הטרור הפלסטיני נגד ישראל בשנת 2017: נתונים, מאפיינים ומגמות

עימותים והפרות סדר בחברון כהזדהות עם שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים בבתי הכלא בישראל (דף הפייסבוק שהאב, 22 במאי 2017).

עימותים והפרות סדר בחברון כהזדהות עם שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים בבתי הכלא בישראל (דף הפייסבוק שהאב, 22 במאי 2017).

הפגנות על גבול רצועת עזה ישראל (אתר שהאב, 2 ביולי 2017, חשבון הטוויטר של PAINFO, 10 ביולי 2017).

הפגנות על גבול רצועת עזה ישראל (אתר שהאב, 2 ביולי 2017, חשבון הטוויטר של PAINFO, 10 ביולי 2017).

זירת פיגוע הדקירה.

זירת פיגוע הדקירה.

צילום מסרטון מצלמת אבטחה, שתיעד את פיגוע הדקירה (יוטיוב, 2 באוגוסט 2017).

צילום מסרטון מצלמת אבטחה, שתיעד את פיגוע הדקירה (יוטיוב, 2 באוגוסט 2017).

תת-מקלע מאולתר מסוג קארלו, שנמצא במכוניתו של מבצע הירי סמוך לכפר עאבוד, צפונית מערבית לראמאללה (אתר QUDSN, 25 בינואר 2017).

תת-מקלע מאולתר מסוג קארלו, שנמצא במכוניתו של מבצע הירי סמוך לכפר עאבוד, צפונית מערבית לראמאללה (אתר QUDSN, 25 בינואר 2017).

תמונות מזירת פיגוע הדריסה בצומת הכניסה ליישוב עופרה (חשבון הטוויטר PALINFO, 6 באפריל 2017).

תמונות מזירת פיגוע הדריסה בצומת הכניסה ליישוב עופרה (חשבון הטוויטר PALINFO, 6 באפריל 2017).

היקף הטרור הפלסטיני ומדיניות העומדים מאחוריו

בשנת 2017 נמשכה מגמת הירידה במספר פיגועי הטרור.[1] בשנה שחלפה היה מספר הפיגועים המשמעותיים 82, לעומת 142 פיגועים משמעותיים בשנת 2016 ו-134 פיגועים משמעותיים בשלושת החודשים האחרונים של 2015.[2] מספר הפיגועים החודשי ב-2017 נע בין 7-4 פיגועים משמעותיים אך היו כמה חודשים, שבשל אירועים שונים עלה המספר ל-13-10. למרות הירידה בהיקף הטרור העממי לא חלה ירידה במספר ההרוגים שהוא גרם. בשנת 2017 נהרגו בפיגועי הטרור העממי (המוגדרים ע"י אבו מאזן כ"התנגדות המתבצעת בדרכי שלום") 18 בני אדם, אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, לעומת 17 בני אדם, שנהרגו בפיגועי הטרור העממי בשנת 2016.

