרך סמוך לגדר הביטחון עם ישראל. גם הג'האד האסלאמי בפלסטין הקים מגדלי תצפית.קו המוצבים החדש משפר את יכולת חמאס לאכוף את מדיניותה על הארגונים ה"סוררים". האכיפה מתבצעת בין השאר באמצעות כח צבאי-בטחוני ייעודי בשם "כח הריסון". בו בזמן מאפשר הקו החדש לחמאס לעקוב ביתר אפקטיביות אחר הפעילות הביטחונית של צה"ל לאורך הגבול, לשפר את פעילות הביטחון השוטף, ובעת הצורך ליזום פעולות התקפיות מקרבת הגבול נגד ישראל.

ה.  יצירת נתיבים עוקפים לשם הברחת אמצעי לחימה, ציוד צבאי וחומרי גלם: הנתיב ה"מסורתי" של הברחת אמצעי לחימה וחומרי גלם לרצועת עזה דרך חצי-האי סיני נפגע קשה בשל הקשיים, שמערימים המצרים בפני ההברחות (הריסת מנהרות, סגירת מעבר רפיח). כמענה (ולו גם חלקי) לאילוץ המצרי השתמשה חמאס בשני נתיבים עוקפים: הברחות מישראל, תוך ניצול מעבר סחורות אזרחיות דרך המעברים; ושימוש בנתיב הימי שבין הרצועה לסיני באמצעות דייגים מקומיים. להערכתנו היקפם וערכיותם של אמצעי הלחימה והציוד המגיעים דרך הנתיבים העוקפים הינם נמוכים בהשוואה לאלו המגיעים דרך נתיבי ההברחה היבשתיים המסורתיים דרך סיני.

5.   אחת המסקנות העולות מניתוח מאפייני ההתעצמות הצבאית הינה, שישובי עוטף עזה וכוחות צה"ל שבקרבת הגבול, יעמדו במוקד יוזמות התקפיות של חמאס ושאר ארגוני הטרור בסבב העימות הבא.באימונים של החמאס ושאר ארגוני הטרור מושם דגש רב על חדירות לישראל דרך מנהרות ודרך הים. בחדירות הללו משולבות יחידות העילית של חמאס ובמרכזן הנח'בה ויחידת הקומנדו הימי. על פי מתווה האימונים עולה, כי מטרת החדירות תהייה תקיפות מוצבי צה"ל, סיורי צה"ל וכוחות צה"ל, שבקרבת הגבול. מטרה נוספת הינה להערכתנו חדירה לישובים ישראליים בנגב המערבי לשם ביצוע פיגועי הרג. דגש מיוחד מושם על חטיפת חייל צה"ל או חיילים (או הבאת גופות), כדי שישמשו כ"קלפי מיקוח" לשם שחרור מחבלים פלסטינים האסורים בישראל.במקביל מתורגל באימונים ירי נשקתלול המסלול (בדגש על פצצות מרגמה) אל המרחב, שבקרבת הגבול. ירי זה נועד לשבש את חיי היום-יום של הישובים שבקרבת גדר הגבול ובו בזמן להקשות על היערכותם ופעילותם המבצעית של כוחות צה"ל.

 

אימון המדמה חדירת כח קומנדו ימי לשטח ישראל והשתלטות על מוצב צה"ל (יוטיוב, 14 בדצמבר 2014)
אימון המדמה חדירת כח קומנדו ימי לשטח ישראל והשתלטות על מוצב צה"ל (יוטיוב, 14 בדצמבר 2014)

6.   תהליך שיקום היכולות הצבאיותעדיין לא הסתיים משום שחמאס ושאר ארגוני הטרור לא הגיעו להערכתנו לרמת הכשירות, שהייתה להם ערב מבצע "צוק איתן". זאת בשל כמה "נקודות תורפה", המקשות על תהליך ההתעצמות. "נקודת תורפה" מרכזית הינו הקושי להבריח מחצי-האי סיני אמצעי לחימה תקניים בשל פעילות המנע של כוחות הביטחון המצריים (בעיקר רקטות ארוכות טווח, חומרי נפץ תקניים וטילי נ"ט ונ"מ מתקדמים). פרויקט בניית המנהרות, שחמאס נותנת לו עדיפות, נתקל גם הוא להערכתנו בקשיים, בשל שורת סיבות: פעילות המנע של ישראל, המחסור בחומרי גלם וניסיונות חמאס לבנות את המנהרות בלוח זמנים קצר (דבר שגרם לקריסת מנהרות ולמותם של חופרים בשורה של תאונות עבודה).

7.   דווקא בשל מדיניות הריסון ברצועת עזה יש לחמאס עניין מובהק להקים התארגנויות טרור ביהודה ושומרון ולהפעיל אותם לביצוע פיגועים נגד ישראל (ואף להפגין זאת בפומבי).תשתיות אלו, המוכוונות מרצועת עזה וממדינות תווך (בעיקר תורכיה וירדן) הונחו לבצע פיגועי ראווה ביהודה ושומרון וישראל, במקביל לגל הטרור העממי (שהחל באמצע ספטמבר 2015). כדי לתמוך בפעילות ההתארגנויות הללו עשתה חמאס מאמצים להבריח כספים לפעילי התשתיות ביהודה ושומרון, בין השאר דרך ירדן. להערכתנו כוחות הביטחון הישראלים ומנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית הצליחו לחשוף את מרבית התארגנויות המבצעיות של חמאס ביהודה ושומרון ולמנוע הפיכת הטרור העממי (הנתמך ע"י הרשות הפלסטינית ופתח) לטרור צבאי ממוסד, שרמת האפקטיביות והקטלניות שלו גבוהה בהרבה.

