הדים ל"משק כנפי הטעות" – לאבירם ברקאי – תגובות למסע עם האלוף זעירא אל מקורות הערכת המודיעין טרום מלחמת יום הכיפורים

משק כנפי הטעות

כללי

1.    לפני כשנה, יצא לאור המסמך הראשון של “המכון לחקר מודיעין ומדיניות", פרי עבודתו המחקרית של הסופר אבירם ברקאי, “משק כנפי הטעות": ראיונות נוקבים עם האלוף (דימ') אלי זעירא, מי שהיה ראש אמ"ן עת פרצה מלחמת יום הכיפורים, אחת מנקודות השפל של מדינת ישראל, רק רבע מאה מעת שנוסדה.

2.    הנחנו, שהתכנים יטלטלו רבים ויעוררו תגובות מגוונות. ביקשנו לשקף דעות ועמדות שונות — וכך היה: התייחסויות ענייניות בצד תגובות אמוציונאליות; מערעור על הבמה שהוענקה לאלי זעירא, דרך הצפת נושאים מזוויות שונות; משבחים והוקרה למסמך ולכותבו, עד פקפוק בכישוריו של ברקאי כחוקר.

3.    בראש מסמך התגובות, עומדות שתי תגובות מעמיקות: ניתוחו של תא"ל (מיל') עמוס גלבוע, רח"ט מחקר בעבר ואיש המל"ם והמכון לחקר מודיעין ומדיניות, את דבריו של זעירא והוא מתייגם כ"אמת" ו־"לא אמת"; האלוף (דימ') שלמה גזית, שהחליף (1974) את זעירא בתפקידו כראש אמ"ן, משוחח עם ברקאי ומשרטט עמדות נוקבות משלו: “כל הדיבורים על ‘פלורליזם במודיעין' הם בלוף — אין פלורליזם...", “המודיעין – לעולם יטעה"..., “הנחת יסוד – שמודיעין האויב טוב כשלנו"..., “האחריות המרכזית לכשל בהערכה (מונחת) על כתפי המחקר"...

4.    מי שהיה ראש להק מודיעין אוויר, תא"ל יואל פלדשו, מגדיר את התחקיר של ברקאי כ"תמרור אזהרה לכל העוסקים במודיעין". כך גם י"א גמלאי המוסד, שמייחס למסמך חשיבות רבה לאנשי המודיעין: “איש מודיעין צעיר, שאם ימצא עצמו מתקדם לצמרת העשייה המודיעינית, ראוי שיקרא (הדברים) בשנית ויזכיר לעצמו את ערך הצניעות, ההקשבה לשונה, הירידה לפרטים והיתרון שבפקפוק ובפתיחות לדעות ולאפשרויות שונות".

5.    פרופ' אורי בר־יוסף מאוניברסיטת חיפה, מערער על מקצועיותו של אבירם ברקאי ויכולתו לחקור את הסוגיה כראוי ושולל את החלטת המל"ם והמכון לחקר מודיעין ומדיניות ליתן במה למסמך “משק כנפי הטעות". גמלאי המוסד יוסקה אדמוני, תוקף אף הוא את המהלך, בחריפות, יש לומר. בשל ייחודיותן של התגובות הללו, ביקשתי מאבירם ברקאי להתייחס לנטען בהן ואנו מביאים את המענה שלו לשניים, כלשונו.

6.    קמ"ן פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים, אל"ם (מיל') חגי מן, טוען שהייתה גם הייתה התרעה מפני מלחמה בפיקוד הצפון, אלא שלא שעו לדברים במסדרונות המטכ"ל. מן גם מציף “שאלות מהותיות בדבר האטימות שעטפה את מח' המחקר באגף המודיעין באותם ימים שחורים...". גמלאי מחלקת המחקר מ"ג, מפנה את הזרקור (ואצבע) מזעירא אישית ומאנשי המחקר וכן מהסורים (“האויב") — אלינו, כולנו: “אלה אנחנו שלא רוצים לדעת"... ומתחייבת הפקת לקחים לעת הזאת.

7.    יש הגורסים כי אין לעסוק עוד במלחמת יום הכיפורים וכי רב לנו הדיון בהשלכותיה. בכל הכבוד לגורסים כך, דעתי שונה. אני סבור שעוצמת הטלטלה שחוותה החברה הישראלית לפני 42 שנים ומרכיבי הכשל המודיעיני, מחייבים אותנו שלא להניח הסוגיה במגירת ההיסטוריה, אלא לאמץ את הנאמר בהגדה של פסח: “בכל דור ודור, חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". לא פחות מכך... ותהא זו תרומתנו הצנועה למימוש גישה זו, בצד אמירה חוזרת, שבה ומדגישה, שראויה לנו תרבות של “והצנע לכת", קשב לאחר, ספקנות ופקפוק — “מכל מלמדי השכלתי".

בברכה, תא"ל (מיל') רון כתרי

ראש המכון לחקר מודיעין ומדיניות