  • הטרור העממי ("ההתנגדות העממי") ביהודה, שומרון וירושלים ממשיך להוות האסטרטגיה המועדפת של הרשות הפלסטינית ופתח ושל אבו מאזן העומד בראשן. הרשות הפלסטינית ופתח סבורות שבאמצעותה ניתן יהיה להערים קשיים על ישראל ועל נוכחות כוחות הביטחון והמתיישבים ביהודה ושומרון, להציף בפני העולם את העניין הפלסטיני, ולהציב בפני חמאס חלופה לאידיאולוגיה של האנתיפאדה המזויינת. אבו מאזן, הרשות הפלסטינית ופתח המשיכו לעודד באופן עקיף את הטרור העממי (ואת תרבות השהידים בכלל) בדרכים שונות: נאומים והצהרות בפורומים בכירים[3], האדרת מבצעי הפיגועים, מתן סיוע מדיני והסברתי לטרור העממי, השתתפות בכירי הרשות ופתח בהלוויות מחבלים שנהרגו, עריכת ביקורים בבתי משפחות מחבלים שנהרגו, קריאת רחובות, מוסדות וכיכרות על שם שהידים שנהרגו והענקת סיוע כספי למשפחות שהידים ואסירים.
  • בעוד שביהודה ושומרון ירד בשנת 2017 מספר פיגועי הטרור העממי חלה בשנה שחלפה עלייה בהיקף ירי הרקטות מרצועת עזה לעבר ישראל. סה"כ אותרו במהלך 2017 31 נפילות רקטות בשטח ישראל. מהן 22 רקטות שנורו מהרצועה (ע"י ארגונים "סוררים", בעיקר סלפים-ג'האדיסטים), ותשע ששוגרו מחצי-האי סיני (ע"י מחוז סיני של דאעש). זאת, לעומת 15 נפילות רקטות, שאותרו בשטח ישראל בשנת 2016 ו-24 בשנת 2015. בנוסף לכך היו ב-2017 מספר אירועים של ירי פצצות מרגמה מרצועת עזה. על אירועי הירי מהרצועה לישראל הגיב צה"ל בתקיפות בעיקר מהאוויר נגד יעדי חמאס, אותה רואה ישראל כאחראית לנעשה ברצועה.
  • למרות העלייה שחלה בשנת 2017 בהיקף ירי הרקטות מספר הנפילות בשלושת השנים האחרונות עדיין היה נמוך מזה של השנים, שקדמו למבצע "צוק איתן". הדבר נובע בראש ובראשונה ממדיניות הריסון של חמאס, שנאכפה על הארגונים "הסוררים". מדיניות הריסון נבעה להערכתנו ממכלול שיקולים אסטרטגיים של חמאס. במרכזם עמדו התחזקות ההרתעה הישראלית לאחר מבצע "צוק איתן", ועניינה של חמאס להמשיך בהתעצמות הצבאית שלה, בדגש על פיתוח מערכת המנהרות ומערך הרקטות, ללא הפרעה משמעותית מצד ישראל. לכך נוספו ניסיונות הפיוס הפנים-פלסטיניים (הכושלים לעת עתה), רצונה של חמאס לשפר את קשריה עם מצרים, ועניינה של חמאס לאפשר שיקום התשתיות האזרחיות, כל אלה תרמו אף הם למדיניות הריסון. עם זאת, העלייה במספר שיגורי הרקטות בעקבות הצהרת טראמפ עלולה להעיד, כי במוטיבציה של חמאס לאכוף מדיניותה על הארגונים "הסוררים" בתקיפות ובקפדנות, וייתכן אף ביכולתה לעשות זאת, חלה מאז דצמבר 2017 שחיקה.
אירועים, שתרמו לעלייה בהיקף הטרור מיהודה ושומרון ומהרצועה
  • בשנת 2017 ראויים לציון שני אירועים, הקשורים לאסירים הפלסטינים ולתפילות בהר הבית (שני נושאים טעונים בחברה הפלסטינית), שתרמו לעלייה בהיקף הטרור העממי ביהודה ושומרון:
    • אפריל 2017- שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים: מספר פיגועי הטרור העממי הגיע ל-13 (שיא הפיגועים החודשי של שנת 2017). ברקע עמדה להערכתנו הזדהות תושבי יהודה ושומרון עם שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים בבתי הכלא בישראל, שנמשכה כארבעים יום.
    • יולי 2017 – "משבר המגנומטרים" בירושלים: בחודש זה עלה מספר הפיגועים ל-10. ברקע עמדה החלטת ממשלת ישראל (14 ביולי 2017) על סגירת מתחם הר הבית בעקבות פיגוע ירי שבוצע בהר הבית, שבו נהרגו שני שוטרים ישראלים. האזור תוגבר בכוחות ביטחון ושערי הכניסה להר הבית צוידו בגלאים ובמצלמות אבטחה. הצבת אמצעי האבטחה בכניסות להר הבית עוררה גל של מחאות והמתפללים נקראו שלא להיכנס למתחם הר הבית. המשבר הסתיים בעקבות הסרת הגלאים וחידוש התפילות בהר הבית.
  • ב-6 בדצמבר 2017 הצהיר נשיא ארה"ב טראמפ, כי ארה"ב מכירה בירושלים כבירת ישראל. ההצהרה הובילה לגל של הפגנות והפרות סדר ביהודה, שומרון, ירושלים ורצועת עזה, בהיקף גדול יותר מהחודשים שקדמו להצהרה (כמה אלפים במספר מוקדים). מנגד, המחאה להצהרת טראמפ לא התבטאה בעלייה משמעותית בפיגועי הטרור העממי. לעומת זאת ברצועת עזה חלה עלייה משמעותית בירי הרקטות לעבר ישראל (לפחות 11 רקטות נפלו בשטח ישראל במהלך דצמבר 2017 לעומת בין 2-0 רקטות בחודשים שקדמו לכך).
מאפייני פיגועי הטרור העממי בשנת 2017
  • להלן כמה מאפיינים של פיגועי הטרור העממי המשמעותיים, שבוצעו בשנת 2017:
    • קטלניות הפיגועים: מספר ההרוגים ישראלים לא ירד בשנת 2017, למרות הירידה במספר פיגועי הטרור העממי. במהלך שנת 2017 נהרגו 18 ישראלים, אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, לעומת 17 ישראלים שנהרגו ב-2016. סה"כ נהרגו 61 בני אדם בתקופה שמאז תחילת גל הטרור העממי באוקטובר 2015 ועד סוף דצמבר 2017 (הערה: למספר זה ניתן להוסיף שני הרוגים נוספים בתחילת שנת 2018).
    • יציבות במספר הפיגועים שבוצעו בעומק ישראל:[4] מספר הפיגועים, שבוצעו בעומק ישראל נשאר דומה, למרות הירידה בהיקף הפיגועים ב-2017. במהלך שנת 2017 בוצעו 11 פיגועים בעומק ישראל לעומת עשרה פיגועים שבוצעו בשנת 2016 ועשרים פיגועים בשלושת החודשים האחרונים של 2015.
    • הפרופיל של מבצעי הפיגועים: מרבית מבצעי הפיגועים היו צעירים פלסטינים בגילאי 20-14 (בדומה לשנים הקודמות). רובם הגדול היו ללא עבר של מעורבות בפיגועים או השתייכות לארגון טרור כלשהו. מרביתם הונעו ע"י מוטיבציות לאומיות או דתיות וחלקם סבלו מבעיות אישיות.
    • מוצאם של המחבלים: מרבית הפיגועים בוצעו ע"י גברים פלסטינים (86%) ומיעוטם (14%) ע"י נשים. יוצאי דופן היו שישה ערבים תושבי ישראל שביצעו פיגועים (שלושה מאם אלפחם, תושב חיפה ושני בני הפזורה הבדואית בנגב). לאלו ניתן להוסיף אזרח ירדני, שביצע פיגוע דקירה בירושלים.
    • זירות הפיגועים: מרחב ירושלים רבתי המשיך להוות מוקד עיקרי לביצוע פיגועי הטרור (עשרים פיגועים). האזור השני בשכיחותו היה אזור ראמאללה (15 פיגועים). אחריהם חברון (14 פיגועים), השומרון (10 פיגועים) גוש עציון (8 פיגועים) ואזור שכם (7 פיגועים). ראויה לציון ה"התעוררות" בשומרון, שנמשכה גם בתחילת 2018.
  • בשנת 2017 נמשכה ההיענות המוגבלת של הציבור הפלסטיני לקחת חלק בהפגנות, עצרות והפרות סדר אלימות הכוללות עימותים עם כוחות הביטחון הישראליים. עליות בהיקף ההשתתפות בהפגנות והפרות סדר האלימות נרשמו רק בעקבות שביתת האסירים הפלסטינים (אפריל, מאי 2017), סגירת הר-הבית (יולי 2017) והצהרת נשיא ארה"ב (6 בדצמבר 2017). אולם גם בעקבות האירועים הללו, למרות מאמצים שנעשו, לא הצליחו מנהיגי המחאות להוציא קהל רב לרחובות לאורך זמן.
הערכת מגמות הטרור הפלסטיני לשנת 2018
  • אנו מעריכים כי בשנת 2018 תהיינה שתי מגמות עיקריות בטרור הפלסטיני:
    • ביהודה ושומרון יימשך הטרור העממי הנתמך ע"י הרשות הפלסטינית ופתח עם עליות וירידות בהיקפו ובמידת הקטלניות שלו. בו בזמן חמאס וארגוני הטרור ימשיכו במאמציהם להקים התארגנויות ממוסדות ביהודה ושומרון ולהפעילם לשם ביצוע פיגועי ראווה, כולל בשטח ישראל (כגון פיגועי התאבדות, חטיפת ישראלים). מידת הצלחתם של חמאס ושאר ארגוני הטרור תושפע בראש ובראשונה מפעולות הסיכול של כוחות הביטחון הישראלים (ובמידה מסוימת גם של שירותי הביטחון הפלסטינים), אשר בשנת 2017 הוכיחו את יעילותם.
    • ברצועת עזה תימשך מדיניות הריסון של חמאס, אף כי יתכן שמתחוללת שחיקה בנכונותה של חמאס לאכוף מדיניות זאת. בראש הגורמים העלולים להניע את חמאס לשנות את מדיניות הריסון שבה היא נוקטת מאז מבצע "צוק איתן" עומד, להערכתנו, המצב הכלכלי הקשה ברצועה. גורמים נוספים הם המשך הפגיעה במנהרות החדירה ("נכס" מרכזי של החמאס לקראת "הסיבוב הבא") והתמוטטות תהליך הפיוס עם פתח (תוך הרעה מחודשת של היחסים עם מצרים). כל אלו עלולים, להערכתנו, להגביר את הלחצים הפנימיים על הנהגת חמאס וליצור מצב בו היא תחליט על מהלכים שיאתגרו את ישראל, וינסו להסיט לעברה את המצוקות שחמאס נתונה בהן. מצב עניינים זה מגביר, להערכתנו, את פוטנציאל ההידרדרות בין חמאס לישראל בשנה הקרובה.
מבנה העבודה
  • פרק א': הטרור העממי ביהודה ושומרון:
    • מאפיינים כלליים
    • סוגי הפיגועים:
    • פיגועי דקירה
    • פיגועי ירי
    • פיגועי דריסה
    • פיגועים משולבים
  • זירות הפיגועים:
    • מאפייני הטרור העממי בזירות המובילות
    • פירוט הזירות השונות
    • פיגועים בעומק ישראל
  • פרופיל מבצעי הפיגועים
  • קטלניות הטרור העממי
  • חשיפות וסיכולי פיגועים:
    • מאפיינים כלליים
    • חשיפות ופיגועים שסוכלו
    • פעילות מנע נגד הסתה לטרור
  • הפגנות והפרות סדר אלימות:
    • מאפיינים כלליים
    • אירועים בולטים
    • יידוי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה
  • פרק ב': הטרור מרצועת עזה:
    • ירי הרקטות לעבר ישראל
    • ירי פצצות מרגמה
    • תקריות בגבול רצועת עזה-ישראל
    • הפגנות והפרות סדר בסמוך לגדר הגבול
    • תקיפת מנהרות חודרות ע"י ישראל
  • פרק ג': מעורבות ארגונים ג'האדיסטים בפעילות הטרור:
    • יהודה ושומרון
    • רצועת עזה
    • ערביי ישראל