8.   בשלב זה חמאס עדיין מושפעת ממכלול הגורמים המרסנים העומדים ביסוד מדיניותה הזהירה כלפי ישראל. אולם מצב זה עלול להשתנות בלוח זמנים קצר בכמה תסריטים העלולים להוביל להידרדרות, גם אם לחמאס ולישראל אין עניין בכך. כך למשל: פיגועי ראווה נגד ישראל מיהודה ושומרון העלולים להביא לתגובות ישראליות, שיקרינו על רצועת עזה (כדוגמת אירועי "שובו אחים", בתקופה שקדמה למבצע "צוק איתן"[1]); ירי רקטות מהרצועה שיביא לאבידות ישראליות ויוביל לתגובה ישראלית, שתיתפס כחריפה וכבלתי מידתית ע"י חמאס, ותחייב אותה (בראייתה) למענה של ירי מאסיבי כלפי ישראל; או פגיעת ישראל ב"נכסים" של חמאס בדמות מנהרות התקיפה, פרויקט הדגל של חמאס, שיניעו אותה לתגובה, דווקא אם היא תקלע לעמדת חולשה קיצונית.

 

9.    בשנתיים שחלפו מאז מבצע "צוק איתן" התהדק שיתוף הפעולה הצבאי שבין גדודי עז אלדין אלקסאם לבין שלוחת דאעש בסיני (מחוז סיני של המדינה האסלאמית). שיתוף פעולה זה מצא ביטויו בסיוע דאעש בהברחת אמצעי לחימה שמקורם בלוב ובסודאן אל תוך הרצועה. לעומת זאת סייעה חמאס למחוז סיני בייצור אמצעי לחימה, אשפזה פצועים בבתי חולים ברצועה וסיפקה אמצעי קשר ומדים לפעילי מחוז סיני. מנגד מדכאים מנגנוני הביטחון של חמאס התארגנויות סלפיות-ג'האדיסטיות ברצועה, אשר מזוהות עם דאעש ומנסות לאתגר את שלטונה ומדיניותה של חמאס. שיתוף הפעולה בין חמאס לשלוחת דאעש בסיני מגביר את איום הטרור כלפי ישראל מהגבול המצרי הן בשגרה והן בנסיבות של הידרדרות במצב הביטחוני[2].

10.     העבודה כוללת את עיקרי תמונת המצב ושני נספחים:

א.  נספח א': מאפייני המציאות הביטחונית בין רצועת עזה לישראלבשנתיים שחלפו מאז מבצע "צוק איתן":

1)  ירי הרקטות משטח הרצועה

2)  תקריות לאורך הגבול: ירי פצצות מרגמה, ירי נק"ל והנחת מטענים.

3)  הפגנות אלימות של תושבי הרצועה בקרבת גדר הגבול.

4)  ניסיונות הסתננות של תושבים לשטח ישראל.

5)  הכוונת פעילות טרוריסטית מרצועת עזה ביהודה, שומרון וישראל.

ב.  נספח ב': שיקום היכולות הצבאיות של חמאס ושאר ארגוני הטרור:

1)  מתן עדיפות אסטרטגית לשיקום היכולות הצבאיות על חשבון הצרכים האזרחיים.

2)  חידוש מלאי אמצעי הלחימה והתחמושת.

3)  שיקום מערך המנהרות.

4)  חיזוק הכוח הימי.

5)  אימונים אינטנסיביים של חמאס, ארגוני הטרור השונים וכוחות הביטחון הפועלים ברצועה.

6)  הגברת הנוכחות הצבאית של חמאס לאורך הגבול עם ישראל.

7)  יצירת נתיבי הברחה עוקפים דרך המעברים מישראל ודרך הים.

[1]ב-12 ביוני 2014 נחטפו ונרצחו שלושה נערים ישראלים בגוש עציון ע"י חוליית חמאס מאזור חברון. החטיפה והרצח חוללו שרשרת אירועים: חיפושים אינטנסיביים של צה"ל אחר שלושת הנערים ופעילות כוחות הביטחון נגד פעילי חמאס ביהודה ושומרון (אירועי "שובו אחים"); התעצמות ירי הרקטות מהרצועה לעבר ישראל בעקבות זאת; וניסיון לבצע פיגוע ראווה בשטח ישראל באמצעות מנהרת חדירה באזור כרם שלום.
[2]ראו פרסום מרכז המידע מה-20 במרץ 2016: "חמאס כמסייעת לטרור האנטי-מצרי: הידרדרות ביחסי חמאס עם המשטר המצרי בעקבות האשמות מצריות במעורבות חמאס ברצח התובע הכללי המצרי (2015)".