[1] הטרור העממי ("ההתנגדות העממית") מתבצע לרוב ע"י יחידים אך לעיתים גם ע"י קבוצות. מבצעיו אינם נהנים מסיוע של ארגוני הטרור הממוסדים. במסגרת זאת מתבצעים יידוי אבנים, השלכת בקבוקי תבערה, פיגועי דקירה, פיגועי דריסה ולעיתים גם פיגועי ירי. ↑[2] "פיגועים משמעותיים" מוגדרים על-ידינו כפיגועי ירי, דקירה, דריסה והטמנת מטענים או פיגועים משולבים. לא נכללים בסטטיסטיקה אירועים של יידויי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה. ↑[3] אישור נוסף לאסטרטגיה זו ניתן במהלך כינוס המועצה המרכזית של אש"ף ב-14 בינואר 2018. בהודעת הסיכום של המועצה הופיעה הקריאה להמשיך ב"התנגדות העממית בדרכי שלום" לתמוך בה ולחזק יכולותיה. אבו מאזן בנאומו בטקס הפתיחה של המועצה ציין, כי העם הפלסטיני ימשיך ב"התנגדות העממית בדרכי שלום". ↑
[4] עומק ישראל מוגדר על ידינו כמקומות ישוב, שאינם נמצאים במרחב ירושלים, אשר יש לו מאפיינים ייחודיים משלו. ↑